פוסט מס' 1228 / 1109 הועלה על ידי ל-אָוִויר ב- תאריך של 8 בחודש פברואר ב-שנת 2024.

פוסט מס' 1228. ה-פוסט הזה נכתב ל-זיכרו של ה-שדר והעיתונאי נסים קיוויתי ז"ל (2024 – 1926) אָדָם יָקָר, ידיד נֶפֶש, ו-איש של יֶדָע, יוֹשְרָה ו-אֶמֶת – גדול שדרני מקצועות ה-א"ק וה- שחייה בהיסטוריה ההיא של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא בכל הזמנים ה-הם…(!). נִסִים קִיוִויתִּי ז"ל איננו. דמעותיי זולגות מעצמן… פוסט מס' 1228 הועלה לאוויר לראשונה ב-יום שני – 16 באוגוסט 2021, ו-שוב ב-תאריך 8 בחודש פברואר של שנת 2024. גם הפוסט הזה ה-מועלה כעת לאוויר מוקדש לזכרו של שדר ה- א"ק והשחייה ה-נפלא בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא – נסים קיוויתי ז"ל. לא היה עוד אחד שישווה לו ו-לא היה עוד שדר אחד ברמתו ו-כמותו בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא במקצועות ה- א"ק והשחייה (!). כל הזכויות שמורות לחוקר והמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום חמישי – 8 בפברואר 2024.

היה רק נסים קיוויתי אחד והוא איננו עוד. נסים היקר, זה אתה. אתה עצמך. נוח על משכבך בשלום. לעולם לא אשכח אותך. ל-עַד אזכרך. היית ונותרת עבורי איש יקר מאוד, אהוב מאוד, מוכשר מאוד, נאמן מאוד, מיוחד מאוד, ו- צנוע מאוד. מורה דרך שלי ל-עד וגם של רבים אחרים בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא. אנוכי מבכה בימים אלה את מותך. אזכור אותך ואנצור אותך ל-עַד בליבי, עד יום מותי שלי. 

פוסט מס' 1228 נכתב ל-זִכְרוֹ של נִסִים קִיוִויתִּי ז"ל ה-יָקָר ה-אֶחָד והיחיד ש- מֵת ל-פְנֵי כמה ימים בגיל 97 ו-חֵצִי. נִסִים קִיוִויתִּי ז"ל הוא ל-עַד אָדָם יָקָר לי, יָדִיד נֶפֶש, אִיש שֶל יוֹשְרָה ו-אֶמֶת, אָדָם בִּלְתִּי נִשְכָּח שֶ-הָיָה עִילוּי אֱנוֹשִי, עִילוּי מקצועי ב- תְּחוּמֵי העיתונאות הכתובה ו-במקביל גם עִילוּי תקשורתי / רדיופוני / טלוויזיוני מוּכְשָר מְאוֹד, חָכָם ו-נָבוֹן מאוד, רָב גוֹנִי, ו-רָב יֶַדע, ו-בעל כישורים נוספים ייחודיים בתחומים שונים ב-חיינו (לרבות מוסיקה). נִסִים קִיוִויתִּי ז"ל נחשב על ידי (ו-ע"י רבים אחרים) גם ל-גְדוֹל שדרני מקצועות ה-א"ק (אתלטיקה קלה) ו-שְחִיָיה ב-היסטוריה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא בכל הזמנים, מאז נעמדה על רגליה באותן השנים ההן של 1968 – 1967 (!). אלכס גלעדי ז"ל שַח לי מ-עֵת ל-עֵת בימים ההם שחלפו לפני זמן רב, כי הוא היה רוצה להיות שַדָּר טלוויזיה בענפי ה- א"ק וה- שחייה ברמתו של נסים קיוויתי ז"ל. דרכו זאת לא צלחה. לא רק שלו. שום איש מאנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא שנעמדה על רגליה לראשונה באותו השידור הטלוויזיוני הישיר הראשון ההוא של מצעד צה"ל החג העצמאות של מדינת ישראל (בקיץ 1967) לא הגיע במשך השנים שעברו ו-חלפו ל-קרסוליו של נסים קיוויתי בתחומי שידורי תחרויות ה-א"ק והשחייה הטלוויזיוניים המדוברים בארץ ובעולם (!). הוא נסים קיוויתי ז"ל נִיצָב יחיד ו-היווה רָמָה טלוויזיונית בפני עצמה בפסגה האולימפית המפוארת ההיא מטעמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא, לרבות אותם השידורים הישירים של תחרויות ה- "מכביות" ו- "כינוסי הפועל" בימים ההם, ואותם הוא שִידֵר בקולו (!). מחלקת הספורט הצעירה ההיא של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ש-זה אך נעמדה על רגליה בשנים ההן בראשותם של דן שילון ואלכס גלעדי + כל מיני כתבי ספורט שונים בעיתונות הכתובה ו- שדרני רדיו "קול ישראל" בימים ההם שביקשו להרחיב ול-השלים את פרנסתם כ-עובדים "Free lancers". גם העיתונאים ה-הם שאפו להיות שדרנים מובילים ב-טלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה (שזה אך נעמדה ו-קמה על רגליה בסוף שנות ה- 60 וראשית שנות ה- 70 במאה הקודמת) בתחומי הספורט בעת ההיא ו-בימים ההם של סוף שנות ה-60 ובמהלך עשור ה- 70 במאה שעברה. העיתונאים ההם חלמו להיות שדרנים מובילים Play by play במקצועות הספורט השונים בטלוויזיה הישראלית הציבורית הדרדקית והצעירה ההיא. עיתונאים וותיקים שאפתני טלוויזיה בימים ההם כמו חנוך קינן, איתן עמית, מיכאל קרנון, רפי נאה, שוקי כהנא, ורבים אחרים – אפילו לא התקרבו לקרסוליו של נסים קיוויתי ז"ל המצוין והנפלא ההוא (!). גם שלושת הבכירים הוותיקים בחטיבת הספורט הצעירה ההיא בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא בימים ההם דן שילון + אלכס גלעדי + יאיר שטרן ביקשו ו-רצו להיות "נסים קיוויתי". איש מהשלושה הנ"ל לא הגיע לקרסוליו של ה-שַדָּר הטלוויזיוני המוכשר ההוא נסים קיוויתי ז"ל (בשני תחומים ב-שדות הספורט המדוברים), מי שהיה בכלל בימים ההם תושב לונדון, ו-נשא גם במִשְֹרָה של שדר בכיר בטלוויזיה הבריטית של ה- BBC.

אולם ואף על פי כן דן שילון ו-אלכס גלעדי שהכירו ב-כישרונותיו ה-עיתונאיים – טלוויזיוניים עתירי סגולה, הזמינו אותו להחזיק גם את המיקרופון הטלוויזיוני הישראלי הלאומי ביד ימין שלו, ולתרום מ-יכולתו וכישרונו רבי המוניטין למען ולטובת מחלקת הספורט הצעירה ההיא שלהם בטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה והדרדקית ההיא, ואשר בראשה ניצבו שניהם. מחלקת ספורט ההיא עוּלַת ימים אך שאפתנית, זאת ש-נעמדה על רגליה בטלוויזיה הישראלית הציבורית החלה מייד "ל-בְעוֹט" ב-"תקופת בראשית" הטלוויזיונית – תקשורתית הקדומה ההיא במדינת ישראל (!). מדובר בשנים ההן של סוף עשור ה-60 ו- ראשית עשור שנות ה- 70 במאה הקודמת (!). ציבור צופי הטלוויזיה במדינת ישראל רחשו לה ל-מחלקת הספורט הטלוויזיונית ההיא חיש מהר אהדה ונאמנות. שני אנשי הטלוויזיה הצעירים האלה דן שילון יבד"ל ואלכס גלעדי ז"ל הפכו בתוך זמן קצר בימים ההם לשדרני ספורט מוכרים, פופולאריים ו-מקובלים על ציבור צופי הטלוויזיה בארץ (!). מעבר ל-כך, שניהם היו מקימי הפירמידה הטלוויזיונית הפופולארית ו-רבת האיכות של חטיבת הספורט ההיא בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא…!!! 

נסים קיוויתי ז"ל, איש טלוויזיה מוכשר, נעתר לבקשתם ו-הזמנתם ה-הם של דן שילון ו-אלכס גלעדי להיות שדר ראשי מוביל של מקצועות ה- א"ק ו- שחייה למרות שמקום מושבו היה בלונדון בירת אנגליה. הוא הפך ל-מעין שגריר טלוויזיוני ישראלי נודד מצטיין ו-רָם מעלה שהחזיק לגמרי לבדו במיקרופון בכל תחרויות הספורט הבינלאומיות החשובות ב- א"ק ו-שחייה (ולעיתים גם כדורגל) שנערכו אז באירופה ו-בעולם כולו (!). ההיסטוריה הטלוויזיונית הציבורית הישראלית ההיא בשנים ההן רשמה את שמו של נסים קיוויתי באותיות של זהב בתולדותיה וקורותיה בימים ההם (!). לא היה עוד איש טלוויזיה כה מוּכְשָר, כה קָסוּם, ו-כה בעל יכולות עיתונאיות – טלוויזיוניות כמו נסים קיוויתי ז"ל שכיהן בתחום המדובר בשורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא בשנים ההן שבין 1968 ל-1991. הוא היה ב-שנים ההן שחלפו לבלי שוב מ-שכמו ו-מעלה. היה זה דן שילון יבד"ל מנהל חטיבת הספורט ואח"כ מנהל חטיבת החדשות בשנים ההן האיש שגייס ב- 1970 את נסים קיוויתי אז כתב העיתון "ידיעות אחרונות" שמקום מושבו היה בלונדון לשורות חטיבת הספורט הטירונית ההיא בטלוויזיה הישראלית הציבורית הדרדקית ההיא שזה אך נעמדה על רגליה. נסים קיוויתי ז"ל התגלה חיש מהר כשדרן ועיתונאי טלוויזיה מקצוען נפלא בשלושת מקצועות הספורט הבינלאומיים האלה א"ק + שחייה + כדורגל. שום איש בשורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא לא התקרב מעולם לקרסוליו של שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית נסים קיוויתי ז"ל (!). הוא היה איש טלוויזיה מוכשר, חכם, ופורה, ו-אדם באשר הוא אדם ברמה גבוהה מאוד (!). יהי זִכְרוֹ ברוך ל-עַד (!).

נִסִים קִיוִויתִּי ז"ל היה לא רק שַדְרָן ספורט ברמה הגבוהה ביותר, אלא היה גם מַגִיש ו-קָרְיָין מְחוּנָן (!) על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא בין השנים 1979 ל- 1991. נסים קיוויתי ז"ל היה עמוד התווך של חטיבת הספורט ההיא בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא בשני עשורי ה-שנים ההן שבין 1971 ל- 1991 (!). כַּךְ אנוכי ראיתי את פני הדברים ב-עֵת היכרותי הקרובה מאוד עימו בקריירה הטלוויזיונית הישראלית המשותפת והממושכת של שנינו לאורכן של שנים רבות מאוד (!). נִסִים קִיוִויתִּי ז"ל נסע בימים ההם ל-לוֹנְדוֹן בירת אנגליה לאחר מלחמת העצמאות שלנו ב- 1948 (בה נטל חלק), כדי ללמוד הנדסת חשמל, תְּחוּם שמצא בו אז עניין רָב (!). את פרנסתו מצא בשנים ההן ב-לונדון מש-שִימֵש עיתונאי מוכשר מאוד ובעל יכולות של ה-עיתון "ידיעות אחרונות" בבעלותם ההיא של נוֹח מוֹזֶס ו-דוֹב יוּדְקוֹבְסְקִי – שניהם ז"ל. שניהם האמינו בו, וביכולותיו וכישרונותיו העיתונאיים בכול תחומי הסיקור (!). נסים קיוויתי עלה חיש מהר ל-גְדוּלָה עיתונאית-טלוויזיונית ו-קָנָה שָם בתחום המוגדר הזה אֶת המוניטין העיתונאי ה-ענק שלו (!). משם הייתה קצרה הדרך להעניק את שירותיו העיתונאיים המצוינים גם ל-רָדְיוֹ "קול ישראל". קצת מאוחר יותר העניק במקביל את שירותו הטלוויזיוני הבלתי נשכח החל מ-שנת  1969, גם לחטיבת הספורט ההיא של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, אותה איישו וניצבו אז בראשה ה-אישים ההם דן שילון יבד"ל + אלכס גלעדי ז"ל + יאיר שטרן יבד"ל. המיקרופון הטלוויזיוני בתחומי השידורים הבינלאומיים הישירים האולימפיים ו-של אליפויות העולם, בשני מקצועות הספורט הנידונים הנ"ל של א"ק ושחייה, היה בלעדי ו-שייך רק ל-נסים קיוויתי (!).

שלושת האישים הנ"ל האלה, דן שילון + אלכס גלעדי + יאיר שטרן, שלוש פיגורות מוכשרות ו-רציניות עתירי ידע, מוניטין, סמכות, וניסיון בימים ההם בתחומי העיתונאות בשורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא – הכירו והיו מודעים חיש מהר ל-יכולתו, כישרונו, ומהימנותו העיתונאית הרדיופונית והטלוויזיונית ה-משגשגים וה-בלבדיים של נסים קיוויתי (!). נסים קיוויתי היה Grand Master עיתונאי -טלוויזיוני ברמה הגבוהה ביותר (!). דן שילון יבד"ל ואלכס גלעדי ז"ל ידעו היטב כי שניהם מחזיקים יהלום בידם (!). 

טקסט תמונה : 1968. הימים ההם – הזמן ההוא. דן שילון (בן 26, בתמונה) מקצוען ו-איש חכם, אָדָם הָגוּן רווי דוגמא אישית, מנהיג ו- חלוץ טלוויזיוני מוכשר, יוֹזֵם ו- בעל כושר ניתוח וראייה מרחיקי לכת לטווחים ארוכים – יוצר ו-בּוֹרֵא מכלום את דסק הספורט האטרקטיבי ההוא בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא. מאוחר יותר התמנה  (!).

בתוך כמה חודשים, הוא דן שילון ממנה ב- 1969 את אלכס גלעדי (עיתונאי "ידיעות אחרונות", דאז) למפיק ועורך תוכניות הספורט בדסק שלו. דן שילון יבד"ל ואלכס גלעדי ז"ל הם האבות, היוצרים, המתכננים, והאדריכלים הראשונים של מבנה שידורי הספורט הפופולאריים ו-רוויי מִדְרוּג (Rating) בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא בימי בראשית ההם, בשנים הראשונות ההן לקיומו של פנס ה-קֶסֶם ה-חדש במדינת ישראל (הקרוי "טלוויזיה"), ובראשם כאמור תוכנית הטלוויזיה הראשונה ה-וותיקה ההיא שכותרתה הייתה "מבט ספורט" (!) היה מדובר בשני אישים חרוצים ומוכשרים מאוד בתחום מדע הטלוויזיה שניצבו בראש מחלקת הספורט ההיא, דן שילון יבד"ל ואלכס גלעדי ז"ל (!). שידורי הספורט הראשוניים ההם בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא, ובראשם התוכנית השבועית "מבט ספורט" – צלחו מייד וצברו חיש מהר רייטינג גבוה, פופולאריות גדולה + אהדה והערכה ציבורית ענקית וחסרת תקדים של כלל ציבור הצופים במדינת ישראל (!). דן שילון יבד"ל ו-אלכס גלעדי ז"ל שני אישים מוכשרים ו-חרוצים בתחום, חרתו אז בסוף עשור 60 ובמהלך עשור ה- 70 ל המאה הקודמת את שמם באותיות של זהב ל- דורות כ-מקימים, אבות, ומייסדי שידורי הספורט בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. היה מדובר במפעל חיים של שניהם (!). שמם ופועלם העָצוּם של שני מייסדי שידורי הספורט ההם בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא, שני האישים החלוצים, החרוצים, והמוכשרים האלה סוללי הדרך דן שילון ואלכס גלעדי, פלוס דבקותם העיקשת חסרת פשרות במשימה הטלוויזיונית ה-ייחודית הקשה והמורכבת ההיא בימים הרחוקים ההם, משימה טלוויזיונית רוויית קשיים טכנולוגיים אך עשירה ב-מִדְרוּג (Rating) גבוה ש- שידוריה החלו לפני 56 שנים – לא נשכח וגם לא יישכח (!). ההיסטוריה הטלוויזיונית של מדינת ישראל והציבור הישראלי זוכרים אותם היטב ולטובה גם ביום הזה בחודש פברואר של שנת 2024. יבורכו ל-עַד שני האישים היוצרים המוכשרים האלה דן שילון יבד"ל ו-אלכס גלעדי ז"ל (!).

היה מדובר ב-שני אישים יישרי דרך, נבונים, יקרים, נאמנים, חרוצים, ו-חכמים בעלי הבנה שהיו מחוננים ב- ידע, כישרון, ויוזמה טלוויזיוניים בכמות בלתי נדלית וגם ב-רגש וב-אינטואיציה בתחום (!). שניהם דן שילון ואלכס גלעדי היו בעלי היגיון ו-חוכמה, שכל ישר, כושר ראייה, ניתוח ל-טווחים קצרים ו-ארוכים, פלוס מוסר עבודה, דוגמא אישית, ו- הגינות, ועימם הפקת לקחים מיידית (!). דן שילון יבד"ל ואלכס גלעדי ז"ל היו אלה שאימצו אל חיקם את שידורי הספורט ההם בטלוויזיה הישראלית הציבורית כבר בראשית הדרך ב- 1969 וביצעו את מלאכתם ב-חוכמה, ב- חריצות, וב- דוגמא אישית מופתיים. בדרך הטלוויזיונית הישראלית ארוכת השנים והמפותלת ההיא, הִשְכִּילוּ שניהם גם ל-אָמֵץ אל לִיבָּם את נסים קיוויתי ז"ל. אנוכי רושם וכותב את הטקסט הנ"ל ו-עיניי מהולות ו-רוויות דמעות של אוֹשֶר ו-עֶצֶב יחדיו. לא ידעתי ש- ניסיון החיים הארוך של אנשים בגיל 86 העכשווי (שלי), מלמד אותם (ו-אותי)  לשמוח ולבכות לסירוגין יחדיו ב-עת ובעוֹנָה אחת. המקלדת ומסך המחשב שלי רוויים בדמעות שלי. החיים אינם נצחיים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1969. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 55 שנים (!). התמונה הזאת מתעדת את אלכס גלעדי ז"ל אחד מגדולי ה-פיגורות בתעשיית הטלוויזיה בארץ ובעולם ואחד המוכשרים ביותר מ-ביניהם, בראשית הקריירה שלו בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא בימים ההם בזמן ההוא לפני כ- 55 (חמישים וחמש) שנים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ינואר 1980. מוסקבה – ברה"מ. לפני 44 שנים בעת מחקר וכתיבת פוסט מס' 1228. זהו אלכס גלעדי ז"ל (בן 37 בתיעוד הנ"ל) מנהלה המוכשר, החרוץ, והמוצלח של חטיבת הספורט הספורט ההיא בטלוויזיה הישראלית הציבורית משתתף ומתועד כאן ב-עת פגישת ה- EBU איגוד השידור האירופי (ה-מונח EBU מורכב מ-ראשי תיבות של השם הכולל, כלהלן : European Broadcasting Union) במוסקבה הדנה בתיאום השידורים האולימפיים של אולימפיאדת מוסקבה 1980.

ב- בסופה של 1980 מניחה רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC את ידה על אלכס גלעדי ומצרפת אותו לשורותיה. ב- 1985 ממנה נשיא IAAF (התאחדות ה- א"ק הבינלאומית) האיטלקי פרימו נביולו (Primo Nebiolo) את אלכס גלעדי ליו"ר וועדת הטלוויזיה של התאחדות ה-א"ק הבינלאומית ההיא. ב- 1994 מחליט נשיא IOC הספרדי חואן אנטוניו סאמאראנש (Juan Antonio Samaranch) להעניק ל- אלכס גלעדי חֲבֵרוּת בוועד האולימפי הבינלאומי. הדבר נעשה על סמך התרשמות עמוקה ממנו  מאלכס גלעדי כאיש טלוויזיה של NBC עתיר ידע וניסיון, ומי שתרם תרומה משמעותית להתקשרות הרשת הטלוויזיונית האמריקנית עם IOC וחשיפת הרעיון האולימפי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בימים ההם שחלפו כיהן אז רק נִסִים קִיוִויתִּי אחד בשורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא. הוא עצמו (!). היה מדובר ב-בן אֱנוֹש שהיה פיגורה עיתונאית – טלוויזיונית מצטיינת עַל, כישרונית מאוד ו-חכמה מאוד ב-רָמָה ישראלית וגם בינלאומית גבוהה מאוד, ושמו נִסִים קִיוִויתִּי (!).

נסים קיוויתי ז"ל כבש אז בשנים ההן את המיקרופון והמסך ו- הגיע והעפיל מייד ל- Top הטלוויזיוני בישראל בשתי עשרות השנים הנידונות ההן שבין 1971 ל- 1991 (!). לא היה עוד אחד כמותו כמו נִסִים קִיוִויתִּי ז"ל. שוּם איש בתעשיית ה-טלוויזיה ש-אנוכי מכיר, בתוכנו ו-בינינו, בסביבה ההיא שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא – לא הצליח מעולם להיכנס לנעליו הטלוויזיוניות הגדולות של נסים קיוויתי ז"ל בתחומי השידורים הטלוויזיוניים הישירים הספציפיים ה-אלה של שני ענפי הספורט ה- א"ק וה-שחייה האולימפיים, ב-ארץ וב-עוֹלָם (!). פשוט, מ-פני ו-בגלל שהיה פיגורה עיתונאית- טלוויזיונית כה מוכשרת, רבת ידע, ו-אצילה. לא היו לוֹ מתחרים ב-תחום (!). הוא היה עטוף ב-אישיות חכמה ומקסימה רבת ידע בכל תחומי חיינו ו-היווה רָמָה טלוויזיונית ייחודית ו-גבוהה מאוד בפני עצמה (!). לא היה עוד אחד כמותו.

נסים קיוויתי ז"ל היה השַדָּר האולימפי הישראלי הראשון שניצל בשפתו העשירה והקולחת עד תום, ומי שהיה מוכשר (מאוד) ל-הפיק את מלוא היתרון הטלוויזיוני מ- "מצלמת ההיכרויות" של בימאי הטלוויזיה הגרמני בעל המוניטין והסמכות הבינלאומיים ההוא, הורסט זייפארט (Horst Seifart).

שני אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא ומנהלי חטיבת הספורט שלה בימים הרחוקים ההם דן שילון יבד"ל ואלכס גלעדי ז"ל היו אלה ש-מינו אותו את נסים קיוויתי בצֶדֶק, לשַדָּר הראשי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשני ענפי הספורט המרכזיים באולימפיאדת מינכן 1972 – תחרויות ה-א"ק ותחרויות השחייה (!). שום שַדָּר טלוויזיה בארץ לא התקרב בימים ההם לרמתו של השדר נסים קיוויתי ז"ל (!). הוא פשוט היה משכמו ומעלה, מעלה (!). לעַד ייזכר קוֹלוֹ הבוטח כשתיעד בשידור ישיר את ריצת ה- 100 מ' האחרונה של האצנית אסתר רוֹט – שחמורוב באולימפיאדת מינכן 72' (לפני רצח י"א הספורטאים הישראליים) וכך הציג אותה ושידר ישיר, כלהלן : "…שוב פּוֹעֵם הלֵב הישראלי כאן במינכן כשאסתר רוט – שחמורוב שלנו מתחממת על המסלול לקראת ריצת רבע הגמר…", במקביל ו-בשעה שדמותה של האתלטית הישראלית נִגלֵית ומופיעה בכל הדרה בצילום מקרוב על מסכי הטלוויזיה במדינת ישראל ובכל רחבי העולם. אין מדובר בטריוויה. מדובר לא רק בשדר מחונן אלא גם באדם בעל יֶדַע ובעל רֶגֶש.

אני מבקש לחזור שוב לסצנה והדרמה הטלוויזיונית שהתרחשה במשחקים האולימפיים של מינכן 72' ב- 3 בספטמבר 1972 במשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי לגברים, בו נטל השחיין היהודי – אמריקני מרק ספיץ לעצמו את  מדליית הזהב השישית שלו. שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית נסים קיוויתי הגיע לשיאו באולימפיאדת מינכן 1972 באותו השידור הישיר של משחה הגמר ההוא ל- 100 מ' בהשתתפותו של השחיין היהודי – אמריקני האגדי מַרְק סְפִּיץ (Mark spitz). מעניין, שדווקא טקסט הפתיח של דן שילון המנוסה שקדם והוביל לקראת המשחה הדרמטי לא נכתב ברמה האולימפית כנדרש. אולי מפני שדן שילון היה עמוס עבודה רבה מעבר לראשו כפי שהעיד בפניי בפגישה בינינו ב- 2004. הוא ערך, הפיק, וגם הגיש בעצמו את שידורי האולימפיאדה מאולפן הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהוקם ומוסד ב- IBC (מרכז השידורים הבינלאומי) במינכן. הבימאית שלו הייתה וַרְדִינָה אֶרֶז ז"ל. מדובר בכמות עבודה עיתונאית טלוויזיונית וארגונית רבה ביותר. הוא דן שילון יבד"ל היה במידה רבה בר מזל מפני ש-לצידו ניצב כל העת במינכן 72' אלכס גלעדי ז"ל שהיה בעצמו מפיק, שדר, ועורך. צריך לזכור שהימים ההם של אולימפיאדת מינכן 1972 היו ימי בראשית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה נעדרת ניסיון, טכנולוגיה, ממון, וכוח אדם מיומן. מלאו לה אז רק ארבע שנים.

ובכן, זאת הייתה האולימפיאדה ה- 20 במניין העֵת החדשה והראשונה של דן שילון יבד"ל ואלכס גלעדי ז"ל. אבל לא של נסים קיוויתי. נסים קיוויתי ז"ל שידר ישיר לרדיו ה- BBC הבריטי את תחרויות ה-א"ק של אולימפיאדת הלסינקי 1952, ה- 15 במניין הזמן החדש. שם בהלסינקי בירת פינלנד החלה הקריירה המזהירה של נסים קיוויתי ז"ל כ-עיתונאי ו-שַדָּר ספורט ברדיו ובטלוויזיה (!). שדר ועיתונאי בלתי נשכח. 

טקסט תמונה : אולימפיאדת הלסינקי 1952. האצטדיון האולימפי. עיתונאי הספורט נסים קיוויתי ז"ל (בן 26, אז) משדר ישיר את תחרויות ה-א"ק האולימפיות לרדיו ה- BBC  וגם עבור רדיו "קול ישראל". הוא נסים קיוויתי ז"ל היה כוכב רדיו כבר מבראשית בטרם הפך לכזה גם בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא. (באדיבות נסים קיוויתי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ה-דוֹר הזה איננו מכיר את תרומתו הענקית של נסים קיוויתי ז"ל כשַדָּר רדיו וטלוויזיה בתחום שידורי הספורט. תחילה ברדיו בשנות ה- 50 של המאה הקודמת ואח"כ בטלוויזיה הישראלית הציבורית מאז סוף שנות ה- 60 של המאה הקודמת. ב- 1952 בהיותו בן 26 הוא נכח כשדר ועיתונאי באולימפיאדה ה- 15 במניין הזמן החדש שנערכה אז בהלסינקי בירת פינלנד, ושידר את הספורטאים הישראליים שנטלו בה חלק, האָצָן דוד טַבָּק ז"ל, הקופץ לגובה אריה קליינשטוב (נָוֶוה), רץ ה- 400 מ' ו- 800 מ' אריה גְלִיק, זורק הדיסקוס אורי גָלִין, לאה הורוביץ – זמרי ז"ל המנוחה, אולגה וויטנברג, תמר מֶטָל, השחיין נחום בּוּךְ, והקופץ למים יואב רענן, הקלעים הישראליים אלכס אלירז, דוב בן דוב, שמואל לוּבִּין (לביב), וצבי פנקס, והנבחרת הכדורסל הלאומית. זהו דוֹר הספורטאים של מדינת ישראל שהטלוויזיה החמיצה והם החמיצו את הטלוויזיה.

אולימפיאדת מינכן 1972. דן שילון השדרן הפופולארי שתוכנית הטלוויזיה "מבט ספורט" ההיא – זוהתה עמו ןעם אישיותו, לא השקיע מספיק מחשבה וגם לא יֶדָע בטקסט המקדים (Lead in) שכתב לעצמו, טקסט שהיה אמור להוביל ולחבר את צופי הטלוויזיה בישראל למשחה הגמר ב- 100 מ' במשחקים האולימפיים של מינכן 1972. תחרויות השחייה באולימפיאדת מינכן 1972 הפכו מייד ל-להיט ספורט טלוויזיוני בשל השתתפותו של המֶגָה – סְטָאר האמריקני בן 22 מרק ספיץ (‏‏Mark Spitz) בתחרויות השחייה המרתקות הָ-הֵן (!). רגע לפני ש-דן שילון המגיש המרכזי באולפן הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- IBC במינכן 1972, העביר את השידור ל-שדר נסים קיוויתי שאייש את עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא בבריכת השחייה האולימפית ההיא ב-מינכן 1972, מצא לנכון לומר פתיח סתמי במסווה של הומור (חסר כל השראה) למצלמת האולפן הגרמנית, את הטקסט הזה : "…מסמנים לי כי משחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי עומד לצאת לדרך", והוסיף, "במשחה הזה משתתף גם השחיין האמריקני מַרְק סְפִּיץ, או כפי שהילדים קוראים לו "מַרְק שְפִּיצִי", נעבור אל נסים קיוויתי בבריכה…". דן שילון נפרד מהצופים באותו השידור הישיר ההוא לפני 52 שנים במין חיוך קל ושובבני שכזה נוטף מתיקות ושביעות רצון עצמית. היה מדובר ב-רידוד. טקסט חובבני. דווקא משום שבתחרויות האולימפיות צפו הרבה מאוד ילדים ובני נוער בשל שעת הצפייה הנוחה, ניתן היה לבנות טקסט שונה ולכוון אליהם "Lead in" הרבה יותר רציני במרכיביו. צריך היה להציע לצופים הצעירים וגם להוריהם מידע הרבה יותר מקיף ודרמטי אודות השחיין המוכשר בו טמונים גם ערכים ולקח חינוכי מאלף. מארק ספיץ ה-Super  מוכשר, החל לשחות בבריכה בגיל 5 (חמש) והתגלה ונחשף מייד בגיל כה צעיר כבעל כישרון מיוחד ויוצא דופן במקצוע השחייה, גם אודות לעובדה שהמשקל ה-סְגוּלִי של גופו היה נמוך מאוד, תכונה גופנית ונתון פיסיולוגי (תורשתיים מולדים) ו-נדירים ש-הקנו לו יכולת ל-צוּף היטב על פני המים מבלי להתאמץ (!!!). כישרון ה-צִיפָה של השחיין ו/או השחיינית על פני המים הנובע מ-נתון גופני (מוּלַד ו-תורשתי) מקטין את החיכוך של גוף השחיין ו/או השחיינית עם המים (!!!). אולם דן שילון לא עשה זאת. אינני יודע אם דן שילון היה מצויד בכלל בימים ההם של המשחקים האולימפיים ב-מינכן 1972 במידע האנטומי – פיסיולוגי הקונקרטי הזה הנוגע לתכונות הגופניות האלה של השחיינים והשחייניות והמשפיע על כישרון הציפה שלהם ו-על מהירות שחייתם ב-בריכה האולימפית. מַרְק סְפִּיץ בן ה- 22 עילוי גופני בספורט השחייה (!) זכה כאמור עד למשחה הגמר האולימפי ההוא ב- 100 מ' בסגנון חופשי – בחָמֵש מדליות זהב באולימפיאדת מינכן 1972 וקבע בכל אחד מן המשחים גם שיא עולם חדש (!!!). הישג מדהים ו-תופעה כמעט יוצאת דופן (!).

וגם : אלוף השחייה האולימפי היהודי – אמריקני ג'וני ווייסמילר (התפרסם כשחקן קולנוע בתפקיד "טרזן" בסרטי הקולנוע המרתקים ו-רוויי מוניטין ההם), ניחן אף הוא במשקל סגולי נמוך (!). לא בכדי זכה ג'וני ווייסמילר בשתי מדליות הזהב ב- 100 מ' ו- 400 מ' בסגנון חופשי באולימפיאדת פאריס 1924, וגם במדליית זהב במשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי באולימפיאדת אמשטרדאם ב-שנת 1928 (!!!). מדידת מסת גופו של ג'וני ווייסמילר גילתה כי הוא נושא משקל סגולי נמוך.

טקסט תמונה : זהו היהודי – אמריקני ג'וני ווייסמילר (1985 – 1905) האלוף האולימפי בשחייה באולימפיאדות פאריס 1924 ו-אמשטרדאם 1928 בתחרויות  ל- מרחקים של 100 מ' ו- 400 מ' בסגנון חופשי (!). ג'וני ווייסמילר היה השחיין הראשון בהיסטוריה שעבר את המרחק של 100 מ' בסגנון חופשי בזמן של פחות מדקה אחת (!). ג'וני ווייסמילר בהיותו גבר יפה תואר ו-בעל מראה טבעי  "פראי" נבחר לגלם בסרטי הקולנוע ההם בראשית שנות ה- 30 של המאה הקודמת את דמותו של "טרזן" גיבור ספריו של הסופר אדגר רייז בירואוז. הצלחתו הקולנועית ההיא של ג'וני ווייסמילר הייתה מסחררת והפכה אותו לא רק  ל-אישיות ספורטיבית וקולנועית נערצת בכל רחבי תבל אלא גם לאדם עשיר מאוד. (באדיבות MGM).

פוסט מס' 1228. אמינות, מהימנות, מצוינות, והישגיות, וגם שיממון ואנטי היגיון. דיון בנושא ה- הידרודינמיקה בשחייה וה- אוניברסליזם של השחייה. היסטוריה : ה-שחייה האולימפית מאז תקופתם של האלופים האולימפיים השחיין בן הוואי דיוק קאהאנאמוקו ו- האמריקני ג'וני ווייסמילר בראשית המאה ה- 20, דרך היהודי-אמריקני מרק ספיץ באולימפיאדת מינכן 1972, ועד ימינו אנו בעידן שנות ה-2000 בו כיכבו, בלטו, ו-הרשימו  האוסטרלי איאן ת'ורפ, ההולנדי פיטר וואן דן הוגנבאנד, האמריקני מייקל פלפס, הרוסי אלכסנדר פופוב, הצרפתי יאניק אנייל, והאוסטרלי קייל צ'אלמרס. פוסט מס' 1228. כל הזכויות שמורות לחוקר, הכותב, והמחבר יואש אלרואי. 

סיומן ההן של תחרויות השחייה באולימפיאדת ריו דה ז'אניירו 2016 הוביל אותי שוב לעיין במשנתם ה- הידרודינאמית הישנה של ג'ון באן (John Bunn) ב- 1955 ושל פיטר קארפוביץ' (Peter Karpovich) ב- 1933, ולעיון נוסף גם בהישגיהם הפנטסטיים בבריכה של השחיינים בימים ההם של השליש הראשון של המאה ה- 20 האמריקניים דיוק קאהאנאמוקו (בן הוואי) ו- ג'וני ווייסמילר, השוודי ארנה בורג, האוסטרלי אנדרו צ'ארלטון, וקצת מאוחר יותר גם ההונגרי פֶרֶנְץ צ'יק, והאמריקני אדולף קיפר (וגם אחרים).

האולימפיאדה ה- 5 במניין הזמן החדש התקיימה בסטוקהולם בירת שוודיה בין 5 במאי ל- 22 ביולי של שנת 1912. אל המשחקים האולימפיים ההם שנערכו בשוודיה לפני 108 (מאה ושמונה) שנים הגיח פנומן שחייה אמריקני יליד הונולולו בירת האי הוואי (Hawaii) דיוק קאהאנאמוקו בן 22 שהתנשא לקומה של 1.87 מ' (Duke Kahanamoku, יליד 24 בחודש אוגוסט של שנת 1890). דיוק קאהאנאמוקו ניצח במשחה ל- 100 מ' בסגנון חתירה (Crawl) במשחקים האולימפיים של סטוקהולם 1912 בתוצאה של 1:03.4 ד'. הוא הקדים את האוסטרלי ססיל הילי (Cecil Healy) שסיים במקום השני בזמן של 1:04.6 ד'. שלישי היה האמריקני קנת' הושאג (Kenneth Huszagh) לאחר שעצר את שעון הסטופר על 1:05.6 ד'. עדי ראייה מהימים ההם סיפרו כי סגנון השחייה של דיוק קאהאנאמוקו נראה טבעי, קואורדינטיבי, ו-יפה לעין. הוא אומנם ייצג את ארה"ב בסטוקהולם 1912 אך היה בעת ובעונה אחת גם שליח אותנטי של בני עמו דַרֵי ותושבי האי הוואי (Hawaii) שהיו שָם כולם חובבי ים, שחייה, תפישת גלים, ו-אמני הספורט הלאומי של ילידי ה-אי הוואי, הלוא הוא גלישה על גלים גבוהים באמצעות גלשנים. המוניטין של השחיין דיוק קאהאנאמוקו בן הונולולו חפף כמעט את שמו של החוקר והגיאוגראף אמיץ הלב הנורווגי רואלד אמונדסן, מי שגילה חודשים ספורים לפני כן בדצמבר 1911 יחדיו עם חמשת חבריו הנורווגיים את הקוטב הדרומי (!).

המשחקים האולימפיים הבאים שהיו מתוכננים להיערך בשנת 1916 התבטלו בשל נסיבות מלחמת העולם הראשונה. חלפו 4 שנים. דיוק קאהאנאמוקו הופיע לאולימפיאדת אנטוורפן 1920 בבלגיה כשהוא כבר בן 30. אף על פי כן נותר השחיין המהיר בעולם. בשלב חצי הגמר הִשְוָוה באנטוורפן 1920 את שיא העולם שלו שעמד על 1:01.4 ד', ובמשחה הגמר קבע שיא עולם חדש של 1:00.4 ד'.

