פוסט מס' 917. עוּבְדוֹת אֶמֶת. גם כשהן מַרוֹת. עם עוּבְדוֹת אֶמֶת לא מתווכחים. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. פוסט מס' 917. הועלה לאוויר ביום רביעי-23 בספטמבר 2020. 

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. האינטרנט איננו גוף תקשורת פרוץ. חלים עליו חוקי זכויות יוצרים. חַל אם כן איסור מפורש להעתיק ולהשתמש בטקסטים ובתמונות של הבלוג הזה ו/או ל-אכסן ו-לאפסן אותם בכל מיני מקורות מידע באינטרנט ומחוצה לו.

הערה 2 : הבלוג YOASHTVBLOG.CO.IL נוסד בחודש יולי של שנת 2012. הבלוג שמתקרב לכ- 1.000000 (מיליון) מתעניינים, קוראים, נכנסים, וכל מיני אנשים ונשים סקרנים וסקרניות איננו מופק, לא נכתב, ולא נערך למען מטרות רווח, ו/או בשביל מטרות מסחריות ו/או לשֵם פרסום אישי. הוא מוגש לפי שעה בחינם לקהל הרחב.

הערה 3 : מיומנות כתיבת הבלוג נשענת ומתבססת על ניסיון אישי של קריירה בת כ- 40 שנים בתעשיית הטלוויזיה – בארץ ובעולם.

הערה 4 : מחקר, תיעוד, וכתיבת הבלוג הזה על ידי נעשית במקביל למחקר וכתיבה של סדרה רחבת היקף בת 13 ספרים שונים (בתחום קורות והתפתחות תעשיית הטלוויזיה – בארץ ובעולם מאז 1884) אך תחת כותרת ו- Title משותפים, וקרויה : "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", וכוללת בשורותיה גם את הטרילוגיה הדרמטית והעצובה עבת הכרס, הקרויה : "אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972". את המחקר והכתיבה התחלתי באוקטובר 1998 לאחר חזרתי לארץ מ- Sydney האוסטרלית הרחוקה היכן שהוא בקצה הגלובוס, בתום פגישת ה- WBM ה-1 הבינלאומית בה השתתפתי כנציג של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ובשליחותו של מנכ"ל רשות השידור דאז אורי פורת ז"ל, לקראת ההיערכות הטלוויזיונית שלנו שעסקה בהפקת השידורים הישירים של אולימפיאדת סידני 2000 ההיא בתאריכים שבין 15 בספטמבר 2000 ל- 2 באוקטובר 2000. העמקתי את המחקר והכתיבה מייד עם שובי ארצה מ- Sydney (בתום אולימפיאדת סידני 2000) ו- לאחר ההפקה הנפלאה, המוקפדת, והיסודית (!) של קבוצת הטלוויזיה SOBO האוסטרלית (ראשי תיבות של Sydney Olympics Broadcasting Organization) בראשה ניצב הספרדי החכם והמוכשר איש עתיר ניסיון ניהולי וטכנולוגי משכמו והעלה בשֵם מַנוּאֶל "מָנוֹלוֹ" רוֹמֶרוֹ (Manuel "Manolo" Romero). המחקר והכתיבה של סדרת 13 הספרים הקרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", טרם הושלמו ו-עדיין לא הסתיימו. לא שיערתי בעת ההתחלה בחודש אוקטובר של שנת 1998 כי מחקר וכתיבת הסדרה המפורטת (נחקרת ו-נכתבת על ידי על מחשב) יתפרסו על פני כ- 22 שנים, ישתרעו על פני 13 ספרים עבי כרס ו-80 (שמונים) כרכים, ויכללוּ בתוכם כמות מידע בטקסט, בראיונות (בארץ ובעולם), ואלפים רבים של תמונות (מהארץ ומהעולם), ונפרסים על פני כ- 130000 (מאה אלף) עמודים. במהלך המחקר והכתיבה של סדרת 13 הספרים שקרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", שהחלו כאמור ב- 1998,ריאיינתי ו- שוחחתי עם כ- 2500 אנשים בארץ ובעולם.

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת בקיץ 2002 לאחר שראש הממשלה אריאל שרון והשר שלו רענן כהן מי שהיה האחראי הראשי על ביצוע חוק השידור בימים ההם, החליטו למנות במארס / אפריל 2002 את יוסף בר-אל למנכ"ל זמני של רשות השידור לאחר שקודם לכן הדיחו את מנכ"ל רשות השידור הזמני הקודם רן גלינקא (תא"ל במיל.). ב- 2 ביוני 2002 העניקה ממשלת ישראל בראשותו של אותו אריאל שרון מינוי של קבע בן חמש שנים ליוסף בר-אל עד התאריך 2 ביוני 2007. תקופת המינוי הנ"ל של יוסף בר-אל ביוני 2002 למשרה הרמה והאחראית של מנכ"ל רשות השידור מתועדת במסמך מהימים ההם עליו חתום מזכיר הממשלה דאז גדעון סער. בחלוף קצת פחות משלוש שנים ב- 2 במאי 2005 (שנתיים וחודש לפני תום תקופת כהונתו החוקית) הדיחה, העיפה, וסילקה אותה ממשלת ישראל בראשות אותו אריאל שרון את אותו יוסף בר-אל לעַד מהכֵּס הַרָם של מנכ"ל השידור הציבורי במדינת ישראל. היה מדובר במעט מידי ומאוחר מידי. לפני 19 שנים ב- 2001 בעידן הַנֶפֶל ההוא של שני המנכ"לים ההם רן גלינקא יבד"ל ויוסף בר-אל ז"ל, החלה הספירה לאחור. לא הייתה עוד דרך חזרה. ב- 2005 היה כבר ה-Count down הטלוויזיוני הזה בעיצומו בעת שהריץ את ה- Replays של עצמו שוב ושוב, ועסק ב- היכחדותו ונפילתו של השידור הציבורי ההוא של מדינת ישראל במתכונת ההיא שכללה יחדיו מאז 1969 את הטלוויזיה הישראלית הצעירה ואת רדיו "קול ישראל" הוותיק תחת קורת ניהול משותפת בראשותו של מנכ"ל רשות השידור ה- 1 שמואל אלמוג ז"ל בשנים 1974 – 1969. שר ההסברה ישראל גלילי (חבר קיבוץ נען) בממשלת גולדה מאיר היה האיש שמינה ב- 31 במארס 1969 את שמואל אלמוג למנכ"ל רשות השידור הראשון בתמיכתה המובהקת של ראש הממשלה עצמה גב' גולדה מאיר. היא האמינה בו.

