פוסט מס' 980.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי ו/או פרסום אישי.

הערה 3 : הפוסטים שבים ומתעדנים מעת לעת.

———————————————————————————————–

פוסט חדש מס' 980 : הועלה לאוויר ביום שני – 3 במאי 2021.

———————————————————————————————–

פוסט מס' 980. אֶפִּיזוֹדָה – לַאֶחָד. סְמַרְטוּט אָדוֹם – לַשֵני. אסון אצטדיון "הייסל" ב-בריסל בירת בלגיה ב- 29 במאי 1985 היה תוצאה עגומה של עבודת הוועדה המארגנת הבלגית וגם של היערכות משטרת בריסל. פוסט מס' 980. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום שני – 3 במאי 2021.

———————————————————————————————–

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ו-מינויו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 ע"י ממשלת ישראל בראשותו של אריאל "אריק" שרון. ב- 2 במאי 2005 הדיחה ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון את יוסף בר-אל מכהונתו הרמה כ- מנכ"ל רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח וסולק מתפקידו הרָם מנכ"ל רשות שידור מכהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אסון הר מירון. 

פרפרת 1. אסון הר מירון היה צפוי ובלתי נמנע. הכתובת הייתה חקוקה מזה שנים על הקיר. מדובר במדינת פארטאץ' שמתנהלת ע"י ראש ממשלה כושל ולא מוכשר בשם בנימין נתניהו ושריו הכושלים ובצידם וועדות מארגנות עלובות, נחשלות, ירודות, רדודות, ולא מוכשרות שנבחרו ע"י מי שנבחרו לארגן אירועי דת המוניים ו-צפופים באתרים צרים ומטים ליפול כמו זה של הר מירון. הפשע הארגוני הזה (ולא רק הוא) תחת עיניו העיוורות של השלטון הפוליטי הקומבינטורי והזרועות המקצועיות החובבניות שלו כמו משטרת ישראל עם המפכ"ל החדש שלה שתפקידה הראשון והראשי הוא לשמור בשכל, ב-חוכמה, ובנאמנות בכינוסים המוניים פוליטיים חילוניים ו/או דתיים על הסדר הציבורי ועל ביטחון אזרחי ישראל – הוא בלתי נסלח (!). הצער, היגון, והבכי וה-נהי לאחר האָסוֹן המר בהַר מירון אינם רשאים לדחות אפילו בעשירית שנייה אחת את הקמתה המיידית של וועדת חקירה ממלכתית במדינת הפארטאץ' שמכנים אותה עדיין מדינת ישראל. ארץ שהיא בעצם במידה רבה מדינת עסקונה נחשלת של עסקנים ש-רוויה ב-אין סוף במסחרה מלוכלכת, בקניינים פוליטיים מסריחים, וב-בריתות פוליטיות עלובות ו-מחורבנות שתפקידן לאפשר לכל מיני עסקנים – פוליטיקאים לא הגונים ולא כנים לשרוד. אנוכי שונא פוסט מורטמים לאחר כישלונות שאפשר היה בקלות למנוע אותם. יש למצות את הדין מהר ו-עד כלות עם האשמים אנשי הוועדות המארגנות של אירוע הר מירון + רבנים + שרים ברמה של שר פנים והשר לביטחון פנים + מפקדי צמרת במשטרת ישראל (הכנועה) לרבות המפכ"ל החדש שלה רב ניצב קובי שבתאי, וגם לזמֵן את ראש הממשלה בנימין נתניהו ולשאול אותו כהאי לישנא, "…מה קורה כאן לעזאזל במדינה שלך שבראשה אתה ניצב…???". מה זאת אומרת ומה פירוש הדבר שבמדינה שלך שאותה אתה מנהל ואשר אמורה להיות מתוקנת וממושמעת, הלא היא מדינת ישראל, נהרגים ונספים כאן כמו זבובים במחי אחד 45 ילדים, נערים, אנשים מבוגרים, והורים לילדים בעת כנס דתי המוני בהר מירון…??? יש למצות מייד את הדין עם האחראים להפקרות הפושעת, ל-ביזיון הנורא ול-מחדל הענק, גם אם יהיה צריך לשלוח אותם את האחראים למיניהם ללא דיחוי לשנות מאסר ארוכות בכלא מאחורי סורג ובריח. אין מדובר בפוליטיקה. מדובר בשיא הקְדוּשָה (!). מדובר בחיי אדם (!!!).

פרפרת 2. ראיתי ושמעתי אמש (יום ראשון – 2 במאי 2021) במהדורת החדשות של ערוץ 12 את הרב הראשי יצחק יוסף הראשון לציון (בן 69) הרב הראשי הספרדי לישראל, ונשיא מועצת הרבנות הראשית מספר למראיין שלו כי משנפסקה המוזיקה והחלו הזעקות וכשהבין שמתחולל אסון על ההר החל לקרוא תהילים…המראיין המנומס שלו מחברת החדשות של ערוץ 12 שבינו לבין עיתונאות אמת ניצב חיץ מפלדה, לא העלה בדעתו לקטוע את דבריו של אותו האיש הזה הרב יצחק יוסף ולומר לו כהאי לישנא, "…מה פתאום לקרוא עכשיו תהילים…??? מדוע אינך ממהר ולא חש לאזור האסון כדי להציע את עזרתך המעשית לכוחות ההצלה הנאבקים באסון הנורא…???".

פרפרת 3 : ראיתי ושמעתי אמש במהדורת החדשות של ערוץ 12 את אחד ממפיקי אירוע הדמים הדתי באסון הר מירון כשהוא שח לצופי ערוץ 12 אומר למראיין שלו, "…כי לא היה כאן כל כישלון ארגוני אלא הייתה זאת הייתה גזירת שמיים…".

פרפרת 4 : ראיתי אתמול את אנשי ערוץ 12 מזמינים לדיון מאוחר שלאחר האסון בהר מירון את הפוליטיקאי הכושל איתן כבל ההוא…מה פתאום מזמינים לאולפן ערוץ 12 את איתן כבל הח"כ לשעבר הנשכח, הירוד, השטחי, והפטפטן, נטול כל הישגים ו-סמכות…? היכן מצאתם אותו…? מי מכם החליט להביא לדיון שאמור היה להיות רציני ו-מר, דווקא את איתן כבל…???

פרפרת 5 : עיתונאי "הָאָרֶץ" (חלקם רציניים) הבקיאים במתחולל במדינת הפארטאץ' המפוצלת והפוליטית נטולת סדר ומשמעת שקוראים לה מדינת ישראל אנשים כמו רוגל אלפר, רחל עזריה, אנשיל פפר, רון כחלילי, אושר סניור, צבי בראל, יצחק בריק, עמוס הראל, יוסי ורטר, מורן שריר, וכל מיני אחרים (גם בעיתונים אחרים) אשר כותבים עכשיו בדיעבד דברי תוכחה לאחר אסון הר מירון, אולם לא זעקו ולא התריעו את האומה הפוליטית לפני התרחשותו בסגנון, "מנא מנא תקל ופרסין" – הם כולם ילדותיים ו-מגוחכים. היכן הייתם קודם לכן בטרם לפני הפורענות הקשה…??? מדוע לא התרעתם כבר לפני שנים…??? עכשיו כולם נזכרים להעביר ביקורת. ביקורת מוצדקת אבל מאוחרת מידי.

פרפרת 6 : חברת החדשות של ערוץ 12 היא טלוויזיה חרוצה, מוכשרת, ומוצלחת שמחזיקים אותה נשים וגברים עיתונאי ושדרני טלוויזיה בעלי יכולות תקשורתיות ומודיעיניות (הכוונה לידע עיתונאי כללי ומודיעין רחב המבוסס על מקורות) ובראשם אמנון אברמוביץ', גיא פלג, רוני דניאל, ואהוד יערי. נשגב מבינתי אלו שיקולים ו-מה מניע את חברת החדשות של ערוץ 12 לשכור שוב ושוב את שירותיו של בועז ביסמוט המגוחך שהופך את עצמו מידי יום שישי ללעג וקלס,לבדיחה, ואף על פי כן להציב אותו ב-אורח קבע ב- "אולפן שישי" כ- תגבורת. אינני מדבר ועוסק כאן בדעותיו הפוליטיות וכמי שמגונן באופן שיטתי ובכל וויכוח על ראש הממשלה בנימין נתניהו ומציג את עצמו כ-שרת נאמן שלו. אם צריך וגם אם לא צריך. אנוכי מדבר ועוסק כאן בדמותו, אישיותו, והופעתו שהן לחלוטין רשלניות, מגוחכות, ו-אנטי טלוויזיוניות. אנוכי מדבר ועוסק כאן בהגיונו הדל, ובכושר הביטוי האישי הלקוי שלו. מדוע דווקא בועז ביסמוט ? הרי יש לא מעט אנשים במדינת ישראל שחושבים כמוהו אולם הופעתם הטלוויזיונית על המרקע תקינה ומשגשגת. תמצאו אותם. הבעיה של בועז ביסמוט איננה דעותיו כאלה ואחרות אלא הופעתו העלובה, הבלתי אסתטית, ולא חכמה על מסך הטלוויזיה.