דיוק קאהאנאמוקו נשא את עיניו אל מדליית הזהב השלישית גם באולימפיאדת פאריס 1924 בהיותו כבר בן 34. אולם שם המתין לו יריב בן ארצו השחיין האמריקני הצעיר והמוכשר ג'וני ווייסמילר בן 20, מי שהחזיק מאז 1922 בשיא העולם במשחה ל- 100 מ' בזמן הפנטסטי בימים ההם של 57.4 ש'. ג'וני ווייסמילר היה השחיין הראשון והיחיד בעולם ש-שחה בעת ההיא 100 מ' בסגנון חתירה מתחת לדקה אחת (!). דיוק קאהאנאמוקו לא עשה זאת מעולם. למשחה הגמר ב- 100 מ' בסגנון חתירה באולימפיאדת פאריס 1924 העפילו ג'וני ווייסמילר, דיוק קאהאנאמוקו, אחיו של דיוק סמיואל קאהאנאמוקו, השוודי המצוין ארנה בורג, היפני קאטסואו טאקאישי, ו-שוודי נוסף אורבאר טרולה. ג'וני ווייסמילר ניצח וזכה במדליית הזהב בתוצאה 59.0 ש' (שיא אולימפי) באולימפיאדת פאריס ההיא בשנת 1924, והיה שוב היחיד ששחה את המרחק הקלאסי הזה של 100 מ' בפחות מדקה. דיוק קאהאנאמוקו לקח את מדליית הכסף בתוצאה של 1:01.4 ד'. אחיו של דיוק קאהאנאמוקו, סמיואל קאהאנאמוקו השיג את מדליית ה-אָרד בזמן של 1:01.8 ד'. השוודי ארנה בורג דורג במקום הרביעי, בתוצאה של 1:02.0 ד'. היפני קאטסואו טאקאישי היה חמישי, עם תוצאה של 1:03.0 ד'. אורבאר טרולה סיים במקום השישי והאחרון. צריך לציין כאן שג'וני ווייסמילר זכה במדליית הזהב גם במשחה הגמר ל- 400 מ' בסגנון חתירה באולימפיאדת פאריס 1924 בזמן של 5:04.2 ד' (שיא אולימפי). השוודי ארנה בורג לקח את מדליית הכסף בזמן 5:05.6 ד'. האוסטרלי אנדרו צ'ארלטון זכה במדליית הארד בתוצאה של 5:06.6 ד'. אחיו של ארנה בורג אוקה בורג היה רביעי, 5:26.0 ד'. אולימפיאדת פאריס 1924 הייתה אקורד סיום של דיוק קאהאנאמוקו. הוא פרש מהשחייה והפך לשחקן קולנוע. יש להזכיר כאן שוב ושוב ש-אלופי ו-אלופות השחייה האולימפיים ההם עשו זאת כשהם לובשים בגדי ים מסורבלים, גדולים ו- שלמים עשויים צֶמֶר שעטפו את כל גופם, ובשל כך הגדילו עד למאוד את החיכוך של גופם עם המים ואת התנגדות המים למהירות שחייתם.

טקסט תמונה : אולימפיאדת פאריס 1924. ג'וני ווייסמילר (במרכז, בן 20, מיתמר לגובה 1.92 מ'. מס' כף רגלו הייתה 49. אחרים אומרים אפילו 51) עם שני יריביו השוודי ארנה בורג (מימין) והאוסטרלי אנדרו צ'ארלטון (משמאל) בתום משחה הגמר ל- 400 מ' בסגנון חתירה לגברים בה זכה במקום הראשון וב-מדליית הזהב (!). שימו לב לזרועותיו הארוכות של ג'וני ווייסמילר וכפות ידיו הגדולות. הישגיו האולימפיים ושיאי העולם בשחייה של ג'וני ווייסמילר נבעו לא רק מיכולות הגריפה וההתקדמות שלו במים אלא גם מפני שחונן במשקל סגולי נמוך שהשפיע על כושר הַצִיפָה הנפלא שלו על פני המים וצמצום התנגדות המים ל-גופו המתקדם במהירות לפנים. אגב, כל השחיינים והשחייניות המצטיינים בעולם מחוננים במשקלי סגולי נמוך של גופם. (התמונה, באדיבות הוועד האולימפי האמריקני ו- IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת סטוקהולם 1912. זהו כוכב השחייה האמריקני דיוק קאהאנאמוקו בן הונולולו – הוואי יליד 1890 (בן 22, גובהו 1.86 מ') האלוף האולימפי בשחייה ל- 100 מ' בסגנון (חופשי) חתירה בתוצאה 1:03.4 ד' באולימפיאדת סטוקהולם ובאולימפיאדת אנטוורפן 1920 שם קבע שיא עולם חדש במשחה ל- 100 מ' בסגנון (חופשי) חתירה התוצאה 1:00.4 דקה. (מקור התמונה : הספר "אולימפיאדת סטוקהולם 1912" אשר יצא לאור ב- 1912 בשוודיה). 

טקסט תמונה : אולימפיאדת אנטוורפן 1920. כוכב השחייה האמריקני דיוק קאהאנאמוקו בן הונולולו – הוואי (בגיל 30, גובהו 1.86 מ') הוא האלוף האולימפי בפעם השנייה ברציפות בשחייה ל- 100 מ' בסגנון חתירה בתוצאה 1:00.4 ד' (שיא עולם). (מקור התמונה : הספר "אולימפיאדת אנטוורפן 1920" אשר יצא לאור ב- 1920 בבלגיה).

ג'וני ווייסמילר בן 24 שָב לבריכת השחייה באולימפיאדת אמשטרדאם 1928 וניצח שוב במשחה ל- 100 מ' בסגנון חתירה בזמן של שיא אולימפי חדש 58.6 ש'. במקום השני דורג ההונגרי אישטוואן באראני (Istvan Barany) בתוצאה 59.8 ש'. היפני הוותיק קאטסואו טאקאישי היה שלישי, 1:00.0 ד'. ג'וני ווייסמילר לא התחרה ב- 400 מ' בסגנון חתירה במשחקים האולימפיים של אמשטרדאם 1928 אולם שיחק בנבחרת ארה"ב בכדור מים באותה האולימפיאדה ההיא בהולנד, וזכה עמה במדליית הארד. ג'וני ווייסמילר לא חזר לבריכת השחייה באולימפיאדת לוס אנג'לס 1932 מפני שהפך בינתיים לשחקן קולנוע מוצלח ומפורסם מאוד בארה"ב וברחבי העולם כולו (וגם עשיר מאוד) בעקבות גילומו באופן יוצא מהכלל את התפקיד הראשי "טרזן" (Tarzan) (פלוס הזדהותו המוחלטת עם תפקידו הקולנועי זה של "טרזן") באותה סִדְרָת סרטים מהז'אנר הזה שהפיקה וביימה חברת הקולנוע MGM בשנים ההן של 1941 – 1931. דורות של טף, ילדים, ונוער וגם מבוגרים בכל העולם גדלו על סרטי "טרזן" איש הג'ונגל ידיד הטבע והחיות, והזדהו עם דמותו האסתטית הפוטוגנית הקולנועית והכריזמטית של ג'וני ווייסמילר (!). דמות פראית אך תמימה ו- טבעית, ו-יישרת דרך, וגם נָאָה ביותר של האלוף האולימפי ושיאן העולם בשחייה בשנים ההן של 1934 – 1922. ג'וני ווייסמילר הפך לאחד האלופים האולימפיים בעלי המוניטין והמפורסמים ביותר בענף השחייה הבינלאומי וגם לכוכב קולנוע הוליוודי אהוד ביותר. הוא היה פשוט "חתיך הורס" בשפת הנשים. ג'וני ווייסמילר הפך כאמור למוּשָא הערצה בינלאומי של מאות מיליונים ברחבי תבל, לא רק ספורטיבי אלא ראשית דבר קולנועי. שיא העולם שקבע ג'וני ווייסמילר ב- 1922 (היה אז בן 18), תוצאה של 57.4 ש' במשחה ל- 100 מ' בסגנון חתירה (Crawl), החזיק מעמד תריסר שנים. היה מדובר בגאון שחייה, ספורטאי חובב, ו- מוכשר ביותר בתחום, שהתאמן רק פעמיים בשבוע (משך כל אימון היה שעה וחצי בלבד) ואף על פי כן הגיע להישגים אולימפיים מפליגים עולמיים חסרי תקדים בבריכה בעשור ה- 20 של המאה שעברה. העסק הזה של התפתחות השחייה האנושית ותולדותיה מעניין בגלל שגופו של יוֹנֵק העַל, האדם, לחלוטין איננו הידרודינאמי מעצם בריאתו ולא מותאם לשחייה במים. בניגוד ליוֹנֵק אחר, דולפין, שגופו כן מותאם (ועוד איך מותאם) לשחייה ושהייה במים. כמו גם לווייתנים שגם הם יונקים. כמה שחיינים בעבר הרחוק והמאמנים שלהם חשבו אחרת מאלוהי הבריאה ויצרו מסורת נפלאה של התקדמות בן האנוש במים באמצעות סגנונות שחייה וחידושי תנועה במים. שחייני הדור הראשון מאז תחילת המאה הקודמת כמו ההונגרי זולטאן האלמאיי (Zoltan Halmaj), ואחריהם האמריקנים דיוק קאהאנאמוקו וג'וני ווייסמילר, השוודי ארנה בורג, האוסטרלי אנדרו צ'ארלטון, וגם ההונגרי פֶרֶנְץ צִ'יק, והאמריקני אדולף קיפר באולימפיאדת ברלין 1936 (ואחרים), היו בזכות סגנונם, קואורדינציה התנועות היעילה שלהם בגריפת המים בידיהם ורגליהם, וכושר הציפה המופלא לשחייני עַל. הם הפכו את השחייה לענף ספורט אוניברסלי בעל שֵם ובעל תודעה בינלאומית. ההיסטוריה לעולם לא תשכח אותם. בואו ניקח לדוגמא עוד שֵם של שחיין עַל הונגרי ג'ורג' טומפאק (נשכח במשך השנים שחלפו) מי ש- שינה ב- 1954 את תנועת הרגליים בסגנון הפרפר הישן לסגנון דולפין. כיצד זה לא חשבו על הדבר לפניו ? ג'ורג' טומפאק היה עילוי קואורדינטיבי שהפך בן רגע לשיאן עולם במשחה ל- 100 מ' פרפר. שיאני ושיאניות העולם הבאים במשחי הפרפר למדו מ-ג'ורג' טומפק כיצד להתגבר טוב יותר על התנגדות המים.

אלוף השחייה האולימפי האמריקני ג'וני ווייסמילר (Johnny Weismuller, נולד ב- 1904 ומת ב-1984) מי שכאמור היה אלוף אולימפיאדות פאריס 1924 ו- אמשטרדאם 1928 במשחים ל- 100 מ' בסגנון חופשי, הפך לשחקן קולנוע מצליח ומשגשג ב- MGM בשעה שגילם בעשור ה- 30 של המאה שעברה בהצלחה עצומה, באותנטיות, ובמהימנות יוצאת מגדר הרגיל את תפקיד "טרזן" / TARZAN על פי ספריו של הסופר האמריקני המפורסם ורב המוניטין  אדגאר רייס בורואוז / Edgar Rice Burroughs (נולד ב- 1875 ומת ב- 1950). הציבור בארה"ב ובעולם הזדהה עם דמותו האסתטית והיפה של ג'וני ווייסמילר יותר מכל שחקן קולנוע אחר שניסה להיכנס מאוחר יותר לנעליו הגדולות כדי להחליף אותו בתפקיד "טרזן". ג'וני ווייסמילר היה ה-"טרזן" האולטימטיבי. אנחנו הילדים והנוער בקיבוץ אפיקים בעמק הירדן לא החמצנו בימים ההם שום סרט "טרזן" שהגיע לקיבוץ והוקרן על מסך גדול שהוצב על הדשא הגדול ליד חדר האוכל של הקיבוץ.

טקסט תמונה : אולימפיאדת פאריס 1924. ג'וני ווייסמילר (מימין, בן 20, התנשא לגובה של 1.92 מ'. מידת כף רגלו הייתה 49, כ-של סנפיר. אחרים אומרים אפילו שמידת כפות רגליו  של ג'וני ווייסמילר התארכה ל- 51) זוכה במדליית הזהב לאחר שניצח את השחיין האוסטרלי אנדרו צ'ארלטון (משמאל, זוכה במדליית ה-אָרָד) ואת השוודי ארנה בורג הזוכה במדליית הכסף (איננו מופיע בתמונה) במשחה הגמר ל- 400 מ' בסגנון חופשי במשחקים האולימפיים של פאריס 1924. התוצאות היו כלהלן : ג'וני ווייסמילר 5:04.2 דקות. ארנה בורג 5:05.6 דקות, ואנדרו צ'ארלטון 5:06.6 דקות. באולימפיאדת פאריס 1924 זכה ג'וני ווייסמילר בשתי מדליות זהב בשני המשחים ל- 100 מ' ו- 400 מ' בסגנון חופשי. (התמונה באדיבות הוועד האולימפי הצרפתי ו- IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1939 / 1938. שיאן העולם והאלוף האולימפי בשחייה באולימפיאדות פאריס 1924 ו-אמשטרדאם 1928 האמריקני ג'וני ווייסמילר (נולד ב- 1904 בן 34 שני משמאל) משחק את התפקיד הקולנועי טרזן בסרט "טרזן ובנו" (Tarzan finds his son") יחדיו עם שחקנית הקולנוע האמריקנית מורין א'וסליבאן (נולדה ב- 1911, בת 27, משחקת את ג'יין), וג'ון שפילד (נולד ב- 1931, בן 7, ו-משחק את בּוֹי), והקוף צִ'יטָה. הזדהות הציבור בעולם עם ג'וני ווייסמילר האלוף האולימפי ושיאן העולם בשחייה ל- 100 מ' בסגנון חופשי, ואח"כ גם כ-שחקן קולנוע ש-שיחק בכישרון והצלחה גדולה את תפקיד "טרזן", הייתה אבסולוטית בינלאומית וחסרת תקדים (!!!), ו-הפכה אותו לא רק לשחיין וספורטאי נערץ אלא גם לשחקן קולנוע נערץ רב מוניטין בארה"ב ובכל רחבי תבל (גם בקיבוץ אפיקים שלי בעמק הירדן), וגם ל-איש עשיר מאוד (!!!). מולטי מיליונר כבד (!). (התמונה באדיבות MGM. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הציוד הספורטיבי המשוכלל הכולל נעלי ריצה חדישות, מוטות קפיצה גמישים, מסלול ריצה עשוי טַרְטָאן (גומי קשיח), מתקני זינוק, תנאי אימון משופרים, הבנת חשיבות התזונה, וידע פיסיולוגי וביו- מכאני תרמו תרומה מכרעת להישגי האתלטים. ראה הספר, "למילים יש וויזואליה משלהן" אחד מ- 13 הספרים המרכיבים את הסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". החברה היפנית "מִיקָאסַה" (Mikasa) הפכה ליצרנית בלעדית של הכדורעף. הייתה הסכמה כללית כי הכדורסל תוצרת האמריקנית הפירמה "Spalding" הוא הטוב בעולם. החברה האמריקנית "Converse" הפכה לאחר מלחמת העולם ה- 2 ליצרנית הבולטת של נעלי כדורסל. חברות "סְפִּידוֹ" (Speedo) ו- אדידאס (adidas) התמחו בייצור בגדי ים חדשים, למעשה חליפות שחייה מיוחדות שעטו השחיינים והשחייניות על גופם מכף רגל ועד צוואר, ואשר תפקידן היה להקטין את חיכוך השחיין עם המים. אין שום ספק כי טכנולוגיית חליפות השחייה המשוכללות הללו מילאו את משימתן כיאות והפחיתו את התנגדות המים לשחיין / שחיינית. השימוש בחליפות השחייה המיוחדות האתה הביאו ל- שיפור גדול ומשמעותי של שיאי העולם. לאחרונה, מזה כמה שנים, החליטה FINA (ההתאחדות הבינלאומית בשחייה) לאסור את השימוש בחליפות השחייה המשוכללות של Speedo ו- adidas. מבט אחד באוֹפְנָת בגד השחייה הכבד, הגדול, והמיושן של ג'וֹנִי וָויְיסְמִילֶר (Johnny Weismuller) ב- 1924, ה- "סְלִיפ" של מַרְק סְפִּיץ (Mark Spitz) ב- 1972, וחליפת השחייה המשוכללת של אִיָאן תּ'וֹרְפּ (Ian Thorpe) בעשור ה- 2000 – מבהיר את ההבדל והשוני ואת מהות העניין הנוגעים להישגי השחיינים והשחייניות. גם איכות וטיב המתקנים האולימפיים לרבות בריכות השחייה ואדני הזינוק השתפרו לבלי היכר. לא ניתן כלל להשוות את תנאי השחייה שנכפו על המשתתפים באולימפיאדת סט. לואיס 1904 לאלו של ג'וני ווייסמילר באולימפיאדות פאריס 1924 ואמשטרדאם 1928, וודאי לא לבריכות החדישות בהן שחו מרק ספיץ באולימפיאדת מינכן 1972, ואִיָאן ת'וֹרְפּ ו- פיטר וואן דן הוגנבאנד באולימפיאדות סידני 2000 ואתונה 2004, ולבטח לא בריבוע לתנאי השחייה של מייקל פלפס בחמש האולימפיאדות בהן נטל חלק סידני 2000 + אתונה 2004 + בייג'ינג 2008 + לונדון 2012 + ריו 2016. בדיוק, כמו שלא ניתן למצוא כל זהות ודמיון בין איכות, תכיפות, תנאים, וכמות האימונים של דור השחיינים המוכשר אולם המְיוּשָן ו- הוותיק ההוא, לבין אלה של הדוֹר הנוכחי המעודכן של סוף המאה ה- 20 וראשית ה- מאה ה- 21. מדובר בעולם ספורטיבי שונה לחלוטין הרחוק כמזרח ממערב בין היָשָן ההוא לבין המוֹדֶרְנִי המוכר לכולנו היום. 

טקסט תמונה : אולימפיאדת סט. לואיס 1904. הזינוק למשחה 100 מ' [2]. ניצח בו ההונגרי זולטאן האלמאיי (Zoltan Halmaj) בתוצאה 1:02.8 דקה. המזניק עם האקדח עומד מאחור בחליפה כהה ומגבעת כהה. (באדיבות הוועד האולימפי האמריקני. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת סטוקהולם 1912. השחיינית האוסטרלית שרה "פאני" דוראק (Sarah “Fanny” Durack) מימין, לבושה בבגד ים כבד של אופנת הימים ההם, מנצחת במשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי בתוצאה 1:22.2 דקה. היא הקדימה את חברתה לנבחרת השחייה של נשות אוסטרליה ווילהלמינה וויילי (Wilhelmina Wylie) שקבעה זמן של 1:25.4 דקה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת פאריס 1924. זהו השחיין האמריקני ג'וני ווייסמילר (גובהו האישי 1.92 מ') לובש בגד ים גדול ומסורבל עשוי צמר. ג'וני ווייסמילר היה הראשון בעולם ששחה 100 מ' בסגנון חופשי בפחות מדקה אחת. ב- 1922 כשהיה בן 18 קבע זמן סנסציוני של 57.4 ש'. בהיותו בן 20 זכה באולימפיאדת פאריס 1924 בשלוש מדליות זהב במשחים בסגנון חופשי ל- 100 מ', 400 מ', ומשחה שליחים 4 פעמים 200 מ', ובמדליית אָרָד כשחקן בנבחרת הכדור מים של ארה"ב. ג'וני ווייסמילר חזר לאולימפיאדת אמשטרדם 1928 וזכה בעוד שתי מדליות זהב, במשחים בסגנון חופשי ל- 100 מ' ומשחה שליחים 4 פעמים 200 מ'. ג'וני ווייסמילר פרש מהבריכה בסוף שנות ה- 20 של המאה הקודמת והפך לשחקן קולנוע פופולארי ואהוב בסרטי "טרזן". נולד באזור הגרמני של רומניה ב- 2 ביוני 1904. בהיותו בן חצי שנה היגרו הוריו לארה"ב. הוא מת ב- 20 בינואר 1984. (באדיבות הוועד האולימפי הצרפתי ו- IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  אולימפיאדת מינכן 1972. השחיין היהודי – אמריקני מרץ ספיץ (גובהו האישי 1.85 מ') בן 22 לובש בגד ים "סליפ" עשוי משי כדי להקטין את החיכוך עם המים. מרק ספיץ זכה בשבע מדליות זהב באולימפיאדת מינכן 72' כלהלן : 100 מ' בסגנון חופשי (שיא עולם 51.22  ש'), 200  מ' בסגנון חופשי (שיא עולם 1:52.78 דקה), 100 מ' בסגנון פרפר (שיא עולם 54.27 ש'), 200  מ' בסגנון פרפר (שיא עולם 2:00.70), משחה שליחים 4 פעמים 100 מ' בסגנון חופשי (שיא עולם 3:26.42 דקות), משחה שליחים בסגנון חופשי 4 פעמים 200 מ' (שיא עולם 7:35.78 דקות), ומשחה שליחים 4 פעמים 100 מ' בסגנון מעורב (שיא עולם 3:48.16 דקות). בכל אחד משבעת המשחים קבע מרק ספיץ כאמור שיא עולם. מרק ספיץ נולד ב- 10 בפברואר 1950. (באדיבות DOZ ו- IOC, ארכיון יואש אלרואי, כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת סידני 2000. זהו השחיין האוסטרלי איאן ת'ורפ (מתנשא ל- 1.98 מ' ושוקל 108 ק"ג)  בן 18 לובש חליפת שחייה משוכללת של חברת adidas כדי להקטין את חיכוך גופו עם המים. איאן ת'ורפ זכה במדליית זהב במשחה ל- 400 מ' בסגנון חופשי כשקבע שיא עולם פנטסטי  3:40.59 דקות. במשחקי חבר העמים הבריטי ב- 2002 בעיר מנצ'סטר באנגליה שיפר איאן ת'ורפ את השיא מאולימפיאדת סידני 2000 והעמידו על 3:40.08 דקות. השיא החזיק מעמד עד 26 ביולי 2009. באותו היום הוא נשבר ע"י השחיין הגרמני פאול בידרמן שקיזז ממנו מאית שנייה והעמידו על 3:40.07 דקות. השיא של פאול בידרמן שריר וקיים עד עצם היום הזה בעת מחקר וכתיבת הפוסט הזה. (הישגיהם של איאן ת'ורפ ופאול בידרמן מתקרבים לקצה גבול יכולתו של האדם בתחום). איאן ת'ורפ זכה באולימפיאדת סידני במדליית הכסף במשחה ל- 200  מ' בסגנון חופשי. כמו כן הוביל את נבחרתו לזכייה בשתי מדליות הזהב ושיאי עולם במשחי השליחים  4 פעמים 100 מ' ו- 4 פעמים 200 מ' בסגנון חופשי. נבחרת אוסטרליה עם איאן ת'ורפ זכתה במדליית הכסף במחשה השליחים 4 פעמים 100 מ' בסגנון מעורב. איאן ת'ורפ שב לאולימפיאדת אתונה 2004 וזכה בשתי מדליות זהב במשחים ל- 200  מ' ו- 400  מ' בסגנון חופשי. במשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי זכה איאן ת'ורפ במדליית ארד. לאחר מכן זכה עם נבחרתו במדליית הכסף במשחה השליחים 4 פעמים 200 מ'. (באדיבות התאחדות השחייה האוסטרלית וחברת adidas).

הוא מרק ספיץ החל את הקריירה המזהירה שלו בגיל חמש. על מנת להפוך לשחיין הטוב בעולם, עבר באימוניו הקשים בבריכה קילומטראז' ענק בן 40000 (ארבעים אֶלֶף) ק"מ. מרחק השווה להקפת כדור הארץ. כישרון בלבד איננו מספיק. נדרשים אימונים מפרכים ורבים אין ספור לצד הכישרון (!). השחיין הוא ספורטאי בודד בתוך המים. מלבד הכישרון הוא זקוק ל- רצון, אמביציה, אופי מיוחד, ודבקות במשימה כדי להתאמן ולעמול כל כך קשה במשך שנים כה רבות בדרך אל הפסגה ואל מדליית הזהב. לא כל אחד, ילד ונער, מסוגל לכך. מרק ספיץ כישרון נדיר בשחייה היה בין הבודדים ש-ניאות לוותר על הנאות החיים של כל ילד רגיל, בעת אימוניו הרבים והקשים בשנים ההן בבריכה, על מנת להעפיל לפסגה. סָפֵק אם אנשים כמונו, בני תמותה רגילים, היינו מסכימים לנהוג כמותו ולאמץ דרך חיים סגפנית וספרטנית כזאת. דן שילון בחר לנהוג אחרת, ובשובבות. הוא התלוצץ מעמדת ההגשה שלו ב-אולפן במינכן 1972 עם צופיו הצעירים במדינת ישראל, כשכינה את השחיין היהודי – אמריקני הגאון, והעניק לו את תואר השֵם "שְפִּיצִי". איזה שפיצי ואיזה נעליים. זאת הייתה אינפורמציה אולי רלוונטית אך קלילה מידי ולחלוטין לא מספקת. לבטח לא במסגרת אולימפית. מדהים שאיש חדשות ברמתו הָגָה טקסט פתיחה כל כך ילדותי בתחרות ספורט כל כך חשובה בדרגה העליונה ביותר שלה. כעורך שידורי אולימפיאדת מינכן 1972 מטעמו באולפנים בירושלים ההם, חשתי מאוכזב.

כשהגיע תורו של השדר נסים קיוויתי ז"ל לשָדֵר ישיר מבריכת השחייה האולימפית במינכן 1972 את אותו משחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי, הוא הבין את גודל המעמד (!) וניהל כמובן דיאלוג שוֹנֶה עם "מצלמת ההיכרויות" החושפנית של ה- בימאי האולימפי הגרמני הוֹרְסְט זַיְיפָארְט מי שהיה האחראי הראשי על הצבת המצלמות ובחירת זוויות הצילום והסיקור בכל המתקנים האולימפיים במינכן 1972 (!). נסים קיוויתי ז"ל שהיה עיתונאי עַל ו-שַדָּר עַל (ברמה הגבוהה ביותר), הציג את מַרְק סְפּיץ בעמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא בבריכה האולימפית במינכן 1972 בצורה מכובדת, רצינית, ו-עניינית, וסיפר וסקר ב-רצינות רבה ל-צופי הטלוויזיה במדינת ישראל אודות הישגיו בבריכה האולימפית עד כה, ועל סיכוייו לנצח ולזכות בעוד מדליית זהב ב- משחה הגמר הקלאסי ל- 100 מ' בסגנון חופשי לגברים, תחרות שחייה המסקרנת את כל העולם וגם את צופי הטלוויזיה במדינת ישראל (!). כך נהג השדר נסים קיוויתי ז"ל עם כל שמונת השחיינים שהעפילו למשחה הגמר ההוא ב- 100 מ' בסגנון חופשי באולימפיאדת מינכן (!). זאת הייתה חשיפה עיתונאית – טלוויזיונית קלסית של גיבורי העלילה ע"י שדר כל כך מוכשר נסים קיוויתי ז"ל, שהבין את החשיבות הציבורית של הצגת ו-חשיפת גיבורי העלילה בטֶרֶם יריית הזִינוּק בפני צופי הטלוויזיה של מדינת ישראל. היה מדובר בחשיפה עיתונאית – טלוויזיונית מסודרת וקפדנית רוויה פרטים פרי עבודתו ו-שידורו של נסים קיוויתי ז"ל את כל שמונת גיבורי העלילה הממתינים לתורם לעלות ולהתייצב על דוכני הזינוק בבריכה האולימפית ההיא במינכן 1972 (!). ה-טקסט ה-כל כך מסודר והגיוני שעסק בהכרת גיבורי העלילה האולימפית לציבור צופי הטלוויזיה הישראלית – טרם נראה ונשמע כמותו עד אז על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה בימים ההם של 1972 (!). בידענות ובקוֹל בוטח ו-סמכותי טווה ובנה נסים קיוויתי את סיפור המתח בתוך הדרמה המתפתחת בבריכת השחייה באולימפיאדת מינכן 1972 ההיא. כשמרק ספיץ עלה והתייצב על אדן הזינוק שלו במשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי, שח ו-אמר השדר הדגול נסים קיוויתי למיקרופון האולימפי הישראלי בסגנון השידור הייחודי שלו את הטקסט האינפורמטיבי הזה, כלהלן : "…זהו המשחה הקצר ביותר, המהיר ביותר, וגם היוּקרתי ביותר, ובסוֹפוֹ מדליית זָהָב שמַרְק סְפּיץ רוצה בה יותר מכּל…". נפלא. כבר נאמר על ידי כי באורח פלא ובמין צירוף מקרים תקשורתי שכזה, וכאילו על פי תיאום מראש עם השַדָּר נסים קיוויתי, לחץ הבימאי הגרמני שאיננו דובר עברית (כמובן) על מקש מצלמת ה- Close up בניידת השידור, ונִיתֵּב למסך הטלוויזיה את דמותו של מַרְק סְפּיץ ניצב על האדן במלוא הדרו ותפארתו וּיְפִי גוּפוֹ המושלם. אמירת הנֶצַח של נסים קיוויתי נשזרה לעַד על פס הרצועה המגנטית של טֵייפּ השידוּר וצמוּדה לתמונת ה- Video של גדול שחייני תבל בכל הזמנים בעת ההיא. מעולם לא חזינו ולא האזנו עד אז בשידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית לטקסט פתיחה כה מרשים ומדויק של שַדָּר כלשהו (בעת בשידור ישיר). ל-נסים קיוויתי הייתה יכולת לזהות ולהעריך את סיכוייהם של המועמדים לניצחון ולנתח את האפשרויות הגלומות במשחה עבור צופי הטלוויזיה שלו. הוא עשה זאת בכישרון ו- הציג את המתחרים בצורה כה טבעית, צְלוּלָה, ומְמָצָה. נסים קיוויתי שידֵר את התחרות הדרמטית בצורה נפלאה שאין טוב ממנה. מַרְק סְפִּיץ וגם נסים קיוויתי היו בשיאם. מַרְק סְפִּיץ קבע שיא עולם במשחה הגמר ל- 100 מ', 51.22 שניות. כשניצב מַרְק סְפּיץ על דוכן מספר אחת במינכן 72' עטור ב- מדליית הזהב השישית שלו וברקע מתנגן ההמנון האמריקני, ידעתי כי חזיתי באותו היום ההוא באחד מאותם השידורים הקלסיים של שַדָּר ספורט מדהים ובלתי רגיל העונה לשֵם נסים קיוויתי. שַדָּר המעביר ביכולת השידור שלוֹ רֶטֶט וצמרמורת בלב שומעיו עד עצם היום הזה. נסים קיוויתי ז"ל  הוכיח אז בימים ההם של אולימפיאדת מינכן 1972 כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית איננה יכולה לעמוד על רגליה בלעדיו (!). או במילים אחרות : היא יכולה אולי, אולם היא תהיה ענייה יותר…!

נסים קיוויתי ז"ל היה מסוג השַדָּרִים שידע להתכונן באופן יסודי לכל שידור ישיר ו/או מוקלט. הוא התכונן לקראת ביצוע משימות השידורים הישירים שעות על שעות במשרד, בשטח, ובביתו. הוא ניחן באחריות עיתונאית יוצאת דופן. היה לו כושר עבודה יוצא דופן ויכולת יסודית להתכונן, משהו הדומה ל-אופיו של שדר הספורט האמריקני הנודע ההוא, הַוואָרְד קוֹסֶל ז"ל. רק מאיר איינשטיין ז"ל השתווה לו. נסים קיוויתי ז"ל היה סוג של שַדָּר שיצא לשטחי האימונים ועקב והתבונן מקרוב בספורטאים שאותם עמד לשָדֵר ישיר בטלוויזיה. עם רבים מהם יצא לו לשוֹחֵח הוא היה עיתונאי סקרן, מנוסה מאוד, ומי שהשפה האנגלית שגורה היטב בפיו (!). אח"כ היה שב למרכז העיתונות, מעלעל ודולה אינפורמציה נוספת מהחוברות, הספרים ושפע דוקומנטים שסופקו ע"י הוועדות המארגנות השונות לטובת אנשי העיתונות הכתובה ואישי הטלוויזיה הבינלאומית (!). בסופו של דבר מילא לעצמו נסים קיוויתי ז"ל נייר שידור מיוחד בכתב ידו, גדוש בפרטים הנחוצים לו. החשובים ביותר הודגשו וסומנו ע"י לוֹרְדִים ו-מַרְקֶרִים בכל צבעי הקשת. הוטלה עליו אחריות עצומה לאורך שנים רבות. בתקופת שידורים כה דחוסה כמו למשל המשחקים האולימפיים, נדרש היה לשָדֵר אלפי שמות של אתלטים ואתלטיות ושל שחיינים ושחייניות הנוטלים חלק ומשתתפים בתחרויות של עשרות מקצועות + תוצאות הישגיהם + דברי רקע אודות הספורטאים האלה מכל רחבי תבל הלוטשים את עיניהם אל המדליות האולימפיות. מדובר ב-כמות אדירה של אינפורמציה ש- שַדָּר בודד אמור להתמודד עמה ולהעביר את פרטיה לציבור צופיו (!). אין שידור טלוויזיה מורכב ומסובך יותר משידור ישיר של עשרת ימי תחרויות האתלטיקה הקלה באולימפיאדות וגם באליפויות העולם ואירופה בענף המרהיב הזה.

נסים קיוויתי ז"ל נשא על גבו נֶטֶל כבד כ-שַדָּר בעיקר בשידורים האולימפיים. באולימפיאדת מינכן 1972 ומונטריאול 1976 הוא שידֵר ישיר מאִצטדיון ה-א"ק וגם מבריכת השחייה. זאת הייתה עבודת פרך ממש. השידור הישיר והתיאור הנפלא שלו באולימפיאדת מינכן 1972 את ריצת הגמר הדרמטית ל- 800 מ' ל-גברים בה ניצח וזכה במדליית הזהב האמריקני דֵייב ווֹטְל (Dave Wattle) – לא ישכחו לעולם. ואומר זאת שוב : גם היום בגילי המבוגר כשאני צופה בביתי ברחוב אבן גבירול בצפון הישן של תל אביב בשידור ההוא של נסים קיוויתי הופך עורי לחִידוּדִים – חידודים. אינני כופר ברצונותיהם ההם של "שדרן" ה-א"ק והשחייה אורי לוי ומשה גרטל (שניהם יבד"ל) להידמות לנסים קיוויתי ז"ל ברוך הכישרונות הרדיופוניים והטלוויזיוניים ההם, אולם אני כופר בזכותם של המנהלים שלהם לאפשר להם להעמיד פנים באמצעות מכשיר המיקרופון היקר, ולהתאפר כאילו הם אנשי מקצוע בדמותו. הם לא (!). אורי לוי נעל פעם את נעליו הגדולות של נסים קיוויתי (גדולות בהרבה מכפי מידותיו) ומינה את עצמו באחד מהימים ההם ל- היות שַדָּר מוביל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא – ערוץ 1 ההוא בימי אליפות העולם ה- 9 ב- א"ק שנערכה ב- שנת 2003 בפאריס. היה מדובר ב-פרודיה, ב-פארסה, ב- בדיחה, ב-שדר מגוחך ו-מגלומן בשם אורי לוי. לצידו בעמדת השידור ההיא ב-פאריס ישב הפרשן הוותיק והקבוע של נסים קיוויתי (מי ש-פרש בינתיים מהטלוויזיה ברבות השנים ב-של גילו המבוגר) ד"ר גלעד וויינגרטן. גם הוא גלעד וויינגרטן התמוטט, כשל, ו-נפל לצידו של אורי לוי ההוא.

ובכן, ה-חוֹק הפיזיקלי של כלים שלובים פעל בכל עוּזוֹ גם אז ב-אותה אליפות העולם ב-א"ק ההיא ב-אוגוסט 2003, בעמדת השידור ההיא באצטדיון פאריס של הטלוויזיה הישראלית הציבורית -ערוץ 1, בשעה שהשדר (כאילו מוביל) אורי לוי ש-סימנו (-) והפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן ש-סימנו (+) חברו יחדיו לקבוצת שידור אחת. מינוס מנצח פלוס. המשוואה המתמטית ברורה : שדר מגוחך ומוגבל וחסר ידע (בתחום הנדון) בשם אורי לוי יגרור פרשן טוב מטה ויהפוך אותו למגוחך כמותו (!). כנ"ל בכיוון השני : פרשן מגוחך יהפוך שַדָּר טוב לגְרוֹטֶסְקִי ובלתי מתקבל על הדעת (!).

מדע הטלוויזיה עובד בכל תחום מתחומיו על בסיס העיקרון של חוק הכלים השלובים : בהפקה, בצילום, בעריכה, בבימוי, ובשידור. עקבותיו החיוביים ו/או השליליים של המדע הזה בולטים וניכרים בעיקר ב- עתות שידורים ישירים של "Play by play" העוסקים ב-תחרויות ספורט רוויות אין סוף פרטים מקצועות, ותוצאות שם נדרשת כמות מֶלֶל עצומה שחייבת להיות מדויקת ו- ממצה.

דוגמא שלילית נוספת : גב' מירי נבו שדרנית ה-א"ק האופ-טיובניקית (Off tube) המגוחכת והפטפטנית של ערוץ הטלוויזיה מס'  55 בכבלים (בתחום המדובר של מומחיות הנוגעת ל-שידור ישיר של תחרויות א"ק) גררה בשעתו מטה את הפרשן המצוין ההוא שלה ד"ר מולי אפשטיין (!). הליך בלתי נמנע גם מן ההיבט המתמטי. מינוס תמיד יביס פלוס. בנוסף לרמה הנמוכה של אותה הקולגה החלשה שאמורה להיות שדרנית מובילה שלו הקרויה מירי נבו, נדרש אף הוא הפרשן מולי אפשטיין לשדר ישיר מעמדת Off tube הצמודה ל-מוניטור באולפן בהרצליה את תחרויות א"ק שנערכו באירופה, במקום לבצע את תפקידו בעמדת שידור המותקנת עבורו ב-אצטדיון (!). בושה וחרפה (!!). לעולם אין ולא יהיו הפתעות בסביבת המיקרופון הטלוויזיוני משום שהממברנות שלו של המיקרופון הטכנולוגי אינן יודעות לסנן ולא לערוך את הטקסטים של כל השדרנים והשדרניות מכל הסוגים ה-מחזיקים ו-משתמשים בו. כולם כל הטקסטים מחלחלים פנימה (!). שדרנים ספורים בלבד צלחו את הדרך הכושלת של מסלול השידור האופ-טיובניקי הבעייתי, אולם תמיד ב-צליעה (!). אי אפשר להגות באותה נשימה את שמותיהם של שני השדרנים המשגשגים ההם נסים קיוויתי ז"ל ויורם ארבל יבד"ל ואת אלה של שני הכושלים אורי לוי ומשה גרטל כאילו לא קרה דבר באמצע הדרך…(!).

