פוסט מס' 982. הולך ופוֹחֵת הָדוֹר. דָן פַּתִּיר (פַּחְטֶר) ז"ל (2021-1931) איננו עוד. דן פתיר היה בימים ההם לפני כ-70 שנים עיתונאי ספורט צעיר רָב מוֹנִיטִין, אָמִין, ו-מְהֵימָן (מטעם העיתון "דָבָר" ההוא שהיה הביטאון היומי והראשי של הסתדרות העובדים הכללית והיה החשוב ביותר אז מבין העיתונים של תנועת העבודה הארץ ישראלית כמו "על המשמר" ו-"למרחב". עיתון "דבר" נסגר ב-1996) ו-אָהוּד ואָהוּב על ידי כילד ונער בקיבוץ אפיקים בעמק הירדן. מאוחר הרבה יותר הפך דן פתיר להיות יועץ תקשורת מוכשר, חכם, אמין, מהימן, נאמן ו-משגשג של שני ראשי הממשלה יצחק רבין ז"ל ומנחם בגין ז"ל בעשור ה-70 של המאה הקודמת. פוסט מס' 982 נחקר ונכתב ב-רוח הימים ההם והתקופה ההיא שחלפה לבלי שוב. פוסט מס' 982. הועלה לאוויר ביום שני – 10 במאי 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

————————————————————————————————————-

פוסט מס' 982. הועלה לאוויר ביום שני – 10 במאי 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

————————————————————————————————————-

טקסט תמונה : 1971 – 1970. הימים ההן – הזמן ההוא לפני 51 שנים. כ-פסע מפריד בין חיי נטולי הדאגות דאז לבין העידן המטורף של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהמתין לי מעבר לפינה. אנוכי זוכה עם אוניברסיטת ת"א בגביע מכללות ישראל בכדורסל. הייתי דוגמן צילום ומורה ומחנך במקצוע המתמטיקה וחינוך גופני, כשלפתע נקרה לי בדרכי מר אלכס גלעדי. אלוהי הטלוויזיה הפגיש בינינו. זה קרה בימים ההם לפני 50 שנים בקיץ 1971. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1972 – 1970. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני כ- 52 שנים. זוהי הנהלת רשות השידור ההיא במקום מושבה בבניין הרדיו ברחוב הלני המלכה בירושלים בתקופה של הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את משחקי מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1970 וגם בעת הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את אולימפיאדת הדמים של מינכן 1972. מנהיגות השידור הציבורי ההיא נהגה בקמצנות תקציבית וטכנולוגית בכל הקשור והנוגע להפקת אירועי ספורט גדולים בינלאומיים. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : היועץ המשפטי של רשות השידור עו"ד נתן כהן ז"ל, מנהל רדיו "קול ישראל" משה חוֹבָב ז"ל, ד"ר ישעיהו שפירו ז"ל סגן מנהל הרדיו, מנהלת לשכת המנכ"ל גב' רוחמה איילון תבד"ל, מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג ז"ל, סמנכ"ל הכספים של הרשות ארנון צוקרמן יבד"ל, מנהל הטלוויזיה חגי פינסקר ז"ל, עוזר המנכ"ל לעניינים מיוחדים נקדימון "נקדי רוגל ז"ל, והמהנדס הראשי של הטלוויזיה שלמה גל יבד"ל. (התמונה באדיבות גב' רוחמה איילון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פרפראות.

1. קרן מרציאנו ועודד בן עמי שני אנשי חברת החדשות של ערוץ 12 הם קריינים – שדרנים רהוטים, נבונים, ובעלי חזות טלוויזיונית הולמת.

2. גַל גָדוֹת היא כוכבת קולנוע ישראלית יפת תואר ובעלת קסם אישי נדיר בכמות בלתי מוגבלת. יחדיו עם הפרטנר המסחרי שלה הכדורגלן הפורטוגלי רב המוניטין כריסטיאנו רונאלדו הפיקו שניהם באמצעות טכנולוגיה טלוויזיונית חכמה פרסומת מסחרית וויזואלית מושכת עין ל- טובת HOT, אולם הם לא שִכנעו אותי להיפרד מ- YES.

3. הסדרה "ישמח חתני" (הפקה מקורית) ששודרה בערוץ 12 והסתיימה אמש מהווה תעודת כבוד לתעשיית הטלוויזיה הישראלית.

4. אנוכי מוצא עניין מזה זמן להקשיב ולהאזין לדיווחיו המדויקים והמהימנים של צחי דבוש הכתב הצבאי החרוץ, הרהוט, והמאופק של רדיו גלי צה"ל.

הקדמה קצרה.

אנוכי בן 83 היום. בן קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. ב- 1963 התחתנתי עם נערה תל אביבית יפת תואר ומראה ועזבתי את מכורתי קיבוץ אפיקים. יחדיו עם רעייתי יעל הקמנו את השבט המשפחתי שלנו. אנחנו הורים לשלושה ילדים וסבתא וסבא ל- לעשרה נכדות ונכדים. דן פתיר (פחטר) ז"ל היה עיתונאי מוערך על ידינו בתקופת ילדוּתינו ונערוּתינו בקיבוץ אפיקים. מרבית חברי הקיבוץ לרבות הוריי ז"ל היו תומכים פוליטיים נלהבים, מסורים, ונאמנים של ראש הממשלה הנערץ דוד בן גוריון ומפלגת מפא"י (ראשי תיבות של מפלגת פועלי ארץ ישראל). קראנו בימים ההם רק את עיתון הפועלים "דָבָר". גדלנו על "דָבָר" שהיה העיתון של חברי הקיבוץ. דן פתיר (פחטר) הצעיר היה כבר ב- 1949 עיתונאי ספורט ידוע ו-כתב בעיתון "דָבָר". גם בגללו של אותו דן פתיר (פחטר) הצעיר הפכנו ילדי קיבוץ אפיקים אז לאוהדי קבוצת הכדורגל של הפועל ת"א. לא ידענו מי הוא ולעולם לא ראינו אותו בימים ההם פנים אל פנים, אולם קראנו כילדים ונערים את הדיווחים ואת הרפורטאז'ות שלו אודות משחקי הכדורגל של קבוצת הפועל ת"א ובראשה הקפטן שלה השוער הלאומי יעקב חודורוב. אנחנו ילדי ונערי אפיקים שקראנו בעת ההיא רק את העיתון "דָבָר" הכרנו אותו בשם דן פחטר. בעינינו הוא נחשב לעיתונאי רב אמן. אהבנו אותו והאמנו לתיאורים העיתונאיים שלו ו-לכלל מלאכת העיתונאית שלו. אנוכי חושב שבפעם הראשונה שראינו אותו בתצלום כלשהו זה היה בתיעוד כלשהו שהתפרסם ב- 18 בספטמבר 1949 ב- "דבר השבוע" והראה את שורת העיתונאים הישראליים שכיסו את משחק הכדורגל ההוא ישראל – יוגוסלוויה 5:2 במסגרת קדם גביע העולם בכדורגל של ברזיל 1950, התמודדות שנערכה אז באצטדיון "המכבייה" ששכן בצפון תל אביב. בתיעוד המצולם ההיסטורי והנדיר ההוא אפשר גם לזהות את אלוף צה"ל יצחק רבין ז"ל שנכח במשחק ההוא כצופה. שַדָּר רדיו "קול ישראל" נחמיה בן אברהם ז"ל העביר בשידור ישיר ב- 18 בספטמבר 1949 את המשחק המדובר הנ"ל שעורר סקרנות עצומה בישוב היהודי הקטן במדינת ישראל.

שנים רבות אח"כ הפכתי בעצמי לעיתונאי בחטיבת הספורט של טלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 2003 – 1971. שני מנהליי ו-המובילים שלי בעשור ה- 70 של המאה הקודמת היו דן שילון ו-אלכס גלעדי. ב- נובמבר 1980 נבחרתי ו-מוניתי ע"י מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל + מנהל הטלוויזיה ישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני ז"ל + מנהל חטיבת החדשות טוביה סער יבד"ל למנווט, עורך ומפיק ראשי, ומנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. את דן פתיר ז"ל פגשתי פנים אל פנים פעם אולי פעמיים בקריירה העיתונאית – טלוויזיונית שלי בת 32 שנים אולם הייתי עמו פעמים רבות בקשר בעת מחקר וכתיבת הסדרה בת 13 הספרים, הקרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" .ואשר נוגעים ועוסקים בראש הממשלה ושר הביטחון ורמטכ"ל צה"ל בעבר הבלתי נשכח יצחק רבין ז"ל. דן פתיר שימש יועץ התקשורת של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין בקדנציה הראשונה שלו כראש ממשלה בשנים ההן של 1977 – 1974.

