פוסט מס' 996. הועלה לאוויר ביום חמישי-1 ביולי 2021.

ראה טקסטים נבונים שהָגוּ פעם אנשים חכמים ואשר דנים ב-יֵיעוּץ, הַמְלָצָה, הַדְרָכָה, מוּסָר ו-דֶרֶךְ אֶרֶץ, מַצְפּוּן ו-יוֹשְרָה עבור כל אָדָם ו-עיתונאי באשר הוא אָדָם ו-עיתונאי, כלהלן. ראוי שנשתמש בהם: 

ציטוט : "מְרִידָה בעַרִיצוּת היא צִיוּת לאֶלוֹהִים". (אלמוני).

ציטוט : "אַשְרֵי הָאִיש, אֲשֶר לא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָעִים, וּבְדֶרֶך חַטָּאִים לא עָמָד, וּבְמוֹשַב לֵצִים לא יָשָב". (תהילים, פרק א', פסוק א').

ציטוט : "הצָרָה העיקרית באֲשֶר לשַקְרָנִים הִיא שאֵין כּל עֲרוּבָּה שלא ידברו לעיתים אֶמֶת". (קינגסלי אמיס).

ציטוט : "לעוֹרְמָה מטרות אָנוֹכִיוֹת בִּלְבַד". (אדיסון).

ציטוט של הַמְלֶט : "רוֹש ולַעֲנָה! רוֹש ולַעֲנָה!" (מתוך המחזה "המלט נסיך דנמרק" של המחזאי וויליאם שייקספיר).

ציטוט : "כּל אֲמַתְּלָה תְּשַרֵת עָרִיץ". (אזופוס).

ציטוט : "אֵֵין לך עַבְדוּת גְרוּעָה מזוֹ שמְקַבֵּל עַלָיו אָדָם מְרָצוֹן". (סנקה).

ציטוט : "הַרוֹדָן הַנָאוֹר רוֹאֶה עַצְמוֹ כרוֹעֶה שֶל האזרחים ודוֹרֵש מהם כניעה של צאן". (אריק הופר). 

ציטוט : "הנִיצָחוֹן שֶל הַדֶמָגוֹגִיוּת הוּא קְצָר יָמִים – אבל ההֶרֶס נִצְחִי". (שארל פגאי).

ציטוט : "הצבוּע האמיתי הוא זה שחדל להאמין ברמייתו ומשקר בכֵנוּת". (אנדרה ז'יד).

 

הערה 1 : הבלוג כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג נוסד ב- 2012 ו-מונה כ- מיליון קוראים, נכנסים, ומתעניינים.

הערה 3 : הבלוג מוענק בחינם  לקוראים.

מדע המתמטיקה, הפיסיקה, והאווירונאוטיקה בשירות משחק הכדורגל.

פוסט מס' 996. מעולם לא שֵירָת את הטלוויזיה הישראלית הציבורית שַדָּר כה מוכשר בענפי הכדורגל והכדורסל ואולם כה רב נפילות, כה רב מפחי נפש, כה רב כישלונות בתחומי המשמעת הטלוויזיונית, כה רב מחסור בידע והכרת העיתונאות הטלוויזיונית, כה נטול יכולת זיהוי ו-הכרת חומר השידור הטלוויזיוני לפרטי פרטים, כה נטול ידע ו-הכרה את הטכנולוגיה הטלוויזיונית המורכבת והמסובכת ואת והלוגיסטיקה הטלוויזיונית כ-יורם ארבל (בשנים ההן של 1990-1972… אבל מה יש לו קול ב-גוון באריטון). עובדות האֶמֶת הנ"ל מתועדות ומוכחות. וגם: עידן הימים ההם שחלפו לבלי שוב. אינפורמציה איכותית ומידע מהימן הם מרכיבים חיוניים והכרחיים בכל עיתונות ועיתונאות באשר הן, אלקטרונית ו/או כתובה (4). פוסט מס' 996. הועלה לאוויר ביום חמישי-1 ביולי 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

המשוואה העיתונאית היומית והמגוחכת שמייצרים לעיתים קרובות יחדיו כבר שנים ירון ווילנסקי ("שַדָּר מוביל" על פי הגדרת תחנת הרדיו הצבאית אולם כָּנוּעַ ו-וַותְּרָן שהופך לשַדָּר נִגְרָר) ויעקב ברדוגו (פרשן דומיננטי, עקשן, ונָבוֹן) שני אנשי רדיו גלי צה"ל בתוכניתם "חָמֵש בַּעֶרֶב". יעקב ברדוגו מטיל צֵל עֲנָק על השַדָּר ה-כאילו "מוביל" שלו ירון ווילנסקי. איזה מוביל ואיזה נעליים. אי שוויון הכוחות הרדיופוניים הופך את "חָמֵש בַּעֶרֶב" למעין One man show של יעקב ברדוגו (דומיננטי במיוחד שאיננו מסתיר את זהותו הפוליטית) ומי שסוֹחֵב את המיקרופון בגלוי ימינה לעברו ולטובתו של "הליכוד" ובנימין נתניהו (!). "חָמֵש בַּעֶרֶב" נעדרת שַדָּר מְנַוֵוט ועל המאזינים לא חלה החובה לדעת את זהותו הפוליטית המובהקת של הפרשן שיושב לצדו של כאילו "השדר המוביל". מביך ו-מגוחך שהקולגות (גם הוותיקים ו-הוותיקות כמו רזי ברקאי, רינו צרור, יעל דן, נורית קנטי, עידן קוולר, ואחרים ואחרות) ברדיו גלי צה"ל ניצבים וניצבות מנגד, רואים ו-רואות את ירון ווילנסקי (חלש במיוחד) מוּבַס, ושומעים ושומעות את רעש הפוליטיזציה הימנית ה-מְכֻוֶונֶת הבוקעת ממיתרי הקול של יעקב ברדוגו בכיוון המיקרופון הצה"לי, אולם ממלאים ו-ממלאות פיהם מים לרבות מפקד רדיו גלי צה"ל שמעון אלקבץ ש-שותק. "חָמֵש בַּעֶרֶב" תוכנית רדיו צה"לית עיתונאית חדשותית-אקטואלית מרכזית בחיינו בראשותו של הפַּרְשָן הדומיננטי יעקב ברדוגו, הפכה ל-תוכנית פוליטית מוּטָה ואיננה עוד מִשְדַר עיתונאי חדשותי/אקטואלי מאוזן ו-נָקִי כפי שהיא אמורה להיות. אילו היה ניצב מול יעקב ברדוגו מנווט שידור נגיד ברמה של אמנון אברמוביץ' (במקום ירון ווילנסקי שהוא וותרן, כנוע, וחלש במיוחד ו-איננו מבין את פירוש תפקידו הרָם כ-עיתונאי/שדרן מוביל) הנוף הרדיופוני המוּטֶה והמקולקל היה אחר והתמונה הייתה שוֹנָה. זה לא עניין פוליטי של ימין ושמאל. זה Issue של מבנה אישיות פלוס כישרון ויכולת אישית של ניווט ושידור עיתונאי רדיופוני שדורשים מהמנווט הראשי גם אוֹמֶץ לֵב ונכונות להתמודד בחוכמה ובעקשנות (כשצריך) מול השוּתָּף שלו לאותו המיקרופון. ל-ירון ווילנסקי אין את היכולות הנ"ל לנטרל את השותף הרדיופוני שלו (כשצריך). הוא לא יאמר לו נחרצות כהאי לישנא (כשצריך), "…אינני מסכים עם טקסט דבריך…דוחה על הסף את דיעותיך…ולא מקבל אותן…". ירון ווילנסקי איננו מנהיג, לא שַש אֱלֵי קְרָב (כשצריך) ולא מוביל שידור. ולכן איננו ממלא את תפקידו. לא כמוביל ולא כמנהיג כפי שנתבע ממנו. המיקרופון הצה"לי המשותף של הצֶמֶד הנדון איננו מוגדר כ-מכנה משותף של ידידות בין השַדָּר המוביל לבין הפַּרְשָן שלו. המיקרופון איננו פרטי ולא חֲבֵר של איש מהם. הוא כלי אינפורמציה נֵיטְרָלִי ש-שייך לציבור.       

האזנתי אתמול (יום רביעי – 30 ביוני 2021) כמעט כמו תמיד כהרגלי בין 17.00 ל- 18.30 לתוכנית החדשות והאקטואליה של רדיו גלי צה"ל "חמש בערב" בהובלת העיתונאי והשדרן הוותיק ירון ווילנסקי (דל, כנוע, וותרן, ו-חלש) והפרשן הדומיננטי שלו יעקב ברדוגו (דומיננטי, עקשן, ונבון) שהפך ברבות הימים הרדיופוניים שלו לתומך מובהק ו-שופר איתן ונאמן, ומעין תועמלן מעל גלי האתר של ראש הממשלה לשעבר והיום ראש האופוזיציה בנימין נתניהו ומפלגת הליכוד. ההגשה וההנחיה העיתונאית – רדיופונית בצמדים (וגם בטלוויזיה) איננה תופעה חדשה, ועשויה להיות מרתקת ומפרה כשמדובר בשני אישים שווים בכוחם העיתונאי, בידע שלהם, בנוכחות שלהם, באופיים, בכישרונם, ונכונותם להיות דבקים במשימות העיתונאיות שלהם ליד המיקרופון ללא פשרות. יעקב ברדוגו הוא איש תקשורת לוחמני, עקשן, וגם נבון, ו-כשצריך הוא "דורסני" ליד המיקרופון של רדיו גלי צה"ל. הוא פרשן רב כוח שתמיד נע לפנים, איננו מוותר, ולעולם לא חוזר בעצמו. יעקב ברדוגו הוא עיתונאי – פוליטיקאי שלא נמנע מלחשוף את מחשבותיו ליד המיקרופון הצה"לי. ירון ווילנסקי נחשב אומנם כאילו לשדר המוביל בצמד, אולם הוא ההפך הגמור מהפרשן שלו. הוא וותרן, כנוע, ו-חלש. אינני מכיר אותם, את שניהם. את יעקב ברדוגו מעולם לא ראיתי ואף פעם לא שוחחתי עמו. אנוכי נפגש עמו כמאזין שלו מידי אחה"צ ב- "חמש בערב". הוא מושך את תשומת לבי. את ירון ווילנסקי המשעמם והדַל ראיתי פעם אחת לפני יותר מ-שנות דור בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בירושלים כשנלווה אל בימאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים הם אדוארד אטלר כדי להציג בפניי סרט דוקומנטארי אודות מירוץ מכוניות במדינת ישראל. ירון ווילנסקי פלוס יעקב ברדוגו מרכיבים משוואה רדיופונית לא נוחה ונעדרת כוחות. יעקב ברדוגו העיתונאי והפוליטיקאי מֵבִיס לחלוטין את ירון ווילנסקי התם וחסר אונים. נוצרת כאן אנומליה. מצב עיתונאי חריג. סיטואציה יוצאת מן הכלל שאיננה טבעית ולא נורמלית. רחמנות על השַדָּר המוביל הזה שקוראים לו ירון ווילנסקי. רחמנות גם על המאזינים לפחות חלקם שבעל כורחם הם מרחמים על ירון ווילנסקי הניגף. ברור לגמרי שאילו היו ניצבים מול יעקב ברדוגו באולפן "חמש בערב" שדרנים מובילים ידענים ו-דומיננטיים כמו אמנון אברמוביץ', רביב דרוקר, רזי ברקאי, ברוך קרא, יעל דן, נורית קנטי, אפי בן אברהם וגם אחרים התמונה הרדיופונית שהייתה עולה לאוויר, הייתה שונה לחלוטין ופי 1000 מעניינת, מאוזנת, ומרתקת יותר. וגם ברורה יותר. מפליא שכולם שם ברדיו גלי צה"ל לרבות האישים והנשים הנזכרים לעיל מודעים לעובדה שירון ווילנסקי הוא שדר מוביל אולם מוּבַס. כולם שם ברדיו גלי צה"ל יודעים שהפרשן יעקב ברדוגו השתלט כבר מזמן על ירון ווילנסקי ועל המיקרופון של "חמש בערב", כולם יודעים שם ברדיו גלי צה"ל שהפרשנות של יעקב ברדוגו מוטה בקו ישר ולא אלכסוני לטובת הימין והמוביל שלו בנימין נתניהו, אבל כולם שם ברדיו גלי צה"ל ממלאים את פיהם מים ושותקים. נוח להם לעמוד מהצד ולהסתכל בפרודיה האנושית – תקשורתית שמפיקים יחדיו ווילנסקי בעל כורחו את ברדוגו בעל כוחו. לא כוחות. מדובר ב- עסק עיתונאי דַל, בִּיש, ועָלוּב, בלתי נסבל, ו-נעדר דין ו-צֶדֶק שמשודר השכם והערב ברדיו ציבורי של מדינת ישראל. רחמנות גם עליהם על אלה הנ"ל הניצבים בצד שעומדים שם בראשים מושפלים ואינם משמיעים את קולם. מדהים שמפקד רדיו גלי צה"ל שמעון אלקבץ איננו מתערב בנעשה, לא משנה את ההרכב, ולא משווה כוחות. כלומר, הצבת שַדָּר מוביל, נחוש, אקטיבי, מוכשר, ולא כנוע מול פרשן מוכשר, עקשן ונבון, כפי שמקובל בעולם הרדיו והטלוויזיה. רדיו גלי צה"ל מפסיד באנומליה הלא נוחה הזאת המתרחשת באוויר בגלוי וגם המאזינים שלו מפסידים. ירון ווילנסקי הוא שדר נגרר ולא מוביל מול פרשן פוליטי נבון ודומיננטי שחוצה את כל הקווים הפוליטיים האסורים (ברשות) מבלי שהעורכים והמפיקים מתערבים ו-מעירים לו. לא בסדר בלשון המעטה (!). 

פוסט מס' 996. אינפורמציה אֵיכוּתִית ומֵידָע מְהֵימָן הם מרכיבים חיוניים והכרחיים בכל עיתונות ועיתונאות באשר הן, אלקטרונית ו/או כתובה (5).פוסט מס' 996. הועלה לאוויר ביום חמישי – 1 ביולי 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

פוסט מס' 996. שַדָּרוּת ספורט בטלוויזיה היא אחד התחומים המורכבים, הרגישים, הדרמטיים, והייחודיים ביותר בתעשיית ה- Media. ישנם המון המוני שדרנים Play by play, מגישים, מנחים, ופרשנים בתעשיית הטלוויזיה על אין סוף רישתותיה וערוציה. בודדים ו-ספורים מ-ביניהם הם באמת טובים. רובם שרלטנים ופטפטנים. יורם ארבל (בן 79, היום) ניצב אולי בראש הרשימה של הטובים ביותר אולם יש כאן אֲבָל…אֲבָל גדול…פלוס סימני שאלה. עליותיו אינן יכולות לפצות ולהסתיר את נפילותיו הרשלניות והמביכות בקריירה הטלוויזיונית הארוכה שלו, בשידור הציבורי כמו בשידור המסחרי והן היו לא מעטות. ביקורת טלוויזיה. פוסט מס' 996. הועלה לאוויר ביום חמישי – 1 ביולי 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. 

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. אינני מצטער על כך לרגע. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 996. שַדָּרוּת ספורט בטלוויזיה היא אחד התחומים המורכבים, הרגישים, הדרמטיים, והייחודיים ביותר בתעשיית ה- Media. ישנם המון המוני שדרני טלוויזיה Play by play, וגם המון המוני מגישים, מנחים, ופרשנים בתחומי השידור השונים בתעשיית הטלוויזיה. רוּבָּם שרלטנים ופטפטנים. בודדים ו-ספורים מביניהם באמת טובים. יורם ארבל (בן 79, היום) ניצב אולי בראש הרשימה של הטובים ביותר אולם יש כאן אֲבָל…אֲבָל גדול…פלוס סימני שאלה. עליותיו אינן יכולות לפצות ולהסתיר את נפילותיו הרשלניות והמביכות בקריירה הטלוויזיונית הארוכה שלו, בשידור הציבורי כמו גם בשידור המסחרי, והן היו לא מעטות. ביקורת טלוויזיה. פוסט מס' 996. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

הקדמה (1) נשנֵית, חוזרת, ומודגשת. מוטלת עליי החובה לשמור על אגפי ההיסטוריה ועל האגפים שלי גם מפני אנשים שאינם נחשבים אולי ל-רכלנים, פטפטנים, ושרלטנים אופייניים וטיפוסיים אך הם אינם רחוקים כל כך מהרמה המִגדרית המשולשת הירודה הזאת ומההגדרה הקבוצתית השלילית של הנ"ל. 

לא הייתי כותב את מכלול הפוסטים הללו מס' 993, מס' 994, מס' 995, ומס' 996 ואלו שיבואו אחריהם לולא התרחש האירוע המגוחך של הופעתו המביכה של יורם ארבל בתוכנית האקטואליה הטלוויזיונית הפופולארית אולם חובבנית ולא עיתונאית הקרויה, "אופירה וברקוביץ", ששודרה ביום שישי – 23 באפריל 2021 בערוץ 12. הופתעתי לרעה מאיכותו הירודה, הדלה, והחנפנית של אייל ברקוביץ' שערך מסע יחסי ציבור ושיווק למענו ולטובתו של יורם ארבל. לא הופתעתי אז ולא התפלאתי בשעה ש- מ"מ מנכ"ל רשות השידור יונה וויזנטל ב- 2014 בחסותו של פרופסור דוד הָאן החליט לסלק מייד ולאלתר את שני השכירים השדר יורם ארבל והפרשן שלו דני נוימן משורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בתום ביצוע משימות הָנֶפֶל שלהם בברזיל בעת כיסוי מונדיאל ברזיל 2014. היה מדובר בצוות מוביל שהורכב מ-שַדְרָן כושל ועצלן בשם יורם ארבל ולצִדוֹ פרשן דַל, רָש, אֶבְיוֹן, ועָלוּב שקוראים לו דני נוימן. לא בכדי מ"מ מנכ"ל רשות השידור יונה וויזנטל בעת ההיא הרחיק לאלתר את שניהם משורות השידור הציבורי ב- 2014 בתום מבצע שידורי הָנֶפֶל של שניהם כ- צוות שידור מוביל במונדיאל ברזיל לפני שבע שנים. התייצבותם והופעתם של שניהם ב-מונדיאל ברזיל 2014 כנציגי השידור הציבורי שהיה קרוי בפי כל "ערוץ 1" היו מְלֻווים ב-כיסוי טלוויזיוני עלוב, פגום, ומחורבן של אותו מונדיאל ברזיל 2014 ההוא ע"י שניהם במלל ובטקסטים רוויי מאות שגיאות וטעויות, אי הכרת חומר השידור והיעדר בקיאות בו, הפקה רשלנית, לוגיסטיקה כושלת, היעדר משמעת שידור והיעדר משמעת לוגיסטית, ובצד כל אלה היעדר חתירה והיעדר נאמנות של שניהם למושג שקרוי דבקות מוחלטת במשימה (!).

הקדמה (2) נשנֵית, חוזרת, ומודגשת. מוטלת עליי החובה לשמור על אגפי ההיסטוריה ועל האגפים שלי גם מפני אנשים שאינם נחשבים אולי ל-רכלנים, פטפטנים, ושרלטנים אופייניים וטיפוסיים אך הם אינם רחוקים כל כך מהרמה המגדרית המשולשת היְרוּדָה הזאת ומההגדרה הקבוצתית השלילית של הנ"ל. 

וגם : לא הייתי חוקר וכותב את פוסט מס' 993, פוסט מס' 994, את פוסט מס' 995, ואת פוסט מס' 996 ואת שורת הפוסטים העתידים לבוא בעקבותיהם אילולא החליטה מערכת תוכנית האקטואליה היומית, "שש בערב עם עודד בן עמי", המשודרת בערוץ 12 להביא לאולפן שלה ביום שני – 21 ביוני 2021 דווקא את יורם ארבל כדי "להספיד" ולהעביר זיכרונות לציבור הצופים אודות העבר ההיסטורי בחלקו מפואר של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעת הריסת כור מחצבתו בימים אלה של השידור הציבורי ז"ל ההוא. על הריסותיו של בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ההוא שניצב בשכונת רוממה בירושלים ייבנו עכשיו בתים פרטיים. למה ומדוע היה צריך לארח דווקא את יורם ארבל בשעת החרבתו וריסוקו של הבניין הוותיק ההוא הבית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ז"ל ש-שכן ו-ניצב ל-תפארת בשכונת רוממה בירושלים במשך 54 שנים בין 1967 ל- 2021. בחירת מערכת התוכנית "שש בערב עם עודד בן עמי" להזמין את יורם ארבל לאולפן היא תמוהה, מביכה, ואנטי עיתונאית לחלוטין ולמפרע. הרי יורם ארבל ערק ונטש את השידור הציבורי ב- 1990, כלומר לפני 21 שנים (ו-גם 17 שנים לפני שהשידור הציבורי ההוא נשם את נשימותיו האחרונות ונסתם עליו הגוֹלֵֹל). מה יש לו ליורם ארבל לומר בכלל…??? מדוע לא לגייס לאולפן ערוץ 12 למשל את יאיר שטרן ואת דומיו…??? חיים עדיין בין שורותינו עשרות רבות של אנשי טלוויזיה וותיקים שהיו שותפים להקמתו וביסוסו של השידור הטלוויזיוני הציבורי ההוא בשנים ההן של 1967 ו- 1968 ורלוואנטים פי 1000 מיורם ארבל לנושא הנחקר. מה פתאום להזמין את יורם ארבל הבלתי אמין ולא מהימן בתחומי הטלוויזיה המשיקים לתכנון קצר מועד וארוך טווח של מדיניות שידורים, כלכלה טלוויזיונית, ניהול מו"מ כספיים והשגת זכויות שידורים בארץ ובחו"ל, ניהול משאבי אנוש, בחירת יעדי שידור בארץ ובחו"ל, ניהול כספים ותקציבים קצרי טווח וארוכי מועד, חשיבה, ארגון, וניהול קשרי טלוויזיה בארץ ו-בינלאומיים, וכו'…??? יורם ארבל היה חייל – שדר בחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ו-קריין פרסומות מסחריות של כל מיני חברות מסחריות ברדיו תמורת תשלומי ממון מהחברות שאותם פרסם בקול הבריטון שלו והלכו לכיסו הפרטי. הרצון להיעזר בשירות זיכרונותיו של יורם ארבל הנוגעים לעסקי הטלוויזיה הישראלית הציבורית וענייני רשות השידור שהם כל כך מורכבים והמסובכים (כלכלית, טכנולוגית, תכנית, ו-לוגיסטית) הוא כישלון מובהק של אנשי המערכת העיתונאית של "שש בערב עם עודד בן עמי". מביך, פתטי, ומגוחך. מדובר בעיתונאות מחורבנת של תחקירני התוכנית הנ"ל. בושה וחרפה. את יורם ארבל אתם מביאים לאולפן שלכם בסופו של יום…???

פוסט מס' 996. מעולם לא שירת את הטלוויזיה הישראלית הציבורית שַדָּר כה מוכשר בענפי הכדורגל והכדורסל ואולם כה רב נפילות וכישלונות בתחומי המשמעת הטלוויזיונית, העיתונאות הטלוויזיונית, הכרת חומר השידור הטלוויזיוני, הטכנולוגיה הטלוויזיונית, והלוגיסטיקה הטלוויזיונית כ-יורם ארבל בשנים ההן של 1990-1972). עובדות האמת הנ"ל העוסקות בכישלונותיו מתועדות ומוכחות (!). הימים ההם שחלפו לבלי שוב. אינפורמציה איכותית ומידע מהימן הם מרכיבים חיוניים והכרחיים בכל עיתונות ועיתונאות באשר הן, אלקטרונית ו/או כתובה (4). פוסט מס' 996. הועלה לאוויר ביום חמישי-1 ביולי 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

פוסט מס' 996. תזכורת מימים עברו שחלפו לפני שנות דור: הבעיטה החופשית המסובבת בכדורגל. ביצועה המיטבי נשען על עקרונות מתמטיים-פיסיקאליים ו-אווירודינאמיים והפך זה מכבר לנשק השמדה ספורטיבי על כר הדשא. חולשתו הרופפת והבלתי מובנת ההיא של השוער הכושל ההוא של נבחרת ישראל בכדורגל דאז בוני גינזבורג מי ש-נעדר כל מושג, כל ידע, וכל והשכלה מתמטית-פיסיקאלית-אווירודינאמית הנוגעת להתנהגות ותנועת הכדורגל הנבעט ש-טס במהירות של כ- 100 קמ"ש בין שכבות האוויר מול האוסטרלי צ'ארלי יאנקוס המוכשר מי שהיה בועט הכדורים החופשיים ההוא של נבחרתו במשחק קדם גביע העולם בכדורגל ההוא ישראל-אוסטרליה 1:1 באצטדיון ר"ג ב-19 במארס 1989, היא כנראה פרשה בלתי נשכחת לעַד (!). בוני גינזבורג יבד"ל ושני מאמני הנבחרת הלאומית דאז יעקב גרונדמן ז"ל ויצחק שניאור ז"ל בורים התחום הנחקר שילמו מחיר לימוד לאומי גבוה. פוסט מס' 996. כל הזכויות שמורות למחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום חמישי – 1 ביולי 2021.

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

הטפת מוּסָר מילולית וגראפית ללא נוסחאות מתמטיות.

ה- Pre Game Show של המשחק בית"ר ירושלים – מכבי ת"א (1:1) בליגת העל בכדורגל באצטדיון ר"ג לפני 6 (שֵש) שנים ביום שני – 10 בדצמבר 2012 עורר נשכחות. חמישה אנשים ניצבו סביב עמדת השידור הקרקעית ההיא בפנל של ערוץ 1 ז"ל ההוא. ביניהם גם שדר המשחק יורם ארבל. אינני זוכר במדויק מה אמרו קודמיו המנחה בוני גינזבורג, שני פרשני הפנל אלון חזן ואבי נמני, והפרשן המוביל באותו השידור הישיר ההוא,דני נוימן, וזה גם לא כל חשוב. אולם אני זוכר היטב מה אמר יוֹרָם אַרְבֵּל אחרון הדוברים לבּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג בטרם שריקת הפתיחה : "…לפני זה ברשותך אני רוצה לדבר על אצטדיון רמת גן…רק לפני 23 שנה נִיחַסְתִּי אותך טוב טוב באצטדיון הזה…אני לא אוהב לשדר מאצטדיון ר"ג …הוא בנוי בשיטה הסובייטית, אצטדיון פתוח…מצעדים של טנקים יכולים לעבר כאן…". יורם ארבל הוא שדרן אך איננו עיתונאי ואיננו מתבטא כעיתונאי. הוא וותרן ו- כַנוּעַ ולכן לא אמר לבוני גינזבורג אז ביום שני ההוא של 10 בדצמבר 2012 במסגרת הפנל באצטדיון ר"ג את הטקסט ההיסטורי הכֵּן והאמיתי שהיה צריך להיאמר ולא נאמר : "…בוני גינזבורג כאן באצטדיון הזה פישלת בגדול לפני כ- 24 שנים נגד נבחרת הכדורגל של אוסטרליה אתה והחומה שלך. על אוזלת היד שלך כשוער לאומי וחוסר האונים של חומתך נבנה הסלוגן "ככה לא בונים חומה"…", במקום זה שִרְבֵּט לו : "…ניחסתי אותך טוב טוב…בְּלָה,בְּלָה, בְּלָה…". כְּלוּם. נָדָה. שום עיתונאות. אבל מה, לשַדֵר יוֹרָם אַרְבֵּל יודע.