פרפרת 7 : אנוכי מאמין באמונה שלי בדרכי שלי ב-קב"ה באלוהים. אנוכי מתפלל אליו בדרכי שלי. אין יום שחולף מבלי שאנוכי קורא, לומד בעצמי, ו-משנן מאז מלאו לי 40 שנים עוד ועוד פרקים בספר התנ"ך לרבות פרקי "תהילים", וגם מדבר עמו עם אלוהים. ספר התנ"ך הוא אחד ממקורות אושרי. אולם נמאס לי לשמוע את הסלוגן, "ה' נתן ו- ה' לקח…יהי שם ה' מבורך…". אינני מאמין בסלוגן הנ"ל. יש לי מחלוקות רבות עם הקב"ה. המון פעמים אנוכי כועס עליו ואינני חושש לומר לו את טענותיי כלפיו כשצריך לעשות זאת.

 

פוסט מס' 980. אֶפִּיזוֹדָה-לַאֶחָד. סְמַרְטוּט אָדוֹם-לַשֵני. אסון אצטדיון "הייסל" ב- 29 במאי 1985 היה תוצאה עגומה של עבודת הוועדה המארגנת הבלגית וגם של היערכות משטרת בריסל. פוסט מס' 980. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום שני – 3 במאי 2021.

תזכורת מרה : גם פוסט מס' 980 נכתב ב-צִלוֹ של מונדיאל ברזיל 2014. ערוץ 1 הציבורי ההוא הדל ניצב אז ב-קיץ 2014 בפני מפולת קשה וחמורה ושכב חולה על ערש דווי בשעה שממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו ושר התקשורת שלו גלעד ארדן, הפקידו אז בקיץ 2014 את מושכות פירוק השידור הטלוויזיוני הציבורי לאלתר בידיו של פרופסור דוד האן. פרופסור דוד האן העיף בקיץ 2014 אז את שלישיית הפיקוד הראשית ברשות השידור שכללה את מנכ"ל רשות השידור הכושל ההוא יוני בן מנחם ואת עוזרו הקרוב זליג רבינוביץ, וגם את יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור אמיר גילת ממשרות הניהול והמנהיגות שלהם ברשות השידור. קרתה שם תפנית דרמטית. פרופסור דוד האן מינה את יונה וויזנטל למ"מ מנכ"ל רשות השידור (במקומו של המנכ"ל המודח והמסולק יוני בן מנחם ההוא). אף על פי כן הצליחה הטלוויזיה הישראלית הציבורית- ערוץ 1 לזעזע את טבלאות הרייטינג הטלוויזיוניות במדינת ישראל לטובתה אז בימים החמים ההם של קיץ 2014, מפני שהחזיקה באופן בלעדי בזכויות השידורים הישירים של מונדיאל ברזיל 2014.  הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 השרועה על ערש דווי המשיכה בנשימותיה האחרונות לחוֹלֵל בעקבות הכיסוי והשידורים הישירים (מרביתם בלעדיים) של מונדיאל הכדורגל של ברזיל 2014 מהפכה דרמטית חסרת תקדים לפני 7 שנים בטבלאות הרייטינג והמדרוג של ערוצי הטלוויזיה במדינת ישראל מאז אותו יום חמישי של  12 ביוני 2014. אף על פי כן החמיץ ערוץ 1 את הזדמנות חייו במונדיאל הכדורגל הזה שצבע עכשיו את לחייו לרגעים ספורים בוורוד לשוב לחיים הטלוויזיוניים ה-אמיתיים. ערוץ 1 היה חייב למַקֵם את קבוצת העריכה העיתונאית שלו, את אנשי הפרשנות שלו, ואת קבוצת ההגשה שלו בראשות גב' שרון פרי וגב' מיכל רבינוביץ' והעיתונאי אבי רצון בריו דה ז'אניירו ו/או לחילופין בסאו פאולו. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הייתה חייבת לשגר למונדיאל ברזיל 2014 לפחות 2 ציוותי ENG שלה לסיקור אירועי הכדורגל לרבות טיפול באירועים חברתיים ופוליטיים, וגם סיקור ומעקב אחרי אווירת כדורגל מיוחדת וייחודית ההופכים את ברזיל של 2014 להר געש ותופעה ספורטיבית – פוליטית מרתקת. ברזיל הייתה זאת שאירחה בחלוף שנתיים ב- 2016 גם את המשחקים האולימפיים. התנהגותו העיתונאית והטלוויזיונית של ערוץ 1 במונדיאל ברזיל 2014 הייתה קטנונית. לא פחות משערורייה. הערוץ הציבורי העשיר הזה שמתוגמל מידי שנה ע"י משלם האגרה על סך של כ- 1.000000000 (מיליארד) שקל (!), דווקא הוא מוותר על סיקור שטח ומתחבר אך ורק לעורק ה- Multilateral של ה- Host broadcaster קבוצת HBS המסונפת ל- FIFA. לא יעזרו כאן בכי ונהי של אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 המוחים נגד כוונת ממשלת ישראל לסגור השידור הציבורי הטלוויזיוני במתכונתו הישנה ההיא. אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 פספסו שעת כושר נדירה והיסטורית לצבור נקודות בקרב דעת הקהל ולתקוע שוב יתד בתודעה הציבורית. מן ההיבט העיתונאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מפגרת אחרי העיתונות המסחרית הכתובה. השידור הטלוויזיוני הציבורי הוא דַל לא רק באיכותו אלא דל, רש, ועני גם ביחסי ציבור ושיווק. כ-שידור ציבורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 איננה ממלאת את ייעודה בסיקור אירוע הספורט מס' 1 בתבל בקיץ 2014, הלא הוא מונדיאל הכדורגל של ברזיל 2014.

פוסט מס' 980 הוא במידה רבה המשכו של פוסט מס'  979. תהום של נֶפֶש ומעמקי אוקיינוסים של בדידות ואחריות שאינך יכול לחלוק אותה עם איש מבדילים ו-מפרידים בין היותך חבר מן השורה ביחידת טלוויזיה "X" לבין תפקידך, משימתך, ואחריותך העליונה לנַהֵל, לנווט, להוביל, ולהנהיג אותה לעבר כיבוש אלפי יעדי שידור בארץ ובעולם. כבעל הסמכות של מנווט ועורך ראשי של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 אינך יכול לחלוק את אחריותך עם איש (!). סמכויות אתה יכול לחלק ולהאציל על אחרים אולם לא אחריות. הבלוג נועד למסור אינפורמציה טלוויזיונית עיתונאית לציבור אולם גם לשמור על האגפים שלי מפני שַרְלָטָנִים והולכי רָכִיל.  פוסט מס' 980. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום שני – 3 במאי 2021.

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל במארס /אפריל 2002 בפסגת השידור הציבורי ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ועל פי המלצתו של השר הממונה על ביצוע חוק רשות רענן כהן, והפקדתו כמנהל הכללי של רשות השידור. אותה הממשלה ואותו ראש ממשלה שמינו את יוסף בר-אל לכהונה הרמה היו אלה שהדיחו וסילקו אותו במאי 2005 מאותה הכהונה הרמה ההיא לירכתי ההיסטוריה של רשות השידור. מדובר בפרשת הדחה חסרת תקדים שחוֹק ההתיישנות לא חַל עליה. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור סולק מנכ"ל רשות שידר מכהן ממשרתו הרָמָה שאמור היה להיות מנהיג השידור הציבורי. אותו המסולק היה יוסף בר-אל. ראו להיכן התדרדר תאגיד השידור הציבורי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הקדמה (1).

השנים ההן של 2003 – 2002. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה ב- ביוני 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. יוסף בר-אל שימש ממלא מקום מנכ"ל בתקופה שבין מארס 2002 ליוני 2002, לאחר הדחתו של המנכ"ל הזמני של רשות השידור מר רן גלינקא ע"י ראש הממשלה אריאל שרון (כאמור במארס 2002). ב- 2 ביוני של שנת 2002 מינתה ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון את יוסף בר-אל למנכ"ל הקבוע של רשות השידור לתקופה של חמש שנים עד 2 ביוני 2007. לעולם יש לזכור כי באותן שנות האוֹפֶל של 2005 – 2001 עורערו אַמוֹת הַסִפִּים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. יסודותיה זועזעו. רשות השידור הפכה לגוף פוליטי מושחת ו- מנוון בראשות המנכ"ל שלה יוסף בר-אל שביסס את שלטונו גם על מתן שוחד מסך כל מיני פוליטיקאים. רשות השידור הישנה ההיא שהוקמה ב- 1969 / 1968, ואיכלסה בשורותיה את רדיו "קול ישראל" הוותיק ואת "הטלוויזיה הכללית" הצעירה, לעולם לא תשוב עוד לאיתנה. היה מדובר ב- מפח נפש. לעולם אין לשכוח כי אותה הממשלה ואותו ראש ממשלה שמינו את יוסף בר-אל לכהונה הרמה של מנכ"ל רשות השידור התעשתו בחלוף שלוש שנים וב- 2 במאי 2005 הדיחו וסילקו אותו בבושת פנים מהכֵּס. הנימוקים להדחתו היו שוחד מסך ושחיתות. תמיד יש לזכור כי בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ולראשונה בתולדות רשות השידור הודח וסולק מנכ"ל רשות שידור מכהן. יוסף בר-אל מנכ"ל מושחת גורש בבושת פנים מכיסאו. היה מדובר ב- מעט מידי ומאוחר מידי.