משסיים נסים קיוויתי ז"ל מידי יום ביומו את השידורים הישירים ההם ב-א"ק באצטדיון האולימפי במינכן 1972, הורו לו דן שילון ואלכס גלעדי לטוּס מייד לעמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא בבריכה האולימפית כדי לשדר ישיר משם את משחי הגמר. אולם באותו משחה הגמר לשליחות 4 פעמים 100 מ' לנשים בסגנון חופשי נתקל נסים קיוויתי לפתע בבעיה. נסים קיוויתי היה איש צֶוֶות ממושמע והתייצב שם. מבלי להתכונן יתר על המידה נטל את המיקרופון והחל לשָדֵר את אחד המשחים הדרמטיים ביותר בתולדות משחי השליחים במשחקים האולימפיים של מינכן 1972. האמריקנים הציבו לתחרות הזאת את הרביעייה החזקה ביותר שלהם סנדרה נילסן (Sandra Neilson), ג'ניפר קמפ (Jeniffer Kemp), ג'יין ברקמן (Jane Barkman), והשחיינית המסיימת שירלי באבאשוף (Shirley Babashoff). מזרח גרמניה מעצמת שחייה בעת ההיא  השיבה לארה"ב במטבע דומה והציבה את ההרכב הבא : השחיינית הפותחת הייתה גבריאל ווצקו (Gabriele Wetzko), אחריה שחו אנדריאה אייף (Andrea Eife), אלקה שמיש (Elke Sehmisch), והשחיינית המסיימת הצעירה קורנליה אנדר (Kornelia Ender) בת ה- 13 וחצי הפנטסטית אך עדיין אנונימית ובלתי מוכרת דיה.

נסים קיוויתי איש עשיר בהשכלתו הספורטיבית הכללית הכיר את הרביעייה האמריקנית ובראשה את השחיינית המסיימת המצטיינת בת ה- 15 שִירְלִי בָּאבָּאשוֹף. לעומת זאת הוא לא הכיר אף שחיינית מזרח גרמנית. לרוע מזלו של נסים קיוויתי השחיינית המסיימת ברביעייה המזרח גרמנית הלכה וצמצמה כל הזמן את המרחק בינה לבין השחיינית האמריקנית עד כדי סיכון ניצחונן של האמריקניות. נוצרה דרמה בבריכה, אך נסים קיוויתי לא זיהה % 50 מגיבורות העלילה. השחיינית המזרח גרמנית המסיימת נותרה עלומת שם. הוא פשוט לא ידע את שמה כי לא היה לו זמן ללמוד את שמות כל השחייניות מפני שהיה בכלל שַדָּר א"ק ועסוק מעבר לראשו בשידורים הישירים מהאצטדיון האולימפי המרכזי במינכן 72'. הוא כינה אותה לאורך כל התחרות מול הרביעייה האמריקנית, "המזרח גרמנית". השחיינית המזרח גרמנייה ההיא הייתה קוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר האגדית ילדה שטרם מלאו לה 14 שנה (נולדה ב- 25 באוקטובר 1958). קורנליה אנדר סגרה את הפער ולבסוף פיגרה בסנטימטרים ספורים אחרי שירלי באבאשוף והעניקה לשחייניות מזרח גרמניה את מדליית הכסף וניצחון דרמטי על היריבה הפוליטית זאת של נשות מערב גרמניה (!). ארה"ב סיימה את משחה השליחים בזמן של 3:55.19 דקות. מזרח גרמניה הייתה שנייה בהישג של 3:55.55 דקות. במדליית הארד זכתה היריבה הלאומית מערב גרמניה בתוצאה של 3:57.93 דקות. בתרגום מתמטי של זמן למרחק ניתן לומר כי האמריקנית שִירְלִי בָּאבָּאשוֹף הקדימה את המזרח גרמנית קוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר ב- 61 ס"מ בלבד. קורנליה אנדר הייתה השחיינית המוכשרת והטובה ביותר כבר אז בשורות מזרח גרמניה למרות שהייתה כה צעירה. עבור נסים קיוויתי היא הייתה אנונימית. ארבע שנים מאוחר יותר זכתה קורנליה אנדר בארבע מדליות זהב ואחת מכסף באולימפיאדת מונטריאול 1976.

[1] ראה נספח : מסמך קלאוס בייסנר (Claus Beissner) מתאריך 9 ביולי 2005.

[2] ראה נספח : הפרק “THE MAGNIFICENT ONES” בסדרת הטלוויזיה "OLYMPIAD"  של באד גרינספאן.

נסים קיוויתי ז"ל ניחן בכישרון כתיבה ויכולת ביטוי קוֹלִית רדיופונית -טלוויזיונית מרשימה ובלתי נשכחת (!). ב- 1980 מוניתי לתפקיד מנהל, מוביל, ומתכנן של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא ע"י מנכ"ל רשות השידור ההיא יוסף "טומי" לפיד ז"ל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא טוביה סער יבד"ל. ברור ש-הפקדתי אותו את נסים קיוויתי ז"ל המוכשר, היסודי, ו- רב הידע להחזיק באופן בלבדי את המיקרופון הטלוויזיוני ה-יָקָר וה-נֶחְשָק של חטיבת הספורט ההיא בימים ההם בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא, כדי להיות השַדָּר ה-בלעדי שלנו באותם שני ענפי הספורט הנ"ל א"ק + שחייה ב-ארץ ובחו"ל (!). זאת הייתה עובדה (!). נסים קיוויתי ז"ל היה אז ה-שַדָּר היחיד ב-טלוויזיה הישראלית הציבורית הבלבדית ההיא שרכשה את אותן זכויות השידורים הבלעדיות של כל תחרויות אליפויות ההן באירופה ובעולם בשני הענפים המדוברים הנ"ל (א"ק + שחייה) ב-ארץ + ב-אירופה + וב-עולם בשנים ההן שחלפו (!). הוא היה המומחה שלנו בשני התחומים המדוברים ההם.

לא היו לוֹ לנסים קיוויתי מתחרים בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא באותם שני תחומי השידור ה-נידונים הללו. הוא ניצב בּוֹדֵד בפסגה הטלוויזיונית ההיא, ו-שלט לבדו בכיפה. נסים קיוויתי ז"ל היה גם שַדָּר כדורגל בכיר שלנו ו-גם מגיש טלוויזיה חכם, מדויק, ו-מעולה ברמה גבוהה (!). מלונדון בירת אנגליה שם שהה במשך שנים כשליח העיתון "ידיעות אחרונות הוא נשלח ע"י דן שילון יבד"ל ואלכס גלעדי ז"ל לכל רחבי תבל כדי למלא את תפקידו העיתונאי כ-שדר ספורט מוכשר ו-מוביל עבור כלל צופי הטלוויזיה במדינת ישראל (!).

 נסים קיוויתי ז"ל היה הרבה יותר מ-שדר ועיתונאי. הרבה יותר מפני שהוּא ניחן לא רק ב-כִישָרוֹן עיתונאי – טלוויזיוני יוצא דופן, אלא רֵאשִית דָבָר לפני הכול היה איש ו-אָדָם נאמן ו-ערכי, שנשא עימו ערכים אנושיים כנים, חרוץ ורב ידע, ש-הלך תמיד בדרך ה-יְשָרָה (!). הוא היה איש מקצוע ו-אדם קרוב לי עד מאוד, אָדָם מיוחד בעל נֶפֶש הוֹמָה אולם שְקֵטָה, כֵּנָה, חַמָה, מוּכְשֶרֶת, חָכָמָה, נבונה, ו-רְווּיָית יֶדַע רָב וְעָצוּם. אֶשְנֶה ואומר שוב הוא, כלהלן : שַדָּר רדיו ו-טלוויזיה נפלא שלנו בעל מוניטין היסטורי איכותי רָב ממדים ש-חונן ב- ידע, חינוך, השכלה, ומשמעת אישית נדירים ו-עצומים (!), אולם לפני הכול היה איש של מוּסָר אֱנוֹשִי גָבוֹהָ ואיש מקצוע נאמן אשר התברך ב- צניעות ו-יוֹשְרָה מוחלטת. אדם ברמה מקצועית ו-אנושית גבוהה מאוד שמעולם לא השוויץ ולא התפאר בשמו ובמוניטין העיתונאי – טלוויזיוני שלו, שהלכו לפניו (!). נסים קיוויתי הלך עכשיו בימים אלה ל-עוֹלָמוֹ כשהוא בן יותר מ- 97 שנים. יְהִי זִכְרוֹ של נסים קיוויתי ז"ל ה-אָדָם ו-הָיָדִיד, ה-חֲבֵר ו-רֵע אָהוּב, העיתונאי ואיש טלוויזיה רָם מַעְלָה, זָקוּף ו-נִישָׂא, שְ-שירֵת ב-נֶאֱמָנוּת ו-יוֹשְרָה את הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא במשך שנים ארוכות  – בָּרוּךְ ל-עַד. היה רק נִסִים קִיוִויתִּי אחד בשורותינו ו-בינינו, ו-הוא איננו עוד. לא היה עוד אחד כמותו. נסים היקר לא היה עוד מישהו בסביבה ההיא שלי ש-ישווה לך. אנוכי אזכרך כל הזמן, תמיד, לעַד עד לרגע מותי שלי. זה מה שאנוכי מרגיש  עם לכתו של האיש היקר הזה, ו-חַש עכשיו בתוככי נפשי ו-ליבי, בעת חיבור וכתיבת הטקסט הזה ב-פוסט מס' 1228 / 1109. עבורי מדובר ב- אבדה אֱנוֹשִית כבדה.

כל הזכויות שמורות לחוקר והמחבר יואש אלרואי. פוסט מס' 1228 הועלה לאוויר ביום חמישי – 8 בחודש פברואר של שנת 2024.

נסים קיוויתי ז"ל היה איש חכם, נבון, וצנוע – שאצר בנפשו החמה והרוטטת יֶדַע רב בכל תחומי חיינו. היה מדובר ב-איש נעלה של מופת, אדם בעל יושרה ו-דוגמא אישית משכמו ומעלה שנותר צנוע, אָדִיב, חָכָם, ומעולם לא "זִיֵיף". נסים קיוויתי ז"ל איש בעל תבונת עַל, היה באישיותו לא רק אדם נבון וחכם ואיש של מעשה ויצירה, אלא גם איש  מעשי, איש של אמת, איש רווי סדר ומשמעת (!). נסים קיוויתי ז"ל היה רחוק מאוד מלהיות גאוותן ו-שחצן למרות שניחן באישיות מופת חכמה מאוד בכל תחום מתחומי חיינו הרבים. ה' אלוהים שלנו כל יכול שאנוכי מאמין בו בכל ליבי ונפשי, דאג להפגיש אותי עימו בימים ההם שחלפו זה מכבר ולהכירו מקרוב, מקרוב מאוד (!). נסים קיוויתי היקר תודה על שהיית חבר וידיד קרוב מאוד שלי במשך כל כך הרבה שנים. תודה שהארת לי בימים ההם את דרכי הטלוויזיונית ה-ארוכה וה-פתלתלה ההיא רוויית סיכויים אולם מוצפת גם ב-אין סוף ערפל, מהמורות ו-חתחתים. נסים קיוויתי היקר ראיתי בך תמיד את אחי הגדול. נותרת עבורי אדם בלתי נשכח לעד. נוח על משכבך בשלום. אוֹהֵב אותך ואוֹהָב אותך לנצח עד אשר ייתמו ו-יכלו חיי שלי. נסים היקר, הותרת במשך השנים הרבות שחלפו חותמת מוזהבת בליבי ונפשי שלי. ל-עַד אזכרך.  .

פוסט מס' 1228/1109 הוא מורכב וסבוך (חלק B) ונכתב ל-זכרו של נסים קיוויתי ז"ל שַדָּר ה-א"ק המיטבי בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא (!). 

מלחמת האָצָנִים בין הקנדי בֶּן ג'וֹנְסוֹן (Ben Johnson) לבין האמריקני קָארְל לוּאִיס (Carl Lewis) ו/או בין קארל לואיס ל-בֶּן ג'וֹנְסוֹן (כל ניסוח טוב) שלא הייתה כמותה בתולדות ריצות ה-100 מ' בהיסטוריה האולימפית לפני שנות דוֹר בשנים ההן של 1988-1984.

פֶּרֶק מ-סִדְרָת 13 הספרים שאנוכי חוקר וכותב מאז אוקטובר 1998 וקרויה על ידי בשמה הכולל והמפורט: "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

המחקר והכתיבה שלי את סדרת 13 הכרכים הקרויה כאמור, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", כוללים בתוכם סך של כ-150000 (מאה וחמישים אלף) עמודים ועשרות אלפי תמונות וצילומים + שיחות + עדויות ו-ראיונות עם כ-2500 (אלפיים וחמש מאות) אנשי טלוויזיה ותקשורת עלי שם ו-מוניטין בתחומיהם השונים, בעולם ובארץ (!). המחקר והכתיבה שלי ארוכי השנים ניצבים ו-עומדים על סף סיום (!). הָנוֹשֵׂא העיקרי ש-נדון בפוסט מס' 1008 הוא אולימפיאדת סיאול 1988.

ה-רַמַאי ו-הבְּלוֹפֶר הגדול ביותר בהיסטוריה האולימפית הספורטיבית בעידן החדש הוא האָצָן המסומם הקנדי ההוא בֶּן ג'וֹנְסוֹן אלוף אולימפי ומדליין הזָהָב ל-רגע של אולימפיאדת סיאול 1988 בריצת 100 מ'ו-מי שהיה גם שִיאָן העולם בריצה הזאת בתוצאה של 9.79 ש' ל-פרק זמן של יומיים בדיוק (!). עד ש-מַדָע הרפואה תפש אותו על חַם (בעת בדיקות סמים ובדיקות שֶתֶּן שנעשו לכל האתלטים והאתלטיות באולימפיאדת סיאול 1988). הספורטאים והספורטאיות האולימפיים בכל המקצועות השונים באולימפיאדת סיאול ההיא בשנת 1988 נדרשו מייד בתום ביצועי תחרויות הגמר בהשתתפותם להטיל שתן לתוך שתי מבחנות הרפואיות A ו-B. הטלת השתן לשתי המבחנות הרפואיות a+b ע"י הספורטאים והספורטאיות האולימפיים הנבדקים נעשתה בפיקוח צָמוד, שיטתי, ו-הָדוּק של אנשי הוועד האולימפי הבינלאומי (Olympic International Committee). מבחנות הבדיקה האלו נמסרו ל-וועדה הרפואית של IOC (לצורך בדיקות סמים וודאית, יסודית, ומוסמכת שתוצאותיהן התקבלו ב-תוך 48 שעות).

ובכן, תוצאת הבדיקות של האצן הקנדי בן ג'ונסון נמצאו חיוביות. כלומר: המנצח באולימפיאדת סיאול בריצת 100 מ' בֶּן ג'וֹנְסוֹן השתמש בסמים כדי לשפר את מהירות ריצתו (!). הוא הוכרז כ-רמאי ושקרן, ו-  הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) החליט מייד לגרש ו-לסלק אותו ואת מאמנו האישי צ'ארלי פראנסיס (Charlie Francis) לאלתר וב-בושת פנים מהמשחקים האולימפיים ההם של סיאול 1988 (!!!). IOC לקח ממנו מ-בן ג'ונסון את מדליית הזהב, ונתן והעניק אותה ליריבו האָצָן האמריקני קארל לואיס (נבדק גם הוא ונמצא כי הוא נקי מסמים) שסיים במקום השני. IOC שלל מ-בן ג'ונסון גם את שיא העולם הטרי שלו 9.79 ש' שקבע באותה ריצת הגמר המפורסמת ההיא ל-100 מ' ל-גברים שנערכה במוצ"ש – 24 בחודש ספטמבר בשנת 1988 באצטדיון ה-אולימפי בסיאול בירת דרום קוריאה. הייתי שם בבירת דרום קוריאה כמנווט, עורך ראשי, ומפיק ראשי של השידורים הטלוויזיוניים האולימפיים ההם של סיאול 88' מטעמם של אורי פורת ז"ל מנכ"ל רשות השידור בעת ההיא ושל חיים יבין יבד"ל מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא, ו-יאיר שטרן יבד"ל מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית בעת ההיא. ראיתי את כֹּל המחזה הדרמטי ו-התיאטרלי המדובר הזה מקרוב, במו עיניי.

פוסט מס' 1228 / 1009. הועלה לאוויר שוב על ידי ומטעמי ביום חמישי-8 בפברואר בשנת 2024. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

פוסט מס' 1228 / 1009.

אות הצטיינות ניתן  ל-ערך השידור הטלוויזיוני הישראלי הציבורי ההוא בימים ההם לפני שנות דוֹר. הצצה נוספת ל-סבך הניהול של חטיבת הספורט בפיקודי ובראשותי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעשור ה- 80 של המאה שעברה. שני מבצעי השידור הישירים של חטיבת הספורט בראשותי בטלוויזיה הישראלית הציבורית את אליפות העולם ה- 1 ב-א"ק שנערכה בהלסינקי בירת פינלנד בקיץ 1983 ו-את אולימפיאדת סיאול 1988 שהתקיימה בדרום קוריאה בסתיו 1988.

פוסט מס' 1228/   1009. הועלה לאוויר לראשונה על ידי ביום שלישי – 8 בחודש פברואר של שנת 2024. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

פוסט מס' 1228 / 1009.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי.

הערה : פרסום התמונות הרבות ב-בלוג נשען על השגת אישורים ו-רישיונות מתאימים מהגורמים הרלוואנטיים פלוס הענקת קרדיט ואשראי מקובלים לצלמים יוצרי התמונות המצולמות. אולם יחד עם זה אני מבקש לציין כי חרף המחקר והכתיבה בני שנים ארוכות המרכיבים את כתיבת הבלוג (מודגש כאן כי הבלוג איננו נכתב למען מטרות רווח כספי ו/או לטובת רווח מסחרי) ייתכן ונעשו שגיאות ו/או טעויות באיתור וזיהוי בעלי התמונות. אני מודה מראש לכל בעל זכויות של תמונה כזאת ו/או אחרת המתפרסמת בבלוג, באם ייאות ויפנה אליי, כדי לתקן ולעדכן אותי בנוגע לתמונות שהוא חושב שהן דורשות תיקון, והכנסת פרטים רלוואנטיים חדשים.

———————————————————————————————————-

פוסט חדש מס' 1228 / 1009 : הועלה לאוויר בצהריי יום חמישי של 8 בחודש פברואר של שנת 2024. כל הזכויות שמורות לחוקר והמחבר יואש אלרואי.

———————————————————————————————————

הנושא : מדד ערך השידור הציבורי בימים ההם. הצצה לסבך הניהול של חטיבת הספורט בפיקודי ובראשותי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעשור ה- 80 של המאה שעברה. זיכרון טלוויזיוני של שני מבצעי השידור הישירים של חטיבת הספורט בראשותי בטלוויזיה הישראלית הציבורית את אליפות העולם ה- 1 ב-א"ק שנערכה בהלסינקי בירת פינלנד בקיץ 1983 ו-את אולימפיאדת סיאול 1988 שהתקיימה בדרום קוריאה בסתיו ההוא של שנת 1988 ההיא חלפו מאז 36 שנים אולם הזיכרונות נשמרו ו- השתמרו.

———————————————————————————————————

פוסט מס' 1228 / 1009. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

——————————————————————————————————–

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 1228 / 1009. הצצה לסבך הניהול של חטיבת הספורט בראשותי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעשור ה- 80 של המאה שעברה. אולימפיאדת סיאול 1988. פוסט מס' 1228 / 1009. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

ציטוט : "כאשר שני אנשים רוכבים על סוּס, אחד מהם מוכרח לרכוב מאחור". (וויליאם שייקספיר).

הפקת שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת סיאול 1988 הייתה מורכבת ומסובכת לא רק בגלל הטכנולוגיה המוגבלת וכוח האדם המועט שעמד לרשותי כהוגה, מנווט, ומוציא לפועל אלא בגלל הריחוק העצום של ניהול הפרויקט מגבולות המדינה והתקיימותו, ותקופת פעילותו הממושכת כמבצע שידור רב תחומי. מרבית הציבור איננו מתעניין בעלויות וקשיי ההפקה של הטלוויזיה לבטח לא באירועים בינלאומיים גדולים יש לו את הקשיים והדאגות היומיומיות משלו בתוכן גם תשלום האגרה. גובה האגרה הטלוויזיונית השנתית היה תמיד נמוך (יחסית). גבוה למי שאין לו ומגוחך ונמדד בפרוטות למי שיש לו. ככלל, הציבור משלם כרטיס לנסיעה קבוצתית ב-אוטובוס אך דורש הסעה פרטית ב- מרצדס. לא היה שום סיכוי כי בתנאים הכלכליים והכספיים ששררו בימים ההם ברשות השידור אהיה מסוגל להשביע את רעבונם ורעבוני. לא היו גבולות לשאיפותיי להציב את דִגְלָה של רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית ההן בכל אתר בארץ ובעולם, למעט גבול אחד : ממון (!). ידעתי היטב לעשות טלוויזיה. לא נפלתי ברמתי משום קולגה בינלאומית שלי על פני הגלובוס. לא בידע, לא בכישרון, לא בניסיון, ולא באהבתי לביזנס הזה שקרוי טלוויזיה ותקשורת. הבעיה שלי (ושל הטלוויזיה הציבורית ורשות השידור) הייתה ונותרה ממון ו-כסף. כאן זה מתחיל ופה זה נגמר. מנכ"ל רשות השידור בשנים 1998 – 1993 מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל נהג לסנוט בי בחוש ההומור המחודד שלו מעת לעת על רקע תביעותיי המקצועיות והכספיות ממנו (כ-מנכ"ל רשות השידור), וכה שַח והשיב לי בזו הלשון : "…יואש אלרואי, לא קוראים לי  kirsh – קוראים לי קירשנבאום…". (הערה שלי, להלן : לאו קירש היה איש תקשורת ו-מיליארדר גרמני ש-בערוב ימיו ירד מנכסיו). השבתי לו אז ל-מוטי קירשנבאום, כלהלן : "…כי אילו היה לי מוט עשוי זהב ונקודת משען בשם רופרט מרדוק ו/או ליאו קירש הייתי מרים את כל העולם…".

בתחילת חודש מרס 1988, הגשתי לשלושה אנשים מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן, למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין, ולמנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל – את תוכניות השידורים המקיפות והמפורטות לפרטי פרטים של שני מבצעי השידור הבינלאומיים הגדולים שלנו : EURO 1988 (אליפות אירופה לאומות בכדורגל שנערכה במערב גרמניה ) ואולימפיאדת סיאול 1988. ברור שעותק אחד הועבר תמיד במקביל ובאותה העת ל- "שר האוצר" ההוא של רשות השידור הלא הוא סמנכ"ל הכספים יוחנן צנגן יבד"ל. בהפקות ענק בינלאומיות ממושכות מן הסוג הזה דאגתי תמיד למסד שתי מערכות שידור במקביל. אולפן מוביל ומנוֵוט בירושלים וקבוצות הפקה, עריכה, ושידור במדינות היעד ב- חו"ל התחרויות המסוקרות בהן נערכו והתקיימו התחרויות הבינלאומיות המסקרנות את כל העולם. מרב מיכאלי ואוֹרִית כסיף נבחרו על ידי בפברואר 1988 להגיש באולפן האולימפי בירושלים את השידורים האולימפיים של סיאול 1988. איציק גליקסברג הוצב כמפיק האולפן האולימפי ההוא בירושלים יחדיו עם ששי אפרתי (המצוין והקפדן), ורמי ווייץ נקבע על ידי להיות העורך המקומי. אבל העבודה העיתונאית המקורית, העצומה, הענקית, והמקורית נעשתה כמובן ע"י ציוותי השידור שלי בשטח ב-אולימפיאדת סיאול 1988 בירתה של דרום קוריאה.

טקסט תמונה : ינואר 1988. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 36 שנים. זוהי אורית כסיף בעת Screen Test שערכתי בחיפושיי אחרי מגישה חדשה לכלל תוכניות הספורט שלנו בטלוויזיה ישראלית הציבורית ההיא בעקבות פרישתה של אורלי יניב. אורית כסיף הייתה קריינית בעלת פוטנציאל שבסופו של דבר לא מומש. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ינואר 1988. הימים ההם לפני יותר מ- 36 שנים בעת כתיבת וחיבור פוסט מס' 1228 / 1109. זוהי מרב מיכאלי שדרנית גלי צה"ל מי ש-השיגה את הציון הגבוה ביותר ב- Screen test הטלוויזיוני ההוא שערכתי בימים ההם בתפקידי כמנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית בחיפושיי וניסיונות האיתור שלי למצוא מחליפה למגישה שלנו אורלי יניב ההיא שהפכה אז למגישה מובילה של תוכניות הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים ההן שבין 1979 ל- 1987. אורלי יניב שדרנית וותיקה ברדיו גלי צה"ל בימים ההם הייתה אמורה להיות תקווה ו-הבטחה גדולה שלי בתחום הובלת שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא ואשר בראשם ניצבתי ואותם הנהגתי – הבטחה ותקווה שלא התממשו בתחום הקונקרטי הזה.

מרב מיכאלי (ילידת 1966, בת 58 בעת כתיבה ותיעוד פוסט מס' 1228) הייתה וכיהנה בחודש אוגוסט של 2021 כ-ח"כ ו-יו"ר מפלגת העבודה, והייתה וכיהנה בתפקיד שרת התחבורה והבטיחות בדרכים בממשלת ישראל הקואליציונית ההיא בראשות נפתלי בנט. מירב מיכאלי נחשבה להבטחה פוליטית (בעיקר מטעם עצמה) אולם עד מהרה התגלתה כ-כישלון ונחשפה כ-מעין Flop פוליטי. מפלגת העבודה בראשה ניצבה ואותה התיימרה מירב מיכאלי הכושלת להנהיג איננה קיימת פיזית (!). מפלגת "העבודה" בראשותה של מירב מיכאלי הכושלת ו-המגוחכת, שתיהן, המפלגה והעומדת בראשה בימים אלה מירב מיכאלי, רחוקות שנות אור מ-להוות אידיאל פוליטי, כלכלי, ו-חברתי עבור הציבור. נותר ונשאר ממנה מ-מפלגת מפא"י / "העבודה" ההיא ו- היסטוריית העבר המפוארת שלה בהשראתה העכשווית בשנת 2024 של אותה "מנהיגה" מְדוּמָה מירב מיכאלי – נאדה (!). אפס (!!). כלום (!!!).  רגעי השלטון הארוכים והמפוארים ההם של מפא"י / העבודה ההיא מאז 1948, בראשותם של דוד בן גוריון + משה שרת + גולדה מאיר + יצחק רבין + חיים בר-לב + אהוד ברק  שחלפו, הן היום זיכרון קצר בלבד. מירב מיכאלי הכושלת וחסרת כל נתונים של מנהיגה הפכה לפתע ל-רעיון פוליטי עלוב ו-חולף. מַר ו-עָלוּב. העמדתה של מירב מיכאלי את עצמה בראש מפלגת "העבודה" בימים אלה, היא מציאות פוליטית מטופשת ו-עלובה שמבשרת מההיבט המתמטי את קיצן הפוליטי – חברתי של אותה מפא"י ההיא ושל מפלגת העבודה הנוכחית, קֵץ שאיש לא חזה אותה בעוד מועד. חלום ושיברו. מירב מיכאלי היא אישיות נעדרת כישרון חלוצי, חסרת מעמד חברתי – פוליטי, ומשוללת כל קסם והתוויית דרך, וכל דוגמא אישית של מנהיגות ו-מוניטין פוליטי – לאומי. מירב מיכאלי איננה מהווה את דמות המנהיגה שמסוגלת ל-שקם ולהוביל מחדש את מעמד הפועלים בארץ ישראל. זה לא קרה וזה גם לא יקרה. אפוא מירב מיכאלי והיכן פועלה ו-תרומתה למען קידום מעמד הפועלים במדינת ישראל…??? (צילום יואש אלרואי ב- 1988. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1979. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 45 שנים בעת חיבור וכתיבת פוסט מס' 1228 העכשווי על ידי ו-מטעמי. המפיק יצחק "איציק" גליקסברג יחד עם קלרה אוברלנדר, פקידה ב-הנהלת החשבונות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא. הוא היה אחד המפיקים המוכשרים והנבונים בטלוויזיה הישראלית הציבורית ובמחלקת הספורט ה-היא של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא בימים ההם. לרוע המזל תפוקתו נפלה מכישרונו. ב- 1993 פרש יצחק גליקסברג מהטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא ועבר לעבוד ב-שורות חברת "רֶשֶת" אחת מזכייניות ערוץ 2 החדש ההוא בימים ההם. אין לי מושג ו-אינני יודע מה קרה עימו שם. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא מר חיים יבין נתן לי יד חופשית לנהל את תִּכנון שידורי הספורט המורכבים, בארץ ובחו"ל, על ידי ומטעמי, ולעמוד ב-קשר אופרטיבי ישיר מול המנכ"ל אורי פורת ז"ל וסמנכ"ל הכספים המצוין שלו יוחנן צנגן יבד"ל. כולל השידורים האולימפיים. הוא חיים יבין לא שָת את ליבו להליכי זכויות השידורים ולעלויות הטכנולוגיות והלוגיסטיות של ההפקה האולימפית המרוחקת, המורכבת, והמסובכת מאוד ההיא (!). הוא חיים יבין לא התערב מפני שזה לא כל כך עִנְיֵין אותו כמנהל הטלוויזיה. הוא סמך לחלוטין על היכולת הביצועית שלי. אי התערבותו צִמצמה את ההליכים הביורוקרטיים וחסכה זמן ניכר בהפקה – לוֹ ולִי. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל ישב ו-רכב על הסוס והחזיק במושכות. חיים יבין יבד"ל ישב על האוכף מאחור. זה היה נוח גם לי. נדמה לי ש-מנכ"ל רשות השידור ההוא אורי פורת ז"ל ידע להעריך את המאמץ העצום המושקע מ-צידי ועל ידי כמנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא, כבר בשלבי התִכנון הראשוניים של מוצרי השידור האולימפיים הסבוּכים והמרוחקים ההם אלה שקדמו לאולימפיאדת סיאול 1988, ו-הקרויים, "אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 !", ואח"כ אחריו גם את מלאכת התכנון וההפקה הטלוויזיונית על ידי את שידורי "מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986 !" ע"י חטיבת הספורט בראשותי בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא. ובתומם כאמור – ניהול, הפקה, ושידורים ישירים (216 שעות) של המוצר האולימפי הבא בתור שהיה הקרוי, "אולימפיאדת סיאול 1988 !". היה מדובר במאמצי ומבצעי שידור עליונים מורכבים, מסובכים, וגם יקרים מאוד (לוויינית, טכנולוגית, ו-לוגיסטית) המרוחקים ממדינת ישראל (ו-לכן דרשו ממני ומאיתנו הכנות ו-התכוננויות מרובות ומדויקות ב-ארץ וב-חו"ל), אולם מסקרנים מאוד את כלל ציבור הצופים במדינת ישראל ובכל העולם (!!!). שום כמויות רייטינג טלוויזיוני בכל סוג ו-דרג חומרי כזה ו/או אחר אינם יכולים להתחרות עם הרייטינג העולמי / בינלאומי (כולל מדינת ישראל) המלווה את הסיקור והשידורים הישירים הטלוויזיוניים של מפעלי ספורט כמו אולימפיאדות ו-מונדיאלים (!).   

מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל הבין שלימוד החומר ותִכנון יסודי והכרה מכסימאליסטית של ו-את המרכיבים האנושיים והאמצעים הטכנולוגיים, הלוגיסטיים, והכלכליים – כספיים העומדים לרשות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – יניבו בסופו של דבר גם תוצאות שידור מעולות בעלות ערך ומשקל ציבורי (!). הוא מנכ"ל רשות השידור ההיא אורי פורת ז"ל ביקש להביע את שביעות רצונו באמצעות מכתב ההערכה שלו ששלח אליי ב- 21 בחודש מארס בשנת 1988, רווי טקסט מילים ה-משבחות את יוזמותיי, ניהולי, ו-היערכותי לקראת מבצעי השידור היוקרתיים והיקרים והמורכבים והמסובכים ש-נכונו לחטיבת הספורט בפיקודי בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא במרוצת אותן השנים "האולימפיות ו-המונדיאליות" הקרבות ו-באות ההן של 1984, 1986, ו- 1988. [5].

טקסט מסמך : 21 במארס 1988. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 36 שנים. זהו מסמך ההערכה המקורי שכתב לי אז בימים ההם, מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל. ה-קֶשֶר והמגע הניהולי הישיר והמיטבי שלי עם מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל וסמנכ"ל הכספים המוכשר שלו יוחנן צנגן יבד"ל – תרמו תרומה מזהירה למהירות ויעילות ביצוע ההפקה של מבצעי השידורים הישירים הבינלאומיים המורכבים המסובכים, המרוחקים, והיקרים ההם שלנו בחמש יבשות כדור הארץ ב-כל רחבי תבל, ע"י חטיבת הספורט ההיא תחת פיקודי ב-טלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא (!). שלושת האירועים האחרונים בהם נטל נסים קיוויתי ז"ל חלק חשוב ו- מרכזי כשדר מרכזי ו-מוביל בחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא היו אולימפיאדת סיאול 1988 + מונדיאל הכדורגל של איטליה 1990 (יחדיו עם יורם ארבל ו- רמי ווייץ) + אליפות העולם ב-א"ק שנערכה בטוקיו / יפן בשנת 1991. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בחודש אוגוסט של שנת 1988 הגשתי למנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל (ול-סמנכ"ל הכספים שלו יוחנן צנגן יבד"ל) את ספר השידורים / פקודת המבצע הטלוויזיונית בת 150 עמודים שכתבתי וחיברתי לקראת שידורי אולימפיאדת סיאול 88' ע"י חטיבת הספורט בראשה ניצבתי בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא.

הוא המנכ"ל אורי פורת היה המפקד העליון של צבאות רשות השידור ההיא ולכן קיבל לעיון את ה- Exemplar הראשון של פקודת המבצע ההיא שהכנתי לידיעת כל אגפי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ו-רשות השידור ההן. הקדשתי לו לאורי פורת ז"ל, הקדשה אישית שלי בפתח פקודת המבצע ההיא של שידורי אולימפיאדת סיאול 1988 (אהבתי אותו, כיבדתי אותו, והערכתי אותו), וכך ניסחתי אותה : "…אדוני מנכ"ל רשות השידור, יש לך עם מי לצאת למלחמת השידור האולימפית של סיאול 88', ותוצאותיה אינן מוטלות בספק (!)…". חַיִים יָבִין מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית  ב- 1988 היה השני. ויָאִיר שְטֶרְן מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית, השלישי. מעתה ואילך תתנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית על פי נוהל הקרב שהכתיבה פקודת המבצע האולימפית הזאת שלי, שחיברתי וכתבתי הנוגעת לשידורים הישירים שלנו את המשחקים האולימפיים של סיאול 1988. הנהלות רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא אישרו לי לתכנן, להפיק, ולנהל מבצע שידורים ישירים אולימפי שיכלול בתוכו העברה לוויינית ישירה ומדויקת נטולת הפרעות של כ- 216 שעות מ-סיאול בירת דרום קוריאה למרכז השידורים הטלוויזיוני שלנו ב-ירושלים (!). חטיבת הספורט ההיא בפיקודי הציבה אז שיאי שידור לווייניים אולימפיים חדשים שהועברו ישירות מסיאול 88' ל-אולפני הטלוויזיה ההם שלנו בירושלים (!). חשוב לי להדגיש כאן כי אנוכי כמנהל שידורי הספורט האולימפיים הלווייניים המורכבים והמסובכים האולימפיים ההם – טכנולוגית ולוגיסטית – של סיאול 1988 בימים ההם בטלוויזיה הישראלית הציבורית (IBA), נשלחו מ- סיאול בירת דרום קוריאה לירושלים באמצעות לווייני תקשורת משוכללים, נעזרתי והסתייעתי בעזרה וסיוע נפלאים ויעילים של קבוצת ה- EBU המוכשרת והמקצועית  שעבדה ב-סיאול 88' -בראשה ניצבו ואותה הובילו שני אישים מוכשרים הספרדי עמנואל "מנולו" רומרו (Manolo Romero) והנורווגי יארלה הויסאיטר (Jarle hoysaeter (!)     

טקסט מסמך : זהו ה- Cover page של ספר השידור / פקודת המבצע המקורית (כוללת בתוכה כ- 150 עמודים) שחיברתי וכתבתי לקראת שידורי אולימפיאדת סיאול 1988. הספר הודפס ו-יצא לאור ב- 200 (מאתיים) עותקים והועבר לכל הפונקציונרים ברשות השידור, בטלוויזיה הישראלית הציבורית, ברדיו "קול "ישראל", בטלוויזיה החינוכית – לימודית של מדינת ישראל, וחברת "בֶּזֶק" שלנו. הבעיות הראשיות של ההפקה הטלוויזיונית המרוחקת של השידורים הישירים שלנו בראשותי את כל מהלכי תחרויות אולימפיאדת סיאול 1988 (ב-40 מקצועות הספורט האולימפיים השונים) היו מערכי התקשורת הלוויינית המורכבת והרגישה ומערך קווי שידור ה- 4W (ראשי תיבות של שתי המילים האנגליות Four Wire) שלנו בין סיאול / Seoul בירת דרום קוריאה 1988 לבין אולפן השידור שלנו בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית, אותו הבניין הוותיק הגדול בן חמש קומות שהיה ממוקם אז בשכונת רוֹמֶמָה ב-ירושלים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות לחוקר, המתעד, והכותב יואש אלרואי).

תקופת ניהול (קדנציה) אחת של כל מנכ"ל את רשות השידור נמשכת חמש שנים. לתוך חמש שנות ניהולו "נופלות" בדרך כלל אולימפיאדה אחת ומונדיאל אחד. אורי פורת היה בר מזל משזכה בקדנציה הראשונה שלו, בשנים 1989 – 1984 לשָדֵר שתי אולימפיאדות (לוס אנג'לס 1984 וסיאול 1988), מונדיאל אחד (מכסיקו 1986), שני EURO's (אליפויות אירופה לאומות בכדורגל בצרפת 1984 וגרמניה 1988), ואת אליפות עולם ה- 2 בא"ק – זאת של רומא 1987. בתקופת הניהול השנייה הקטועה שלו שהחלה באפריל 1998 (הסתיימה במפתיע באוגוסט 2001), נפל בחלקו של אורי פורת לשָדֵר את מונדיאל צרפת 1998. בחלוף שנה אירח אורי פורת מנכ"ל רשות השידור ב- 1999 בבנייני האומה בירושלים את תחרות שירי "האֶרוֹ- וִויזְיוֹן" (Eurovision) האירופית לאחר זכייתה של דנה אינטרנשיונל בתחרות באנגליה ב- 1998. אח"כ פרש את חסותו על שידורי אליפות העולם השביעית בא"ק – סֶבִילְיָה 1999. בשנת 2000 העניק לי את התמיכה הראויה לשָדֵר את אליפות אירופה בכדורגל לאומות 2000 – EURO שנערכה בהולנד ובלגיה, ואת אולימפיאדת סידני 2000. בעת שידורי אליפות העולם ה- 8 בא"ק שנערכה באדמונטון / קנדה באוגוסט 2001 נטש את כֵּס רשות השידור לעַד לאחר אין סוף התכתשויות עם אנשי הוועד המנהל של רשות השידור. תש כוחו.

