פוסט מס' 1128.

פוסט מס' 1127 (דומה לפוסט העבר שמספרו הסידורי הוא 1074). כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים אין להעתיק, לשכפל, ולעשות כל שימוש בטקסט ובתמונות.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרת רווח כספי ו/או לצורך פרסום אישי.

———————————————————————————————————

פוסט מס' 1128. הועלה לאוויר ביום חמישי – 29 בספטמבר 2022. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

———————————————————————————————————

פוסט מס' 1128. גיא לוזון הוא מאמן כדורגל כושל. גיא לוזון הוא איש מקצוע מכוער. גיא לוזון הוא מחנך נֶפֶל. גיא לוזון איננו מוֹרֶה דֶרֶךְ. הוא איש של מוּסָר נָחוּת ונושא עליו אישיות לא רק לא מכובדת, אלא יְרוּדָה. עָגוּמָה. הרמת היד ו-סטירת הלחי שהחטיף קבל עם ועולם (כמי שאמור לשמש מנהיג, מדריך, ומחנך) לחניך שלו, בלם נבחרת הכדורגל הצעירה של מדינת ישראל (אותה מדריך ומאמן גיא לוזון) זיו מורגן בשידור ישיר בטלוויזיה (ע"י ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים) נוכח מאות אלפי צופי טלוויזיה בטרם תחילת תקופת ההארכה במשחק הכדורגל נגד הנבחרת הצעירה של אירלנד שנערך באצטדיון "בלומפילד" בתל אביב (יום שלישי-27 בספטמבר 2022) הוא מעשה מביש, מחפיר, מטונף, ונאלח. מעשה נעדר כבוד, אנטי ספורטיבי, ואנטי חינוכי בו המאמן לא רק שאיננו מכבד את השחקן הנבחר שלו אֶלָא ופוגע ומעליב אותו לעיני כול. סטירת הלחי שהחטיף גיא לוזון ל-זיו מורגן על כר הדשא באצטדיון "בלומפילד" (יעני כאילו במסגרת של חינוך והשלטת משמעת) היא בלתי מתקבלת על הדעת ומעשה בלתי נסלח. אין משיגים משמעת פרטית ו/או קבוצתית ב-כוח הזרוע אלא באמצעות אישיותך פלוס טקסט של הסבר מנומק. הרמת יד של מוֹרֶה על חָנִיךְ שלו בשם החינוך והמשמעת היא אלימות מְנוּבֶזֶת ומסריחה לכל דבר ואיננה מקובלת בשום תְּחוּם ואגף בחיינו. באף זירה. גם לא במשפחה. המאמן איננו שליט. הוא אומנם אמור להיות איש בעל ידע בתחום הקונקרטי אולם ראשית דבר הוא מדריך ומחנך. מאמן שסוטר לחניכיו הוא איש נקלה. שום תירוץ, אף הסבר, ו/או "ניתוח כוונות", וגם לא התנצלות של גיא לוזון לא יצילו אותו ולא יכפרו על מעשהו המכוער. ככה לא מתנהג מוביל ו-מאמן לאומי שבין השאר אמור לשמש דמות חינוכית ומודל לחיקוי עבור חניכיו. הפתרון היחיד הנדרש עכשיו וללא שהיות מצדה של התאחדות הכדורגל בישראל, הוא כלהלן: פיטורים והרחקתו המיידים של גיא לוזון מתפקידו כמאמן ומחנך של הכישרונות הצעירים ישראליים בזירות הכדורגל. בפעם הראשונה בחיי אנוכי רואה מאמן ספורט שאמור להיות מדריך ו-מחנך מרים יד על חניך שלו בצורה כה מבזה ומשפילה לעיני כל האומה. פשוט בושה וחרפה. אילו הייתי חניך של גיא לוזון והוא היה סוטר לי בשם החינוך והמשמעת הייתי מייד מחזיר לו באגרוף משלי לפרצופו. מורים ומחנכים בכל תחום בחיינו, בזירות הספורט השונות ו-בבתי הספר, לרבות הורים הנושאים בעול של חיי משפחה, הם אנשים בעלי שררה חינוכית רבת עוצמה. אולם אל להם להשתמש לעולם בכוח הזרוע כדי להשליט סדר ו-משמעת. אל להם לעולם לצרף לעולם ההוראה והחינוך שלהם את כוח הזרוע. סטירת הלחי המצלצלת שהחטיף גיא לוזון לשחקן הנבחרת שלו זיו מורגן חצתה את כל הגבולות האדומים המוכרים בכל תחרות ספורט ב-חברה אנושית, וחשפה עד כמה גיא לוזון הוא מאמן חלש ועלוב ואישיותו ונפשו הכוחניות נעדרות כל יכולת וכישרון להנהיג, ולהוות סמל. התאחדות הכדורגל איננה רשאית ולא יכולה לעבור לסדר היום כאילו לא קרה דבר, כאילו לא התרחש מאום, וכאילו מדובר רק ב-החטפת סטירת לחי של מאמן מוביל לחניכו. אנוכי מתפלא גם על שחקני הנבחרת הלאומית הצעירה חבריו של זיו מורגן למשימה, ש-היו עֵדים להתנהגותו הברברית של מאמנם, אולם לא התייצבו מייד לצד ימין שלו ולטובתו ו-לא הגיבו נוכח סטירת הלחי המכוערת שהחטיף המאמן והמורה גיא לוזון לחברם. גיא לוזון תתבייש. אולם גם חבריו של זיו מורגן בנבחרת הלאומית הצעירה בכדורגל של מדינת ישראל, שלא עמדו לצידו, אמורים להתבייש. פוסט מס' 1128. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום חמישי – 29 בספטמבר 2022.