הקדמה (2).

לא הייתי כותב את הפוסטים מס' 977 + 978 + 979 וגם את הנוכחי מס' 980 לולא התרחש האירוע המגוחך של הופעתו המביכה של יורם ארבל בתוכנית האקטואליה הטלוויזיונית הפופולארית והרכלנית אולם חובבנית ולא עיתונאית הקרויה, "אופירה וברקוביץ", ששודרה ביום שישי – 23 באפריל 2021 בערוץ 12. מחד, הופתעתי לרעה מאיכותו הירודה, הדלה, והחנפנית של אייל ברקוביץ' שערך מסע יחסי ציבור ושיווק למענו ולטובתו של יורם ארבל. מאידך, לא הופתעתי אז ולא התפלאתי בשעה ש- מ"מ מנכ"ל רשות השידור יונה וויזנטל ב- 2014 בחסותו של פרופסור דוד הָאן (האיש שהופקד מטעם ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו לפרק על פי חוק את השידור הציבורי ההוא), החליט להרחיק ולסלק קיבינימט ול-אלתר, את הצוות השָכוּר הנ"ל ההוא, את השדר יורם ארבל והפרשן שלו דני נוימן משורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בגין ביצוע משימות הָנֶפֶל שלהם במשך חודש ימים ב- ברזיל, בעת הכיסוי הטלוויזיוני והשידורים הישירים ההם של מונדיאל ברזיל 2014. רובן, רוב משימות השידור של יורם ארבל ודני נוימן במונדיאל ברזיל 2014 היו רצופות שגיאות וטעויות למכביר ולכן גם מרבית השידורים הישירים של שני אנשי הצוות הנ"ל יעני בעלי מוניטין היו מגוחכים, ילדותיים, לא אמינים, ולא מהימנים. היה מדובר בשני נְפָלִים שהגיעו לא מוכנים (בלשון המעטה) למבצע שידורים ישירים טלוויזיוני ענק, מורכב, ממושך, ו-מסובך לא רק מבחינה תכנית אלא גם מההיבטים הטכנולוגיים והלוגיסטיים שלו, ו-מכלל זוויות הראייה המסועפות ו-המפותלות שלו. היה מדובר בשַדְרָן כושל ועצלן בשם יורם ארבל ו-פַרְשָן דַל, רָש, אֶבְיוֹן, ועָלוּב שקוראים לו דני נוימן. שני החבר'ה הרשלנים האלה היוו את הצוות הראשי והמוביל של מבצע השידורים הטלוויזיוני של מונדיאל ברזיל 2014 מטעם הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שנדון מראש לכישלון. לא בכדי מ"מ מנכ"ל רשות השידור דאז יונה וויזנטל הרחיק וגירש מייד ו-לאלתר את את השדר הראשי יורם ארבל המגוחך רווי מאות שגיאות וטעויות למכביר בעת מבצע הכיסוי והשידורים של מונדיאל ברזיל 2014 (…אז מה אם יש לו קול באריטון…???) וגם את ודני נוימן הפטפטן והיָרוּד משורות השידור הציבורי ב-קיץ 2014 בתום מבצע שידורי הנֶפֶל הטלוויזיוני ההוא בהשתתפות ובהובלת שניהם, מבצע הכיסוי הטלוויזיוני העלוב והמחורבן ההוא, הקרוי, "מבצע כיסוי ו-שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את תחרויות מונדיאל ברזיל 2014". היה מדובר בכישלון טלוויזיוני ועיתונאי קולוסאלי וטוטאלי חסר תקדים במִשְכוֹ והיקפו ולכן רשום לדיראון בתולדות רשות השידור הציבורית ז"ל ההיא.

הקדמה (3).

הימים ההם שחלפו ואינם עוד אולם הותירו את רִישוּמָם, אוֹרָם, וגם את הצְלָלִים שלהם בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא שכונה גם בקיצור ערוץ 1. יורם ארבל התארח ביום שישי-23 באפריל 2021 בערוץ 12 בתוכנית האקטואליה של אופירה אסייג ו-אייל ברקוביץ' והפך אותה ל-סָגָה סדוקה ומגוחכת מ-שסיפר להם שבשבוע הבא הוא מתחיל לנגן על פסנתר. לא היה שָם מפגש עיתונאי אלא התרחש באותה התוכנית ההיא משהו אחר. משהו אחר מגוחך לגמרי.

פוסט מס' 980. השַדָּר יורם ארבל והפרשן שלצִדוֹ דני נוימן צוות השידור הנופל בעֵת מבצע השידורים הכושל של מונדיאל ברזיל 2014 ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 בטרם פירוקה ע"י פרופסור דוד האן (על פי צו של ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר התקשורת גלעד ארדן), היכחדותה, והפיכתה לתאגיד השידור "כאן" 11 ב-15 בחודש מאי של שנת 2017.  

פוסט מס' 980. ובכן צפיתי ביורם ארבל (בן 79) מתארח ביום שישי ההוא של 23 באפריל 2021 בערוץ 12 בתוכנית האקטואליה "אופירה וברקוביץ" ב-הנחייה והובלה במעטפת צמר גפן מגוחכת מטעמם של אופירה אסייג ו-אייל ברקוביץ', כאילו היושב מולם הוא אֶתְרוֹג, ומספר להם ש-בשבוע הבא הוא מתחיל לנגן על פסנתר. בקטע הזה במִשְדָּר של ערוץ 12 שנושא את שֵם הזיהוי "אופירה וברקוביץ" ועסק במפגש של שניהם עם יורם ארבל הפכה לפתע תוכנית האקטואליה הנ"ל מעיתונות ועיתונאות שאמורים לספק מידע לציבור, לתוכנית רכילות מגוחכת, מתרפסת, ומתחנפת. בשיאה של ההתרפסות נראה ונשמע אייל ברקוביץ' שַח ואומר באולפן ליורם ארבל את הטקסט, כלהלן : "…ובאמת אני רוצה להחמיא לו ליורם… בשבילי הוא מספר 1 בכל הזמנים… ואין בכלל ספק…". אופירה אסייג אישרה את תוכן הטקסט הזה והוסיפה מילה משלה באולפן, "…נכון…". אייל ברקוביץ' הוסיף עוד משהצהיר ב-"אופירה וברקוביץ", טקסט נוסף, כלהלן : "…יורם לא יודע אבל אני למדתי ממנו משהו בחיים…המוּסָר עבודה של יורם זה משהו שחקוק לי בכל פעם שאני בא לאולפן או לשידור רדיו…". מה אתה אומר ו-שח אייל ברקוביץ'…באמת למדת ממנו מהו מוסר עבודה…? בשיחתו זאת עם יורם ארבל איבד אייל ברקוביץ' שוב את ההזדמנות להיות עיתונאי.

פוסט מס' 980. אֶפִּיזוֹדָה – לַאֶחָד. סְמַרְטוּט אָדוֹם – לַשֵני. פוסט מס' 980. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום שני – 3 במאי 2021.

פוסט מס' 980. היסטוריה נשכחת. מר טַל ווֹלְק פעם עורך מדור הספורט של העיתון הכלכלי "גלובס" ריאיין לפני שבע שנים את מר יורם ארבל לעיתונו. הריאיון התפרסם בגיליון "גלובס" של 16 – 15 במאי 2014.

אומר כבר בתחילה ומראש. יורם ארבל משדר בטלוויזיה בעונת הספורט של 2014 – 2013 את כל אירועי הכדורגל והכדורסל הארציים והבינלאומיים בערוץ 1, בערוץ 2, בערוץ 10, ובערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. הערב הזה (מוצ"ש – 24 במאי 2014) הוא משדר מליסבון בירת פורטוגל בעבור ערוץ 5 בכבלים את משחק הגמר של ה- Champions League בו הביסה ריאל מדריד את אתלטיקו מדריד 4 : 1 בהארכה. תופעת יורם ארבל כשדר ספורט מוביל בתעשיית הטלוויזיה בארץ במשך יותר משנות דור – ייחודית. כבר דנתי בכך בעבר בבלוג הזה. תופעה כמעט בלבדית גם במונחי טלוויזיה בינלאומיים אם אוציא מהכלל גם את האנשים האלה : שדר ומגיש החדשות הבלתי נשכח של רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS וולטר קונקייט (Walter Cronckite), את שני שדרני הכדורגל המפורסמים של ה- BBC קֶנֶת ווֹלְסְטֶנְהוֹלְם (Kenneth Wolstenholme) ויורשו דֵיוִויד קוֹלְמָאן (David Coleman) שהיה גם שַדָּר א"ק מחונן , את שדר הספורט של הרדיו ההונגרי והטלוויזיה ההונגרית לאחר תום מלחמת העולם ה- 2 גְיוּרְגִי סֶפֶּשִי (Gurgi Szepesi), את שני שדרי הספורט והמגישים של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC גִ'ים מֵקָאיי (Jim McKay) ו- האווארד קוסל (Howard Cosell), ועוד שַדָּר ספורט אמריקני רב מוניטין בשם ברנט מאסברגר (Brent Musberger), מי ששידר במשך שנים רבות ב- ABC ואח"כ גם ב- CBS. אולי עוד כמה. גם יורם ארבל מאכלס מושב בשורת נכבדי הטלוויזיה הבינלאומית הזאת אולם בהסתייגות אחת גדולה. הם כולם שדרים – עיתונאים והוא רק שדר. אף על פי כן על המצבה הטלוויזיונית שלו יהיו חרותות כנראה כמה מילות זהב שמיועדות לאותה שכבת עַל מצומצמת, ייחודית ונפרדת מעמך טלוויזיה , רוֹבֶד שנהנה מ- מתת אֵל בדמות מיתרי גרון חזקים ואינטליגנציה ונבונות, וזכתה להחזיק במיקרופון עשרות שנים .