מנכ"ל רשות השידור ההוא יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל זכה לנהל בקדנציה שלו 1984 – 1979 אולימפיאדה אחת (מוסקבה 80') ומונדיאל אחד (ספרד 82'), ואליפות עולם אחת בא"ק – הלסינקי 1983. את משחקי 1980- EURO שנערכו באיטליה סירב יוסף "טומי" לפיד ז"ל לשָדֵר. הצעתי למנכ"ל אורי פורת ז"ל כפי שהצעתי למפקדיי הקודמים, להימנות בעצמו על צֶוֶות הפקת השידורים ב-סיאול 88'. אוּרִי פּוֹרָת היה המנכ"ל הראשון בתולדות רשות השידור עד אז שנענה לבקשתי להיות נוֹכֵח אישית בעצמו באירוע ספורט בינלאומי אדיר ממדים שכזה וחסר תקדים בהיקף השידור הטלוויזיוני שלוֹ תכני, טכנולוגי, ו-לוגיסטי שכלל בתוכו 132 שעות שידורים ישירים ב-פרק זמן של 16 ימים. הוא אורי פורת ז"ל באמת רצה בערוב ימיו כמנכ"ל רשות השידור ההיא לעמוד מקרוב על אופן וצורת העבודה של חטיבת הספורט, וכדי להפיק את הלקחים בתום מבצע השידור הזה לקראת אירועים דומים בעתיד. היחיד שהלך בעִקבותיו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת היה מנכ"ל רשות השידור מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם באותן השנים בהן כיהן בתפקיד הרם, 1998 – 1993. ביקשתי בזמנו גם את המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד ז"ל ואת מנהלי הטלוויזיה שלי בימים ההם טוּבְיָה סָעַר (בן 89, היום בעת כתיבת ותיעוד הפוסט הזה) וחַיִים יָבִין (בן 92, היום בעת כתיבת הפוסט הזה) ואח"כ יוֹסֵף בַּר-אֵל ז"ל לבַקֵר ולוּ לימים אחדים לפחות פעם אחת בחייהם במפעל שידור ענק כזה, כדי להבין ולראות כיצד פיקודיהם מוציאים לפועל באמצעות כספי משלם האגרה את השידורים המסובכים והמורכבים הלכה למעשה. אף אחד מהם לא הגיע לשם מעולם. אוּרִי פּוֹרָת היה המנכ"ל הראשון והיחידי בהיסטוריית רשות השידור שהגיע  לסיור וביקור לימודי-מקצועי באירוע ספורט גדול. זה היה באולימפיאדת סיאול 1988.

המנכ"לים הבאים של רשות השידור ההיא אַרְיֵה מֶקֶל ז"ל ו-מרדכי "מוֹטִי" קִירְשֵנְבַּאוּם ז"ל הלכו בעקבותיו הטלוויזיוניות ההן של אורי פורת (גם הוא ז"ל). המנכ"לים של רשות השידור ההיא שקדמו להם – לאריה מקל ז"ל ואורי פורת ז"ל [שְמוּאֵל אַלְמוֹג ז"ל + יִצְחָק לִבְנִי ז"ל + ויוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל] – לא העלו מעולם בדעתם להצטרף לצִוותי השידור שנשלחו מטעמם לכסות את ה-מונדיאלים ההם (אליפויות העולם בכדורגל) ו/או את האולימפיאדות ההן. אלוּ הן הפקות טלוויזיה ממושכות, מורכבות ומסובכות המתבצעות הרחק מגבולות מדינת ישראל. אלו הם מִבצעי שידור מעוררי עניין, יוּקרתיים, והיקרים ביותר בעלותם הכספית מבין כל הפקות הטלוויזיה האחרות שניתן להעלות על הדעת. על פי תפיסת השידור שלי הם היו חייבים להיות לפחות פעם אחת נוכחים בקו החזית העיקרי של רשות השידור בתוקף תפקידם כמצביאי עַל של השידור הציבורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית + רדיו "קול  ++ישראל". זאת לא הייתה זכותם. זאת הייתה חובתם (!).

לא תמיד ניתן ביטוי מספיק ע"י חלק מהקברניטים לחשיבות השידורים הישירים של אירועי הספורט הרלוואנטיים (בארץ ובעולם) בטלוויזיה הציבורית של מדינת ישראל. זה לא היה אולי הדבר העיקרי מבחינתם כמנהיגי שידור. ככלות הכול מדובר במין סטריאוטיפ, דימוי כוללני לכל שידורי ספורט, כאילוּ מדובר במקשה אחת, ללא כל הבדל בין הסוגים השונים של אירועי הספורט, בארץ וברחבי תבל, לרבות ה-מונדיאלים וה-אולימפיאדות. שידורי הספורט היו ממוקמים באופן אוטומטי בתודעתם של חלק מהקברניטים במקום האחרון בסולם העדיפויות. הם הדירו רגליהם במתכוון מהאירועים החשובים האלה, והפסידו ידע רלוואנטי הכרחי למשימות הניהול שלהם. גם מנהלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית כמו ישעיהו "שייקה" תדמור, ארנון צוקרמן, יצחק "צחי" שמעוני ז"ל, טוביה סער, חיים יבין, יוסף בר-אל ז"ל, ואפילו יאיר שטרן לא ערכו מעולם כל ביקור מקצועי במשחקים האולימפיים ו/או באחד מהטורנירים של אליפויות העולם בכדורגל שאנחנו אנשי חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית כיסינו ושידרנו אותם ישיר סביב הגלובוס עבור צופי הטלוויזיה של מדינת ישראל. אל דאגה גם שרי האוצר של רשות השידור ישראל דורי, יוחנן צנגן , ומוטי לוי לא ביקרו מעולם באחת מהאולימפיאדות או באחד במונדיאלים. למרות שהיה מדובר בהפקות טלוויזיה מורכבות מאוד ומסובכות מאוד מהיבטי הטכנולוגיה, וגם יקרות, יוקרתיות, וממושכות (!). ייתכן שאם חלק מהשמות הבכירים הנ"ל המוזכרים כאן היו נוכחים לפחות פעם אחת במפעל שידור בסדר גודל כזה של אולימפיאדה ו/או מונדיאל, היו נחסכים הרבה מאוד וויכוחים וריבים שלא לצורך, ומלאכת ההפקה (והשִכנוע) שלי היו הרבה יותר קלים. מנכ"ל רשות השידור בחמש השנים 1998 – 1993 מרדכי "מוטי" קירשנבאום היה דומה מן ההיבט הזה לאורי פורת. עִניֵין אותו והיה חשוב לוֹ לעקוב מקרוב אחרי מהלך ההפקות הבינלאומיות שלי. הוא בּיקֵר אותי במונדיאל של ארה"ב 1994 ב-דָאלָאס בארה"ב, ולאחר מכן היה אורח שלי בהפקת שידורי 1996- EURO (אליפות אירופה לאומות בכדורגל) שהתקיימה בשמונה ערים באנגליה, ושוב בא לבַקֵר אותי באולימפיאדת אטלנטה 1996. הוא באמת שאף לדעת כיצד מִבצעי שידור טלוויזיוניים בינלאומיים בסדר גודל כזה חובקים ארץ ועולם יוצאים לפועל. הוא רצה לראות במו עיניו איך עובדי רשות השידור, אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ואנשי רדיו "קול ישראל", משתלבים בתוך תעשיית הטלוויזיה הבינלאומית הענקית הזאת שגולת הכותרת שלהם הם שידורי הספורט.

לביקורים המקצועיים האלה של מנכ"ל רשות השידור בזמן אֶמֶת בקַו החזית בעת ניהול קרבות השידורים הישירים של מחלקת הספורט ואספקת אינפורמציה סדירה ושיטתית למשלם האגרה ממרחקים עצומים על הגלובוס, יש חשיבות יתירה שלא תסולא בפז. נוכחותו של אורי פורת באולימפיאדת סיאול 1988 הייתה חיונית עבורו להבנת צורכי עבודת המערכת המצומצמת והקיומית שלי ב-סיאול וגם בירושלים. זה היה נחוץ כדי לסייע בבוא העת בקידום ההפקות הבינלאומיות הבאות . חבל שנזכר לעשות זאת בערוֹב ימיו כ-מנכ"ל רשות השידור. באפריל 1989 פינה את כיסאו למנכ"ל חדש בשם אַרְיֵה מֶקֶל. הייתי צריך להתחיל אז את כל מסע השכנועים מההתחלה כדי להסביר למנכ"ל הטרי של רשות השידור אריה מֶקֶל ז"ל כיצד אני מתעתד להפיק ולנהל את שידורי גביע העולם בכדורגל של איטליה בקיץ 1990. מונדיאל איטליה 1990 הייתה הפקת הספורט הבינלאומית הראשונה שלו כמנכ"ל רשות השידור. לאריה מֶקֶל לא היה בתחילת כהונתו צֵל של מושג כמו קודמיו בתקציבים והפקות הטלוויזיה המורכבות והמסובכות בכלל ושל שידורי הספורט בפרט. ב- 8 בספטמבר 1988 היה מנכ"ל רשות השידור אורי פורת במטוס יחד עִמי בדרכינו לסיאול בירת דרום קוריאה. נלוו אלי בטיסה הזאת גם המפיק שלי אמנון ברקאי, השַדָּר אורי לוי, ושני מפקחי וטכנאי הקוֹל והתקשורת סעדיה קאראוואני ועוזרו יוסי ששון. אורי לוי היה פיגורה טלוויזיונית חשובה במערך השידורים האולימפיים של סיאול 88'. הוא היה בעל יכולות שידור Off tube של ענפי הספורט המשניים והבין את יסודות העריכה וההפקה של החומרים האולימפיים. איש רב משימתי ונאמן למערכת.

טקסט תמונה :  15 בספטמבר 1988. הימים ההם – הזמן ההוא. זהו תאריך טקס הפתיחה של משחקי אולימפיאדת סיאול / Seoul בירת דרום קוריאה בתאריך המצוין לעיל. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לבלי שוב לפני 36 שנים. זוהי עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באצטדיון האולימפי המרכזי ב-סיאול בירת דרום קוריאה. אורי לוי, מימין (השדר המיועד מטעמי לשדר ישיר את טקס הפתיחה ואנוכי משמאל יושבים בעמדת השידור שלנו באצטדיון האולימפי בסיאול 88' לקראת ו-ב-עֵת ה-חזרה הגנרלית של השידור הישיר בטלוויזיה הדרום קוריאנית את טקס הפתיחה המרהיב ההוא). אורי לוי היה שדר טוב, ועורך ומפיק ברמה טלוויזיונית גבוהה (!). הוא היה יד ימיני באולימפיאדת סיאול 1988 יחדיו עם אישיות חשובה נוספת בחטיבת הספורט ההיא תחת ניהולי, והוא ה-מפיק אמנון ברקאי (!). היה בלתי אפשרי עבורי להצעיד את חטיבת הספורט ההיא תחת מנהיגותי וניהולי בימים ההם במשך עשרות שנים בדרך ארוכה ומפותלת בת מאות אלפי ק"מ המקיפים את קו המשווה של כדור הארץ, ללא עזרתם וסיועם העצום והבלעדי של אישים כמו נסים קיוויתי ז"ל, אמנון ברקאי יבד"ל, אורי לוי יבד"ל, ששי אפרתי יבד"ל, יואב פלג יבד"ל, מאיר איינשטיין ז"ל, רותי ליפקין תבד"ל, לורה קורנפילד תבד"ל, ועוד רבים ורבות אחרים שתרמו את חלקם בימים ההם – בשנים ההן בתחומי שידורי הספורט רבי התהילה והמוניטין הארציים והבינלאומיים בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא – ערוץ 1. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כמה ימים אח"כ לאחר הגעת צוות החלוץ בראשותי ו-הָהִתמקמוּת שלנו בחזית האולימפית של -סיאול 1988, חברה אלינו הקבוצה השנייה, חבוּרת השדרים נסים קיוויתי, יורם ארבל, דני לבנשטיין, ו-משה גרטל (שדר שחייה חלש ומוגבל נטול כל כישרון בתחום), וצֶוֶות טכנאי השטח שנועדו לאייש את עמדות השידור שלנו באִצטדיון האולימפי, בריכת השחייה והיכל ההתעמלות. היו אלה מאיר חיימי, אריק ברכה, ואלכס פלדמן. משה גרטל היה השַדָּר החמישי בצוות סיאול 1988. צירפתי אותו ברגע האחרון בלית ברירה מקצועית / כמותית לאחר תחנונים של ממש ו- וויכוח מר עם ההנהלה שלי, ובראשה מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא חיים יבין ומנכ"ל רשות השידור ההיא אורי פורת ז"ל. צוות שידור קטן הוא בדרך כלל איכותי ו-אפקטיבי, פחות מסורבל, ובעל יתרון ניהולי, ו-קל ו-נוח ל-תפעול – אך לא כשמדובר במשחקים האולימפיים. לא ניתן ובלתי אפשרי היה לשדר 133 שעות אולימפיות עם ארבעה שדרים בלבד. בסופו של דבר הכריע מנכ"ל רשות השידור אורי פורת למעני ו-בעדי, ו-משה גרטל המריא גם הוא למשחקים האולימפיים של סיאול 88'. הנה "מכתב /מסמך התחנונים" שכתבתי אז בימים ההם למנכ"ל רשות השידור אורי פורת בתאריך ההוא של 3 בחודש אוגוסט של שנת 1988. המסמך נשמר (!). [6].

טקסט מסמך : 3 באוגוסט 1988. זהו המסמך המקורי שכתבתי ב- 3 באוגוסט 1988 המבקש ל-מנות את משה גרטל כשדר חמישי בצוות השידור שלי במשחקים האולימפיים הקרבים ובאים של סיאול 1988. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

המשלחת האולימפית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית למשחקים האולימפיים של סיאול 88' כללה 12 אנשים בלבד. משימת השידור משם הייתה לשָדֵר 132 שעות  "על קו סיאול – ירושלים", בפרק זמן של 16 ימים. עול עבודה עצום. לצורך השוואה, משלחת השידור של רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC מנתה כ- 2154 אנשים [7]. אלכס גלעדי איש NBC יעץ לרשת שלו לתגבר את עצמה ולהיעזר בכוח עבודה בעל ניסיון ומוטיבציה גם מן הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא (!). הטכנאים אלי רבינוביץ', עמי שטדלר ואלי קרייתי, והצלמים קרלוס פופ וחיים פודגור ו-בנו ראובן "רוביק" פודגור – הובאו באופן מיוחד ע"י רשת NBC מ-ישראל ל-דרום קוריאה. ארבעה טכנאים שלנו הצטרפו ביוזמתי ובהתערבותי אצל ה-קבוצה המבצעית של ה-EBU ב- סיאול 1988 : טכנאֵי ה-ווידיאו (Video) אלי בבא, צביקה הירש, ויעקב היימברג, ואיש התקשורת מיכה לויירר ז"ל. המפיקה המצוינת לאה זהבי צורפה ל- "צומת תיאום" חשוב בעבודת ה-EBU (איגוד השידור האירופי) בסיאול 88' והוצבה ב- Booking office של האיגוד.

טקסט תמונה : 15 בספטמבר 1988. האִצטדיון האולימפי בסיאול בירת דרום קוריאה. יומיים לפני טקס הפתיחה. מפקח הקול והתקשורת יוסי ששון (מ-ימין) ואנוכי (מ-שמאל) עורכים יחדיו בדיקה יסודית של קווי שידור ה- 4W (ראשי תיבות של Four Wire) הבינלאומיים שלנו בין סיאול 1988 ל-בין חדר הקול וחדר הבקרה הראשי (Master Control) בירושלים. לא היה ניתן לנהל את השידורים האולימפיים ומבצעי שידור בינלאומיים אחרים ללא ידענותם המפליגה של שני הטכנאים המצוינים שלי בימים ההם, סעדיה קאראוואני ו-יוסי ששון (!). (צילום KBS ו- SORTO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ט' בתשרי תשמ"ט – יום שלישי ערב יום הכיפורים – 20 בחודש ספטמבר של שנת 1988 ב-אולימפיאדת סיאול. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 36 שנים. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל (בעל אישיות עניינית ובעל לב רחב) עורך במלון "Seoul Garden" ב-בירת דרום קוריאה ארוחה מפסקת לצוותי השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. להלן, זיהוי הנוכחים בתמונה והעומדים מימין לשמאל : אלי רבינוביץ', עמירם שטדלר, אלכס גלעדי, אמנון ברקאי (מזוקן מאחור), גב' לאה זהבי, עקיבא מלמד (ממושקף מרים כוס יין לחיים), יוסי ששון, מוטי לוי (מאחור), חיים פודגור (מרים כוס יין לחיים), ציון סווירי (ממושקף ולובש ז'קט בהיר מאוד), אורי לוי (מאחור משופם), אלי קרייתי (מזוקן), כנען קירשנבאום (בנו של מוטי קירשנבאום ז"ל), ומר נסים מזרחי ז"ל. להלן, זיהוי הנוכחים בתמונה הכורעים מימין לשמאל : מפקח הקול והתקשורת סעדיה קאראוואני (שותה כוס יין לחיים מבלי להמתין לאחרים), ואנוכי יואש אלרואי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

​

טקסט תמונה : אולימפיאדת סיאול 1988. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 36 שנים בעת כתיבה ותיעוד הפוסט הזה (!). זהו אזור עמדות השידור של הטלוויזיה הבינלאומית באצטדיון האולימפי המרכזי ב-סיאול 88' (האזור המדובר הכיל 210 עמדות שידור של רשתות הטלוויזיה הבינלאומיות). התמונה הזאת מתעדת את בדיקת קווי הטלפון של ההפקה על ידי ומטעמי ב-סיאול 88' עם האולפן בירושלים. מימין, זאת היא גב' לאה זהבי מפיקה מצטיינת, חרוצה, ו-מוכשרת שעבדה שנים רבות בטלוויזיה הישראלית הציבורית (!).

לאה זהבי שלנו אשת טלוויזיה חרוצה ומחוננת בלתי נשכחת נשכרה בימים האולימפיים ההם ע"י ה- EBU (איגוד השידור האירופי – European Broadcasting Union), ו- עבדה באותה העת ב-שירות ה- Booking Office של ה- EBU ב- IBC ב-סיאול 1988. (תיעוד וצילום KBS ו- SORTO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : זהו מבנה קווי שידור ה- 4W הבינלאומיים שלנו הפרושים בין ה- IBC של סיאול 1988 לבין בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בירושלים. התרשים הוא שלי אולם התכנון המקצועי היה של טכנאי הקול והתקשורת מיכה לויירר ז"ל, סעדיה קראוואני יבד"ל, ו-יוסי ששון יבד"ל על פי מתווה שלי כמנווט ההפקה הבינלאומית רחבת הידיים בת 133 שעות שידורים ישירים בפרק זמן של 17 ימים מ-סיאול בירת דרום קוריאה לאולפני הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. (השרטוט נלקח מתוך פקודת מבצע / ספר שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית שחוברה ונכתבה על ידי לקראת שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת סיאול 1988).

טקסט תמונה : שבת – 17 בספטמבר 1988. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 36 שנים. אנוכי עם שני הטכנאים אנשי התקשורת המצוינים שלי באולימפיאדת סיאול 1988, רבי ידע, חרוצים, ו-רוויים במוטיבציה, יוסי ששון (מימין), סעדיה קאראוואני (בתווך), ו-אנוכי (משמאל) – משיקים "לחיים" (בכוסות "קוקה קולה…איך לא…) בעמדת הפיקוד שלי במשרד ב- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) ב-סיאול 1988, רגעים ספורים בטרם ו-לפני תחילת השידור הישיר שלנו את טקס הפתיחה האולימפי של המשחקים האולימפיים של סיאול 88'. שניהם, יוסי ששון ו-סעדיה קאראוואני היו טכנאי תקשורת מהטובים ביותר, החרוצים ביותר, והנאמנים ביותר לטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא ו-לרשות השידור בכל הזמנים (!!!). הערכתי אותם מאוד ואהבתי אותם מאוד (!). את עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באצטדיון האולימפי ב-סיאול 1988 איישו באותו טקס הפתיחה ההוא של אולימפיאדת סיאול 1988 לפני 36 שנים (בעת מחקר וכתיבת הפוסט הזה מס' 1228) ה-שדר אורי לוי והמפיק אמנון ברקאי. שתי הפיגורות האלה אוּרִי לֵוִי ו-אמנון ברקאי היו אנשי מקצוע מהמדרגה הגבוהה ביותר בחטיבת הספורט ההיא שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא (!). שניהם אישים חרוצים, מקצועניים, נאמנים, ממושמעים, ומצטיינים בכל תחומי תעשיית השידור הטלוויזיוני הרב גונית (!). שניהם אורי לוי ואמנון ברקאי היו אז עמודי התווך שלי ושל חטיבת הספורט ההיא בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא בכל תחומי ההפקה, השידור, והעריכה ב-משך שנים רבות (!). ידעתי כל הזמן שיש לי על מי לסמוך (!‎). הערכתי אותם וגם אהבתי אותם (!). הם שניהם היו פיגורות טלוויזיוניות רבות ערך ומשקל בכל תחומי העשייה הטלוויזיונית (!). ל-עַד בלתי נשכחים עבורי (!)   (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

היקף פעילות נדרשת כזאת לאנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית המשמשת כתגבורת מקצועית בתחומי הצילום, טכנולוגיית עריכת ה- Video, ובהפקה לטובת רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC ו- EBU, באירוע ספורט בינלאומי כל כך נכבד כמו המשחקים האולימפיים של סיאול  1988, איננה  זכורה לי בעבר. פעילות כזאת העידה על  רמה מקצועית בינלאומית נאה של אנשי הטלוויזיה הישראלית כערוץ טלוויזיה. זה היה הישג אישי חשוב של העושים במלאכה, אך גם של אוּרִי פּוֹרָת כמנכ"ל רשות השידור. אוּרִי פּוֹרָת ז"ל היה איש מקצוע ליבראל וחַף מ-קנאה. הוא לא פגע ביוזמות הבאת עובדי טלוויזיה "זרים" מהטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא כדי ל-תגבר את שורות NBC" של אלכס גלעדי ז"ל למען רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC בסיאול 1988, וגם לא בעבור ולטובת קבוצת העבודה המיוחדת של איגוד השידור האירופי ה- EBU ב-סיאול 1988 (נודעה בכינוי : EBU Seoul 1988 – Operation Group). הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצאה בסופו של דבר נשכרת  מהיוזמות החיוביות האלה.

טקסט תמונה : הימים ההם – הזמן ההוא לפני 36 שנים באולימפיאדת סיאול ההיא בשנת 1988. יום שלישי ערב יום הכיפורים – 20 בחודש ספטמבר של שנת 1988, באולימפיאדת סיאול. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת עורך במלון "Seoul Garden" ב-בירת דרום קוריאה ארוחה מפסקת לציוותי השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא. זיהוי הנוכחים בתמונה של העומדים מימין לשמאל : אלי רבינוביץ', עמירם שטדלר, אלכס גלעדי ז"ל, אמנון ברקאי (מזוקן מאחור), גב' לאה זהבי (אשת טלוויזיה נבונה, חכמה, עתירת ידע ו-יוזמה, ו-חרוצה), עקיבא מלמד (ממושקף מרים כוס יין לחיים), יוסי ששון, מוטי לוי (מאחור), חיים פודגור (מרים כוס יין לחיים), ציון סווירי (ז'קט בהיר מאוד), אורי לוי (מאחור משופם), אלי קרייתי, כנען קירשנבאום (בנו של מוטי קירשנבאום), ומר נסים מזרחי. זיהוי הנוכחים בתמונה הכורעים מימין לשמאל : מפקח הקול והתקשורת סעדיה קָארָאוָואנִי (שותה כוס יין לחיים מבלי להמתין לאחרים), ואנוכי יואש אלרואי מחויט ו-מעונב שלא כהרגלי…! (ארכיון יואש אלרואי כל הזכויות שמורות).

הבנתנו והידע שלנו כיצד לעשות טלוויזיה טובה איננה פחותה משל האחרים . את זאת ידעתי כבר מזמן. אך היינו הרבה יותר עניים מהם כדי לתרגם את ה-יֶדַע וההבנה שלנו הלכה למעשה . ההבדלים הענקיים מצאו את ביטויים בכלכלה של ההפקה הטלוויזיונית , באמצעי השידור שלה, ובכוח האדם. NBC האמריקנית שילמה 300.000000 (שלוש מאות מיליון) דולר תמורת זכויות השידורים של אולימפיאדת סיאול 1988, והוציאה מכיסה עוד 120.000000 (מאה ועשרים מיליון) דולר לצורכי ההפקה שלה ב-סיאול. כוח האדם שלה ב-סיאול 1988 מנה כ- 1200 (אלף ומאתיים) אנשים. ה- EBU, איגוד השידור האירופי (European Broascasting union) על עשרות מדינותיו שילם 28.000000 (עשרים ושמונה מיליון) דולר תמורת זכויות השידורים מ-סיאול. ה- Share (חלוקה כספית) של הטלוויזיה הישראלית הציבורית כחברה מלאה ב- EBU עמד על כ- 600.000 (שֵש מֵאוֹת אֶלֶף) דולר. פי 500 (חמֵש מֵאוֹת) קטן מזה של  NBC. הבדלי יכולות השידור בין שתי הרשתות היו בהתאם. שלנו הייתה רחוקה שנות אוֹר מזו של NBC לטובתה של הרשת האמריקנית. אלוּ היו יחסי הכוחות. ההשוואה בינינו, הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC היא קיצונית כמובן. אך גם בהשוואות מול רשתות הטלוויזיה החברות  ב- EBU בינוניות כקטנות, יצאנו דַלים מכל היבט שהוא. לא ניתן לי להביא ל-סיאול (Seoul 88‎ ‎ ) אפילו צוות צילום ENG אחד לכיסוי הספורטאים הישראליים. המשלחת הספורטיבית הישראלית כללה 19 ספורטאים וספורטאיות פעילים בענפי הספורט השונים אך לא יכולנו לצלם איש מהם בסיאול 88'. לא את הכנותיהם לקראת התחרויות ולא בתחרויות עצמן. בשעה שצֶמֶד השייטים מקיבוץ שדות ים יואל סלע ואלדד אמיר עמד על סף סנסציה וזכייה במדליה אולימפית בתחרויות השייט במפרשיות דגם ההולנדי המעופף (Flying Dutchman) בעיר פּוּסַאן (בקוריאנית : בּוּסאן), לא עמד לרשותנו צוות צילום משלנו. אלכס גלעדי שאל אותי ערב שני השיוטים המכריעים כיצד אני מתכוון לכסות את הזכייה ההיסטורית האפשרית במדליה אולימפית שלבסוף לא התרחשה. סיפרתי לו כי מנוי וגמור עם יו"ר וועד הטכנאים המיליטאנטי אילן מנס שלא לאפשר לשָדֵר אפילו פריים (Frame) אחד שצולם בידי מצלמת ENG זרה שאיננה שלנו. אומנם שלחתי לפוסאן את אורי לוי ואמנון ברקאי שהסתייעו בצוות ENG של רשת הטלוויזיה הצרפתית הקרויה "1 TF" ששכרתי, אך זה היה בסופו של דבר רק למען הרקורד. יואל סלע ואלדד אמיר החמיצו את השיוט השני שחַל ביום הכיפורים בעיצומם של המשחקים באולימפיאדת סיאול ביום רביעי – 21 בספטמבר 1988. דירוגם הסופי במקום הרביעי גאל אותנו מייסורי הבושה. צמד הקיבוצניקים כמו כל ספורטאי המשלחת קיבל הוראה מהנהלת המשלחת לא להתחרות ביום הקדוש לדת היהודית ולעם ישראל. בכך וויתר בעצם הצֶמֶד והחטיא בדיעבד אך במעט את המקום השלישי. הוא נסוג למקום ה- 15 בתחרות. ב- מאבקי ה-שייט הבאים העפילו יואל סלע ו-אלדד אמיר שוב לצמרת ודורגו לבסוף במקום הרביעי. זוג השייטים הישראלי היטיב להגדיר את מיקומם הסופי בתחרות , "הדירוג הגרוע ביותר והמאכזב ביותר מפני שהוא רחוק כ-פסע מהמדליה". במדליית הזהב ב- "הולנדי המעופף" זכה הצמד הדני יורגן בויסן מולר (Jorgen Bojsen Moller) וקריסטיאן גרונבורג (Christian Gronborg) שעשה את מינימום השגיאות, צבר את מספר הניצחונות הרב ביותר ונרשמו לוֹ 31.4 נקודות. מדליית הכסף הוענקה לצמד הנורווגי אולה פטר פולן (Ole Peter Pollen) ואריק ביורקום (Erik Bjorkum) שנזקפו לו 37.4 נקודות. במדליית הארד זכה הצמד הקנדי פראנק מקלאפלין (Frank McLaughlin) וג'ון מילן (John Millen) שצבר 48.4 נקודות. יואל סלע ואלדד אמיר שדורגו במקום הרביעי צברו 59.7 נקודות. הם הקדימו בקושי רב את הצמד הניו זילנדי מוראיי ג'ונס (Murray Jones) וגרגורי נואלס (Gregory Knowels) שצבר 60.0 נקודות. דגם הסירות האולימפי הזה "ההולנדי המעופף" איננו קיים יותר בתחרויות השייט באולימפיאדות. הטלוויזיה הישראלית הציבורית צילמה בימים ההם של שנת 1988 את החדשות שלה עדיין ב-פילם (Film) כשכל העולם שכח את המושג העתיק והנושן הזה (פילם), ועבר לצלם אותן במצלמות ה- Video האלקטרוניות המשוכללות, ENG (ראשי תיבות של Electronic News Gathering). מנכ"ל רשות השידור סירב לעשות צחוק מעצמו וסירב להטיס לסיאול 1988 צֶוֶות פילם כדי לא לחזור על שגיאת אולימפיאדת לוס אנג'לס ארבע שנים קודם לכן. אולי בצֶדֶק מבחינתו. הוא לקח על עצמו בכך סיכון עצום שאומנם נמוג עקב כישלונם של מרבית הספורטאים הישראליים שנטלו חלק ב-סיאול 1988. אינני יודע להשיב לשאלה מה היה קורה אילו יואל סלע ואלדד אמיר היו זוכים לראשונה בתולדות הספורט הישראלי במדליה אולימפית במימי דרום קוריאה, בעוד משלחת הטלוויזיה הישראלית הציבורית שובתת ממלאכתה.

טקסט תמונה : תזכורת היסטורית מצולמת. אוגוסט 1995. זוהי עמדת השידור שלנו באצטדיון הממוקם ב- עיר גטבורג/ ב- שוודיה בעת השידורים הישירים של אליפות העולם ה- 5 ב- א"ק (אתלטיקה קלה). רגע מביך. בהיעדר צוות ENG אנחנו נאלצים להביא את קופץ המשולשת רוגל נחום לעמדת השידור שלנו כדי לראיין אותו אך מבלי להראות אותו לצופי הטלוויזיה בארץ. נוהג פסול ונפסד של רשת טלוויזיה ירודה שמתנהגת כ-רשת רדיו מבלי שהיא כפויה לכך. צופי בטלוויזיה בסלון ביתם שמעו את קולו אך בהיעדר מצלמה הם לא ראו אותו. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : המפיקה הסינית (עמדת השידור של הטלוויזיה הסינית הממלכתית CCTV הייתה סמוכה לזאת שלנו), אנוכי, הפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן, ה-שדר מאיר איינשטיין ז"ל, והאתלט קופץ המשולשת רוגל נחום. (הצילום נעשה ע"י הטלוויזיה השוודית הציבורית SVT. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : זהו רוגל נחום אלוף ישראל בקפיצה משולשת ואחד האתלטים המצטיינים של ישראל בכל הזמנים. הטלוויזיה הישראלית הציבורית נהגה בקמצנות רבה ומעולם לא הקצתה ציוותי צילום אלקטרוניים ב-מצלמות ENG מיוחדים לכסות את פועלו ואת פועלם של ספורטאים אחרים ברמתו בתחרויות אליפויות אירופה ואליפויות העולם בא"ק. זאת ניגוד גמור לרשתות טלוויזיה ציבוריות רבות ב- EBU  (ראשי תיבות של European Broadcasting Union / איגוד השידור האירופי) שנוהגות לשלוח ציוותי צילום משלהן לתחרויות כדי להביא דיווחים עיתונאיים מהשטח אודות הספורטאים שלהן, מעבר לשידורים הישירים הכלליים. (התמונה באדיבות הוועד האולימפי הישראלי. ארכיון יואש אלרואי. גל הזכויות שמורות).

יותר משרחשתי חיבה למנכ"ל רשות השידור אורי פורת שניצב לידי מרבית הזמן ב-סיאול 1988, כעסתי על מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא חיים יבין ההוא (נשאר בירושלים ולא הגיע לאולימפיאדת סיאול 1988 ההיא) מפני שלא תמך בבקשתי הטלוויזיונית להגדלת כוח האדם לצורך הכיסוי של האירוע האולימפי הממושך ו-רחב הידיים המדובר, הכולל בתוכו 40 מקצועות ספורט שונים. חיים יבין איש חדשות בעל ניסיון התנגד מכול וכל להטסת צוות צילום בפילם לצורך תֵּיעוּד ולוּ של הספורטאים הישראליים בלבד. לא ייאמן. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בעצה אחת עם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין גם לא אישֵר לי לתגבר את צוות השידור האולימפי בעוד שני שַדָּרִים ולא נתן לי להביא עִימי ל-סיאול 88' לפחות עוזרת הפקה (תפקיד חיוני בהפקות גדולות בארץ ובעולם). לא מפני שחשב שלא צריך עוזרת הפקה (המועמדת לתפקיד הייתה גב' שמחה שטרית עוזרת ההפקה שלי בחטיבת הספורט ומהמצטיינות בתחום הזה בטלוויזיה הישראלית הציבורית) אלא מפני שלא היה לכך תקדים באולימפיאדות הקודמות. המנכ"ל אורי פורת ומנהל הטלוויזיה חיים יבין התייעצו בעניין הזה עם יוֹחָנָן צַנְגֵן סמנכ"ל הכספים של הרשות, ושלושתם קבעו, כלהלן, "…ש-אם לא הייתה קיימת הפונקציה הזאת של עוזרת הפקה בשידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984, וגם לא באולימפיאדות הקודמות, מדוע יואש אלרואי צריך אותה לפתע בסיאול 1988…". רק משהחלה מסת אינפורמציית השידורים הישירים הענקית שלנו ב-משחקים האולימפיים של סיאול 88', הבין מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל כי טעה אך זה היה כבר מאוחר מידי. מנכ"ל רשות השידור שנכח ל-צִידי בסיאול 88' בתוקף תפקידו כעורך ראשי של הרשות למד לדעת בתוך זמן קצרצר כי כי משרד השידורים והתקשורת שלי ב- IBC בסיאול 1988, הפך גם ל- "חדר השינה" שלי. רק מנקודת התצפית בסיאול 88' עצמה הבין מנכ"ל רשות השידור כי הפקת שידורי האולימפיאדה הם באמת פרודוקציה ענפה ללא כל השוואה להפקת ה-מונדיאלים, צפופה ומרוכזת, ורחבת היקף, והעומד בראשה נושא באחריות כבדה. לא ניתן היה לכסות כהלכה אולימפיאדה בה משתתפים 8465 ספורטאים וספורטאיות מ- 159 מדינות והנוטלים חלק ב-25 ענפי ספורט ו- 237 תחרויות אולימפיות, ולטפל נכון מן ההיבט העיתונאי גם במשלחת הישראלית בת 19 המשתתפים באמצעות צוות של 4 שַדָּרִים וחצי (יורם ארבל הגיע לחציה השני של אולימפיאדת סיאול 1988), וללא צוות צילום ENG שלנו. זה לא היה מספיק וזה לא היה רציני (!!!).

טקסט תמונה :  ספטמבר 1988. אולימפיאדת סיאול 88'. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 36 שנים בעת מחקר, כתיבה, ו-תיעוד של פוסט מס' 1228. זוהי הכניסה הראשית לבניין ה- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) המפואר של מתקני הטלוויזיה והרדיו ב-סיאול. אנוכי עם גב' לאה זהבי (מימין) שעבדה עבור ה- EBU, גב' פאטימה הספרדייה מהטלוויזיה הספרדית הציבורית TVE (עבדה גם כן עבור ה- EBU), ו-סעדיה קאראוואני טכנאי הקול המצטיין ההוא שלנו. (צילום KBS ו- SORTO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יוצא דופן היו שידורם הישיר של שלושת ענפי הספורט המרכזיים באולימפיאדת סיאול 1988, ה-א"ק, השחייה, וההתעמלות. סעדיה קאראוואני ו-יוסי ששון הקימו במשרד מערך תקשורת ובקרת קווי שידור אָמִין שפעל ללא לֵיאות ודופי בכל תקופת המשחקים. שלושה טכנאים, מאיר חיימי, אלכס פלדמן, ואריק ברכה איישו את שלוש עמדות השידור המרכזיות שלנו באצטדיון האולימפי, בבריכת השחייה, והיכל ההתעמלות. שלושה פרשנים יוסף טלקי ז"ל, ד"ר גלעד וויינגרטן, זָ'קִי וִוישְנִיָה הצטרפו לחמשת השדרים שלי בסיאול 88' נסים קיוויתי, יורם ארבל, דני לבנשטיין, אורי לוי, ומשה גרטל. לשַדָּרִים לא היו סיבות להתלונן. הם היו מאובטחים ע"י ההפקה תכנית, טכנית, ולוגיסטית. תפקידם היה אחד בלבד. לשַדֵר ולשדר היטב ובמומחיות (!).