היום הזה אני ניצב במקומו של יוֹרָם אַרְבֵּל ומטיף לבּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג מוּסָר אווירודינאמי ברמה פופולארית. לפני כ- 32 שנה, ביום ראשון – 19 במארס 1989 התמודדה באצטדיון ר"ג נבחרת ישראל בראשות המאמן יוֹסֵף מִירְמוֹבִיץ' ז"ל נגד נבחרת אוסטרליה בראשות מאמנה השחצן פְרָנְק אֶרוֹק במסגרת קדם מונדיאל איטליה 1990. המשחק עורר עניין עצום בציבור ואנוכי הבאתי לאצטדיון את ניידת השידור הגדולה שלנו, 6 מצלמות + 3 יחידות של הילוכים חוזרים משלוש זוויות שונות, ו- 60 (שישים) עובדים. יוֹאָב פֶּלֶג הבימאי המצוין של כל תוכניות הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית נבחר על ידי לשמֵש בימאי גם בשידור הישיר הזה. על יוֹרָם אַרְבֵּל הטלתי את המשימה להיות השַדָּר המוביל. אמציה לבקוביץ' נקבע להיות הפַּרְשָן (בעידן של טרום אבי רצון). אצטדיון ר"ג היה מלא עד גדותיו. משטרת ישראל הודיעה לי כי 48000 (ארבעים ושמונה אלף) צופים גודשים את היציעים. בדקה ה- 71 של המשחק התגלה שוער נבחרת ישראל בכדורגל בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג במערומיו ובשיא חולשתו. הוא נחשף כשוער חסר אונים וגם לא נָבוֹן. אוסטרליה זכתה בבעיטה חופשית מטווח של 28 מטרים משערה של נבחרת ישראל, קצת מצד ימין של רחבת ה-16. בּוֹנִי גִינְזְבּוּרג ושני מאמניו יִצְחָק שְנֵיאוּר ויַעֲקב גְרוּנְדְמַן לא הכינו את שיעורי הבית שלהם. הם לא למדו ולא הכירו את תכונותיו של הבועט האוסטרלי צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס. לא היה להם שום מֵידָע אודותיו אפילו לא טיפת סקאוטינג. כלום מודיעין. אֶפֶס ריגול נגדי. וכלום ידע מתמטי – פיסיקאלי אווירודינאמי אודות הבעיטה החופשית המסובבת. הזמנתי את שני מאמני נבחרת ישראל למשרדי בירושלים שלושה ימים לפני המשחק כדי לצפות על מכשיר ה- BVU בחומר שסיפקה לי אודותיו על צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס הטלוויזיה היוונית ERT – אך שניהם סירבו בטענה שאין להם זמן. שני מאמני נבחרת ישראל בכדורגל ושוער נבחרת ישראל לא ידעו כי צ'ארלי יאנקוס בועט רק ברגלו הימנית. צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס נותר אנונימי עד אותה הדקה ה- 71 הקרדינלית ההיא באצטדיון ר"ג בה קנה את המוניטין שלו באלגנטיות ויורם ארבל את תהילתו כשַדָּר כדורגל. שניהם, צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס ויוֹרָם אַרְבֵּל נבנו על חורבותיה של החומה שבּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג בנה וקרסה בתוך שנייה אחת. בוני גינזבורג היה מצויד ברוב מחסור של כִּישָרוֹן ויֶדָע. יוֹרָם אַרְבֵּל שאג ל- מיקרופון לאחר שהכדור החופשי שנבעט ע"י צָ'אְרִלי יָאנְקוֹס מטווח של 28 מטרים פגש בתוך שנייה אחת את הרֶשֶת של בּוֹנִי גִינְזְבּוּרג, כשהוא יורם ארבל מטיף מוסר, משנה אינטונציות, ונוזף בנבחרת שלנו כלהלן : "…זה מה שאמרתי לכם…זה מה שאמרתי לכם…ככה לא בונים חומה…ככה לא בונים חומה". ברור שיורם ארבל טעה. במקום לבוא בטענה אישית, ולומר, "הֵיי בוני גינזבורג, ככה לא בונים חומה…" הוא האשים את כולם למרות שידע היטב כי השוער בוני גינזבורג הוא האדריכל ו- בַּנַּאי החומה והאחראי הראשי להקמתה, קביעת עובייה ו- רוחבה, כמה שחקנים יאיישו אותה, ומיקום הצבתה במקום עומדה המתוכנן על ידו.

השחקנים הם כמו נדבכים שמרכיבים את החומה על פי המיקום הגיאוגראפי היחסי שלה במגרש, הכיוון, מידותיה, ועמדותיהם – בתוך החומה שנקבע והועיד להם השוער שלהם בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג. הם השחקנים עושים מה שאומרים להם, את מה שאומר להם השוער. אך נעזוב זאת כעת כדי לא לקלקל את הסיפור. מעניין מהיבט הַהֵד התקשורתי – טלוויזיוני, כיצד מחַד הריסת החומה קוברת תחתיה את הבַּנַּאי שלה, ומאידך מרוממת את האיש שתיאר בשידור ישיר את קריסתה. השוֹעֵר – בַּנַּאי בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג שלא הבין דבר באווירודינמיקה של הכדור ובאנטומיה של השחקן הבועט הושלך לירכתי ההיסטוריה בגלל הקריסה ובגלל שַדָּר הטלוויזיה שתיאר את נפילתה ב- 16 מילים. לשַדֵר – יוֹרָם אַרְבֵּל יודע. הוא איננו עיתונאי אך בהחזקת מיקרופון הוא מומחה. משקלו הסגולי ההיסטורי של בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג כשוער נבחרת ישראל בכדורגל – זעיר. יזכרו אותו כשוער שפישל לא רק נגד אוסטרליה ב- 19 במארס 1989 ברמת גן אלא גם במשחק קדם גביע העולם של מכסיקו 1986 נגד נבחרת ניו זילנד שנערך ב- 26 באוקטובר 1985 באוקלנד. פעם אחת יצא הרחק משערו וחטף גוֹל מביך בבעיטה קשתית. נבחרת ישראל ניגפה במשחק ההוא נגד ניו זילנד החלשה בתוצאה 1:3. לא צריך וגם אי אפשר להזכיר את שמו של בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג יבד"ל בנשימה אחת אחת עם יַעֲקב חוֹדוֹרוֹב ז"ל. אפוא הוא והיכן יעקב חודורוב, אך בל אקדים את המאוחר.

ביצוע הבעיטה החופשית בכדורגל נשען על מדע האווירודינמיקה בו משולבים מדעי המתמטיקה והפיסיקה, ומדע גוף האדם. אנטומיה וקואורדינציה. הצבת חומה (במידה והיא נדרשת) היא גם כן מדע. הצבת חומה איננה דבר אוטומטי. וודאי לא עובייה. כמות הנדבכים בתוכה איננו עניין רוטיני. בנאי החומה הלא הוא השוֹעֵר, חייב ללמוד ולהכיר בטרם הבנייה את סוד הבעיטה החופשית המסובבת בכדורגל ואת אופי הבועט, באיזה רגל הוא בועט, ואת פוטנציאל התופעות האווירודינאמיות המשפיעות על מעוף הכדור ונִלוות אליו בדרכו לשער, ואשר עתיד לסַכֵּן אותו את השוֹעֵר. האבולוציה של הטכנולוגיה הטלוויזיונית חושפת את סודות ה- אווירודינאמיקה של הבעיטה החופשית המסובבת בכדורגל ואת הסכנה שטמונה בה ואורבת לשוערים. תמיד שאלתי את עצמי האם הצבת החומה נדרשת בכל סיטואציה ובכל מרחק ? לא בטוח ! למרות שעד עצם היום הזה לא נתקלתי בשוער שיוותר על הצבת חומה. ראיתי בקריירה הטלוויזיונית שלי מאות חומות שקרסו מפני שהסתירו לשוער את שדה הראייה שלו. הן אומנם הפריעו לבועט אך יותר הזיקו לשוֹעֵר. שני ה- ווירטואוזים ואנשי התחבולה של הכדורגל הארגנטיני דְיֶיגוֹ אַרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה וליאו מסי הם שהפכו את הבעיטה החופשית המסוכנת ל- "נשק השמדה" ספורטיבי על כר הדשא ב- המוני מגרשים אך הם כאמור לא היו הראשונים. הקדימו אותם הווירטואוזים הברזילאים בעשורי ה- 50, 60 ו- 70 במאה שעברה. כבר לפני 42 שנים, ב- 1979, ביימתי ושידרתי ב- "מבט ספורט" בטלוויזיה הישראלית הציבורית סרט מיוחד בן כ- 25 – 20 דקות שדן בעקרונות ביצוע הבעיטה החופשית המסובבת במשחק הכדורגל והתופעות ה- אווירודינאמיות הנלוות אליה, ואשר מסכנות את השוערים באשר הם. בסרט הזה הראיתי אוסף של בעיטות חופשיות מסובבות מהימים ההם של אוּרִי מַלְמִילְיָאן, מָרְדֶכָי שְפִּיגְלֶר, יְהוּדָה שָהרָבַּנִי, שני שחקני הכדורגל הברזילאים פֶּלֶה ו-גָארִינְצָ'ה, הגרמני רָיְינֶר בּוֹנְהוֹף, ואחרים. באמצעות ניתוח אווירודינאמי הסברתי מדוע הן מסוכנות ביותר. הטעות הקשה והכישלון של שוער נבחרת ישראל בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג ושני מאמניו יִצְחָק שְנֵיאוּר ז"ל ויַעֲקב גְרוּנְדְמַן ז"ל ביום ראשון ההוא של 19 במארס 1989 באצטדיון ר"ג, בדקה ה- 70 של ההתמודדות נגד נבחרת אוסטרליה נבעה מאי רצון ו/או מהיעדר כישרון ללמוד ומחוסר ידע אלמנטרי במדע הפיזיקה והמתמטיקה של ה-אווירודינמיקה הדן בנושא קונקרטי מרתק, אלו תופעות והשפעות אווירודינאמיות מתרחשות בשעה שגוף אנטי – אווירודינאמי כמו הכדורגל שמשקלו כ- 430 גרם והיקפו כ- 70 ס"מ נע קדימה באוויר כשהוא מסתובב סביב צירו וצובר מהירות תנועה של 100 קמ"ש. לבעיטה החופשית המסובבת במשחק הכדורגל (כוח הבעיטה מתפצל ונפרד לשני ווקטורים, האחד דוחף ומאיץ את הכדור לפנים בעוד הווקטור השני מעניק לכדור תנועה סיבובית) מספר יתרונות מול בעיטת ההסעה הישירה והחזקה במשחק הכדורגל (כל כוח הבעיטה עובר דרך מרכז הכובד של הכדור שמשייט ו- נע באוויר מבלי להסתובב כלל) , סוג של בעיטה שהייתה מקובלת לפנים, פעם לפני שנים רבות, וכמובן אין משתמשים בה עוד. 

התפתחות טכנולוגיית הצילום ברבות השנים באירועי הספורט הגדולים בטלוויזיה בארץ ובעולם מסבירה במשהו את ההתפתחות המקבילה של כישרון השידור ויכולת האבחנה והביטוי של שַדָרֵי הספורט. פנינת השידור של יורם ארבל משאִבְחֵן בשידור ישיר ב- 22 ביוני 1986 במונדיאל מכסיקו 1986 באצטדיון ה- "אַצְטֶקָה" / AZTECA במכסיקו סיטי במשחק רבע הגמר ארגנטינה – אנגליה (1:2) את "יָד האלוהים" כמעשה מִרְמָה של דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה – עילאית (!) היא איננה נופלת באיכותה מהסלוגן שהגה ב- 19 במארס 1989 באצטדיון רמת גן כשזעק בשידור ישיר למיקרופון של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, "ככה לא בונים חומה", בעת הבקעת שערו של צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס מבעיטה חופשית מסובבת במשחק הכדורגל ישראל – אוסטרליה 1:1 (כאמור באִצטדיון ר"ג). שתי פניני השידור האלה היו הפצת אור טלוויזיוני אך היה בכל זאת הבדל ביניהן. אבחון מעשה המִרְמָה של "יָד האלוהים" בתריסר מילים ("…לא יכול להיות שהראש של מאראדונה עלה גבוה יותר מהידיים של שילטון…") של דייגו ארמאנדו מָארָאדוֹנָה נעשה בהברקה של שניות, ואילו הסלוגן "ככה לא בונים חומה" צמח, הבשיל, ונאמר על קרקע פורייה, דשנה, ו- מוכנה מבעוד מועד.

ב- 4 במאי 1986 הביסה נבחרת ארגנטינה במשחק רעים באִצטדיון ר"ג את נבחרת ישראל 2:7. ארגנטינה עם כוכבה דיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה שימשו אובייקט שידור מרהיב, ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין נענה לבקשתי לשָדֵר ישיר את המשחק הזה לצופי הטלוויזיה בארץ. קפטן ארגנטינה דְיֶיגוֹ אַרְמָאנְדוֹ מַארָאדוֹנָה היה במאי 1986 שחקן קבוצת נאפולי ואלוף איטליה באותה עונה. מגה סטאר בעל שם עולמי. יום אחד ב- 1985 נחת במפתיע בישראל ואָבִי רָצוֹן עורך מדור הספורט של העיתון "חדשות" גילה את מחבואו. דְיֶיגוֹ אַרְמָאנְדוֹ מַארָאדוֹנָה נרשם בשם בדוי והתאכסן במלון "הילטון" בירושלים. שלחתי לשם את המפיק שלי יוסי לנדאו (יליד ארגנטינה בעצמו ודובר ספרדית רהוטה) יחד עם הצלם שְרַגָא מֶרְחַב כדי לנסות לראיין את כוכב הכדורגל רב המוניטין. דְיֶיגוֹ אַרְמָאנְדוֹ מַארָאדוֹנָה נענה להפצרותיו של יוסי לנדאו וירד ללובי המלון. במקום המתינו לו כבר עשרות עיתונאים ועוד עשרות סקרנים שגרמו להמולה רבתי במקום. אף על פי כן התקבל ריאיון קצר והייתה כתבה ששודרה באותו ערב ב- "מבט". עונת הכדורגל של 1986- 1985 במדי נאפולי הייתה הראשונה של דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה בקריירה שלו באיטליה. קודם לכן שיחק בליגה הארגנטינית ואח"כ כיכב בליגה הספרדית במדי ברצלונה . כשהגיע לאיטליה כבר היה מיליונר. באיטליה התחנה השלישית שלו הפך למולטי מיליונר. 85000 (שמונים וחמישה אֶלֶף) צופים העניקו לו באצטדיון של נאפולי קבלת פנים מלכותית בקיץ 1985 כמו לקדוש. הכדורגל באיטליה נחשב לדת ודְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה היה האפיפיור שלו. מכונית ספורט מהודרת פתוחה הובילה אותו לבוש אזרחית לאִצטדיון העירוני "סיינט פאולו" בסתם יום של חוֹל לפגישת היכרות עם המוני מעריציו בנאפולי. המכונית סובבה בנהיגה איטית סביב כר הדשא ודְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה בעט 100 כדורי רגל שאִרְגֵן לו נשיא המועדון לעבר היציעים הדחוסים עד אפס מקום. ההערצה והאהבה אליו בנאפולי לא ידעה גבולות. זאת הייתה סגידה. הטלוויזיה האיטלקית הציבורית – ממלכתית RAI הייתה שָם ותיעדה את האירוע. האייטם המרשים הזה מלא חיים, אווירה, וצבע – נשלח מטעמה ל- EVN מס' אחד מגזין החדשות האירופי (Eurovision News – מגזין חדשות יומי שמופץ ברחבי אירופה באמצעות סירקולציה לוויינית) והופץ ע"י איגוד השידור האירופי ה- EBU באותו ערב לכל חברות האיגוד ושודר בכל רחבי היבשת למעֵט ב- "מבט" של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הכתבה המדהימה הזאת בה עורכת העיר נאפולי קבלת פנים מלכותית לאפיפיור הכדורגל, התקבלה גם בירושלים מכוח חברותינו ב- EBU איגוד השידור האירופי (European Broadcasting Union). ביקשתי לשָדֵר אותה  במהדורת החדשות "מבט" אך נדחיתי ע"י העורכים בטענה שהיא לא מעניינת ולא חשובה דַיָה. הכתבה שודרה באיחור של כמה ימים בתוכנית הספורט "משחק השבת".

המשחק הבינלאומי ישראל – ארגנטינה באביב 1986 באצטדיון ר"ג התקיים במסגרת הכנותיה של ארגנטינה לקראת טורניר גביע העולם שהיה אמור להיפתח בתוך פחות מחודש ימים במכסיקו ב- 31 במאי 1986. היו אנשים בארגנטינה שהאמינו כי משחק רֵעים על אדמת הקודש של ארץ ציון המוזכרת בתנ"ך תסייע לה לזכות בגביע העולם. נבחרתה הלאומית של ארגנטינה הסכימה להגיע לישראל. ביקשתי מידִידַיי במחלקת הספורט של רֶשֶת הטלוויזיה האיטלקית הממלכתית RAI להכין לי את מסכת שעריו של דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה שחקן קבוצת נאפולי בליגה האיטלקית שזכתה באליפות באותה עונה של 1986 – 1985. ידעתי שרבים משעריו באותה עונה מזהירה במדי נאפולי נכבשו מבעיטות חופשיות נייחות מטווחים של כ- 20 מטרים. שידרתי את מלאכת הבקעת השערים של הפנומן הארגנטיני בליווי טקסט מתאים שכתבתי בעצמי בתוכנית "משחק השבת" ששודרה במוצ"ש – 3 במאי עֶרֶב המשחק ישראל נגד ארגנטינה.

דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה בן 26 ב-1986, היה אז בשיא כוחו, רב אמן בכדורגל. חלק משעריו הובקעו בבעיטות חופשיות מסובבות מטווחים של 25 – 18 מטרים, וגם ממרחקים של 30 מטרים, ואפילו יותר. הֵן הביאו לקריסתן של החומות האיטלקיות שהציבו מולו שוערי הקבוצות בזו אחר זו. הוא בעט בכדור תמיד רק ברגל שמאל שלוֹ. בחלק הפנימי של כף הרגל. הבעיטה המסובבת התבצעה כמעט ללא הרצה. הוא ניחן במסת שריר גדולה ברגליו אך חשובה ממנה הייתה תנופת הרגל והקואורדינציה המיוחדת של עבודת הקרסול וכף הרגל שלוֹ. תופעה ייחודית ויוצאת דופן רק לדְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה. בתחום הזה הוא היה פֶנוֹמֶן. מה היה סוד כוחו האמיתי של דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה בבעיטה החופשית ? התשובה פשוטה. סוד כוחו היה ביכולתו וכִישרונו העצום לבעוט בחוזקה בכדור ברגלו השמאלית אך בד בבד גם לסובב אותו (סביב צירו עם כיוון השעון) כדי לעקוף את החומה הניצבת מולו. הכוח שהפעיל דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה בעת הבעיטה בכדור גרם בעצם להפרדת כוחות. כוח אחד הֵאִיץ את הכדור במהירות לפנים והכוח השני סובב את הכדור סביב עצמו. על הכדור נוצר לחץ בשל התנגדות האוויר ומהירות שונה של זרימת מולקולות האוויר משני צידיו של הכדור המסתובב. האוויר זורם מהר יותר עם כיוון סיבוב הכדור מאשר בצד של סיבוב הכדור נגד כיוון השעון . הבדלי הלחצים משני צידי הכדור מתורגם ל- "כוח עילוי" שמסיט בהתמדה את הכדור ממסלולו הצפוי, וחודר לשער פעמים רבות להפתעת השוער ושחקני החומה. לטלוויזיה יש עניין רב בכיסוי בעיטות חופשיות במשחק מפני שהן אירוע צילום דרמטי שמעורר סקרנות. זהו בעצם קרב מוחות בין השוֹעֵר המֵגֵן על שערו בסיוע החומה שלו לבין השחקן הבועט מהקבוצה היריבה שתוקף אותו ואת חומת המגן שלו.

צריך להבין כי הרֶגֶל איננה מכשיר מספיק מדויק לירות כדור, אך דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה היה מְיוּמָן ומוכשר דיוֹ כדי לחזור על הפעולה המדויקת הזאת ברצף. הבעיטות החופשיות שלו היו מסוכנות ומאיימות באופן תדיר על השוערים. מצלמות הטלוויזיה של RAI האיטלקית חשפו את ההצלחה הזאת שוב ושוב והעניקו לו מוניטין עצום. דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה היה גאון כדורגל מכל היבט של המשחק. בתחום הבעיטות החופשיות הוא היה גאון בריבוע . ווירטואוז בשליטה בכדור, רכז משחק מצוין, מוֹסֵר דָגוּל שהפך את חבריו האנונימיים למבקיעי שערים, שחקן מדויק מאוד, וגם חזק פיסית, ובעל כושר גופני פנטסטי. הוא לא נפצע על כר הדשא למרות שרגליו היו מטרה נוחה לפגיעות. מפני שהיה בעל כושר גופני מזהיר ידע לחמוק בזמן מההתנגשויות בו ואם כבר נפגע הרי שידע להתאושש מהר. זה לא היה אופייני רק לוֹ. שחקנים ברמתו שתיפקדו כחלוצים מושכי אֵש כמו בּוֹבִּי צָ'ארְלְטוֹן, יוֹהָאן קְרוֹיְף, אוֹבֶה זִילֶר, מָארְיוֹ קֶמְפֶּס, פָּאוּלוֹ רוֹסִי, ואפילו פֶּלֶה במידת מה, ידעו גם הם לחמוק מפציעות, ואם נפצעו ידעו להתאושש. הם כמותו חוננו בכושר גופני מזהיר. גם בישראל היו כמה שחקני כדורגל שנחנו בכישרון הבעיטה החופשית המסובבת ובראשם אוּרִי מלמיליאן, מרדכי שפיגלר, יהודה שהרבני, אָבִי נִמְנִי, וגם רָן בֵּן – שִמְעוֹן. אך הם לא עשו זאת ברצף כה גדול ובאחוז הצלחה כה מרשים כמו הפנומן הארגנטיני. גם הטלוויזיה הישראלית הציבורית לא חשפה את הצלחתם הדלילה בעת ההיא.

תופעת "כוח העילוי" הפועל על הכדור המסובב בדומה ל- כוח עילוי הפועל על כנף המטוס, היא תופעה אווירודינמית מרתקת שמצלמות הטלוויזיה חשפו אותה באצטדיוני הכדורגל וכדאי להתעכב עליה. על הכדור המסובב פועל "כוח עילוי" בעת מעופו. כדי להבין את התופעה הבה נבחן ראשית דבר ברמה פופולארית את תופעת כוח העילוי הפועל על פרופיל כנף המטוס [1] + [2]. האוויר הזורם סביב הכנף הקמורה של המטוס עושה זאת בשתי צורות. זרימה פוטנציאלית וזרימת סירקולציה. מעל לכנף שהפְּרוֹפִיל שלה קָמוּר מצידה העליון וישר בצִדוֹ התחתון מתקיימות שתי הזרימות האלה הפוטנציאלית והסירקולציה שנעות באותו הכיוון, כלומר, מעל לכנף מהירות הזרימה השקולה גדולה יותר מאשר המהירות שבסביבה והיא שווה לסכום של שתי מהירויות הזרימה. לעומת זאת מתחת לכנף יש לשתי הזרימות האלה הפוטנציאלית וזרימת הסירקולציה כיוונים מנוגדים. פירושו של דבר שמתחת לכנף מהירות הזרימה השקולה קטנה יותר מאשר המהירות שבסביבה והיא שווה להפרש שבין שתי מהירויות הזרימה, כלומר מהירות הזרימה הפוטנציאלית פחות מהירות הסירקולציה. בהתאם לחוֹק בֶּרְנוּלִי במקום בו מהירות זרימת האוויר גדולה יותר – הלחץ קטן יותר. ולהפך. במקום בו זרימת האוויר איטית יותר – הלחץ גדול יותר. על כן מעל לפרופיל הכנף הקָמוּר הלחץ קטן יותר מאשר הלחץ האטמוספרי שבסביבה ונוצרת תופעת היניקה. מתחת לכנף הלחץ גדול יותר מאשר בסביבה. היניקה והלחץ הופכים לכוח הפועל על כנפי המטוס ודוחף אותו מעלה. זהו כוח העילוי.

טקסט תמונה : האוויר זורם סביב הכנף הקמורה בחלקה העליון בזרימה פוטנציאלית. בנוסף לכל מתרחשת זרימת הסירקולציה סביב הכנף. הצירוף של שתי הזרימות האלה מגדיל את מהירות זרימת האוויר מעל לכנף ומקטין אותה מתחת לכנף. בהתאם לחוק ברנולי הלחץ מעל לכנף המטוס קטן יותר מאשר בתחתיתו. מעל לכנף נוצר כוח יניקה ובתחתית הכנף כוח לחץ. סכום כוחות היניקה והלחץ הוא כוח העילוי הפועל על הכנף. (מתוך ספרו של פרופסור דוד אביר "אווירודינאמיקה" שיצא לאור ב- 1960 ע"י משרד הביטחון). 

"כוח עילוי" יכול להִיוָוצֵר גם על כדורגל וכדורעף הנעים באוויר בשל היחס בין נתוני ההיקף שלהם למשקלם. משקלו של הכדורגל נע בין 396 גרם ל- 453 גרם. היקפו הוא בין 68 ס"מ ל- 71 ס"מ. הכדורעף שוקל בין 260 ל- 280 גרם והיקפו 67 – 65 ס"מ. מן ההיבט הזה הכדורגל (וגם הכדורעף) נמצאים שניהם בתחום מעניין בנושא האווירודינאמי הנחקר. היחס בין הנפח למשקלם מציב אותם באזור גבולי בין הכדורים המושפעים מעט מהאוויר ולכן אפשר לבעוט או לחבוט בהם למרחק רב, לבין הכדורים המושפעים מאוד מהתנגדות האוויר ולכן קשה לזרוק אותם לטווח גדול מפני שתנועתם מוּאטת ע"י התנגדות האוויר והם משנים את מסלול תעופתם. כוח העילוי יכול להיווצר על הכדורגל כאשר הוא נע באוויר אם באותה שעה קיימת סביבו גם זרימת סירקולציה. הסירקולציה הזאת מתהווה בעת סִחְרוּר הכדור בבעיטה המסובבת החופשית במשחק הכדורגל. אם הכדורגל נע באוויר בקו ישר מבלי להסתובב סביב עצמו יהיו קווי זרימת האוויר סביבו סימטרית לחלוטין. הזרימה הזאת היא זרימה פוטנציאלית. אם נבעט בכדור קדימה וגם נסובב אותו סביב מרכז הכובד שלו אזי נקבל זרימה פוטנציאלית וזרימת סירקולציה בו זמנית . אם הבועט יסחרר את הכדור כך שיסתובב משמאל לימין (כפי שבאמת מבצע דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה) מהירות הזרימה השקולה של האוויר מצִדוֹ השמאלי תהיה איטית יותר מאשר מצִדו הימני בגלל שהזרימה הפוטנציאלית וזרימת הסירקולציה בצדו הימני נעות באותו כיוון. מכיוון שזרימת האוויר מצד שמאל של הכדור איטית יותר, נוצר על פי חוק בֶּרְנוּלִי כוח יניקה מצדו הימני של הכדור וכוח לחץ מצדו השמאלי. חיבור שני הכוחות האלה מעניק לכדור "כוח עילוי" לכיוון ימין. הכדור אומנם נע לפנים אך הוא מקבל מסלול קשתי צִדִי – לצד ימין. הכדורים המסובבים נועדו לעקוף בצורה מתוחכמת את החומה שמציבים השוערים. לפתע הוברר כי החומה שהייתה יעילה נגד בעיטות חופשיות חזקות רגילות בסגנון ה- "הסעה" איננה כזאת נגד בעיטות מסובבות. לתופעה המעניינת זאת של התהוות כוח עילוי על כדורגל (ו/או כדורעף) הנע באוויר קוראים Magnus Effect  ("תופעת מָאגְנוּס") על שמו של הפיסיקאי הגרמני מאגנוּס שחקר אותה ומצא לה את ההסבר הנכון לפני 160 שנים ב- 1852. את "תופעת מאגנוס" אפשר לחוֹלֵל גם על כדור טניס שולחן (פינג – פונג), כדור טניס, קריקט, ואפילו על כדור בייסבול. את "תופעת מאגנוס" ניתן לייצר גם ב-א"ק בעת זריקת ה-דיסקוס והטלת הכידון. ל-זווית מעוף הדיסקוס והכידון ביחס להתנגדות האוויר יש חשיבות יתירה (!). זווית תעופה מדויקת ונכונה תעניק למכשירים האלה "כוח עילוי" ותגדיל את טווחי הזריקה וההטלה לאין ערוך. מאמני א"ק רבים כמו מאמני כדורגל חסרים לדאבון לֵב כל השכלה מתמטית – פיסיקאלית כדי להתמודד עם הצד המדעי של ספורט האתלטיקה קלה ו/או משחק הכדורגל. הם אינם מכירים, אינם יודעים, ואינם מודעים כלל לחשיבות התופעה האווירודינאמית הזאת של "אֶפֶקְט מָאגְנוּס", כדי לנַצֵל את הדבר לתועלת האתלטים שלהם.