זה נכון שבתום תקופת ההארכה של המשחק המדובר הנ"ל ובסיכום שקילת כמויות בעיטות ההכרעה מ- 11 מ' המוצלחות על המאזניים של שתי הנבחרות הצעירות של ישראל ואירלנד, הוברר כי נבחרת ישראל (בהדרכת המאמן גיא לוזון) היא המנצחת. ולכן תשתתף באליפות אירופה לנבחרות צעירות שתיערך בקיץ הקרוב של 2023 ברומניה וגיאורגיה. אולם אין ההצלחה הזאת פוטרת את התאחדות הכדורגל הישראלית מלהחליט על סילוקו של גיא לוזון מתפקידו כמאמן, מדריך, ומנהיג של נבחרת ישראל הצעירה. הרמת יד ימין של המאמן גיא לוזון והחטפת סטירה מצלצלת על לחי שמאל לשחקן הנבחרת שלו זיו מורגן בעת התדריך האחרון לפני תחילת תקופת ההארכה היא מעשה חינוכי ירוד, עלוב, מכוער, ומשפיל. יש לכך רק פתרון אחד ועונש אחד : הרחקתו המיידית של גיא לוזון מתפקיד מאמן הצעירים ומכל משימה אחרת במסגרת התאחדות הכדורגל.

בתום השידור הישיר של משחק הניצחון הנ"ל של נבחרת ישראל הצעירה על נבחרת אוסטריה הצעירה צפיתי בעוד סצנה תמוהה. המאמן הלאומי אותו גיא לוזון התיר כל רסן ומשמעת וחבר לערמת שחקניו המתגוללים, השמחים, והנמרחים על כר הדשא באצטדיון "בלומפילד". גם הוא נמרח כמותם, ביניהם, ו-עמם על כר הדשא. בתרבות הספורט מקובל שהמאמן המנצח, המצביא, המנהיג, המוביל והמחנך ניצב מנגד ואיננו מתפלש כמו חניכיו בזירת המשחק, למרות הניצחון והזכייה. קיים Distance פיקודי וחינוכי הכרחי בין המפקד לבין פיקודיו גם ברגעים של שמחה ואושר עילאיים. לחיצת יד ש-מביעה הוקרה – כן (!). טפיחה על השכם – כן (!). להישכב ולהתפלש על כר הדשא – לעולם לא (!). שמחת הניצחון של המאמן המוביל והמנהיג בזירות הספורט השונות והמגוונות היא לעולם מאופקת, צנועה, ונסתרת מאחורי הקלעים. ראו את התנהגותו המאופקת והסולידית של היפני הירופומי דאיימאטסו מאמן נבחרת הנשים של יפן בכדורעף באולימפיאדת טוקיו 1964 בתום ניצחונן של שחקניותיו במשחק הגמר האולימפי 0:3 על נבחרת הנשים של ברה"מ ו-זכייתן במדליית הזהב (!). בעוד שחקניות נבחרת יפן מתחבקות, בוכות ו-מחייכות לסירוגין בעוד דמעות הניצחון זולגות על לחייהן, יושב לו המאמן הראשי והמוביל הירופומי דאיימטסו מאופק ושקט על כיסא ליד קווי המגרש ופניו רציניות.

אנוכי זוכר התנהגות שונה לחלוטין של מאמני ומנהיגי כדורגל רבי מוניטין שזכו עם נבחרותיהם הלאומיות בפרס החשוב ביותר בתחרויות כדורגל, בגביע העולם בכדורגל, והעפילו ו-הגיעו לשיאים מַלְכוּתִיים בזמנים שונים ובתקופות שונות על כר הדשא, כמו : האיטלקי וויטוריו פוצו, הגרמני ספ הרברגר, האנגלי אלף ראמזי, הברזילאי וויסנטה פיאולה, הארגנטיני סזאר לואיס מנוטי, הישראלי יוסל'ה מרימוביץ' ורבים רבים אחרים. הם מעולם לא התפלשו יחדיו עם שחקניהם האלופים על כרי הדשא. הם כמובן שמחו והפכו לאנשים מאושרים, אולם בד בבד שמרו על רמת אישיותם ועל אופי תפקידם כמנהיגים ומחנכים, וגם מעולם לא הרימו יד ולא סטרו לשחקנים שהיו חניכיהם.

סטירת הלחי שהחטיף המאמן גיא לוזון ומי שאמור להיות מורה ומחנך לשחקן שלו  חבר הנבחרת הלאומית הצעירה של ישראל בטרם החלה תקופת ההארכה במשחק ישראל – אירלנד, היא מעשה מכוער, מביש, חמוּר, ובלתי נסלח שנעשה לעיני מאות אלפי צופי טלוויזיה בישראל פלוס כ-שתי עשרות אלפים של צופים שנכחו באירוע אצטדיון "בלומפילד" בתל אביב. התאחדות הכדורגל של ישראל איננה יכולה לעבור לסדר היום כאילו לא קרה דבר. אין משיגים וכופים משמעת בכוח הזרוע אלא עושים זאת באמצעות חינוך. על התאחדות הכדורגל להעניש במלוא חומרת הדין את המאמן גיא לוזון. להסביר לו את חומרת מעשהו ולגרש ולסלק אותו מהמתקן ומהמקום. גיא לוזון הוא אכזבה קולוסאלית כמאמן ומנהיג (!). הוא הרבה יותר ממאמן כושל. הוא אדם ומחנך כושל. סטירת הלחי שהחטיף ה-מנהיג לחניכו זיו מורגן היא עבירה אנושית חמורה בלתי נסלחת ומחייבת התייחסות של התאחדות הכדורגל.

סוף הפוסט מס' 1128. הועלה לאוויר ביום חמישי – 29 בספטמבר 2022. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.