זה נראה קַל אבל זה לא היה פשוט. האחריות דרשה ממני מאמץ פיזי ונפשי יומי מתמשך בן יותר מ- 20 שעות ביממה. הייתי מאושר להסיע בשבת – 17 בספטמבר 1988 ברכב ההפקה את צוות השידור אורי לוי יבד"ל ו-את נסים קיוויתי ז"ל וגם את המנכ"ל אורי פורת ז"ל לאִצטדיון האולימפי, לשידור ישיר של טקס הפתיחה. נוכחותו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת במשחקים האולימפיים ב-סיאול 88' הייתה בעלת חשיבות גדולה בהמשך הדרך מפני שלמד שיעור חשוב בהפקות טלוויזיה בינלאומיות בעלות אין סוף מרכיבים טכנולוגיים ואנושיים, וגם מרוחקות ממדינת ישראל (!). ל-דאבון לֵב המנכ"ל הזה אורי פורת ז"ל בעל הקסם האישי שלא התבייש להתגלח מעֵת לעֵת על זקנו של הציבור, הודח ממשרתו באפריל 1989 (!). כלומר ראש הממשלה לא האריך את מינויו הרם לתפקיד מנכ"ל רשות השידור ל-5 שנים נוספות (!). אין לי בכלל סָפֵק שאם אורי פורת היה נשאר בתפקידו לקדנציה נוספת היינו אנחנו אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא, מכסים טוב יותר את המשחקים האולימפיים הבאים שהיו מתוכננים להיערך ב-ברצלונה 1992. תופעת מסת כוח האדם המִזערית וציוד ההפקה המועט שלנו ב- אולימפיאדת סיאול 1988 היו הופכים לצֵל הָרִים חוֹלֵף. הכיסוי העיתונאי הטלוויזיוני של אולימפיאדת ברצלונה 1992 בעידן מנכ"ל רשות השידור אריה מֶקֶל שהחליף אותו ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל יורשו של חיים יבין היה בלתי מספיק. כ-למוּד ניסיון, אנוכי מעריך כי אורי פורת בתפקיד מנכ"ל רשות השידור היה מאשר תוספת של ציוותי צילום, אנשי הפקה ושידור, וטכנולוגיה. אין לי ספק בכך. אף על פי כן למרות שהיה נסתר מעין המצלמה בשנות מנהיגותו בשנים 1989- 1984 הייתה מנהיגותו והשפעתו של אורי פורת על שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית דומיננטית ועדיפה עשרת מונים ללא השוואה על זאת של מנהל הטלוויזיה חיים יבין. מעניין להציץ לרגע קט לעבר ההתייחסות האולימפית הרצינית הבלתי רגילה של רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC שזכתה בחוזה השידורים הבלעדי בארה"ב של משחקי סיאול 88' תמורת הסכמתה לשלם זכויות שידורים על סך של 300.000000 (שלוש מאות מיליון) דולר. הסכם זכויות השידורים בין NBC לבין הוועד האולימפי הבינלאומי IOC והוועדה המארגנת הקוריאנית SLOOC נחתם בלוזאן (Lausanne) ב- 26 במארס 1986. כשנתיים וחצי לפני מועד טקס הפתיחה שנקבע לשבת – 17 בספטמבר 1988. עוד באותו היום שלח נשיא חטיבת הספורט של NBC ארתור ווטסון (הבוס של אלכס גלעדי ז"ל) מכתב מזהיר ובעל ערך ל-סגן נשיא הוועדה המארגנת SLOOC ד"ר און יונג קים על כוונות ההיערכות של הרשת שלו לכיסוי המשחקים. כך כתב לו [8].

טקסט מסמך : 26 במארס 1986. נשיא חטיבת הספורט של רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC מר ארתור ווטסון שולח את מכתבו המזהיר (עמוד מס' 1 מתוך 2) לסגן נשיא הוועדה המארגנת SLOOC ד"ר קים און יונג על כוונות ההיערכות של הרשת שלו לכיסוי המשחקים. מר אלכס גלעדי (אז, סגן נשיא בכיר ב- NBC מאז 1980, וחבר IOC  מאז 1994) היה מאדריכלי הרשת שהחליטו לרכוש את זכויות השידורים האולימפיות של סיאול 1988 ולשבור פעם אחת ולתמיד את השליטה והריבונות של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC – בראשות מר רון ארלדג'. (באדיבות ד"ר קים און יונג מחבר הספר "מבאדן באדן לסיאול").

טקסט מסמך : 26 במארס 1986. נשיא חטיבת הספורט של רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC מר ארתור ווטסון שולח את מכתבו המזהיר (עמוד מס' 2 מתוך 2) לסגן נשיא הוועדה המארגנת SLOOC ד"ר קים און יונג על כוונות ההיערכות של הרשת שלו לכיסוי המשחקים. מר אלכס גלעדי (סגן נשיא בכיר ב- NBC מאז 1980 וחבר IOC מאז 1994) היה מאדריכלי הרשת שהחליטו לרכוש את זכויות השידורים האולימפיות של סיאול 1988 ולשבור פעם אחת ולתמיד את השליטה והריבונות של ABC בראשות מר רון ארלדג'. (באדיבות ד"ר קים און יונג מחבר הספר "מבאדן באדן לסיאול").

רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC הביאה לסיאול 1988 כוח אדם שמנה 1200 (אלף ו-מאתיים) איש ואישה, ו-שידרה משם 180 שעות. דמותו של אלכס גלעדי ז"ל חוצה לאורכה, רוחבה, ועומקה את הסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים שדנה בקורות הטלוויזיה בארץ ובעולם, וקרויה על ידי, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". אלכס גלעדי ז"ל היה מבין מחולליה  .

רשות השידור ו- EBU (איגוד השידור האירופי) חייבים תודת נצח לנשיא הוועד האולימפי חואן אנטוניו סאמאראנש על ש-כרת ברית עולם עם השידור הציבורי הבינלאומי. חואן אנטוניו סאמאראנש היה עילוי (!). מנהיג ומדינאי עַל בעל חזון ענק שהוציא לפועל בצורה מוצלחת שאין גדולה ממנה את הסימביוזה הנפלאה בין הטלוויזיה לאולימפיאדה. חואן אנטוניו סאמאראנש ניהל באופן אישי את המו"מ עם ה- EBU על זכויות השידורים של אולימפיאדת סיאול. ב- 18 במארס 1987 נחתם ב- לוֹזאן (שווייץ) הסכם זכויות השידורים בו נקבע כי 36 רשתות הטלוויזיה החברות ב- EBU (איגוד השידור של מערב אירופה) ישלמו תמורת שידור המשחקים האולימפיים של סיאול 88' סכום של 28.000000 (עשרים ושמונה מיליון) דולר. הסכום הנמוך עורר פליאה והתמרמרות בין אנשי SLOOC ואנשי IOC כאחד. רבים חשבו שָם ש- חואן אנטוניו סאמאראנש שגה שגיאה גדולה מ-שלא דרש סכום כפול מאיגוד השידור העשיר בעולם ה- EBU (איגוד השידור האירופי) עליו נמנות רשתות טלוויזיה עשירות כמו ה- BBC האנגלי, RAI האיטלקית ,TVE הספרדית, 1 TF הצרפתית, ו- ARD ו- ZDF הגרמניות. חוּאַן אָנְטוֹנְיוֹ סַאמָארָאנְש הדף את התלונות כלאחר יד. חשיפת המשחקים האולימפיים באמצעות השידור הציבורי הייתה חשובה בעיניו לא פחות מהכסף. האיטלקי העשיר כ-קורח סִילְבִיוֹ בֶּרְלוּסְקוֹנִי (Silvio Berlusconi) ראש ממשלת איטליה בעבר וגם נשיא ערוץ הטלוויזיה המסחרי האיטלקי העשיר "קָאנָאל צִ'ינְקוּאֶה" ובעל קבוצת הכדורגל "AC MILAN" הציע לבדו לשלם ל- IOC  וְ- SLOOC סכום של יותר מ- 40000000 (ארבעים מיליון) דולר והיה אותו האיש שהציע לפיטר יוברות' יו"ר הוועדה המארגנת של משחקי אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 סכום של 7.000000 (שבעה מיליון) דולר, בשעה ש- RAI הציבורית שילמה רבע מהסכום. אולם בשער ניצב נשיא IOC (ראשי תיבות של International Olympic Committee) חוּאַן אָנְטוֹנְיוֹ סַאמָארָאנְש שדחה את ההצעה של סִילְבִיוֹ בֶּרְלוּסְקוֹנִי על הסַף . כידוע הוועד האולימפי הבינלאומי מחזיק באופן בלעדי בזכויות השידורים של האולימפיאדות. נשיא IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) בימים ההם הספרדי חואן אנטוניו סאמאראנש צעד לאורך כל הדרך עם המְשָדֵר הציבורי הבינלאומי ונעתר גם להצעה הכספית הנמוכה והמגוחכת של OIRT (ראשי תיבות של Organization Intervision Radio and Television) איגוד השידור המזרח אירופי שייצג 16 מדינות הנִמנות על הגוש הסובייטי, לשלם ל- IOC רק סך של 3.000000 (שלושה) מיליון דולר. חוּאַן אָנְטוֹנְיוֹ סַאמָארָאנְש היה נדיב אך לא תמים. הוא הרשה ל- SLOOC (הוועדה המארגנת הדרום קוריאנית של אולימפיאדת סיאול 1988) למכור בזוֹל את זכויות השידור המקומיות של סיאול 88' לרשת הטלוויזיה הדרום קוריאנית KBS תמורת 3.450000 (שלושה מיליון וארבע מאות וחמישים אלף) דולר בלבד. כעבור ארבע שנים באולימפיאדת ברצלונה 1992 עמד על כך שרשת הטלוויזיה הציבורית – ממלכתית העשירה של ספרד TVE בעלת הזכויות הציבוריות לשידור האולימפיאדה בארצה, תשלם לוועדה המארגנת המקומית 92' COOB את הסכום שחשב שמגיע לה ועמד על 25.000000 (עשרים וחמישה מיליון) דולר. TVE אשר שימשה Host broadcaster של אולימפיאדת ברצלונה 1992 (תחת הכינוי RTO 92) כשם ש- KBS שימשה Host broadcaster ארבע שנים קודם לכן של אולימפיאדת סיאול 1988 (תחת הכינוי SORTO 88), אומנם שִילמה את התשלום שנדרש ממנה.

צריך להבין שהמשחקים האולימפיים קיץ וחורף הפכו להיות הצגת הספורט הגדולה בתבל, ו- IOC בראשות הנשיא הספרדי שלה דאז חואן אנטוניו סאמאראנש ניצלה את המצב. הקפיצה הגדולה של רָּף ה-תשלומים עבור זכויות השידורים האולימפיות חלה באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 בשעה שנשיא חטיבות הספורט והחדשות של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC מר רוּן אָרְלֶדְג' הסכים לשלם סכום פנטסטי של  225.000000 (מאתיים עשרים וחמישה מיליון) זכויות שידורים עבור שידור בלעדי בארה"ב. עבור אולימפיאדת מונטריאול 1976 שילמה ABC רק 25.000000 (עשרים וחמישה מיליון) דולר זכויות שידורים. NBC שילמה עבור אולימפיאדת מוסקבה 1980 סך של 85.000000 (שמונים וחמישה מיליון) דולר זכויות שידורים אולם הכסף הזה אבד לה לאחר הטלת חרם פוליטי על המשחקים מטעם נשיא ארה"ב ג'ימי קרטר וביטול השידורים האולימפיים משם. בעור שיניה הצליחה NBC לחלץ את דמי הביטוח בגובה של 30000000 (שלושים מיליון) דולר. זאת הייתה מפולת כלכלית בלתי צפויה של רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC בשל נסיבות פוליטיות. טבלת הנתונים הבאה הדנה בעליית רָף התשלומים של זכויות השידורים הנוגעת לאולימפיאדות לוס אנג'לס 1984 ו- סיאול 1988 חושפת עד כמה הפכו המשחקים האולימפיים ליעדי שידור טלוויזיוניים מועדפים ע"י כל הרשתות הבינלאומיות לרבות איגוד השידור האירופי ה- EBU וגם הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהיא חברה מלאה ופעילה (Activ Member) בשורות האיגוד. להלן הנתונים הכספיים :

רשתות טלוויזיה         אולימפיאדת לוס אנג'לס 84  אולימפיאדת קלגארי 88   אולימפיאדת סיאול 88

1. ABC ארה"ב         2.25000000 דולר          309.000000 דולר                     –

2. NBC ארה"ב                   –                                         –                 309.000000 דולר

3. NHK יפן             18.500000 דולר             3.900000 דולר           52.000000 דולר

4. EBU אירופה        19800000 דולר              5700000 דולר            28.000000 דולר

הערה : EBU הוא איגוד השידור האירופי שמנה אז בשורותיו 38 רשתות טלוויזיה.

5. הטלוויזיה הישראלית  200.000 דולר                              –                600.000 דולר

6. ערוץ 10 אוסטרליה   10600000 דולר          1600000 דולר             7330000 דולר

7. OTI דרום אמריקה    2150000 דולר                       –                      2920000 דולר

הערה : OTI הוא איגוד השידור של מדינות מרכז ודרום אמריקה

8. OIRT אירופה          2.500000 דולר         1.200000 דולר            3.000000 דולר

הערה : OIRT הוא איגוד השידור של 11 מדינות הקומוניסטיות במזרח אירופה

9. CBC קנדה              3.000000                 3.150000                  4.800000 דולר

10. KBS דרום קוריאה   3500000                             –                   3.450000 דולר

11. URTNA אפריקה   110.000 דולר                        –                    170.000 דולר

הערה : URTNA הוא איגוד השידור של מדינות אפריקה.

12. ASBU מדינות ערב   350000 דולר                      –                   420.000 דולר

הערה : ASBU הוא איגוד השידור של המדינות הערביות

13. CBU האיים הקריביים  99.000                             –                  130.000 דולר

14. ABU אסיה             975000 דולר         278000 דולר               1.500000 דולר

הערה : ABU הוא איגוד השידור של מדינות מזרח אסיה

15. PTV 4 פיליפינים  400000 דולר                          –                                     550.000 דולר

16. HTV /TVP הונג קונג 325000 דולר                    –                          1.000000 דולר        

הערה שלי : הנתונים שנאספו כאן אודות זכויות השידורים של הטלוויזיה הבינלאומית מתבססים על תחקיר מפורט שערכתי בשעתו עם IOC. כמו כן הם מתבססים גם על מידע שמופיע בספרו המעניין של חבר הוועד האולימפי הבינלאומי ונשיא הוועד האולימפי של דרום קוריאה בימים ההם, קים און יונג (Kim Un – Yong). הספר קרוי :

"THE GREATEST OLYMPICS – from Baden-Bden to Seoul". הספר הזה יצא לאור ב- 1990.

טקסט מסמך : השער הקדמי של ספרו של נשיא הוועד האולימפי הדרום קוריאני וחבר IOC מר קים יון יונג, "THE GREATEST OLYMPICS – from Baden Baden to Seul". דרום קוריאה קיבלה את זכות האירוח של אולימפיאדת סיאול 1988 בקונגרס IOC שנערך ב- באדן באדן ב- 1981. הספר המעניין מתאר גם כיצד עובדת תעשיית הטלוויזיה הבינלאומית בשיתוף פעולה עם הוועד האולימפי ואיך מתנהלים המו"מ המורכבים והמסובכים והיקרים בין גופי השידור בעולם לבין הוועדה המארגנת הגדולה והחשובה בעולם. ספר חובה לכל איש טלוויזיה באשר הוא. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ה- Share הכספי שלנו במשחקי סיאול 1988 עמד על  600000 (שש מֵאוֹת אֶלֶף) דולר בלבד. זוֹל. אך ההפקה שלנו הייתה ענייה מאוד ודלילה. היינו יכולים לעשות הרבה יותר בתחום הסיקור העיתונאי – חדשותי לוּ הייתה ניתנת לנו ההזדמנות הנחוצה . משלחת הטלוויזיה הישראלית הציבורית שידרה אומנם כמות גדולה של 133 שעות בתקופה של 16 ימים באולימפיאדת סיאול 1988, אך השידורים האלה היו Multilateral בלבד. לא הפקנו ולא שידרנו ו-לוּ כתבה אחת משלנו אודות הספורטאים הישראליים שלנו בסיאול, לא על הספורטאים הבינלאומיים, ואף לא דיווח אחד על המדינה המארחת, תושביה, ותרבותה. זה היה אסור בטאבו. מן ההיבט הזה של כוח אדם ואמצעי שידור המוקצים להפקת השידורים האולימפיים נשארה הטלוויזיה הישראלית הציבורית של אורי פורת ז"ל וחיים יבין יבד"ל ב- 1988 תקועה שנות דוֹר מאחור – כמעט באותו המקום, התחום, והגבולות – שהציבו וקבעו מנכ"ל רשות השידור דאז שמואל אלמוג ז"ל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז יְשַעְיָהוּ "שַיְיקֶה" תַּדְמוֹר יבד"ל בשנת 1972.

 

טקסט תמונה : זהו פרופסור ישעיהו "שייקה" תדמור. שייקה תדמור נולד בשנת 1934. הוא פרופסור לחינוך והוגה ומנהיג בתחום החינוך. ישעיהו "שייקה" תדמור היה בעברו מפקד פיקוד הגדנ"ע, היה מנהל ביה"ס הריאלי בחיפה, ו-שימש גם כראש מכללת לווינסקי לחינוך, ו-יו"ר "התנועה לרוח האדם בחינוך. ב- 1971 שימש תקופה קצרה כ-מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה שאך זה נעמדה על רגליה

נסים קיוויתי הֵאֶפִיל כרגיל גם בסיאול 1988 על כל השדרים האחרים של הטלוויזיה וגם על יורם ארבל . הוא נשא בעוֹל השידורים העיקרי כששידר מעמדות שידור באִצטדיון האולימפי ובבריכה את שני המקצועות המרכזיים האולימפיים תחרויות הא"ק והשחייה. נסים קיוויתי היה כבר בן 62 אך בשיא יכולתו המקצועית. כמה מוזר וחבל היה שנדרש לפנות את כֵּס השידור שלוֹ כעבור שלוש שנים בהיותו בן 65 בטענה מטופשת שהגיע לגיל הפנסיה. נפל בחלקו של השַדָּר הנפלא הזה לשָדֵר באולימפיאדת סיאול 88' את כל הדרמות הגדולות על המסלול לרבות הניצחונות המדהימים של האָצָן הקנדי בֶּן ג'וֹנְסוֹן (נפסל כידוע מאוחר יותר בשל סמים) בריצת 100 מ' ושל האָצָנִית האמריקנית דוֹלוֹרֶס פְלוֹרֶנְס גְרִיפִית – ג'וֹיְנֶר ב-מירוצים הקצרים לְ- 100 מ' וְ- 200 מ'. אין לי בכלל ספק שהצופים בישראל חייבים לנסים קיוויתי חוֹב ענק. הוא היה שַּדָּר ספורט יוצא מגדר הרגיל ברמות הגבוהות ביותר בטלוויזיה בתחום ה-א"ק.

טקסט תמונה : אולימפיאדת סיאול 1988. הימיים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 36 שנים בעת כתיבת הפוסט הזה. זוהי עמדת השידור שלנו (של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא) באצטדיון האולימפי המרכזי ב-סיאול 1988. נסים קיוויתי ז"ל (מימין) היה שַדָּר א"ק נערץ ואדם דָגוּל. נפל בחלקי כבוד רב להפיק ולנהל אותו במשך שנים כה רבות. משמאל, זהו פרשן ה- א"ק המצוין שלנו ד"ר גלעד וויינגרטן. אנוכי עוטף את שניהם מ-על. (צילום KBS ו- SORTO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

קדמו למבצע שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית באולימפיאדת סיאול 1988 שנים של הכנות והתכוננויות. המבצע עצמו היה ממושך, מורכב ומסובך מאוד בעיקר מההיבט הטכנולוגי ומיעוט כוח אדם שלנו, והרחק מגבולות המדינה – אולם צלח. לאחר שובי ממבצע שידורי אולימפיאדת סיאול 1988 לירושלים מצאתי על שולחני במשרדי חטיבת הספורט בקומה החמישית בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים – שלושה מכתבי הערכה משלושת הבוסים שלי : מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן, מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר חיים יבין, ומנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל. הנה הם פרוסים בפני קוראי הבלוג. ברור שרחשתי הערכה לכותבים. המנהלים שלי כתבו צל"שים מרגשים וכֵּנִים בדָם לִבָּם אולם הפסגה האמיתית ניצבה עדיין מנגד. יחדיו עם רשת הטלוויזיה הציבורית שלי ניצבתי על הר נבו כמה וכמה פעמים אולם בשערי הטלוויזיה הבינלאומית בה שכנו רשתות שידור ברמתן של ה- BBC הבריטי הציבורי ורשתות הטלוויזיה האמריקניות הגדולות – טֶרֶם נכנסנו. זאת הייתה טריטוריה שונה לחלוטין. כדי להעפיל לפסגת הטלוויזיה האמיתית אתה זקוק ראשית דבר לטכנולוגיה חדשנית איכותית וכמותית ולכוח אדם רב ומיומן. שניהם פונקציה של ממון. צפינו מרחוק בפסגה שמעולם לא הגעתי אליה. גם לא בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור.

---

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי.

פוסט מס' 1228 / 1009. הצצה לסבך הניהול של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעשור ה- 80 של המאה שעברה. אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הֶלְסִינְקִי 1983. פוסט מס' 1228 / 1009. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

————————————————————————————————————-

פוסט חדש מס' 1228 / 1009 : הועלה לראשונה ל-אוויר בצהריי יום שני – 16 באוגוסט 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר והמחבר יואש אלרואי.

————————————————————————————————————

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 1228 / 1009. הצצה לסבך הניהול של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעשור ה- 80 של המאה שעברה. אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983. פוסט מס' 1009. כל הזכויות שמורות לחוקר והמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום שני – 16 באוגוסט 2021.

מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד זלזל בספורטאים הישראליים ובספורט הישראלי. לכדורגל הישראלי הוא בכלל לעג. כבר אמרתי בפוסט הקודם כי ברגע של בוטות שלף ב- 1983 מהבוידעם שלו עוד השתלחות חריפה, כלהלן : "…שלושת האתלטים הישראליים הם סיבה מצוינת לא לשדר את אליפות הלסינקי 83'. הרי שולחים אותם כדי לכבות את האור באצטדיון…". חלק מהסכמתו בסופו של דבר להיקף ההפקה נבע מהעובדה ששידורי ה-א"ק לא נגסו ב- Prime time של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא וב- Non prime הזה יבצבצו מהמרקע של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מיטב האתלטים בעולם, אלה שתהיה להם מעורבות והשפעה רבה על תחרויות ה-א"ק באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984.

טקסט תמונה : גרטה ווייץ מנורווגיה אלופת ריצת המרתון באליפות העולם הראשונה של הלסינקי 83' בתוצאה של 09. 28 : 2 שעות. (באדיבות IAAF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).                                                                              

טקסט תמונה : הרצה האמריקנית מרי דקר (מס' 492) מנצחת באליפות העולם ה- 1 בא"ק של הלסינקי 83' בשתי הריצות ל- 1500 מ' בזמן של 90. 00 : 4 דקות, ו-3000 מ' בתוצאה 62. 34 : 8  דקות. (באדיבות IAAF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

טקסט תמונה : האצן האמריקני קארל לואיס זכה בשלוש מדליות זהב באליפות העולם ה- 1 ב-א"ק שנערכה ב- הלסינקי בירת פינלנד בחודש אוגוסט של שנת 1983, בתוצאות האלה : 100 מ' -07. 10 ש'. קפיצה לרוחק – 8.55 מ'. מרוץ שליחים 4 פעמים 100 מ' – 37.86 ש'. (באדיבות IAAF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : האמריקנית מרי דקר המנצחת האליפות העולם ה- 1 הא"ק – הלסינקי 83'  בשתי הריצות ל- 1500 מ' ו- 3000 מ'. (באדיבות IAAF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : טינה לילאק מטילת הכידון הפינית זוכה באליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 83' בתוצאה 70.82 מ'. (באדיבות IAAF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אדווין מוזס מארה"ב זכה באליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 83' בריצה ל- 400 מ' משוכות בזמן של 47.50 ש'. (באדיבות IAAF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : הבריטי סטיב קראם (מס' 325) הוא האלוף בתחרות אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 83' בריצת 1500 מ' בתוצאה 59. 41 : 3 דקות. (באדיבות IAAF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).                                                                                                  

טקסט תמונה : האצנית הצ'כוסלובקית יארמילה קרטוחווילובה היא האלופה בתחרויות אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 83' בשתי הריצות ל- 400 מ' ו- 800 מ'. ב- 400  מ' קבעה תוצאה של 47.99 ש' וב- 800 מ' השיגה זמן של 68. 54 : 1 דקה. (באדיבות IAAF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : דיילי תומפסון מבריטניה אלוף תחרות קרב ה- 10 האליפות העולם ה- 1 בא"ק -בהלסינקי 83'. הוא צבר 8666 נקודות. (באדיבות IAAF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : האצנית המזרח גרמנית מריטה קוך (מימין מס' 212) מקדימה בהלסינקי 83' את מרלין אוטי מג'מייקה בריצה ל- 200 מ', וקובעת זמן של 22.13 ש' מרלין אוטי קבעה  22.19 ש'. (באדיבות IAAF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קופץ המוט הסובייטי סרגיי בובקה באליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983 בראשית הקריירה המופלאה שלו. הוא זכה במדליית הזהב לאחר שעבר רָף בגובה של  5.70 מ'. (התמונה באדיבות IAAF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : האצנית והקופצת לרוחק הייקה דאוטה – דרקסלר (גובהה 1.82 מ') עוד מוצר של תעשיית הספורט המזרח גרמנית, ניצחה באליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983 בקפיצה לרוחק בתוצאה של 7.27 מ'. (באדיבות IAAF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אלכס גלעדי שימש ב- 1983 כבר כסגן נשיא בכיר מצליח ומוכשר ברשת הטלוויזיה האמריקנית NBC. בתוך שנתיים ימים בלבד התמנה לתפקיד יו"ר וועדת הטלוויזיה של ה- IAAF. זהו אחד התפקידים החשובים והמשפיעים ביותר בתוך המערכת המורכבת הזאת של יחסי הגומלין בין הטלוויזיה הבינלאומית לבין הספורט הבינלאומי. כיסוי טלוויזיוני של אליפויות העולם ב-א"ק הוא המסובך ביותר עלי אדמות, מורכב עשרות מונים מכיסוי של משחקי כדורגל, כדורסל, או טניס. אלכס גלעדי היה מופקד על נושא טלוויזיוני סבוך. עולם הטלוויזיה הכיר בכישרונותיו. אך גם הוא יודה שבקיץ 1983 קיבל שיעור טלוויזיה מאלף מ- YLE.

באותו קיץ של 1983 סמוך למועֵד תחילת אליפות העולם ה- 1 בא"ק בהלסינקי ביקר אלכס גלעדי בישראל עם הבוס הישיר שלו שוֹן מֶקְמֶנֶס (Sean McManus) בן ה- 28 סגן הנשיא הצעיר ביותר בהיסטוריה של NBC ובנו של מגיש הספורט הוותיק רב המוניטין של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC, גִ'ים מֵקָאיי (Jim McKay). שם משפחתו המקורי היה McManus. שניהם, אלכס גלעדי ושון מקמנס שבו מטיול באילת ובדרכם חזרה לתל אביב חנו בירושלים. אלכס גלעדי ושוֹן מֶקְמֶנֶס התארחו לשעה קלה במשרדִי ב-מחלקת הספורט בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית ש-שכן ב-שכונת רוממה בירושלים ביוני 1983. בעודי לוחץ את היד לפלא האמריקני הצעיר שון מקמנס שמישהו ב- NBC העניק לו סמכות כה גדולה בארגון וטיפול בתקציבי ענק, טכנולוגיה וכוח אדם, עיין אלכס גלעדי במסמך הצעת השידורים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 83' שהגשתי למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער. הוא עמד שם מופתע לרגע , ואמר : "…יואשיש , הצעת שידורים נהדרת ו-מעניינת…". לאחר שסיים לעיין בה הוסיף מייד ואמר: "…אין לך שום סיכוי. יוסף "טומי לפיד לא יאשר אותה…". לא המתנתי והשבתי לוֹ, "אלכס, טעות בידך, טומי לפיד אישר כבר את הצעת השידורים הישירים הזאת שלי ב-מלואה".

הפקת השידורים הישירים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק הלסינקי 1983 בידי אנשי הטלוויזיה הפינית הממלכתית YLE מהווה ציון דרך חשוב בהתפתחות הכיסוי הטלוויזיוני של מה שמכונה, "מלכת הספורט", ענף ספורט אולימפי מרכזי וראשון במעלה. מאה רשתות טלוויזיה מכל רחבי העולם לרבות רשת NBC של אלכס גלעדי ורשות השידור של ישראל רכשו את זכויות השידורים של אירוע הספורט המדובר ביותר של שנת 1983. יוסף "טומי" לפיד סייע לי לפסוע פסיעה אחת חשובה קדימה ולהכניס רגל איתנה להפקה ראויה של אירוע ספורט פופולארי וויזואלי בטלוויזיה ובעל מוניטין עולמי. כמנכ"ל רשות השידור הוא מעולם לא הצטער על כך.

טקסט תמונה : שנת 1982. הימים ההם שחלפו לפני 42 שנים בעת כתיבת הפוסט הנוכחי. משלחת של רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC בראשותו של שון מקמנס (יושב ראשון משמאל) ואלכס גלעדי ז"ל (עומד ראשון משמאל) חותמת על הסכם זכויות השידורים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק הלסינקי 1983 עם נשיא  IAAF האיטלקי ד"ר פרימו נביולו (יושב במרכז). עומד שני משמאל ההולנדי אדריאן פאולן הנשיא הקודם של IAAF  בשנים 1981- 1976. היו אלה צעדיו הראשונים של אלכס גלעדי ז"ל ב- IAAF  שם זכה להצלחה מסחררת ומרחיקת לכת כאיש טלוויזיה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עכשיו לאחר שמנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד אישר את מבצע השידורים יכולתי לשלוח סוף כל סוף לגב' אָנֶמִי גֶנֶץ (Annemi Genetz) מנהלת משרד ה- Eurovision והקשרים הבינלאומיים בטלוויזיה הפינית YLE את הבקשות הטכנולוגיות שלי ואת צורת ההיערכות שלנו בעת השידורים. גב' אנמי גנץ אישה יקרה, אהובה, וסוּפֶּר- מקצוענית סייעה לי סיוע עצום בהפקת השידורים הישירים מהלסינקי לירושלים. רחשתי לה ולאנשי YLE סימפתיה והערכה רבה.

טקסט מסמך : 10 בינואר 1983. זהו המסמך המקורי שנשלח מטעמי לגב' אנמי גנץ (Annemi Genetz) מהטלוויזיה הפינית YLE המבקש לשכור עמדת שידור באצטדיון האולימפי בהלסינקי + קו שידור 4W + טלפון בינלאומי בעמדת השידור (לצורך תקשורת שוטפת ביני לבין השדר נסים קיוויתי וגם כ- Back up לקו השידור). כל משאלותינו אושרו במהירות ע"י YLE. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 7 בחודש מארס של שנת 1983 קיבלנו את האישור הסופי להזמנות הלווייניות שלנו. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה עכשיו כאחת מ- 40 רשתות הטלוויזיה המשתייכות לאיגוד השידור האירופי (EBU) ולאיגוד השידור המזרח אירופי (OIRT). הנה המסמכים. ההתכתבות ביני לבין ה- EBU נעשתה בימים ההם באמצעות חליפת טלקסים. מִנְהֶלֶת התיאום של ה- EBU עשתה את עבודה כרגיל ביעילות ודייקנות. אנחנו נקראים בתכתובות הטלוויזיוניות הבינלאומיות באותיות IBA, שהן ראשיה תיבות האנגליות של Israel Broadcasting Authority.

טקסט מסמך : 7 במארס 1983. מסמך ה- EBU  המפרט את השתתפותנו במערך השידורים הלווייני של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 83' (עמוד 1 מתוך 3). אנחנו מסומנים באותיות האנגליות IBA (ראשי תיבות של Israel Broadcasting Authority). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 7 במארס 1983. המסמך הלווייני המקורי של EBU (עמוד 2 מתוך 3). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 7 במארס 1983. המסמך הלווייני המקורי של ה- EBU  הנוגע  לזמני השידור הלווייניים של הרשתות השונות. (עמוד 3 מתוך 3). אפשר להבחין כאן שהטלוויזיה היוגוסלבית JRT הזמינה לעצמה 6 עמדות שידור כדי לשדר את אותו סיגנל השידור בשש שפות שונות לבני עמה, בסלובניה, קרואטיה, סרביה מקדוניה, בוסניה, ומונטנגרו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

היה ברור לי כי המועמד היחיד לשידור תחרויות אליפות העולם ה- 1 בא"ק הלסינקי 83' הוא השַדָּר הדָגוּל ובעל הניסיון נסים קיוויתי. זאת הייתה גם הודעתי לבוס הישיר שלי יאיר שטרן. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל אישר מייד את המינוי. הוא סירב לעומת זאת לבקשתי לשלוח את הפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן להלסינקי 83' בטענה שלרשות השידור אין כסף ל-מותרות, וממילא הוא מיותר ולא דרוש. "…לא צריך פרשן…" אמר והוסיף מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל, "…נסים קיוויתי יכול להסתדר מצוין בלעדיו…".

טקסט מסמך : 26 ביולי 1983. זהו המסמך המקורי המציב את נסים קיוויתי כשדר אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 83'. הוא היה גדול שדרי ה-א"ק של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בכל הזמנים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הצטיינות השידורים של הטלוויזיה הפִינִית, עושר ההפקה הטכנולוגית והלוגיסטית שלה, ויכולת העברת המוּלטי אינפורמציה שלה לכל רחבי תבל באמצעות היערכות טלוויזיונית רבת זרועות הייתה מרשימה מאין כמותה. הטלוויזיה הפינית (YLE) שינתה באורח דרמטי מקצה לקצה את היקף ואיכות השידורים הישירים בענף הספורט הייחודי והמרתק הזה. הלסינקי הייתה המִשְכָּן הטוב ביותר שד"ר פרימו נביולו יכול היה למצוא עבור המפעל היוקרתי החשוב שרק נולד, בעוד הטלוויזיה הפינית הציבורית YLE המצוינת משמשת אכסניית שידורים ראויה ונאותה ביותר. YLE שינתה את יחסן של רשתות הטלוויזיה בעולם לשידורי ה-א"ק הבינלאומית הנפלאים ועשירי רייטינג, והקפיצה מייד את רַף התשלומים עבור זכויות השידורים של אליפויות העולם הבאות ב-א"ק לגבהים חדשים !. עלותם האמירה באלפי אחוזים.

ד"ר פרימו נביולו היה צריך להודות לטלוויזיה הפינית הכישרונית והנפלאה, רשת שידור קטנה בסדר גודל של הטלוויזיה הישראלית, שיצאה מגדרה והגיעה לקצה גבול היכולת האנושית והטכנולוגית שלה בהפקת טלוויזיה מושלמת בעידן ההוא של אליפות העולם ה- 1 בא"ק. אנשי הטלוויזיה הפינית YLE שגדלו על מסורת הא"ק בארצם פיתחו רעיונות כיסוי חדשים והפיקו והציבו סטנדרט צילום בינלאומי גבוה ביותר, סיגנל שידור איכותי שטֶרֶם נִרְאָה קודם לכן על מרקעי הטלוויזיה הבינלאומית. התקדמות ושגשוג טלוויזיוני מרשימים ביותר. הצדעתי להם. בפעם הראשונה בתולדות הכיסוי של תחרויות הא"ק בטלוויזיה הבינלאומית, הציבה הטלוויזיה הפינית בצורה כל כך מוכשרת ומקצועית מערך מורכב של ארבע ניידות שידור נפרדות ועשרים ואחת מצלמות כדי לכסות באופן עצמאי את התחרויות שחולקו לארבע קבוצות שונות בתוך האִצטדיון. הניידת הראשונה כיסתה את קבוצת המקצועות הראשונה שהורכבה מכל תחרויות הריצות. הניידת השנייה עסקה בכיסוי כל סוגי הזריקות, ההטלות, היידויים, וההדיפות. הניידת השלישית הוצבה באזורי תחרויות הקפיצות האנכיות שהן הקפיצה לגובה והקפיצה במוט, והניידת הרביעית הייתה אחראית על כיסוי הקפיצות האופקיות בבורות הקפיצה לרוחק והקפיצה המשולשת. זה היה חידוש הפקה עצום וחשיבה טלוויזיונית מרחיקת לכת בימים ההם.

כל ניידת שידור שלחה את הסיגנל שלה בנפרד לחדר הבקרה המרכזי, שם ישב צוות ההפקה והבימוי בראשותו של בימאי העַל רָאיְימוֹ פִּילְץ. עליו היה להחליט איזו תמונה תוכנס על ידו בכל רגע נתון של התחרויות לסיגנל המשולב העולמי (Integrated Feed) . זו הייתה תפישה טלוויזיונית חדשנית ומרחיקת לכת בחשיבתה המקורית של רשת שידור קטנטונת אך חושבת. צוות ההיגוי של פרוייקט השידור המסובך כלל את מנהל הפרוייקט א'הרה אלו (Aarre Elo), מהנדס הטלוויזיה הראשי גאי נורדלינג (Guy Nordling), עוזרו טולה מאיטיקאנן (Tuula Matikainen), מנהל החלקת הספורט ווייטו ראטיקאנן (Voitto Raatikainen), והמפיק – בימאי ראיימו פילץ (Raimo Piltz). צוות קטן שקיבל גיבוי טוטאלי מהנהלת רשות השידור שלו, ושינה לעַד את פילוסופיית הכיסוי ואופי ואיכות השידורים של תחרויות ה-א"ק בטלוויזיה.

טקסט תמונה : קיץ 1983. זהו תרשים ההפקה הטלוויזיונית של YLE המתאר את מערך העבודה והכיסוי של ניידות השידור, ו-המסביר את צורת הכיסוי המורכבת של אליפות העולם ה- 1 ב-א"ק של הלסינקי 1983 : פריסת ארבע ניידות השידור על עשרות מצלמותיהן באִצטדיון, והעברת סיגנל השידורים ל- IBC בהלסינקי. הניידת הראשונה ושמונה המצלמות שלה (8 – 1) כיסו את כל תחרויות הריצה על המסלול. הניידת השנייה וארבע מצלמות (12- 9) כיסתה את תחרויות הדיפת כדור הברזל, זריקת דיסקוס, יידוי פטיש, והטלת כידון. הניידת השלישית ושלוש מצלמות (15- 13) כיסתה את תחרויות הקפיצות האנכיות, קפיצה לגובה וקפיצה במוט. הניידת הרביעית ושלוש מצלמות (18-16) כיסתה את תחרויות הקפיצות האופקיות, קפיצה לרוחק וקפיצה משולשת. תחרויות ההליכה וריצות המרתון שהתנהלו מחוץ לאִצטדיון האולימפי (למעט הזינוקים וההגעות הנעשים בתוך האִצטדיון האולימפי) צולמו ע"י צלמים רכובים על אופנועים ומצלמות מהליקופטרים. סיגנל השידורים הועברו ל- IBC  באמצעות הליקופטרים. זאת הייתה הפקה נועזת שגילמה בתוכה רעיון טלוויזיוני ראשוני מרשים. בפעם הראשונה הופקדו ארבע ניידות שידור נפרדות וארבעה בימאים שונים הוצמדו על כיסוי המקצועות השונים. עליהם הופקד בימאי עַל שהיה האחראי הראשי על ניתוב התמונה הרלוואנטית ל- Integrated Feed. (באדיבות  YLE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מבצע קידום שידורי אליפות העולם ה- 1 בא"ק של הלסינקי 1983 בטלוויזיה הישראלית הציבורית קיבל תנופה ועידוד גם מהעיתונות הכתובה בארץ. בפעם הראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, היא נערכה לקראת הפקה ושידורים ישירים מהשטח של אירוע א"ק הנמשך שבוע ימים ולא הסתפקה עוד ב-שידורֵי Highlights מוקלטים וקצרצרים (!). ליוסף "טומי" לפיד יליד אירופה הישנה היה חלק רב בעיצוב תרבות הצפייה בשידורי ה-א"ק הבינלאומית בטלוויזיה הישראלית הציבורית, הרחוקים מהרגלי הצפייה של הציבור הישראלי במשחקי כדורגל (!).