לא פלא ששני מאמני הכדורגל של ישראל ב- 1989 יעקב גרונדמן ז"ל ויצחק שניאור ז"ל לא צפו את יכולתו וכישרונו של בועט הכדורים האוסטרלי צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס (בועט ברגל ימין) לחולל את "תופעת מָאגְנוּס" על הכדורים החופשיים המסובבים שלו שנבעטו על ידו לעבר שערי הקבוצות היריבות ואשר הפכה אותם לכל כך מסוכנים. שני המאמנים ושוער הנבחרת בוני גינזבורג שילמו כמובן מחיר כבד בגין בורותם בנושא. הנה "תופעת מָאגְנוּס" כפי שהיא מוצאת את ביטויה בבעיטה המסובבת במשחק הכדורגל, והאפקט הקטלני שלה כפי שהוא בא לידי ביטוי בבעיטות החופשיות המסובבות. לקח חשוב לשחקנים ועובדות שמעט מאוד שַדָּרֵי הטלוויזיה מבינים את משמעותן הקריטית והקרדינלית.

טקסט תמונה :  זהו ניתוח אווירודינאמי של הבעיטה החופשית המסובבת שנבעטה ע"י השחקן צ'ארלי יאנקוס בדקה ה- 71 של המשחק ישראל – אוסטרליה 1:1 ב- 19 במארס 1989 באצטדיון ר"ג באצטדיון ר"ג, ממרחק של 28 מ', והכניעה בקלות ללא תנאי את בוני גינזבורג שוער נבחרת ישראל (הערה : המשחק ההוא נערך במסגרת קדם גביע העולם איטליה 90'). הכדור מסתובב סביב צירו נגד כיוון השעון. מולקולות האוויר נעות מהר יותר בצדו השמאלי של הכדור מאשר בצדו הימני. נוצר אפוא "כוח עילוי" שמסיט את מעוף הכדור בהתמדה שמאלה. הכדור עקף את החומה בתוך זמן של שליש שנייה. כעבור שנייה אחת נשק את הרשת של בוני גינזבורג. (איור : אדריכל רועי אלרואי הבן שלי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בעיטת "ההסעה" בכדורגל איננה פחות מסוכנת מהבעיטה המסובבת. בבעיטת הסעה עובר כל כוח הבעיטה דרך מרכז הכובד של הכדור. מפני שכל הכוח של הרגל הבועטת עבר דרך מרכז הכובד של הכדור, הכדור טַס לפנים אך אינו מסתובב. הוא יציב לחלוטין. בעיטת ההסעה קשה לביצוע מפני שהרגל היא אֵיבָר תנועה גדול ובעל מסה רבה מהיָד ולכן הרבה פחות מדויק ממנה. קשה לדייק ולרַכֵּז את כל כוח הרגל בנקודה אחת, אבל כשזה מצליח הבעיטה הופכת את מסלול תעופת הכדור למסוכנת מאוד. כשהכדור הנַע באוויר עובר מהירות גבולית של 60 קמ"ש התנגדות האוויר כלפיו יוצרת תופעה אווירודינאמית מעניינת. מאחורי הכדור נוצר שובל של תת לחץ. מעֵין וָואקוּם. בהיעדר סירקולציה הופכת זרימת האוויר הפוטנציאלית לזרימה של מערבולת אוויר לא סימטריות בשובל תת לחץ שנוצר מאחורי הכדור. מערבולות האוויר האלה, מנדנדות ומזיזוֹת את הכדור תזוזות קלות בצורה לא מסודרת מעלה-מטה-מעלה, וימינה-שמאלה-ימינה, סביב קו ההתקדמות שלו. הכדור הופך להיות כלי משחק מתעתע. במשחקי מונדיאל ארגנטינה 1978 שהיתי בבואנוס איירס כעורך ראשי ומפיק ראשי מטעם הטלוויזיה הישראלית הציבורית. ראיתי את השחקן ההולנדי אָרִי הָאן (Aarie Haan) בועט פעמיים שתי בעיטות תותח בסגנון "הסעה", ומכניע בזה אחר זה את שוער נבחרת איטליה דִינו זוֹף ממרחק של 35 (שלושים וחמישה) מטר ואח"כ את שוער מערב גרמניה סֶפּ מָאיֶיר מטווח של 25 (עשרים וחמישה) מטר. בהילוכים החוזרים האיטיים של המצלמות האלקטרוניות האחוריות שהציבה ניידת השידור של רשת הטלוויזיה הארגנטינית ATC 7 (שימשה כ- International Host Broadcaster של מונדיאל 1978) של שני השערים האלה של אָרִי הָאן, אפשר לראות עד כמה הכדורים בצבע לבן של חברת "Adidas" הגרמנית יציבים באוויר למרות שהם נעים במהירות עצומה לעבר השער. אפשר היה לראות בבירור את הציורים על הכדור ולקרוא את האותיות של החברה הגרמנית יצרנית הכדורים מפני שהכדורים לא הסתובבו. אָרִי הָאן יצר במו רגליו עדות נפלאה לבעיטות ההסעה המדהימות והמסוכנות שלוֹ. חומר ה- Video הטלוויזיוני הזה אודות אָרִי הָאן שמור בארכיון הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1.

ב- 1979 בעט רִיפְעָאת טוּרְק במגרש ימק"א בעיטה חופשית ממרחק של 40 (ארבעים) מטר לעבר שערו של מָרְיוֹ ז'וֹכוֹבִיצְקִי שוער הפועל ירושלים בצד הדרומי של המגרש צר המידות . הטלוויזיה הישראלית הציבורית צילמה את המשחק במצלמת פילם. רִיפְעָאת טוּרְק בעט בכדור בעוצמה ובכוח רָב מבלי לסובב אותו. כוח הבעיטה של רִיפְעָאת טוּרְק עבר בדיוק דרך מרכז הכובד של הכדור. נוצרה "בעיטת הסעה" והכדור לא הסתובב באוויר. רוח צפונית שנשבה באִצטדיון בגבו של ריפעאת טורק העניקה לכדור תנופה נוספת מהירות יתירה. בצילום ה- Film של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם, רואים את צמרות הברושים המעטרים את את מגרש ימק"א מתכופפות לצד דרום. הכדור צבר תאוצה פנטסטית וטס במהירות של 125 קמ"ש (בממוצע) לעבר שערו של מָרְיוֹ ז'וֹכוֹבִיצְקִי. הכדור הכניע את השוער. רבים האשימו את מריו ז'וכוביצקי בכיבוש שערו וזקפו גבה, "…כיצד זה ייתכן לחטוף שער מבעיטה מטווח של 40 מטר…". שאלה הגיונית של אנשים שחסרי ידע אווירודינאמי. התשובה לכיבוש השער נעוצה בזיהוי התופעות האווירודינמיות שפעלו על הכדור בעת מעופו ושיבשו לחלוטין את הערכת תנועת המסלול ה- כאילו צפוי של הכדור ע"י השוער מריו ז'וכוביצקי. צריך להבין שהכדור המטעה שבעט ריפעאת טורק עבר את מרחק ה- 40 (ארבעים) מטר בזמן של קצת יותר משנייה אחת. שנייה אחת ועשירית אולי שתי עשיריות. זוֹ מהירות עצומה. הכדור הוסט מצד לצד ומעלה – מטה ע"י מערבולות האוויר שפעלו בתוך הוואקום שנוצר מאחוריו תוך כדי תאוצתו לעבר השועֵר. רק משהגיע הכדור למרחק סביר ממריו ז'וכוביצקי יכול היה השוער להעריך באמת להיכן ולאיזה כיוון מדויק נַע הכדור. אך זה היה כבר מאוחר מידי. החומר שמור בסירטייה – ארכיון של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וניתן להתבונן בּוֹ.

טקסט תמונה : שרטוט המסביר את התופעות האווירודינמיות הקורות בעת בעיטת ההסעה בה עובר כל כוח הבעיטה דרך מרכז הכובד של הכדור. ריכוז עוצמת הכוח העובר כולו דרך מרכז הכובד של הכדור גורמת לו לטוס במהירות קדימה אך מבלי להסתובב כלל. יציבותו באוויר של הכדור הנע לפנים אך איננו גוף אווירודינאמי יוצרת זרימה של מערבולות אוויר מאחורי הכדור המסיטות את הכדור בצורה לא סימטרית מצד לצד ומעלה – מטה סביב ציר ההתקדמות שלנו. (איור : אדריכל רועי אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הבה ניפרד לרגע קט מהכדורגל ונבחן את השפעת התנגדות האוויר במקצועות הא"ק, למשל על זריקת דיסקוס והטלת כידון. ב- 6 ביוני 1986 קבע הגרמני יוּרְגֶן שוּלְט (Jurgen Schult) שיא עולם חדש בזריקת דיסקוס (שוקל 2 ק"ג) בעיר נאוברנדנבורג ,74.08 מ'. השיא הזה מחזיק מעמד כבר 35 שנים. יורגן שולט הוא אדם גדול וחזק מאוד בעל זרועות ארוכות וכף יד גדולה שמתנשא לגובה של 1.98 מ'. הוא הפעיל על הדיסקוס כוח עצום וזרק אותו בזווית שיוט נכונה. על הדיסקוס פעל "כוח עילוי" שסייע למכשיר להשיג טווח חסר תקדים.

טקסט תמונה : משקל מכשיר הדיסקוס בתחרויות הזריקה לגברים הוא 2  ק"ג וקוטרו 22  ס"מ. הוא שוקל 1  ק"ג בתחרויות הזריקה בין הנשים וקוטרו 18  ס"מ. למרות משקלו הכבד יחסית של המכשיר הקומפקטי, יש חשיבות עצומה בהקניית זווית הטיה ראויה ביחס להתנגדות האוויר בעת שילוחו והטסתו מהיד לפנים. זווית תעופה אידיאלית בין 10 מעלות ל- 20 מעלות מקנה למכשיר "כוח עילוי" ומגדילה את טווח ההטלה. (איור : אדריכל רועי אלרואי).

טקסט תמונה : 6 ביוני 1986. נאוברנדנבורג – מזרח גרמניה. יוּרְגֶן שוּלְט (Jurgen Schult) יושב ליד השלט המראה כי קבע שיא עולם חדש בזריקת דיסקוס 74.08 מ' (מכשיר הדיסקוס שוקל 2  ק"ג בתחרויות לגברים ו- 1 ק"ג בתחרויות לנשים). השיא מחזיק מעמד כבר 35 שנים, ומתקרב במידה רבה לקצה גבול יכולתו של האדם בענף הספורט הקונקרטי זה. (באדיבות DDR ו- IAAF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 25 במאי 1996 קבע מטיל הכידון הצ'כי יָאן זֶ'לֶזְ'נִי (Jan Zelezny) בעיר יֶינָה (Jena) שיא עולם מדהים בהטלת כידון 98.48 מ'. השיא מחזיק מעמד כבר 25 שנים עד עצם היום הזה בעת כתיבת פוסט מס' 996. שום מטיל כידון בתבל איננו מתקרב להישג הזה של יאן ז'לז'ני שמסמן במקום כלשהו את קצה גבול יכולתו של האדם במקצוע הספציפי הזה בענף ה-א"ק. הטלת השיא שודרה אצלנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 באחת מתוכניות הספורט בתקופה שקדמה לאולימפיאדת אטלנטה 1996. מי לא התפעל אז מההטלה האדירה וממעוף הכידון של יָאן זֶ'לֶזְ'נִי. הכידון שמשקלו 800 גרם (600 גרם לנשים) טס במהירות עצומה של 100 קמ"ש כשהוא "נישא על כנפי הרוח", ועובר טווח של מגרש כדורגל. ניתוח אווירודינאמי מגלה מייד מדוע ההטלה הזאת הייתה כה מוצלחת ומדוע הכידון כה הרחיק לעוף. זווית ההטלה הייתה מושלמת וכוח העילוי שפעל על הכידון לאורך דרך ארוכה אִפשֵר לוֹ לשהות יותר זמן באוויר ולשוּט מרחק עצום. מטילי הכידון בעולם משקיעים בכל ניסיון הטלה את מקסימום כוחם. ההבדל הקיצוני הקיים במרחקי ההטלה של אותם המטילים עצמם נעוץ בראש וראשונה בזווית התעופה של המכשיר באוויר. ראיתי את הגאון יָאן זֶ'לֶזְ'נִי בפעולה כמה פעמים באליפויות העולם ובמספר אולימפיאדות משקיע כוח עצום בהרצות התנופה שלו ובהטלות כידונו שלמרבה ההפתעה מניבה מרחקים הקצרים ב-  % 20 – % 10 מיכולתו המרבית ומשיא העולם שלו. הדבר נעוץ בזווית התעופה של המכשיר וב- "משחק כוחות" שבין הכידון שנע לפנים במהירות עצומה לבין התנגדות האוויר שבולמת אותו ושכבות האוויר שאמורות להעניק לו "כוח עילוי", באם כאמור זווית ההתקפה נכונה.

טקסט תמונה : הטלת הכידון היא מקצוע אולימפי והכידון הוא מכשיר אווירודינאמי. כדי להאריך את טווח ההטלה ולהרוויח את "כוח העילוי" הכידון חייב לשוט באוויר בזווית התקפה ייחודית. (איור : אדריכל רועי אלרואי על פי דגם שרטוט מספרו של ג'פרי דייסון / Geoffrey Dyson,  "המכניקה של הא"ק" – The Mechanics of Athletics. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אך הבה נחזור לניתוח הבעיטה החופשית המסובבת של דייגו ארמאנדו מאראדונה ולאחריה לאנליזה של הבעיטה החופשית המסובבת של צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס האוסטרלי ב- 19 במארס 1989 באצטדיון ר"ג שהכניעה ללא תנאי את שוער נבחרת ישראל בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג, ועליה נבנה הסלוגן רָב המוֹנִיטִין של יורם ארבל : "…אמרתי לכם ככה לא בונים חומה…". הנה ההסבר מדוע הבעיטה החופשית המסובבת במשחק הכדורגל בטווחים של 30 – 16 מטרים היא בעלת פוטנציאל לכיבוש שערים ולמה היא כל כך מסוכנת ומאתגרת את השוערים. משקלה של רגל אחת מהווה כ- % 17 אולי % 18 ממשקל הגוף כולו. בהנחה שמשקלו של דייגו ארמאנדו מָארָאדוֹנָה בשיא כושרו הגופני נָסָב סביב 72 – 70 ק"ג, הרי שמשקל רגלו היה כ- 12 ק"ג, מָסָה שכבדה פי 30 יותר מהכדור האלסטי שאותו הֵאִיץ ברגלו השמאלית. בעת הבעיטה צוברת הרגל תנופה ומקשיחה את שריריה. התנופה וההקשחה מביאים לתוספת כוח המופעל על הכדור. לאחר ההתנגשות ביניהם ינוע הכדור האלסטי מהר יותר.

טקסט תמונה : למקדם האלסטי של הכדורגל חשיבות רבה להבנת התופעות האווירודינמיות המתרחשות בעת הבעיטות המסובבות ובעיטות ההסעה. זהו צילום ייחודי פנטסטי לפני יותר מיובל שנים שלוכד את החלוץ האנגלי ג'ף אסטל (Jeoff Astle) מקבוצת ווסט אלביון ברומיץ' והנבחרת הלאומית של אנגליה, נוגח בכדור המתפחס ומתעד בצורה מוחשית את תכונת האלסטיות שלו. צילום מצוין המדגיש בשבריר של שנייה את חשיבות המקדם האלסטי של הכדורגל לצורך הניתוח המתמטי – פיסיקאלי של עוצמת התִּחכום של הבעיטה המסובבת. (באדיבות הוצאת International football book).

משקלה של הרֶגֶל חשוב, אך לא פחות ממנה חשובה תנופת התנועה. אנשים בעלי רגליים כבדות אינם בהכרח בועטים חזקים. לעומת זאת הכפלת מהירות תנופת הרגל מכפילה את מהירות תנועת הכדור. לבעיטה החופשית המסובבת שלוֹ רבת המוניטין קדם ריטוּאַל קבוע. עיני הצופים ועדשות המצלמות של הטלוויזיה האיטלקית היו שותפים לו. דְיֶיגו אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה נמוך הקומה (1.66 מ') והשרירי היה מתייצב ליד הכדור הנייח במעין נון שלנטיות, ידיו מונחות על מותניו בעודו ממתין בסבלנות ובוחן בקפידה את מהלך בנייתה של החוֹמָה היריבה מוּלוֹ על פי הנחיית השוערים. חוקי הפיסיקה ואנטומיית הפעולה של כף רגלו השמאלית הבועטת בכדור, חשפו בבירור בכל הצילומים של RAI, כי הכדור היָרוּי של דְיֶיגוֹ אַרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה עוקף תמיד את החומה בצדה השמאלי (מנקודת מבטו של דְיֶיגוֹ אַרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה כבועט או מצדה הימני של החומה מנקודת ראותו של השוער). לאחר שהחומה קרסה והכדור פגש את הרשת נפתח ריטואל קבוע. דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה היה פוצח בריקוד ניצחון מלווה בניתורי שמחה באוויר כשהוא מנופף באגרופיו מעין שביעות רצון עצמית מהנֶשֶק הקטלני שטמון ברגליו, בעוד בְּרוּנוֹ פּיצוּל (Bruno Pizul) שַדָר הכדורגל הנודע של RAI נאנח מאוֹשֶר. לבסוף התנשק והתחבק דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה עם חבריו השחקנים שהעריצו אותו. מנגד נגלתה התמונה הקודרת של הקבוצה המובסת. השוער המושפל מנהל את הוויכוח המסורתי עם שחקני החומה שלוֹ חפויי הראש ומטיל עליהם את אשמת כיבוש השער. אפשר להבין את הרוגז, הכעס, והמרירות הללו. שערים שנכבשים מבעיטות חופשיות הופכים להיות מתסכלים, מפני שלשוער ולשחקני החומה עומד זמן בשפע להתגונן מפני הבעיטה, ולחַשֵב את מהלך מסלול הכדור.

נושא הבעיטה המסובבת עניין אותי זמן רב לפני הופעתו המזהירה של דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה במגרשי הכדורגל ואחריו של ליאו מסי. במארס 1979, אפשר לי אָלֶכְּס גִלְעָדִי (היה עסוק בהפקת תחרות שירי האֶרוֹ – וִויזְיוֹן האירופית שנערכה בבנייני האומה בירושלים) לשַדֵּר כתבה מדעית ב- "מבט ספורט", שנושאה היה, "האווירודינמיקה של בעיטת הכדורגל החופשית המסובבת". זאת לא הייתה כתבה בעצם. זה היה סרט בן 20 דקות. אנשי התפאורה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותו של אבי פויירשטיין הרכיבו לי בנגרייה שלהם חומה אמיתית בגודל טבעי מ- Blow up מצולם על דִיקְט. בחומה ניצבו שמונה שחקנים. לקחתי את הדיקט הענק הזה לאצטדיון "בלומפילד" והזמנתי את אוּרִי מַלְמִילְיָאן לבעוט בעיטות חופשיות לשער ממרחק 20 מ'מנקודות שונות סביב רחבת ה- 16 מול החומה הזאת. ממש כמו במשחק אמיתי. בשער הצבתי לצורך הצילום את מַנוּ שְוָורְץ , אז שוערה של מכבי חיפה. אורי מלמיליאן היה רָב אומן בטכניקה הזאת של הבעיטה המסובבת הטוב בין שחקני הכדורגל של ישראל, אך מפני שבעט ברגל ימין ידעתי תמיד מאיזה צַד יעקוף הכדור את החומה. מַנוּ שְוָורְץ לא ידע. אורי מלמיליאן בעט באותו סיקואנס יותר כ- 50 בעיטות חופשיות מטווחים ואזורים שונים. מנו שוורץ העריך להיכן ישוגר הכדור וכך גם הכין את עצמו. על פי הוראותיו הצבתי את ה- Blow up (כאמור דיקט בגודל טבעי) כחומת מגן עבורו. מָנוּ שְוָורְץ לא ידע מראש להיכן אורי מלמיליאן יבעט. הוא רק ניחש. אורי מלמיליאן בעל תנופת הרגל הנהדרת הצליח להפתיע אותו שוב ושוב ולהכניע את השועֵר. הכתבה הביאה עשרות דוגמאות של בעיטות חופשיות מסובבות מוצלחות בארץ ובעולם. עם החומרים האלה התייצבתי בפקולטה לאווירונאוטיקה בטכניון בחיפה בראשותו של פרופסור דַוִד אַבִּיר. הפרופסור המלומד ועד כמה שזכור לי גם תלמידו אברהם קוריצקי הסבירו בכִישרון רב לצופי הטלוויזיה בעזרת ניסיונות ב- "ניקבת הרוח" של הטכניון את ההשפעות האווירודינאמיות על הכדור בעת מעופו באוויר, ומדוע מהלכו המסובב והתנהגותו הבלתי צפויה בעת תנועתו המהירה בכיוון השער מסכנים את השוערים. הכתבה עוררה הֵדים מפני שזאת הייתה הפעם הראשונה שחטיבת הספורט טיפלה בנושא כל כך מוכר ופופולארי מן ההֵיבֵּט המדעי שלוֹ. יצא לי אז לשוחח רבות בנושא הבעיטה החופשית המסובבת עם יורם ארבל, נסים קיוויתי, וגם רמי ווייץ, ולנתח יחד עימם את הקַלוּת הבלתי נסבלת בה מכניע דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה את החומות ואת השומרים והשוערים המופקדים על החומות. בחדרי מכונות עריכת ה- VTR שלנו בקומה ב' של בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בירושלים (ראשי תיבות של Video Tape Recording), הבעתי את דעתי על הבעיטות המסובבות בפני השַדָּרִים שלי מנקודת מבט מתמטית – אווירודינאמית של הבעיטה החופשית המסובבת, סִחרור הכדור, מהירות תנועתו לשער והשפעת התנגדות האוויר עליו. השמעתי אין סוף פעמים הערות מתקנות לשוערים האיטלקיים באוזני עורכי ה- Video שלי בעת עריכת התמונות על מכונות ה- VTR ב- Master Control שלנו בקומה ב' בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים, ואמרתי כלהלן : "…ככה לא מסדרים את החומה, ככה לא מעמידים חומה, לא בטוח שדרושה בכלל במקרה קונקרטי כזה או אחר חומה, החומה לא עומדת נכון, יש פּרצה בחומה, וכו'…". לא הייתי צריך להתאמץ לומר את הטקסטים האלה. הוויזואליה הברורה בוררת בקלות את מִילותיה. רואים זאת היטב על מסך הטלוויזיה. זאת עובדה. התייצבות השוער בשער והעמדת חומה כנגד בעיטה חופשית ממרחקים שבין 16 מ' ל- 30 מ' היא תורה שדורשת לימוד בכיתה ולא רק תרגול על כר הדשא. הבעיטה המסובבת עצמה היא מדע טהור, ולכן אין להשאיר את ההתגוננות מפניה ליד המקרה, ו/או לאינטואיציות בלתי מבוססות של השוערים.

דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה היה ווירטואוז כדורגל. מומחה בהענקת מסלול תעופה מדויק לכדור. יחיד בדורו אולי. הנֶשֶק האישי שלו הפך מאוחר יותר לנֶשֶק "השמדה" המוני במובן הספורטיבי שלו. שחקני כדורגל רבים ברחבי תבל למדו להשתמש בו ולחקות את ביצועיו המושלמים. קמו הרבה מאוד בועטים טובים אך הוא היה המדויק מכולם. דרגה שלמה מעל הקולגות שלו. הפשר האווירודינאמי של הבעיטות החופשיות המסובבות של דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה הבועט את הכדורים האלה רק ברגלו השמאלית ומעניק להם מסלול תעופה "עָקוּם" מעין קו התקדמות מסולף ומעוות עוקף חומות, פשוט להסבר כפי שמציג שוב השרטוט הבא.

טקסט תמונה : בעת הבעיטה של דייגו ארמאנדו מאראדונה ברגל שמאל בכדור נוצרת עליו מייד הפרדת כוחות. כוח אחד דוחף את הכדור קדימה (חץ ירוק) והכוח האחר מסובב את הכדור בכיוון השעון (חץ אדום). התנגדות האוויר למעוף הכדור פועלת כלהלן. מהירות זרימת האוויר מצידו של הכדור המסתובב בכיוון השעון מהירה יותר מזרימת האוויר מצידו האחר של הכדור הנעה נגד כיוון השעון. הפרש המהירויות יוצר הפרש בלחצי האוויר משני צידי הכדור. הזרימה האיטית יוצרת לחץ יותר גבוה. הלחץ הגבוה יוצר את אפקט "כוח עילוי" (Magnus Force) על הכדור ומסיט אותו ממסלולו הצפוי (במקרה הזה תמיד בכיוון ימין). מאחורי הכדור המסובב פועל גם כוח יניקה (Drag Force) שיוצר שובל קטן של זרימת אוויר מערבולית. הבעיטה החופשית במשחק הכדורגל היא אלמנט מסוכן בעל פוטנציאל לכיבוש שערים, שצריך להתייחס אליה בכובד ראש הרבה מעבר להתייחסות השגרתית של השחקנים ומאמניהם. (באדיבות פרופסור גיל יוסילבסקי מהטכניון בחיפה).

טקסט תמונה : ניתוח אווירודינאמי של הבעיטה החופשית המסובבת של רב אומן בכדורגל דייגו ארמאנדו מאראדונה. הכדור מסתחרר עם כיוון השעון. זרימת מולקולות האוויר בצדו הימני של הכדור נעות לכן מהר יותר מאלה שבצדו השמאלי של הכדור שזורמות נגד כיוון הסיבוב של הכדור. נוצר לחץ שמתורגם ל- "כוח עילוי" והוא שמסיט את הכדור בהתמדה ימינה. (איור : אדריכל רועי אלרואי).

בשבת – 11 ביולי 1987 כשנה לאחר זכייתה של נבחרת ארגנטינה בגביע העולם בכדורגל ביקשתי לייחד את התוכנית "משחק השבת" לסרט "הגיבור" (The Hero) שעסק ביכולתו הגאונית של הכדורגלן דְיֶיגוֹ אַרְמָאנְדוֹ מַארָאדוֹנָה .זאת הייתה הדרך שלי להודות לדְיֶיגוֹ אַרְמָאנְדוֹ מַארָאדוֹנָה הכדורגלן המחונן וספורטאי נערץ יחיד במינו, שהפך את תוכניות הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לטובות יותר. באותה שבת של ה- 11 ביולי 1987 נקטלו באגם הכִּינֶרֶת חייו של אָבִי רָן השוער הצעיר בן ה- 24 של נבחרת ישראל ומכבי חיפה בתאונה ימית. אָבִי רָן רכב על אופנוע ים להנאתו. סִירַת מֵרוֹץ שלא הבחינה בו פגעה בו והרגה אותו במקום. זאת הייתה אבדה נוראית לספורט ולכדורגל הישראלי. התייעצתי עם מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל כיצד עלי לנהוג. אורי פורת הורה לי לשָדֵר את תוכנית הספורט כרגיל. "זהו מוות טרגי של שוער נבחרת ישראל הלאומית בכדורגל אך אין זה אֵבֶל לאומי", נִימֵק. שלחתי את הכתב הוותיק עמוס כרמלי ז"ל לכינרת לדווח על האסון הנורא. תוכנית "משחק השבת" סיפרה בתחילתה על האסון הכבד אובדן חייו של אבי רן בכִּינֶרֶת ואח"כ עברה לשמחת הניצחון של דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה. למחרת כתב אחד ממבקרי הטלוויזיה בעיתונו, "…כי יואש אלרואי ייזכר לדיראון עולם מפני ששידר תוכנית כדורגל ביום מותו של אָבִי רָן…", והוסיף בציניות, "…אָבִי רָן סלח ליואש אלרואי כי אנחנו איננו יכולים…". שיקולי העריכה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הנחו אותי (בגיבוי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל ומנהל הטלוויזיה חיים יבין) לשַדֵר את גדולתו של דְיֶיגוֹ אַרְמָאנְדוֹ מַארָאדוֹנָה דווקא ביום מותו הטרגי בכינרת של השוער הדגול של מכבי חיפה ונבחרת ישראל אָבִי רָן. לא רָב אומן דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה דחף אותי לחקר מדע האווירודינמיקה של בעיטות הכדורגל החופשיות המסובבות. גם לא האוסטרלי צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס. הכדורגל הברזיאלי הביא אותי לכך לפני שנים רבות. דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה היה האיש ששִיוֵוק ופִּרסֵם בשנות ה- 80 של המאה הקודמת יותר מכל כדורגלן אחר על פני אדמות את חיוניותה של הבעיטה החופשית המסובבת ואת הסכנות הטמונות בה לשוערים. הוא עשה זאת באמצעות מצלמות הטלוויזיה הגלובאליות בשידורים ישירים וכמות בלתי נדלית של הילוכים חוזרים איטיים, אך היה לו ממי ללמוד. היו למָארָאדוֹנָה מורים טובים. כדורגלני ברזיל. אפילו ריקודי הניצחון שלו לאחר הבקעת ונִיתּוּץ החומות דמו לאלה של פֶּלֶה, זָ'אִיְרזִינְיוֹ, ורוֹבֶּרְטוֹ רִיבֶלִינוֹ במונדיאל של מכסיקו ב- 1970. דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה היה ילד בן 10 ב- 1970 כשצפה בטלוויזיה בשחקני הכדורגל הווירטואוזים של ברזיל באחת משכונות העוני של בואנוס איירס שָם גדל.