טקסט תמונה : 1971. תיעוד היסטורי. מנכ"ל רשות השידור ה- 1 שמואל אלמוג (בן 45) לוחץ את ידה של ראש הממשלה גב' גולדה מאיר (בת 73). שמואל אלמוג שימש מנהל רדיו "קול ישראל" (במקומו של חֲנוֹךְ גִבְתוֹן) בין אוקטובר 1967 לבין מארס 1969. ב- 31 במארס 1969 מונה שמואל אלמוג למִשְרָה הַרָמָה של מנכ"ל רשות השידור ה- 1 שכללה לראשונה בתולדותיה יחדיו את רדיו "קול ישראל" הוותיק ואת הטלוויזיה הישראלית הציבורית שאך זה נעמדה על רגליה. שמואל אלמוג כיהן בתפקיד מנכ"ל רשות השידור במשך חמש שנים עד 1 באפריל 1974 ואז פנה לקריירה אקדמאית באוניברסיטה העברית בירושלים והיה לפרופסור שמואל אלמוג. בעת שיחות התחקיר שקיימתי עמו בעת כתיבת הספר עב הכרס "8 ימי בראשית" (הספר הראשון בסדרת 13 ספרים שאני חוקר וכותב וקרויה "מהפכת המידע הראשונה בהיסטוריה", שַח לי בביתו ברמת אשכול בירושלים כי אילו רצה היה מתמנה מייד לתקופה נוספת בת 5 שנים ל- מנכ"ל רשות השידור עד 1979. זה היה ידוע כי השרים ישראל גלילי ויגאל אלון וגם ראשת הממשלה גב' גולדה מאיר העריצו את שמואל אלמוג. את אותו הטקסט שָנָה בפניי בשעתו גם חתן פרס ישראל לספרות נתן שחם ז"ל (2018 – 1925. היה חבר קיבוץ בית אלפא מ- 1945) ומי ששימש בשנים ההן של 1975 – 1967 כמשנה ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור. הוא אמר לי בעת פגישות המחקר שלי עמו, כלהלן : "…גם אני הערצתי את שמואל אלמוג…היה במה להעריץ אותו…". מנכ"ל רשות השידור ה- 1 שמואל אלמוג ז"ל מת ב- 2008 בגיל 82. (התמונה באדיבות שירה אלמוג. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1972 – 1969. הימים ההם – הזמן ההוא לפני כ- יוֹבֵל שנים. תיעוד היסטורי. זוהי הנהלת רשות השידור ההיא במקום מושבה הישן בבניין רדיו "קול ישראל" ההוא שהיה ממוקם ברחוב הלני המלכה בירושלים בתקופה של הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את משחקי מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1970 והפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972. מנהיגות השידור הציבורי דאז בראשות המנכ"ל ה- 1 שמואל אלמוג ז"ל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז חגי פינסקר ז"ל נהגה בקמצנות תקציבית וטכנולוגית בכל הקשור להפקת אירועי ספורט גדולים בינלאומיים. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : היועץ המשפטי של רשות השידור עו"ד נתן כהן ז"ל, מנהל רדיו "קול ישראל" משה חוֹבָב ז"ל, ד"ר ישעיהו שפירו ז"ל סגן מנהל הרדיו, מנהלת לשכת המנכ"ל גב' רוחמה איילון תבד"ל (בת 89, היום), מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג ז"ל, סמנכ"ל הכספים של הרשות ארנון צוקרמן יבד"ל (בן 86, היום), מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חגי פינסקר ז"ל, עוזר המנכ"ל לעניינים מיוחדים נקדימון "נקדי רוגל ז"ל, והמהנדס הראשי של הטלוויזיה שלמה גל יבד"ל. (התמונה באדיבות גב' רוחמה איילון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ובכן, רשות השידור הפורחת, המהימנה, והאמינה ההיא רוויית תקוות ב- 1969 הפכה ברבות השנים לרשות שידור כושלת, פוליטית, ומושחתת. רשות השידור המושחתת והגוססת ההיא בעידן המנכ"ל הכושל שלה יוסף בר-אל ואחריו יוני בן מנחם, נסגרה על פי צו החוק ב- 2014, ע"י ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו ושר התקשורת שלו גלעד ארדן. פרופסור דָוִד הָאן התמנה אז ב- 2014 ע"י ממשלת ישראל לכוֹנֵס הַנְכָסִים הרשמי של רשות השידור שהחלה בסדרת פעולות פירוק. פרופסור דוד האן מינה את מר יוֹנָה וויזנטל למנכ"ל הזמני של רשות השידור שנסגרה כאמור על פי חוק. ב- חודש מאי של שנת 2017 נשמה רשות השידור ז"ל ההיא את נשימותיה האחרונות ו-מתה. על חורבותיה והריסותיה קם תאגיד השידור הציבורי "כאן 11" בראשות המנכ"ל אלדד קובלנץ. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

1. חברת החדשות המשגשגת והפורייה של ערוץ 12. השדרות והקריינות של המגישה יוני לוי רוויה פגמי דיבור, קריינות, ו-הגייה. לעיתים קרובות קשה להבין את קריינות הטקסטים שלה.