היסטוריה ישראלית בלתי נשכחת פרי מעשה ידיו של מועדון הכדורסל של מכבי ת"א תחת מנהיגותו וניהולו של עו"ד מר שמעון מזרחי : העיר ווירטון בבלגיה ב-17 בפברואר 1977 ו- בלגראד בירת יוגוסלוויה הגדולה ההיא ב-7 באפריל 1977.

אנוכי שימשתי עורך ומפיק בירושלים של משחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורסל במהלך כל השבוע ההוא כששיאה של ההפקה היה כאמור ביום חמישי – 7 באפריל 1977. שזירת החוטים של השידור הישיר ההוא של משחק הגמר ההוא מכבי ת"א – מוֹבִּילְגִ'ירְגִ'י וָוארֶזֶה נמשכו במרץ רָב כשבוע ימים. אלכס גלעדי ואנוכי, הוא בבלגראד ואנוכי בירושלים, היינו חייבים להיות מדויקים וקפדניים. בתשע בערב שעון ישראל החל ה- Pre Game Show. בתשע ועשרים עברנו בשידור ישיר אל השַדָּר אָלֶכְּס גִלְעָדִי שישב בעמדת השידור שלנו בהיכל "Pioneer" בבלגראד. המשחק עצמו החל בתשע ושלושים בערב. את תמונת הלוויין היוגוסלבית ה- Multilateral קיבלתי ב- 21.15. קו השידור ה- 4W (ראשי תיבות של Four Wire / ארבע גידי. זהו קו שידור משוכלל יותר מתקשורת טלפונית רגילה שמבוססת על 2W) בין השַדָּר אָלֶכְּס גִלְעָדִי בעמדת השידור ב- "Pioneer" לביני בעמדת הפיקוד שלי ב- "Master" בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים החל לפעול כבר החל מהשעה 19.30. מעניין, ה- Originator של סיגנל הטלוויזיה הבינלאומי שיצא כאמור מבלגראד הייתה רשת הטלוויזיה היוגוסלבית המצוינת JRT שהייתה חברה באיגוד השידור האירופי ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union) כלל בתוכו את מדינות מערב אירופה וגם כמה מדינות מאפריקה ואסיה כולל ישראל) למרות שיוגוסלביה המדינה הייתה שייכת לחלק הקומוניסטי של מזרח אירופה בראשות ברה"מ (האותיות JRT הן ראשי תיבות של Jugoslavia Radio Television) שכיסתה את המשחק באמצעות ניידת שידור שכללה בתוכה 8 (שמונה) מצלמות ושלושה מקורות של הילוכים חוזרים. צריך לזכור שעולם הטלוויזיה לרבות הטלוויזיה הישראלית הציבורית במצלמות אלקטרוניות גדולות ומסורבלות ועבדו על טייפים שרוחב הרצועה המגנטית שלהם היה 2 אינטשים. בימאי השידור היוגוסלבי היה הסלובני בֶּנוֹ הָאבְלָה (Beno Havlla). השַדָּר של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעמדת השידור בהיכל "Pioneer" בבלגראד היה כאמור אלכס גלעדי. הוא היה ראוי בעיניי אז לצל"ש טלוויזיוני על פעילות הטלוויזיונית המזהירה בבלגראד משום שהיה לבד בשטח וניהל בהצלחה (רבה) את השידור הלווייני הישיר ה- Unilateral המורכב והמסובך מבלגראד – יוגוסלביה ללא מפיק ללא טכנאי, ללא פרשן, וללא עוֹזֵר שַדָּר. הוא אלכס גלעדי פעל לחלוטין לבד והיה בודד בזירה למַעֵט העזרה שקיבל ממני ומאנשי ציוותי בירושלים באמצעות קו השידור ה- 4W. החטיבה הטכנית של איגוד השידור האירופי ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcating Union) שמקום מושבה היה בבריסל בעת ההיא, הפיצה את סיגנל הטלוויזיה היוגוסלבי (באמצעות רשת ה- Microwave הקרקעית שהייתה פרוסה כשתי וערב על פני מערב אירופה ומזרחה) ל- 19 מדינות חברות באיגוד השידור האירופי ה- EBU, ועוד כ- 8 חברות אז באיגוד השידור המזרח אירופי, הקרוי, OIRT (איננו קיים יותר. ה- OIRT התפרק עם נפילת חומת ברלין ב- 1990). אנחנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית קיבלנו את סִיגְנָל הטלוויזיה מבלגראד באמצעות לוויין התקשורת האטלנטי ה- Primary. הסיגנל היוגוסלבי נחת בתחנת התקשורת ל- לוויינים של ישראל הממוקמת בעמק האלה ומשם נשלח בקווי קרקע ל- Master Control שלנו בקומה ב' של בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהיה ממוקם אז בשכונת רוממה בירושלים.

טקסט תמונה : עשור ה- 70 במאה שעברה. זוהי תחנת התקשורת ל- לוויינים שהוקמה בראשית שנות ה- 70 במאה שעברה במישור עמק האלה ליד ירושלים. זאת צלחת התקשורת היחידה לתקשורת לוויינים שניצבה בעת ההיא בעמק האלה ו- כוונה לעבר הלוויין האטלנטי ה- Primary. לוויין ה- Primary נשא עליו כ- 15000 (חמישה עשר אלף) קווי טלפון וקווי מחשבים אולם רק שני Transponders להעברת שידור סיגנלי הטלוויזיה הבינלאומיים. (לע"מ תמורת תשלום).

הגרסה שלי המובאת להלן אודות פעילותו של ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין ז"ל ביום חמישי ההוא של 7 באפריל 1977 נשענת גם על תחקיר וראיונות שניהלתי בעת כתיבת הספר "הקשר הסימביוטי" עם פרופסור ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם של 7 באפריל 1977, עם דָן שִילוֹן מנהל חטיבת החדשות דאז, עם הכתב המדיני בימים ההם יַעֲקב אֲחִימֵאִיר, עם דָן פַּתִּיר (לשעבר דָן פַּחְטֶר עיתונאי בעל מוניטין ב- "דָבָר") מי ששימש יועץ התקשורת של ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין ב- 1977, ועם מאפרת הטלוויזיה היפה גב' חַוָוה כָּפְרִי – אוֹסְטְרוֹבְסְקִי מי שאיפרה את ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין בבניין מערכת תל אביב בקרייה בטרם ריאיון – שיחת ההתפטרות שלוֹ שקיים ו-ערך עמו יעקב אחימאיר (בערך ב- 23.30) בתום השידור הישיר שלנו מבלגראד ב- 7 באפריל 1977 את משחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל בו זכתה לראשונה בהיסטוריה מכבי ת"א שגברה אז ביום חמישי ההוא של 7 באפריל 1977 על הקבוצה האיטלקית מובילג'ירג'י וורזה בתוצאה 77:78. התברר לי כבר אז כי יִצְחָק רָבִּין רחש הערכה גדולה לקבוצת הכדורסל של מכבי תל אביב. בעוד הטלוויזיה הישראלית הציבורית מקנה למכבי ת"א בעשור ה- 70 של המאה שעברה מעמד של "הקבוצה של המדינה", העניק ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין גושפנקה רשמית לתואר הזה. ב- 23 בפברואר 1977 ערך יִצְחָק רָבִּין בלשכתו הצנועה בקרייה בתל אביב קבלת פנים ממלכתית בלתי נשכחת למכבי ת"א לאחר ניצחונה המרשים בעיירה הבלגית וִוירְטוֹן על אלופת ברה"מ קבוצת צסק"א מוסקבה בתוצאה 79:91. הוא ברר את המילים בקפידה וכינה את הניצחון של מכבי ת"א על צסק"א מוסקבה כ-ניצחון "דָוִד על גֹלְיָת". לא פחות. ככתב ועיתונאי בטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתי נוכח שָם בלשכתו בקרייה בתל אביב יחדיו עם הצלם שלי מִיכָאֵל "מִיכִּי" מוֹלָד אז ב- 23 בפברואר 1977, יחדיו תיעדנו את האירוע הבלתי נשכח ההוא.

מכבי ת"א הייתה קבוצה פרטית אולם לאחר ניצחונה הכביר על האלופה הסובייטית (יצחק רבין ראה את השידור הישיר הזה יחדיו עם רעייתו לאה) החליט ראש הממשלה יצחק רבין בערב יום רביעי ההוא ב- 23 באפריל 1977 להעניק לה בלשכתו בתל אביב קבלת פנים חמה רשמית ממלכתית . הטלוויזיה ישראלית הציבורית הפכה באמצעות השידורים הישירים שלה את מכבי ת"א לקבוצה של המדינה וראש הממשלה יצחק רבין נתן לכך גושפנקא ממלכתית רשמית. ראה תיאור קבלת הפנים היא שהעניק יצחק רבין למכבי ת"א בספר עב הכרס 10000 (רבבה) עמודים שכתבתי וחקרתי "הקשר הסימביוטי" במסגרת סדרה רחבת היקף בת 13 ספרים (שונים) הקרויה : "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".  