פוסט מס' 1228 /  1009. הועלה לראשונה ל- אוויר בצהריי יום שני – 16 באוגוסט 2021.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי.

————————————————————————————————————-

פוסט חדש מס' 1228 /  1009 : הועלה לראשונה ל-אוויר בצהריי יום שני של 16 בחודש אוגוסט בשנת 2021.  כל הזכויות שמורות לחוקר, הכותב, והמחבר יואש אלרואי.

————————————————————————————————————

פוסט מס' 1228 / 1009. הצצה לסבך הניהול המורכב והמסובך  של שידורי חטיבת הספורט בפיקודי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעשור ה- 80 של המאה שעברה. אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983. פוסט מס'  1228 / 1009. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. 

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 80 של המאה שעברה. לפני יותר מ-40 שנה בעת מחקר וכתיבת הפוסט הנוכחי מס' 1228. אנוכי בתצלום משותף יחדיו עם גב' אוֹרְלִי יָנִיב שנבחרה עלי ידי להגיש מהאולפן בירושלים את השידורים הישירים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק של הלסינקי 1983. הערה : התמונה הזאת צולמה בהיכל הספורט ביד אליהו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 1228 / 1009. הצצה לסבך הניהול של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעשור ה- 80 של המאה שעברה. אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983. פוסט מס' 1228 / 1009. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לראשונה ל-אוויר ביום שני – 16 באוגוסט 2021.

מבצע קידום שידורי אליפות העולם ה- 1 בא"ק של הלסינקי 1983 בטלוויזיה הישראלית הציבורית קיבל תנופה ועידוד גם מהעיתונות הכתובה. בפעם הראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית היא נערכה להפקה ושידורים ישירים מהשטח של אירוע א"ק בינלאומי ראשון במעלה הנמשך שבוע ימים ולא הסתפקה עוד בתוצר טלוויזיוני מוגבל של Highlights מוקלטים וקצרצרים. ליוסף "טומי" לפיד יליד אירופה הישנה היה חלק רב בעיצוב תרבות הצפייה בשידורי הא"ק הבינלאומית הרחוקים מהרגלי הצפייה של הציבור הישראלי בכדורגל. כך סברתי וכך ראיתי זאת. הוא סייע בידי להטמיע את הא"ק הבינלאומית במיטבה בתודעת ציבור צופי הטלוויזיה בארץ. העיתונות הכתובה הלכה איתי.

טקסט מסמך : ראשית אוגוסט 1983. העיתונות הכתובה ("ידיעות אחרונות", "מעריב", "הארץ", "דבר", "על המשמר", "ז'רוזלם פוסט", ו- "חדשות הספורט") מסייעת לקדם את מבצע שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית של אליפות העולם ה- 1 בא"ק שנערכה בהלסינקי בירת פינלנד בחודש אוגוסט של שנת 1983. (באדיבות העיתונים המצוינים לעיל).

טקסט מסמך : ראשית אוגוסט 1983 . העיתונות הכתובה ("ידיעות אחרונות" , "מעריב" , "הארץ" , "דבר" , "על המשמר" , "ז'רוזלם פוסט" , ו- "חדשות הספורט") מדווחת לקוראיה אודות מבצע השידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הנוגעים אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983 . (באדיבות אותם העיתונים המצוינים לעיל) .

טקסט מסמך : ראשית אוגוסט 1983 . העיתונות הכתובה ("ידיעות אחרונות", "מעריב", "הארץ", דבר", "על המשמר", "ז'רוזלם פוסט", ו- "חדשות הספורט") נרתמת לקידום את מבצע שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983 . (באדיבות אותם העיתונים המצוינים לעיל) .

בסיומם של שידורי הלסינקי 1983 ערכנו יוסף "טומי" לפיד ואנוכי שיחת סיכום אודות המשך שידורי הספורט הרלוואנטיים בטלוויזיה הישראלית הציבורית וההכנות שלנו לקראת שידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 84' . הודיתי לו על שאִפשֵר לי להפיק הפקת טלוויזיה כה מרתקת ושובה עין . "עכשיו ברור לכל אנשי הטלוויזיה בתבל באשר הם כי ניתן לחלק את איכות הכיסוי הטלוויזיוני של ה-א"ק לשתי תקופות -. עד הלסינקי 83' –  וממנה והילך", כך אמרתי ושחתי ל-מנכ"ל רשות השידור, והוספתי, "במדינה מוכית כדורגל כמו ישראל, שידורי הלסינקי 83' היו משב רוח מרענן". ידו של יוסף "טומי" לפיד ז"ל הייתה בדרך כלל קפוצה בהפקת תוכן ספורטיבי והקצאת ממון. ב- 1979 הוא לא אישֵר לאלכס גלעדי ז"ל (אז מנהל חטיבת  הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית) להפיק ולשדר את תחרויות גביע העולם בא"ק שנערכו באותה שנה במונטריאול – קנדה . כעבור שנתיים אִפשֵר לי לשָדֵר ישיר רק על קצה המזלֵג את תחרויות גביע העולם בא"ק שנערכו ברומא בסוף השבוע הראשון של ספטמבר 1981. שנת 1983 ההיא לפני 41 שנים בעת כתיבת הפוסט הזה מס' היוותה נקודת מפנה טלוויזיונית  ברשות השידור. ההפקה הייתה הרבה יותר רחבה ומעמיקה מב- עבר (!) . אצתי לענות ולהשיב בפרטי פרטים ל- Questionnaire הארוך והמורכב של הטלוויזיה הפינית YLE ששימשה Host broadcaster של אליפות העולם. הייתי צריך להתכונן ביסודיות לקראת שידורי הטלוויזיה המרתקים הצפויים לנו והממשמשים ובאים.

טקסט מסמך :  18 במארס 1983. זהו טופס ה- Accreditation שלי (מונפק ע"י הטלוויזיה הפינית YLE) שבלעדיו צוות השידור וההפקה שווה כקליפת השום. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך :  18 במארס 1983. זהו טופס ה- Accreditation של השדר הבלתי נשכח נסים קיוויתי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אוגוסט 1983. זהו האִצטדיון האולימפי הנפלא של הלסינקי בירת פינלנד ששימשה בירת ה-א"ק הבינלאומית מאז תום מלחמת העולם ה- 2 ב- 1945. האצטדיון ב- הלסינקי היווה אכסניה מושלמת לאליפות העולם ה- 1 ההיא ב-א"ק, והיה גדוש על גדותיו בצופים בכל שמונת ימי אליפות העולם ה- 1 ההיא ב- א"ק. האומה הפינית ידועה כ-שוחרת א"ק משחר נעוריה. (באדיבות  YLE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פינלנד היא מדינה ענקית ויפהפייה בעלת 60 אֶלֶף אגמים המשתרעת על שטח עצום של 000 337 קמ"ר. היא גדולה יותר בשטחה מאיטליה וגם מאנגליה, אך אומתה קטנה. ב – 1983 היא מנתה רק  4.8 מיליון תושבים. זוהי מדינה אמיצה שתושביה מסתפקים במועט. הם מעולם לא קיבלו סיוע כספי מארה"ב או מכל מדינה אחרת. אפילו לא דולר אחד. כל מה שיש להם הושג בעשר אצבעותיהם. אני אוהב את האומה הפינית האמיצה אהבת נפש. פינלנד היא מדינה שוחרת ספורט בה החינוך הגופני הוא מרכיב חשוב בעיצוב אופיו של העם הנוֹעז הזה הראוי להערצה. פינלנד זכתה עד היום ב- 271 מדליות אולימפיות. תחומי הספורט בהם התמחה העם הפיני הם האבקות, הטלת כידון וריצות למרחקים ארוכים. אחד מנשיאי האומה המופלאה והחרוצה הזאת היה פעם אלוף בהטלת כידון בעצמו. ענף הא"ק בפינלנד בעל המסורת ארוכה הוא הבולט ביותר מכל ענפי הספורט ומשול לתַרבּות. האתלטים הפיניים בעיקר הרצים למרחקים ארוכים ומטילי הכידון נערצים על בני עמם. במשך שנים רבות הביאו לארצם תהילת נצח. פָּאבוֹ נוּרְמִי (Paavo Nurmi) הרץ למרחקים ארוכים האגדי הוא הבולט מכולם. הוא זכה בשלוש אולימפיאדות רצופות באנטוורפן 1920, פאריס 1924, ו-אמשטרדם 1928 –  בשתיים עשרה מדליות אולימפיות, 9 מזהב ו- 3 מכסף . פָּאבוֹ נוּרְמִי הפך למופת ואגדה לא רק בפינלנד ובסקנדינביה אלא בכל רחבי תבל. הוא תרם תרומה אדירה למוניטין של ארצו בעולם כשגריר ספורט יותר מכל מדינאי, מדען, אומן, או מוסיקאי. פָּאבוֹ נוּרְמִי האדם והספורטאי זכה לכבוד ממדינתו שאין גדול הימנו . פינלנד הקימה לוֹ אנדרטה בעודו בחייו בשערי האִצטדיון האולימפי בבירה הלסינקי. פאבו נורמי היה גאון האימון. המֶסֶר המובהק שלו לנוער הפיני בשנות ה- 20 של המאה שעברה היה פשוט וברור : "…לא ניתן להגיע להישגים ל-לא עבודה קשה ורצופה…!!!". פָּאבוֹ נוּרְמִי נולד ב- 13 ביוני 1897 ונפטר ב- 2 באוקטובר 1973.

טקסט תמונה : שנות ה- 20 של המאה שעברה. זהו פאבו נורמי הספורטאי הפיני הגדול ביותר בכל הזמנים. באולימפיאדת פאריס 1924 זכה פאבו נורמי ב- 5 מדליות זהב, ביניהן בשתי הריצות היוקרתיות ל- 1500  מ' ו- 5000  מ' (בתוך שעה וחצי). ממשלת פינלנד הקימה ובנתה לו פסל כשהיה בן 27 בלבד. הפסל הוצב בשערי האִצטדיון האולימפי בעיר הבירה הלסינקי. (באדיבות  YLE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  אולימפיאדת פאריס 1924. זהו אתלט העַל הפיני פאבו נורמי (בן 27) דקות אחדות לאחר שניצח בתוך שעה וחצי בשתי ריצות הגמר ל- 1500 מ' (6. 53 : 3 דקות) ו- 5000  מ' (2. 31 : 14 דקות). זכייה פנטסטית וחסרת תקדים בעת ההיא . כעבור 80 שנה חזר על ההישג המדהים הזה, ניצחונות ב- 1500 מ' ו- 5000 מ', הרץ המרוקני הנפלא הישאם אל גארוז' באולימפיאדת אתונה 2004. (התמונה באדיבות הטלוויזיה הפינית  YLE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה :  שנת 1924. הסטודיו של הפסל הפיני וויינו אלטונן בהלסינקי. בסתיו 1924 ביקשה ממשלת פינלנד מהפסל וויינו אלטונן (Waino Aaltonen) לפסל את דמותו של פאבו נורמי . פאבו נורמי בן ה- 27 חזר להלסינקי מאולימפיאדת פאריס 1924 עטור תהילת עולם ודמות אֵל חסרות תקדים. הוא היה אלוף אולימפי ושיאן עולם בריצות הארוכות שהפך מודל להערצה, מופת, וחיקוי עבור כל בני האומה הפינית. פסלו של פאבו נורמי הוצב בפאתי האִצטדיון האולימפי בהלסינקי וגם בעיר הולדתו טורקו. (באדיבות  הפינים סולו קולקה והלגה ניגרן מחברי הספר "פאבו נורמי") .

טקסט תמונה : בקיץ 1952 אירחה פינלנד את האולימפיאדה ה- 15 בארצה. פסלו של פאבו נורמי האתלט הנצחי עיטר את הפוסטר הרשמי של המשחקים האולימפיים. הוא היה אז בן 55 ונבחר לשאת את הלפיד האולימפי ולהצית את משואת המשחקים. (באדיבות  YLE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : פסלו של פאבו נורמי ליד האִצטדיון האולימפי בהלסינקי. סגנון ריצתו המיוחד והגאה שהיה אופייני רק לו הונצח היטב ע"י הפסל וויינו אלטונן. (צילום של נסים קיוויתי בשנת 1952. התמונה באדיבות נסים קיוויתי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אליפות העולם ה- 1 בא"ק שנערכה באוגוסט 1983 בהלסינקי בירת פינלנד, שימשה חזרה גנרלית מיטבית לקראת משחקי האולימפיאדה ה- 23 של לוס אנג'לס 1984. לא רק עבורי ולצוות השידור הישראלי סביבי, אלא גם לכוכבי א"ק בינלאומיים רבים ביניהם האָצָנים האמריקניים ובראשם קָארְל לוּאִיס כשחשף את יכולתו וכישרונו הרב גוני (זכה בהלסינקי 83' בשלוש מדליות זהב) ורמז למה שהוא עתיד לחולל באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 בה זכה בארבע מדליות זהב ושיחזר את הישגיו המונומנטאליים של גֶ'סִי אוֹאֶנְס מאולימפיאדת ברלין 1936. כמעט אותם הדברים נוגעים לאֶוְולִין אָשְפוֹרְד. הלסינקי 1983 שימשה בימת תצוגה גם לאלופת העולם בריצות ל-1500 מ' ו-3000 מ'האמריקנית מֶרִי דֶקֶר. זאת הייתה גם הכנה טובה לאתלטיות המזרח גרמניות המצטיינות בראשן הָיְיקֶה דַאוּטֶה (דרקסלר), מַארְלִיס גְאהֶר, זִילְקֶה גְלָאדִיש, ומַרִיטָה קוֹך, וגם לאלופת העולם בריצות ל-400 מ' ו-800 מה-צ'כוסלובקית יָארְמִילָה קְרָטוֹחְבִילוֹבָה, ולקופץ המוט הסובייטי הצעיר והמוכשר ההוא בן ה- 19 סֵרְגֶיי בּוּבְּקָה, ל- לוחם קרב ה- 10 הבריטי דיילי תומפסון, ולעוד אתלטים רבים אחרים , שהפכו להיות במשך שבוע אורחים נכבדים בסלון ביתם של צופי הטלוויזיה המונופוליסטית ההיא במדינת ישראל.

אליפות העולם ה- 1 בא"ק בהלסינקי 1983 הפכה לשיחת היום בישראל ובתקשורת כולה מפני שיוסף טומי" לפיד התיר לי לחשוף בפעם הראשונה בתולדות הטלוויזיה הישראלית את שידורי ה-א"ק הבינלאומית בהרחבת יתר , ולהעמידם על סדר היום הציבורי . שידרנו ישיר מהלסינקי במשך שמונה ימים מ- 7 באוגוסט 1983 עד 14 באוגוסט 1983 כ- 20 שעות. ממוצע של שלוש שעות בערב שידורים אחד ברשת טלוויזיה מונופוליסטית. בימים ההם זה נחשב להמון. נחמד לחשוב ששילמנו עבור התענוג הזה רק 3000 דולר זכויות שידור . בתום שידורי הלסינקי שלחתי מכתב תודה לעמיתיי במחלקת הספורט של הטלוויזיה הפינית YLE על כיסוי המזהיר והנפלא שלהם שלעולם לא יישכח . הם סייעו בידי להציב את ה-א"ק בזירת התקשורת המרכזית במקום הכדורגל כפי שהיה מקובל עד הלוֹם . כיסוי הטלוויזיה שלהם היה מעורר הערצה ופשוט יוצא דופן ברמתו .

העיתון "מעריב" כתב במאמר המערכת המרכזי שלו ב- 14 באוגוסט 1983 "חוויה נדירה" כלהלן [1] .ובתוך כך העניק צל"ש לחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא, כלהלן :

"…יסלחו לי אלה שאינם מתעניינים ולא נהנים משידורי הספורט בטלוויזיה. עבורי היו תריסר שעות השידור ותיאורי אליפות העולם הראשונה באתלטיקה קלה, חוויה נדירה. כמו קונצרט מעולה לחובבי מוסיקה. כמו הצגה יוצאת דופן לחובבי תיאטרוֹן. לשבת בכורסא בתל אביב, לנגוס באבטיח קר ועסיסי ובעת ובעונה אחת לראות בפעולה חיה את טובי האתלטים בעולם מתעלים, מתמוטטים, ומתאכזבים בהלסינקי הרחוקה, זו חוויה אמיתית שאין למעלה ממנה לחובב ספורט אמיתי. תודה לרשות השידור ולמחלקת הספורט של הטלוויזיה על המבצע הנפלא גם אם לא תמיד נהנינו מרמת התיאור והפרשנות…".

טקסט מסמך :  16 באוגוסט 1983. העיתון "מעריב" מפרגן לחטיבת הספורט בפיקודי בטלוויזיה הישראלית הציבורית. מאמר המערכת של העיתון "מעריב". (באדיבות העיתון "מעריב").

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 1983. "על המשמר". עיתון "על המשמר" מפרגן לחטיבת הספורט בפיקודי בטלוויזיה הישראלית הציבורית. העיתונאי ישראל פז (גולדשמידט) ז"ל עורך מדור הספורט בעיתון "על המשמר" כתב בעיתונו ב- 14 באוגוסט 1983 את הטקסט הבא [2] כלהלן : "הטלוויזיה הביאה לנו בצורה מצוינת את אליפות העולם בא"ק בהלסינקי. השידורים הישירים ריתקו אותנו לאירוע הנפלא שיסתיים היום". (ארכיון יואש אלרואי). 

טקסט מסמך : 11 באוגוסט 1983. "הארץ" מפרגן לחטיבת הספורט בפיקודי בטלוויזיה הישראלית הציבורית. ביקורת טלוויזיה אוהדת של העיתונאי מיכאל "מייק" קרנון ב- "הארץ" הנוגעת לשידורים הישירים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית אודות אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983. (באדיבות עיתון "הארץ").

טקסט מסמך : 19 באוגוסט 1983. "קול תל אביב" מפרגן לחטיבת הספורט בפיקודי בטלוויזיה הישראלית הציבורית. ביקורת טלוויזיה של המקומון "קול תל אביב" אודות אליפות העולם ה- 1 ב-א"ק של הלסינקי 1983. (באדיבות "קול תל אביב").

טקסט מסמך : 16 באוגוסט 1983 "חדשות הספורט". שאול אייזנברג כתב בעיתון "חדשות הספורט" תחת הכותרת, "הטלוויזיה : "קיץ אחד של כושר" [3].

"לאחר שבוע ימים של תחרויות מרתקות באליפות העולם הראשונה בא"ק התברר לפתע ש- "מלכת הספורט" יכולה לשָגֵע את חובבי הספורט בישראל שבדרך כלל אינם יכולים לראות כאן בארץ תחרויות א"ק ברמה מניחה את הדעת. יתרה מזאת, ה-א"ק שלנו כל כך מפגרת ברמתה אחרי האיכות העולמית, עד שאפשר להגדיר את מה שאינו על מסך הטלוויזיה מהלסינקי במושגי הכדורסל האמריקני, " א'ק מעולם אחר ". הנה כי כן ראויים ראשי מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית לחופן של מחמאות על שהצליחו להביא לכל בית בישראל את המאבקים הנהדרים על המסלול מהלסינקי. שעות רבות של שידורים ישירים נטעו בנו את התחושה שאנחנו בעצם נמצאים שָם. מחלקת הספורט של הטלוויזיה שבתה את ליבנו בשידורי הא"ק ".

עֵלִי מוֹהַר ניתח במקומון "העיר" התל אביבי ביום שישי – 19 באוגוסט 1983 את שידורי הלסינקי 83' תחת הכותרת, "אורות וצללים" [4]. כך כתב : "אורות וצללים, מעלות ויתרונות, גיוונו את שידורי אליפות העולם בא"ק מהלסינקי 83'. מן הראוי לפתוח בחיוב. אין ספק כי אכן הטלוויזיה שלנו כיסתה את אליפות העולם. עשר שעות השידורים הישירים בצירוף התקצירים השונים, הביאו אל בתינו את רוב רגעי השיא של האליפות. אל העבודה המצוינת שעשתה הטלוויזיה הפינית התלוו קולותיהם המוכרים של נסים קיוויתי ז"ל (אז בן 95) ופרשן ה- א"ק ד"ר גלעד וויינגרטן (אוטוטו בן 86). האחרון סיפק לנו פרטים מחכימים רבים הנוגעים למכניקה של ה- א"ק, והאיר את עינינו בנקודות רבות של מדע התנועה המדויקת והיעילה (Kinesiology) ושל מדע הפיזיולוגיה הנוגע למאמץ הגוף האנושי במקצועות ה-א"ק השונים במסלול ובשדה. הוא ד"ר גלעד וויינגרטן הוסיף כמעט לכל מקצוע פרטים מתמטיים – פיזיקאליים "נסתרים" בדרך כלל מהידע הציבורי של צופי הטלוויזיה, מעניינים ביותר, ואשר קשורים לתורת ומדע ה- א"ק. ד"ר גלעד וויינגרטן יבד"ל העשיר את הידע הספורטיבי הציבורי וקרב אותו למסך ה- א"ק הטלוויזיוני. פרשנותו + הידע האישי שלו + ניתוחיו בתחום שידורי ה-א"ק בטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם הסבירו ונימקו היטב את ההיגיון המתמטי – פיסיקאלי המסתתר מאחורי ביצוע התנועה הנכונה והמדויקת בזירת ה-א"ק, במסלול וגם בשדה. השדר המוביל נסים קיוויתי ז"ל גם אם שגה פה ושם התגלה במיטבו ליד מסלול ה-א"ק.

מייק קרנון ז"ל קוֹנֵן ושיבח בעיתונו "הָאָרֶץ" בתום שידורי הלסינקי 83', "…עוד קיץ יבש ועצוב. הצפייה בשידורי הטלוויזיה מהלסינקי הצילה את חובבי הספורט שלנו מ- "יוֹבֶש" מוחלט המאפיין כל כך את הקיץ הספורטיבי בישראל. זה היה אירוע שיא גם בקנה מידה עולמי…" [5]. הוא מייק קרנון ז"ל לא התעצל להרים טלפון ולומר בקולו : "תודה לך יואש אלרואי באופן אישי ותודה לכל מחלקת הספורט של הטלוויזיה על חוויה נפלאה".

טקסט מסמך : 12 באוגוסט 1983. ביקורת טלוויזיה של אמיר אפרת עורך מדור הספורט של המקומון התל אביבי "העיר". (באדיבות "העיר" ומו"ל "הארץ" מר עמוס שוקן). 

טקסט מסמך : 19 באוגוסט 1983. ביקורת טלוויזיה אודות אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983 במדורו של עלי מוהר "בשער" במקומון התל אביבי "העיר". (באדיבות "העיר" ובאדיבות מו"ל "הארץ" מר עמוס שוקן).

טקסט מסמך : שידורי אלפות העולם ה- 1 בא"ק של הלסינקי 1983 זוכים לקומפלימנטים מקיר לקיר מאת העיתונות הארצית של מדינת ישראל. מיליארד צופי טלוויזיה ברחבי תבל ראו אותם. (באדיבות העיתונים היומיים "ידיעות אחרונות", "מעריב", "הארץ", "דבר", "על המשמר", "ז'רוזלם פוסט" , ו- "חדשות הספורט").

ידעתי שאנוכי צועד בדרך הנכונה המובילה את הטלוויזיה הישראלית הציבורית לעבר יעד השידור ההוא של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. הכנתי למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד דו"ח הפקתי וטכנולוגי מפורט כיצד ביצעתי את משימת השידורים של הפקת שידורי הטלוויזיה את אליפות העולם ה- 1 בא"ק של הלסינקי באוגוסט 1983. ביקשתי ממנו שיודה באופן אישי ברמת הניהוּל שלו לאנשי הטלוויזיה הממלכתית הפינית YLE שעשתה עבודה חדשנית וכבירה. דיווחתי לו בפרוֹטרוֹט באמצעות הממונים עלי (טוביה סער מנהל הטלוויזיה ויאיר שטרן מנהל חטיבת החדשות) כיצד שידורי הלסינקי 1983 תרמו והשפיעו מההיבטים הטלוויזיוניים השונים על מחלקת הספורט ועלי באופן אישי כמנווט ראשי ועל חטיבת ההנדסה. באותה שיחה ארוכה הסברתי לו איך אני מתכּוֹנן, מתכנֵן, ומפיק בעקבות הלסינקי 83' את שידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 הממשמשים ובאים. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד הקשיב לניתוח שלי. אני יודע שאהב והעריך אותי . אולי גם בגלל שמנהלת לשכתו גב' רוחמה איילון הבלתי נשכחת רחשה לי הערכה ושמרה שהדלת המובילה אל מנכ"ל הרשות תישאר פתוחה עבורי. הקשר שלי וערוץ ההידברות עם לשכת המנכ"ל והמנכ"ל עצמו לא היה אישי אלא התבסס על מקצוענות. לא הייתה כאן כאן כל חֲבֵרוּת. בהיותו מנכ"ל של רשות שידור כל כך מורכבת מהיבטי הניהול של תוכן , כוח אדם, ומחסור כרוני בממון לא פיתח יוסף "טומי" לפיד יחסי אחווה עם עובדיו. הוא היה צריך לנַהֵל ולמַנְכֵּל ולא להיות חבֵר . יוסף "טומי" לפיד סמך עלי כי גם תוכניות הטלוויזיה הבינלאומיות שאני הוגה ובונה אותן לטווח ארוך יכוסו כהלכה, יצדיקו את ההשקעה הכספית , ויניבו את הרייטינג המצופה. אין לי ספק שהבין כי "אליפות הלסינקי 1983" נקרתה לו בדמות יהלום שידור והמאמץ הצדיק את עצמו. הופתעתי כשמצא צורך להביע את הערכתו האישית לי בכתב בתוקף תפקידו כמנכ"ל רשות השידור. זה היה מעשה חריג לחלוטין. יוסף "טומי" לפיד ז"ל נטל לעצמו פסק זמן קצר והדפיס למעני טקסט הערכה אישי (!). הוא חרג מהנוהל המקובל והתכתב עמי מבלי לשתף את הבוסים הישירים שלי מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער. זה היה  ב- 25 באוגוסט 1983 [6]. הנה המִסְמַך כלשונו.

טקסט מסמך : 25 באוגוסט 1983. זהו מסמך – מכתב ההערכה המקורי ששלח לי מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי'" לפיד ז"ל. הוא הבין כי נקרה לידו יהלום שידור בדמותם של שידורי ה-א"ק ברמתם הגבוהה, במדינה מוּכֵּית כדורגל. בהיותו עיתונאי רב גוני הכיר בכך ששידורי אליפות העולם ה- 1 בא"ק באוגוסט 1983 בהלסינקי היוו תרומה בעלת חשיבות טלוויזיונית-תרבותית לצופיה בישראל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא יאיר שטרן הקדים במכתב הערכה משלו אליי את מסמך ההערכה ששלח אליי מנכ"ל רשות השידור. הנהו כלשונו.

טקסט מסמך : מכתב הערכה של מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן המתייחס לשידורי חטיבת הספורט בפיקודי בטלוויזיה הישראלית הציבורית את אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

זה היה מזמן לפני 38 שנים. אורותיה של העיר לוס אנג'לס ריצדו אליי מרחוק. בעוד אחד עשר חודשים היא תארח את האולימפיאדה ה- 23 של העידן החדש. הייתה לי עוד המון עבודה להכין ולעשות.

תזכורת עבר: הטלוויזיה הבינלאומית העצימה מאז 1960 את פופולריות ענף הכדורגל לממדי עַל והפכה אותו ואת ה-FIFA בראשית שנות ה-2000, למוסד פיננסי עשיר כקורח. הפוסט הזה מס' זכויות שידורים פלוס כלכלה פלוס ממון בטלוויזיה, בארץ ובעולם. 

מוסד UEFA (התאחדות הכדורגל האירופית) החמדני, מנצל היטב את יכולת אירופה העשירה, את התחרות הקפיטליסטית העקשנית בין ערוצי הטלוויזיה הרבים בכל מדינה ומדינה, וכמובן את הפופולריות העצומה של הענף כדי לשאוב ממון. מדובר בשני מפעלים יוקרתיים רבי מסורת ו- עניין : טורניר ה- Euro, שהוא אליפות אירופה למדינות מפעל רב שנתי המתקיים אחת ל- 4 שנים מאז 1960 (כמו מונדיאל), וה- Champions League (ליגת האלופות), מפעל חד שנתי. אנחנו אנשי חטיבת הספורט בפיקודי ובניווטי בטלוויזיה הישראלית הציבורית נכנסנו ל- "תמונה האירופית" רק ב- 1984. במאי 1984 שידרנו לראשונה ישיר את המשחק ליוורפול – רומא בגמר גביע אירופה לקבוצות אלופות תמורת זכויות שידורים ע"ס 5000 (חמשת אלפים) דולר. יורם ארבל עשה זאת Off tube מהאולפן בירושלים. ביוני 1984 הטסתי את יורם ארבל לראשונה לשדר ישיר את שני משחקי חצי הגמר ואת משחק הגמר באליפות אירופה (בהשתתפות 8 מדינות) אליו העפילו צרפת ו- ספרד (0:2 לצרפת) תמורת עלות זכויות שידורים בגובה של 10000 (רבבה) דולר. הערה שלי : בשל שביתות טכנאים אצלנו בימים ההם בטלוויזיה הישראלית הציבורית, שני משחקי חצי הגמר של אליפות אירופה ב- 1984 שנערכו בצרפת אפילו לא הוקלטו. משחק הגמר דאז צרפת – ספרד הוקלט ושודר במועד מאוחר. ב- 1988 שידרנו כבר ישיר את מרבית משחקי אליפות אירופה בכדורגל למדינות (בהשתתפות 8 מדינות) שנערכה במערב גרמניה מעמדות שידור באצטדיונים הפרוסים לאורכה ורוחבה של המדינה. יורם ארבל ונסים קיוויתי היו השדרים שלי. שידרנו ישיר 12 משחקים מתוך סך של 15. שילמנו ל- UEFA סך של 20000 (עשרים אלף) דולר. זה היה ה- Share שלנו מתוך סך של 5.200000 (חמישה מיליון ומאתיים אלף) דולר ששילם כל ה- EBU (איגוד השידור האירופי) להתאחדות הכדורגל האירופית. סמנכ"ל הכספים של רשות השידור היה אז יוחנן צנגן המוכשר. מנכ"ל רשות השידור בעת ההיא היה אורי פורת ז"ל. בתפקיד מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית כיהן חיים יבין. את חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית ניהל יאיר שטרן. אנוכי ניהלתי, ניווטתי, הפקתי, וערכתי עבורם את שידורי הספורט שלנו.

בדו"ח הסיכום אודות הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את אליפות אירופה לאומות בכדורגל בגרמניה 1988, כתבתי למנכ"ל רשות השידור אורי פורת כלהלן :

"…אף על פי כן שידורי אליפות אירופה בכדורגל 1988 – צלחו ! הרעיון לשדר את האירוע הזה "בגדול" היה נכון ביסודו. בכך היינו שותפים לרשתות הטלוויזיה המתקדמות באירופה ובעולם הרחב. הנהלת רשות השידור חייבת לתת את דעתה לעניין תקשורת הלוויינים שהופך להיות מסובך יותר ויותר בשל המגבלה של עמק האלה להתחבר למספר גדול יותר של לווייני תקשורת. הנכון הוא שחברת "בזק" עשתה בשנים האחרונות כמה צעדים חשובים בתחום הזה אך אין הדבר מספיק . אם חברת "בֶּזֶק" לא תשכיל להתחבר בעתיד הקרוב לעוד שני לוויינים הודיים (הפראיימרי והספייר) וללוויין האטלנטי השלישי (מייג'ור 2), אני צופה קשיים רבים לטלוויזיה הישראלית בהעברת שידורי ספורט ישירים לישראל. צריך להבין שהבושה בעניין הזה היא גדולה ובלתי נעימה, כי את אשר אנחנו איננו מסוגלים לשדר (תלויים בחסדי "בֶּזֶק"), אנטנות ביתיות רבות בישראל מסוגלות להביא לבתיהן בהינף יד. הנהלת רשות השידור חייבת להטיל את כל כובד משקלה לתחרות הפורחת בין מקורות שידור שונים מדינת ישראל (כבלים פירטיים, צלחות ביתיות וכו') לבין הטלוויזיה הישראלית הציבורית על לִבּוֹ ועיניו של הצופה. התחרות כבר בעיצומה, ולרוע המזל בהרבה מקרים ידה של הטלוויזיה הישראלית על התחתונה. ראוי לשים לב היטב לפרשת רכישת זכויות השידורים של אירועי הספורט הבינלאומיים. מה שהיה מובטח לנו בעבר כמעט באופן אוטומטי איננו עוד מובן מאליו. הטלוויזיה הישראלית הציבורית חייבת להצמיד פרשן ומפיק לכל שידור בינלאומי שלה, גם כשהשירותים הטכניים והלוגיסטיים ניתנים ע"י רשת הטלוויזיה המארחת. לא כל דבר ניתן לפתור ולהפיק מירושלים. הדרישה שלי להציב מפיק לכל שידור ספורט בינלאומי בקנה מידה רחב, היא דרישה לגיטימית ומוצדקת בעיקרה, בדיוק כפי שאני עושה בהפקות הספורט בארץ. זה המקום להודות ליוחנן צנגן שסייע בידי רבות "מאחורי הקלעים", ואִפְשֵר לי לפתור בעיות שונות במהלך ההפקה הארוכה.  בברכה, יואש אלרואי

מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל העריך את מבצע השידור של 1988 EURO בכתב ידו, והשתמש ב- 25 מילה כדי להודות על הביצוע [2]. הייתי בדרך הנכונה, במשעול הנכון, לקראת שידורי אולימפיאדת סיאול 88' שהיו הרבה יותר מורכבים והרבה יותר מסובכים מאליפות אירופה בכדורגל לאומות – גרמניה 88'. ידעתי זאת גם מהתגובות החמות שלו של האיש הניצב בצמרת ההיררכית של השידור הציבורי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל ושל מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא, יאיר שטרן יבד"ל.

טקסט מסמך : 26 ביוני 1988. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 32 שנים. זהו עמוד מס' 1 (מתוך 5) של המסמך המקורי, ועליו טקסט התודה בכתב ידו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת, כלהלן : "יואש, תודה על הדו"ח המפורט שלך בנושא אליפות אירופה בכדורגל לאומות. אכן הייתה זו הצלחה, בזכותך ובזכות אנשיך. נא העבר לכולם את תודתי, 1.8.1988 . א. פ. (אורי פורת)". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

"ליואש היקר ,

תודה רבה על הדו"ח המפורט שלך בנושא אליפות אירופה בכדורגל לאומות .אכן הייתה זו הצלחה בזכותך ובזכות אנשיך. נא העבר לכולם את תודתי. אורי פורת, 1 באוגוסט 1988".

ביום ראשון – 26 ביוני 1988 בעת שליחת הדו"ח למנכ"ל רשות השידור אורי פורת, הביע יאיר שטרן את תודתו להצלחת מבצע שידור אליפות אירופה לאומות בכדורגל – גרמניה 1988 ע"י חטיבת הספורט בפיקודי. [3].

טקסט מסמך : 26 ביוני 1988. הימים ההם- הזמן ההוא לפני 36 שנים. זהו מסמך ההערכה המקורי שכתב לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן בתום שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית של אליפות אירופה לאומות בכדורגל – מערב גרמניה 88' (1988 EURO). הערה שלי : השם "רוֹזֵן", הוא שם משפחתו של צבי רוזן בעבר קפטן נבחרת ישראל בכדורגל אותו הבאתי לשמש פרשן של טורניר "Euro 88" באולפן המוביל שלי באולפן בירושלים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1988. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 36 שנים (בעת כתיבת הפוסט הנוכחי), לפני יותר משְנוֹת דוֹר. זהו האִצטדיון האולימפי של מינכן המארח את אליפות אירופה לאומות בכדורגל – גרמניה 1988 (EURO 88). שני השדרים המובילים של מחלקת הספורט יורם ארבל יבד"ל (בן 46, במרכז) ונסים קיוויתי האגדי ז"ל (בן 62, משמאל) משדרים ישיר את משחק הגמר הולנד – ברה"מ 0:2 מעמדת השידור שלנו באצטדיון במינכן, של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, עליה מתנוססת כתובת הקוֹד שלנו, IBA (מדובר ב- ראשי תיבות של Israel Broadcasting Authority). יושב מימין וסופק כפיים, זהו שדר הטלוויזיה היוונית הממלכתית (ERT) ניקוס קאצארוס. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אורי פורת קיבל במידה רבה את מדיניות שידורי הספורט שלי ש-תכננתי ו-עיצבתי, ואישר את כיבוש יעדי השידור הרלוואנטיים בארץ ובעולם כפי שחשבתי לנכון. בכך יצר בקדנציה הראשונה שלו בת חמש שנים (1989 – 1984) חשיבה חדשה ונורמות ייצור שונות לחלוטין של שידורי ספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא. חשתי כבר זמן רב כי עם מנכ"ל רשות השידור הזה בן למשפחת איכרים וותיקה (פרשקובסקי) מראשון לציון המושבה, תחושת שמחה של אין גבולות. יש מכשולים אך את המכשולים האלה נִצְלַח יחדיו. תחושות של אושר ושמחה ליוו אותי וגם את מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן, אך דומני ל-מגינת לבּו של חיים יבין מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. אורי פורת היה מנכ"ל רשות השידור הראשון שראה באמת בשידורי הספורט על פי מִשְנָה סדורה. נדבך הכרחי בבניינו של לוח השידורים הציבורי. מוטי קירשנבאום ז"ל המשיך את מדיניות השידור הזאת משהתמנה למנכ"ל רשות השידור ב- 1993. חיים יבין יבד"ללא רק חשש אלא פחד מעודף שידורי כדורגל, כדורסל, א"ק, וטניס על המרקע. פחדו היה לשווא. הוא נהג לסַנֵן לעברי בישיבות הבוקר לאחר לילות אושר מלאי סיפוק של שידורי ספורט ישירים, "יואש, זה Too Much". כמות שידורי הספורט עלוּ לוֹ בבריאות. לפחות חלקם. המנכ"ל אורי פורת יחד עם סמנכ"ל הכספים שלו יוחנן צנגן סייע בידי להציב סטנדרטים חדשים של שידורי ספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. במידה רבה חסרי תקדים בהיקפם ועלותם. שידורי אליפות אירופה לאומות בכדורגל – גרמניה 1988 (EURO 1988) היו עליית מדרגה בתולדות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. הם היוו תקדים וציון דרך חשוּב בהתפתחותם. מאז גרמניה 1988 שידרנו ישיר את כל טורנירי אליפויות אירופה הבאות שהתקיימו בתקופתי, בשוודיה 1992 EURO, אנגליה 1996 EURO, ולראשונה את המפעל שאורגן ע"י שתי מדינות השפלה הולנד ובלגיה יחדיו המכונה 2000 EURO.