חברת החדשות המשגשגת והפורייה של ערוץ 12 צועדת מידי ערב בהפרש מִדְרוּג מערוץ 13 (המט ליפול) ובהפרש של צעד גדול לפני תאגיד "כאן 11". את חברת החדשות של ערוץ 12 מתפעלים מאות עובדים חרוצים וחלקם מוכשרים מאוד בתחומי העיתונאות, הטכנולוגיה, והלוגיסטיקה. אבל חברת החדשות של ערוץ 12 ניצבת בפני בעיה פרובלמטית מביכה ו-מוכרת. בקצה הפירמידה ניצבים כבר זמן רב מגיש ומגישה בעלי פגמים טלוויזיוניים. יונית לוי היא קריינית ושדרנית בעלת נוכחות טלוויזיונית על המסך אולם כזאת שנעדרת כישרון הגייה ו-מי שבולעת מילים וטקסטים בכמויות עצומות. לפחות % 50 מטקסטים הקריינות שלה (גם במסגרת מֶלֶל הראיונות שהיא מנהלת באולפן) אינם ברורים, לא מובנים, ולא נהגים כיאות. איכות ה- שַדָּרוּת והקריינות שלה רוויי פגמים. מדהים ולא ברור כיצד פגם דיבור כל כך מהותי של השדרנית והמגישה הראשית של חברת החדשות בערוץ 12 ש-פּוֹנָה מידי עֶרֶב לציבור של מאות אלפים, עבר בשעתו דרך המסננת הטלוויזיונית המחוררת אבל הרגישה. יונית לוי איננה מצליחה להשתוות לקריטריוני ההגשה והקריינות של מהדורות החדשות שמציבות דוריה למפל בתאגיד השידור "כאן 11" ו-תמר איש שלום בערוץ 13. איכות השדרות והקריינות של הקריינית הראשית יונית לוי נופלת לאין שיעור גם מאלה שמציבות הקולגות שלה בחברת החדשות של ערוץ 12 כמו קרן מרציאנו, דפנה ליאל, ועמליה דואק. פגמי דיבור אפשר להסתיר רק בשתיקה. באילמות. אבל יונית לוי מדברת. הנהלת חברת החדשות של ערוץ 12 שרויה בדילמה ובמבוכה. היא מספרת אי שם מקצה הפירמידה כבר שנים רבות מאוד לצופיה כי 1/2 2 = 1 + 1, אבל מה לעשות כי מדובר בשגיאה. בזירת המתמטיקה, 1 + 1 תמיד יהיה שווה ל- 2. אם להנהלת חברת החדשות של ערוץ 12 אכפת מצופיה עליה להוריד את יונית לוי מהמסך ל-פרק זמן מוגדר כדי ללַמֵד ולהדריך אותה מחדש איך וכיצד להגות נכון ובמדויק את המילים והטקסטים, ואיך וכיצד לקריין בטלוויזיה, ואיך וכיצד ולפנות לציבור. ברור שמדובר בעסק אמוציונאלי ושברירי וביצוע רגיש אבל הוא בלתי נמנע. נתוני רייטינג ומדרוג גבוהים אינם יודעים להסתיר פגמי דיבור והגייה. יונית לוי וודאי איננה ברברה וולטרס (Barbara Walters) אבל היא גם לא קרן מרציאנו (!). אין לי מושג מי היא יונית לוי. מעולם לא ראיתיה ואף פעם לא שוחחתי עמה. אני רק יודע ונוכח מידי ערב כשהיא מתארחת בסלון ביתי, הקריינית הזאת נושאת פגמי דיבור וכתמי קריינות לא נקיים, לא ברורים ולא מובנים. לא יעזרו כאן גלגולי עיניים וקימוטי מצח. מדהים שהקריינית הפגומה הזאת יונית לוי חשובה להנהלה שלה יותר מהצופים שלהם. אנוכי צופה בחדשות ערוץ 12 לא בגלל יונית לוי אלא למרות יונית לוי. אנוכי מאזין לחדשות ערוץ 12 בגלל כישרון וחריצות אנשי ונשות מערכת הניהול, ההפקה, וההוצאה לפועל של חברת החדשות של ערוץ 12 מן המחשבה והתכנון אל המעשה והמסך. 

2. דני קושמרו מגיש החדשות בערוץ 12.

עם דני קושמרו הבעיה שונה לחלוטין. הוא מדבר, הוגה את המילים, ומקריין את הטקסטים ברהיטות, אולם הוא לחלוטין נעדר אישיות טלוויזיונית מובילה של מנהיג בעל סמכות. דני קושמרו הוא וודאי איננו וולטר קרונקייט (Walter Cronckite) אולם הוא גם איננו עודד בן עמי (!).

3. בועז ביסמוט הכושל.

בועז ביסמוט חבר הפנל של "אולפן שישי" בערוץ 12 איננו שווה ביקורת מפני שהוא מתחת לכל ביקורת.

4. מתמטיקה היא מדע מדויק אבל לא תמיד על פי גרסת הפילוסוף הצרפתי ז'אן פול סארטר.

מתמטיקה היא מדע מדויק, אולם אנוכי נזכר שבימים ההם בצעירותי אמר פעם הפילוסוף הצרפתי רב המוניטין ז'אן פול סארטר אמירה סותרת אבל מעניינת, כלהלן : אולי במתמטיקה 2 = 1 + 1, אבל באהבה לעומת מתמטיקה כל העסק שונה לחלוטין : 1 = 1 + 1. הסכמתי עמו.

5. פרשנית התזונה הידענית והחכמה ד"ר מאיה רוזמן.

כשאני רואה את מנחם הורוביץ ב- "תוכנית החיסכון" של ערוץ 12 אזי אני יודע ש-מייד אראה, אצפה, ואשמע לידו גם את פרשנית התזונה הנבונה שלו ד"ר מאיה רוזמן. מדובר באישיות טלוויזיונית לא רק חכמה, רהוטה, ובעלת ידע רב ומועיל בתחום, אלא גם באישה אסתטית ויפה.

6. אַדְוָוה דָדוֹן – שַלְמוֹר אשת חברת החדשות של ערוץ 12.

יום רביעי – 23 בספטמבר 2020. צפיתי היום ב-אַדְוָוה דָדוֹן – שַלְמוֹר אשת חברת החדשות של ערוץ 12 מגישה מבזק חדשות ועושה זאת ברהיטות, ב-מקצועיות, ובקור רוח. לא חשתי שום געגוע ליונית לוי. אדווה דדון – שלמור היא רכש הגיוני בעל ערך של חברת החדשות של ערוץ 12.

7. קבוצת הכדורגל הענייה של מכבי ת"א.

תצוגת הכדורגל של מכבי ת"א בשלב המוקדם האירופי (טרום הבתים) באצטדיון "בלומפילד" אמש (יום שני – 22 בספטמבר 2020) נגד הקבוצה האוסטרית רד בול זלצבורג ותבוסתה לשחקנים האוסטרים  2:1, היוותה יָרִיד נֶפֶל ספורטיבי. שום תירוץ בשם נגיף הקורונה איננו יכול לכסות על חולשתה המקצועית של מכבי ת"א. אפוא המאמן הקודם של מכבי ת"א וולדימיר איביץ' כשצריך אותו. אם מכבי ת"א לא תעפיל לשלב הבתים של ליגת האלופות היא תפסיד הכנסות בגובה של 30.000000 (שלושים מיליון) שקל.

8. "עֶרֶב חָדָש" ברדיו גלי צה"ל ביום רביעי – 23 בספטמבר 2020.