טקסט תמונה : יום רביעי – 23 בפברואר 1977. משרד ראש הממשלה בקרייה בתל אביב. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 44 שנים. ראש הממשלה יצחק רבין (מימין, בן 55 בתמונה) מקבל את פני קבוצת מכבי ת"א בלשכתו לאחר ניצחונה על אלופת ברה"מ קבוצת צסק"א מוסקבה ב- 17 בפברואר 1977 בעיירה הבלגית ווירטון בתוצאה 79:91. יו"ר מועדון מכבי ת"א עו"ד שמעון מזרחי (משמאל, בן 38 בתמונה) מעניק ליצחק רבין את דגל המועדון. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הפכה את מכבי ת"א לקבוצה של המדינה ו-ראש הממשלה יצחק רבין נתן לכך גושפנקא ממלכתית רשמית. יושב מימין טל ברודי. עומד מאחורי גבו של יצחק רבין קצין התקשורת שלו דן פתיר (פחטר). האיש שעומד קיצוני מימין איננו מזוהה. (לע"מ תמורת תשלום).

טקסט תמונה : חורף 1981. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 40 שנים. טוביה סער (ראשון מימין) מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית, עומד בראש ישיבת הבוקר היומית של מערכת "מבט" בקומה השלישית של בניין הטלוויזיה ברוממה – ירושלים. בראש השולחן יושב עורך "מבט" יעקב אחימאיר. זיהוי הנוכחים משמאל לימין : דוד "דודו" גלבוע, יעקב אחימאיר, יעל חן ז"ל, יאיר שטרן, יורם רונן ז"ל, ישראל סגל ז"ל, דניאל פאר ז"ל, ובני ליס. השאר אינם מזוהים. (התמונה באדיבות יאיר שטרן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

דן פתיר/פחטר (2021-1931) ז"ל. 

דן פתיר ז"ל היה עיתונאי רב מוניטין, רב יושרה, ורב ידע , מוכשר, צנוע, עניו, ונאמן. אין ספק שהיה מורה דרך בתחום. לא רק בגלל הידע המקצועי העצום שצבר בעצמו אלא גם בגלל אופיו המיוחד והמאופק. איש של יושרה מוחלטת וצניעות. בעשור ה- 70 של המאה קודמת שימש יועצם התקשורתי האמין המהימן, והנאמן של שני ראשי הממשלה יצחק רבין ז"ל ומנחם בגין ז"ל. כך אנוכי הערכתי אותו.

טקסט תמונה : חורף 1976. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 45 שנים. ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל (בן 54) מתארח מתארח בוועידת איגוד השידור האירופי ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union) המתקיימת בירושלים. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : צבי גיל איש הטלוויזיה הישראלית הציבורית (היה מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1974 – 1971, ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, יועץ ראש הממשלה לענייני תקשורת דן פתיר (פחטר) ז"ל, ודן שילון מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1977 – 1974. האורחים האירופיים משמאל אינם מזוהים. (באדיבות צבי גיל. ארכיון יואש אלרואיץ כל הזכויות שמורות).

עוד כתלמיד תיכון כתב דן פתיר (פחטר) ז"ל עבור העיתון "דָבָר" בתחום אירועי הספורט. במהלך לימודיו האקדמיים הצטרף למערכת עיתון "דבר". במשך השנים הרבות שחלפו עסק במגוון של תפקידים, כתב ועורך ספורט, כתב לענייני צבא וביטחון, כתב לענייני מפלגות. בשנים 1961 – 1956 מילא את תפקידו העיתונאי בלונדון כ-שדר, מפיק, עורך, וכתב רדיו ישראלי ב- רשת השידור הבריטית הציבורית ה- BBC (יחדיו עם נסים קיוויתי יבד"ל). במקביל שימש דן פתיר שליח העיתון "דָבָר" בלונדון. בשנות ה- 70 של המאה הקודמת עבד דן פתיר גם ברדיו גלי צה"ל כ-פרשן מדיני. בשנים 1969 – 1964 שהה דן פתיר בוושינגטון במסגרת עבודתו בשגרירות הישראלית ו-עסק בתקשורת, בתיאום, ובהסברה בארה"ב.                                                                                                                                    

טקסט תמונה : שנות ה- 50 של המאה שעברה. לונדון בירת אנגליה. נסים קיוויתי (משמאל) והעיתונאי דן פתיר / פחטר (מרכיב משקפיים) לידו באִצטדיון "ווייט סיטי" (White city) בלונדון בשנות ה- 50 המוקדמות של המאה הקודמת. (התמונה באדיבות נסים קיוויתי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

היסטוריה כדורגל קצרה במדינת ישראל ב- 1949 לאחר מלחמת העצמאות ב- 1948. העיתונאי דן פתיר (פחטר) ז"ל אז נער בן 18 כתב ו-דיווח אודותיה לקהל הקוראים של עיתון "דָבָר" ההוא בשנים ההן לפני 72 שנים.

מלחמת העצמאות של ישראל ב- 1948 נגד שבע מדינות ערב הסתיימה בניצחון גדול. השועֵר יעקב חודורוב היה חייל קרבי בחטיבת גבעתי במלחמת העצמאות. כשנה לפני פרוץ המלחמה השתתף ב- 1947 בהיותו בן 20 במסע נבחרת ארץ ישראל לארה"ב. בספטמבר 1948 עבר מחטיבת גבעתי לחיל הים ולא נטל חלק במסע השני לארה"ב בעיצומה של מלחמת הקוממיות. הוא פשוט אותר מאוחר מידַי ע"י המחפשים. יעקב חודורוב ז"ל זוכר בעת שיחות התחקיר עמי בביתו בראשל"צ בטרם מותו, כלהלן : "בגלל המעבר מיחידה צבאית אחת לשנייה לא אותרתי ע"י השלישות הצבאית. היה בלגן לא קטן. אבל כבר אז נחשבתי לשוער הטוב בארץ". בתום מלחמת העצמאות ב-1949 הוזמן לנבחרת ישראל. בחודשים אוגוסט וספטמבר 1949 התייצבה נבחרת ישראל למפגש כפול נגד יוגוסלביה במסגרת מוקדמות משחקי גביע העולם של ברזיל 1950. מרכיב הנבחרת ישראל אלכסנדר נֶמֶש ומאמן הנבחרת לָאיוֹש הֶס הטילו למערכה הראשונה ב-בלגראד ב- 21 באוגוסט 1949 את השוער יעקב חודורוב (הפועל ת"א). צמד המגינים היה ישראל ווייס (הפועל ת"א) ודוד שווייצר (הפועל ת"א). שלישיית הרצים כללה את יעקב גמבש (בית"ר ת"א), יצחק שניאור (מכבי ת"א), ואלי פוּקס (מכבי ת"א). חמישיית החלוצים הורכבה מ- יוסל'ה מרימוביץ (מכבי ת"א), אייזיק צֶ'צִיק (הפועל ת"א), משה "מוסיק" ליטבק (מכבי רחובות), ארנסט "וורמש" וויינברגר (בית"ר ת"א), ומשה וָוארוֹן (הפועל פ"ת). נבחרת ישראל ספגה תבוסה מוחצת בבלגראד 0:6. בנבחרת יוגוסלביה שיחקו שחקנים בעלי מוניטין כמו השוער מרקוסיץ', צמד המגינים הוֹרְבַאט וסִטָנְקוֹבִיץ', הרץ הימני ובונה המשחק זְלָאטְקוֹ צָ'יְיקוֹבְסְקִי שנקרא בפי כל צ'ייקובסקי ה- 1 ונחשב לאחד השחקנים הטובים באירופה ובעולם. אחיו וְולָאדוֹ צָ'יְיקוֹבְסְקִי ה- 2 שיחק כקיצוני שמאלי. הבלם היה יוּבַאנוֹבִיץ' ודְזָ'אִיץ' שיחק רץ שמאלי. בשורת ההתקפה בלטו סְטֶפָאן בּוֹבֶּק, רָיְיקוֹ מִיטִיץ', בֶּרְנַארְד ווּקָאס, ונער הפלא בן 18 מִילַן פָּאיֶיבִיץ' שהבקיע גם שלושה שערים נגד ישראל במשחק ה- 0:6 ההוא. יוגוסלביה הייתה מעצֶמֶת כדורגל אירופית ושלושה נציגים שלה זְלָאטְקוֹ צָ'יְיקוֹבְסְקִי, בֶּרְנַארְד ווּקָאס, וסְטֶפַאן בּוֹבֶּק ייצגו אותה בנבחרת אירופה שהתמודדה כעבור כמה שנים במשחק חגיגי באצטדיון "וומבליי" נגד נבחרת אנגליה. המשחק ההוא הסתיים בתיקו רב שערים 4:4. (זלאטקו צ'ייקובסקי הגיע מאוחר יותר ב- 1958 לישראל בסוף שנות ה- 50 והפך לשחקנה של קבוצת הפועל חיפה).