ג'וּלִינְיוֹ ודִידִי בעטו כדורים מסובבים כבר במשחקי גביע העולם של 1954 בשווייץ. גָארִינְצָ'ה ופֶּלֶה הבקיעו שערים מעניינים ו- במידה רבה מדהימים בבעיטת חופשיות מסובבות בגביעי העולם של 1962 בצ'ילה ו- 1966 באנגליה. רק צילומם היה נחות בשנים ההן ולכן שיווקם נפגם. התפתחות צילומי הטלוויזיה במשחקי הכדורגל עשתה קפיצה גדולה במונדיאל של מכסיקו 1970. כיסוי משחקי גביע העולם במכסיקו 70' היה עשרת מונים טוב יותר משל ה- BBC ארבע שנים קודם לכן. מכסיקו הנחשלת שנחשבה למדינת העולם השלישי, ייצרה כיסוי טלוויזיה טוב הרבה יותר מזה של אנגליה המפותחת והמתקדמת ארבע שנים קודם לכן במונדיאל 1966. המכסיקנים הוסיפו מיקרופונים ומצלמות לצורך כיסוי המשחקים. הם היו הראשונים להציב מצלמות גם מאחורי השערים. זווית צילום שלא הייתה מוכרת ומקובלת עד אז אך היא חשובה ביותר. TeleMexico פיתחה פילוסופיית כיסוי מעניינת של משחק הכדורגל ובשל שפע המצלמות היחסי שעמד לרשותה, היא גם הכפילה את כמות ההילוכים החוזרים. מצלמות הטלוויזיה האחוריות במכסיקו 1970 שיווקו בהצלחה מרבית את רוֹבֶּרְטוֹ רִיבֶלִינוֹ אחד מגדולי הבועטים של כדורים חופשיים בנבחרת ברזיל בכל הזמנים. רוֹבֶּרְטוֹ רִיבֶלִינוֹ היה השחקן שכבש את שער הבכורה של ברזיל בבעיטה חופשית מסובבת ממרחק של 18 מטרים ב- 3 ביוני 1970 באִצטדיון "חַלִיסְקוֹ" בגְוָואדָאלָאחָרָה במשחק נגד צ'כוסלובקיה בבית המוקדם. הבימאי המכסיקני הפך במפתיע ובניגוד למקובל את המצלמה האחורית (של ניידת השידור) שהוצבה מאחורי השער הדרומי לרגע קט למצלמה המובילה שלוֹ. סצנת הבעיטה כולה של רוברטו ריבלינו מול החומה הצ'כוסלובקית צולמה כולה מאחורי השער הצ'כוסלובקי. זווית התיעוד והצילום הזאת הייתה אז ראשונית וחדשנית, וגם מעניינת ומאירת עיניים. עד אותו רגע לא ראינו שוֹט טלוויזיה כזה. זה היה מומנט דרמטי והיסטורי בהתפתחות הכיסוי של משחקי הכדורגל בטלוויזיה. עד אז היה נהוג לצלם את מהלך הבעיטות החופשיות באמצעות המצלמה המרכזית המובילה, זאת הניצבת ברום האִצטדיון מעל קו האמצע. הבימאי המכסיקני הפך את המצלמה האחורית מאחורי שערה של צ'כוסלובקיה למצלמה מובילה והגשים בכך את פילוסופיית הכיסוי הטלוויזיוני של כל ניידת שידור רבת מצלמות באשר היא, הגורסת כלהלן : "תפקידו של כל שוֹט (Shot) צילום המנותב ל- "לאוויר" (מבין מִגוון האפשרויות העומדות לרשות הבימאי בניידת השידור) הוא להושיב את צופה הטלוויזיה בסלון ביתו במקום הטוב ביותר ביציע באִצטדיון. פעם אחת זה יכול להיות ברוֹם היציע האמצעי, פעם אחרת על קווי המגרש, ולעיתים גם ברוֹם היציע האחורי". זוהי בעצם כל תורת הבימוי הטלוויזיוני על רגל אחת.

השוער הצֶ'כוֹסְלוֹבָקִי אִיבוֹ וִויקְטוֹר (Ivo Viktor – שוער קבוצת דוקלה פראג) העמיד קיר מָגֵן רחב בן שִבְעָה שחקנים. הקיצוני הימני של נבחרת ברזיל זָ'אִירְזִינְיוֹ התייצב בשורת החומה בצידה הימני (מנקודת מבטו של השוֹעֵר). רוֹבֶּרְטוֹ רִיבֶלִינוֹ הבועט ברגל שמאל יכול היה לסובב את הכדור רק בכיוון זָ'אִירְזִינְיוֹ. על פי אוֹת מוסכם חמק משם השחקן הברזילאי הזריז עם יריית הכדור. ברֶוַוח שנוצר חדר הקליע והכניע את וִויקְטוֹר. כל הסיפור ארך פחות משנייה אחת. שַדָּר המשחק בקטע ההיסטורי הזה (שמור בארכיון הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1) היה הבריטי דֵיוִויד קוֹלְמָאן (David Coleman) המיתולוגי מ- BBC. הוא היה מופתע לא פחות מהשוער הצ'כוסלובקי. שומעים את זה בקולו. “What a Goal”, שאג דֵיוִויד קוֹלְמָאן המנוח למיקרופון של רשת הטלוויזיה הבריטית ה- BBC.

טקסט תמונה : קיץ 1970. מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1970. רשת הטלוויזיה המכסיקנית "TeleMexico 1970" מחוללת היסטוריה במונדיאל של מכסיקו 1970. היא מציבה בפעם הראשונה מצלמות אחוריות לכיסוי משחק הכדורגל. מראה מרנין מאין כמותו. היום זה טריוויה. אז זה היה חידוש עצום. הבימאי המכסיקני משתמש בחידוש הדרמטי הזה והופך לראשונה בהיסטוריה את המצלמה האחורית למצלמה מובילה בשידור הישיר. התיעוד הטלוויזיוני הזה מראה כי החומה מסתירה את הכדור למצלמה וגם לשוער ופוגעת בשדה הראייה שלו. השוער הצ'כוסלובקי הלאומי איבו וויקטור איננו רואה את הבועט הברזילי רוברטו ריבלינו. קיצוני משמאל נראה הברזילאי רוברטו ריבלינו שנייה לפני הבעיטה שהביאה לכיבוש השער הצ'כוסלובאקי. מימין לשבעת השחקנים הצ'כוסלובקיים בחומה הלבנה ניצב הברזילי ז'אירזיניו (מס' 7). מימין ל- ז'אריזיניו רואים שחקן צ'כוסלובקי אחר שומר בנפרד על טוסטאו. הקיצוני מימין לשחקן הצ'כוסלובקי ו- טוסטאו, זהו הברזילאי גֶרְסוֹן ועל קשת ה- 16 ניצב פלה. (באדיבות Televisa ו- TeleMexico. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הבעיטה החופשית המסובבת והמתוכננת של רוֹבֶּרְטוֹ רִיבֶלִינוֹ שהביאה לכיבוש השער הצ'כוסלובקי פותחת את הסרט שלי, "חֶקֶר הבעיטה החופשית בכדורגל מנקודת מבט פיסיקאלית אווירודינמית". הבימאי המכסיקני שידֵר מייד שני הילוכים חוזרים איטיים של הבקעת השער מהבעיטה החופשית של רוֹבֶּרְטוֹ רִיבֶלִינוֹ. הראשון – מהמצלמה המובילה המקורית והשני – מהמצלמה האחורית שהפכה למובילה לזמן קצר בגלל האירוע. סדר הילוכים שונה ממה שהיה נהוג באירופה. אף על פי כֵן תּוֹעַד האירוע ברמה גבוהה.  לבימאי המכסיקני היה הרבה זמן להתכונן לבעיטה החופשית של ברזיל בעקבות הכשלתו של פֶּלֶה. החומה הצ'כוסלובקית התארגנה באיטיות, וליד הכדור ניצבו בתחילה פֶּלֶה וגֶרְסוֹן. רִיבֶלִינוֹ לא היה בתמונה. אח"כ הכול השתנה. פֶּלֶה וגֶרְסוֹן התרחקו מאזור הבעיטה ורִיבֶלִינוֹ התקרב למקום האירוע. רוֹבֶּרְטוֹ רִיבֶלִינוֹ הִשווה את התוצאה  ל- 1:1. לאחר מכן הבקיע פֶּלֶה שער ווירטואוזי בלתי נשכח ממסירה ארוכת טווח מדויקת מאוד של גֶרְסוֹן. פֶּלֶה עצר את הכדור תוך כדי ניתור בחזהו ברחבת החמש הימנית של השער הצ'כוסלובקי, הכדור ניתר פעם אחת על הקרקע ואז הוא בעט אותו מהאוויר מימין לשמאל וקבע 1:2. אח"כ הוסיף זָ'אִירְזִינְיוֹ עוד שני שערים יפהפיים, ובסיום המשחק הייתה התוצאה 1:4 לזכות ברזיל. ההילוכים החוזרים האיטיים של המצלמות האחוריות שהציבה רשת הטלוויזיה המכסיקנית Televisa במונדיאל של 1970, חשפו לראשונה זווית צילום הכרחית נוספת במשחקי הכדורגל. ההילוך החוזר האחורי של שער השוויון של פֶּלֶה בנגיחה 1:1 במשחק הגמר נגד איטליה ב- 21 ביוני 1970 חתם התפתחות יצירתית מעניינת בהצבת מצלמות הטלוויזיה וקבע סטנדרט צילום חדש במשחקי הכדורגל. בלתי נשכח. מישהו ברשת הטלוויזיה המכסיקנית Televisa ב- 1970 הרחיק ראות והיטיב להכין את שיעורי הבית שלוֹ. אין כיום שום רשת טלוויזיה רצינית אשר מכבדת את עצמה, שאיננה מציבה מצלמות מאחורי השערים. הקטע הטלוויזיוני של המשחק ברזיל – צ'כוסלובקיה 1:4 במונדיאל מכסיקו 1970 ו- כִישרון השידור של דֵיוִויד קוֹלְמָאן הוא Masterpiece, יצירת מופת. המבצעים הנפלאים שהולידו את כיבוש השערים הווירטואוזים והשערים עצמם במשחק המרתק והמעניין הזה ברזיל נגד צ'כוסלובקיה 1:4, והניצחון של ברזיל על איטליה באותה תוצאה 1:4 במשחק הגמר באִצטדיון "האצטקה", שמורים בארכיון הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשחור/לבן. פַּסֵי הקוֹל בשידורי גביע העולם בכדורגל – מכסיקו 1970 שייכים לדן שילון במשחק הגמר ולשַדָּר האנגלי רָב המוניטין של ה- BBC  בימים ההם דֵייוִיד קוֹלְמָאן (David Coleman) ששידר את המשחק ברזיל – צ'כוסלובקיה. מדובר ב- שידור Play by play מוצלח מאוד של השַדָּר הבריטי הדגול. קולו של דן שילון נעדר מהמשחק ברזיל – צ'כוסלובקיה שהתקיים בגוואדאלאחרה מפני שהיה עסוק באותה העת בשידור משחקי נבחרת ישראל שהתמודדה בבית המוקדם שלה בערים פואבלה וטולוקה, נגד הנבחרות הלאומיות של אורוגוואי, שוודיה, ואיטליה. כמה ממשחקי הכדורגל במונדיאל מכסיקו 1970 הפכו ליצירות מופת שנהנו מלאכת כיסוי טלוויזיונית משובחת. זאת הייתה סימביוזה מופלאה בין המצלמות המכסיקניות של "TeleMexico 1970" לבין השחקנים והכדור הנעים על כר הדשא. רבי אומנים כמו פֶּלֶה (Pele), בּוֹבִּי מוּר (Bobby Moore) ודומיהם העניקו לנו תרבות ספורט מיוחדת במינה וחוויית טלוויזיה בלתי נשכחת. היא צרובה לעַד על הטייפים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לדורותיה.

בעיטה חופשית מסובבת מוצלחת הייתה ל-פֶּלֶה (Pele) במשחק נגד רומניה בבית המוקדם, ב- 10 ביוני 1970 באצטדיון "חליסקו" ב- גוואדאלאחרה. פֶּלֶה סובב את הכדור מ-20 מטר והכניע ללא קושי את השוער הרומני סְטֶרִיקָה אָדָאמֶץ' (Sterica Adamache). זה היה כבר עניין של הרגל . המצלמות המכסיקניות עמדו במבחן ותיעדו זאת היטב . ניתן היה להשתמש בהקלטות שנשמרו על הטייפים הכבדים לצורכי לימוד. אין פלא שבמונדיאלים הבאים עלו לגדולה כוכבים ברזיליים נוספים כמו, דִירְסֵיאוּ, נֶלִינְיוֹ, זִיקוֹ, אֶדֶר, וכמובן רוֹנָאלְדוֹ, ורוֹלָנְדִינְיוֹ. הבועטים מברזיל העלו כמו הארגנטיני דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה את הבעיטה החופשית המסובבת לדרגת אומנות והפכו אותה לכלי נשק משחית במשחק . מעשה תעתועים מסיטוֹת אותו תופעות הלוואי האווירודינאמיות ממסלולו הצפוי והופכות אותו לכל כך מסוכן לשוערים. הייתי עֵד בתוקף תפקידי כעורך, מפיק, ומנהל שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 למאות אולי אלפי בעיטות חופשיות מסובבות במשחקי הכדורגל בארץ ובעולם. הנה הבעיטה החופשית הראשונה שעולה לדיון וזכורה לרבים. זה קרב ביום רביעי – 21 באוקטובר 1998 בעת שנבחרת ישראל בכדורגל התמודדה באִצטדיון רמת גן נגד נבחרתה הלאומית של ספרד במסגרת קדם 2000 Euro. זכויות השידור של המשחק הזה לא היו בידינו. ערוץ הספורט בטלוויזיה כבלים בראשותו של מיילן טנזר שידר אותו ישיר לצופי הטלוויזיה בישראל ובספרד. המשחק הזה זכור לי היטב, מפני שעד הדקה ה- 64 צעדה ישראל תחת שרביט האימון של שלמה שרף ועוזרו יצחק שוּם ביתרון 0:1. ריח של הפתעה היה באוויר. בדקה ה- 64 נפסקה בעיטה חופשית לזכות נבחרת ספרד ממרחק של 28 מטרים משער ישראל . ליד הכדור ניצב כבר פֶרְנַאנְדוֹ הְיֶירוֹ המומחה הספרדי הידוע לבעיטות חופשיות כשהוא מתבונן ברפי כהן שוער נבחרת ישראל. בעוד רפי כהן מסדר ומעמיד את חומת השחקנים מול הבועט המחוּנַן, ניהל כבר פרנאנדו הְיֶירוֹ את קרב המוחות נגד יריבו ושרטט בדִמיונו את המהלך המתעתע של הכדור אותו יבעט בבעיטה חופשית. כשהסתיימו ההכנות של ההגנה הישראלית בעט פֶרְנַאנדוֹ הְיֶירוֹ בכדור החופשי. כעבור 1.06 (שנייה אחת ושֵש מאיות) נחת הכדור המסובב בשיפולי הרשת. התוצאה הפכה ל- 1:1. חישוב פשוט מצביע על מהירות ממוצעת של 95 קמ"ש בה נע הכדור הירוי של פֶרְנַאנדוֹ הְיֶירוֹ לעבר שער ישראל. קל מאוד לבדוק זאת באמצעות מכשירי העריכה הדיגיטאליים בטלוויזיה, ואפילו באמצעות שולחן עריכת סרטי פילם ישן מסוג ה- Steenbeck. זה היה שער מתסכל. התִּסְכּוּל נובע מההפרש בין הציפיות של השוערים והמאמנים לבין המציאות בשטח. רבים לא מבינים עדיין כמה בעיטה חופשית לשער ממרחקים שבין 16 מטרים ל-30 מטרים מסוכנת. נראה היה כי הנבחרת סומכת על שוערה רפי כהן והחומה שהציב שישמשו כלי מגן איתן נגד פרנאנדו הְיֶירוֹ. לא בכְדִי נראה המאמן שלמה שרף מתרומם בעצבנות ובאכזבה רבה ממקום מושבו מייד אחרי כיבוש השער. המצלמה התחתונה של ערוץ 5 לכדה את תנועת השפתיים שלו (ב- Close up) כשהוא ממלא את מסך הטלוויזיה וממלמל בכעס רב, "…אֵיזֶה אֶפֶס…", ומתכוון לשוער הנבחרת שלוֹ חסר הידע והמזל. שלמה שרף היה מתוסכל ומרוגז מאוד . בכעסו כי רָב לאחר השער המרגיז האשים ונִיאֵץ את השוער שלוֹ בשידור ישיר קבל עם ועדה. מנקודת מבטו שלמה שרף הוא עשה כביכול את המעשה הטבעי וההגיוני ביותר אך הוא לא צָדָק, לפחות לא מההיבט החינוכי כמנהיג של נבחרת ישראל הלאומית בכדורגל. ככה לא מנאצים חניך שלך שעשה את מיטבו שלא הספיק כדי למנוע את כיבוש השער. השוער הישראלי נפל קורבן לבעיטה חופשית מסובבת ונכשל במקום שגם שוערים טובים ממנו בעולם לא הצליחו יותר ממנו. רפי כהן נכנס אם כן לחברה בינלאומית נכבדה. ניתוח מכני של הבעיטה קובע שבעוד פֶרְנַאנְדוֹ הְיֶירוֹ מפעיל על הכדור כוח בחלק הפנימי של כף רגלו הימנית ומקנה לו תאוצה לפנים, הוא גם מסובב את הכדור בחוזקה מימין לשמאל במישור האנכי. נוצרת הפרדת כוחות שמְאֵטָה בעצם את תנועת הכדור קדימה, מפני שלא כל הכוח שמשקיע פרננדו היירו בבעיטה עובר דרך מרכז הכובד של הכדור. אף על פי כן זוהי בעיטה חזקה שדוחפת את הכדור במהירות רבה לפנים וגם מסובבת אותו בהתמדה מימין לשמאל. הסִחרור גורם לכדור לנוּע במסלול תעופה עקום בדרכו לעקיפת החומה. רפי כהן לא ידע להיכן פֶרְנַאנְדוֹ הְיֶירוֹ יסחרר את הכדור. ימינה או שמאלה. הוא יכול היה רק לנַחֵש. בצַר לוֹ העמיד חומה צרה בת שלושה שחקנים. אָבִי נִימְנִי מימין, וָואלִיד בָּאדִיר באמצע, ואֶיָיל בֶּרקוֹביץ' משמאל.

בבדיקת סרט ה- Video מבחינים בבירור כי שלושת שחקני החומה ניצבים פחות מ- 9 מטרים מהכדור, דבר שאמור להקשוֹת על הבועט. הצבת החומה היא אולי מסורת מְקוּדֶשֶת אך מעולם לא נבחנה השאלה האם היא כדאית בכל מקרה. אף פעם לא נערכה בדיקה ולא נקבע באופן מדעי האם הצבתה נדרשת בכל מצב. ייתכן מאוד שבעיטה חופשית מטווחים של 30 – 28 מטרים מהשער איננה מחייבת בכלל היערכותה של חומה בשל המרחק הגדול יחסית . נִזקה עלול להיות גדול מתועלתה. מזכיר את דִילֶמַת הצבת החומה בעת הבעיטה החופשית ההיא של צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס במשחק ישראל – אוסטרליה באצטדיון ר"ג ב- 19 במרס 1989 שנורתה לעבר שערו של בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג ממרחק של כ- 28 מטר. למרות שהוצבה מול צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס חומה תוצאת הבעיטה החופשית שלו הייתה כזכור הרסנית. מעצבי דמותו של הכדורגל הישראלי בראשות מאמניו לא חקרו ולא בדקו את נחיצוּתה של החומה והפונקציה שהיא ממלאת מול בועטים שונים מטווחים שונים. הצבת החומה, בחירת השחקנים המרכיבים אותה ואופן בנייתה כקיר מגן , דורשים תרגול ותיאום מתמטי בין השוער לחבריו. לרפי כהן עמדו 36 שניות לארגן את החומה שלו מול פֶרננדוֹ הְיֶירוֹ. זה מספיק זמן. די והותר. אף על פי כן נכשל. אני יודע שקבוצות הכדורגל בליגות השונות וגם נבחרת ישראל אינַן עוסקות בתִּרגולי חומות. הצבת החומה מול פֶרננדוֹ הְיֶירוֹ הייתה אם כן שִגרתית ולכן פגיעה. רפי כהן לא הכיר את פֶרְנַנְדוֹ היֶירוֹ, לא ידע באיזו רֶגֶל הוא בועט ולא צָפָה את מהלך מעוֹף הכדור. השחקן השלישי שהוצב בחומה היה הנמוך בשחקני הנבחרת. זה היה אֶיָיל בֶּרְקוֹבִיץ'. נראה שאֶיָיל בֶּרְקוֹבִיץ' הגיע לשם במקרה. מאידך אין וודאות בכלל שהצבת שחקנים רבים יותר וגבוהים יותר בחומה הישראלית הייתה מונעת את כיבוש השער . בטוח שהחומה הדלילה צִמצמה את שדה הראייה של השוער. הכדור הירוי של פֶרְנַנְדוֹ הְיֶירוֹ הוסתר מעיניו של רפי כהן, הוא שָב וניגלה לוֹ רק לאחר שעקף בהצלחה את אייל ברקוביץ'. זה היה מאוחר מידי. מפני שהוא טס במהירות של 95 קמ"ש והוסט ממסלולו הצפוי, רפי כהן לא היה יכול לעצור אותו. בתוך שנייה אחת הכדור שָכַן בשערה של נבחרת ישראל.

מְמדיו של הכדורגל ידועים. משקלו נע בין 396 ל- 453 גרם, והיקפו בין 68 ל- 71 סנטימטרים (ראה ספר חוקת הכדורגל). זה הוזכר כבר קודם לכן. היחסים האלה בין היקפו למשקלו מציבים אותו בתחום רגיש ומעניין בחֶקֶר הבעיטה החופשית המסובבת. ניתן להוכיח שהשפעות האוויר על התנהגות הכדור המסתובב סביב מרכז הכובד שלוֹ והנע במהירויות גבוהות לפנים, הן הרסניות ומתעתעות בשוערים . התנגדות האוויר למעוף של חפץ כלשהו פלסטי או אלסטי, מותנית ביחס שבין שטח פניו של אותו החפץ למִשקלו. הכדורגל איננו גוף אווירודינמי ומקדם התנגדות האוויר שלו גבוה פי עשרה בהשוואה לגוף אווירודינמי בעל אותו שטח פנים. לכן כשהוא נַע במהירויות גבוהות באוויר, האוויר שהוא חומר מתנגד לשיוּט ומהתל בו. ניתן לקבוע כבר בתחילה כי התנגדות האוויר לתנועת מעוף הכדור גדלה בריבוע ככל שמואצת מהירותו של הכדור. בועטים מיומנים יודעים לנצל לטובתם את מסע הכדור באוויר כגוף שאיננו אווירודינמי לעבר השער. הבָּלוֹן הוא דוגמא קיצונית לגוף שאיננו אווירודינאמי. הוא בעל שטח פנים גדול. בשל היחס בין משקלו המוּעַט לנִפחו הגדול הוא מושפע מאוד בעת מעופו מהתנגדות האוויר. כשחובטים בחוזקה בבָּלוֹן הוא "משתגע" באוויר. הבלון נע מרחק קָצָר לפנים בצורה מאוד לא מתוכננת, מעלה-מטה וימינה-שמאלה ללא סֵדֶר, ומהירות תנועתו מוּאֶטֶת מייד. הוא נע מרחק קטן ונעצר בגלל ההתנגדות האוויר. הכידון הוא דוגמא הפוכה. מטילי כידון טובים מעניקים חשיבות עליונה לזווית ההטלה של המכשיר שבידם. הם יודעים לנצל את השפעות האוויר לטובתם ומסוגלים להרחיק את הכלי האווירודינמי הזה שמשקלו 800 גרם למרחקים המתקרבים ל-100 מטרים. גם זריקת הדיסקוס היא מקצוע מאוד טכני. זווית השיוט של הדיסקוס הכבד (2 ק"ג) באוויר תקבע את מרחק התעופה שלו. כדורים קטנים וכבדים אינם מושפעים יתר על המידה מהאוויר. התמונה שונה כשעוסקים בכדורגל (וגם במשחק הכדורעף. הכדורעף מזכיר במידותיו את הכדורגל אולם הוא קטן יותר במקצת. משקלו נע בין 260 ל- 280 גרם והיקפו כ- 66 סנטימטרים). היחס בין היקפם למִשקלם של שני הכדורים האלה מציב אותם באֵזור הגבולי בין הכדורים המושפעים מעט מהאוויר, ולכן אפשר להעיף או לבעוט בהם למרחק רב – לבין הכדורים המושפעים הרבה מהאוויר ולכן קשה להרחיקם לטווח גדול כי הם מואטים מייד ונגרמות להם סטיות ממסלול תנועתם המחושב. הכדורסל נמצא בתחום שונה. משקלו נע בין 600 ל- 650 גרם והיקפו בין 75 ל- 78 סנטימטרים. הכדורסל נחשב לכּדור כּבֵד. הוא איננו מושפע כמו הכדורגל והכדורעף מהאוויר גם כשהוא עובר מרחקים גדולים מקצה אחד של המגרש לקצהו השני. המסירות ארוכות הטווח במשחק הכדורסל הן מדויקות. לדיוק הזה אחראים שני גורמים. היד המוסרת את הכדורסל שהיא מכשיר מדויק יותר מהרגל הבועטת בכדור, וכובדו היחסי של הכדורסל.

ספק גדול אם השחקנים רבי המוניטין שהתמחו בבעיטות חופשיות כמו מָארָאדוֹנָה, פֶּלֶה, גָארִינְצָ'ה, דֵיווִיד בֵּקְהָאם, חְרִיסִטוֹ סְטוֹיְצְ'קוֹב, רוברטו קארלוס, ליאו מסי, כריסטיאנו רונאלדו, ואולי גם בעבר אוּרִי מָלְמִילְיָאן גדול הבועטים בישראל – התעניינו אי פעם בתופעות האווירודינאמיות הנִלוות לבעיטה החופשית המסובבת אך הם הפכו אותה לאומנות, למלאכת מחשבת מדויקת בעלת סיכויים להכניע את השוערים הניצבים דרוכים מולם. שוערים גדולים ומפורסמים נכנעו ונשארו פעורי פה ואחוזי תדהמה לאחר שגילו בתום שנייה אחת מביצוע הבעיטה, כי הכדור המסובב נח לו כבר מאחורי קו השער. טעות להניח שרק כוח הבעיטה, אֶפֶקְט כוח הכובד (משיכת כדור הארץ) והאלסטיות של הכדור – הם הגורמים הבלבדיים המשפיעים על מהירות טיסתו וכיוון תנועתו. התנגדות האוויר היא פקטור חשוב נוסף המשתתף במשחק הכוחות הזה. הכדור הנבעט במישור האופקי משתתף בעת ובעונה אחת בשתי תנועות שאינן קשורות האחת ברעותה. הכדור מוּאַץ לפנים על פי המהירות שהוקנתה לו אך בגלל השפעת כוח הכובד הוא גם נופל מטה במהירות גוברת והולכת. שתי התנועות האלה ניצבות אחת לשנייה ולכן אינן יכולות להשפיע זוֹ על זוֹ. מכיוון ששני הכוחות – המהירות האופקית וכוח הכבידה האנכי הפועלים על הכדור אינם קשורים זה בזה, אין זמן השהייה של הכדור באוויר תלוי אלא בגובה נקודת הבעיטה. במשחק הכדורגל מתבצעות הבעיטות החופשיות המסובבות מגובה אפס, היינו מגובה כַּר הדֶשֶא. לעומת זאת מרחק הבעיטה תלוי במהירות האופקית שהִקנה הבועט לכדור. המרחק שהכדור יעבור הִנוֹ יחסי לכוח האופקי של הבעיטה בו ולתקופת זמן שהייתו באוויר. בבעיטות חופשיות מסובבות מטווחים של 30 – 16 מטרים מול חומות, צריך להקנות לכדור זווית תעופה מתאימה ומהירות אופקית גדולה, כדי שהכדור יספיק לעקוף את החומה ויגיע למטרה המבוקשת בעֵת שהייתו – מעופו הקצרים באוויר. פועלים עליו שני ווקטורים. אחד מֵאִיץ אותו והשני מסובֵב אותו.