"עֶרֶב חָדָש" ברדיו גלי צה"ל ביום רביעי – 23 בספטמבר 2020. בפעם הראשונה מזה שנים ניצב המגיש המוביל ירון ווילנסקי כחומה בצורה מול הפרשן שלו יעקב ברדוגו, שמצטייר כ- יחצן מובהק של ראש הממשלה בנימין נתניהו וכאויבו של היועץ המשפטי של הממשלה אביחי מנדלבליט.

9. ימי התום ההם של הילדוּת והנעוּרים חלפו לבלי שוב.

הימים המרים האלה בהם מגיפת נגיף הקורונה עושה שפטים באוכלוסיית מדינת ישראל, 7000 (שבעת אלפים) נדבקים ביממה האחרונה החזירו אותי רווי געגועים שני דורות לאחור לילדותי ונערותי בקיבוץ אפיקים בטרם עידני הרדיו והטלוויזיה, בימים ההם של שירותים ציבוריים ומקלחות ציבוריות, ובטרם בניית שיכון וותיקים בקיבוץ אפיקים הנפלא והבלתי נשכח ההוא. ראשוני בוני קיבוץ אפיקים בעמק הירדן עלו לארץ ישראל מ-רוסיה. לא היו אז רדיו וטלוויזיה. בחדר האוכל של חברי הקיבוץ ניצב בימים ההם רדיו בודד אחד ישן נושן. במקום רדיו וטלוויזיה קראנו אלפי ספרים והעברנו משחקי שחמט מהשבועון הסובייטי "אוֹגָאנְיוֹק" ודיברנו קצת רוסית וקראנו קמעא רוסית באותיות קיריליות. לא היה ילד בקיבוץ אפיקים שלא קרא אז את הספרים פאר היצירה הרוסית שהיו מונחים לתפארת על מדפי ספריית הילדים והנוער בקיבוץ אפיקים, כמו, "מלחמה ושלום" של לב טולסטוי, "החטא ועונשו" של פיודור דוסטוייבסקי, ואת "הדון השקט" של מיכאיל שולוחוב. הימים האלה חלפו לבלי שוב. היהודי – רוסי מיכאיל בוטביניק היה אז בילדותי בקיבוץ אפיקים אלוף העולם בשחמט, והאתלט האמריקני ג'סי אואנס (Jesse Owens) היה שיאן העולם בריצות 100 מ' (10.2 ש') ו- 200 מ' (20.3 ש'), ובקפיצה לרוחק (8.13 מ'). סרטי "טרזן" ההם בכיכובו של ג'וני ווייסמילר האגדי שהוקרנו בקיץ על מסך לבן גדול שנבנה והוצב על הדשא הגדול של קיבוץ אפיקים הסמוך לחדר האוכל של הקיבוץ, הקסימו אותנו הילדים, שבו את ליבנו, והפכו לשיחת היום.

סיכום. אוסיף, ואומר, ואדגיש כלהלן:

פוסט מס' 917. אֵין שוּם תָּחְלִיף למנהיגות אַמִיצָה הנשענת על חמשת עמודי הַתָּוֶוךְ והיא בעלת יוֹשְרָה מוחלטת (נטולת כל DNA פוליטי) + מוּסָר אישי מוּשְלָם + דוּגְמָא אִישִית מוֹפְתִית + דְבֵקוּת בַּמְשִימָה עד כְּלוֹת הכוחות + יֶדַע מקצועי. אנוכי נד בראשי לשידור הציבורי ז"ל ההוא שנמוג ו-נִכְחַד ו-איננו עוד, אולם זה לא היה מחויב המציאות (!). הפוליטיזציה הנַכְלוּלִית והָמַמְאֶרֶת עשתה בו שַמוֹת במשך שנים רבות. גסיסתה המכאיבה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 מאז 2001 ועד מותה ב-2017 הייתה ממושכת ו-רווית ייסורים. זה היה נוֹרָא. סופה המַר בַּעֲרוֹב יָמֶיה היה צָפוּי וידוע מראש. גם התקוות להתאוששותה בתום עידני רן גלינקא, יוסף בר-אל, ויוני בן מנחם נמוגו כלא היו, נעלמו אז, ו-נכחדו. אומר במשפט אחד ארוך ומורכב: עיתונאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 ועיתונאי רדיו "קול ישראל" ההם (לא כולם, רובם) אלה שהשילו אז מעליהם מרצון את גלימתם העיתונאית, וויתרו ללא מאבק על כְּבוֹדָם האישי ועל כללי המוּסָר הָאֱנוֹשִי, ו-התפלשו בעוֹנֶג במַדְמֵנָה העֲכוּרָה של רן גלינקא + יוסף בר-אל + יוני בן מנחם, ומילאו את פיהם מים ושתקו (כל אחד מסיבותיו הפרטיות, האישיות,  האגואיסטיות, וגם היומרניות הוא) נוכח מעשי הנִבְזוּת, השחיתות, ושוֹחַד המַסָּךְ של מנהיגיהם. האנשים העלובים האלה נטולי מינימום כבוד עצמי ו-מוסר אישי, עיתונאי ועובדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, שמילאו פיהם מים מול מנכ"ל רשות השידור העלוב ההוא יוסף בר-אל (שהודח וסולק בסופו של דבר מהכס הרם ב- 2 במאי 2005 ע"י ממשלת ישראל), קיוו לקבל ממנו תמורה עבור נאמנותם המזויפת והנכלולית (שמותיהם ידועים לשִמְצָה לכל בר בי רב). במעשיהם הבוגדניים ההם בשנים 2005 – 2001 ושיתוף פעולה מְנוּבָז, ערמומי, רווי תחבולות ו-מזימות עם מנכ"ל רשות השידור המודח והמסולק ההוא יוסף בר-אל, (תוך כוונה להפיק תועלת אישית ו-רווחים לעצמם), הם הסתירו את אוֹר קרני השמש ו-הרקיבו עד יְסוֹד ועד עָפָר את כל שורות רשות השידור ז"ל ההיא. גם המשת"פים האלה, אלה שתמכו וגם אלה ש-שתקו, אלה ש-נאלמו, ואלה שברחו משדה הקרב שילמו לבסוף את מלוא המחיר. לעולם יש לזכור ו-אין לשכוח את הטקסט ההוא את חוות דעתו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית הטהור, רב ה-יושרה, והנחוש ארנון צוקרמן אודות יוסף בר-אל היכן שהוא באמצע עשור ה-70 של המאה הקודמת. כידוע, ההיסטוריה הדוממת והשתקנית אבל המהימנה מתעדת את סיפוריה לפרטי פרטים. ההיסטוריה ההיא דיווחה לאומה בדרכה שלה מה אירע ומה קרה בסופו של דבר לאותם שלושת ה-מנכ"לים ההם של רשות השידור רן גלינקא + יוסף בר-אל + יוני בן מנחם. שלושת ה-נְפָלִים הללו שממשלות ישראל הניחו בשעתו כתר על ראשם, הודחו וסולקו מ-כִּיסְאָם הַרָם, ע"י אותן הממשלות ואותן ראשי הממשלה אריאל שרון ובנימן נתניהו שהושיבו את שלושת הנ"ל בשעתו על הכס הרם של מנכ"ל רשות השידור והפקידו את גורלה בידיהם. כתבי האישום החמורים נגד כל השלושה הנ"ל יוסף בר-אל ויוני בן מנחם (וגם רן גלינקא) רשומים ומתועדים שחור על גבי לבן בדו"חות ובדברי הימים של ממשלות ישראל ההן ושמורים בארכיון ממשלות ישראל.  