ביום ראשון – 18 בספטמבר 1949 נערך משחק הגומלין בין ישראל ליוגוסלביה באצטדיון המכבייה הישן בתל אביב במסגרת תחרויות קדם גביע העולם בכדורגל של ברזיל 1950. למרות התבוסה הישראלית הקודמת 0:6 ב- 21 באוגוסט 1949 בבלגראד, ולמרות שלנבחרת ישראל לא היה כל סיכוי להשיב מלחמה שערה ולנצח את השחקנים היוגוסלביים המצוינים כדי להעפיל לטורניר הגמר שעמד להיערך בברזיל בקיץ 1950, החליט מנהל שירות השידור הישראלי דאז ד"ר מנחם סוליאלי – סולובייצ'יק להעביר בכל זאת את ההתמודדות בשידור ישיר ברדיו למען כל העַם בישראל. משחק הכדורגל הבינלאומי הזה ישראל – יוגוסלוויה ב- 18 בספטמבר 1949 עורר עניין עצום ביישוב הרבה מעבר לתוצאה הספורטיבית הצפויה. כולם ידעו שיוגוסלביה טובה הרבה יותר מישראל. השאלה לא הייתה אם הנבחרת שלנו תפסיד, אלא באיזה שיעור. ד"ר מנחם סוליאלי – סולובייצ'יק לא היה איש ספורט אבל גם לא עסק בפוליטיקה של השידור. הוא לא ערך חישובי טיב וסיכויי ניצחון. חולשתה ונחיתותה של ישראל מול מעצמת הכדורגל של יוגוסלביה לא הייתה בעיניו עִילָה שלא לשדר ישיר את המשחק. מין נימוק רדוּד ומטופש שמנכ"לים ומנהלי טלוויזיה ברשות השידור השתמשו בו לא אחת שנים רבות אחריו. ד"ר מנחם (מכס) סוֹלְיָאלִי – סוֹלוֹבֵיְיצִ'יק מנהל שירות השידור במדינת ישראל הבין שהאירוע חשוב מפני שההתמודדות למרות חוסר השִוויון שבה מעוררת סקרנות ועניין גדול בעַם. סיבה מספיק טובה כדי לטפל באופן מקצועי ולשָדֵר אותו ישיר ליישוב. הוא הורה לשלוח את נחמיה בן אברהם לאִצטדיון המכבייה הישן ההוא בצפון תל אביב ופתח עבורו את קווי השידור של הרדיו. (הערה שלי : גם על פי עדותו של חגי פינסקר ז"ל מי שהיה מנהל הטלוויזיה הישראלית ב- 1970 / 1969 כפי שהעיד וסיפר לי על כך לפני מותו ב- 2007).

טקסט תמונה : שנת 1949. תמונה היסטורית מהימים ההם – הזמן ההוא. ד"ר מנחם (מכס) סוליאלי – סולובייצ'יק המנהל השני של שירות השידור הישראלי (רדיו "קול ישראל"). (התמונה הוענקה לי באדיבות איזי מן מחבר הספר "קול ישראל מירושלים").

טקסט תמונה : יום ראשון – 18 בספטמבר 1949. תמונה היסטורית מהימים ההם – הזמן ההוא לפני 72 שנים. זהו אצטדיון "המכבייה" הישן שהיה ממוקם אז בצפון תל אביב שאירח את משחק הגומלין ההוא ישראל – יוגוסלביה במסגרת קדם גביע העולם בכדורגל של ברזיל 1950. שחקני נבחרת ישראל בכדורגל היו נתונים לשתי סמכויות של מאמן ומרכיב אז בימים ההם, ניצבים דוֹם בעת נגינת ההִמנונים דקות ספורות לפני המשחק נגד יוגוסלביה במסגרת קדם גביע העולם ברזיל 1950. עומדים מימין לשמאל סמוך לשלישיית השופטים : המרכיב ארתור באר, המאמן הלאומי לאיוש הס, יהושע "שייע" גלזר, אברהם "בוצ'קה" פלמן, יצחק גמבש, צבי סטודינסקי, אלי פוקס, יעקב גמבש, יוסף "יוסל'ה" מירמוביץ', משה ווארון, יצחק שניאור, השוער יעקב חודורוב, ארנסט "וורמש" וויינברגר. משמאל איש לא מזוהה. (באדיבות ארכיון ההתאחדות לכדורגל והארכיונאי רוני דרור).                                                                 

טקסט תמונה : 1949. תמונה היסטורית מהימים ההם – הזמן ההוא לפני 72 שנים. מרכיב נבחרת ישראל בכדורגל ארתור באר (במרכז) נולד ב- 1890 באוסטריה. הוא קנה את השכלת הכדורגל שלו במולדתו שנחשבה למעצמת כדורגל במחצית הראשונה של המאה שעברה, ונחשב לאחד האישים המרכזיים ובעלי הסמכה בקבוצת הכוח ווינה. משמאל, זהו משה "ג'רי" בית הלוי, ומימין צבי "דוקטור" ארליך. (באדיבות ארכיון יוסל'ה מרימוביץ'. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). [1].

טקסט תמונה : יום ראשון – 18 בספטמבר 1949. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 72 שנים. יציעי אִצטדיון המכבייה בצפון ת"א גדושים מפה לפה. ישראל מארחת את יוגוסלביה במשחק הגומלין במסגרת קדם גביע העולם בכדורגל – ברזיל 1950. בין הצופים הרבים היה נוכח גם אלוף צה"ל יצחק רבין (בן 27 למעלה מימין בכובע מצחייה של צה"ל מרכיב משקפי שמש). בשורה הראשונה נראים חיילי המשטרה הצבאית של צה"ל מאבטחים את המשחק. השורה השנייה ביציעי המגרש שייכת לעיתונאים הרבים והסקרנים. להלן זיהוי היושבים מימין לשמאל בשורה השנייה : בן ציון פט (חובש מגבעת לבנה), משה טרסי – טריווקס, יחיאל ארזי, קורט בנימין מי שהיה אז קצין צה"ל ראשי לאימון גופני (חובש את כובע המצחייה של צה"ל), ליפא לוויתן, ישראל פז (גולדשמידט), שמעון פינס (נשען על כף ידו השמאלית), דן פתיר /פחטר (מרכיב משקפי שמש), אליעזר בנאי (גם נשען על כף ידו השמאלית), אמנון חֶלֶד, דוב לווין, ואיש לא מזוהה. נבחרת ישראל הפסידה במשחק 5:2 אך שחקניה הפכו ליקירי האומה כמו גם השַדָּר נחמיה בן אברהם ששידר ישיר את המשחק ברדיו "קול ישראל". (התמונה באדיבות רוני דרור וארכיון ההתאחדות לכדורגל).

טקסט תמונה : קיץ 1939. ביה"ס החקלאי "כדורי" בגליל התחתון למרגלות הר תבור. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 82 שנים. זאת היא נבחרת הכדורגל של ביה"ס החקלאי "כדורי" שניצחה את קבוצת הפרשים הבריטית וזכתה בגביע. יצחק רבין  בן 17 (עומד שלישי מימין) נמנה על נבחרת הכדורגל של המוסד החינוכי. זיהוי העומדים מימין לשמאל : יוחנן גולדברג (דובז'ה), יהודה בן דוד, יצחק רבין, עמיחי הלוי (בן מושבת כינרת שנרצח ב- 1941 ע"י פורעים ערבים בכביש בין מושבת כינרת לטבריה), מאיר ליכטנשטיין (מחדרה), ד"ר ארתור קם מורה לפלחה וגידול ירקות בביה"ס כדורי ששימש כמאמן וגם שופט כדורגל, ונתן פיאט המנהל המיתולוגי של המוסד החינוכי.  זיהוי הכורעים מימין לשמאל : עמוס פינק, אורי ברפל, ליידה, ראובן צינדר (פועל מסג'רה), יהושע "זיגי" זייגר , והמשורר חיים גורי (גורפינקל). זיהוי שני השוכבים מימין לשמאל: שאול ביבר והשוער משה נצר (נוסוביצקי). (לע"מ תמורת תשלום).

ישראל אומנם הפסידה 5:2 ליוגוסלביה באצטדיון המכבייה בצפון תל אביב (יהושע "שייע" גלזר הבקיע את שני השערים לישראל), אך היישוב בארץ ראה בתוצאה כמעט ניצחון על נבחרת יוגוסלביה החזקה.

טקסט : EVERY GOOD THING COMES TO END  

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

EVERY GOOD THING COMES TO END

העיתונאים של הימים ההם ישראל גולדשמידט ז"ל, נחמיה בן אברהם ז"ל, ודן פתיר (פחטר) ז"ל זיהו עבורי את גיבורי הכדורגל ההונגריים הבינלאומיים החדשים בדמותם של פרנץ פושקש, נאנדור הידגקוטי, שאנדור קוצ'יש, יוזף בוז'יק, גיולה גרושיץ' ואחרים.