יורם ארבל הוא גדול שדרני הטלוויזיה בארץ בסגנון "Play by play", אולי היה, אולם אין לפקפק בכישרון התיאור שלו לשווק מֶסֶר בכמות מילים מועטת וחסכונית. יכולתו זאת איננה מוטלת בספק. קולו הרדיופוני נעלה ומהימנותו לשדר דרמות הם מן המפורסמות (ואגב, אם להיות כֵּן, שדרן הרדיו הנפלא בזמנו גדעון הוד איננו נופל ממנו בתחום זה). אולם קיים כאן אֲבָל אחד, אֲבָל אחד גדול…(!).

מוגבלותו העיתונאית של יורם ארבל וחוסר סקרנותו הופכים לרועץ ו- מעיבים על התוצאה הסופית ו- מזעזעת מעת לעת את כיסאו. אי אפשר להפריד בין כישרון שידור לבין עיתונאות סקרנית וחוקרת. מדובר בשני רכיבים הכרחיים שמתמזגים ויוצרים אינטגרציה. אי אפשר לשדר ישיר בשבת של  9 במאי 1998 באצטדיון קריית אליעזר בחיפה את "משחק השרוכים" הפתטי והמכור בו הפסידה הפועל בית שאן במתכוון ל- בית"ר ירושלים 3:2 (יורם ארבל היה השדר של המשחק המכור ההוא מטעם ערוץ 2) ולטעון מנגד, אני שדר ולא עיתונאי חוקר, ולכן אני מתעלם מהתופעה המבישה בעת השידור הישיר. מיליון צופי טלוויזיה בארץ ראו כי "משחק השרוכים" המביש והמכוער – מוּטֶה. איתן טייב שחקן הפועל בית שאן סיפר לכל דיכפין כי "משחק השרוכים" היה מכור. רק יורם ארבל הפרזנטור של ערוץ 2 מי שישב בעמדת שידור נוחה באצטדיון בעלת תצפית טובה המשקיפה על הנעשה בכר הדשא המשיך לשדר בקולו הנעלה ולא הבחין בנעשה. אולי הבחין אולם לא התייחס אליה מפני שהכריז בכל מיני הזדמנויות שונות שהוא מתעסק בשידור ולא בעיתונות חוקרת. באותה שבת של 9 במאי 1998 הייתי עסוק כמנווט שידורי הספורט של ערוץ 1 בהמשך תכנון השלבים הסופיים של הפקת מונדיאל צרפת 1998 הממשמש ובא. זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי כבר לא היו שלנו מזה ארבע שנים לאחר שמנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום הפסיד אותם ברשלנות ב- 17 במאי 1994 לשני נציגי ערוץ 2 דיוויד פדרמן ואלכס גלעדי. עקבתי אחר השידור הישיר של יורם ארבל ואחר הפקת המשדר ע"י המתחרים שלנו בערוץ 2 במשרדי מחלקת הספורט בירושלים . אילו הייתי עורך ומפיק שלו באותו השידור הישיר ההוא לפני 16 (שש עשרה) שנים בשבת – 9 במאי 1998 הייתי מדיח אותו ומעיף אותו קיבינימט ללא היסוס באמצעו של מהלך השידור הישיר ההוא. עדיף שידור Mute על פני מסירת אינפורמציה מעוותת ולא כנה. עכשיו גם עיניו של יורם ארבל כהו ובוגדות, ועושות בו פה שוב ושוב שַמוֹת. זיהוי מגוחך ועקום בו יורם ארבל מחליף את טייריס רייס בדווין סמית' דווקא בשניות ההכרעה במשחק חצי הגמר ב- Final four נגד צסק"א מוסקבה בו הביסה מכבי ת"א את האלופה הרוסית 68 : 67 (16 במאי 2014 ב- מילאנו) – הוא כתם בל יימחה. מפריעים לי אנשים לא סקרניים ולא חוקרים שאינם מתעכבים על פרשיות מבישות שנויות במחלוקת ומחליקים אותן בדרכם הלאה. מטרידים ומקוממים אותי בני אדם שניגפים מפני האמת, נופלים וקמים, וממשיכים בדרכם כאילו לא קרה מאום. יותר מטעויות הזיהוי ו-אובדן הזיכרון של יורם ארבל מטריד אותי שהוא מוותר בכזאת קלות על בכורתו העיתונאית לטובת הפרשנים שלו, עופר שלח ואייל ברקוביץ' (בעבר) וגם פיני גרשון (בעבר) והסכים להפוך משדר מוביל לקריין רצף בכמה מפרקי הזמן של מבצע השידור הכולל. מגוחך וגם מדהים מן ההיבט השלילי של העניין כי יורם ארבל מעיד בפרהסיה בפני טל וולק כלהלן, ואומר לו, "…אני לא עיתונאי חוקר ואני גם לא רוצה לעסוק בעיתונאות חוקרת…". אתה רואה ב- Pre Game Show של שידורי ערוץ 10 ב- Final four האירופי בכדורסל במילאנו 2014 את הפרשן פיני גרשון מראיין לבדו את מאמן מכבי ת"א דיוויד בלאט, והשדר המוביל יורם ארבל אפילו לא נראה ב- Frame – תמה אך מבין שנפל דבר. האיש הזה יורם ארבל מעיד על עצמו קבל עם ועדה כי הוא עיתונאי נָבוּב וכי החזקת המיקרופון היא בעיניו מקצוע נפרד ואשר מְבוּדָד בפני עצמו מהעיתונות ומהעיתונאות עצמן.

זה מסביר במשהו מה קרה ליורם ארבל שנשלח מטעמי כשַדָּר ספורט מוביל של חטיבת הספורט בפיקודי ושל הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבלגיה ל- אצטדיון "הייסל" ב- בריסל באותו ליל רביעי ההוא של 29 במאי 1985. בעת משחק הגמר ההוא על גביע אירופה לאלופות בין יוּבֶנְטוּס האיטלקית לבין לִיוֶורְפּוּל הבריטית, קצת לפני שריקת הפתיחה בשעת הערב של 21.15 שעון ישראל (20.15 שעון אירופה) נספו 39 אוהדי כדורגל איטלקיים ו- 250 נפצעו בעת תגרת המונים נוראית עם אוהדי ליוורפול שפרצה ביציעי אצטדיון "הֵיְיסֶל". היציעים נראו חרבים בתום המולת הרצח. יורם ארבל שישב בעמדת שידור נוחה באצטדיון "הייסל" שהזמנתי עבורו מראש (האסון ההמוני התרחש בתוככי האצטדיון לא הרחק ממנו), לא ידע מהחיים שלו ולא שמע על האסון. בעיטת הפתיחה של משחק הגמר החשוב בבריסל שהועבר בשידור ישיר ל- 70 רשתות טלוויזיה באירופה ובעולם (לרבות הטלוויזיה הישראלית הציבורית) נדחתה שוב ושוב. התברר שהיה לכך נימוק כבד משקל. המשחק החל בסופו של דבר באיחור זמן עצום ב- 22.25. יורם ארבל (אני מדגיש זאת שוב) שישב בעמדת שידור באצטדיון לא ידע מה הסיבה. הוא הרי הצהיר כבר שאיננו עיתונאי חוקר וגם לא רוצה לעסוק בעיתונאות חוקרת. כעורך ראשי ומפיק ראשי של השידור הישיר ההוא שוחחתי מעמדת הפיקוד שלי באולפן ב' בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית (היה ממוקם אז בשכונת רוממה בירושלים) עם יורם ארבל הניצב בעמדת השידור שלנו באצטדיון "הייסל" בבריסל לפחות עשר פעמים באמצעות מתג ה- Talk back המחובר לקו השידור ה- 4W שלנו, והאצתי בו לברר מדוע המשחק איננו מתחיל. שתי הרשתות הבלגיות BRT (הציבורית) ו- RTBF (המסחרית) שאירחו את האירוע הרם הרכיבו צוות פעולה משותף הקרוי בשפת הטלוויזיה Host broadcaster , והן שהפיקו יחדיו את סיגנל הטלוויזיה. בשל האסון הנורא ומותם של 39 אוהדי יובנטוס ופציעתם של 250 אוהדים נוספים , הוסטו מצלמות הטלוויזיה מיציעי ההריגה ביציעים "Y" ו- "Z" של אצטדיון הייסל שנראו כשְדֶה קֶטֶל לעבר כר הדשא . הן הראו כל הזמן את שחקני יובנטוס (Juventus) וליוורפול (Liverpool) מתחממים שוב ושוב כל כר הדשא. המראות היו פסטוראליים אך היה ברור לי שמשהו חמור אירע. אין דבר כזה שבעיטת הפתיחה של משחק הגמר על גביע אירופה בכדורגל לקבוצות אלופות, אירוע טלוויזיוני בינלאומי פופולארי מבוקש , נדחית ללא סיבה רצינית ו- רלוואנטית. המשחק התמהמה עוד ועוד וליורם ארבל עיתונאי מגוחך ושליח טלוויזיה עצלן נעדר כל מימד עיתונאי כבר נגמרו המילים. "…יורם ארבל תקשיב טוב…קרה משהו חריג באצטדיון. לא יכול היות שבעיטת הפתיחה לאירוע ברמה כזאת נדחית ללא סיבה בעלת משקל מכריע. לך תברר מייד מה קורה…". יכולתי להחזיר את השידור לאולפן הבית המנווט שלי עליו הופקד נסים קיוויתי ושימש גיבוי ליורם ארבל. מי שהציל את המצב היה הקָשָב הנמרץ של רדיו "קול ישראל" מיקי גורדוס ז"ל שדיווח לי לאולפן בירושלים (על פי אינפורמציה שהאזין לה ברדיו מונטה קארלו) כי שמע על ההרג – רצח של 39 אוהדים איטלקיים. האינפורמציה הזאת הועברה על ידי בתוך שנייה ליורם ארבל באמצעות מתג ה- Talk back בעמדת הפיקוד שלי באולפן ב' בבניין הטלוויזיה בירושלים.