לדאָבוֹן לֵב חלק גדול בציבור הישראלי איננו מבין עדיין עד כמה מגיפת נגיף הקורונה המתפשטת בכל עוּזָה ובהיקפים כאלה במדינת ישראל (כ-7000 נדבקים ב-יממה האחרונה) ומפר ביודעין את צו הסגר ה-2. חלק גדול בציבור הישראלי איננו מודע לעובדה עד כמה מגיפת נגיף הקורונה מסוכנת מכל היבט. אישי, קבוצתי, ומערכתי. מגיפה שעלולה להביא בעוד זמן לא רב (אם תימשך בקצב מטורף כזה) לעלייה המונית בלתי נשלטת בתחלואה ועִמָה אלפי חולים קשה, מונשמים, ומתים, ולקריסת כוח האדם הרפואי המאומן שלנו ופגיעה אנושה במערכת הבריאות כולה שלנו. ללא אכיפה בכוח החוֹק והזרוע את הסֶגֶר ובלעדי הטלת קְנָסוֹת כספיים כבדים ופגיעה משמעותית בכיסם של מפירי הצווים, לא יהיה כאן Happy end (!). פוסט מס' 917. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום רביעי – 23 בספטמבר 2020.

הקדמה מַרָה. אֵין שוּם תחליף למנהיגות אַמִיצָה בעלת יוֹשְרָה מוחלטת (נטולת כל DNA פוליטי) + מוּסָר אִישִי מושלם + דוגמא אישית מוֹפְתִית. אנוכי נַד בראשי לשידור הציבורי ז"ל ההוא שנכחד ו-איננו עוֹד. זה לא היה מְחוּיָב הָמְצִיאוּת. סופו המַר ב-עָרוֹב ימיו הָיָה גָלוּי וחָזוּי. את עתידו הַעָלוּב והֶעָגוּם של השידור הציבורי ש-נָכוֹן לו עם מִינוּיָים הממשלתי של רן גלינקא ויוסף בר-אל למנכ"לים הבאים של רשות השידור בראשית שנות ה-2000 ׁ(בתקופה ההיא בת ארבע שנים בין 2001 ל-2005) ב-סיום ותום שירותם המצוין, ההגון, המקצועי, והיעיל של מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל (ב-שנים 1998-1993) ולצִידוֹ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1, יאיר שטרן יבד"ל (בשנים 2000 – 1993), אפשר היה לצפות ולראות ללא כל קוֹשִי גם בלעדי משקפת. לא קרתה כאן כל הפתעה ו/או תדהמה. מינויָים של רָן גַלִינְקָא הַחוֹבְבָן ויוסף בר-אל המוּשְחַת למנכ"לים הבאים של רשות השידור בארבעת השנים ההן שבין 2001 ל-2005, הפך את האוֹפֶק של השידור הציבורי בבת אחת ל-אָפְרוּרִי, עָכוּר, ו-אָבִיךְ. הכל כבר היה צָפוּי ומוּנַח על השולחן ויָדוּעַ מ-ראש, מלבד התקוות שנותרו בלִבָּם של רבים לרגע קט והיו שייכות לעידן מוטי קירשנבאום ז"ל ו-יאיר שטרן ז"ל. אולם גם הן נעלמו אז ונכחדו. היה מדובר ב-מחזה טלוויזיוני עָצוּב, קוֹדֵר, מְדָכְדֵךְ, ומַר.

מדהים וּמַר. מינויים של רָן גַלִינְקָא החוֹבְבָן ושל יוסף בר-אל המושחת למנכ"לים של רשות השידור בראשית שנות ה-2000 היה בבחינת פְּרֵלוּד למתרחש לבוא (!). לא הייתה כאן כל הפתעה (!). מנכ"ל רשות השידור רן גלינקא הודח וסולק במארס/אפריל 2002 ע"י ראש הממשלה אריאל שרון בתום תקופת ניסיון כושלת בת חצי שנה. במקומו מונה לתפקיד הרם והאחראי, יוסף בר-אל ע"י אותו ראש הממשלה אריאל שרון ועל פי המלצתו של השַר הכושל רענן כהן הממונה מטעם הממשלה על ביצוע חוק רשות השידור. מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל סוּלָק וגוֹרָש מהַכֵּס הרָם בבוֹשֶת פָּנִים במהלך כהונתו ב-2 במאי 2005 ׁׁ(ע"י אותה ממשלת ישראל בראשות אותו ראש ממשלה אריאל שרון שמינו אותו ב-2 ביוני למשרה הרמה), בגין שחיתות והענקת שוֹחַד מסך (!). לא היה ולא קרה כדבר הזה מעולם בהיסטוריה של מדינת ישראל ובתולדות רשות השידור. ב-2 במאי 2005 זה קרה. 

שֵרָתִּי את הטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 ואת רשות השידור במשך 32 שנים בין 1971 ל-2003 תחת 7 מנכ"לים: שמואל אלמוג ז"ל, יצחק לבני ז"ל, יוסף "טומי" לפיד ז"ל, אורי פורת ז"ל (שתי קדנציות), אריה מֶקֶל יבד"ל, מוטי קירשנבאום ז"ל, והאחרון ברשימה יוסף בר-אל ז"ל. פער ותהום עצומים וענקיים שאינם ניתנים לגישור מפרידים בין ששת הנ"ל לבין יוסף בר-אל.