סֶפּ הֶרְבֶּרְגֶר ועוזרו הֶלְמוֹט שֶן ניטרלו בקיץ 1954 את מחשבת הכדורגל ההונגרית המקורית ההיא "תיאוריית האדם השלישי", שנבנתה ע"י מומחי הכדורגל ההונגריים מרטון בוקובי, גזה קאלוצ'איי, יאנה קאלמאר, וכמובן גוסטב שֶבֶּש עצמו. "תיאוריית האדם השלישי" במשחק הכדורגל נהגתה ע"י הצוות ההונגרי בראשית שנות ה- 50 של המאה הקודמת. הגשמתה הביאה להונגריה מעצמת כדורגל קטנה ניצחונות מזהירים בעת ההיא. צריך להבין שבין השנים 1949 ל- 1954 ניצחה הונגריה ברציפות 40 (ארבעים) משחקים בינלאומיים. היא הכניעה אז את הנבחרות הטובות ביותר בעולם לרבות איטליה, אוסטריה, צ'כוסלובקיה, יוגוסלביה, ואנגליה. במשך חמש שנים הללו היא לא הפסידה. האומה ההונגרית הקטנה המציאה שֵם לנבחרת המופלאה ההיא בראשות הקפטן פֶרֶנְץ פּוּשְקָש וכינתה אותה : "ARANYCSAPAT" (נבחרת הזהב). המוטו של גוּסְטָב שֶבֶּש כמו של פֶּפּ גווּאָרְדִיוֹלָה היה בהיר ונחרץ : על כל שער שנחטוף נבקיע שניים. הונגריה הגיעה לשיאה בנובמבר 1953 כשהביסה את נבחרת אנגליה באצטדיון "וומבליי" 6:3. במשחק הגומלין כעבור חצי שנה במאי 1954 ב- "נפ – סטדיון" בבודפשט מיגרה הונגריה שוב את אנגליה בתוצאה ההרסנית 1:7. איש לא הכין אותי למלכודת שטמן לה אז ספ הרברגר ב- 4 ביולי 1954 ב- ברן / שווייץ, כפי שאיש לא יידע אותי ב- 23 באפריל 2013 לפח שהניח שלשום יופ היינקס מאמן באיירן מינכן לברצלונה של טיטו ווילנובה ושלושת המהנדסים שלו. התדהמה אז ושלשום הן זהות ומוחלטות .

אנוכי בן 83 היום. בן קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. לא היה לי דבר עם הונגריה עד ששני העיתונים ההם "ספורט לעם" ו- "דָבָר" החלו לספר ב- 1952 אודות גדולתה של הנבחרת המגיארית בכדורגל בהדרכת גוּסְטָב שֶבֶּש. הונגריה זכתה במדליית הזהב באולימפיאדת הלסינקי 1952. העיתונאים של הימים ההם ישראל גולדשמידט ז"ל, נחמיה בן אברהם ז"ל, ודן פתיר (פחטר) ז"ל זיהו עבורי את גיבורי הכדורגל החדשים בדמותם של פרנץ פושקש, נאנדור הידגקוטי, שאנדור קוצ'יש, יוזף בוז'יק, גיולה גרושיץ' ואחרים. מעולם לא ראיתי את הכוכבים ההונגריים רק קראתי עליהם. מתברר כי שמם שמם יצא לפניהם בכל אירופה ובעולם כולו. במונדיאל שווייץ בקיץ 1954 הגיע המוניטין של נבחרת הזהב של הונגריה לשיאו הודות לשידורים הישירים של רשת הטלוויזיה הציבורית השווייצרית SRG.

ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי בן כ- 10000 (עשרת אלפים) עמודים הקרוי, "הפקות חובקות ארץ ועולם". הספר הזה הוא אחד בסדרה רחבת היקף של 13 ספרים שדנה בקורות 128 (מאה עשרים ושמונה) שנות טלוויזיה בין 1884 ל- 2012 , וקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

איגוד השידור האירופי ה-EBU (ראשי תיבות באנגלית של European Broadcasting Union) ובצרפתית UER (ראשי תיבות בצרפתית של Union Europeenne de Radiodiffusion), נוסד בפברואר 1954. מנכ"ל רשת הטלוויזיה השווייצרית SRG (שידרה בשלוש שפות גרמנית, איטלקית, וצרפתית) בימים ההם מַרְסֶל בֶּזֶנְקוֹן (Marcel Bezencon) הפך לנשיא הראשון של ה- EBU. צורת ההתארגנות המשוכללת, המדויקת, והמהירה אז של ה- EBU כאיגוד שידור רָב יכולות, המונה עשרות רשתות טלוויזיה בשורותיו, אִפְשֵר לכֵן כבר חמישה חודשים אח"כ ביולי 1954, את העברת סיגנל השידור של משחק הגמר הונגריה – מערב גרמניה לכל רשתות הטלוויזיה החברות באיגוד באמצעות מערכת המיקרוגל הקרקעית בת 44 משדרים רבי עוצמה שהייתה פרושה כבר לאורכה ולרוחבה של היבשת. ניידת השידור השווייצרית העבירה את המשחק בשידור ישיר בהצלחה רבה לשתי רשתות הטלוויזיה המערב גרמנית ARD ו- ZDF ולכל מדינות ה- EBU האחרות במערב אירופה. סיגנל השידור של משחק הגמר בו גברה מערב גרמניה על הונגריה 2:3 עשה דרך של 6000 ק"מ לאורכה ולרוחבה של אירופה . העברת סיגנל הטלוויזיה נתקל בקשיים טכניים מפני שמדינות אירופה שידרו בשלוש שיטות שונות שיטת השידור הבריטית הייתה ב- 405 קווים, הצרפתים שידרו ב- 805 קווים ושאר אירופה שידרה ב- 625 קווים. SRG שהייתה מקור השידור (Originated) הפיצה כמובן את סיגנל השידור בשיטת שידור טלוויזיונית של 625 קווים. ה- BBC בלונדון קיבל את סיגנל השידור מהעיר הצרפתית קָאלֶה על גדות תעלת לאמאנש, שהומר באמצעות קונברטור (Converter) מיוחד ע"י RTF (הטלוויזיה הצרפתית) מ- 625 קווים ל- 819 קווים, ועכשיו היה צריך להיות מומר שוב בחזרה ל- 405 קווים. מדינות אירופה עשו בראשית שנות ה- 50 כברת דרך ענקית בפיתוח שידורי הטלוויזיה שלהן. מדינות כמו איטליה, צרפת, בריטניה, הולנד, מערב גרמניה, בלגיה, דנמרק, שוודיה, פינלנד, נורווגיה, אוסטריה, ואחרות היו ערוכות למאמץ טלוויזיה מורכב שכזה. סיגנל השידור נדד מעיר לעיר וממדינה למדינה. מברן ל- לִיל, ל- קָאלֶה, לבריסל, אמשטרדאם, קלן, המבורג, ברלין, קופנהגן, אוסלו, סטוקהולם, הלסינקי ועוד ועוד . 80 משדרי Relays שימשו שרתים ל- 44 המשדֵרים ששידרו את הסיגנל לרשת המנוהלת בגלי תמסורת (Microwave) של סנטימטרים, דצימטרים, ומטרים. כ- 6.000000 (שישה מיליון) צופי טלוויזיה באירופה ראו את המשחק בשידור ישיר כבר בתקופה ההיא [1]. סיגנל השידור ש-רץ בכל אירופה היה כל כך צלול והתמונה כה בהירה עד שלרגע הייתה תחושה לציבור האירופי כי הוא נמצא בעצם באִצטדיוני הכדורגל של שווייץ. כל מדינה ב- EBU מינתה את השדרים שלה באִצטדיון "וָואנְקְדוֹרְף" (Wankdorf) ב- ברן באמצעות Book Script. תמונת Control סיפקה את הטקסט. מכיוון שההצגה האופטית היא השולטת, הדרך הזאת הייתה בהחלט מספקת.