יורם ארבל שלא היה עיתונאי, אכזב אותי עד למאוד, באותו הלילה ההוא של יום רביעי – 29 במאי 1985. הוא הדליק לי בבת אחת הרבה מאוד נורות אדומות. לכישלונו העיתונאי היו מייד השלכות חמורות בכל הכיוונים. מרבית שדרני הטלוויזיה באצטדיון "הייסל" דיווחו מייד לצופיהם ברחבי אירופה על האסון הנורא ומדוע בעיטת הפתיחה נדחית הלוך ושוב. מנהלי BRT ו- RTBF ישבו על המדוכה שעה ארוכה עם מפקדי משטרת בריסל ושירותי ההצלה של העיר וכן עם נשיאי קבוצת יובנטוס מר ז'אן פְּיֶיר בּוֹנִיפֶּרְטִי (Jean Pierre Boniperti) וקבוצת ליוורפול מר פִּיטֶר רוֹבִּינְסוֹן (Peter Robinson) ודנו תחת לחץ הנסיבות הקשות האם הן מאפשרות בכלל את קיומו של המשחק . הנשיאים ביקשו לבטל את המשחק בטענה שאיבד את ערכו. שדרני שתי רשתות הטלוויזיה הציבוריות הגרמניות ARD ו- ZDF עזבו את האצטדיון והחליטו כי אין טעם בשידור אירוע ספורט טבול בדם . היו עוד כאלה שנשרו. אולם הרוב נותר על כנו. גם אנחנו. דווקא ה- BBC הבריטי ו- RAI האיטלקית התעקשו וביקשו לשדר ישיר את ההתמודדות שהחלה באיחור של 70 (שבעים) דקות למרות האסון הכבד . שדר ה- BBC בעמדת השידור של הרשת באצטדיון "הייסל" היה בארי דיוויס (Barry Davies) והפרשן שלו היה שחקן הכדורגל הנודע בובי צ'ארלטון (Bobby Charlton). הפרשן הבכיר של ה- BBC גִ'ימִי הִיל (Jimmy Hill) נשאר באולפן האֵם בלונדון כדי לנווט אותו משם . שניהם עלו מייד על האסון ודיווחו אודותיו לציבור באנגליה, כפי שסיפר לי בזמנו מנהל הספורט של ה- BBC וידיד אישי שלי ג'ונתן מרטין (Johnathan Martin). גם בְּרוּנוֹ פִּיצוּל (Bruno Pizul) השַדָּר האיטלקי הבכיר של RAI דיווח מייד למיליוני צופים איטלקיים על ממדי הטרגדיה שפקדה את יובנטוס ואיטליה.

טקסט תמונה : יום רביעי – 29 במאי 1985. שמונה וחצי בערב. הימים ההם – הזמן ההוא. בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. אני ניצב בדלת הכניסה המובילה לחדר הבקרה של אולפן ב' – היכל הקודש שלנו. דקות ספורות לפני תחילת השידור הישיר של יורם ארבל במשחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות בין יובנטוס האיטלקית וליוורפול האנגלית ב- 29  במאי 1985 מאִצטדיון "הייסל" בבריסל. בחלום הכי שחור שלי לא תיארתי שמבצע השידור הטלוויזיוני הישיר של המשחק הפופולארי על גמר גביע אירופה לקבוצות אלופות בין יובנטוס ל-ליוורפול באצטדיון "הייסל" ׁ(מבצע שידור טלוויזיוני קל יחסית לביצוע) יהפוך ל- "Flop" טלוויזיוני חסר תקדים בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית לדורותיה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  עשור ה- 80 של המאה הקודמת. קשב רשות השידור הכל יכול, היעיל והמהיר כברק, מיקי גורדוס ז"ל הבלתי נשכח – בחדר העבודה האלקטרוני העמוּס שלוֹ בתל אביב המרושת המחובר לכל העולם. (התמונה באדיבות מיקי גורדוס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).                 

חלק מהשדרנים שאיישו את עמדות השידור של הטלוויזיה באצטדיון "הייסל" באותו יום רביעי ההוא של 29 במאי 1985 התנהגו ברשלנות ובחוסר אוריינטציה מוחלטת כמו יורם ארבל שלנו , ואף הם לא דיווחו לרשתותיהן אודות ההרג ההמוני בטענה שאזור עמדות השידור כלוא ומסוגר ואין יוצא ואין בא. השדרים והפרשנים הרציניים שנטלו עליהם עול שליחות עקפו את כל הקשיים ועשו את עבודתם העיתונאית המתחייבת. למחרת קמה והתחוללה מהומת אלוהים בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בירושלים. אנשי חטיבת החדשות ועורכי "מבט" קראו להדיח את יורם ארבל ולסלק אותו לאלתר משורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית. כינו אותו השַדָּר הַבַּטְלָן והַנְהֶנְתָּן. הוועד המנהל של רשות השידור התכנס לישיבה מיוחדת וביקש להחזיר את יורם ארבל מייד הביתה. ביקשתי מ- מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל כי יתעלם מהבקשה של הוועד המנהל ויאפשר לי להטיס כמתוכנן את יורם ארבל מבלגיה למערב גרמניה שם עמדה להתחיל בתוך ימים ספורים אליפות אירופה בכדורסל בהשתתפות נבחרת ישראל. "הרחקתו של יורם ארבל מגבולות הטלוויזיה ומגבולות המדינה תשכיח במידת מה את חִדלונו", שחתי למנכ"ל רשות השידור שלי אורי פורת ז"ל. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת זימן אותי לישיבת הוועד המנהל של רשות השידור שדן בפרשת יורם ארבל כדי ליידע את אנשיו בפרטים ולהסביר את התנהגותו העלובה חסרת האונים חסרת הפשר בעת האירוע הקשה. היה ברור שהתחוללה פשלה אטומית. השידור הישיר האומלל ההוא שהוביל יורם ארבל היווה נקודת שפל חסרת תקדים בתולדות חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית וגם בהיסטוריה של השידור הציבורי עצמו. המיקרופון איננו פרטי של יורם ארבל אלא של רשות השידור. אף על פי שיורם ארבל גרם נזק עצום לשידור הציבורי הגנתי עליו בתקיפות ובנחרצות אך מאידך השבתי בנימוס לשאלותיהם החוקרות של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור עו"ד מיכה ינון יבד"ל והמשנה שלו דוד אדמון ז"ל. התחוללו אז רוגז וכעס עצומים בוועד המנהל של רשות השידור והחל גם בעיתונות הכתובה מסע צלב מזורז בגנותו של השדר המוביל שלי. נחלצתי שוב להגנתו. אמרתי לעיתונאים טקסט הפוך לחלוטין ממה שאמרתי ליורם ארבל. זאת הייתה חובתי. הוא נקלע לצרה צרורה והייתי חייב לחַלֵץ אותו ממנה. את החשבון עמו אנהל פנים אל פנים מאוחר יותר. ברור שהיה מדובר ב-ביזיון חסר תקדים בתולדות השידור הציבורי הטלוויזיוני. הזעם בציבור כלפי יורם ארבל היה גלוי ועצום. איש לא הבין כיצד זה שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית יושב לו בעמדת שידור נוחה באצטדיון "הייסל" ואיננו יודע כי ממש לידו נספו 39 אוהדי כדורגל של יובנטוס בהתנגשות אלימה עם אוהדי ליוורפול ועוד כ- 250 אוהדים איטלקיים נפצעו מידי החוליגאנים הבריטיים והוחשו לבתי החולים בעיר. איש לא הבין כיצד זה יורם ארבל איננו מספר מעמדת השידור שלו באצטדיון "הייסל" בבריסל לצופי הטלוויזיה בארץ מדוע משחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות ביו יובנטוס ל-ליוורפול איננו מתחיל בשעה היעודה 21.15. יורם ארבל יצר קטסטרופה תקשורתית – טלוויזיונית שלא היה לה אח ורע בתולדות השידור הציבורי והעכברים יצאו מהחורים. בפעם הראשונה שמעתי קולות בבניין הטלוויזיה וגם בוועד המנהל ובמליאת רשות השידור שאם זה המצב אזי ששדרני הספורט של יואש אלרואי ישדרו Off tube מהאולפן בירושלים בדיוק כפי שעושה ערוץ 6 של הטלוויזיה הירדנית ההאשמית (JTV – ראשי התיבות של Jordan Television כפי שהיא מופיעה ברשומות ה- EBU) בעמאן של המלך חוסיין שמשדר את כל האירועים הבינלאומיים באירופה ובעולם מהמוניטור באולפן של הבירה הירדנית .