ובכן, ב-2 במאי 2005 הדיחה ממשלת אריאל שרון ובתמיכתו המופלגת של היועץ המשפטי לממשלה דאז מני מזוז ו-סילקה לאלתר את יוסף בר-אל ממשרתו הרמה, שנתיים וחודש ימים אחד לפני סיום תקופת כהונתו החוקית בעוון שחיתות ושוחד מסך. היה מדובר באירוע תקשורתי-פוליטי קשה, חמור, ובסופו של דבר הכרחי ו-בלתי נמנע. בפעם הראשונה בתולדות מדינת ישראל ובהיסטוריה של רשות השידור החליטה ממשלת ישראל החלטה חסרת תקדים להדיח ולסלק לעַד מנכ"ל רשות השידור מכהן שהיא מינתה בשֵם יוסף בר-אל ז"ל. סיפור מינויו של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור באביב של מארס/אפריל 2002 (לאחר הדחת המנכ"ל הזמני הקודם תת אלוף במיל. רָן גָלִינְקָא באותה התקופה המדוברת ההיא של מארס/אפריל 2002) לתפקיד התקשורתי הנישא ו-רָב האחריות ע"י ראש הממשלה אריאל שרון והשר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן בממשלת אריאל שרון, נראה היום בחודש ספטמבר של 2020 ו-אוטוטו בפרוס 2021 כ-מעשה קנוניה מתוכנן. לקחו בן אדם כל כך לא מוכשר בתחום ניהול רשת שידור ציבורית כל כך מורכבת ומסובכת (כוללת בתוכה את הטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 ואת רדיו "קול ישראל"), ומינו אותו את יוסף בר-אל להתייצב ולהיות המפקד העליון של צבאות רשות השידור שהורכבו מ-2000 (אלפיים) אנשי ערוץ 1 ואנשי רדיו "קול ישראל".

הסוף המַר ידוע. ובכן, אותה הממשלה ואותו ראש הממשלה אריאל שרון ש-מִינוּ את יוסף בר-אל ז"ל לתפקיד מנכ"ל רשות השידור ב-2002, התעשתו לאחר שלוש שנים (באיחור רָב) ו-הדיחו ו-סילקו אותו מהכֵּס הַרָם לאלתר ולעַד ב-2 במאי 2005 בעודו מכהן באופן פעיל בתפקידו זה. הערה שלי : תקופת כהונתו החוקית והמלאה של מנכ"ל רשות השידור המוּדַח ההוא יוסף בר-אל, הייתה אמורה להסתיים ב-2 בחודש יוני של שנת 2007. הוא סולק והודח ע"י ממשלת אריאל שרון שנתיים ימים וחודש אחד לפני תום כהונתו החוקית. בפעם הראשונה בתולדות מדינת ישראל ובתולדות רשות השידור לדורותיה הודח מנכ"ל רשות השידור באמצע תקופת כהונתו (!). 

טקסט מסמך : 2 במאי 2005. ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון מפטרת, מדיחה, ומסלקת את מנכ"ל רשות השידור המכהן יוסף בר-אל מתפקידו בגין אישום בשחיתות והענקת שוחד מסך. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובתולדות רשות השידור מודח ומסולק מנכ"ל רשות שידור מכהן. היה מדובר במהלך תקשורתי – פוליטי חסר תקדים של ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון. (באדיבות  "מעריב" והמו"ל מר אלי עזור). 

להפתעת הכל זה לא היה הסוף אלא סיפור אמצע. הַלֶקָח המַר ההוא לא נלמד. ב-2011 מינה ראש הממשלה בנימין נתניהו את יוני בן מנחם (איש עלוב, לא מוכשר, חדל אישים, ו-כלומניק ברמה של קודמו יוסף בר-אל) למנכ"ל רשות השידור לתקופה של חמש שנים עד 2016. גם הממשלה הזאת של בנימין נתניהו כמו ההיא בראשות אריאל שרון התעוררה בסופו של דבר וגם היא עשתה זאת באיחור זמנים רָב. היא הדיחה וסילקה את יוני בן מנחם מהכֵּס הרָם של מנכ"ל רשות השידור ב-2014. הוא כבר הספיק לכהן במשרה הרמה והאחראית הזאת שלוש שנים. היה מדובר בניהול ברמה של לעג לרש. ב-2014 חוקקה ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו חוק המצווה על סגירה לאלתר של רשות השידור ההיא בראשות המנכ"ל הנחשל והנכשל שלה יוני בן מנחם. יוני בן מנחם פלוס עוזרו הקרוב והצמוד זליג רבינוביץ' פלוס יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור אמיר גילת הודחו וסולקו מתפקידיהם. סגירת רשות השידור ע"י ראש הממשלה בנימין נתניהו ב-2014 ושר התקשורת גלעד ארדן בעוון "רשות ציבורית עלובה וכושלת", לא נעשתה בגין עליונות ושגשוגו של יוני בן מנחם, אלא בשל עליבותו ורדידותו וחוסר כישרונו של המוביל שלה. ראש הממשלה בנימין נתניהו הבין בסופו של דבר ב-2014 באיחור זמנים גדול עם מי יש לו עסק ביש, עם האיש שמוביל ו-מֵמַנְכֵּל את רשות השידור וקוראים לו יוני בן מנחם (כשם שגם ראש הממשלה שקדם לו אריאל שרון הבין בסופו של דבר, גם כן באיחור זמנים רב ב-2005, עם מי יש לו שיח וסיג, עם מנכ"ל אחר בשם יוסף בר-אל). ראש הממשלה בנימין נתניהו הפקיד את השליטה על רשות השידור הסגורה והמפורקת ההיא בידיו של כונס הנכסים הממשלתי פרופסור דָוִד הָאן. פרופסור דוד האן מינה את יונה וויזנטל למנכ"ל זמני של רשות השידור הכושלת, העלובה, הסגורה, והמפורקת. הטריומוויראט השלטוני ההוא יוני בן מנחם + זליג רבינוביץ' + אמיר גילת הועף קיבינימט לעבר השוליים האפלוליים והמוצלים של רשות השידור ז"ל ההיא. ו-בכן, ב-15 בחודש מאי של שנת 2017 מתה רשות השידור הגוססת ז"ל ההיא. על חורבותיה והריסותיה קם תאגיד השידור הציבורי "כאן" 11 בראשותו של המנכ"ל אלדד קובלנץ. השארית של הסיפור המדהים הזה מסופר בדברי הימים. סיפור נורא. כך גסס ומת השידור הציבורי ז"ל ההוא של מדינת ישראל.