טקסט תמונה : יום ראשון אחה"צ – 4 ביולי 1954. מונדיאל שווייץ 1954. זוהי עמדת שידור של אחת מרשתות הטלוויזיה ב- EBU  (איגוד השידור האירופי) באִצטדיון "וואנקדורף" בברן במשחק הגמר הסנסציוני בו ניצחה מערב גרמניה את הונגריה 2:3. (התמונה באדיבות SRG. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יום ראשון אחה"צ – 4 ביולי 1954. אצטדיון "וואנקדורף" (Wankdorf) בעיר הבירה ברן. חמש דקות לסיום משחק הגמר של מונדיאל שווייץ 54' בין נבחרות מערב גרמניה והונגריה. הטלוויזיה השווייצרית SRG מנציחה את התוצאה הסנסציונית בשידור הישיר שלה לאירופה, 2:3 לזכות מערב גרמניה. הפרסומות המסחריות של חברת השוקולד "טובלרון" וחברת השעונים "לונג'ין" מקשטות באין מפריע את התמונה הטלוויזיונית. (באדיבות SRG. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

צריך לציין עוד שברה"מ הענקית שלה היו שלושה משדרי מיקרוגל (Microwave) ו- 200000 (מאתיים אלף) מקלטי טלוויזיה התעלמה מהאירוע , אולי מפני שלמשחק הגמר העפילה מערב גרמניה שהייתה יריבה פוליטית שלה. רוב הציבור האירופי טרם החזיק בידיו את מקלט הטלוויזיה היקר אך פוטנציאל השידור הישיר היה קיים. רבים הצטופפו ברחובות של ערי אירופה המרכזיות סביב חנויות חשמל ואלקטרוניקה, וצפו במכשירי טלוויזיה שהקרינו את המשחק בשידור הישיר. מונדיאל שווייץ 1954 הייתה שעתה היפה של מערב גרמניה ושל תעשיית הטלוויזיה בכל רחבי אירופה.

טקסט תמונה : מונדיאל שווייץ 1954. אִצטדיון "וואנקדורף" ב-ברן. עדות מצולמת לפועלה הדגול של רשת הטלוויזיה השווייצרית הציבורית SRG לפני כשישים שנים. אחד מצלמי ה- Video של הטלוויזיה השווייצרית הממלכתית SRG בפעולה בעת השידור הישיר של משחק הגמר הסנסציוני בו גברה מערב גרמניה על הונגריה 2:3. המשחק נערך ב- 4 ביולי 1954. SRG הפיקה וצילמה עוד שמונה משחקים בטורניר הזה והפכה את הסימביוזה בין תעשיית הטלוויזיה לבין כדורגל ל-עובדה. (באדיבות SRG. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : מונדיאל שווייץ 1954. זוהי אחת מתחנות המִמְסַר בגל קצר (Microwave)  של SRG והדואר השווייצרי שהעבירה את סיגנאל השידור הטלוויזיוני של SRG  לכל רחבי אירופה. כ- 6.000000 (שישה מיליון) צופי טלוויזיה בכל רחבי אירופה ראו את השידור הישיר של משחק הגמר ביום ראשון – 4 ביולי 1954, בו ניצחה מערב גרמניה את הונגריה 2:3. (באדיבות SRG. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שידור מונדיאל הכדורגל של שווייץ 1954 העניק תנופה עצומה להתפתחות שידורי הטלוויזיה באירופה והאיץ את קניית המוניטורים בכל אירופה , וודאי במערב גרמניה שנבחרתה הלאומית העפילה למשחק הגמר נגד הונגריה ובסופו של דבר גם זכתה בתואר אלופת העולם. מהלך הבקעת השערים במשחק הגמר הסנסציוני ההוא איננו חקוק על הפס המגנטי של ה- Video. הוא צרוב על גבי תמונות סטילס דוממות ופילם דהוי. הונגריה העפילה למשחק הגמר בדרך הקשה . בשלב המוקדם של הטורניר היא אומנם גברה על מערב גרמניה 3:8 אך איבדה את השחקן החשוב ביותר שלה פרנץ פושקש בנפצע קשה בקרסולו מפגיעה של הבלם הגרמני וֶורְנֶר לִיבְּרִיך. המאמן הגרמני ספ הרברגר העלה למשחק התבוסה ההוא 3:8 שבעה שחקני מילואים שלו מתוך ידיעה ברורה מראש שהונגריה תנצח בכל מקרה . ההפסד שלח את גרמניה למשחק Play off נוסף נגד טורקיה אותה כבר ניצחה בבית המוקדם בתוצאה 1:4. גרמניה הביסה את טורקיה במשחק ה- Play off בתוצאה 2:7 והעפילה לשלב רבע הגמר יחדיו עם הונגריה. הונגריה ניצחה ברבע הגמר את ברזיל (סגנית אלופת העולם) בתוצאה 2:4 ובחצי הגמר גברה לאחר הארכה על אלופת העולם אורוגוואי גם כן בתוצאה 2:4. נבחרת הזהב של גוסטב שבש העפילה למשחק הגמר ב- 4 ביולי 1954 ב- ברן בדרך הקשה. היא הייתה עייפה מאוד וגם חבולה . מערב גרמניה הרעננה ניצחה ללא קושי ברבע הגמר את יוגוסלביה 0:2 ובחצי הגמר הביסה את אוסטריה 1:6 והעפילה בניגוד לכל התחזיות למשחק הגמר. הקפטן הפצוע פרנץ פושקש שטרם החלים משטף דם קשה בקרסולו כפה את עצמו על מאמנו גוסטב שבש והוכלל בהרכב ברגע האחרון בטרם השריקה למשחק הגמר. היה ברור כי הונגריה עומדת להביס שוב את גרמניה עם פרנץ פושקש הפצוע ו/או בלעדיו. רכבת מיוחדת יצאה מבודפשט והביאה לברן ב- 3 ביולי 1954 ערב משחק הגמר את נשות השחקנים ואת צמרת השלטון (הקומוניסטי) של הונגריה כדי לחזות בניצחון מהיר ואלגנטי וזכייה היסטורית בגביע העולם בכדורגל. שני מאמני נבחרת מערב גרמניה ספ הרברגר ועוזרו הלמוט שן חשבו אחרת וכפי שאומרת הקלישאה השאר כתוב בדברי הימים של המונדיאלים.  

טקסט תמונה : יום ראשון אחה"צ – 4 ביולי 1954. אִצטדיון "וואנקדורף" בברן. בתוך דקות אחדות יחל משחק הגמר על גביע העולם בכדורגל – שווייץ 1954. מצלמת פילם מתעדת את עלייתם למגרש של פרנץ פושקש קפטן נבחרת הונגריה (בן 27 משמאל) ופריץ וואלטר קפטן מערב גרמניה (בן 33). מאחוריהם שני השוערים גיולה גרושיץ' ההונגרי ו- אנטון "טוני"  טוּרֶק הגרמני. (באדיבות SRG. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה :  יום ראשון אחה"צ – 4 ביולי 1954 . גמר מונדיאל שווייץ 1954 . אצטדיון "וואנקדורף" בברן. פרנץ פושקש קפטן נבחרת הונגריה (מניף ידיים בחולצה הכהה) כובש שער בדקה ה- 6 במשחק הגמר נגד מערב גרמניה ומעלה את נבחרתו ליתרון 0:1. משמאל, המגן יופ פוזיפאל, הבלם וורנר ליבריך (מס' 10), והשוער טוני טורק נכנעים. פרנץ פושקש היה איטר רגל ימין אך מוכשר דיו למצוא את האפשרות הטובה ביותר ואת הפתרון הנכון ביותר בסיטואציות השונות והמורכבות בשטחי "ההוצאה להורג" ברחבות שליש השערים. גיולה מאנדי שהיה בתקופה ההיא עוזרו של גוסטב שבש אמר על פרנץ פושקש כי רגלו השמאלית של הכדורגלן המחונן היא כמו ידו הימנית של הכנר האיטלקי פאגאניני. (באדיבות SRG. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  יום ראשון אחה"צ – 4 ביולי 1954. גמר מונדיאל שווייץ 1954. זולטן ציבור (מס' 11) רץ לחבק את הקפטן שלו. השער שכבש פרנץ פושקש  בדקה ה- 6 היה מובן מאליו והעניק להונגריה ביטחון ותקוות שלא התגשמו. (באדיבות SRG. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יום ראשון אחה"צ – 4 ביולי 1954. אצטדיון "וואנקדורף" (Wankdorf) ב- ברן בירת שווייץ. קיצו של עידן וסופה של שושלת הונגרית ותחילתה של שושלת גרמנית. נשיא ה- FIFA ז'יל רימה מעניק את גביע העולם לפריץ וולטר בן ה- 33 קפטן מערב גרמניה אלופת העולם בכדורגל, בטקס מנוכר, קר, וקפוא. שדר הרדיו והטלוויזיה המערב גרמני הרברט צימרמאן יצא מדעתו מרוב שמחה. (באדיבות SRG. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יום ראשון אחה"צ – 4 ביולי 1954. מונדיאל שווייץ 1954. אִצטדיון "וואנקדורף" ב- ברן. טקס צנוע של הענקת גביע העולם בכדורגל למערב גרמניה. שחקני נבחרת הונגריה חוזים המומים במזג אוויר גשום בנשיא ה- FIFA ז'יל רימה (Jules Rimet) מעניק את גביע העולם לקפטן מערב גרמניה פריץ וואלטר (מוסתר). זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : שופט המשחק ביל לינג, הקוון מארווין גריפיטס, קפטן נבחרת הונגריה פרנץ פושקש, השוער גיולה גרושיץ', המקשר הימני שאנדור קוצ'יש, החלוץ המרכזי נאנדור הידגקוטי, הרץ הימני יוזף בוז'יק, הרץ השמאלי יוזף זאקארייאש, הבלם גיולה לוראנט, המגן השמאלי יינה בוז'אנסקי (מוסתר), הקיצוני השמאלי זולטאן ציבור, הקיצוני הימני יוזף "יורי" טוט, והמגן הימני מיהאלי לאנטוש. (באדיבות MTV  ו- SRG. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  יום ראשון אחה"צ – 4 ביולי 1954. מונדיאל שווייץ 1954. אצטדיון "וואנקדורף" בברן . זוהי אחת מתמונות הטלוויזיה המדהימות שהפיקה SRG המתעדת את אחדות ולכידות השחקנים בנבחרת הגרמנית שניות ספורות לאחר הענקת גביע העולם לקפטן מערב גרמניה פריץ וואלטר. עומדים משמאל לימין נרגשים ושלובי ידיים : המאמן הלאומי ספ הרברגר (בן 57), פריץ וואלטר (בן 34) עם הגביע, השוער טוני טורק (בן 35), הורסט אקל (22), ומבקיע שער הניצחון במשחק הגמר הלמוט ראהן (בן 29). (באדיבות SRG. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנות ה- 50 של המאה שעברה. מאמן הכדורגל הגרמני ספ הרברגר (משמאל) ועוזרו הלמוט שן (מימין) יוצרים את מורשת הכדורגל הגרמנית שמחזיקה מעמד ברמה הלאומית עד עצם היום הזה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