יוזמה כזאת של שידורי אליפויות אירופה בכדורגל על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית לא הייתה אפשרית בעשור ה- 70 של המאה הקודמת. רעיון כזה לא היה עולה בדעתם של שלושת המנכ"לים הראשונים של רשות השידור. מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוֹג ז"ל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית שלו ישעיהו "שייקה" תדמור יבד"ל (בן 86, היום בעת כתיבת פוסט מס' 860), התעלמו ולא שִידרו מְאוּם מאליפות אירופה לאומות בכדורגל ב- 1972 למרות שטרם היו קיימות כלל זכויות שידורים. כל רשתות הטלוויזיה של EBU (איגוד השידור האירופי) ו- OIRT (איגוד השידור המזרח אירופי) שידרו ישיר ובחִינָם את את טורניר EURO 1972 ב- בלגיה. רק הטלוויזיה הישראלית הציבורית העצלנית, חסרת ידע, ו- "שְוִויצֶרִית", נעדרה מהמפעל הקונקרטי היוקרתי והמבוקש של אליפויות אירופה לאומות בכדורגל בחסות UEFA (התאחדות הכדורגל האירופית) לאורך כל עשור ה- 70 במאה הקודמת. יָעֵנִי, כלומר, בנימוק ש- מדובר באירוע ספורט בינלאומי זָנִיח. כנ"ל ב- 1976. מנכ"ל רשות השידור יצחק לִבְנִי ז"ל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן יבד"ל, לא שִידרו דבר מאליפות אירופה לאומות בכדורגל ב- 1976, טורניר EURO 1976 שנערך ביוגוסלוויה. גם הפעם הזאת ניתנו זכויות השידורים במתנה לכל דיכפין. כל רשתות הטלוויזיה הציבורית המאוגדות כאמור ב- EBU וב- OIRT שידרו ישיר לצופיהן את כל משחקי EURO 1976. רק הטלוויזיה הישראלית הציבורית המתחסדת עמדה לה שם בצד, כְּבוּיָה. יָעֵנִי, משמע, שוב בשם התירוץ כי יש ממילא יותר מידי ספורט על המסך שלה. גם מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל לא שִידֵר אפילו פריים אחד מאליפות אירופה לאומות בכדורגל של 1980, "EURO 1980", שנערכה באיטליה. מגוחך. דן שילון ואלכס גלעדי מֵתוּ לשָדֵר ישיר את המפעל היוקרתי הזה בשנים ההן הנחשב לשני בחשיבותו אחרי המונדיאל, אך הבוסים שלהם חשבו שזה לא חשוב מספיק. לא ישיר וגם לא מוקלט. עַלוּת שידור טורנירי אליפויות אירופה לאומות בכדורגל הייתה משוחררת בימים ההם לחלוטין מזכויות שידורים. מחיר ההפקה היה שווה פרוטות. הבעיה של מעצבי השידור הציבורי אז לא הייתה כספית אלא מוסרית. העורכים הראשיים של רשות השידור חשבו בימים ההם שאֵין מקום בטלוויזיה הציבורית לכדורגל הבינלאומי ברמה הגבוהה ביותר שלו. אורי פורת היה שונה מהם וסייע לי ל- הָפֵר את קו המחשבה המוגבל ו- המטופש הזה.

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1972 היה ישעיהו "שייקה" תדמור, קצין בכיר בדרגת סגן אלוף שהיה בעברו סגן קצין חינוך ראשי והושאל מצה"ל לניהול הטלוויזיה (ביוזמתם של מנכ"ל רשות השידור ה- 1 שמואל אלמוג ז"ל והמשנה ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור דאז הסופר נתן שחם ז"ל  (2018 – 1925, היה חבר קיבוץ בית אלפא). ישעיהו "שייקה" תדמור היה בשעתו מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית אך לא היה בעברו עיתונאי ו-לא איש טלוויזיה. הוא היה חסר כל ניסיון עיתונאי – טלוויזיוני מקצועי להנהיג רשת שידור. שייקה תדמור היה איש תרבות וחינוך אך לא הבין דבר וחצי דבר בתעשיית הטלוויזיה וב-עיתונאות טלוויזיונית. ישעיהו "שייקה" תדמור ראה בשידורי הספורט מין סרח עודף שמקלקל ומעוות את לוח השידורים הטלוויזיוני. כבר בזמנו החל המאבק הפנים – נצחי בתוככי רשות השידור סביב השאלה הקלאסית הבאה : האם יש מקום לשידורי ספורט ישירים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ממלכתית שגוזלים נתח זמן גדול מהמסך וממון רָב מהקופה הציבורית ? משחק הגמר על גביע המדינה בכדורגל בין הפועל ת"א לבין הפועל ירושלים נקבע ליום שלישי ג' חוה"מ סוכות 26 בספטמבר 1972 בשעה חמש אחה"צ (17.00) באִצטדיון "בלומפילד" ביפו – תל אביב, היווה דוגמא מצוינת למחלוקת שנבעה מבורות של מנהל הטלוויזיה ההוא. ישעיהו "שייקה" תדמור עשה כל מאמץ להדוף ולטרפד את יוזמתו של דן שילון (איש טלוויזיה ברמה גבוהה) לשָדֵר ישיר את משחק גמר גביע המדינה בכדורגל ההוא. מידי יום ביומו בתקופה הרחוקה ההיא החלו בשֵש (18.00) השידורים בשפה הַעִבְרִית. שידור ישיר של משחק הכדורגל הזה בשעה המדוברת הזאת שש בערב לא התאים למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית הדרדקית ההיא, למרות שהיה מדובר במשחק הגמר על גביע המדינה בכדורגל אירוע ציבורי מסקרן. היה נראה לו אז ל- ישעיהו "שייקה" תדמור על פי השקפת עולמו (סא"ל ו- סגן קצין חינוך ראשי של צה"ל שהושאל בעת ההיא לרשות השידור, ומונה לתפקיד מנהל הטלוויזיה ביוזמתו של מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג ואנשי הוועד המנהל של רשות השידור בראשם המשנה ליו"ר נתן שחם) כי כאילו שידור הספורט הזה מכתים את לוח השידורים הציבורי בהנהלתו. דן שילון ניסה לשכנע אותו את שייקה תדמור בחיוניות השידור הישיר וברלוואנטיות שלו ל-משלם האגרה. לבסוף הושגה פשרה. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ישעיהו "שייקה" תדמור התרצה והסכים לשָדֵר ישיר, אך רק את המחצית הראשונה של המשחק. את המחצית השנייה הציע לדן שילון להקליט ולשָדֵר לצופים יותר מאוחר בלילה. היה מדובר ב-החלטה אבסורדית של מנהל חובבן. ישעיהו "שייקה" תדמור היה איש רציני, מלח הארץ, אך בּוּר וחסר ניסיון לחלוטין בעיתונאות בכלל ובעיתונאות טלוויזיונית בפרט (!). לא עמד לרשותו שום ידע מינימאלי בתחום העיתונאות הטלוויזיונית (!). הרעיון לשדר ישיר לציבור רק את המחצית הראשונה, ואת השנייה מאוחר בלילה היה אווילי ומטופש, וחשף ביתר שֵאת את חובבנות הניהול בטלוויזיה הישראלית הציבורית לפני הרבה יותר משנות דוֹר. לפני 46 שנים. דן שילון זוכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "…המשחק שודר ישיר במלואו בסופו של דבר רק לאחר התערבותו של מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג…". הפועל ת"א ניצחה בתוצאה 0:1 משער של שייע פייגנבאום וזכתה בגביע המדינה. מן ההיבט הזה, החלטתו הדרמטית של אורי פורת על פי הצעתי לחַבֵּר את הצופים לטלוויזיה באמצעות שידורם של אירועי הספורט החשובים, ו/או אם תרצו לחבר את אירועי הספורט הרלוואנטיים למְשַלֵם האגרה – הייתה מהפך דרמטי וחסר תקדים בעת ההיא לפני שנות דור.

Euro 1992, בשוודיה.

ב- 1992 ניווטתי את הטלוויזיה הישראלית הציבורית לעבר אליפות אירופה בכדורגל לאומות (בהשתתפות 8 מדינות) שנערכה בשוודיה. רָף התשלום שלנו האמיר בבת אחת ל- 150000 (מאה וחמישים אלף) דולר. זה היה ה- Share שלנו מתוך סך של 25.000000 (עשרים וחמישה מיליון) דולר זכויות שידורים ששילם כל ה- EBU ל- UEFA החמדנית. שידרנו ישיר 13 משחקים מסך 15 בטורניר כולו. שני השדרים שלי בשוודיה 92' היו מאיר איינשטיין ז"ל ורמי ווייץ יבד"ל. מנכ"ל רשות השידור היה אֲרְיֵה מֶקֶל. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית היה יוסף בר-אל. מנהל החדשות היה אֵלִימֶלֶךְ רָם ז"ל.

הערה אישית שלי : התמונות האלה המצורפות ל- בלוג שאני חוקר וכותב ואשר מופיעות בסדרת 13 הספרים עבי כרס שאני חוקר וכותב אודות – "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" – יש ערך עליון (!). התמונות הללו הן בעלות ערך דוקומנטארי חשוב ביותר מפני שהן מתעדות את שדרי חטיבת הספורט בטלוויזיה ישראלית הציבורית – ערוץ 1 משדרים ישיר מעמדות שידור הפרושות על פני רחבי הגלובוס באצטדיוני ה-א"ק, הכדורגל, השחייה, ההתעמלות, הכדורסל, וענפי ספורט נוספים, בנוסף לעדותי בכתב. התמונות הללו מוכיחות כי אמת דיברתי וכי יש לי רשות לתקוף את יוזמת מדיניות שידור ה- Off tube שנוקט ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים.

"Euro 1992" בשוודיה צלח בשל תמיכתו של מנכ"ל רשות השידור אריה מקל בי ובתוכנית השידורים שלי בניגוד ל- מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל שהתנגד לי ולה. שידרנו ישיר 12 משחקים מתוך סך של 15 ושילמנו זכויות שידורים ל- UEFA באמצעות ה- EBU בגובה של 50000 (חמישים אלף) דולר. שני השדרים שלי בעמדות השידור בשוודיה היו מאיר איינשטיין ורמי ווייץ. יוסף בר-אל לא סלח לי על שיתוף הפעולה שלי עם מנכ"ל רשות השידור אריה מקל ובכל זאת הצליח להתנקם בי. הוא החליט שלא לשלוח לשוודיה את הפרשן שלי אבי רצון. אריה מקל וויתר והודיע לי שאין לו רצון להתערב בעניין שהוא מחשיב אותו לשולי. "…ש- מאיר איינשטיין ורמי ווייץ שלך יסתדרו בלי אבי רצון שלך, תאמין לי שהם יכולים…", גרס את גרסתו. בטרם היציאה לביצוע משימות השידור בחו"ל כתבתי וחיברתי את "ספרי השידור / פקודות מבצע" ששימשו כמעין תנ"ך (אין דרך אחרת) על פיהן יישק דבר בטלוויזיה הישראלית הציבורית בתקופת ההפקה המדוברת. בתום מבצע השידורים של "Euro 1992" בשוודיה, טסתי לברצלונה כדי לנהל את מבצע השידורים המורכב והמסובך ורווי בעיות טכנולוגיות ולוגיסטיות של אולימפיאדת ברצלונה 1992. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז היה יוסף בר-אל.

טקסט מסמך (1) : שער הכריכה של ספר השידור / פקודת מבצע בת 42 עמודים של מפעל "Euro 1992" בשוודיה (בהשתתפות 8 נבחרות אירופיות לאומיות) כפי שחיברתי וכתבתי בטרם הטיסה לשוודיה, והצבת התשתיות ההולמות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בירושלים. את שני העותקים הראשונים שלחתי למנכ"ל רשות השידור אריה מקל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל. "…ברור שלא תצטערו על ההשקעה, על זמן המרקע, ועל הביצוע של חטיבת הספורט בפיקודי…", כתבתי והקדשתי לשניהם את הספר. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).                                                                                                                    

טקסט מסמך (2) : תוכנית השידורים המאושרת של טורניר אליפות אירופה בכדורגל בשוודיה – 92' EURO (בהשתתפות 8 נבחרות בלבד בעת ההיא) ע"י מנכ"ל רשות השידור אריה מקל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל. נבחרת דנמרק הצטרפה ברגע האחרון לטורניר Euro 1992 לאחר שיוגוסלביה הודחה ממנו בשל נסיבות פוליטיות. (מתוך פקודת המבצע של שידורי שוודיה 92'. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : 22 ביוני 1992. טורניר Euro 1992 בשוודיה. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 32 (שלושים ושתיים) שנים. מאיר איינשטיין ז"ל (משמאל) ורמי ווייץ יבד"ל (מימין) מתיירים את גטבורג ערב השידור הישיר של משחק חצי הגמר השני הולנד – דנמרק 2:2. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : 26 ביוני 1992. טורניר Euro 1992 בשוודיה. הימים ההם – הזמן ההוא לפני שלושים ושתיים שנים. שני השדרים המובילים שלי מאיר איינשטיין ז"ל (במרכז) ורמי ווייץ (משמאל) ייבדל לחיים ארוכים – מאיישים את עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באצטדיון הכדורגל של גטבורג – שוודיה. התמונה צולמה דקות ספורות בטרם שריקת הפתיחה למשחק הגמר דנמרק – גרמניה 0:2. מימין, זהו אמיר אפרת עיתונאי "ידיעות אחרונות" בעת ההיא. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

סיקור של Euro 1996 (אליפות אירופה לאומות בכדורגל), ה-נערכת ב-8 ערים ב-אנגליה ע"י חטיבת הספורט בראשותי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא.

באליפות אירופה למדינות בכדורגל שנערכה באנגליה ב- 1996 לראשונה תחת הכינוי "Euro 96" השתתפו פי שתיים יותר קבוצות, 16 נבחרות לאומיות. רָף זכויות השידורים של ה- EBU טפח ל- 80.000000 (שמונים מיליון) דולר וה- Share שלנו האמיר ל- 400000 (ארבע מאות אלף) דולר זכויות שידורים. מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן יבד"ל אִפְשֶרוּ לי לשדר ישיר את את כל 31 המשחקים בטורניר. לראשונה בתולדות השידור הציבורי הרכבתי ובניתי מערכת מבצעית של בקרת שידורים, תקשורת, הפקה ו- עריכה ו- תיאום במשרדי חברת Reuters בלונדון 96'. הבאתי עמי שני ציוותי שידור, את מאיר איינשטיין ז"ל ו-אבי רצון ואת זוהייר בהלול ו-חיים ברעם. סעדיה קאראוואני טכנאי ומפקח ברמה טכנולוגית גבוהה ביותר, שימש מהנדס והקול התקשורת שלי בלונדון 96'. סעדיה קראוואני שימש תעודת ביטוח אישית שלי ושל כל הפקה טלוויזיונית רבתי שלנו, בארץ ובעולם. הוא היה איש מקצוע מזהיר בעל ידע עצום, אדיב, דאגן, ומסור עד כלות לשידור הציבורי. אחד מרבבה. בלתי נשכח. וכרגיל המפיק החרוץ שלי ששי אפרתי אף הוא איש טלוויזיה מוכשר, מיומן, ומוצלח מאוד שימש יד ימיני, גם כן בלונדון. עוזרת ההפקה שלי אף היא בלונדון 96' הייתה דליה מונטיליו ז"ל.

התפנית הדרמטית הגדולה התרחשה ב- "Euro 1996" באנגליה עם הופעתו המזהירה של מנכ"ל רשות השידור מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל בשמי רשות השידור ב- 18 באפריל 1993. מוטי קירשנבאום חונן באמת באישיות מזהירה בעלת ידע, היגיון, מחשבה, וניסיון בתעשיית הטלוויזיה. מספר הנבחרות הלאומיות המשתתף במפעל הכדורגל האירופי היוקרתי הזה הכפיל את עצמו ו- צמח מ- 8 ל- 16. גם כמות המשחקים בטורניר הוכפלה מ- 15 ל- 31 וסכום זכויות השידורים, ה- Share שלנו במסגרת חברותינו הפעילה ב- EBU, האמיר מ- 50000 (חמישים אלף) דולר ל- 400000 (ארבע מאות אלף) דולר. מוטי קירשנבאום ז"ל צעד עמי שלוב זרועות. הוא אישר את כל התשלומים (זכויות שידורים + הוצאות הפקה) וגם את תוכנית ביצוע ההפקה הגדולה והמקפת שלי באנגליה. היה מדובר בשידור ישיר בהיקף מלא של כל 31 המשחקים ב- "Euro 1996" מעמדות שידור בשמונה אצטדיונים הפרוסים בשמונה ערים ברחבי אנגליה. הקמתי את משרד ההפקה, השידורים, והתקשורת שלי במשרדי "Reuters" בלונדון. מוטי קירשנבאום אישר לי להביא ללונדון 1996 את המפיק המצטיין והחרוץ שלי ששי אפרתי ואת עוזרת ההפקה דליה מונטיליו ז"ל. שני ציוותי השידור שלי ברחבי בריטניה הגדולה כללו את השדר מאיר איינשטיין + הפרשן אבי רצון ואת השדר זוהייר בהלול + הפרשן חיים ברעם. שידרנו ישיר את כל 31 המשחקים בין 8 ביוני יוני ל- 30 ביוני 1996 שהתפרסו על פני שמונה אצטדיונים בשמונה ערים ברחבי אנגליה. איש התקשורת המרכזי במשרדי "רויטרס" בלונדון היה מהנדס הקול והתקשורת סעדיה קראוואני. שני טכנאי התקשורת עמירם שטדלר ויוסי אשכנזי תמכו בשטח וניהלו את עמדות השידור של שני ציוותי השידור של מאיר אינשטיין וזוהייר בהלול. מלאכת הצילום של "Euro 1996" נעשה במשותף ע"י ה- BBC הציבורי ורשת ITV המסחרית. הערה שלי : המשחק המסקרן אנגליה – הולנד שנערך ב- 18 ביוני 1996 שודר על ידינו בשידור ישיר בערוץ 33 מפני שערוץ 1 היה עסוק ביום ההוא בשידור ישיר של טקס השבעת הממשלה בראשות ראש הממשלה החדש בנימין נתניהו. הפקת Euro 1996 הייתה חלקה לגמרי גם בשל הסיוע המקצועי הנדיב של הבריטי פול בינסטד (Paul Binsted) האחראי הראשי על המערך הטכנולוגי של מרכז "רויטרס" בלונדון. חזרתי מ- "Euro 1996" בלונדון לערוץ 1 בירושלים, שהיתי כאן שבוע, וטסתי שוב לארה"ב להפיק, לשדר ישיר, ולנהל את מבצע השידורים המורכב והמסובך והמְרוּחַק אך הַפּוֹרֶה של אולימפיאדת אטלנטה 96'. בטרם היציאה לביצוע משימות השידור הבינלאומיות המרוחקות והממושכות בחו"ל ובתום שלבי התכנון המפורטים, כתבתי וחיברתי את שני "ספרי שידור / פקודות מבצע" של "Euro 1996" ושל "המשחקים האולימפיים של אטלנטה 1996". ספרי השידור הטלוויזיוניים הללו שימשו פקודות מבצע מפורטות ביותר תכניתיות, טכנולוגיות, ולוגיסטיות, כמעין תנ"ך (אין דרך אחרת) על פיהן יישק דבר בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בתקופת ההפקה המדוברת. אנשי חטיבת ההנדסה המצוינת של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שפעלו ועבדו לצדי במומחיות במשך שנים ארוכות ורבות, בראשם שורה של טכנאים Audio ו- Video ברמתם של (אני שולף מהזיכרון) : בראש וראשונה סעדיה קאראוואני. וגם, יוסי ששון, מיכה לויירר, שמואל כהן, אלי קרייתי, אריה קולקר, אלכס לבריק, מנחם וולף, אריק ברכה, אלי רבינוביץ', עמירם שטדלר, מאיר חיימי, דני בכר, אורי רשף, אמירן בכורי, שמואל אטינגר, אמנון אלטשולר, יוסי אשכנזי, גדעון בצלאל, דובל'ה גולדשטיין, אלכס פלדמן, שלום נתנאל, עמירם גולדשמידט, אלי גל, וויקו טייב, שמעיה חסון, אילן פַאעֵל, משה כהן, איתן להב, רוני מתתיהו, אבנר מריומה, יוסי מנקו, חגי פיזם, רוני קלדרון, יצחק קמחי, אלכסנדר הרש, עזרא שקורי, אורי קיסר, רני פז, מוטי לוי, שמואל פוקס, יעקב פינגר, יוסף "בניו" בן יצחק, צביקה בירנבלום, אליעזר הנדלמן, צביקה הירש, עמי זינגר, (ועוד לא מעט אחרים) – היוו את תעודות הביטוח (!) של ההפקות הטלוויזיוניות המורכבות המסובכות והמרוחקות האלה על פני הגלובוס. אתה תמיד צריך לצדך טכנאים מומחים, ששים אלי קרב, ודבקים במשימה שיבטיחו שקוֹלָם, ה- Commentary של השדרים שלנו שנע ורָץ על קווי השידור ה- 4W, יורם ארבל, נסים קיוויתי, רמי ווייץ, מאיר איינשטיין, דני לבנשטיין, אורי לוי, זוהייר בהלול, משה גרטל, ואחרים, אומנם יגיעו מארצות רחוקות לאולפנים בירושלים ומשם לבתיהם של מיליוני צופי הטלוויזיה בכל המדינה. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 חָבָה לטכנאי ההנדסה האלה חוֹב עולם, כמו גם לשני המפיקים המצוינים שעבדו עמי ו- לצדי במשך שנים ארוכות ורבות, אמנון ברקאי וששי אפרתי.

טקסט תמונה : תיעוד מ- עשור ה- 90 במאה הקודמת. זהו מפקח התקשורת והקול סעדיה קאראוואני מ-גדולי טכנאי הקול ומפקחי התקשורת בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בכל הזמנים. איש נבון ו- חושב, חוקר והוגה דעות בתחומו, אדם שיודע ל-נתח, ל-החליט, ל-הסיק מסקנות, ו-לבצע. איש מקצוע ברמה בינלאומית הגבוהה ביותר (!). כשהוא היה לידי, ידעתי תמיד שננצח בכל קרבות ומלחמות הטלוויזיה שנכונו לי בארץ ובעולם. רחשתי לו לסעדיה קאראווני הערכה גדולה והאמנתי לוֹ ו-בוֹ. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יום חמישי בלילה – 7 באפריל 1977. היכל הכדורסל "פאיוניר" (Pioneer) ב-בלגראד בירת יוגוסלוויה הגדולה. השנייה האחרונה של ההתמודדות ב- משחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורסל בו מכבי ת"א מנצחת את אלופת אטיליה מובילג'ירג'י ווארזה בתוצאה 77:78. צוות הטלוויזיה הישראלית הציבורית, (מימין) איש הקול ו- המקליט סעדיה קארוואני עם נגרה תלויה על כתפו והצלם דני ברנע הנושא על כתפו מצלמת פילם BL, מנציחים את השמחה העצומה של יו"ר המועדון עו"ד שמעון מזרחי והמאמן רלף קליין. צלם העיתונות הנודע שמואל רחמני מתעד את צוות הטלוויזיה הישראלית הציבורית ש- מתעד את סיפורה של מכבי ת"א. (התמונה באדיבות שמואל רחמני. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 17 בספטמבר 1988. אולימפיאדת סיאול 1988. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 32 שנים בעת כתיבת הפוסט / בלוג הנוכחי. דקות ספורות בטרם טקס הפתיחה האולימפי והשידור הישיר הראשון שלנו מסיאול 88' לאולפנים בירושלים. זוהי עמדת הניהול, הפיקוד, והתקשורת שלי במשרד ההפקה שלנו ב- IBC בסיאול 88'. אנוכי (משמאל) מרים כוס יין לחיים (בכוסות של חברת קוקה – קולה) עם שני מפקחי הקול והתקשורת המצוינים שלי, סעדיה קאראוואני (במרכז) ויוסי ששון (מימין) כאות וסמל להצלחת ההפקה הטלוויזיונית הרחוקה, הממושכת, והמורכבת והמסובכת שכללה בתוכה 132 שעות שידורים אולימפיים ישירים בתקופת זמן של 17 ימים בין 17.9.1988 ל- 2.10.1988 , היה מדובר במבצע שידורים טלוויזיוני ממושך, מורכב ומסובך טכנולוגית, ורחוק מגבולות המדינה (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : טורניר הכדורגל של Euro 1996. יוני 1996. לונדון. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 28 שנים. זוהי מפקדת הניהול, ההפקה, והתקשורת שלי ב- IBC במשרדי חברת Reuters בלונדון בעת הפקת מבצע הטלוויזיה שלנו שעסק בסך של 31 שידורים ישירים של כל משחקי אליפות אירופה לאומות בכדורגל – אנגליה 1996 (Euro 96). אנוכי (משמאל) עם מהנדס הקול והתקשורת של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 סעדיה קאראוואני (מימין). איש הנדסה ברמה בינלאומית גבוהה ביותר. אי אפשר היה להפסיד עמו בקרב. גם אם התגלו תקלות ו- שגיאות טכניות במערכי הקול והתקשורת של השידורים הישירים שלי, הוא ידע לפתור אותן במינימום זמן. היה מדובר באדם בלתי נשכח עבורי. הערה שלי : שני ציוותי השידור המובילים שלי ב- Euro 96 כללו את ה-שדר מאיר איינשטיין ז"ל ול-צידו הפרשן אבי רצון, והשדר זוהייר בהלול (היום חבר כנסת מטעם מפלגת "המחנה הציוני") והפרשן חיים ברעם. מנכ"ל רשות השידור ב- Euro 96 היה מוטי קירשנבאום ז"ל. מנהל ערוץ 1 היה יאיר שטרן. מנהל חטיבת החדשות היה דוד "דודו" גלבוע. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : אוגוסט 1999. סביליה – ספרד. אנוכי (מימין) יחדיו עם מהנדס הקול והתקשורת שלי מר סעדיה קאראוואני (משמאל) בעמדת השידור באצטדיון ה- א"ק בעת השידורים הישירים של אליפות העולם ה- 7 בא"ק בעיר סביליה – ספרד. סעדיה קאראוואני נחשב לאחד המפקחים הטכניים הטובים ביותר בתחומו, בתחום הנדסת קול ותקשורת בינלאומית, בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא – ערוץ 1 ההוא, בכל הזמנים (!). במשך שנים ארוכות ורבות יצאתי עמו לאין סוף קרבות ומלחמות שידור טלוויזיונית ממושכות בארץ וגם בכל חמש יבשות תבל. ידעתי שעמו ננצח בכל קרב תקשורתי ובכל מלחמה טלוויזיונית. איש מקצוע ואדם משכמו ומעלה. בלתי נשכח עבורי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (3) : שער הכריכה של ספר השידור / פקודת מבצע בת 53 עמודים של מפעל "Euro 1996" באנגליה (לראשונה בהשתתפות 16 נבחרות) כפי שחיברתי וכתבתי בתום שלבי התכנון בטרם הטיסה לאנגליה, והצבת התשתיות ההולמות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בירושלים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (4) : תוכן העניינים של פקודת המבצע / ספר השידורים הכולל לו"ז, היערכות טכנולוגית, והיערכות לוגיסטית באנגליה ובירושלים. (מתוך פקודת המבצע שחיברתי וכתבתי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (5) : דף התדריך הכללי בפקודת המבצע הפונה לכל אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית– ערוץ 1 הנוטלים חלק בהפקה הבינלאומית הזאת. (מתוך פקודת המבצע. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (6) : רקע כללי ולו"ז של הפקת 96' EURO. (מתוך פקודת המבצע. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (7) : ארגון מפעל 96' EURO. (מתוך פקודת המבצע. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (8) : שיטת המשחקים של 96' EUEO. (מתוך פקודת המבצע. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (9) : תאריכים ולו"ז של מבצע שידורי הטלוויזיה של 96' EURO. (מתוך פקודת המבצע. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (10) : מפת אנגליה ושמונת הערים המארחות את 31 משחקי הטורניר של 96' EURO. (מתוך פקודת המבצע. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (11) : 1996 – EURO. ריכוז הנתונים בטבלה מסכמת של פקודת המבצע של הפקה ושידור אליפות אירופה בכדורגל באנגליה – 96' EURO (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מנכ"ל רשות השידור דאז מוטי קירשנבאום ז"ל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן יבד"ל אישרו את תוכנית השידורים המכסימליסטית שהצעתי להם, שידורים ישירים בהיקפים מלאים של כל 31 משחקי טורניר Euro 1996. בין שני האישים הנ"ל מוטי קירשנבאום ויאיר שטרן, מוטי קירשנבאום היה הדומיננטי, ההוגה, היוזם, והמחליט. יאיר שטרן היה בבחינת עוזר שלו וחייל צייתן. (מתוך פקודת המבצע).

טקסט מסמך (12) : 1996 EURO. הסבר המִפְרָט הטכנולוגי של מבנה קווי שידור ה- 4W שלנו כפי שתכננתי יחדיו עם מהנדס הקול והתקשורת סעדיה קאראוואני המסביר את הקשר בין עמדות השידור שלנו הפרושות ברחבי האצטדיונים באנגליה לבין משרד ההפקה והתקשורת שלנו בקומפלקס התקשורת ו- הטלוויזיה של "רויטרס" בלונדון. (מתוך פקודת המבצע. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (13) : הסבר המִפְרָט הטכנולוגי של חיבור קווי שידור ה- 4W שלנו מהאצטדיונים השונים ברחבי אנגליה  ו-העברתם למרכז התקשורת של הדואר הבריטי בלונדון (British Telecom) בדרכם לאולפנים שלנו בירושלים. הסיגנלים הועברו לירושלים באמצעות לוויין התקשורת האירופי ה- ECS. (מתוך פקודת המבצע. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1996. אליפות אירופה לאומות בכדורגל – אנגליה 1996 (Euro 1996). הימים ההם – הזמן ההוא לפני עשרים ושמונה שנים (בעת כתיבת הפוסט הנוכחי). אנוכי בוחן ו-בודק את צירי התנועה של הרכבת התחתית בלונדון ומכין את עבודת השידור שלי בחלק הלוגיסטי עם המפיק, החרוץ, הנאמן, והחכם שלי – יד ימיני שלי, ששי אפרתי (משמאל) ברכבת התחתית בלונדון. ששי אפרתי היה מפיק טלוויזיה ואיש טלוויזיה ברמה הגבוהה ביותר מכל היבט. היה מדובר באדם מוכשר, חכם, נבון, ו-יישר דרך (!). מימין, מרכיב משקפי שמש  זהו מפקח ה- Video והתקשורת המצוין שלי עמירם שטדלר (!). מרבית אנשי חטיבת ההנדסה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בימים ההם היו אנשי מקצוע ברמה גבוהה מאוד, ומסורים ונאמנים מאוד להגשמת משימותיהם המקצועיות הרבות בשידור הציבורי (!). בשעה שאישים ברמתם הגבוהה כמו של ששי אפרתי ועמירם שטדלר ניצבים לצידי, ידעתי תמיד שננצח באותן מערכות השידור הטלוויזיוניות העולמיות והאירופיות המולטי-לאטראליות ההן שהיו מורכבות ומסובכות מכל היבט טכנולוגי ו-לוגיסטי, וגם מרוחקות מאוד מ-גבולות מדינת ישראל (!!!). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שילמנו כאמור 400000 (ארבע מֵאות אֶלֶף) דולר, מחיר יקר אך הוֹגֵן תמורת זכויות השידורים הבלעדיות של 1996 EURO בישראל. פועל יוצא הנקבע על פי הפורמולה של ה- Share הכספי של ה- EBU. בעבור הוצאות תּפעול ההפקה, העריכה, הניהול, והשהייה במשך 35 יום במרכז התקשורת והטלוויזיה של "רויטרס" בלונדון, שילמנו כ- 35000 (שלושים וחמישה אֶלֶף) דולר נוספים. עלויות השידורים ה- Multilateral על לוויין התקשורת האירופי ה- ECS היו מינימאליות כמעט אפסיות בשל המספר הרב של המשתתפים. כל 55 רשתות הטלוויזיה הציבוריות – ממלכתיות המאוגדות ב- EBU היו חתומות על חוזה השידורים הכפול עם UEFA (התאחדות הכדורגל האירופית) שכלל בתוכו את משחקי 1996 EURO שנערכו באנגליה ואת האליפות הבאה של 2000 EURO שעמדה להיערך לראשונה בשתי מדינות במקביל, הולנד ובלגיה. ערוץ 5 של מיילן טנזר היה מחוץ לתמונת שידורי 96' EURO ולא סיכן אותנו. טכנולוגיית הטלוויזיה החדשנית היא הכלי המאפשר את העיתונאות המיידית. בעזרתם האדיבה והיעילה של שני האישים הבריטיים הג'נטלמנים האלה הניצבים בראש חברת "Reuters" בלונדון, פול בינסטד (Paul Binsted) ומנהל ההנדסה הראשי שלו מר טרי בארטון (Terry Barton), הקמתי את משרד הפקה, ה-תקשורת, וה-שידורים ה-קטן אך פונקציונאלי, יעיל, ומדויק שלי בתוך מרכז תקשורת הטלוויזיה הענקי של חברת "רוֹיְטֶרְס" (Reuters) שאִפשֵר שידורים ישירים נטולי שגיאות לחלוטין. מהנדס הקול והתקשורת סעדיה קאראוואני יחד עם עוזרו עודד להב – שפיץ ז"ל הקימו את מערך קווי השידור המתוחכם וקווי הבקרה של ההפקה. בכך הפך המשרד בלונדון למרכז שליטה ומיתוּג. מבנה קווי השידור שלנו אִפשר לי להיות בַּקָּר ראשי של השידורים ולשלוט בעת ובעונה אחת ממרכז הטלוויזיה של "רוֹיְטֶרְס" (Reuters) בלונדון על השַדָּרִים שלי באנגליה ועל האולפן המנווט בירושלים. זהו יתרון טכנולוגי תלת ממדי ורב עוצמה המצמצם מראש את התקלות האפשריות למינימום, ומאפשר פתרון מיידי כשהן קוֹרוֹת. בעת התרחשותן. צֶוֶות השידורים הראשון באנגליה הורכב מהשַדָּר מאיר איינשטיין ז"ל, הפרשן אבי רצון, וטכנאי התקשורת מפקח ה- Video עמי שְטָדְלֶר. צוות השידורים השני כלל את השַּדָּר זוהייר בהלול, הפרשן חיים ברעם, וטכנאי התקשורת ממחלקת הקול יוסי אשכנזי. התברכתי בצוות טכנאים חרוץ ונאמן. מסור לתפקידו. מר ששון "ששי" אפרתי שימש כמפיק בלונדון והיה עוזרי הקרוב ויד ימיני במבצע השידורים הממושך הזה. מדובר באיש טלוויזיה חיוני, ידען, וחרוץ מהמדרגה הגבוהה ביותר. מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל אישר לי בפעם הראשונה להביא לקבוצת השידור שלי באנגליה עוזרת ההפקה. היה מדובר בעוזרת ההפקה הוותיקה דליה מונטיליו – מזון ז"ל.

תזכורת : 1996-1995. זה היה נורא. ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל נרצח ב-4 בחודש נובמבר של שנת 1995 בכיכר העיר בתל אביב ע"י בן עוולה אולם החיים היו חזקים מהמתים. אני המשכתי בתכנון הפקות הספורט הבינלאומיות הגדולות שלי : טורניר "Euro 1996" בכדורגל באנגליה, ואולימפיאדת אטלנטה 1996. מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן ניצבו מאחוריי.

שידורי הספורט בהנהגתי חזרו מייד לרוּטינה בסוֹפָה של 1995. ב- 15 בנובמבר 1995 אחד עשר יום לאחר רצח ראש הממשלה, כבר העבירו מאיר איינשטיין ואבי רצון בשידור ישיר מהעיר קוֹן בצרפת את משחק הכדורגל צרפת – ישראל בקדם אליפות אירופה. צרפת ניצחה 0:2. שבוע אח"כ החלו השידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה בכדורסל. בקיץ 1996 לא זכר כבר איש את תבוסת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לערוץ 2 המסחרי וכישלון הסיקור של רצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין. ההצלחות של שני מבצעי השידור הגדולים של מחלקת הספורט בקיץ 1996, משחקי אליפות אירופה בכדורגל  "1996 EURO" באנגליה ו- המשחקים האולימפיים של אטלנטה 1996 בארה"ב, שתי מסות שידור ספורטיביות שהכילו יותר מ- 300 שעות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 השכיחו כה מהֵר את מפלות העבר. השיחה המעניינת והמתמשכת עם מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל ורעייתו יונה ז"ל במסעדה הלונדונית האוקספורדית התארכה. לפתע שינה מוטי קירשנבאום כיוון. מוטי קירשנבאום העריך מאוד וכיבד את חיים יבין יבד"ל. הוא שַח לי לא פעם אחת במין גאווה שכזאת את הטקסט הזה : "ההלוויה של חַיִים יָבִין תצא מבניין הטלוויזיה ברוממה". פעם סיפר לי שבימיה הראשונים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1968 ניסו רבים את כוחם כמגישי חדשות מול מצלמת הטלוויזיה המָאגִית באולפן. כולם ביקשו להיות כוכבי הגשה. "…כשהתיישב חַיִים יָבִין לראשונה על כֵּס המגיש ב- Screen Test ב- 1968 והעמיד את כישרונו למבחן מול מצלמת הטלוויזיה באולפן ידענו כולנו מייד שנולד מגיש חדשות טבעי…", סיפר מוטי קירשנבאום בעיניים בורקות ואהדה גלויה לקריין הוותיק. חיים יבין היה בשנים ההן קריין חדשות נודע ברדיו "קול ישראל" ושימש כעוזרו הקרוב של המומחה לתקשורת פרופסור אליהוא כ"ץ מי שנבחר ביולי 1967, לאחר מלחמת ששת הימים, ע"י השר ישראל גליל להקים את הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעפרה, להפיח בה חיים, ולהעמיד אותה על רגליה. הצלחתו של חיים יבין ב- Screen test ההוא לפני 50 (יובל) שנים סללה בפניו קריירה טלוויזיונית מפוארת ו-מזהירה (!). מוטי קירשנבאום ז"ל אהב והעריך את חיים יבין. שניהם היו חברי צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית ב- 1968 ושירתו תחת פיקודם של פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ וסגנו עוּזִי פֶּלֶד. חיים יבין, מוטי קירשנבאום ז"ל, דן שילון, טוביה סער, יורם רונן, חגי פינסקר, נקדימון רוגל, שָרִי רָז, דן בירון, ורבים אחרים הקימו את הטלוויזיה הישראלית הציבורית מכלום. לפני כן לא היה כאן שום דבר. מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל חזר על הטקסט במסעדה באוקספורד סטריט בסופו של חודש יוני 1996, ואמר לי שוּב : "…כשהקריירה של חַיִים יָבִין תגיע לקיצה, הוא צריך להיטמן בארון הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, ומסע הקבורה צריך לצאת מרוממה…". מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום רצה להעניק פרס למגיש החדשות הוותיק שלו, על חריצותו ותרומתו רבת המשמעות במשך שנים רבות לשידורי החדשות של השידור הציבורי, ובּיקֵש ממני לארח את חיים יבין במשחקים האולימפיים של אטלנטה 1996. הבטחתי לוֹ להשתַּדֵל.