הכדורגל כמו כל גוף אחר הנע באוויר מלווה את תנועתו בדחיקת האוויר מלפניו. האוויר הוא חומר ואף שצפיפותו דלילה הוא מתנגד קבוע לתנועת הכדור. כאשר הכדורגל המסובב עובר מרחקים גדולים במהירויות גבוהות של 17 – 15 מטרים בשנייה אחת (מהר יותר מ- 60 קמ"ש) ניכרות בו היטב השפעות האוויר. הן מזיזות את הכדור ממסלולו המחושב וגורמות לו לסטות ימינה או שמאלה, מותנה בכיוון הסִחרור שלוֹ. הכדורגל הוא גוף אלסטי. כאשר הרגל בועטת בו או הראש נוגח אותו, נלחץ הכדור ומשנה את צורתו. מהירותו של הכדור לאחר הבעיטה מותנית במידת האלסטיות שלו לשוּב למצבו הראשוני. קל לזהות את המקדם האלסטי של הכדור שנוסחתו היא שורש ריבועי של הגובה הראשוני ממנו הושמט הכדור אל הקרקע חלקי הגובה אליו הגיע הכדור לאחר שניתר מהקרקע. ברור לגמרי כי המקדם האלסטי של הכדורגל יהיה קטן מ- 1, אך גדול יותר ככל שהכדור והקרקע אלסטיים יותר. אין שום סעיף בספר חוקי הכדורגל בשפה העברית המגדיר מתמטית את האלסטיות של הכדור.

טקסט תמונה : מונדיאל צ'ילה 1962. האצטדיון "Estadio Nacional" בעיר הבירה סנטיאגו. (באדיבות FIFA). החלוץ הברזיאלי וָואוָוה (VAVA) משמאל, מכניע במונדיאל צ'ילה ב- 1962 את השוער הצ'כוסלובקי וויליאם שרוייף אך לא את קורת השער. הצילום הנדיר חושף את מידת האלסטיות של הכדורגל. למקדם האלסטי של הכדור חשיבות רבה בהבנת תורת הבעיטה החופשית המסובבת במשחק הכדורגל. הכדור הפחוס יחזור בתוך שבריר שנייה כריקושט רב עוצמה לכר הדשא. ברזיל ניצחה במשחק הגמר את צ'כוסלובקיה 1:3 וזכתה בפעם השנייה ברציפות בגביע העולם ע"ש זִ'יל רִימֶה. (FIFA ו- TVGLOBO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בהקשר לכך ראוי לציין שחוקת הכדורסל מדויקת יותר מחוקת הכדורגל . בספר חוקי הכדורסל קיימת התייחסות מתמטית לכושרו האלסטי של הכדורסל. החוֹק קובע במפורש כי הכדור שהושמט מגובה של 1.40 מטר – המדידה מתייחסת לחלק התחתון של הכדור – חייב לנתר בחזרה לגובה של 1.20 מטר בחלקו העליון. חוקת הכדורגל הרבה יותר כללית מן ההיבט הזה. למעשה כל שופט קובע את מידת האלסטיות של הכדור (הנובע מלחץ האוויר בתוכו לאחר ניפוחו) על סמך ניסיונו ותחושותיו ולא על סמך מדידות מדויקות. בסעיף מס' 2 של חוקת הכדורגל כתוב שהכדור צריך להיות מנופח כהלכה. חיזיון נפרץ הוא לראות את שופט המשחק אוחז בכדור לפני המשחק, מלטף, ממשש, לוחץ, ומנענע אותו כאילו היה זה ילדו בעריסה, ולאחר מכן פוסק את החלטתו. המקדם האלסטי של הכדור נקבע ע"י הנוסחה : שורש ריבועי של הגובה הראשוני ממנו הושמט הכדור אל הקרקע חלקי הגובה אליו ניתר ממנה. (ראה נוסחה).

טקסט תמונה : איש חברת "ADIDAS" ספקית הכדורים במונדיאל הכדורגל של 1974, שוקל בדייקנות את משקלם לפני צאתם לשוּק המשחקים. משקל הכדור והאלסטיות שלו הם נתונים חשובים בניתוח נושא הבעיטה החופשית במשחק הכדורגל. (באדיבות חברת אדידאס).

ברמה פופולארית ניתן להסביר את התופעות האווירודינמיות שפועלות על הכדור המסובב כלהלן. הכדור המסובב שנורה לפנים נע במהירות קדימה, אך בו בזמן גם מסתובב באוויר סביב עצמו . בגלל הסתחררות הכדור סביב עצמו, נוצרת זרימת אוויר פוטנציאלית וסיבובית סביבו הגורמת להפרשי לחצים משני צדדיו. בעיטה המסובבת את הכדור מימין לשמאל תגרום ללחץ גדול יותר בצד ימין של הכדור וכוח יניקה מצִדו השמאלי, דבר שיסיט את הכדור בהתמדה שמאלה. סיבוב הכדור משמאל לימין יסיט את הכדור ימינה. הפרשי הלחצים יוצרים "כוח עילוי" הפועל על הכדור בניצב לכיוון תנועתו, ממש כפי שכוח העילוי פועל על כנף המטוס וגורם להתנתקותו מהקרקע והמראתו. שחקני כדורגל כישרוניים יכולים לעשות בכדור כרצונם. עֵדוּת לכך היא יכולתם לסַחְרֵר את הכדור. סִחרור הכדור מביא מייד לשינוי זרימת האוויר סביבו. מושך את שִכבת האוויר הקרובה לכדור להיצמד אליו גם מאחור, ובכך מונע היווצרות מערבולות אוויר מאחורי הכדור, ובאותה העת מייצב את הכדור בעת תנועתו. בעזרת סִחרור הכדור ניתן לשנות את מסלול תעופתו באופן ניכר. מידת הסטייה תלויה ביחסים שבין מהירותו האופקית לבין מהירות הסיבוב של הכדור סביב מרכז הכובד שלו. ככל שתִּגבר מהירות הסִחרור כן תִּגדל סטיית הכדור ממסלולו המחושב. כשהכדור נע באוויר במהירות נמוכה – התנגדות האוויר פחותה. התנועה האיטית של הכדור גורמת למולקולות האוויר לזרום סביבו זרימה קווית. שכבות האוויר מסתדרות סביב הכדור בצורה סימטרית ומייצבות אותו בחלל. היחס בין מעוף הכדור והתנגדות האוויר משתנה ככל שמהירות תנועת הכדור גוֹבֶרֶת. התנגדות האוויר עולה בריבוע למהירות הכדור. כשמהירות הכדור גדֵלה פי שניים התנגדות האוויר מתחזקת פי ארבע. שאלה גדולה היא באיזה טכניקת בעיטה כדאי להשתמש כדי לסַחְרֵר את הכדור. ישנם שחקני כדורגל שנולדו עם החוש הזה הקרוי חוש הבעיטה. בין ברירות רבות הם תמיד ישכילו למצוא את האפשרות הטובה ביותר. פֶרֶנְץ פּוּשְקָש ההונגרי היה כזה. במידה רבה גאון כדורגל. גם פֶּלֶה היה גאון כדורגל. על דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה אין מה לדבר. אך על כולם האפיל הברזילאי מַנוּאֶל פְרָאנְצֶ'סְקוֹ דוֹס סַאנְטוֹס המוכר בכינויו "גָארִינְצָ'ה". גָארִינְצָ'ה שחקן נבחרת ברזיל זכה פעמיים בגביע העולם בכדורגל יחד עם נבחרתו במונדיאל 1958 בשוודיה ומונדיאל 1962 בצ'ילה. הוא היה ווירטואוז ענק שהותיר אחריו מורשת כדורגל חשובה אך מְעַט מידַי זיכרונות צילוּם. אך גם במעט שנותר קנה תהילת עולם והערצת נצח. גָארִינְצָ'ה היה להטוטן כדורגל. בלהטוטים ויכולת השליטה שלו בכדור הכריע משחקים. הוא לִהָטֵט לא כדי לייפות את עצמו אלא כדי להשיג יתרון על היריב. בזאת הייתה גדולתו. אולי ניתן לתמוך את ההסבר הזה באמצעות דוגמא של שחקן ווירטואוזי בכדורסל. שחקן ה- NBA האגדי ד"ר גֵ'יי (Dr. J גובהו 2.02 מ') הלא הוא ג'וּלְיוּס אִירְוִוינְג דמה במובן הזה לגָארִינְצָ'ה. הוא לִיהָטֵט על הפרקט כדי להשיג יתרון. מאוחר יותר היה זה מייקל ג'ורדן (גובהו 1.98 מ') הבלתי נשכח. גָארִינְצָ'ה אהוב הנשים אך חסר המזל נפטר ב- 1982 כשהיה בן 49 בלבד. ברזיל העניקה לו הלוויה ממלכתית. כישרונות כדורגל אינדבידואליסטיים סובלים מלחצים סביבתיים בחברת הכדורגל שלהם. הם נחשבים ליוצא דופן לא רק בגלל כישוריהם אלא בגלל יכולתם להחזיק ולטפל בכדור בצורה שמרגיזה ומקוממת את חבריהם, אך מהנה את הצופים ביציעים. כִּישרונות הכדורגל באירופה סבלו בילדותם מחינוך שמרני עד שהחברה "הכירה" בזכותם להיות כאלה. שחקני עַל. לחצים כאלה כמעט לא קיימים במדינות הכדורגל של יבשת דרום אמריקה. הם לא קיימים כלל בברזיל. ברזיל היא מדינה טולראנטית שבה האנשים, הגזעים והצבעים מתמזגים זה בזה והמנטאליות הטבעית של העם היא סובלנות ונדיבות כלפי הפרט. מדינה בעלת מסורת ספורט ובעלת קרקע פורייה לצמיחת כישרונות אישיים. בברזיל נולדה בעיטת הכדורגל המסובבת.

עד ההופעה המתוחכמת של שחקני ברזיל הייתה הבעיטה החופשית מבוצעת בכוח רב מול החומה. מרבית הכדורים התנפצו עליה. מעטים חדרו אותה. זכורה הבעיטה החופשית החזקה שבעט שחקן נבחרת הונגריה מיהאלי לאנטוש במשחק הרֵעים ב- "נֶפּ-סְטָדְיוֹן" בבודפשט במאי 1954 בו הביסה הונגריה את אנגליה בתוצאה האסטרונומית הבלתי נתפשת 1:7. מול החומה האנגלית ושוערה ג'ילברט מריק (Gilbert Merrick) מקבוצת ברמינגהאם סיטי). מיהאלי לאנטוש בעט בעיטת תותח ממרחק של 25 מטרים מהשער האנגלי. "כדור ההסעה" טס במהירות של יותר מ- 100 קמ"ש וחדר לשער. (החומר נמצא בארכיון הסרטים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואפשר לבחון ולבדוק את התופעה). כדורגלן הפועל ת"א רִיפְעָאת "גִ'ימִי" טוּרְק בעט כאמור ב- 1979 במגרש ימק"א בירושלים "כדור הסעה" חופשי ממרחק של 40 מטר לשערו של מריו ז'וכוביצקי שוער הפועל ירושלים. הכדור צבר תאוצה פנטסטית של 130 – 125 קמ"ש (גם בסיוע הרוח הגבית) והכניע את השוער. (החומר נמצא בארכיון הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ז"ל / תאגיד "כאן" 11). כדי ליצור אפקט של "כדור הסעה" באוויר על הבועט לכַוֵון ולהעביר את כל כוח הבעיטה שלו דרך מרכז הכובד של הכדור. זוהי משימה לא פשוטה מפני שכבר נאמר כי הרגל איננה מכשיר מדויק מספיק. אם הדבר צולח והכדור "נוסע" במהירות באוויר מבלי להסתובב הוא הופך להיות מסוכן ומטעה. התנגדות שכבות האוויר סביבו איננה מסודרת. מאחורי הכדור נוצר שובל של וואקום, תת לחץ, אליו חודר האוויר בזרימה מערבולית. הכדור אומנם נע לפנים אך מערבולות האוויר מסיטות אותו מצד לצד, ומעלה – מטה, בצורה לא סימטרית.

שחקן נבחרת הולנד אָרִי הָאן בעט שתי בעיטות הסעה מטווחים גדולים במונדיאל ארגנטינה 1978 והכניע שני שוערים מפורסמים, דיִנוֹ זוֹף מאיטליה וסֶפּ מָאיֶיר ממערב גרמניה. (החומר נמצא בארכיון הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1). כִּישרונות גדולים ניתן לאתר כמעט בכל מדינה. שחקני הכדורגל רבי המוניטין ההם, האירי ג'וֹרְג' בֶּסְט ששיחק במועדון מנצ'סטר יונייטד והאנגלי סְטֶנְלִי מֶתְּיוּס מבלקפול, ייצגו סגנון משחק אישי קָסוּם ומרהִיב וטיפול בכדור השונה מזה של הכדורגל הבריטי המסורתי והשמרני. ג'וֹרְג' בֶּסְט וסְטֶנְלִי מֶתְּיוּס היו כִּישרונות מהדרגה העליונה ביותר. כל אחד בתקופתו העניק לכדורגל יופי וברק. צופי הכדורגל באנגליה ומחוצה לה שילמו ברצון במיטב כספם ונהרו בהמוניהם ליציעים כדי לחזות בשני כוכבי העַל האלה. שניהם היו אינדיבידואליסטים, אך למרות כִּישרונם האישי המבורך ידעו להירתם למאמץ הקבוצתי. הצופים שחזו במעלליהם על כַּר הדֶשֶא לא ישכחו אותם לעולם. חלק מהביצועים הנפלאים של שניהם שמורים בארכיון הטלוויזיה הציבורית – ערוץ 1. אך כמה קוסמי כדורגל כבֶּסְטִים ומֶתְּיוּסִים צִימַח הכדורגל האנגלי במשך דורות רבים מאז החלה הליגה האנגלית את דרכה ב- 1887. כמה כאלה צמחו באירופה. מותר להניח כי הכמות ממש מִזְעַרִית.

טקסט תמונה : שנת 1955. סיר סטנלי מתיוס (Sir Stanley Matthews) היה ווירטואוז כדורגל. נולד ב- 1 בפברואר 1915. הוא שיחק קיצוני ימני בקבוצות סטוק סיטי ובלקפול בליגה הראשונה וצבר 886 משחקי ליגה. הוא לבש את מדי נבחרת אנגליה בשלושה עשורים בשנות ה- 30, ה- 40, ו- 50 של המאה שעברה. סגנון משחקו היה ההפך הגמור מהכדורגל האנגלי השמרני. הוא כונה "הקוסם". סטנלי מתיוס נולד בטעות באנגליה. הוא היה צריך להיוולד בברזיל. גאון כדורגל שייזכר לדורות. (באדיבות International football book. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנת 1968. ג'ורג' בסט שחקן מנצ'סטר יונייטד (משמאל) יחד מאמנו מאט באסבי ב- 1968. ג'ורג' בסט כשמו היה הכי טוב. הוא היה פנומן כדורגל בעל טכניקה עילאית. על רקע הכדורגל השמרני הוא בלט ביכולתו האישית הגבוהה. ג'ורג' בסט נולד באירלנד ב- 13 במאי 1946. הוא הפך לכדורגלן עשיר שהטביע את ממונו בשתייה ונשים . בגיל 60 נפטר בחוסר כל ממחלת כבד, ללא כסף וללא נשים. (באדיבות International football book. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

לעומתם, רוויה ברזיל בעושר של כִּישרונות. רק שמותיהם קרויים בשפה אחרת ונאמרים בקֶצֶב שונה. מאמני הכדורגל בברזיל מעניקים באופן טבעי עדיפות לטכניקה האישית של השחקנים שלהם, שתכליתה להביא ליתרון במשחק הקבוצתי. המאמן הברזילאי איננו "בולם" את חניכיו. הוא מעניק להם דרור וחירות לאורך כל הדרך כדי שיוכלו למצות את כִּישרונם. הסוציולוגיה של החברה הברזילאית מחלחלת לכר הדשא. הענקת חירות לדמיון ולסגנון מהווים יתרון חשוב בעיצוב דמותם של השחקנים הצעירים. בתנאי אימון וחינוך כאלה, נוצר כר נרחב לדִמיוֹן פורה והמצאות אישיות בסגנון הטיפול והבעיטה בכדור. נדמה שהשחקנים הברזילאים נולדו לסַבְסֵב ולסוֹבֵב את הכדור. לסגנון, לטכניקה ולקצב משחקם יצא מוניטין רב. הדברים האלה ניכרים מאוד באופי משחקה של הנבחרת הלאומית של ברזיל מקדמת דנה. שמם של כוכבי הכדורגל של ברזיל נישא בפי כל מאז טורניר גביע העולם שנערך ב- 1938 בצרפת. בשורות נבחרת ברזיל שִיחֵק אז חוֹזֶה לֵיאוֹנִידָאס הגדול (Jose Leonidas). בכל תקופה כיכֵב מישהו בנבחרת ברזיל שהאפיל ביכולתו האישית על שאר שחקני דוֹרוֹ. במשחקי גביע העולם שהתקיימו בברזיל ב- 1950 הציגה ברזיל כדורגל מעולם אחר. היא הביסה בבית הגמר את שוודיה 1:7, והִכתה שוֹק על יָרֵךְ גם את ספרד 1:6. בשישה משחקים באליפות ההיא הבקיעו שחקני ברזיל 22 שערים. כמות מרשימה. איתרע מזלה במשחקה האחרון באִצטדיון "המָארָאקָאנָה" בריוֹ דֶה זָ'אנֶיְירוֹ נגד נבחרת אורוגוואי. ברזיל הפסידה במפתיע 1:2 ואיבדה את הכתר העולמי – הגביע. אך היא ניצחה במקוריות המחשבה ובדִמיוֹן יוצר. ההפסד הדרמטי לא קִלקֵל את מסורת היצירה. שני שחקנים, אָדֶמִיר וזִיזִינְיוֹ השפיעו יותר מכל על נבחרת ברזיל במשחקים ההם. במשחקי גביע העולם שנערכו ב- 1954 בשווייץ עלו לגדולה שחקנים חדשים, דִידִי עושה המשחק של ברזיל בּוּטָאלְיוֹ ג'וּלִינְיוֹ חלוץ מסוכן באגף ימין ובָּאלְטָאזָאר החלוץ המרכזי. דִידִי היה השחקן הראשון שהשתמש בבעיטה החופשית המסובבת בהצלחה נגד חומה מכסיקנית בת שלושה אנשים כדי להכניע את השוער אָנְטוֹנְיוֹ קָארָאבָּאחַל. ברזיל הביסה את מכסיקו בבית המוקדם 0:5. בוטאליו ג'וּלִינִיוֹ כבש שער מדהים בבעיטה ניידת מסובבת לשערו של גִיוּלָה גְרוֹשִיץ' שוער נבחרת הונגריה. לברזיל לא היה מזל והיא הפסידה 2:4 לנבחרת הַפֶּלֶא של הונגריה במשחק עקוב מדם בשלב רבע הגמר והודחה מהמשך המשחקים. קטעי פילם ישנים המונחים בארכיון הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הם העֵדוּת היחידה לכִּישרונם המופלג של הבועטים מברזיל בשנים 1950 ו- 1954.

האבולוציה של שידורי הספורט בטלוויזיה הבינלאומית עשתה צעד גדול קדימה בארבע השנים הבאות מאז 1954, וחשפה במונדיאל של שוודיה בקיץ 1958 את ברזיל במלוא הדרה. ברזיל הוכתרה כאלופת העולם החדשה בפעם הראשונה בתולדותיה. מהנדסי הטלוויזיה השוודיים מצאו דרך להקליט את תמונות ה- Video שהפיקו המצלמות האלקטרוניות . זה היה חידוש טכנולוגי מרחיק לכת. על סרטי הצילום המגנטיים מונצחים כישרונם של דִידִי (Didi) הוותיק בן ה- 30, נער צעיר בן 17 ו- 9 חודשים בשם אֶדְסוֹן אָרָאנְטֶז דוּ נָאסִימֶנְטוֹ העונה לכינוי "פֶּלֶה" (Pele), ושל הווירטואוז הבלתי נשכח מָנוּאֵל פְרָאנְצֶ'סְקוֹ דוֹס סָאנְטוֹס בן ה- 25 אשר ידוע בשם החיבה שלו "גָארִינְצָ'ה" (Garrincha). שיחקו בנבחרת ברזיל שחקנים ידועי שֵם אחרים כמו החלוצים וָואוָוה, וזָאגָאלוֹ, והרצים זִיטוֹ ואוֹרְלָאנְדוֹ, וגם הבלם יפה התואר הִידֶרָאלְדוֹ לוּאִיז בֶּלִינִי, המֵגינים דְזָ'אלְמָה סָאנְטוֹס ונִילְטוֹן סָאנְטוֹס, השוער גִ'ילְמָאר והחלוץ המחליף אַלְטֶפִינִי. אולם על כולם האפילה שלישיית הכדורגלנים הפנומנים, דִידִי, פֶּלֶה, וגָארִינְצָ'ה. במשחקי 1958 הבקיעה ברזיל 16 שערים ב- 6 משחקים. משחקה היה שובה עין וקליל. חלק ממומחי הכדורגל נהג לתרץ את הצלחתה של ברזיל בשל מערך טקטי חדש של הקבוצה 4 – 2 – 4, שהעמיד מאמנה וִויסֶנְטֶה פֵאוֹלָה (Feola Vicente). המאמן הברזילאי נראה כמו פרופסור מהאוניברסיטה ולא מאמן כדורגל. אולם הוא היה לא רק מאמן דגול ומוערך אלא מצויד גם במחשבת כדורגל מקורית . וויסנטה פאולה האמין מחד בשיטה הקבוצתית אך מאידך גיסא תמך בגדולה העיקרית של שחקניו. בכישרון האישי שלהם. בשחקני ההתקפה של ברזיל הייתה טמונה יכולת ווירטואוזית ליצור מצבי הבקעה ליד שערי הנבחרות היריבות גם מבלי שתהיה להם עדיפות מספרית בשלבים המכריעים של ההתקפות. הרבה הודות לגָארִינְצָ'ה ופֶּלֶה. גָארִינְצָ'ה השיג עדיפות מכרעת על מְגִנַיו באגף הימני. הוא שַם ללעַג וקֶלֶס את שומריו. פשוטו כמשמעו.

טקסט תמונה : שנת 1958. זהו מאמן הכדורגל הברזילי וויסנטה פאולה (נולד ב- 1 בנובמבר 1909 ונפטר ב- 6 בנובמבר 1975) שהיה אלוף עולם ב- 1958. הוא היה גאון כדורגל שנראה כפרופסור לסוציולוגיה וכלכלה מאוניברסיטת ריו דה ז'אניירו. (באדיבות FOOTBALL  MEISTERSCHAFT 1958 ו- TVGLOBO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

במשחק חצי הגמר הביסה ברזיל את נבחרת צרפת בראשותם של רָיְימוֹנְד קוֹפָּה וזִ'יסְט פוֹנְטֵיין בתוצאה 2:5. פֶּלֶה כבש שלושה שערים. במשחק הגמר גברה ברזיל על שוודיה גם כן בתוצאה 2:5 פֶּלֶה הבקיע שני שערים, וָואוָוה כבש שני שערים זהים כמעט ברחבת השער השוודי (משתי מסירות מעשה אומן של גָארִינְצָ'ה), וזָאגָאלוֹ הבקיע שער אחד. זכייתה של ברזיל בגביע העולם ב- 1958 נראתה לכולם כטבעית ודבר מובן מאליו. עד כדי כך הייתה ברזיל טובה יותר משאר המדינות. זאת הייתה הזכייה הראשונה שלה בסדרה של עוד ארבע זכיות נוספות במונדיאלים מאוחרים יותר ב- 1962, 1970, 1994 ו- 2002. בהיעדר שידורי טלוויזיה בישראל, היה זה בית הקולנוע "המרכז" התל אביבי (שכן ליד תחנת האוטובוסים  המרכזית הישנה בתל אביב) שרכש את זכויות ההקרנה של הסרט התיעודי בן ה- 90 דקות על משחקי מונדיאל שוודיה 1958. למרות שחלק מהמשחקים כוסה ע"י ניידות שידור ומצלמות אלקטרוניות שוודיות, השתמשו יוצרי ועורכי הסרט דווקא באוסף של לקטים שתועדו במצלמות פילם 35 מ"מ ע"י צלמי חדשות ממדינות שונות. לא כולם הוכשרו למשימה. חלק מהצלמים לא היה מיוּמָן בצילומי כדורגל . כמות החומר הייתה מוגבלת ולכן שערים רבים פוספסו. גם העמדת המצלמות וזוויות הצילום בחלק ממשחקים היו שגויות. התוצאה הסופית של הסרט הייתה חובבנית. אף על פי כן היה סרט הכדורגל הדוקומנטארי הראשוני הזה מעניין וזכה לאהדה גדולה בין חובבי הכדורגל בישראל מפני שהיה בלעדי. עשרות אלפים נהרו לקולנוע "המרכז" כדי לחזות בו שוּב ושוּב. אני בעצמי ראיתיו עשר פעמים. הסרט הוקרן כמובן על מסך קולנוע גדוֹל והסֵב הנאה רבה לצופים בו.

במשחקי המונדיאל של 1962 בצִ'ילֶה הרחוקה שבדרום אמריקה הגנה ברזיל בהצלחה על תארה כאלופת העולם בכדורגל. פֶּלֶה בן ה- 22 נפצע קשה כבר במשחק הראשון נגד צ'כוסלובקיה שהסתיים בתיקו אפס. פֶּלֶה סיים את חלקו בטורניר. המאמן החדש של ברזיל איימורה מוריירה החליף אותו בשחקן צעיר לא מוכר בשם אָמָארִילְדוֹ.

המאמן וִויסֶנְטָה פֵאוֹלָה המשיך להיות דמות מופת בכדורגל הברזילי גם ב- 1962. הוא הנהיג את ברזיל לאליפות הראשונה. למתבונן מהצד הוא לא נראה איש כדורגל, מכסימום אוהד, אך בברזיל הוא נחשב לבר סמכא מספר אחת על פיו יישק דבר. הוא הרי היה אלוף עולם ב- 1958 ומייסד השושלת. בחֲלוֹף ארבע שנים במונדיאל של צ'ילה ב- 1962 החליף אותו המאמן אָיְימוֹרֶה מוֹרֶיְירָה (Aimore Moreira). איימורה מוריירה נולד ב- 24 באפריל 1912. בטורניר גביע העולם של צ'ילה 1962 הוא היה בן 50. הוא היה מנהיג כדורגל שקול והלך בעקבות קודמו הנערץ. איימורה מוריירה התבסס על סגל השחקנים של 1958 והציב נבחרת מבוגרת יחסית אך הומוגנית ובעלת ניסיון רב. העוֹל העיקרי הוטל על קבוצת שחקנים וותיקה. במונחי הזמן ההוא כלל לא צעירה. גָארִינְצָ'ה בן 29 (נולד ב- 28 באוקטובר 1933), דִידִי אחד המבוגרים בנבחרת בן 34 (נולד ב- 8 באוקטובר 1928), וָואוָוה בן 28 (נולד ב- 12 בנובמבר 1934), שחקן ההגנה דְזָ'אלְמָא סָאנְטוֹס בן 33 (נולד ב- 27 בפברואר 1929) וחברו לתפקיד בעל השם הדומה נִילְטוֹן סָאנְטוֹס בן 37 (נולד ב- 16 במאי 1925), והשוער גִ'ילְמָאר בן 32 (נולד ב- 22 באוגוסט 1930), והקפטן מָאוֹרוֹ בן 32 (נולד ב- 30 באוגוסט 1930). השחקנים הצעירים ביותר בנבחרת ברזיל היו פֶּלֶה בן ה- 22 (נולד ב- 21 באוקטובר 1940) ומחליפו בהרכב הראשון אמארילדו בן ה- 23 (נולד ב- 29 ביולי 1939). בבית המוקדם ניצחה ברזיל את ספרד משופעת הכוכבים בראשותם של אלפרדו די-סטפאנו ופרנץ פושקש בתוצאה 1:2. היא גברה על מכסיקו 0:2, וסיימה בתיקו 0:0 עם צ'כוסלובקיה. בשלב רבע הגמר ניצחה ברזיל את אנגליה 1:3. גָארִינְצָ'ה הבקיע שני שערים ווירטואוזים. את השער הראשון בנגיחה ואת השער השלישי מבעיטה חופשית מסובבת של מ – 22  מטר. הוא הדהים את החומה הבריטית ואת שוערה רוֹן סְפְּרִינְגֶט. וָואוָוה כבש את השער השני במשחק. בחצי הגמר הכניעה ברזיל את צ'ילה 2:4 . גָארִינְצָ'ה וְ- וָואוָוה התחלקו בשערים. כל אחד מהם כבש שניים .במשחק הגמר ניצחה ברזיל את צ'כוסלובקיה 1:3 וזכתה בגביע העולם בפעם השנייה ברציפות.