ובכן, כשם שאי אפשר להשוות בין איכות רמתם של שני המנכ"לים ההם של רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל ו-מוטי קירשנבאום ז"ל לבין עכירותם ועליבותם של שני המנכ"לים האחרים שבאו אחריהם יוסף בר-אל ז"ל ויוני בן מנחם יבד"ל, כך אי אפשר להשוות בין איכותו של נקדימון "נקדי" רוגל ז"ל מי ששימש יועצו הקרוב והחכם ועוזרו היעיל, הידען, החריף, ה-הגיוני, ו-בעל הניסיון של יוסף "טומי" לפיד בשנים ההן של 1984-1979 לבין העוזר הצמוד היָרוּד, הרדוד, והכושל זֶלִיג רבינוביץ' יבד"ל, יועץ העַל ההוא של מנכ"ל רשות השידור ההוא יוני בן מנחם יבד"ל בשנים המדוברות ההן של 2014-2011. העובדות מדברות בעד עצמן. שלושת האישים הכושלים האלה המנכ"ל יוני בן מנחם + יו"ר הרשות אמיר גילת + עוזרו הקרוב והצמוד של יוני בן מנחם זליג רבינוביץ' הגיעו לסוף דרכם ברשות השידור ז"ל ההיא. סוף מַר אולם צפוי. שלושת הכושלים הודחו וסולקו. עצוב ומַר הרבה יותר היה גורלה של רשות השידור ההיא שהשלושה הנ"ל האלה ניצבו בראשה. היא הפכה ל-ז"ל. על הריסותיה וחורבותיה של רשות השידור ז"ל ההיא קם ב-15 במאי 2017 תאגיד השידור "כאן" 11 בראשותו של המנכ"ל אלדד קובלנץ. מדהים. מדובר בהיסטוריה שלילית חסרת תקדים בעליבותה בתולדות השידור הציבורי לדורותיו של מדינת ישראל.         

טקסט תמונה : נקדימון "נקדי" רוגל ז"ל (2014 – 1928) שימש יועצו החכם, היעיל, ובעל הניסיון של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד בשנים 1984 – 1979. ה- "שוּעָרֶבּ" הענקי שלו היה סמלו המסחרי. הערה שלי : התמונה הזאת צולמה ב- 1971. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : זהו יוסף "טומי" לפיד ז"ל (2008 – 1931) מי ששימש מנכ"ל רשות השידור בשנים 1984 – 1979. הוטל עליו עוֹל טלוויזיוני כבד ו- כפול ב- 1982, סיקור עיתונאי במקביל של שתי משימות שידור ענקיות שלא היה לו בהם כל ניסיון קודם. היה מדובר ב- ניהול רשות שידור שהייתה מורכבת מהטלוויזיה הישראלית הציבורית + רדיו "קול ישראל" (שני הגופים שידרו בשתי השפות עברית וערבית) ואשר העסיקו יחדיו כ- 2000 (אלפיים) עובדים בעת סיקור מלחמת לבנון ה- 1 ובמקביל באותו הזמן סיקור של רשות השידור אירוע ספורט בינלאומי בסדר גודל של מונדיאל ספרד 1982. הערה שלי : התמונה הזאת צולמה בתחילת חודש יוני של שנת 1982, יומיים אולי שלושה לפני פרוץ מלחמת לבנון הראשונה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הימים ההם-הזמן ההוא שחלף לבלי שוב. אנוכי בן יותר מ- 82 היום. אבא לשלושה ילדים וסבא לעשרה נכדים ונכדות. אנוכי איש ריבון ובן חורין. אינני אנרכיסט וגם לא שחצן. הנה חלק מההסבר, הפירוש, ותשובתי למאות אלפי קוראים (ומגיבים) מדוע אנוכי רואה את עצמי כ-בעל סמכות ראוי ש-רשאי לחקור ולכתוב את הבלוג הזה כמו גם לחקור ולכתוב מאז 1998 את סדרת 13 הספרים העוסקים ודנים ב-"מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". להלן תיעוד של חלק מ-מכתבי הערכה שהוענקו לי בעת 32 שנות שירותי את השידור הציבורי ע"י המנכ"לים של רשות השידור, היו"רים של רשות השידור, ומנהלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 לדורותיהם.

טקסט מסמך : שנת 2000. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור דאז גיל סמסונוב נפרד ממני בתום שירותו הציבורי התקשורתי החשוב ורם המעלה. היה מדובר באיש רציני, כן, ו- ישר דרך. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 6 באפריל 1989. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן לאחר שסיים את תפקידו, ובטרם נשלח למשימה הבאה שלו לתקופה של ארבע שנים כ-כתב הטלוויזיה ורשות השידור בוושינגטון בירת ארה"ב. באפריל 1993 מינה אותו מנכ"ל רשות השידור למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית במקומו של יוסף בר-אל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).       