ראה "ידיעות אחרונות" מ- 31 במאי 1985. דיווח של העיתונאי צדוק יחזקאלי בעיתון "ידיעות אחרונות" הנוגע לקטיעה הלוויינית של השידור הישיר שלנו את משחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורגל בין קבוצות יובנטוס ו- ליוורפול שנערך ב- 29 במאי 1985 באצטדיון "הייסל" בבריסל .

טקסט מסמך : 31 במאי 1985. דיווחו של עיתונאי "ידיעות אחרונות" אודות השידור הישיר וקטיעתו של משחק הגמר רווי הדמים על אליפות אירופה לקבוצות אלופות בכדורגל בין קבוצות יובנטוס האיטלקית וליוורפול הבריטית באצטדיון "הייסל בבריסל ביום רביעי – 29 במאי 1985. (באדיבות העיתון "ידיעות אחרונות" והמו"ל מר ארנון "נוני" מוזס).

טקסט עיתונאי "ידיעות אחרונות" צדוק יחזקאלי ב- 31 במאי 1985 : "מחלקת הספורט של הטלוויזיה הדפה אתמול ביקורת שנשמעה על הפסקת שידור משחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורגל בין יובנטוס לליוורפול, אשר גרמה לצופים מורת רוח רבה . הטלוויזיה לקחה בחשבון כך מתברר שתהיה הארכה במשחק – ואפילו יהיה איחור קל בפתיחתו- וכך הזמינה את הלוויין עד 12 בלילה. אולם כמובן שלא יכלו לצפות את תקרית הדמים הנוראה שגררה עיכוב בן שעתיים בפתיחת המשחק. זו הסיבה שב- 12 בלילה נפסק השידור, שכן זמן הלוויין נמסר מאותו רגע ואילך למדינה אחרת. מדוע אם כן הצליחה הטלוויזיה הירדנית להעביר בשידור ישיר כמה דקות נוספות ? מתברר שהירדנים התחברו ללוויין התקשורת ההודי, שאליו הטלוויזיה הישראלית הציבורית איננה יכולה להתחבר. אולם גם הטריק הירדני לא עזר וכמה דקות מאוחר יותר נפסקו גם שידורי הלוויין ההודי. מנהל מחלקת הספורט יואש אלרואי יצא להגנת שַדָּר הטלוויזיה יורם ארבל שנזקק במהלך השידור הישיר לאינפורמציה מקָשָב הרדיו בארץ על שהתחולל במגרש בו היה בבריסל : "הוא (יורם ארבל) נאלץ להישאר בחדר התקשורת. בתנאים שנוצרו הוא עשה עבודה נפלאה והעביר שידור בצורה יוצאת מן הכלל". יורם ארבל קיבל הוראה להישאר בבריסל גם אתמול כדי להעביר דיווחים מצולמים לחדשות".

הפרסטיז'ה של השידור הציבורי נפגעה . יורם ארבל לא שב ארצה . הוא חזר למלונו מאצטדיון "בריסל" ולמחרת טס באמת מבלגיה למערב גרמניה כדי לכסות את אליפות אירופה בכדורסל כמתוכנן . היה ברור לי עכשיו כי צריך להדק עוד יותר את הפיקוח והבקרה על שדרני מחלקת הספורט בראשותי . המיקרופון איננו צעצוע פרטי של איש . הוא שייך באופן בלבדי לרשת שמפעילה אותו .

אנוכי מעלעל ביומני ומוצא מקצת מתוכן הדברים שהעליתי על הכתב לפני כמעט 30 (שנים) ב- 29 במאי 1985 אודות האירוע המדובר.

השידור הישיר המולטילאטראלי שלנו מאצטדיון "הייסל" בבריסל החל ביום רביעי – 29 במאי 1985 ב- 21.05 כמתוכנן (לאחר חילופי דברים קשים שלי עם עורכי "מבט" ובראשם מיכאל קרפין ורפיק חלבי שהתלוננו באוזניי כי אני בר מזל משום שמנכ"ל רשות השידור אורי פורת צועד שלוב זרוע עמי. אורי פורת הקדים וקיצר את "מבט". הוא קיבל את דעתי כי בערבים מהסוג הזה של שידורים ישירים של משחקי הגמר על גביעי אירופה לאלופות ומחזיקות גביע, "מבט" יהפוך לרגע ל- Filler של שידורי הספורט הרלוואנטיים כפי שהדבר מקובל בכל אירופה. אורי פורת קיבל את הטיעון שלי וחלק מאנשי "מבט" חשו נבגדים ופגועים. הם ראו בי מתריס וכמי שפגע בכבודם.

בעיטת הפתיחה של המשחק הגמר על גביע אירופה בין יובנטוס ל- ליוורפול הייתה אמורה להיות ב- 21.15 . חלפה כבר שלושת רבעי שעה והמשחק טרם החל. יצאתי מדעתי בעמדת ניהול השידור בירושלים . האצתי בו לבַרֵר מדוע יש איחור כה רב. השידור של יורם ארבל הפך לבלתי רלוואנטי. אפילו לשַדָּר מצטיין כמוהו נגמר הטקסט. מה כבר היה לוֹ לשָדֵר ולהוסיף על שחקני שתי הקבוצות המתחממים במגרש שעה ארוכה מבלי שיקרה משהו דרמטי בתמונת הטלוויזיה. הוא שרף את המילים ואמר כבר את הכול. היה ברור שמשהו חמור קרה באִצטדיון וקיימת סיבה רצינית לעיכוב התמוה והמתמשך, אך השַדָּר שלי שישב בעמדת שידור באִצטדיון ומעולם לא היה עיתונאי, לא ידע לספר לי ולא לצופים שלנו שממש לידו באזור בלוֹק "Z" בתוך אִצטדיון "הֵייסֶל" עצמו, מקום מושבם של אוהדי יובנטוס התחולל בשמונה ו- 27 דקות בערב (על פי שעון ישראל) אסון כבד בנפש בו קיפחו את חייהם עשרות אוהדים איטלקיים ומאוֹת נפצעו. היה שם בלגן גדול. הרשויות הבלגיות ידעו שמדובר באסון נוראי בו נִספו עשרות ונפצעו מאות. ממדי האסון האיצו את ההתייעצות בין הגורמים המוסמכים כיצד יש לנהוג עם המשחק. בעיטת הפתיחה נדחתה שוב ושוב . זָ'אק ג'וֹרְג' (Jacques Georges) נשיא UEFA בעת ההיא ומזכ"ל ההתאחדות האירופית האנס באנגרטר (Hans Bangerter), בצוותא עם יו"ר התאחדות הכדורגל הבלגית לוּאִי ווֹאוּטֶרְס (Louis Wouters) ונשיאי ליוורפול ויובנטוס פִּיטֶר רוֹבִּינְסוֹן (Peter Robinson) וזָ'אן פְּיֶיר בּוֹנִיפֶּרְטִי (Jean Pierre Boniperti), ובתיאום עם נציגי הרשויות של בריסל קצין הביטחון של האירוע לוטננט-קולונל בירנארט (Beernaert), מפקד משטרת בריסל פּוֹאֶלְס (Poels), וראש שירותי יחידות ההצלה ומפקד כבאי האש של העיר וָואן-גוֹמְפֶּל  (Van Gompel) – ישבו על המדוכה כבר שעה ארוכה. הם דנו והתלבטו האם ניתן לקיים בכלל את המשחק בעקבות האסון הנורא שהתרחש, אך יורם ארבל לא ידע דבר. פִּיטֶר רוֹבִּינְסוֹן נשיא ליוורפול וזָ'אן פְּיֶיר בּוֹנִיפֶּרְטִי נשיא יובנטוס ביקשו לבטֵל את המשחק ואת ההתמודדות בין יובנטוס לליוורפול בגלל ממדי האסון. הם טענו כי ההתמודדות איבדה את ערכה הספורטיבי, אך נציגי הרשויות הבלגיות הזהירו אותם כי המצב יוּרַע עוד יותר אם האוהדים יישלחו לרחובות העיר ללא קיום המשחק.