שמונה משחקני ברזיל שנטלו את הגביע במשחק הגמר ב- 1958 בשוודיה שָבוּ וזכוּ בו גם בצִ'ילֶה ב- 1962. שלושת השחקנים החדשים בהרכב המנצח של 1962, היו הרץ זוֹזִימוֹ שהחליף את אוֹרְלָאנְדוֹ, הבלם מָאוֹרוֹ שיחק במקום בֶּלִינִי וגם שימש קפטן הנבחרת, והחלוץ אָמָארִילִדוֹ החליף את פֶּלֶה. משחקי צ'ילה 1962 כוסו במצלמות פילם בלבד. עידן המצלמות האלקטרוניות טרם הגיע לדרום אמריקה. שוב היה זה קולנוע "המרכז" בתל אביב שהתגייס לטובת אוהדי הכדורגל בארץ ורכש את זכויות הקרנתו של הסרט הדוקומנטרי המעניין הזה. האקסקלוסיביות הייתה היתרון הגדול שלו. שנים רבות אח"כ כשהתמניתי למנהל שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, רכשתי את הסרטים הדוקומנטאריים החשובים האלה לארכיון הערוץ הציבורי, שסיפרו את סיפוריהם של המונדיאלים הישָנים. המצלמות האלקטרוניות של ה- BBC, ומצלמות הפילם הרבות שעקבו אחרי שחקני ברזיל במשחקי גביע העולם של אנגליה ב- 1966, חשפו והבליטו לראשונה את סוֹד ההצלחה של הבעיטה החופשית המסובבת היעילה הברזילית, שנחשבת עד היום לשיא התִּחכום ופאר היצירה במשחק הכדורגל.

ברזיל התמודדה במשחק הראשון שלה בבית המוקדם נגד נבחרת בולגריה באִצטדיון "גוּדִיסוֹן פָּארְק" בעיר לִיוֶורְפּוּל. בדקה ה- 64 הוכשל גָארִינְצָ'ה במרחק של כ-20 מטר משערו של גֵיאוֹרְג נָאיְידֶאנוֹב. גָארִינְצָ'ה עצמו התייצב ליד הכדור וסקר את גֵיאוֹרְג נָיידֶנוֹב בונה את קיר המגן שלו. בימים ההם טרם נודע כוחה של הבעיטה החופשית המסובבת. ההגנות לא שָתּוּ ליבן אליה ולא הבחינו בסכנה הטמונה בה. היא לא הצטיירה כקטלנית כפי שהייתה באמת. גֵיאוֹרֱג נָיְידֶנוֹב הציב בחומה ארבעה שחקנים שהגנו על הצד הימני של השער. הוא עצמו ניצב סמוך יותר לקורה השמאלית ועוקב בשבע עיניים אחר מהלכיו ותנועתו של גָארִינְצָ'ה. גָארִינְצָ'ה עמד שלושה מטרים מהכדור. הוא פסע שלושה צעדים קלילים וסִחרֵר את הכדור להפתעת הכל בחלק החיצוני של נעל רגל ימין שלו (מרבית בועטי הכדורים החופשיים מסחררים את הכדור באמצעות החלק הפנימי של הנעל). הכדור צבר תאוצה של 85 קמ"ש עקף את החומה, וכעבור שנייה אחת נחת ברשת הבולגרית. ברזיל צעדה עכשיו ביתרון 0:2. לשערו של גָארִינְצָ'ה קדם אירוע דומה בדקה ה- 14 של המחצית הראשונה. ההגנה הבולגרית הִרבתה לפגוע ב-פֶּלֶה שוּב ושוּב כדי להקהות את עוקצה של ההתקפה הברזילאית. פֶּלֶה היה עצבני מאוד ונִרגז בגלל המשחק הגַס של יריביו. הוא היה ספורטאי ג'נטלמן וקיבל את התנצלות הבולגרים אך החליט ללמד אותם לקח. הכדור הנייח ניצב על כר הדשא במרחק של 17 מטר משערו של גֵיאוֹרְג נָיְידֶנוֹב. פֶּלֶה ביצע בעצמו את הבעיטה החופשית המסובבת. בהילוך איטי Frame by Frame על שולחן עריכת הפילם ,הלוא הוא ה- Steenbeck המפורסם ששימש אותנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במשך שנות דוֹר), ניתן לראות כי פֶּלֶה בועט בכדור בחלק הפנימי של רגל ימין. הבעיטה שלו הייתה הרבה פחות מרשימה מזאת של גארינצ'ה, למרות זאת הכדור שלו הסתחרר בהתמדה שמאלה כשהוא עוקף את החומה הבולגרית עד שהוא חודר לשער בסמוך לקורת השער השמאלית של גיאורג נאיידֶאנוב. ניתוח הבעיטה מגלה כי הכדור של פֶּלֶה נע במהירות ממוצעת של 90 קמ"ש.

אחת האהבות הטלוויזיוניות הגדולות שלי בחטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעת ההיא היה לשוב לשולחנות הפילם ומכונות ה- VTR, ולהתבונן שעות על גבי שעות במעשי האומנות של רבי האומנים האלה גָארִינְצָ'ה, פֶּלֶה, ודייגו ארמאנדו מָארָאדוֹנָה ומאוחר יותר גם של שחקנים מוכשרים אחרים. קַל לזהות בטלוויזיה את טווח מיקום הכדור במגרש ביחס לשער ולחשֵב את מהירות תנועתו (הממוצעת) המבוססת על צילום של 25 פריים בשנייה אחת. אהבתי להתעסק עם המתמטיקה הנחמדה הזאת ותהיתי כל פעם מחדש, האם השוערים ושחקני הכדורגל וגם מאמניהם , מודעים בכלל לתופעות האווירודינמיות האלה הפועלות על הכדור בעת הבעיטה החופשית המסובבת והופכות אותו לכל כך מסוכן וקטלני. כבר ב- 1966 נשאלה השאלה האם פֶּלֶה וגָארִינְצָ'ה הם גאוני הבעיטה המסובבת אוֹ שמא הצלחתם הייתה מִקרית מפני שהאָשָם נעוץ בחומה שלא התייצבה כהלכה מול פני הסכנה. התשובה לשאלה הזאת ברורה וחד משמעית. כל חומה הניצבת על פי החוק (9.15 מטרים מהכדור) ומול בועט מיומן היא פגיעה וניתנת להכנעה תהיה כמות השחקנים בתוכה אשר תהיה.

בשבת – 24 ביוני 1978 ישבתי ליד יוֹרָם אַרְבֵּל בעמדת השידור שלנו באִצטדיון "רִיבֶר פְּלֵיְיט" בבואנוס איירס. יורם ארבל נקבע על ידי לשָדֵר ישיר לירושלים  את המשחק ברזיל נגד איטליה שהתמודדו על המקום השלישי במונדיאל של ארגנטינה 1978. דן שילון יועד למשחק הגמר אליו העפילו נבחרות ארגנטינה והולנד, אך גם המשחק על מדליית הארד עורר עניין עצום בשל הנבחרות המצוינות שנטלו בו חלק. בבואנוס איירס שרר באותו יום מזג אוויר נוח, קריר במקצת, אך ללא רוח. כל אחד מ- 80000 (שמונים אֶלֶף) הצופים שנדחסו אותו אחר צהריים ביציעי האִצטדיון היפהפה לא ישכח לעולם את הדקה ה- 64 של המשחק. ברגע הזה קיבל המֵגן הברזילי נֶלִינְיוֹ את הכדור באגף ימין אלכסונית משערו של דִינוֹ זוֹף. נליניו הבלתי מכוסה התקדם קמעא לעבר השוער האיטלקי, ובהפתעה מוחלטת הֵניף את רגלו ובעט בכדור בחלק החיצון של נעלו הימנית מטווח של כ-20 מטר. הכדור המסוחרר קיבל תאוצה מדהימה. הוא שינה את מסלול תעופתו הצפוי וטס קדימה בתוואי עקום לעבר דִינוֹ זוֹף. כעבור שלושת רבעֵי השנייה נח הכדור בשיפולי הרשת מאחורי גבו של השוער. יורם ארבל הנרגש שאג למיקרופון, "ש – ע – ר  ! … א י ז ה   ש ע ר   ש ל   נֶ – לִ –י –נְ – י – וֹ…". אִצטדיון "רִיבֶר פְּלֵייט" רעם כולו. נשמע סביבי בליל של שפות. גם שדרי הטלוויזיה האחרים שהעבירו את המשחק למאות מיליוני צופים ברחבי תבל, תפשו פתאום שהם חזוּ "בשער חייהם". שמו של נֶלִינְיוֹ נישא בחלל האוויר. נדמה היה לי שגם הכוכב הברזילאי היה מופתע מעצמו וממהלכו המְשוּנֶה של הכדור היָרוּי שלו, אך זה לא הפריע לו לחגוג עם חבריו את אחד השערים המתוחכמים ביותר שנראו מאז ומעולם על כר הדֶשֶא. ברזיל ניצחה במשחק 1:2. כדאי לכם לשוב ולצפות במשחק הזה ולוּ בגלל השער הבלתי רגיל הזה של נֶלִינְיוֹ השמור בארכיון הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. הופעתה של ברזיל על כרי הדשא במונדיאל ארגנטינה 1978 עוררה התפעלות גדולה למרות שלא זכתה באותה שנה בגביע העולם. שוב כמו בשנים שחלפו היו לברזיל שחקנים נפלאים שהביאו בשורת כדורגל מרנינה ומרשימה. נֵלִינְיוֹ, דִירְסֵיאוֹ, רוֹבֶּרְטוֹ, אוֹסְקָר, אָמָארָאל וחבריהם הִיווּ נדבך נוסף במורשת העבר שלא הספיקה הפעם לניצחון הסופי בארגנטינה.

ביום רביעי – 21 ביוני 1978, שִידֵר דָן שִילוֹן ישיר לישראל מאִצטדיון "רִיבֶר פְּלֵייט" את המשחק האחרון בשלב השני של מונדיאל ארגנטינה 78', בין נבחרות הולנד ואיטליה. בדקה ה- 74 של המשחק קיבל השחקן ההולנדי בעל הבעיטה החזקה אָרִי הָאן את הכדור מיוֹהָאן נֶסְקֶנְס. אָרִי הָאן התנהל עם הכדור במרחק של 32 (שלושים ושניים) מטרים משערו של דִינוֹ זוֹף. ללא כל הכנה מוקדמת סובב את הכדור והטיס אותו בכוח רב לעבר השער האיטלקי. הכדור מעשה שָטָן הסתחרר עוד ועוד ימינה עד שפגע בחלק הפנימי של קורת השער הימנית וניתז לתוך הרֶשֶת העוטפת את השער. ניתוח אלקטרוני של הבעיטה המסובבת של אָרִי הָאן מגלה כי הכדור שהה 1.20 שנייה באוויר ומהירותו הממוצעת הייתה כ- 96 קמ"ש. דִינוֹ זוֹף השוער האיטלקי המצוין אולי לא היה מוכן לקראת הבעיטה ארוכת הטווח הזאת של אָרִי הָאן אך נותר לוֹ די והותר זמן כדי להגיע לכדור. אך זוהי דרכה של הבעיטה המסובבת. מעשה תרמית ממש הוּסַט הכדור ממסלולו המחושב לנתיב חדש ובלתי צפוי. משהבחין בכך דִינוֹ זוֹף כבר היה מאוחר מידי. לא רק דִינוֹ זוֹף הופתע מהבעיטה. גם דן שילון הופתע ממנה. אפשר להבחין בזאת בטוֹן השידור שלוֹ ובתוכן הטקסט. כל השַדָּרִים באִצטדיון "רִיבֶר פְּלֵייט" תפשו בלתי מוכנים. לפתע נשמע בליל מוכר של קולות רָמִים נרגשים שבקעו מאֵזור עמדות השידור ובמשרדי התקשורת ב- IBC  בפִיגוּרוֹאָה אַלְקוֹרְטָה בבואנוס איירס. אָרִי הָאן היה הסיבה לכך. הולנד ניצחה את איטליה 1:2 והעפילה למשחק הגמר.

שלושה ימים לפני כן, ביום ראשון – 18 ביוני 1978 ישב דן שילון בעמדת השידור בקורדובה ושידר ישיר את המשחק הולנד נגד מערב גרמניה אלופת העולם. אָרִי הָאן ההולנדי שיגר "כדור הסעה" ממרחק של כ- 25 מטר משערו של השוער הגרמני סֶפּ מָאיֶיר. כוח הבעיטה של אָרִי הָאן עבר בדיוק דרך מרכז הכובד של הכדור כשהוא נע במהירות גדולה לפנים ומתנודד מצד לצד ומעלה מטה בצורה בלתי מסודרת ממש כמו עלה יבש בעת נשירתו מהעץ. המצלמה הארגנטינית שהוצבה מאחורי שערו של סֶפּ מָאיֶיר קלטה את מעופו הנקי של הכדור. הוא היה יציב לחלוטין באוויר, ניתן היה לקרוא את האותיות החרוטות עליו. הכדור המבלבל והמטעה שנע במהירות של 100 קמ"ש הגיע לשערו של השוער הגרמני בפחות משנייה אחת והכניע אותו. דן שילון נפעם בצֶדֶק מהשער. המשחק הולנד – מערב גרמניה הסתיים בתיקו שתיים. בעיטת ההסעה איננה מסוכנת פחות מהבעיטה המסובבת. היא רק פחות שימושית. זהו סוג של בעיטה חזקה שבה מחוללה מצליח לדייק "ולהעביר" את כל כוח תנופת הרגל שלוֹ דרך מרכז הכובד של הכדור. בבעיטה מסובבת קיימת הפרדת כוחות. כוח אחד מאיץ את הכדור לפנים וכוח שני מסובבו. בבעיטת הסעה קיים ריכוז כוחות. כתוצאה מכך שכל כוח הבעיטה עובר דרך מרכז הכובד של הכדור, נע הכדור באוויר ללא כל סִחְרוּר. הכדור שאינו מסתובב טָס לעבר השער כשהוא "יָצִיב" לחלוטין באוויר וגורם שוּב לתופעות אווירודינמיות מעניינות. הגברת תאוּצַת הכדור איננה מאפשרת למולקולות האוויר "להסתדר" בצורה סימטרית מאחורי הכדור. התנגדות האוויר למעוף הכדור יוצרת וָואקוּם מאחורי הכדור, מין שקע של תת לחץ, שם מתחוללת זרימה מערבולית ולא סימטרית של האוויר. המערבולות מסיטות את הכדור הנע במהירות לפנים, מצד לצד ומעלה -מטה, בצורה לא סימטרית ובלתי צפויה לאורך קו ההתקדמות שלוֹ. בעיטת הסעה מוכרת שהביאה לשער הייתה גם מנת חלקו של שחקן הפועל ת"א רִיפְעָאת טוּרְק ב- 1979 במגרש ימק"א בירושלים נגד הפועל ירושלים. רִיפְעָאת טוּרְק בעל כוח עצום ברגליו ביצע בעיטה חופשית ממרחק של 40 מטר משערו של מָרְיוֹ ז'וֹכוֹבִיצְקִי. כל כוח בעיטתו עברה דרך מרכז כובדו של הכדור. נוצרה בעיטת הסעה. הכדור לא הסתובב ונשאר יָצִיב באוויר. הוא צָבַר תאוצה. רוח גבית שנשבה באִצטדיון סייעה להאיץ את מעופו לעבר שער הפועל ירושלים. הכדור טס במהירות של 130 – 125 קמ"ש לעבר המטרה. מָריוֹ ז'וֹכוֹבִיצְקִי נכנע לכדור המטעה. רבים נטו להאשים בזמנו את השוער הירושלמי שלא הצליח לעצור כדור מטווח כה גדול. אשמה בלתי מוצדקת. השוער אמור להגן על מטרה גדולה בדמות שער כדורגל שהמרחק בין עמודיו 7.32 מטרים וגובה קוֹרָתּוֹ מכַּר הדשא 2.44 מטרים. שטח של כמעט 18 מטרים רבועים. הכדור שיָרָה רִיפְעָאת טוּרְק הגיע במהירות עצומה בתוך שנייה אחת לסביבתו הקרובה של מָרְיוֹ ז'וֹכוֹבִיצִקִי. מרחק של ארבעה אולי חמישה מטרים מהשוער הירושלמי. לשועֵר נותרו כמה מאיות שנייה לזהות ולאַתֵּר את כיוונו המדויק. זה מאוחר מידַי ומעט מידַי זמן. במאי 1954 הביסה נבחרת הפלא של הונגריה "בנֶפּ-סְטָדְיוֹן" בבודפשט את נבחרת אנגליה בתוצאה 1:7. זה היה משחק גומלין בין שתי הנבחרות. חצי שנה קודם לכן בנובמבר 1953 ניצחה הונגריה את אנגליה באִצטדיון "וומבליי" במשחק רב שערים שהסתיים בתוצאה המכרעת 3:6. התוצאה חסרת התקדים במחצית כבר הייתה 1:4 להונגריה. אנגליה מעולם לא ספגה ארבעה שערים במחצית הראשונה ולא בשום מחצית. היה מדובר ניצחון סנסציוני של נבחרת ה- "Golden team" (נבחרת הזהב) של הונגריה בראשות המאמן גוסטב שבש (Gustav Sebes) והקפטן שלו פרנץ פושקש (Ferenc Puskas). היה זה הפסד הבית הראשון של הנבחרת האנגלית מאז ומעולם ו/או נכון יותר לומר תבוסה.

נבחרת הונגריה הייתה משופעת בכוכבים בעלי מוניטין, בראשם החלוצים פֶרֶנְץ פּוּשְקָש, שָאנְדוֹר קוֹצִ'יש ונָאנְדוֹר הִידֶגקוּטִי, הרץ יוֹזֵף בּוֹזִ'יק והשוער האקרובט גְיוּלָה גְרוֹשִיץ'. על מִיהאלי לָאנְטוֹש כמעט ולא שמעו. הוא היה שחקן הגנה עקשן שעשה את העבודה השחורה כדי ששורת החלוצים המוכשרת של נבחרתו תתפנה לעשות את דבר החשוב באמת. הבקעת שערים. את הנבחרת ההונגרית אימן גאון ומנהיג בשם גוּסְטָב שֶבֶּש. העוזר הראשי שלו היה גְיוּלָה מָאנְדִי יהודי – הונגרי ששיחק תקופה מסוימת בנבחרת הונגריה של שנות ה- 30 במאה שעברה. המשחק "בנֶפּ – סְטָדְיוֹן" התפתח על פי תכנון מחושב מראש כמו תסריט, והפך שוב לתבוסה אנגלית וניצחון מדהים שני של הונגריה. התסריט הנפלא ו/או אולי נכון יותר לומר יעיל, נכתב בקפידה ע"י המאמן ההונגרי גוּסְטָב שֶבֶּש. כבר בתחילת המשחק נקבעה בעיטה חופשית לזכות הונגריה מטווח של 25 מטרים משערו של השוער האנגלי מֵרִיק משימת ההבקעה הוטלה על מִיכַאִיל לָאנְטוֹש. לָאנְטוֹש השתמש בבעיטת ההסעה ושיגֵר טִיל. כעבור שנייה אחת שכן הכדור ברשת. מֵריק לא ראה את הכדור המתעתע.

טקסט תמונה : "נבחרת הזהב" ההונגרית בשנים 1954 – 1949. ההרכב הקלאסי, פרי יצירתו של גוסטב שבש. להלן הזיהוי משמאל לימין : הקפטן פרנץ פושקש (מקשר שמאלי ואוחז בידו את הדגל ההונגרי), השוער גיולה גרושיץ', גיולה לורנט (בלם), נאנדור הידגקוטי (חלוץ מרכזי) יוזף בוז'יק (רץ ימני – בונה המשחק), יורי זאקאריאש (רץ שמאלי), מיהאלי לאנטוש (מגן ימני), יינה בוז'אנסקי (מגן שמאלי), יורי טוֹט (קיצוני ימני), שאנדור קוצ'יש (מקשר ימני), ו- זולטאן ציבור (קיצוני שמאלי). הנבחרת הזאת ניצחה בתקופה של חמש שנים ב- 35 משחקים בינלאומיים רצופים אך כשלה דווקא בהתמודדות החשובה ביותר שלה במשחק הגמר במונדיאל של שווייץ ב- 4 ביולי  1954, בו הפסידה 2:3 למערב גרמניה. לאחר המרד ההונגרי ב- 1956 נגד ברה"מ התפרקה נבחרת הזהב הזאת ושחקניה נפוצו לכל עבר. פרנץ פושקש, שאנדור קוצ'יש, וזולטאן ציבור ערקו לספרד. (באדיבות הטלוויזיה ההונגרית, MTV. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עוד דוגמא מצוינת לבעיטת ההסעה או "בעיטת העלה היבש" הייתה של הגרמני רָיְינֶר בּוֹנְהוֹף במשחק הגמר על גביע אירופה לאלופות ב- 1977 בין קבוצות מינשנגלאדבאך אלופת מערב גרמניה וליוורפול אלופת אנגליה. בשלהי המחצית השנייה נפסקה בעיטה חופשית לגרמנים כ- 20 מטר משערו של ריי קלמנס. רָיְינֶר בּוֹנְהוֹף נחשב אז לאחד הבועטים המוכשרים באירופה . הוא החליט לא לסחרר את הכדור בפעם הזאת. רָיְינֶר בּוֹנְהוֹף בעט את הכדור בכוח עצום "ונעל" אותו על קו הראייה בינו לבין השוער האנגלי שהותירה החומה. לקחה לכדור שנייה אחת לחדור לשער. 6 מצלמות אלקטרוניות צילמו את המשחק והעבירו אותו בשידור ישיר באירופה. כולן היו מחוברות למכשירי הקלטה נפרדים (Isolated Cameras). ההילוכים החוזרים האיטיים של המצלמות האחוריות הראו בבירור כי הכדור של רָיְינֶר בּוֹנְהוֹף התנהג בעת מעופו באוויר "כעלה יבש". הכדור חלף בסמוך לרֵיי קְלֶמֶנְס, אך שוער ליוורפול לא היה יכול לוֹ. מומחי הבעיטות החדשים בכדורים החופשיים המסובבים כמו האנגלי דֵייוִיד בֶּקְהָאם והברזילי רוֹנַלְדִינְיוֹ ואחרים הפכו מושא להערצה גדולה בשנות האלפיים. הטלוויזיה חשפה אותם שוב ושוב למיליארדי צופים ברחבי תבל. אף על פי כן הם אינם יכולים לגנוב את התהילה מדוֹר השחקנים הישן שאני גדלתי עליו.

אני פונה לרגע למשחק הכדורעף. אולימפיאדת טוקיו, יום שישי – 23 באוקטובר 1964. מצלמות הטלוויזיה חושפות את האווירודינאמיקה של מכות הפתיחה במשחק הכדורעף. האיש המאושר ביותר בין 100 מיליון בני יפן ביום הזה הוא אדם עניו וצנוע, אמיץ לב, עשוי ללא חַת, ובעל כוח רצון עשוי מברזל. הִירוֹפוּמִי דָאיְמָאטְסוּ. הִירוֹפוּמִי דָאיְמָאטְסוּ קבע לפני 53 שנים סטנדרטים קשוחים באימון נשים בספורט ואמות מידה בלתי מקובלות בחינוך הפרט למען המטרה הסופית – הניצחון. עד היום ההוא 23 באוקטובר 1964 הוא היה כמעט אנונימי. גם לבני עמו. אבל עכשיו בלילה של יום שישי 23 באוקטובר 1964 בהיכל הספורט המפואר של קוֹמָאזָאוָוה הפך הִירוֹפוּמִי דָאיְמָאטְסוּ לבֵּן אַל-מָוֶות. הוא הפך לגיבורה הלאומית של יפן. לפני שניות ספורות זכו נשות יפן במדליית הזהב האולימפית בכדורעף. הן הביסו את נבחרת הנשים של ברה"מ בתוצאה המכרעת המדהימה 0:3. הִירוֹפוּמִי דָאיְמָאטְסוּ הוא מאמנן של בנות יפן מזה ארבע שנים. הוא האיש שעומד מאחורי ההצלחה המדהימה של הכדורעף תוצרת ארץ השמש העולה. במשך ארבע שנים רצופות העביד את השחקניות שלו בפרך. מדליית הזהב הייתה התמורה. כל מי שנכח ב- "קוֹמָאזָאוָוה" לא ישכח את המראות של שריקת הסיום. השחקניות היפניות משתוללות משמחה צוחקות ובוכות מאושר, חבוקות האחת בזרועות חברתה, בעוד המאמן הִירוֹפוּמִי דָאיְמָאטְסוּ יושב לו בשולי המגרש, קפוא פנים, נטול רגשות ומכונס בעצמו. שמחת הניצחון פורצת לה בצורה דרמטית לאחר ארבע שנות ייסורים של אימונים מפרכים ללא ספור והמאמן יושב לו בודד בצד, תומך סנטרו בשתי ידיו וצופן את מחשבותיו כאילו אין הדבר נוגע לו. סוריאליסטי. לא מציאותי. בשניות ההן לפני כל כך הרבה שנים ב- "קוֹמָאזָאוָוה", ידע הִירוֹפוֹמִי דָאיְמָאטְסוּ כי הֶאֶמת ניצחה. במשך שנים ארוכות, רחוק מן העין והלב יָצָק הִירוֹפוּמִי דָיְאמָאטְסוּ עם שחקניותיו דפוסים חדשים של מאמץ עליון באין ספור אימונים באולמות הכדורעף. קווי מחשבת האימון שלו הפכו ברבות השנים "לאורים ותומים" של המשחק בכל רחבי תבל. תשאלו את אריה זלינגר מאמן הכדורעף הישראלי המצליח שזכה במדליית הכסף עם נשות נבחרת הכדורעף של ארה"ב באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984, וחזר על ההישג הזה כמאמן של נבחרת הגברים של הולנד בטורניר הכדורעף באולימפיאדת ברצלונה 1992. הוא אולי ייטיב לספר ממני על גדולתו של הירופומי דאימאטסו.

בעיטות הסיבוב וההסעה של שחקני הכדורגל סגרו מעגל מחקרי אווירודינמי מעניין שהחל להיווצר דווקא במשחקי הכדורעף בשנות ה- 60. אנשי הכדורעף היפניים יצרו מודל לחיקוי גם בעולם הכדורגל . שחקני הכדורגל גילו בעקבות המחקר היפני את צפונותיה של הבעיטה החופשית המסובבת וגם את תוצאותיה האפקטיביות של בעיטת ההסעה על כרי הדשא. הכדורעף היפני הקדים תמיד בהתפתחותו את הכדורגל האוניברסאלי – במקוריות מחשבה ובדִמיוֹן יוצר . הוא גרם לכך שבין שני משחקי ספורט כל כך שונים במהותם, נוצר מכנה משותף בתחום הנגיעה בכדור, החבטה והבעיטה בו, ודרך מעופו והתנהגותו באוויר. היפנים היו הראשונים שפיתחו מכת פתיחה בה כוח היד מתנקז למרכז הכובד של הכדור. מהירות תנועה של בין 15 ל- 17 מטרים בשנייה אחת מקנה לכדור מעוף מתעתע הדומה לדרך נשירתו של עלה יבש מהעץ. הם הוכיחו שהכדורעף מתנהג באוויר כמו "עלה יבש" הנושר מעֵץ וגם צונח לקרקע כמוהו בצורה לא מסודרת ולא סימטרית. לכן לא ניתן לקבל יותר את הכדור באצבעות. הדבר גורם לנגיעה כפולה ולא נקייה בכדור, או לשהיית הכדור פרק זמן ממושך מידי על האצבעות. עולם הכדורעף השתנה מקצה לקצה ושינה בבת אחת פַזָה. הקבלה העילית נעלמה לחלוטין מנוף המשחק ובמקומה נכנסה לשימוש הקבלה התחתית . בעיטת ההסעה או בעיטת "העָלֶה היָבֵש" היא בעיטה יוצאת דופן של כדורים חופשיים במִגרשי הכדורגל. קשה לדייק בבעיטה כזאת. ההצלחה בה היא בת מזל במידה ניכרת. ההסבר לכך פשוט. הרגל היא "מכשיר גַס" ולא מדויק לעומת היד. קשה למקד ולכוון את כל כוח הרגל למטרת נקודה אחת בשער. בעיטות הסעה נבעטות בדרך כלל בכוח רב ברגל גסה לעבר השער ששטחו 17.86 מ"ר. (המרחק בין קורות השער הוא 7.32 מ' וגובה המשקוף 2.44 מ'). הבעיטה המסובבת היא כלי נשק הרבה יותר מדויק ולכן יעיל יותר.