נבחרת מערב גרמניה שבה מברן וערכה מסע הילולא בערי גרמניה הראשיות. ניצחונה 2:3 על הונגריה הכל יכולה ב- 4 ביולי 1954 היה סנסציוני. צריך לזכור שבקיץ 1945 בתום מלחמת העולם ה- 2 הייתה גרמניה ארץ חָרֵבָה והרוסה, וכעבור תשע שנים הפכה לאלופת העולם בכדורגל. אין זה דבר של מה בכך. הונגריה הגדולה שבה הביתה לבודפשט מובסת ובראש חפוי. ואז מישהו הגה את הסלוגן, "EVERY GOOD THING COMES TO END". התחוללה אז סערה ספורטיבית ענקית וחסרת תקדים בציבור ההונגרי. האכזבה הייתה מרה מפני שאיש לא התכונן להפסד. נוצרה אווירת נכאים באומה כולה והמאמן גוסטב שבש פוטר מתפקידו בו במקום. מומחי הספורט ההונגריים תכננו Come back של "נבחרת הזהב" שלהם לקראת מונדיאל שוודיה 1958. פרנץ פושקש היה ב- 1954 רק בן 27. שאנדור קוצ'יש היה אף צעיר ממנו, בן 25. השוער גיולה גרושיץ' היה ב- 1954 בן 28. יוזף בוז'יק היה בן 29. הבלם גיולה לוראנט היה בן 31. נאנדור הידגקוטי היה המבוגר בחבורה, בן 32. השלטון הקומוניסטי החליט להעניק לשחקני ה- "ARANYCSAPAT" תמריצים ותנאי אימון ומחייה מיטביים לרבות פנסיה נדיבה בניסיון לשחזר את ההיסטוריה. כולם בהונגריה הבינו שנבחרת זהב מושלמת שכזאת היא תולדה של פעם אחת במאה שנים וצריך להעניק לה צ'אנס נוסף, אולם הפוליטיקה טרפה את הקלפים. באוקטובר 1956 פרץ בבודפשט מרד פוליטי עממי נגד השלטון הקומוניסטי במדינה. האומה ההונגרית סירבה להיות מדינת חסות של ברה"מ. המרד דוכא בנקל ע"י השלטון הקומוניסטי ההונגרי ובסיוע טנקים וחיילים סובייטיים. נבחרת הכדורגל ההונגרית על שלל כוכביה שהתה כבר באוסטרליה לקראת טורניר הכדורגל האולימפי של אולימפיאדת מלבורן 195. בתום האולימפיאדה ערקו כוכביה הראשיים פרנץ פושקש, שאנדור קוצ'יש, וזולטאן ציבור לספרד וביקשו שם מקלט מדיני, ונענו. "נבחרת הזהב" של הונגריה התפרקה לחתיכות. ב- 1983 בהיותי מנהל מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית קניתי מ- MTV (רשת הטלוויזיה ההונגרית הממלכתית) את הסרט הדוקומנטארי רב העניין בן 100 (מאה) דקות שנקרא איך לא בשפת העם "ARANYCSAPAT". הסרט התיעודי הזה תיאר את מפעל חייהם של גוסטב שבש ופרנץ פושקש קפטן "נבחרת הזהב", עלייתה לגדולה של ה- ARANYCSAPAT ב- 1949 ונפילתה ב- 1954, לרבות ראיונות עם כל מיני מומחים ושחקני מפתח בעת ההיא כמו גיולה גרושיץ', נאנדור הידגקוטי, פֶרֶנְץ פּוּשְקָש, וכמובן עם המאמן גוּסְטָב שֶבֶּש. במידה רבה הציג הסרט קונפרונטציה מעניינת בין פרנץ פושקש האופטימי ובעל חוש הומור לבין מאמנו הדיכאוני גוסטב שבש. בסיום הסרט נראה גוסטב שבש בערוב ימיו צוֹעֵד בין המִמְטָרוֹת על כר הדשא באצטדיון "וואנקדורף" ב- בֵּרְן , לשם הובא ע"י יוצרי הסרט , כשהוא בוכה וממלמל לעצמו : "יוֹיי אִישְטאֶנאֶם (בהונגרית "אוי אלוהים") , אֶלֶף שנים יחלפו עד שלהונגריה תהיה שוב "נבחרת זהב" כפי שהייתי לי". הוא לקח קשה מאוד את ההפסד במשחק הגמר נגד גרמניה ב- 4 ביולי 1954. בינתיים הוא צודק בנבואתו משום שבאמת הכדורגל ההונגרי נעלם לחלוטין מזה עידן ועידנים ממפת הכדורגל הבינלאומית.

ממלכות ספורט ברמה של קבוצות ונבחרות לאומית (למַעֵט מכבי ת"א של שמעון מזרחי ודיוויד פדרמן) עולות לגדולה ומתמוטטות כעבור כמה שנים בשל הסיבות שנימנו לעיל. הנה כמה תזכורות : קבוצת הכדורגל של ריאל מדריד בראשות פרנץ פושקש ואלפרדו די סטפאנו שלטה שלטון ללא מיצרים בסוף שנות ה- 50 וראשית שנות ה- 60 של המאה שעברה. ב- 1960 היא ניצחה במשחק הגמר את איינטרכט פרנקפורט 3:7. פרנץ פושקש הבקיע ארבעה שערים. בנפיקה הפורטוגלית שמה קץ לשלטונה המסורתי. ב- 1958 בנה מאמן הכדורגל הברזילאי וִויסֶנְטֶה פֵאוֹלָה נבחרת לאומית והגה את שיטת ה 4 – 2 – 4. ברזיל זכתה במונדיאל שוודיה 1958. יורשו של וִויסֶנְטֶה פֵאוֹלָה בתפקיד המאמן הלאומי אָיְימוֹרֶה מוֹרֶיְירָה זכה עם ברזיל במונדיאל צִ'יֶלה 1962. ב- 1966 שב ווִיסֶנְטֶה פֵאוֹלָה לתפקיד המאמן הלאומי אולם נבחרת ברזיל שלו (עם גָארִינְצָ'ה ופֶּלֶה) נכשלה במונדיאל אנגליה 1966. ב- 1970 יצר המאמן הברזילאי מָרְיוֹ זָאגָאלוֹ נבחרת חדשה (בראשות פֶּלֶה בן 29) וזכה במונדיאל מכסיקו 1970. רבע מאה של שנים לקח לברזיל שלוב לקדמת הבמה ולזכות במונדיאל ארה"ב 1994.