הבעיה שלי כמנהל השידור הישיר הייתה שגרגירי החוֹל זלגו מטה ושרפו את זמן הלוויין האוזֵל והולך. לא היה לי כל מושג מדוע המשחק אינו מתחיל. סיגנל השידור בתוך אירופה הוּרַץ באמצעות מערכת המִמְסַר הקרקעית המשומנת היטב של איגוד השידור האירופי ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union) איגוד השידור האירופי. לא הייתה סכנה שהשידור שלהם ייקטע בשל האיחור העצום. אנחנו נדרשנו כרגיל לשירותי לוויין ה- Primary האטלנטי. זמנינו היה קצוב. בעֶשֶר בערב התחלתי לחשוש כי סיום המשחק נמצא בסכנת שידור. משחק גביע כמו משחק הגמר על גביע אירופה לאלופות שהוא מפגש בודד בניגוד למשחקי ליגה רגילים חייב להיות מוכרע. לכן משחקים מהסוג הזה גוררים לעיתים הארכות בנות חצי שעה וגם בעיטות עונשין / הכרעה מ- 11 מ', במידה והמשחק לא הוכרע גם בתום 120דקות. גם טקס הענקת הגביע לקבוצה המנצחת בתום ההכרעה גוזל זמן שידור לווייני יקר. משחק כדורגל בן שעה וחצי הופך בתנאים מסוימים לשידור תפוּח בן שעתיים וחצי. זאת הייתה הסיבה שהזמנתי מחברת COMSAT האמריקנית בלוק שידור על הלוויין ה- Primary האטלנטי, החֵל מרבע לתשע בעֶרֶב ועד חצות. זה היה חייב להספיק. גם אם תהיה הארכה ובעיטות הכרעה מ- 11 מ'.

השעה כבר הייתה עֶשֶר בערב ושופט המשחק טרם שרק לפתיחתו. הייתי משוכנע שהתחוללה טרגדיה, אחרת אי אפשר להסביר את העיכוב המתמשך. ה- Host broadcaster הבלגי שהורכב משתי רשתות הטלוויזיה הארציות RTBF ו- BRT המשיכו לספק למסך תמונות שגרתיות, השחקנים השתעשעו בכדור על כר הדֶשֶא מבלי שקורה בעצם מאום באִצטדיון . המשכתי להאיץ בו בחוסר סבלנות ב-Talk back מאולפן השידור בירושלים, "יורם מה קורה, מה פשר העיכוב הבלתי מוסבר הזה, אתה חייב לבדוק ?". הוא לא ידע להשיב לי מפני שמעולם לא היה עיתונאי. הוא לא תפס ולא זיהה כלל שהסיפור העיתונאי בשידור הישיר שלוֹ באותו הרגע זה לא היו השחקנים המתחממים על כר הדשא אלא סיבת העיכוב של תחילת המשחק שלא החל בשעה היעודה מסיבה כלשהי . המשחק ליוורפול – יובנטוס היה אמור להיות משודר ישיר ל- 70 רשתות טלוויזיה. לא רק באירופה, אלא גם למדינות המזרח הרחוק באסיה, אוסטרליה וניו – זילנד, חלק ממדינות אפריקה, ולרשתות הטלוויזיה במרכז ודרום אמריקה. בכל קצוות תבל. הייתה מוכרחה להיות סיבה רצינית לוועדה המארגנת כדי לאחֵר את תחילת המשחק אך יורם ארבל לא איתר אותה מפני שכנראה לא היה סקרן דיו לחקור אותה . בלתי מובן עד היום. המשטרה הבלגית הייתה ערה ליריבות בין שני מחנות האוהדים ולפרובוקציות האלימות של אוהדי ליוורפול. היא בודדה והפרידה אותם באצטדיון. היציעים באזור "Z" אוכלסו ע"י אלפי אוהדי יובנטוס, ואזור "Y" הוקצה לאוהדי ליוורפול. בין שני מחנות האוהדים חצצה אומנם חומה רכה ועדינה עליה הופקדו שוטרים מועטים כדי לשמור על הסדר, אך היריבות נמשכה בצעקות, קללות, וגידופים. אוהדי ליוורפול חיפשו כל הזמן מלחמה.

 בשמונה עשרים ושבע דקות על פי שעון ישראל קרתה הטרגדיה באִצטדיון "הֵייסֶל" . יציעי אזור "Z" היו עמוסים לעייפה. נדחסו לשם יותר מ- 2000 (אלפיים) אנשים מעבר למות, רובם אוהדים איטלקיים שהשיגו כרטיסים בשוּק השחור מסוכני נסיעות איטלקיים אִצטדיון "הֵייסֶל". אוהדי הכדורגל הברוטאליים של ליוורפול התגרו באוהדים האיטלקיים . הם הפעילו עליהם לחץ פיסי. האוהדים האיטלקיים נסוגו. הייתה שם צפיפות נוראית ופחד איום. הלחץ הנוראי עשה את שלו, והחומה המפרידה בין הבלוקים של "Z" ו- "Y" שהייתה בעצם קיר עלוב ומַט ליפול התמוטטה וקרסה. לעשרות אוהדים איטלקיים היא הפכה מלכודת מוות. החוליגנים הבריטיים לא הסתפקו באסון. הם השליכו מייד את שברי האבן מהחומה המרוסקת לעבר האוהדים האיטלקיים. 39 אוהדים איטלקיים נִספו ו- 250 אחרים נפצעו בדוחק ובצפיפות בשעה שנסו מכלי המשחית והנשק הקר של החוליגאנים פורעי החוק מליוורפול המְכוּנִים משום מה אוהדי כדורגל אנגליים. שַדָּר הטלוויזיה הישראלית שישב בעמדת השידור באִצטדיון כל כך סמוך לזירת האסון ההמוני לא הבחין בו ולא ידע מה קורה סביבו. לקולתו של יורם ארבל צריך להדגיש כי ה- Host broadcaster המקומי שהורכב משתי רשתות הטלוויזיה הבלגיות BRT / RTBF , לא תדרך ולא עִדְכֵּן את שדרי רשתות הטלוויזיה הבינלאומיות היושבים בעמדות השידור שלהם באִצטדיון "הייסל" בכל הנוגע לאסון הכבד שהתרחש זה עתה. כל שדָר היה צריך לשאוב את האינפורמציה בכוחותיו הוא . וצריך לומר עוד דבר לזכותו של יורם ארבל שממש לא ידע מהחיים שלו. לא היה קו ראיה ישיר בין אזור עמדות השידור שם שהה יורם ארבל והשדרים האחרים לבין אזור היציעים "Z" ששכן בצַד שמאל של האִצטדיון ושבּוֹ התחוללה הטרגדיה. שַדָּרִים נוספים של רשתות טלוויזיה אחרות  ב- EBU לא היו מודעים לגודל הטרגדיה מפני שהיו בודדים בעמדת השידור כמו יורם ארבל ללא שום סיוע ועדכון של ה- Host broadcaster.

הנורווגי יארלה הויסאטר (Jarle Hoeysater) אמר לי שנים אח"כ כי גם שַדָּר הספורט של רשת הטלוויזיה הנורווגית הממלכתית NRK אוֹיְבִינְד יוֹהָאנְסֶן (Oeivind Johnssen) לא ידע מהחיים שלוֹ ולא דיווח על האסון בשידור הישיר , אולי מפני שהיה לבד כמו יורם ארבל. מדהים כיצד קרה דבר כזה דווקא לשַדָּר הטלוויזיה הישראלית הציבורית, מדוע לא ידע דבר על האסון שהתרחש באִצטדיון ומה היו נימוקיו למחדל העיתונא . חלק מהשדרים האחרים מרשתות הרדיו והטלוויזיה הציבוריות האירופיות החברות ב- EBU כמונו ושישבו בעמדות שידור באִצטדיון "הייסל" בסמוך ליורם ארבל, כבר דיווחו למאזיניהם וצופיהם על האסון. למען ההגינות צריך לציין שלא כולם דיווחו ולא כולם ידעו על האסון .