הרגל מורכבת ממספר "קטעים" המחוברים ביניהם במִפרקים ומופעלים ע"י קבוצות שרירים שונות. כף הרגל עטופה בנעל מיוחדת שהיא הפונקציה האחרונה שבאה במגע עם הכדור. "יוֹתֵּר מִידַי" מִפרקים ושרירים משתתפים בפעולה הפשוטה הזאת של הלחיצה על ההֶדֶק – הבעיטה בכדור. הרגל הכבדה בהשוואה לזרוע העדינה יותר נעדרת גם מנגנון בקרה כמו אצבעות כף היד המסוגלות להשפיע על כיוון וריכוז הכוח המניע את הכדור לפנים. הבעיטה המסובבת הפכה לנחלת ההמונים. גם בישראל. די אם נזכיר חלק מהשמות שהשתמשו בה בהצלחה בקריירה שלהם כדי להראות עד כמה הייתה פופולארית ומסוכנת כאחת. אורי מלמיליאן, מרדכי שפיגלר, גיורא שפיגל, יהודה שהרבני, רן בן שמעון, יצחק "איציק" זוהר (שחקן גבוה, 1.91 מ', בעל מסת רגל ותנופת רגל עזה שהפכו אותו לבועט בעל יכולת), אלי אוחנה, אלון חזן, היו בועטים מחוננים.

בתחילת שנת 1989 ידעתי כבר ששחקן הכדורגל האוסטרלי צָ'ארְלי יָאנְקוֹס (ממוצא יְוָונִי) שלבש את  החולצה מס' 4 בנבחרתו הוא בועט מוכשר ומחוּנן בתחום הבעיטות החופשיות. רכשתי מחבריי ברשת הטלוויזיה האוסטרלית SBS בסידני כמה שערים שלוֹ שהובקעו בבעיטות חופשיות מסובבות. צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס התפרסם באוסטרליה כבועט הטוב ביותר ביבשת. מועד המשחק ישראל נגד אוסטרליה ביום ראשון בשבוע – 19 במרס 1989 באִצטדיון ר"ג במסגרת קדם גביע העולם קרֵב, לכֵן ביקשתי לערוך לצופי הטלוויזיה ולשחקני נבחרת ישראל הכרה עם השחקן המסוכן הזה. הבעיטות החופשיות המדויקות שלוֹ שוּדרוּ כחומר למחשבה בתוכנית "משחק השבת" במוצ"ש – 18 במרס 1989, שיוּחדה רוּבּה כְּכוּלה לקראת המשחק נגד אוסטרליה שעמד להיערך למחרת. באותו שבוע כמה ימים לפני המשחק נגד ישראל כבש צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס שער מדהים בבעיטה חופשית נַיֶיחֶת מטווח של כ- 30 מטר בהתמודדות רֵעִים של נבחרתו נגד נבחרת יוון באתונה. ההתמודדות הזאת שימשה כמשחק הכנה בדרכה של נבחרת אוסטרליה לישראל. השער הזה נשלח אלי מייד Unilateral מאתונה לירושלים ע"י ידידי נִיקוֹס קָאטְצָארוֹס מנהל מחלקת הספורט בטלוויזיה היוונית הציבורית ERT, וצורף לאוסף שהוקרן באותה מהדורת "משחק השבת" במוצ"ש – 18 במארס 1989. יורם ארבל הגיש את התוכנית באותו ערב והיה מודע היטב למֵידַע הוויזואלי שהשגתי עבורו מהטלוויזיה היוונית הציבורית. ציידתי אותו ואת צופי הטלוויזיה שלנו במידע הנוגע ליכולת הבעיטה החופשית של צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס.

לנבחרת ישראל היה ממי לחשוֹש, ובצדק. צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס היה בועט מחונן ברגל ימין ופיגורה כדורגל מוכּרת בישראל עֶרֶב ההתמודדות החשובה ישראל – אוסטרליה באִצטדיון ר"ג. אינני יודע אם מאמני נבחרת ישראל יעקב גרונדמן ויצחק שניאור והשחקנים צפו באותה תוכנית "משחק השבת" עֶרֶב המשחק נגד אוסטרליה והאם שתו לִבָּם לכשרון הבעיטה של צ'ארלי יאנקוס. אם צָפוּ, הם היו חייבים להיעזר בצילומי ה- Video כדי ללמוד, לנתח, לגלות את סוד כוחו של הבועט האוסטרלי, ולהתכונן. זאת הייתה חובתם. הבעיטה החופשית – מסוכנת (!) אולם הבקעת שערים באמצעותה איננה בבחינת גזירת גורל. בהחלט ניתן להתכונן לקראתה במידה ואתה מכיר את תכונות הבועט ומודע לנתונים האווירודינאמיים הפועלים על הכדור הירוי. הצבת חומה מול כדור חופשי ע"י השוער היא תורה שלימה. כלל לא בטוח שבניית חומה נדרשת בכל תנאי ומצב.

באותו יום ראשון בערב ההוא ב-19 במרס 1989, קָנוּ שני אנשים את עולמם בדקה ה-71 של המשחק ישראל נגד אוסטרליה 1:1 באִצטדיון ר"ג: החלוץ האוסטרלי צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס ושַדָּר הספורט המוביל בטלוויזיה הישראלית הציבורית רב אמן בניסוח טלוויזיוני, יורם ארבל.

ניתן להתגונן מפני הבעיטה החופשית במשחק הכדורגל רק באם מכירים ומבינים את התורה המתמטית – פיזיקאלית ואת מגוון התופעות האווירודינאמיות שהיא גוררת עמה לאחר ביצועה, לאחר הבעיטה בכדור ושיוטו באוויר, ורק באם מכירים ויודעים באיזה רגל בועט אותה השחקן היריב. הצבת חומה חכמה ויעילה מול השחקן הבועט את הכדור החופשי איננה החלטה אוטומטית. שיקולי בנייתה של החומה, צריך ו/או לא צריך, חייבים להיעשות על פי נתוני מקום מנוחתו הגיאוגראפי של הכדור החופשי בטרם הבעיטה, והטווח שלו מהשער. בכל מקרה של הצבה, אל לה בשום אופן להסתיר את שדה הראייה של השוער.

זה נכון. ביום ראשון בערב ההוא של 19 במרס 1989, קָנוּ שני אנשים את עולמם בדקה ה- 71 של המשחק ישראל נגד אוסטרליה באִצטדיון ר"ג. צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס שכבש מול חומה דלילה בת ארבעה שחקנים את שערו של בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג מבעיטה חופשית מטווח של 28 מ', ויורם ארבל ההמום מהשער בלתי מחוייב המציאוּת, ומי שנזף בטוֹן של מורה כּוֹעֵס פעמיים בשחקני נבחרת ישראל באמצעות המיקרופון שלוֹ : "זה מה שאמרתי לכם…זה מה שאמרתי לכם… ככה לא בונים חומה…ככה לא בונים חומה". ניידת השידור הגדולה שלנו "הוֶורֶד" על שֵש מצלמותיה צילמה את ההיסטוריה הזאת, והמצלמה המובילה חשפה את כל הסיפור לפרטי פרטים. זו הייתה שעתו היפה של יורם ארבל שהצליח להגדיר בצורה כל כך מדויקת את הטעות הכל כך גסה של השוער הישראלי בוני גינזבורג וההגנה שלו. יורם ארבל לא הגה את רעיון קריסת החומה , אך היה הראשון שהיטיב לבטא אותו בשֵש עשרה מילים בשידור ישיר. זהו ההבדל . תמונות ה- Stills מתוך סרט ה- Video המקורי יסייעו להבין את אשר התרחש באותה הדקה ה- 71 ההיא ב- 19 במארס 1989.

טקסט תמונה : 19 במארס 1989. אצטדיון ר"ג. תיעוד של מצלמה מס' 3 של ניידת השידור שלנו, של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית משדרת ישיר את המשחק ישראל – אוסטרליה 1:1 במסגרת הבית האוקייני בקדם גביע העולם של איטליה 1990. זוהי הדקה ה- 71 במשחק קדם גביע העולם בכדורגל ישראל – אוסטרליה, וזהו הבועט האוסטרלי צ'ארלי יאנקוס ש- מכין את הכדור לבעיטה החופשית שלו. בוני גינזבורג (מוסתר ע"י החומה) מחיש שחקן רביעי לקיר המגן שלו. השוער הישראלי לא חש בסכנה הצפויה והעמיד את החומה שלוֹ בצורה שלומיאלית. דוד פיזנטי, משה סיני, ניר קלינגר, ואפרים דווידי מקשיבים להוראת השוער בוני גינזבורג, היכן וכיצד יש להתייצב מול הבועט צ'ארלי יאנקוס. (באדיבות ערוץ 1. מתוך סרט ה- Video המקורי. ארכיון יואש אלרואי).

טקסט תמונה : 19 במארס 1989. אצטדיון ר"ג. תיעוד של מצלמה מס' 3 של ניידת השידור. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית משדרת ישיר את המשחק ישראל – אוסטרליה 1:1 במסגרת הבית האוקייני בקדם גביע העולם של איטליה 1990. הדקה ה- 71 במשחק קדם גביע העולם בכדורגל ישראל נגד אוסטרליה. האוסטרלים זוכים בבעיטה חופשית ממרחק של כ- 28 מטר מהשער הישראלי. השוער בוני גינזבורג המוסתר ע"י ארבעת שחקני החומה השגויה שהציב, חושף בצורה מוגזמת את צִדוֹ הימני של השער הישראלי (מנקודת מבטו של הבועט האוסטרלי צ'ארלי יאנקוס). השחקנים הישראליים מימין לשמאל דוד פיזנטי, משה סיני, ניר קלינגר, ו- אפרים דווידי מקבלים הוראות שגויות מהשוער בוני גינזבורג ומציבים חומה לא יעילה מול צ'ארלי יאנקוס. (באדיבות ערוץ 1. מתוך סרט ה- Video המקורי. ארכיון יואש אלרואי).

טקסט תמונה : 19 במארס 1989. אצטדיון ר"ג. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית משדרת ישיר את המשחק ישראל – אוסטרליה 1:1 במסגרת הבית האוקייני בקדם גביע העולם של איטליה 1990.הדקה ה- 71 במשחק קדם גביע העולם בכדורגל ישראל – אוסטרליה. תיעוד של מצלמה מס' 3 של ניידת השידור שלנו, של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. החומה הישראלית מפקירה את הצד הימני של השער (מנקודת מבטו של צ'ארלי יאנקוס). השוער הישראלי בוני גינזבורג שומר על הקורה השמאלית (מנקודת מבטו של הבועט צ'ארלי יאנקוס) מוסתר על ידי החומה שבנה. השוער הישראלי איננו מבין ולא יודע כי צ'ארלי יאנקוס הבועט ברגל ימין יכול לסחרר את הכדור רק בכיוון הקורה הימנית (מנקודת מבטו של הבועט) ולעולם לא לעבר השמאלית (מנקודת מבטו של הבועט). איוולת שעלתה בשער חובה לנבחרת ישראל אך הולידה את אחד הסלוגנים הנודעים בספורט הישראלי לדורותיו של שדר הטלוויזיה יורם ארבל, "…ככה לא בונים חומה…". (באדיבות ערוץ 1. מתוך סרט ה- Video המקורי. ארכיון יואש אלרואי).

ניתוח יסודי של הבעיטה החופשית המפורסמת ברגלו הימנית של צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס מדגיש בצורה ברורה כי את האשמה בכיבוש השער אין לחפש בחומה השברירית שהתייצבה מול הבועט האוסטרלי אלא במקום שבו היא מוקמה באמת. האשמה חבויה בשוער בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג שהציב את החומה כפי שהציב וחִילֵק הוראות שגויות לארבעת שחקניה, דָוִד פִּיזָנְטִי, משֶה סִינַי, נִיר קְלִינְגֶר, ואֶפְרָיִם דָוִוידִי, על איזה צד של שערו עליה לגוֹנֵן. בשלב מסוים נטש דוד פיזנטי את החומה, והשוער בוני גינזבורג מיהר לתגבר אותה ביהודה עמר . אשמת הבקעת השער הישראלי מוטלת על בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג בלבד מפני שלא ידע באיזה רגל בועט צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס את בעיטותיו החופשיות (בועט ברגל ימין בלבד), ולכֵן טעה והציב את החומה במקום לא נכון . לצָ'ארְלִי יָאנְקוֹס כבועט ברגל ימין הייתה רק אפשרות אחת. ברירת מחדל יחידה. לכַוֵון ולירוֹת את הכדור לעבר הקורה הימנית הקרובה מנקודת מבטו (או השמאלית מנקודת מבטו של בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג). אם ידע בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג כי צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס בועט ברגל ימין הרי שאשמתו כפולה. בדיעבד ברור כי למרות הצבת החומה מול צ'ארלי יאנקוס הרי ש- שערו של השוֹעֵר הישראלי בוני גינזבורג נותר חשוף ולא מוגן.

הצבת החומה נגד בעיטה חופשית של כדור נייח היא כמעין משחק מוחות בין השוער לבועט . תִכנון הצבת החומה נועד להקשות על הבועט בתנאי שהשוער יודע את כיוון הבעיטה . אִילוּ בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג שוער נבחרת ישראל וגם מאמניו יעקב גרונדמן המנוח ויצחק שניאור חוננו בטיפ-טיפת אינפורמציה מוקדמת הנוגעת לחוקי הפיזיקה והאווירודינמיקה המסבירים והמנתחים את התנהגות מעוף הכדור באוויר וגם הבנה בסיסית באנטומיה של פעולת מִפרק כף הרגל של האדם, הם היו יכולים לצפות כראוי מראש את מסלול מעוף הכדור ולמנוע את הבקעת שערה של נבחרת ישראל. תופעת "צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס" שודרה כאמור עֶרֶב המשחק ישראל – אוסטרליה בתוכנית "משחק השבת" – במוצ"ש 18 במארס 1989. אינני יודע אם השוער ומאמניו צפו ב- "משחק השבת" באותו ערב. על כל פנים נותר להם מספיק זמן כדי לעקוב וללמוד את בעיטותיו החופשיות של הבועט האוסטרלי המחונן שהוצגו עֶרֶב קודם לכן בפרוטרוט, פחות מ- 24 שעות לפני המשחק, כדי להיערך לקראת הסכנה בהתאם. הייתה להם הזדמנות בלתי חוזרת לאסוף מֵידַע מוקדם על צָ'ארְלי יָאנְקוֹס באמצעות סרטי ה- Video שעמדו לרשותי בטלוויזיה הישראלית הציבורית. היה להם מספיק זמן לנתח את כישוריו של הבועט האוסטרלי על מנת לצפות מראש את כיוון מעוף הכדור שלוֹ, ולהתכונן לקראת ביצוע הבעיטה ברצינות כשיידרשו לכך. הם לא עשו זאת. אולי מפני שלא העלו בדעתם שהם יכולים להיעזר בידע הקונקרטי שלי בתחום הזה של "האווירודינאמיקה של הבעיטה החופשית המסובבת במשחק הכדורגל" ובמודיעין שיכולים לספק להם צילומי הטלוויזיה שהבאתי למסך. ו- אולי מפני שבאמת לא היה להם את היכולת והידע לחשוב שבכלל ניתן להשתמש בכלים המתמטיים – פיזיקאליים האלה , הדוחפים את האדם לחקור ולהבין את התופעות הקורות סביבו, גם אלה הקשורות לספורט ולכדורגל. ניתוח אווירודינאמי של מעוף הכדור המסובב בבעיטות חופשיות במשחק הכדורגל הוא תחום חשוב אך בלתי ידוע ולא נחקר כלל בשורות נבחרת ישראל. לא ע"י המאמנים וגם לא ע"י השחקנים. הם משאירים את התוצאות ליד המקרה. צריך לקבוע בצער ששני המאמנים וגם שוער הנבחרת לא הכינו את שיעורי הבית שלהם. ולא חשוב מאיזה סיבה. בסופו של דבר החומה שלהם קרסה ללא תנאי.

טקסט תמונה :  19 במארס 1989. אצטדיון ר"ג. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית משדרת ישיר את המשחק ישראל – אוסטרליה 1:1 במסגרת הבית האוקייני בקדם גביע העולם של איטליה 1990. הדקה ה- 71 במשחק קדם גביע העולם בכדורגל ישראל – אוסטרליה. תיעוד של מצלמה מס' 1 של ניידת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. שחקן אוסטרלי מצטרף כפיתיון לצידה הימני של חומה הישראלית. בתמונת ה- Long Shot זאת אפשר לראות בבירור כי השוער בוני גינזבורג ניצב קרוב הרבה יותר לקורה השמאלית ומפקיר את הימנית. הוא מאמין בתום לב אך בטיפשות גמורה כי החומה שהציב מגוננת על צִדו הימני של השער שלו. הוא איננו קורא נכון את מפת הקרב ועתיד לשלם על כך ביוקר רב בתוך שניות ספורות. דוד פיזנטי נוטש את החומה הלא יעילה. המגן יהודה עמר מצטרף אליה. אך ללא הועיל. (באדיבות ערוץ 1. מתוך סרט ה- Video המקורי. ארכיון יואש אלרואי).

טקסט תמונה : 19 במארס 1989. אצטדיון ר"ג. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית משדרת ישיר את המשחק ישראל – אוסטרליה 1:1 במסגרת הבית האוקייני בקדם גביע העולם של איטליה 1990. הדקה ה- 71 במשחק קדם גביע העולם בכדורגל ישראל – אוסטרליה. תיעוד של מצלמה מס' 5 של ניידת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. צמד מאמני נבחרת ישראל יעקב גרונדמן ז"ל (כורע משמאל) ויצחק שניאור ז"ל (עומד) מתבוננים בקרב המוחות שמתנהל בין בוני גינזבורג וצ'ארלי יאנקוס מבלי להתערב בו ומבלי לייעץ לו ו-השפיע עליו. גם הם לא הכירו את תכונות מעוף הכדור של צ'ארלי יאנקוס, לא למדו את בעיטותיו, ולא קראו נכון את מפת הקרב. (באדיבות ערוץ 1. מתוך סרט ה- Video המקורי. ארכיון יואש אלרואי).

עסקתי בתופעות האווירודינמיות של הבעיטה החופשית המסובבת במשחק הכדורגל שנים רבות. זאת לא תורה כל כך מורכבת. אני יכול לקבוע ללא היסוס כי ב- % 95 מהמקרים ניתן לצפות מראש את כיוון הבעיטה ומסלול תנועת הכדור. צריך לומר כאן בריש גלי שצילומי הטלוויזיה מוכיחים כל פעם מחדש כי לא תמיד נדרשת הצבת חומה מול כל בעיטה חופשית באשר היא. לעיתים קרובות החומה רק מפריעה ומסתירה את שדה הראייה ל- שוער. אך הוא שלעיתים רבות הוא כלל אינו זקוק לה, דווקא הוא מציב אותה כאוטומט מבלי לחשוב. הוא איננו חושב מפני שכך אילפו אותו. כך הרגילו אותו. חומה כזאת ו/או אחרת, יעילה ו/או מחוררת, בונים בכל מקרה ומקרה ללא כל שיקול מפרה ומחשבה הגיונית. ובכן, הבעיטה המסובבת הקטלנית מציגה את מרבית שחקני ההגנה ושוערם וגם הרבה מאוד את המאמנים שלהם באור עגום. מצאתי מעט מאוד מאמני כדורגל שהתעניינו בתופעת "הבעיטה החופשית", הקדישו זמן מחשבה להבין אותה, וחיפשו פתרונות יצירתיים איך לבלום אותה וכיצד להתגונן מפניה. קפטן נבחרת אנגליה בילי רייט שַח לי באוקטובר 1975בלונדון (בעת שיחה ארוכה בינינו ב- Workshop טלוויזיוני שערכו ה- BBC ו- ITV בבירה האנגלית בימים ההם לפני 46 שנים), והצהיר בפניי טקסט חכם,  כלהלן :  "משחק הכדורגל הוא אומנם פשוט אך נועד לאנשים חושבים", והוסיף, "…והם לא רָבִּים על כָּר הַדֶשֶא…" (השיחה שלי עמו לפני 46 שנים נסבה אודות שתי התבוסות שספגה אנגליה מנבחרת הונגריה, 6:3 ב- 25 בנובמבר 1953 באצטדיון "וומבליי" בלונדון, ו- 7:1 במשחק הגומלין ב- 23 במאי 1954). הבעיטה החופשית ההיא של צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס לפני עשרים ותשע שנים ביום ראשון – 19 במארס 1989 באצטדיון ר"ג במשחק ישראל – אוסטרליה 1:1, הטילה אור נוגה על שוער נבחרת ישראל בוני גינזבורג ועל צמד מאמניו יצחק שניאור ז"ל ויעקב גרונדמן ז"ל. בעיטה חופשית מטווחים שבין 16 מ' ל- 30 מ' עשויה להיות כלי נשק קטלני. לא כל שכן אם השחקן הבועט אותה בחוזקה מסובב גם את הכדור. צריך להתכונן לקראתה כיאות. צֶמֶד המאמנים הישראלי יעקב גרונדמן ויצחק שניאור היה מתוח מאוד לקראת הבעיטה החופשית של צָ'ארְלִי יָאנִקוֹס. אפשר לראות את זה בבירור בסרט ה- Video של המשחק. יענקל'ה גְרוּנדמַן צָפָה בהתארגנות החומה כשהוא כורע. יצחק שניאור השקיף מאחוריו בעמידה על משחק המוחות בין הבועט לשוער. שניהם התבוננו בנעשה במגרש בדריכות אך שתקו ולא התערבו. הם הותירו את בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג להתמודד לבדו עם הבעיות הסבוכות של האווירודינמיקה של הכדור החופשי שבעוד רגע קט צ'ארלי יאנקוס ישגר אותו לכיוונו בעוצמה רבה. יעקב גרונדמן ויצחק שניאור לא סייעו לבוני גינזבורג לפתור את התלבטויותיו הנוגעות למיקום הצבת החומה והנוגעות למיקום שלו עצמו בשער, המתייחסות לשאלת מיקומו הגיאוגראפי של הכדור ש- נַח על כַּר הדֶשֶא במרחק של 28 מ' מהשער הישראלי ביחס לשער הישראלי, כאילו הבעיטה החופשית של צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס היא מעשה שבשגרה. שני המאמנים הלאומיים האלה לא הבינו דבר במתמטיקה הפיזיקאלית של תנועת הכדור החופשי באוויר ולא ידעו כי צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס רב אמן בעיטות חופשיות נייחות בועט תמיד רק ברגל ימין שלו, ולכן שתקו. הם לא הכינו את השוער הישראלי למצב הקונקרטי זה של בעיטה חופשית ישירה מטווח של כ- 28 מטר באגף ימין. גם בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג איש בּוּר בתחום שלא הבין כלום בענף המתמטיקה הפיזיקאלית של האווירודינמיקה של הבעיטה החופשית במשחק הכדורגל, עשה את כל השגיאות האפשריות במשך זמן כה קצר. הוא מיקם את עצמו ואת החומה שלו מול צ'ארלי יאנקוס והכדור שלו במקומות הלא נכונים ושילם את המחיר. זאת הייתה כרוניקה של טעויות ידועה מראש. אין מילים אחרות לתאר את המקרה המצער הזה שהעלה את שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית יורם ארבל לגְדוּלָה. שדרני הספורט הם במידה רבה ברי מזל. הם נבנים לא רק מהצלחתם של הספורטאים מושאי השידור שלהם אלא גם מכישלונם. חוק ברזל תקשורתי קובע כלהלן : אנשים בּוּרִים וטיפשים נעדרי יֶדָע תמיד משלמים את המחיר במעמדים שנשגבים מבינתם, בעוד שדרני הטלוויזיה קוצרים את התהילה.

אנוכי עוזב לרגע את בוני גינזבורג התם נעדר ידע מינימאלי בתורת הבעיטה החופשית המסובבת במשחק הכדורגל ועורך הפסקה מטודית לטובתו של יורם ארבל אחד מגדולי שדרני הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בכל הזמנים וגאון הניסוח הטלוויזיוני המדויק, הממוקד, ו-החסכוני (!). 

יורם ארבל לא היה עיתונאי, אפילו לא עיתונאי בגרוש, אולם שַדָּר עַל ונָבוֹן מאוד בטלוויזיה בעל כושר ניסוח מעולה, מיטבי, תמציתי, וחסכוני בעת התרחשויות שנויות במחלוקת ב- שידורים ישירים של משחקי כדורגל. יורם ארבל נבנה ב- 19 במארס 1989 באצטדיון ר"ג מכישלונו המוחלט והקולוסאלי של השוער הלאומי בוני גינזבורג וחומתו מול הבועט האוסטרלי צ'ארלי יאנקוס כשזעק אז את זעקתו הכפולה למיקרופון בשידור ישיר של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, לאחר שהכדור החופשי עבר את הדרך של 28 מ' בתוך שנייה אחת וחצה את קו השער הישראלי, "ככה לא בונים חומה, ככה לו בונים חומה…זה מה שאמרתי לכם, זה מה שאמרתי לכם…". זאת הייתה הפעם השנייה בה הוא קוצר תהילה טלוויזיונית פופולארית רחבת ממדים על חשבון ספורטאי כושל ברמה לאומית בדמותו של בוני גינזבורג. ב- 22 ביוני 1986 התרומם יורם ארבל לראשונה לגדולה טלוויזיונית בינלאומית  באצטדיון ה- "אצטקה" במכסיקו סיטי במונדיאל מכסיקו 86' על חשבון שופט הכדורגל הטוניסאי עלי בנאסר במשחק ארגנטינה – אנגליה 1:2. זה קרה בעת שידור ישיר שלנו בדקה ה- 51 של משחק 1/4 הגמר בטורניר בין ארגנטינה לאנגליה בו הכניע קפטן נבחרת ארגנטינה דייגו ארמאנדו מאראדונה ב- ידו השמאלית את שוער נבחרת אנגליה פיטר שילטון (Peter Shilton) מבלי ששופט המשחק יעניש את העבריין. השופט עלי בנאסר (Ali Bennacer) אישר ממקום תצפיתו על כר הדשא את השער של דייגו ארמאנדו מאראדונה למרות שהבקיע אותו בידו משום שסבר כי הוא כבש אותו בנגיחה חוקית למהדרין. עוד בטרם הסתיים ה- Replay (הילוך חוזר) השלישי של קבוצת הטלוויזיה של TeleMexico חרץ יורם ארבל את דינו של דייגו ארמאנדו אראדונה (Diego Armando Maradona) לשבט בתריסר מילים בלבד : "לא יכול להיות שהראש של מָארָאדוֹנָה עלה גבוה יותר מהידיים של שִילְטוֹן", פסק, והפך את הקפטן הארגנטיני לעבריין ורמאי. יורם ארבל עשה זאת בשידור ישיר ו- היה ראוי לפרס פוליצר בעוד השופט הטוניסאי עלי בנאסר נשלח למחרת הביתה בגין שגיאת השיפוט האיומה ההיא שלו שהעניקה לארגנטינה יתרון 0:1 בחינם.

הניסוח אודות דייגו ארמאנדו מאראדונה ב- 1986 נבנה על קרקע בתולית. הקביעה ב- 1989 אודות חוֹמָה כושלת נאמרה על קרקע חרושה.