טקסט מסמך : 15 ביולי 1990. מכתב ההערכה שכתב ו-שלח מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל אליי בתום מבצע השידורים הטלוויזיוני הממושך של מונדיאל הכדורגל איטליה 1990. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 1991. מכתב ההערכה ששלח לי סמנכ"ל הכספים של הרשות יוחנן צנגן בטרם עזיבתו את הרשות וחבירתו לחברת "רשת" כמנכ"ל משותף עם דן שילון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 17 באוקטובר 1988. מכתב הערכה שנשלח אליי ע"י מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בתום מבצע השידורים הטלוויזיוני המרוחק, המורכב, והמסובך (טכנולוגית) של אולימפיאדת סיאול 1988. 132 שעות שידורים ישירים בתוך תקופה של 16 ימים. שהיתי בסיאול 88' 37 ימים. מבצע השידורים צלח באופן פנטסטי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 7 באוקטובר 1988. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני שכלל בתוכו 132 שעות בפרק זמן של 16 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 4 באוקטובר 1988. מכתב הערכה ששלח אליי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988 שכלל בתוכו 132 שעות בפרק זמן של 16 ימים, ובאפס תקלות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 20 ביולי 1986. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בתום שני מבצעי השידורים הישירים של מונדיאל הכדורגל מכסיקו 1986 (105 שעות בפרק זמן של חודש) + המונדובאסקט – אליפות העולם של ספרד 1986 (35 שעות בפרק זמן של שבועיים). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 27 במאי 1985. מכתב הערכה ששלח לי מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל בתום עונת השידורים 1985 – 1984 של משחקי הליגה הלאומית (ליגת העל היום) בכדורגל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביוני 1987. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום מבצע שידורי ה- NBA הישירים המוצלח ומניב רייטינג, לראשונה בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 7 באוגוסט 1996. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת אטלנטה 1996 שכלל בתוכו 196 שעות בפרק זמן של 17 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 ביולי 1992. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל בטרם טיסתי לברצלונה להפיק ולשר משם 155 שעות בפרק זמן של 16 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 12 ביולי 1982. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של מונדיאל הכדורגל ספרד 1982. המבצע בן 35 ימים כלל בתוכו 125 שעות שידורים ישירים ומוקלטים בעיצומה של מלחמת לבנון הראשונה. עם שובי לארץ ממדריד ב- 14 ביולי 1982 התגייסתי מייד כקצין קרבי והצטרפתי לכוחות הלוחמים של צה"ל באוגדה של תת אלוף איציק מרדכי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 1983. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 25 באוגוסט 1983. מכתב ההערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 21 במארס 1988. מכתב ההערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בטרם העניק לי דרגה אישית 10 בסולם הדירוג העיתונאים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 1984. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות קבוצת מכבי ת"א. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות מכבי ת"א. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 במאי 2001. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של ה- Final for האירופי בכדורסל של פאריס (בהיכל ברסי) 2001 בהשתתפות מכבי ת"א שזכתה בבכורה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 במאי 2001. מכתב הערכה ששלי לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי בתום מבצע השידורים של ה- Final four האירופי בכדורסל של פאריס 2001 (ארבעת המשחקים התקיימו בהיכל ברסי). מכבי ת"א זכתה בבכורה והוכתרת לאלופת אירופה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב הערכה ששלח לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גיל סמסונוב בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 . קבוצת מכבי ת"א זכתה בסגנות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 4 ביולי 2000 . מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני הארוך של Euro 2000, אליפות אירופה לאומות בכדורגל שנערכה בקיץ 2000 בשמונה אצטדיונים, ארבעה בהולנד וארבעה בלגיה. בתקופה של חודש ימים שידרנו ישיר את כל 31 המשחקים של הטורניר. מסה של 100 שעות. הקמתי את מפקדת השידורים שלי ב- IBC באמשטרדם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : שנת 2000. אין תאריך מדויק. מכתב הערכה ששלח לי יו"ר הוועד המנהל של רשות גיל סמסונוב בתום העונה התקציבית של  שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, לאחר מבצע השידורים הטלוויזיוני של Euro 2000 ובטרם מבצע השידורים הטלוויזיוני של סידני 2000. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של משחקי המכבייה ה- 11 בתל אביב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 6 בינואר 1988. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בטרם שני המבצעים הגדולים של Euro 1988 (אליפות אירופה לאומות בכדורגל – גרמניה 1988) ו- אולימפיאדת סיאול 1988. ב- 1988 שידרה חטיבת הספורט הקטנטונת כמות אדירה בת 300 שעות של מרבית אירועי הספורט הרלוואנטיים בארץ ובעולם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביולי 1998. מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998. המבצע בן 50 ימים כלל 150 שעות שידורים ישירים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 30 באפריל 2000. מכתב פרידה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן לאחר סיום תפקידיו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור. פרישתו לעַד הייתה אבדה מקצועית כבדה לשידור הציבורי ועבורי גם אבדה אישית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 ביולי 1986. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום שני מבצעי השידורים הישירים של מונדיאל מכסיקו 1986 והמונדובאסקט של ספרד 1986. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 22 ביולי 1998. מכתב הערכה ששלחה לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור רינה שפירא בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוניים של מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : חורף 2002. זהו המסמך המקורי שנכתב אלי ע"י אלכס גלעדי (חבר הוועד האולימפי הבינלאומי – IOC וסגן נשיא בכיר ברשת הטלוויזיה האמריקנית NBC, ומייסד חברת "קשת" בערוץ 2) ב- 31 בדצמבר 2002 לאחר פרישתי לעַד מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ומרשות השידור בעקבות מינויו של יוסף בר- אל בקיץ 2002 למנכ"ל רשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

 טקסט מסמך : 14 באוגוסט 2002. זהו מכתב הפרידה של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי ממני לאחר נטישתי את ערוץ 1 ואת רשות השידור לעַד. המכתב שלו היה מסוגנן ו- נחמד אבל לא הגירושים מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ומרשות השידור. הדפתי בתנופה את החַיִץ המפריד ביני לבין מצפוני ו- נטשתי בטריקת דלת. אין מדובר במילים גבוהות. זאת הייתה האמת. נתתי ליוסף בר-אל לדעת מה אני חושב עליו ו- עזבתי את מכורתי הטלוויזיונית בתום 32 שנות שירות. אותו יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור דאז ב- 2002, נחמן שי, לא התייצב לימיני במאבקי הצודק ההוא נגד מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל, שהודח בסופו של דבר ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון (ובתמיכתו מובהקת של היועץ המשפטי של הממשלה דאז מֶנִי מָזוּז) מכהונתו הרמה בעוון שחיתות והענקת שוחד מסך (דו"ח הדחתו ההיסטורית של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל באמצע כהונתו, לראשונה בתולדות מדינת ישראל ובהיסטוריה של רשות השידור, מונח מצהיב בארכיון הממשלה). נחמן שי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור דאז, התגלה לי ב- 2002 כ-עסקנצ'יק פוליטי קטן ו- איש נטול ערכים של ניהול ויושרה ציבורית. נחמן שי היה מודע לחִדלונו של יוסף בר-אל ומסיבותיו שלו מילא את פיו מים. ובכן, את מה שהוא נחמן שי לא עשה, עשתה ממשלת ישראל ב- 2 במאי 2005. מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל הודח וסולק מהכס הרם לפרוורי הירכתיים האפלוליים של רשות השידור ז"ל ההיא. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

סוף הפוסט מס' 916. הועלה לאוויר ביום שישי – 18 בספטמבר 2020. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.