הריאיון המשעמם והבלתי חשוב שערך טל וולק עם יורם ארבל והתפרסם ב- 15 במאי ב- "גלובס" בו מצוטט השדר המוביל בכותרת ראשית שאותה הוא מביע כלהלן : "…השנה האחרונה היא שנת שיא בקריירה שלי…", עומד על רמה ירודה. נמוכה כמו דשא קצור עליו רצים שחקני הכדורגל ושאותם משדר יורם ארבל. הריאיון דַל לא בגלל השואל. מפני המשיב. המענה שלו כוללני. הוא משיב מלחמה מהכס הרם ומכנה את כלל המבקרים אותו כ- "זבובים טורדניים" . יורם ארבל מצטייר כמרואיין חששן. הוא לא מפרט למי הוא מתכוון ושם את כלל המבקרים בסל אחד ההסתייגות שלו מהביקורת הטורדנית אודותיו הופכת אוטומטית לשרביט היזון חוזר, Feedback מתנשא שלו . הוא רואה סמרטוט אדום לנגד עיניו ומבטל את הכלל בסגנון יהיר "אני ואפסי עוד…" . יורם ארבל מאמץ לידו פרשנים שהם שחקני עבר, ומאבחן כלהלן, "אני רוצה לידי מישהו שהזיעה צרבה את פניו…". לא בטוח ששני הפרשנים הצמודים שלו דני נוימן ואלי אוחנה מאששים את הנחת הטקסט הזה שלו. יורם ארבל מתרץ את בחירתו זאת כך : "כימיה בין שדר לפרשן זה הכל…זה מתחיל מחוץ למגרש…זאת זוגיות". כצרכן טלוויזיה אינני מתעניין בזוגיות של יורם ארבל עם דני נוימן ואלי אוחנה. אני מתעניין באיכות הפרשנים והאם הם נותנים לי כלים ותורמים לי ולצופים האחרים להבין טוב יותר את המתרחש על כר הדשא. דני נוימן ואלי אוחנה הם אנשי טריוויה, פרשנים מגוחכים, שאינם נחוצים לי. אני נהנה הרבה יותר להקשיב לפרשנות של מר אבי רצון, מר עמיר פלג, מר אלי סהר, ומר נדב יעקובי. הם אומנם רק "עיתונאים" ולא שחקני עבר אולם האם אפשר להשוות את טיב איכותם, בקיאותם, התנסחותם, וכישרון כתיבתם עם הדלילות והנמיכות של איציק זוהר, דני נוימן, אלי אוחנה, ובוני גינזבורג ? התשובה היא לאו (מוחלט) . אח"כ הוא סותר באותה נשימה את עצמו וכאילו שולל את מוסד הפרשנות, "הכדורגל הוא משחק פשוט…", אומר המרואיין למראיין שלו טל וולק . שחקן וקפטן קבוצת "וולבס" ונבחרת אנגליה בכדורגל בשנות ה- 40 ו- 50 של המאה שעברה בילי רייט (Billy Wright) בעל 105 (מאה וחמש) הופעות בינלאומיות, מי שהפך לפרשן כדורגל של ה- BBC ו- ITV התנסח פעם בפניי בלונדון ב- 1975 : "…נכון, הכדורגל הוא משחק פשוט אולם נועד לאנשים חושבים…". בילי רייט טען בפניי אז שמהלכי הכדורגל טעונים הסבר ויש הצדקה מרובה להושבת פרשן ליד שדר הטלוויזיה המוביל כדי לבאר אותם למען הקהל הרחב. אח"כ מוסיף יורם ארבל וקובע, "יש מעט אנשים שאני לא עובד אתם כפרשנים אך לא אנקוב בשמות…". מדוע הוא כל כך פוחד לאזכר שמות ומוסיף להאשים את מבקריו, "…כשאתה מגלה את המניעים של האנשים שמובילים את המסעות האלה, אתה מוצא שמדובר בכמה אנשים קטנים…שפר עליהם מזלם והם קיבלו במה, והם משתמשים בזה… בדרך כלל כי אין להם מה לומר על דברים חשובים באמת…". שוב רָז. עוד פעם סוד. יורם ארבל מאשים את כולם ומסרב לדבר ולדון בשמות קונקרטיי .

הריאיון של טל וולק עם השדר המוביל הלאומי מסתיים בקול ענות חלושה. יורם ארבל בדרכו לסיקור מונדיאל הכדורגל של ברזיל 2014 לא החמיץ את ההזדמנות להחניף להנהלת הנפל של רשות השידור בראשות מנכ"ל רשות השידור מר יוני בן מנחם ועוזרו הצמוד מר זליג רבינוביץ' , ולתת לכל ביטוי פומבי כלהלן : "…בייחוד היה נעים עד כמה עד כמה מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם והעוזר שלו זליג רבינוביץ', שזוכים פה ושם לקיתונות ושלל נאצות, כמה האנשים האלה נלחמו נלחמו כדי להשאיר אותי במערכת…". ההתחנפות של יורם ארבל למעסיקיו מגוחכת ונוגה. מדובר באדם שמכר ברגע אחד את כבודו אם נשאר לו כזה תמורת נזיד עדשים. מונדיאל ברזיל איננו חזות הכל. ערוץ 1 מט ליפול וחי על זמן שאול במתכונתו הנוכחית. אין שום סיכוי שהנהלת רשות השידור הכושלת בראשות יוני בן מנחם וזליג רבינוביץ' היא זאת שתשוב ותיבחר להוביל את רשות השידור במתכונתה החדשה לכשתקום (הכוונה ל-תאגיד השידור "כאן" 11). רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 נסגרים סופית ויורדים ונמחקים מהמפה בשל סיבת הניהול והמנהיגות השלילית שהפגינו יוני בן מנחם וזליג רבינוביץ' מאז 2011 לאורך כל הדרך ועד 2014. שניהם הרי לא נקפו אצבע כדי שזכויות השידורים של המונדיאלים של דרום אפריקה 2010 וברזיל 2014 ישובו בחזרה מידיו של המיליארדר הגרמני ליאו קירש (ונציגתו בארץ חברת "צ'ארלטון") מי שהחזיק בזכויות השידורים של מונדיאל יפן / קוריאה 2002 וגרמניה 2006 – לזרועו של המשדר הציבורי בעולם בראשות איגוד השידור האירופי ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union). הם גם לא עמלו לקנות אותו. הרכישה נעשתה בתקופה שמר מרדכי "מוטי" שקלאר היה מנכ"ל רשות השידור ומר ששי אפרתי מי שניהל אז את חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1.

טקסט מסמך : 4 במאי 2014 . ידיעה של העיתונאי מר נתי טוקר ב- "TheMarker" . (באדיבות עיתון "הארץ" והמו"ל עמוס שוקן).

ראה "הארץ" מ- 5 במאי 2014 . ידיעה של העיתונאי מר נתי טוקר ב- "TheMarker" שכותרתה כלהלן : "הממשלה אישרה : גוף חדש יחליף את רשות השידור" .

נשיא ה- FIFA ספ בלאטר ערך ב- 1996 עסקה שנויה במחלוקת רחבת ממדים כספיים עם המיליארדר הגרמני ליאו קירש (בעל חברת "KIRCHMEDIA"). ליאו קירש רכש את זכויות השידורים של מונדיאל 2002 תמורת 1.000000000 (מיליארד) דולר ואת הבא אחריו בעבור 1.250000000 (מיליארד ורבע) דולר . הממלכה הפיננסית שלו התמוטטה בסופו של דבר והוא הוכרז כפושט רגל. ליאו קירש מת לפני כמה שנים מובס ומופסד. ספ בלאטר (בן 85 היום) חזר ב- 2007 ל- EBU וחתם עמו על עסקה דו שלבית כלהלן : איגוד השידור האירופי על 65 (שישים וחמש) רשתות הטלוויזיה החברות בו , והעשיר מבין כל איגודי השידור בציבוריים בתבל , ישלם עבור מונדיאל דרום אפריקה סך של 155.000000 (מאה חמישים וחמישה מיליון) דולר ועבור מונדיאל ברזיל 2014 תוספת של % 9, כלומר סכום של 168.950000(מאה שישים ושמונה מיליון ועוד תשע מאות וחמישים אלף) דולר.

איגוד השידור האירופי התחייב לשלם בדולרים אבל הנוסחאות המתמטיות שלוֹ הקובעות את ה- Share והתפלגות הנטל הכספי שבין כל רשתות הטלוויזיה החברות ב- EBU פועלות ב- יוּרוֹ. זכויות השידורים שהושתו על ערוץ 1 עבור מונדיאל דרום אפריקה עמדו על 5.000000 (חמישה מיליון) יורו. ואלה של ברזיל 2014 נסובו סביב תשלום של 5.450000 (חמישה מיליון וארבע מאות וחמישים אלף) יוּרוֹ. תוספת של % 9.

יש הרבה מן המשותף בין תוכן הפוסט הזה שהתגלגל מיורם ארבל וחוסר כישרונו העיתונאי לכסות את אירוע אסון "הייסל" ב- 1985 לבין צוות הניהול הכושל הנוראי ההוא של רשות השידור המנכ"ל יוני בן מנחם ויועצו זליג רבינוביץ' פלוס יו"ר הוועד המנהל דאז של רשות השידור אמיר גילת לא מוצלח, חסר כישרון, ונעדר כל יכולת של מכוון ו-מנהיג (בשנים 2014 – 2011). הטריומוויראט הכושל ההוא גורש וסולק מתפקידיו בקיץ 2014 ע"י מפרק רשות השידור ז"ל ההיא פרופסור דוד האן ו-מ"מ מנכ"ל רשות השידור החדש יונה וויזנטל שהובא ע"י המפרק לתקופה קצרה. גם פרשת תשלומי זכויות השידורים המופרזות ששילמה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 למונדיאלים של 2010 ו- 2014 שווה התייחסות נוספת ונרחבת. היה מדובר בניהול מאוד לא נבון ולא חכם של השידור הציבורי ע"י הטריומוויראט הנזכר לעיל. אולם אם לשוב לעניין המרכזי שבו עוסק פוסט מס' 980 הרי שברור כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית והמונופוליסטית באמצעות שליחה המיוחד השדר יורם ארבל שמעולם לא היה עיתונאי, נכשלה כישלון חרוץ וקולוסאלי במילוי תפקידה באותו ליל יום רביעי ההוא של 29 במאי 1985 באצטדיון "הייסל" בבריסל, ובראשה חטיבת הספורט בפיקודי.

סוף הפוסט מס' 980. הועלה לאוויר ביום שני – 3 במאי 2021.