טקסט תמונה : 29 ביוני 1958. סטוקהולם – שוודיה. מאמן הנבחרת הלאומית של ברזיל וויסנטה פאולה (עומד ראשון משמאל) זוכה לראשונה עם נבחרתו בגביע העולם בכדורגל במונדיאל של שוודיה 1958. וויסנטה פאולה חנך תקופה בת כתריסר שנים בה שלטה ברזיל בפסגת בכדורגל הבינלאומי וניצחה בשלושה מונדיאלים. (באדיבות TVGLOBO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יוהאן קרויף זכה עם קבוצתו אייאקס שלוש פעמים בגביע אירופה לקבוצות אלופות בשנים 1971, 1972, ו- 1973. נבחרת הולנד בראשות מאמנה ריינוס מיכאלס סיימה פעמיים כסגנית אלופת העולם במונדיאלים של גרמניה 1974 וארגנטינה 1978. ב- 1988 הייתה הולנד אלופת ה- EURO אליפות אירופה לאומות בכדורגל שהתקיימה בגרמניה. המאמן אָרִיגוֹ סָאקִי ופילוסופיית המשחק שלו הפכו את מילאן לקבוצת הכדורגל הטובה בעולם בסוף עשור ה- 80 וראשית עשור ה- 90 של המאה שעברה. במילאן שיחקו שלושה שחקנים הולנדים מפורסמים מרקו וואן באסטן , פראנק רייקארד, ורוד חוליט. ב- 18 במאי 1994 הביסה מילאן את ברצלונה באתונה במשחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות בתוצאה המכרעת 0:4. את המשחק ההוא העבירה חטיבת הספורט בראשותי בשידור ישיר. צוות השידור שלי באתונה היו מאיר איינשטיין ואבי רצון . התאריך ההוא זכור לי במיוחד מפני שנאלצתי לבשר להם יממה קודם לכן (17 במאי 1994) כי מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום הפסיד את מכרז זכויות השידורים של הליגה הלאומית בכדורגל (ליגת העל היום) לערוץ 2 לאחר שנכס השידור הזה היה שייך במשך 25 (עשרים וחמש) שנים רצופות לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. בעשורי ה- 50 ו- 60 של המאה הקודמת הצעיד מַאט בָּאסְבִּי את קבוצת הכדורגל מנצ'סטר יונייטד להישגים מפליגים. בין השנים 1964 ל- 1975 הוביל מאמן הכדורסל האמריקני ג'ון וודן (John Wooden) את אוניברסיטת UCLA של העיר לוס אנג'לס ל- 10 (עֶשֶר) אליפויות בליגת המכללות NCAA. בשורות UCLA שיחקו בחלקים מהעשור הבלתי נשכח ההוא הסטודנטים קָארִים עָבְּדוּל גָ'אבָּר (בשמו הקודם לוּ אַלְסִינְדוֹר – Lew Alcindor שהתנשא לגובה של 2.18 מ') ובִּיל ווֹלְטוֹן (Bill Wolton – קומתו 2.12 מ'). בין השנים 1957 ל- 1969 הצעיד מאמן הכדורסל האמריקני רֶד אָוֶורְבַּך את קבוצת בוסטון סלטיקס ל- 11 (אחת עשרה) זכיות באליפות ה- NBA. בשורות בוסטון סלטיקס שיחקו אז שחקנים מפורסמים כ- ביל ראסל, בּוֹבּ קוּזִי, בִּיל שַרְמָאן, קֵיי. סִי. ג'וֹנְס ואחרים. בעשור ה- 90 של המאה שעברה זכה מאמן הכדורסל האמריקני פִיל גֶ'קְסוֹן עם קבוצת שיקאגו בולס ב- 6 (שש) אליפויות ה- NBA גם הודות לעובדה שבשורות הקבוצה שיחק הווירטואוז מייקל ג'ורדאן.

הדוגמאות של טיפוס לפסגה וההחלקה ממנה הן רבות מספור ברמה של נבחרות לאומיות, ברמה של קבוצות, וגם ברמה של ספורטאים בודדים. שחקן הבייסבול בֵּייבּ רוּת' (Babe Ruth) הוביל את קבוצתו ה- New York Yankees לשבע אליפויות שנודעו בשמן ה- World Series בעשורי ה- 20 ו- 30 של המאה שעברה. אלופי העולם האמריקניים באגרוף במשקל כבד ג'ו לואיס ומוחמד עלי משלו בזירה כל אחד בתקופתו יותר מכל בן אנוש אחר. אתלטים מסוגם של ג'סי אואנס, בוב בימון, קארל לואיס, מייקל פאואל, חווייר סוטומאיור הציבו גבולות חדשים ליכולת האנושית בספורט. שיאי העולם של האמריקני מייקל פאואל בקפיצה לרוחק (8.95 מ' משנת 1991) ושל הקובני הבלתי נשכח חווייר סוטומאיור בקפיצה לגובה (2.45 מ' משנת 1993) עדיין מחזיקים מעמד. טניסאים כמו ביורן בורג, ג'ון מקנרו, פיט סאמפראס, רוג'ר פדרר, ונובאק דג'וקוביץ' הם בלתי נשכחים עבורנו. גם קבוצת הכדורגל של ברצלונה בעידן הנוכחי היא בלתי נשכחת עבור רבים מאתנו. זמן שלטונה קצוב כמו של מלכים ומלכות שקדמו לה . כמה זמן נותר עוד ל- ליאו מסי בן 25 להיוותר בריא ? גם הוא כמו פרנץ פושקש, פלה, יוהאן קרויף , ודייגו ארמאנדו מאראדונה בשעתם – הפך ללוח מטרה של רגלי יריביו. אם לסכם את הפוסט הזה אז במידה רבה הייתי בר מזל לצפות בברצלונה האגדית ולאהוב אותה, להיות עֵד למחשבת הכדורגל שלה, ולהתבונן מבעד למרקע הטלוויזיה בשלושת מהנדסי הכדורגל הבלתי נשכחים שלה ליאו מסי, אנדראס אינייסטה, וצ'אבי הרננדז.

בשנת 1974 מונה דן פתיר ליועץ התקשורת של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל. את תפקידו זה תפקיד מילא עד תום כהונתו של יצחק רבין כראש ממשלה ב- 7 באפריל 1977. כזכור יצחק רבין התפטר מתפקידו כראש ממשלה בשידור ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית באותו יום חמישי ההוא של 7 באפריל 1977 (בשל פרשת הדולרים של רעייתו לאה רבין ז"ל) בתום השידור הישיר של חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מבלגראד – יוגוסלוויה את משחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות בו זכתה מכבי ת"א אלופת ישראל לאחר ניצחונה על אלופת איטליה מובילג'ירג'י ווארזה 77:78. יצחק רבין הגיע למערכת של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בקרייה בתל אביב יחדיו עם יועץ התקשורת שלו דן פתיר. המראיין שלו יצחק רבין באותה הודעת ההתפטרות הדרמטית ההיא מראשות הממשלה היה העיתונאי הוותיק יעקב אחימאיר (בן 83 היום). בתקופה ההיא כשדן פתיר שימש יועץ התקשורת הצמוד של ראש הממשלה יצחק רבין הוא נטל חלק והיה חבר בצוות המשא ומתן הישראלי שניהל את המו"מ ההוא עם מזכיר המדינה שר החוץ של ארה"ב הנרי קיסינג'ר דאז, מו"מ שהוביל להסכם הביניים הצבאי ב- 1975 עם מצרים, כ-שנתיים לאחר מלחמת יום הכיפורים ב- 1973.

ב- 17 במאי 1977 לאחר הבחירות לכנסת ה- 9, בהן זכה "הליכוד", ביקש ראש הממשלה הנבחר והחדש מנחם בגין ז"ל מדן פתיר להמשיך בתפקידו כיועץ תקשורת גם שלו. זאת הייתה מחמאה גדולה לדן פתיר איש מקצוע מוכשר ו-נאמן לתפקידו הקונקרטי כיועץ תקשורת של ראש הממשלה באשר הוא. תחת שלטונו של ראש הממשלה מנחם בגין היה דן פתיר אחראי בין השאר למערך התקשורת וההסברה של ממשלת ישראל בעת אותם ביקורי נשיא מצרים אנוואר סאדאת בישראל ב- 1977 ו- 1979. דן פתיר היה חבר המשלחת הישראלית למשא ומתן הישראלי – מצרי ב-"קמפ דייוויד" ב- ארה"ב ב- 1978. הוא השתתף גם בטקס חתימת הסכם השלום עם מצרים בבירת ארה"ב וושינגטון ב- 1979 והיה חבר בצוותו של ראש הממשלה מנחם בגין בעת שיחות השלום עם מצרים שהתקיימו בוושינגטון, קהיר, איסמעיליה, ו- אסואן בשנים 1980 – 1977. 

דן פתיר היה פעיל ועסק רבות בתחום הציבורי של התקשורת הישראלית. בין התפקידים שמילא הוא היה יושב ראש האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל בשנים 1975 – 1974. כמו כן היה חבר דירקטוריון הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו בשנים 1999 – 1991. דן פתיר היה בין השאר בשֶל ניסיונו העצום בתקשורת המונים גם חבר מליאת רשות השידור בשנים 2010 – 2008.

דן פתיר (פחטר) ז"ל מת בן 90. יהי זכרו ברוך. אנוכי לא אשכח אותו לעולם.

סוף הפוסט מס' 982. הועלה לאוויר ביום שני – 10 במאי 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.