טקסט תמונה : יום ראשון – 22 ביוני 1986. מונדיאל מכסיקו 1986. זהו אצטדיון ה- "אצטקה / AZTECA" במכסיקו סיטי. השַדָּר יורם ארבל ועוזרת ההפקה המצוינת והיעילה שלי שמחה שטרית יושבים בעמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באצטדיון משהו בסביבות עֶשֶר בבוקר שעון מכסיקו, כשעתיים לפני תחילת המשחק ארגנטינה – אנגליה שנקבע להיערך ב- צהריי היום ב- 12.00 שעון מכסיקו (הקביל אז בקיץ 1986 ל- 20.00 שעון אירופה, ו- 21.00 שעון ישראל). התצלום מתעד את יורם ארבל נינוח בעמדת השידור המאובזרת והנוחה שלנו באצטדיון "האצטקה" בעלת תצפית טובה מאוד על הנעשה בכר הדשא בטרם הגה את הסלוגן ההוא הבלתי נשכח שלו : "לא יכול להיות שהראש של מאראדונה עלה גבוה יותר מהידיים של שילטון". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה (1) : מונדיאל מכסיקו 1986. יום ראשון – 22 ביוני 1986. באצטדיון ה- "AZTECA" במכסיקו סיטי נערך משחק רבע הגמר המסקרן ארגנטינה – אנגליה 1:2. 150 רשתות טלוויזיה ורדיו לרבות הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעבירות את ההתמודדות בשידור ישיר. צילום היסטורי ראשון : זוהי הדקה ה- 51 במשחק ארגנטינה – אנגליה. 15 המצלמות של קבוצת הטלוויזיה TELEMEXICO (ה- Host broadcaster הבינלאומי) ו- שלושה הילוכים חוזרים מטעמה, מוכיחים כי דייגו ארמאנדו מאראדונה קפטן ארגנטינה מכניע את השוער האנגלי פיטר שילטון בידו ומעלה את נבחרתו ליתרון 0:1. ה- FIFA סירבה להפוך את מצלמות הטלוויזיה המכסיקניות ל- "מצלמות שופטות" כדי להשתמש בתיעוד שלהן כעדות מסייעת לשופטי המשחקים ברגעי מחלוקת קרדינאליים. (באדיבות קבוצת TELEMEXICOׂ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה (2) : יום ראשון בשבוע – 22 ביוני 1986. מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986. אצטדיון "האצטקה". משחק רבע הגמר בו מנצחת ארגנטינה את אנגליה 1:2. חטיבת הספורט בראשותי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעבירה את המשחק בשידור ישיר. תיעוד היסטורי שני : זהו השער הראשון שמבקיע בידו קפטן נבחרת ארגנטינה דייגו ארמאנדו מאראדונה בן 26 (Diego Armando Maradona) בדקה ה- 51 של ההתמודדות ומעניק לארגנטינה יתרון ראשוני של 0:1. העבריין דייגו ארמאנדו מאראדונה נראה ב- Frame הצילום הזה מכניע בידו ולא בראשו את השוער האנגלי פיטר שילטון (Peter Shilton) ואת שופט המשחק הטוניסאי עלי בנאסר, אולם לא את 15 המצלמות של TeleMexico, וגם לא את השדר שלנו יורם ארבל. בתום ה- Replay השלישי של ניידת השידור המכסיקנית הגה אז יורם ארבל את הסלוגן הנפלא שלו בן 12 מילים בלבד, "…לא יכול להיות שהראש של מאראדונה עלה גבוה יותר מהידיים של שילטון…", והפך את מאראדונה לעבריין. יורם ארבל והפרשן שלו מרדכי שפיגלר ישבו בעמדת השידור שלנו באצטדיון ה- Azteca במכסיקו סיטי ומשם העבירו בשידור ישיר את ההתרחשויות ומהלך המשחק לאולפנים שלנו בירושלים. אנוכי ניהלתי וערכתי את השידור הישיר ההוא מהמפקדה שלי במשרד ההפקה, התקשורת, והשידורים ב- IBC במכסיקו סיטי. כשיורם ארבל סיים להגות את האמירה הווירטואוזית ההיא בת תריסר המילים ההן, לחצתי על ה- Talk back המותקן על יחידת ה- 4W שלי במשרד ההפקה שלי ב- IBC במכסיקו סיטי, ואמרתי לו מילה אחת בלבד : "בראבו" (!). הוא היה ראוי לכך. היה מדובר בטקסט טלוויזיוני חסכוני מאוד, נבון ביותר, ומדויק ב- % 100 שנאמר בשידור ישיר (!). (התמונה הוענקה לי באדיבות קבוצת הטלוויזיה המכסיקנית,  TeleMexico 1986. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : מונדיאל מכסיקו 1986. ה- IBC במכסיקו סיטי בחודשים מאי ויוני של שנת 1986. זוהי עמדת הפיקוד, העריכה, והשליטה שלי במשרד ההפקה, התקשורת, והשידורים שלי ב- IBC במכסיקו סיטי. כשיורם ארבל סיים להגות את האמירה הווירטואוזית ההיא בת תריסר המילים ההן, לחצתי על ה- Talk back המותקן על יחידת ה- 4W שלי במשרד ההפקה שלי ב- IBC במכסיקו סיטי, ואמרתי לו מילה אחת בלבד : "בראבו" (!). הוא היה ראוי לכך. היה מדובר בטקסט טלוויזיוני חסכוני מאוד, נבון ביותר, ומדויק ב- % 100 שנאמר בשידור ישיר (!). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

 טקסט תמונה : לקראת מונדיאל מכסיקו 1986. מכסיקו סיטי. ה- WBM ה- 1. אנוכי יחדיו עם גב' סִילְבִיָה גָארְסִיָיה (Sylvia Garcia) היפה מנכ"לית כוח אדם יעילה, אדיבה, וחרוצה בקבוצת הטלוויזיה הגדולה של המארחת 86' TELEMEXICO. קבוצת הטלוויזיה הזאת הורכבה אד הוק מ- ציוותי הטלוויזיה של "Channel 13" הציבורי של מכסיקו ומהרשת של הטלוויזיה המכסיקנית המסחרית ששמה היה "TELEVISA". (תיעוד וצילום 86' TELEMEXICO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : מאי – יוני 1986. מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 35 שנים. ה- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) הממוקם במכסיקו סיטי. אנוכי יחדיו עם עוזרת ההפקה היעילה, החרוצה, והמצטיינת שלי גב' שמחה שטרית. היא הייתה עוזרת הפקה נפלאה. התמונה צולמה במשרד ההפקה, התקשורת, והשידורים שלנו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- IBC. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 28 ו- 29 בינואר 1981. בריסל – בלגיה. הימים ההם – הזמן ההוא לפני יותר מ- 40 שנים. איזה שידור Off tube ואיזה נעליים. זוהי עמדת השידור שלנו במגרשה של קבוצת הכדורסל הבלגית "רויאל 4" ב- בריסל בטרם השידור הישיר של שני המשחקים מכבי ת"א – צסק"א מוסקבה במסגרת גביע אירופה לקבוצות אלופות בשנה ההיא של 1981. להלן זיהוי : יושב מימין, השדר יורם ארבל (ממושקף). יושב משמאל, המפיק אמנון ברקאי חובש Headset ומחזיק מיקרופון. אמנון ברקאי משוחח עמי שיחות תיאום עם מפקדת השידור שלי בירושלים על קו ה- 4W בטרם שריקת הפתיחה. עמדת השידור שלנו בבריסל הייתה מאובזרת גם בטלפון חיוג בינלאומי כ- Back up חקו השידור ה- 4W. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : 8 בנובמבר 1984. הימים ההם – העידן ההוא לפני 37 שנים. זוהי עמדת השידור שלנו באולם הכדורסל של קיבוץ כפר גלעדי. איזה שידור Off tube ואיזה נעליים. זיהוי הנוכחים בתמונה הנוכחים מימין לשמאל : אנוכי כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, השדר יורם ארבל, המפיק יוסי לנדאו, הצלם התחתון שלמה גרשנגורן – ספיטירקי, והצלם המוביל טדי למברג (למעלה). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : חורף 1983. עמדת השידור שלנו באולם הכדורסל של מכבי ר"ג בכפר המכבייה ברמת גן. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 38 שנים. איזה שידור Off tube ואיזה נעליים. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : אנוכי כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, עוזר השדר גיורא צור, השדר המוביל יורם ארבל, והשדר המתלמד אורי לוי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : חורף 1985. הימים ההם לפני 36 שנות דוֹר. עמדת השידור שלנו בהיכל הספורט ביד אליהו. איזה שידור Off tube ואיזה נעליים. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : יורם ארבל, אנוכי, וה- Floor Manager דני גור אריה ז"ל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אנוכי שָב למפגש ההוא של שוער נבחרת ישראל הכּוֹשֵל והמוּבָס בוני גינזבורג עם שחקן הכדורגל האוסטרלי צ'ארלי יאנקוס הזוֹכֶה ואשר ואשר הכניע אותו בדקה ה-71 של ההתמודדות באצטדיון ר"ג בבעיטה חופשית מטווח של 28 מ' במסגרת משחק בין נבחרות ישראל באוסטרליה על הזכות להעפיל לטורניר הגמר של מונדיאל איטליה 1990, בתאריך ההוא של יום ראשון-19 בחודש מארס של שנת 1989 (י"ב בחודש אדר ב'בשנת תשמ"ט).

צריך לקרוא בזהירות את הטקסט הבא המבהיר את מהלכי ניצחונו של צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס כבועט על בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג השוער, כדי לא להתבלבל בכיווני המשחק. אוסטרליה תקפה את השער הדרומי באצטדיון ר"ג. פוטנציאל כיוון הבעיטה של צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס הבועט רק ברגל ימין היה ידוע. הוא יכול היה לעקוף את החוֹמָה מצִדה הימני בלבד מנקודת מבטו כבועט על מנת לסוֹבֵב את הכדור לעבר העמוד הימני מנקודת מבטו (או מצִדָה השמאלי מנקודת מבטו של השוער בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג). אופציה אווירודינאמית אחרת להטיס את הכדור לעבר עמוד השער השני של ישראל, השמאלי של צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס והימני של בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג לא הייתה קיימת כלל. נראה כי בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג פעל כאוטומט. אנוכי משתדל לומר זאת בזהירות מירבית. נדמה כי הוא התעלם מיחסי המיקום הגיאוגרפי שבין הכדור הנייח לשער, ומרֶגֶל הבעיטה הימנית של השחקן האוסטרלי. בכך טעה פעמיים. הוא מִיקֵם את החוֹמָה בת שלושה שחקנים ואח"כ האיץ לשם שחקן רביעי מבלי לבדוק אם היא נדרשת כלל במקרה הזה. ראו שהייתה שם תחלופה. שחקנים באו אל החומה ויצאו ממנה. משהחליט בוני גינזבורג בחיוב כי החומה דרושה לו הוא ביצע את מלאכת העמדתה ברשלנות גמורה ובצורה טיפשית במקום הלא ראוי לה. כנראה שכך לימדו אותו באימונים. מטרת החומה הלא יעילה כפי שהתברר בדיעבד, הוצבה על פי שיקול דעתו הבלעדי כדי להגן על הקורה השמאלית שלוֹ מנקודת מבטו כשוער, בשעה שהוא עצמו בחר להתייצב קרוב יותר לקורה הימנית שלוֹ (מנקודת מבטו כשוֹעֵר). זאת הייתה כאמור טעות גורלית. לא היה צֵל של סיכוי שצָ'ארְלִי יָאנְקוֹס רָב האוֹמן האוסטרלי (הבועט ברגל ימין), יסחרר את הכדור לעבר קורתו הימנית של השוער הישראלי. זאת פשוט אופציה מטופשת ולמעשה בלתי אפשרית. עובדת היותו בועט את הבעיטות החופשיות רק ברגל ימין היא קרדינאלית וחשובה ביותר לניתוח כיבוש השער. השדר יורם ארבל חש שמשהו לא בסדר בניין החומה והתריע על כך בעת השידור הישיר בטרם פסק וגזר צ'ארלס יאנקוס את גזר דינו.

טקסט תמונה :  19 במארס 1989 . אצטדיון ר"ג. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית משדרת ישיר את המשחק ישראל – אוסטרליה 1:1 במסגרת הבית האוקייני בקדם גביע העולם של איטליה 1990. הדקה ה- 71 במשחק קדם גביע העולם בכדורגל ישראל – אוסטרליה. תיעוד של מצלמה מס' 1 (Leading Camera) של ניידת השידור של הטלוויזיה, שנייה אחת לפני הבעיטה. צ'ארלי יאנקוס מזהה את חולשת החומה. בוני גינזבורג ניצב ליד הקורה השמאלית (מנקודת מבטו של צ'ארלי יאנקוס והקורה הימנית מנקודת מבטו הוא). בוני גינזבורג לא מבחין בשגיאתו הוא מעדיף לשמור על הקורה השמאלית (מנקודת מבטו של צ'ארלי יאנקוס – והימנית מנקודת מבטו שלו) כשהסכנה האמיתית אורבת דווקא לקורה הימנית (מנקודת מבטו של צ'ארלי יאנקוס). צ'ארלי יאנקוס יכול לסחרר את הכדור רק בכיוון הקורה הימנית. (באדיבות ערוץ 1. מתוך סרט ה- Video המקורי. ארכיון יואש אלרואי).

טקסט תמונה : 19 במארס 1989. אצטדיון ר"ג. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית משדרת ישיר את המשחק ישראל – אוסטרליה 1:1 במסגרת הבית האוקייני בקדם גביע העולם של איטליה 1990. הדקה ה- 71 במשחק קדם גביע העולם בכדורגל ישראל – אוסטרליה. תיעוד של מצלמה מס' 1 של ניידת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. רגע הבעיטה. הכדור מסתחרר ומתחיל לנוע לפנים. הוא צובר תאוצה של 100 ק"מ בשעה. בתוך שנייה אחת הוא יגיע למטרתו – אך השוער בוני גינזבורג לא יהיה שם. (באדיבות ערוץ 1. מתוך סרט ה- Video המקורי. ארכיון יואש אלרואי).

טקסט תמונה : 19 במארס 1989 . אצטדיון ר"ג. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית משדרת ישיר את המשחק ישראל – אוסטרליה 1:1 במסגרת הבית האוקייני בקדם גביע העולם של איטליה 1990. הדקה ה- 71 במשחק קדם גביע העולם בכדורגל ישראל – אוסטרליה. תיעוד של מצלמה מס' 1 של ניידת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. חצי שנייה לאחר הבעיטה. הכדור נע במהירות ממוצעת של 100 קמ"ש לעבר השער הישראלי. בוני גינזבורג מבחין באיחור רב בסכנה וחש מאוחר מידי לעבר הקורה הימנית (מנקודת מבטו של צ'ארלי יאנקוס. הקורה השמאלית מנקודת מבטו של בוני גינזבורג). (באדיבות ערוץ 1. מתוך סרט ה- Video המקורי. ארכיון יואש אלרואי).

טקסט תמונה : 19 במארס 1989. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית משדרת ישיר את המשחק ישראל – אוסטרליה 1:1 במסגרת הבית האוקייני בקדם גביע העולם של איטליה 1990. הדקה ה- 71 במשחק קדם גביע העולם בכדורגל בין נבחרות ישראל ואוסטרליה. אצטדיון ר"ג. תיעוד של מצלמה מס' 1 של ניידת השידור של הטלוויזיה. שנייה אחת לאחר הבעיטה. הכדור חוצה את הקורה הימנית. בוני גינזבורג חסר אונים. צ'ארלי יאנקוס הופך לגיבור אוסטרלי ויורם ארבל ליקיר האומה עם הסלוגן הווירטואוזי שלו בטלוויזיה, "ככה לא בונים חומה…". (באדיבות ערוץ 1. מתוך סרט ה- Video המקורי. ארכיון יואש אלרואי).

מאמני הנבחרת ניצבו מהצד ולא התערבו. בכך היו שותפים באחריות לכישלון. צָ'ארלי יָאנְקוֹס הבחין בשגיאה של השוער בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג, אִיפֵּס את הרגל, וגָבָה את המחיר בהתאם. הוא בעט בחלק הפנימי של כף רגל ימין שלו, ובתנועת קרסול מבחוץ פנימה סובב את הכדור שעקף את קיר השחקנים מימין והֵאיץ אותו לפינה השמאלית של בוני גינזבורג (והימנית שלו כבועט). כעבור שנייה פילח הכדור את הקורה השמאלית ונָשָק לרֶשֶת השער לאחר שעבר את מסלול 28 המטרים במהירות ממוצעת של כ- 100 אולי 101 קמ"ש. בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג שוער נבחרת ישראל לא התמצא במפת המרחב ולא קרא נכון את מיקום הצבת החומה ושילם מייד מחיר יקר. משהבחין בטעותו ניסה לתקֵן ואַץ לכיוון הכדור הירוי ממקומו המרוחק אך היה זה מאוחר מידַי. הכדור שנע במהירות של 100 קמ"ש הקדים אותו. אילו יורם ארבל היה משָדֵר למיקרופון, "בוני גינזבורג, ככה לא עומדים בשער…וככה לא בונים חומה", היה קוֹלֵע בּוּל. אך השַדָּר שגם הוא לא הבין דבר באווירודינאמיקה והמתמטיקה של הכדור המסובב, בחר להאשים בטַעוּת את ארבעת שחקני החוֹמָה ולא את שוערה. הסלוגן, "…זה מה שאמרתי לכם, ככה לא בונים חומה…", הצליח וקנה לו אחיזה כה איתנה בהיסטוריית הטלוויזיה שלנו. הָבָה נניח למילים האמורות לעֵיל כמות שהן כדי לא לקַלְקֵל את האגדה. לא ברור בהתבטאות המרשימה והכוללנית של השַדָּר "ככה לא בונים חומה", אל מי מופנית הטענה. האשמה כמובן אינה בחומה אלא במי שבנה אותה. ארבעת שחקני החומה ההיא עמדו היכן שעמדו מפני שזה היה המקום שהשוער הישראלי הכושל בוני גינזבורג הועיד להם. שָם הוא רצה שהקיר יעמוד.

המקדם האלסטי של הכדורגל. אפילוג.

בוני גינזבורג השוער הלאומי יבד"ל ושני מאמניו בנבחרת ישראל יעקב גרונדמן ז"ל ויצחק שניאור ז"ל לא רק שלא הבינו דבר בתורת המתמטיקה הפיזיקאלית של האווירודינמיקה רבת ההשפעה על תנועת הכדור ש- נוֹרָה מ- בעיטה חופשית במשחק הכדורגל, אלא לשלושתם גם לא היה שום מודיעין אודות בועט הכדורים החופשיים הראשי והמחונן של נבחרת אוסטרליה צ'ארלי יאנקוס, באיזה רגל הוא בועט את הכדורים החופשיים שלו, מה עוצמת כוח תנופת הרגל הבועטת שלו, ובאיזה טכניקת בעיטה הוא משתמש. צריך לזכור שוב שצ'ארלי יאנקוס המוכשר כבש את שערו של בוני גינזבורג בבעיטה חופשית מסובבת ומדויקת מאוד מטווח של 28 מ' בה האיץ את הכדור במהירות ממוצעת של 101 קמ"ש. כלומר : הכדור הנייח של צ'ארלי יאנקוס נורה כמו פגז של תותח. הוא עקף בקלי קלות את החומה המגוחכת שהציב בוני גינזבורג, עבר את כברת הדרך של 28 מ' וחצה את קו שערו של בוני גינזבורג בתוך שנייה אחת. ל- בוני גינזבורג לא היה לו צֵל של מושג ב- אווירודינמיקה של "התנהגות" כדורגל מסובב בחלל ומינימום של הבנה אודות ההשפעה הדרמטית של התנגדות זרמי שכבות האוויר על הכדור משני צידיו ועל מסלול תעופתו (שוקל כידוע כ- 430 גרם והיקפו 70 ס"מ) ו- מהלך התקדמותו לעבר שערו. בוני גינזבורג נחשף ו- התגלה לא רק כ- שוער "תמים" אלא איש בּוּר. אדם טיפש. אנשים בּוּרִים וטיפשים נעדרי יֶדָע תמיד משלמים את המחיר במעמדים שנשגבים מבינתם.

חיפשתי בספר חוקת הכדורגל המצוי בחדר עבודתי את מידת האלסטיות של הכדורגל, כלומר לחץ האוויר בתוכו. לא מצאתי. לעומת זה ספר חוקת הכדורסל מצביע בבירור על מידת האלסטיות של כדור המשחק. הפלת הכדור לקרקע מגובה 1.80 מ' (בתחתיתו) מחייבת אותו לנתר בחזרה לגובה של 1.40 בחלקו העליון. והנה באה עכשיו חברת adidas ומביאה את המרכיב האלסטי של הכדור החדש שלה ה- "בראזוקה". הפלתו מגובה של כמה מטרים מחייבת אותו לנתר בחזרה לגובה של 1.41 מ'.

אנוכי מבקש להסב את תשומת לבם של קוראי הבלוג לנושא הנוגע למקדם האלסטי של הכדור. אני זוכר שבהיותנו ילדים קטנים היינו מצטופפים סביב מגרש הכדורגל של הפועל בקיבוץ אפיקים מוקף בעצי ה- אקליפטוסים הגבוהים, מסתכלים בהערצה בכוכבי קבוצת הכדורגל שלנו חברי הקיבוץ, ובראשם שלמה קֶסְלֶר ז"ל, אליהו וִוילְדֶר ז"ל, ו- צבי לוֹפָּטִין ז"ל, מתמודדים נגד קבוצת הכדורגל ה- "הונגרית" של קיבוץ מעגן על שפת הכינרת ובראשם החלוץ המרכזי נֵגוּש (הצנחן פרץ גולשטיין ז"ל ויואל פלגי כותב הספר "רוח גדולה באה" היו חברי קיבוץ מעגן). לפני כל משחק בימים ההם נערך טקס חניכת כדור המשחק ע"י השופט, קיבוצניק שלא היה מוכשר להיות כדורגלן אך מספיק להיות שופט. השופט היה נוטל את כדור המשחק הישן עשוי עור ופנימית ורכוס ע"י שרוך ארוך, ולוחץ אותו בשתי ידיו, כדי לוודא שהוא מנופח מספיק. ברור שתכף ומייד נוצרו חילוקי דעות. חלק אמר שהכדור מנופח מידי והחלק האחר טען שחסר אוויר בכדור. לעיתים היינו אנו הילדים מצווים לרוץ עם הכדור אל הקומפרסור של ה- גאראז' הסמוך של הקיבוץ כדי לדחוס עוד קצת אוויר לפנימית הגומי.

פוטנציאל האלסטיות של הכדור (כלומר מידת הקפיציות בגין ניפוח אידאלי שלו ולחץ האוויר בתוכו) היא נתון מהותי הנוגע למהירות תנועתו לאחר בעיטה ו/או נגיחה בו. מציאת המקדם האלסטי (ו/או מקדם הקפיציות) של הכדור מתבסס על נוסחה שבה e שווה לשורש ריבועי של הגובה ממנו הופל הכדור לקרקע (h1) חלקי הגובה אליו ניתר הכדור בחזרה לאחר פגיעתו בקרקע (h2). למשל : אם מפילים כדור מגובה של 10 מטרים (h1) לקרקע והוא מנתר בחזרה לגובה של 0.92 מ' הרי המקדם האלסטי שלו (e) שווה ל- 0.92.

אפשר לבחון זאת באמצעות חישובים מתמטיים לא כל כך מסובכים.

הוכחת הנוסחה הנ"ל מבוססת על שני חוקים יסודיים בטבע . הראשון – חוק שימור התנע . חוק שימור התנע קובע כלהלן : 'm1v1 + m2v2 = m1v1' + m2v2 . כלומר שני גופים בעלי מסות m1 ו- m2 נעים במהירויות שונות v1 ו- v2 שמתנגשים , הרי סכום התנע שלהם לפני ההתנגשות שווה לסכום התנע שלהם לאחר ההתנגשות . חוק שימור האנרגיה דומה לחוק שימור התנע . גם במקרה זה סכום האנרגיה של שני הגופים לפני ההתנגשות שווה לזה שלאחר ההתנגשות . כשמדובר בהתנגשות אלסטית לחלוטין אין איבוד אנרגיה כתוצאה מההתנגשות . האנרגיה היחידה שיש למערכת היא אנרגיה קינטית שמוצאת את ביטויה המתמטי בנוסחה mv בריבוע חלקי 2. במקרה זה מקבל חוק שימור האנרגיה את הצורה הבאה :

מדובר בשתי משוואות שלפחות אחת מהן (משוואת שימור האנרגיה) היא די מסובכת כי היא מכילה ביטויים מהמעלה השנייה (בריבוע). שתי המשוואות האלסטיות אומרות כי המהירות היחסית של שני הגופים אחרי ההתנגשות שווה למהירות היחסית שלהם לפני ההתנגשות. זה נכון אך ורק כשמדובר בהתנגשות אלסטית לחלוטין. בהתנגשות אלסטית – פלסטית כמו התנגשות הכדורגל בכר הדשא ו/או בקורה ובמשקוף, ו/או התנגשות בין נעל הכדורגלן לכדור, ו/או התנגשות בין הראש לכדור, המהירות היחסית של הכדור לאחר ההתנגשות קטנה ממהירותו היחסית לפני ההתנגשות בגלל כל מיני איבודי אנרגיה בשעת ההתנגשות שהיא בכיוונים מנוגדים. לכן זה הולך ככה :

המהירות אחרי ההתנגשות שווה למהירות אחרי ההתנגשות כפול המקדם האלסטי (e) בסימן מינוס כי מהירויות הכדור לפני ואחרי ההתנגשות הן בכיוונים מנוגדים (לפני ההתנגשות בכיוון מטה ולאחריה כלפי מעלה ואז מתקבלת הנוסחה :

את 'v1 ו- v1 אפשר לבטא בעזרת h1 ו- h2 שהם גדלים נוחים יותר למדידה מהמהירויות ומשיקולי אנרגיה . אנרגיה פוטנציאלית : ep = mgh . אנרגיה קינטית :  2 ek = 1/2 mv (אנרגיה קינטית שווה ל חצי MV בריבוע . כלומר : mgh1 = 1/2 mv1 2 . פעולות מתמטיות לא מסובכות יובילו אותנו מכאן למקדם האלסטי – ששווה ל- v1  חלקי  v1 –  ששווה למקדם האלסטי e ששווה לשורש ריבועי של h1 חלקי h2 . אני אנסה לפשט זאת : כשהכדור נמצא בגובה h1 מעל הקרקע במצב מנוחה והוא נופל נפילה חופשית הופכת כל האנרגיה הפוטנציאלית שהייתה לו לפני תחילת התנועה לאנרגיה קינטית כאשר הוא פוגש את הקרקע . באופן דומה הופכת כל האנרגיה הקינטית שלו לאחר הפגיעה בקרקע לאנרגיה פוטנציאלית כשהוא מגיע לשיא הגובה ב- h2 .

למקדם האלסטי של הכדורגל כמו גם זה של כדורעף, של כדורסל, ו/או כמו גם של כדור טניס – זה שקובע את גמישותו וקפיציותו, יש השפעה מכרעת ודרמטית על התפתחות אופי המשחק. אופי משחק שנובע מ- מהירות תנועת הכדור, יכולת הבלימה שלו, והכישרון הטכני האישי של כל שחקן באשר הוא לטפל ולהשתמש בכדור מבלי שיברח לו מהרֶגֶל ו/או מהיָד, ו/או מהמחבט.

 

טקסט תמונה : כדור הטניס האלסטי שנע במהירות גבוהה מתפחס לשבריר שנייה בעת ההתנגשות עם מיתרי המחבט. כישרונו לשוב לצורתו המקורית ולנוע בחזרה במהירות גבוהה היא מסממני מקדם האלסטיות שלו. (הערה : התמונה צולמה במהירות של 1000 פריימים בשנייה אחת) ונלקחה מהספר "SCIENTIFIC PRINCIPLES of COACHING" שחיבר האמריקני ג'ון באן / John Bunn בשנת 1955. הספר יצא לאור בארה"ב בשנת 1955 ע"י חברת Prentice Hall. (באדיבות פרנטיס הול. ארכיון יואש אלרואיץ כל הזכויות שמורות).

נחמד לראות היום את בוני גינזבורג משמש פרשן כדורגל ראשי באולפן ובשטח של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. מאידך מוזר שמאפרת הטלוויזיה איננה יודעת כיצד להעלים את צבעה של לֶחִי אחת מפניו של בוני גינזבורג שנותרה עדיין אדומה מאז החטיף לו צ'ארלי יאנקוס סטירה כה מצלצלת ביום ראשון ההוא של 19 במארס 1989 באצטדיון רמת גן. בוני גינזבורג עשה בשנים האחרונות כמה צעדים קדימה כפרשן כדורגל. הוא מאפיל על המנחה המוביל שלו מודי בר און וגם על הפרשן הנוסף שלצדו אלי גוטמן, אולם זאת כבר לא חוכמה כל כך גדולה.

א. חלק מהטפת המוסר האווירודינאמית הטלוויזיונית הזאת ניתן למצוא בפוסט "רוסיה – ישראל 0:4. "ביקורת טלוויזיה" שהתפרסם ב- בלוג הזה ב- 12 בספטמבר 2012.

ב. ראה גם שלושת הפוסטים שנכתבו ב- 8, 9, ו- 10 באוקטובר 2012 הדנים במשחק הכדורגל בליגה הספרדית שנערך ב- 7 באוקטובר 2012 באצטדיון "נואו קאמפ", ברצלונה – ריאל מדריד 2:2.

סוף הפוסט מס' 996. הועלה לאוויר ביום חמישי – 1 ביולי 2021.