1996 הייתה שנה עמוסת שידורי ספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. ביום ראשון – 30 ביוני סיימנו את מבצע שידור אליפות אירופה בכדורגל – אנגליה 1996 בשידור ישיר מאִצטדיון "וומבלי" (Wembley) בלונדון את משחק הגמר של בין נבחרות גרמניה וצ'כיה. צ'כיה הובילה 0:1 משער שכבש פטריק ברגר בבעיטת עונשין מ- 11 מטר בדקה ה- 59. אוֹלִיבֶר בִּירְהוֹף הִשווה ל- 1:1 בדקה ה- 73. הגרמנים בהדרכתו של מאמנם בֶּרְטִי פוֹגְטְס הציגו משחק בעל סגנון גופני מובהק ודבקות במשימה אך חסר כל השראה וברק. זה הספיק להם לנצח בשער זָהָב מקרי של אוֹלִיבֶר בִּירְהוֹף בדקה ה- 95 בתוך תקופת ההארכה (השוער הצ'כי פֶּטֶר קוֹבָה השמיט כדור טיפשי לתוך שערו) ולנצח 1:2 כדי לזכות בכתר. מאיר איינשטיין ואבי רצון נשאו כרגיל בעוֹל העיקרי של השידורים של Euro 1996, אך גם זוֹהֵייר בַּהָלוּל (היום ח"כ במפלגת "המחנה הציוני") והפרשן שלו חַיִים בַּרְעַם עשו עבודה טובה, רצינית, ואחראית.

טקסט תמונה : קיץ 1996. אליפות אירופה לאומות בכדורגל – אנגליה 1996 (EURO 96ׂ). הימים ההם – הזמן ההוא לפני שני עשורים ועוד שמונה שנים. השדר מאיר איינשטיין ז"ל והפרשן אבי רצון יבד"ל בעמדת השידור שלנו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 באִצטדיון "אולד טראפורד" (OLD TRAFFORD) של מנצ'סטר יונייטד ביוני 1996 בעֵת השידורים הישירים מ- 1996 EURO.  צוות השידור "איינשטיין את רצון" היה בבת עיני. הסיבה פשוטה, מפני ששניהם היו לא רק שדרים אלא גם עיתונאים. לצוות השידור הזה הייתה השפעה עצומה על שידורי הכדורגל בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעשור ה- 90 של המאה הקודמת. אבי רצון הציב רף גבוה בפרשנות ספורט בשידורי כדורגל בטלוויזיה. הוא ללא ספק גדול פרשני הכדורגל בטלוויזיה בכל הזמנים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 18 ביוני 1996. לונדון. אנוכי בעמדת הניהול, הפיקוד והשליטה, העריכה והמיתוג שלי במשרד התקשורת שלנו במשרדי הטלוויזיה במרכז "רויטרס" (Reuters) בלונדון / אנגליה, בעת השידור הישיר של המשחק אנגליה – הולנד במסגרת "Euro 1996", הלוא היא אליפות היא אירופה לאומות בכדורגל – אנגליה 1996. (צילום יעל תג'ר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

את הצלחת שידורי 1996 EURO אני חייב לזקוף קודם כל לשירותי התקשורת והטכנולוגיה היוצאים מן הכלל שהעניקה לנו חברת RTV London ("רויטרס טלוויז'ן") במשרדיהם בלונדון בהנהלתם של שני הבריטים פול בינסטד (Paul Binsted) וטרי ברטון (Terry Barton). שני ג'נטלמנים אנגליים, מקצועניים, רציניים, אדיבים, ומאוד מדויקים ופדנטיים בעבודתם. הם היו מסורים וקשובים לי. הזמנתי את שניהם לארוחת הסיום המסורתית שערכתי למשלחת השידור שלנו במסעדה לבנונית בלונדון בתום עוד מבצע שידורים ארוך, והענקתי להם בשם רשות השידור תשורות מאִתנו. מוטי קירשנבאום ז"ל שבא לבקר אותי ואת ציוותי השידור שלי בלונדון הצטרף לסעודת הערב המזרחית ההיא בבירה האנגלית. כשחזרתי לארץ מצאתי על שולחני פקס נחמד מפול בינסטד [5].

                                                                FACSIMILE  TO : YOASH  ALROEY  

IBA FAX :  00 972 – 2 – 301446. FROM : PAUL BINSTED / TERRY BARTON   DATE : 1 JULY 1996   

Dear Yoash, On behalf of Terry Barton and my self we would like to thank you for your hospitality on Friday 28 June and the very lovely books you gave us on Israel. It was a great pleasure meeting with you and your General – Director and his wife, and trust they were not too cold at Wimbledonon Saturday. I hope everything goes well in Atlanta. Do not hesitate to contact us if we can be of assistance to you in the future. Best regards once again from terry and my self. PAUL BINSTED.

העברתי את הפקס הנחמד לידיעתו של מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל.

טורניר "Euro 2000" נערך לראשונה בהיסטוריה בשתי מדינות הולנד ובלגיה. רָף זכויות השידורים של ה- EBU היתמר כבר לגובה של 140.000000 (מאה וארבעים מיליון) דולר. עמו צמח הגרף שלנו ל- 666000 (שש מאות שישים ושש אלף) דולר. הערה שלי : סכום התשלום שלנו ע"ס 666000 דולר נחתם ע"י מוטי קירשנבאום ועל ידי במו"מ שניהלנו עם ה- EBU ב- 1994 בו גם הסכמנו לשלם 400000 דולר זכויות שידורים ל- "Euro 1996". ניהלתי את מבצע 31 השידורים הישירים מעמדת הפיקוד הראשית שלי באמשטרדאם. מנכ"ל רשות השידור היה אורי פורת ז"ל. מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 היה יאיר אלוני (יאיר שטרן סיים את תפקידו כמנהל ערוץ 1 באפריל 2000). מנהל החדשות היה רפיק חלבי. ב- "Euro 2004" נסק סכום התמלוגים ששילם ה- EBU ל- UEFA לרוּם של 600.000000 (שש מאות מיליון) דולר. התשלום נעשה במטבע היורו האירופית. UEFA גרפה לכיסה 800.000000 (שמונה מאות מיליון) euro (הכוונה למטבע ה- יורו). ה- Share של ערוץ 1 נסב על 3.100000 (שלושה מיליון ומאה אלף) דולר. אנוכי כבר לא הייתי שם.

כניסתם של ערוצי הטלוויזיה המסחריים האירופיים לצדו של השידור הציבורי שינתה את התמונה הפיננסית מקצה לקצה בכל הנוגע לשידורי ספורט. אנשי עסקים וכלכלה שכיהנו בשורות הטלוויזיה הבינלאומית זיהו מייד את הנתונים החדשים של פופולריות המשחק ואת הערצת ההמונים ותבעו לעצמם ליטראות עצומות עשויות מדולרים ו- יורו. השידור המסחרי שדד את אירועי הספורט הבינלאומיים הגדולים מהשידור הציבורי ועמם גם נגס נגיסות רבות משמעות ב- Rating הטלוויזיוני הציבורי. זכורה ההתנגשות ההיא ב- 17 במאי 1994 בו שני נציגי ערוץ 2 המסחרי, הצעיר, והאמביציוזי אלכס גלעדי ודיוויד פדרמן הציעו להתאחדות הכדורגל סך זכויות שידורים של 16.650000 (שישה עשר מיליון ו- שש מאות וחמישים אלף) דולר תמורת רכישת החוזה החדש בן שלוש שנים, 1997 – 1994 (5.550000 דולר בכל עונה מהשלוש), בעוד מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל סירב בהתנשאות לשלם להתאחדות הכדורגל אפילו סכום של 15.000000 דולר לשלוש השנים ההן (5.000000 דולר בכל עונה מהשלוש) למרות הבטחתו של יו"ר מועצת ההימורים והטוטו אריה זייף לממן באמצעות שקופיות חסות לפחות 1/3 מהעלות, ונִיגָף. ו/או בשפתו של אלכס גלעדי "מנכ"ל "קשת" דאז אחד האנשים המוכשרים ביותר בתעשיית הטלוויזיה בארץ ובעולם שאמר, "…יואשיש (הוא תמיד קרא לי "יואשיש"), דייוויד פדרמן ואני עשינו בי"ס למנכ"ל שלך מוטי קירשנבאום…". באמצעות שידורי הכדורגל הישראלי סיקור משחקי הליגה לאומית (ליגת העל היום) ומשחקי גביע המדינה, הסב ערוץ 2 המסחרי את תשומת הלב אליו. נוצרה חיש מהר מציאות טלוויזיונית חדשה במדינת ישראל. עם הנתונים החדשים האלה של מדרוג הצפייה, רצו הערוצים המסחריים אל החברות הגדולות מנפקות הפרסומות המסחריות ודרשו מהן תמורות כספיות מפליגות, בעוד השידור הציבורי נהנה הנאה הנאה פיננסית מוגבלת ביותר מהקרנת שקופיות חסות דלות ושדופות בממון. השידור המסחרי המוכשר, האמביציוזי, והדורסני רמס ו- הרג אט – אט את השידור הציבורי כפי שייצג אותו בשעתו ערוץ 1 ז"ל.

EURO 2000, בהולנד ובלגיה.

בקיץ 2000 הקמתי את מפקדת השידורים שלי ב- IBC  באמשטרדם. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל אִפשֵר לי לשָדֵר ישיר את כל 31 (שלושים ואחד) המשחקים של 2000 EURO. אך כמו יוסף בר-אל הוא לא הסכים למַסֵד אולפן שידור במקום ההתרחשות וגם לא אָבָה לשלוח צוות שידור ENG להולנד ובלגיה לצורכי צילום חדשות. זאת הייתה הפקה הדומה בהיקפה לזאת של 1996 EURO מימי מוטי קירשנבאום ז"ל. נפגשתי שוב עם אִילָן בֶּן דוֹב מנכ"ל "סאני תקשורת" וקוֹבִּי בֶּן גוּר יו"ר דירקטוריון המוכשר דאז של "פלא פון" שהסכימו להעניק 750000 (שבע מאות וחמישים אֶלֶף) דולר כנותני חסות בלעדיים ל- 31 משחקי האליפות. סכום נאה שכיסה לאלתר את מחיר זכויות השידורים בן 660 אֶלֶף דולר ששילמה רשות השידור ל- EBU. אילן בן דוֹב וקובי בן גוּר היו שני אנשי עסקים שנתנו לנו בסתיו 1999 315000 (שלוש מאות וחמש עשרה אֶלֶף) דולר תמורת שידור חסויות בלעדיות שלהם במבצע הגדול של שני השידורים הישירים של משחקי החוץ בכדורגל במסגרת קדם 2000-EURO של נבחרת ישראל נגד קפריסין וספרד. באפריל 2000 העניקו אילן בן דוב וקובי בן גור 200 אֶלֶף דולר למחלקת הספורט למימון השידורים הישירים היוקרתיים של משחקי מכבי ת"א בכדורסל במסגרת שלב ה – Final Four בסלוניקי 2000.

ביום שני – 15 במאי 2000 לאחר שכל הפרטים לקראת שידורי 2000 EURO סוכמו לשביעות רצונם של שני הצדדים, הזמנתי בשם רשות השידור כשושבין ההסכם את שני הג'נטלמנים ועוזריהם למסעדת "דִיקְסִי" בתל אביב להשקת כוסות יין ונעיצת שיניים בסטייק נחמד ועסיסי בליווי חתימה על חוזה החסויות. מצד רשות השידור נוכחו מנכ"ל רשות השידור אורי פורת, מנהל הטלוויזיה היוצא יאיר שטרן שהיה שותף למו"מ הכספי עם אילן בן דוֹב וקובי בן גוּר, סמנכ"ל הכספים מוטי לוי, ואנוכי. אורי פורת ואני מצד רשות השידור וקובי בן גור מעבר למתרס המממן, נשאנו נאומי ניצחון הנוגעים לשיתוף הפעולה ההיסטורי והפורה בין שידורי הספורט המוצלחים של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 לבין חשיפת "סאני תקשורת" ו- "פלא פון" לתודעת הציבור. לרוע המזל עזב קובי בן גור את המסעדה בתום דבריו לפגישה אחרת . הוא הספיק ללגום לגימת יין אחת, ברך "לחיים", ונטש. חיש מהר הוברר כי פרישתו בטרם עת הייתה קריטית. זה היה בשמונה בערב. לפתע נכונה לי אכזבה גדולה. לאחר כל הסיכומים וההבנות שהושגו לפני החתימה, ביקשו אילן בן דוֹב מחברת "סאני" וגִיל בּוּל מ- "פלא פון" לשנות את תנאי ההסכם בשם השבועה העסקית, "כי בעסקים הכול מותר". הם רצו להתנהג לא רק כבעלי המאה אלא גם כבלי הדעה. הם ראו ברשות השידור הציבורית כמעין חברה לצורך השקעת מניות. רתחתי מזעם . ההתכנסות במסעדת "דִיקְסִי" הייתה לצורך חתימה ולא לצורך וויכוחים. הבאתי את מנכ"ל רשות השידור אורי פורת לחתום על ההסכם ולא כדי לנהֵל שָם מו"מ מחודש. התנצלתי בפני המנכ"ל שלי על מה שקורה ועל האטמוספירה שהשתנתה באחת. שפכתי את כוס היין שלי לאות מחאה על מפת השולחן הלבנה והודעתי לג'נטלמנים הנחמדים, "אני עם שקרנים לא מנהל מו"מ. 2000 EURO הוא טורניר כדורגל אטרקטיבי דיו כדי למשוך אליו נותני חסות אחרים". באחת עשרה בלילה עזבתי בחרוֹן – אַף את המסעדה והלכתי הביתה. אני מתעב שקרנים גם אם הם נקראים אנשי עסקים.

טלפנתי מייד לטלפון הסלולארי של קובי בן גור ודיווחתי לו על השתלשלות העניינים. לבסוף הכול הסתדר. החלק הכספי של קובי בן-גור ואילן בן-דוב כנותני חסות עיקריים קטֵן אומנם אבל רשות השידור ההיא הכניסה לעסקה הכלכלית חברות אחרות שעמדו גם הן ב-תור כדי לחשוף את המותגים שלהן בשקופיות החסות , תמורתן שלשלה רשות השידור לקופתה עוד  1.500000 ( מיליון וחצי) דולר נוספים.

כתבתי וחיברתי יותר מ- 500 פקודות מבצע בקריירה הממושכת רבת השנים שלי שלי ברשות השידור אך מעולם לא הייתי כה מרוגז וכה כועס כמו בעת כתיבת ספר השידורים הנוכחי זה של "2000 EURO". הופתעתי לרעה מאנשי העסקים שעמדו להעניק לנו את חסותם אך חזרו בהם בחלק מהסיכומים הכספיים. קובי בן- גור יו"ר דירקטוריון פלא-פון ניצב לימיני. אף על פי כן ולמרות כל הקשיים הפקת אליפות אירופה לאומות בכדורגל – הולנד ובלגיה 2000 (המכונה בקיצור שמה 2000 EURO) הייתה משחק ילדים לעומת הפקת אולימפיאדת סידני 2000.

טקסט מסמך : זהו ה- Cover page של ספר השידורים / פקודת המבצע המקורי שחיברתי וכתבתי לקראת הפקה וביצוע של 31 השידורים הישירים ב- אליפות אירופה לאומות בכדורגל שנערכה והתקיימה בשתי המדינות הולנד ו-בלגיה 2000 (2000 EURO). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

קבוצת השידורים המבצעית המשותפת של הטלוויזיה הולנדית הממלכתית NOS ושל שתי הרשתות הציבוריות הבלגיות RTBF ו- VRT (כונתה : 2000 FORTO) בראשותו של ההולנדי אֶד וָאן ווּסְטֶרְלוּ (בעבר מנכ"ל NOS), עשתה עבודת הפקה וצילום בלתי רגילה. היא בעצם העתיקה את חזונו של הצרפתי פְרָאנְסִיס טֶלְיֶיה האיש שהיה האחראי הראשי של איכויות ההפקה והצילום המצוינות והבלתי רגילות במונדיאל צרפת 1998. בכל אִצטדיון הוצבו 18 מצלמות (כולן Isolated) ביניהן שלוש מצלמות Super Slow Motion. החידוש היה בהצבת מצלמה מס' 17 מצוידת בעדשה חזקה ( X 55 ) ברוֹם היציע הנגדי. המצלמה הזאת הביאה הילוכים חוזרים מזווית צילום הפוכה למצלמה המובילה. עוֹל השידור הוּטַל על שני השדרים הבכירים בישראל. מאיר איינשטיין מהטלוויזיה הישראלית הציבורית ורמי ווייץ שנשכר מערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. זאביק זלצר שימש  כפרשן לצִדוֹ של מאיר איינשטיין, וחיים ברעם חבר לרמי ווייץ. אבי רצון היה המועמד הטבעי שלי לשמש פרשן ראשי במשחקים בהולנד ובלגיה. משדרש שכר שנחשב למופרך בעיני הנהלת רשות השידור נדחה ע"י המנכ"ל דאז אורי פורת ז"ל. זאביק זלצר מילא את מקומו בהצלחה רבה. אורי פורת ז"ל שינה את מנהגו והתיר לי להביא לצֶוֶות ההפקה באמשטרדם את מזכירת ההפקה הקבועה שלי רותי  ליפקין. הוא נהג ברוחב לב גם כלפי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גִיל סַמְסוֹנוֹב ויו"ר וועדת הכספים של מליאת רשות השידור חבר הוועד המנהל אלון אלרואי, כשהתיר לי לארח את שניהם באמשטרדם בשלבי חצי הגמר והגמר של הטורניר הזה. הייתה לשני האנשים הצעירים האלה נציגיו המובהקים של הליכוד בוועד המנהל שהחזיקו בתפקידים ציבוריים בעלי חשיבות גדולה ברשות השידור , הזדמנות פז לעמוד מקרוב כיצד ניתן להגשים את חזון השידורים שלי באמצעות טכנולוגיית טלוויזיה חדשנית במשך כחודש ימים אפילו ללא שגיאה אחת. מבצע שידורי "2000 EURO" דִלְדֵל את קופת רשות השידור ביותר ממיליון דולר, אך זכה להצלחה מפליגה ו-גדולה ורייטינג נפלא בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. הבסנו ללא תנאי את זכייניות ערוץ 2 ואת ערוץ 5 בכבלים של מיילן טנזר כל אחד לחוד ואת כולם ביחד. זה פשוט לא היה כוחות. לא הייתה שום בעיה לנצח את ערוץ 2 ואת ערוץ 5 בכבלים משום שמנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן יבד"ל העמידו לרשותי את כמות ה-ממון הדרושה להפקה המורכבת והמסובכת הזאת וגם הרחוקה,  את מרב האמצעים הטכנולוגיים והלוגיסטיים הנדרשים (!). תעשיית הטלוויזיה היא ביזנס יקר מורכב ומסובך מאוד כלכלי, טכנולוגי, ו-לוגיסטי וגם רב מהמורות ומכשולים (!).  

טקסט תמונה : קיץ 2000. דיאגרמה של שיבוץ משחקי הטורניר בלוח השידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל אישר לשדר ישיר בהיקפים מלאים את כל 31 המשחקים באליפות. תמו ימיה שידורים של "המחציות השניות" והתקצירים. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר גיל סמסונוב וחברו בוועד הזה מר אלון אלרואי תמכו תמיכה מלאה בלוח השידורים הציבורי הזה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 2000. שרטוט מערך הצבת המצלמות הסטנדרטי ב- 31 משחקי 2000 EURO. זאת הייתה רמה גבוהה של הפקה, צילום, ושידור. (מתוך פקודת המבצע / ספר השידורים שחברתי וכתבתי לקראת האירוע. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 2000. זהו שרטוט של מערך הצבת המיקרופונים הסטנדרטי ב- 31 משחקי 2000 EURO לרבות מיקרופונים המוצבים על מצלמות. (מתוך פקודת במבצע / ספר השידור שחברתי וכתבתי לקראת האירוע. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 2000. שרטוט מערך קווי שידור ה- ISDN  שלנו בין ה- IBC שלנו באמשטרדאם לבין ה- Master control  בירושלים. (מתוך פקודת המבצע / ספר השידור שכתבתי וחיברתי לקראת האירוע. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בשבת – 1 ביולי 2000 הזמנתי את משלחת השידור באמשטרדם לארוחה חגיגית משותפת במסעדה איטלקית נחמדה כדי לחגוג את ניצחון שידורי אליפות אירופה בכדורגל בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. קראתי גם לשני חברי הוועד המנהל גיל סמסונוב ואלון אלרואי להשתתף עמנו בארוחת הסיום. ביום ראשון – 2 ביולי שידרו מאיר איינשטיין וזאביק זלצר את המשחק האחרון בטורניר . נבחרת הטריקולור הצרפתית אלופת העולם מ- 1998 גברה במשחק הגמר על ה- "סקואדרה אזורה" של איטליה משער זהב של דויד טרזגה ואספה גם את התואר האירופי לאמתחתה.

 עם שובי ל-אָרֶץ בתום השלמת תהליך ההפקה המורכב והמסובך ו- פירוק המשרד באמשטרדם – הולנד, מצאתי מכתב צל"ש מגיל סמסונוב יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור, וכותרתו, "מיליון צופים לא טועים". הנה הוא כלשונו [12].

טקסט מסמך : יוני 2000. זהו מסמך הצל"ש – מכתב הערכה המקורי שכתב לי יו"ר הוועד המנהל שלרשות השידור מר גיל סמסונוב בתום הפקת שידורי הטלוויזיה שלנו בראשה ניצבתי את טורניר הכדורגל ההוא הקרוי 2000 EURO  (אליפות אירופה לאומות בכדורגל שהתקיימה במדינות הולנד ובלגיה בקיץ 2000). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

השידורים הישירים של 31 משחקי אליפות אירופה לאומות בכדורגל בהולנד ובלגיה, המכונה 2000 EURO היו הצלחה בלתי רגילה, והוכיחו שוב את חשיבות מהות החומרים המשודרים בערוץ הטלוויזיה הציבורי. הספורט נתפש ע"י רבים ממעצבי מדיניות השידור בטלוויזיה כמושג סטריאוטיפי בן מקשה אחת. יש לו דימוי כוללני הנוגע לתחום השידור קל, הבידורי. אין שגיאה גדולה מזו. אליפות אירופה בכדורגל הנחשבת לאירוע הכדורגל השני בחשיבותו בעולם נכללת בקטגוריית השידורים של הספורט שמתחלק למאות סוגים. הספורט לכן איננו מושג סטריאוטיפי כלל ועיקר. המאמץ הכספי והתכני שהשקיעו רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשידורים הישירים של 31 משחקי 2000 EURO (בקיץ 2000) בהולנד ובלגיה הוכיחו את עצמם ללא צל של ספק, ושָבוּ וקבעו כי יש חשיבות רבה בהחזקת זכויות השידורים הרלוואנטיות ממין אלה ודרך הטיפול בהן. המגישים והשדרים חשובים אך חומרי השידור ודרך טיפולם בידי וניצולם ע"י המערכת הטלוויזיונית חשובים מהם. שנת 2000 תיזכר כשנת ההישגים הגדולה של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. לעולם אי אפשר יהיה לשכוח את מבצע שידורי ה- Final Four של משחקי הכדורסל בסלוניקי 2000, מבצע השידורים של 2000 EURO, ומבצע שידורי אולימפיאדת סידני 2000 – ועִמם תבוסות השידור שספג ערוץ 5 בכבלים (ערוץ הספורט) מול חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית  – ערוץ 1. לא הופתעתי כשהבוס הישיר שלי רפיק חלבי שלח לי בתום מבצע שידורי 2000 EURO לעיון את המסמך הבא.

טקסט מסמך :  2000 EURO. אין תחליף לחומרי השידור. יש תחליף לשדרים. "הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בפריחה חסרת תקדים מאז כינון ערוץ 2. מהדורת "מבט" צברה % 22 לעומת % 16 ב- קונקורנציה. כל זה קורה בזכות שידורי "2000 EURO", נכתב בגוף הידיעה (זוהי "תשורה" מהבוס הישיר שלי בימים ההם מנהל חטיבת החדשות דאז בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, מר רָפִיק חָלָבִּי. אדם ומנהל מוביל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא שרחשתי לו כבוד והערכה מקצועית.

העברתי לידיעתו של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גִיל סַמְסוֹנוֹב את המסמך של זָ'אן בֵּרְנַארְד מוּנְץ' (Jean Bernard Munch) מזכ"ל ה- EBU, הנושא את התאריך 14 בדצמבר 1999, בו הוא מודיע לנו כי בהסכם השידורים החדש בין EBU לבין UEFA הנוגע למשחקי  2004 EURO  שיתקיימו בעוד ארבע שנים בפורטוגל, הסכים איגוד השידור האירופי לשלם סכום פנטסטי 800.000000 (שמונה מאות מיליון) פרנקים שווייצריים (שווה ערך ל- 600 מיליון דולר) תמורת זכויות השידורים הללו [13].

"מר גִיל סמסונוב, זה יותר מפי חמישה ממה ששילם ה- EBU תמורת 2000-EURO", אמרתי לוֹ, והוספתי, "חלקה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יגדל בהתאם. הוא יהיה חייב לשלם סכום גדול שיעורר אנטגוניזם ומחלוקת ציבורית". כזכור, תמורת 2000 EURO שילמה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 סכום של 666 אֶלֶף דולר עבור זכויות השידורים. "…אני כבר לא אהיה ברשות השידור…", השיב לי בניחותא. אֵלוּ היו המילים האחרונות ששמעתי מגיל סמסונוב כיו"ר הוועד המנהל של רשות השידור. מאז לא שמעתי ממנו עוד ולא ראיתי אותו יותר. נודע לי רק שבאביב 2002 תמך גִיל סַמְסוֹנוֹב תמיכה מסיבית במינויו הכושל של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור. גיל סמסונוב בחר מרצונו החופשי להביע תמיכה במנכ"ל רשות שידור קלוקל שהודח כעבור פרק זמן מכהונתו ע"י ממשלת ישראל. זה אותו גיל סמסונוב יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור שתליתי בו פעם תקוות רבות.

גם מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי מצא לנכון לברך בתום מבצע השידורים הארוך שנשא עִמו רייטינג רב והתעניינות שיא של הציבור בשידורים [14]. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שהפסידה לאורך כל הדרך בקרבות השידור נגד ערוץ 2 בכל רובד התוכניות מצאה את עצמה לפתע לא רק מנצחת את ערוץ 2, אלא מביסה אותו בכל תקופת שידורי 2000 EURO. זהו לשון מכתבו של מנהל חטיבת החדשות .

טקסט מסמך : 4 ביולי 2000. זהו מסמך הצל"ש – מכתב הערכה המקורי שכתב לי הבוס הישיר שלי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מר רפיק חלבי (היום יו"ר מועצת דליית אל כרמל) בתום שידורי הטלוויזיה של  2000 EURO. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

העניין הציבורי העצום שהיה טמון באולימפיאדות ובמונדיאלים במחצית הראשונה של ה- 120 היה לא פַּחוּת מזה שהיה טמון בהם לאחר מלחמת העולם ה- 2 מאז אולימפיאדת לונדון 1948 ואֵילך. מן המפורסמות הוא שאירועי הספורט החשובים האלה, המשחקים האולימפיים של הזמן החדש שהחלו ב- 1896 ב-יוון ומשחקי גביע העולם בכדורגל שתחילתם הייתה ב-אורוגוואי ב- 1930 ו-ריתקו לאצטדיונים ציבור גדול בכל במקום בו התרחשו רחבי תבל. אולם בהיעדר מצלמות טלוויזיה ובלא שידורים ישירים הוועדות המארגנות לא שִלְשֵלוּ לכיסם אפילו אגוֹרָה שחוּקה. באולימפיאדת לונדון 1948 שילמה רשות השידור הבריטית ה- BBC לוועד האולימפי הבינלאומי 1500 סטרלינג פאונד (כ- 3000 דולר) תמורת זכויות שידור והצילום של התחרויות. שידורי הטלוויזיה היו בחיתוליהם. ניתן היה לשָדֵר ישיר מהאִצטדיון האולימפי בלונדון רק ברדיוס מצומצם של כ- 130 ק"מ לאותם הצופים המעטים שהחזיקו בכלל בבתיהם מקלטי טלוויזיה. רק כ- 80000 (שמונים אֶלֶף) בתי אָב בריטיים מתוך עשרות מיליונים. הוועד האולימפי הבינלאומי לא גָבָה מעולם את התשלום הזעיר הזה  מ- BBC של 1948.

בחלוף 64 שנים תשלם רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC לוועד האולימפי הבינלאומי תמורת זכויות השידורים של אולימפיאדת 2012 כאמור סכום של 1.181000000 (מיליארד ומאה ושמונים ואחד מיליון) דולר. ביוני 2011 נאותה NBC לשלם סכום נוסף של 4.380000000 (ארבעה מיליארד ושלוש מאות ושמונים מיליון) דולר תמורת ארבעת האולימפיאדות העתידיות של משחקי החורף של סוצ'י 2014, משחקי הקיץ של ריו דה ז'אניירו 2016, משחקי החורף של 2018 בדרום קוריאה, ומשחקי הקיץ של 2020 בטוקיו – יפן. משהו מפחיד קרה למחירי שידורי הספורט במדיה האלקטרונית בפרק זמן קצר בן כמה עשרות שנים בלבד. מרהיב ומדהים לדעת שמנהיגות NBC שחתמה על חוזה השידורים ארוכי הטווחים והיקרים ב- 2003 ו- 2011 תחת המטרייה הכספית האדירה של גֶ'ף אימאֶלט נשיא התאגיד GE (ראשי תיבות של General Elctric), הייתה מסוגלת להתחייב על כמות ממון אדירה שכזאת תשע שנים לפני התחוללות האירוע עצמו. לא פחות מקסים ומדהים לדעת שהוועד האולימפי הבינלאומי מעניק אֵמוּן מוחלט להתחייבות הכספית ארוכת הטווח של רשת השידור האמריקנית NBC, ואימֵץ אותה אל חֵיקוֹ.

גופי הספורט הבינלאומיים הגדולים בעולם, IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי), UEFA (ההתאחדות האירופית לכדורגל), FIFA (התאחדות הכדורגל הבינלאומית), ו- IAAF (התאחדות הא"ק הבינלאומית) הפכו לעשירים וטבלו בנהרות של כסף ירוק. ככל שהלכה והתפתחה טכנולוגיית הטלוויזיה והשידור הפך לגלובאלי והמוני, הלכו וטפחו במקביל התשלומים אותם ביקשו גופי הספורט האלוּ עבור הזכות לצלֵם את התחרויות שהיו תחת חסותן. הכסף הגדול כבר התגלגל באירופה וארה"ב וגם באוסטרליה ויפן. היה צריך רק לאסוף אותו ולעשות זאת במהירות. מינויו של הספרדי חוּאָן אָנְטוֹנְיוֹ סָאמָארָאנְש המנוח ב- 1980 לנשיא הוועד האולימפי הבינלאומי במקומו של הלורד האירי מייקל קילאנין, העלה את יוקרת התנועה האולימפית, האיץ את תעשיית הממון האולימפי, והפך את IOC לגוף הספורט העשיר בעולם. הגוף האולימפי בלט מעל כולם בעוצמתו הכספית אך גם בעניין הרב שיצר סביב המשחקים. הספרדי חוּאָן אָנְטוֹנְיוֹ סָאמָארָאנְש היה פיגורת ספורט מוכשרת מאוד שניחנה בטביעת עין קוסמו – פוליטית מזהירה במציאות בינלאומית סבוכה. בראשו של הוועד האולימפי הבינלאומי ניצב בקיץ 1980 בפעם השנייה בלבד דמות כריזמטית ומוכשרת  מאז הופעתו ההיסטורית בסופה של המאה ה- 19 של הברון הצרפתי פייר דה קוברטיין מחדֵש המשחקים האולימפיים בעידן המודרני, ששימש בעצמו כנשיא הוועד האולימפי הבינלאומי עשרים ותשע שנים 1925 – 1896. פייר דה קוברטיין היה מנהיג אולימפי כריזמטי יוצא דופן שהיה בעצם מדינאי, מורה ומחנך בעל חזון. חואן אנטוניו סאמאראנש היה כלכלן מצליח.

נקודת המִפנה הכלכלית האמיתית התרחשה באולימפיאדת הקיץ של לוס אנג'לס 1984. שני אנשים מוכשרים סייעו בידי חוּאַן אָנְטוֹנְיוֹ סַאמָארָאנְש למַסְחֵר את הרעיון האולימפי, להיטיב עמו, ולהביא את אִרגון המשחקים להצלחה כלכלית כבירה. היו אלה הגרמני הוֹרְסְט דָאסְלֶר יו"ר חברת מוצרי הספורט המצליחה של  ADIDAS, ופּיטֶר יוּבֶּרוֹת' יו"ר הוועדה המארגנת של המשחקים האולימפיים של לוס אנג'לס 1984. שניהם יעצו לנשיא הוועד האולימפי למכור את זכויות החסות והפרסום למספר מצומצם של חברות בעלות מוניטין מסחרי עולמי שכונו "הספקיות האולימפיות" (Olympic Supporters). נבחרו כ- 30 חברות של מוצרים מפורסמים בעולם , ביניהן חברות כמו חברת המשקות Coca Cola, חברת כרטיסי האשראי VISA, חברת האלקטרוניקה PHILIPS ורבות אחרות. הוועד האולימפי הבינלאומי העניק להן בלעדיות מוחלטת תמורת החסות הכספית שלהן. לא היו כאן כפילויות. אם חב' קוקה-קולה הייתה בפנים, אזי פפסי – קולה נשארה בחוץ. השתתפותה של חב' וויזה במשחקי לוס אנג'לס לא אפשרה לחברות כרטיסי האשראי האחרות אמריקאן – אקספרס או חב' מאסטר – קארד לתת חסות למשחקים האולימפיים אף הן. חב' פיליפס מנעה את כניסתן של חברות האלקטרוניקה של יפן, וכן הלאה. פּיטֶר יוּבֶּרוֹת' עשה כסף גדול והכניס לקופת הוועדה המארגנת כ- 150 מיליון דולר.

רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC של רוּן אָרְלֶדְג' שילמה סכום עצום של 225.000000 (מאתיים עשרים וחמישה מיליון) דולר תמורת רכישת זכויות השידורים הבלעדיות של המשחקים שנערכו בלוס אנג'לס בקיץ 1984 אבל החזירה את ההשקעה באמצעות רווחים כספיים נאים שהניבו שידורי הפִּרסומות המסחריות בשישה עשר ימי האולימפיאדה. ABC שידרה 3729 פרסומות מסחריות על מסך הטלוויזיה שלה. הרשת גבתה תמורת כל פרסומת בת חצי דקה בתקופת השידורים האולימפיים כ- 260000 (מאתיים ושישים אֶלֶף) דולר. לצורך ההשוואה : בְּ- 1984 גבו רשתות הטלוויזיה הגדולות בארה"ב כְּ- 105000 (מאה וחמישה אֶלֶף) דולר בממוצע תמורת חצי דקת פִּרסומת בשידורי טלוויזיה רגילים. הפרש עצום לטובת הפרסומות האולימפיות. הציניקנים האמריקניים נטו ללגלג אז בגלוי על מוטו השידור של רשתות הטלוויזיה בארצם, ואמרו, שחומר השידור העיקרי הן בכלל הפִּרסומות המסחריות והשאר הוא Filler (חומר מילוי) שמשודר כדרך אגב בין הפרסומות. הטלוויזיה של רון ארלדג' חוותה באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 פסיעה אדירה אחת במסע אבולוציוני ארוך רווי דרמה, קסם, עוצמה, ויופי. כולם ראו את זה.

תזכורת: כלכלת כדורגל וכלכלה טלוויזיונית בעידן החדש של ה-Champions League במסגרת ניהולה של UEFA (התאחדות הכדורגל האירופית). להלן, מבט מוניטארי לשתי העונות של 2017/2016 ו-2018/2017 ב-"ליגת האלופות", וגם לעבר ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. בעונת הכדורגל של 2018-2017 הגדילה UEFA את סך הפרסים שלה לסך של 1.382700000 (מיליארד ושלוש מאות שמונים ושתיים מיליון ושבע מאות אלף) יורו.

1. תקציב הפרסים של ה- Champions League בעונת 2017 – 2016 עמד על 1.257000000 (מיליארד ומאתיים חמישים ושבע מיליון) יורו. הכלכלה המשגשגת הזאת נשענת על שני מקורות ראשיים של תשלומי פרסים קבועים הקרויים, "Fixed amount" ועל תשלומי זכויות שידורים של רשתות הטלוויזיה באירופה ובעולם כולו (לרבות מדינת ישראל) וקרויים "Market pool". בעונת הכדורגל של 2018 – 2017 הגדילה UEFA את סך הפרסים שלה לסך של 1.382700000 (מיליארד ושלוש מאות שמונים ושתיים מיליון ושבע מאות אלף) יורו. זה יהיה גם תקציב הפרסים של ה- Champions League בשתי העונות הבאות של 2019/2018 ו- 2020/2019.

2. בעונת 2017 – 2016 צברה אלופת ה- Champions League קבוצת ריאל מדריד הספרדית סך פרסים מצטברים בגובה של 89.500000 (שמונים ותשעה מיליון וחצי) יורו. הערך "Fixed amount" הניב לה 54.200000 יורו והערך "Market pool" העשיר אותה ב- 35.300000 יורו. סגניתה יובנטוס האיטלקית צברה סך פרסים מצטבר ע"ס 101.100000 (מאה ואחד מיליון ומאה אלף) יורו בשל תשלומי זכויות שידורים תלולים יותר של רשתות הטלוויזיה באיטליה. יובנטוס צברה סכום פרסים מצטבר בעונת 2017 – 2016 במסגרת ה- "Fixed amount" ע"ס של 51.100000 (חמישים ואחד מיליון) יורו ועוד 50.600000 (חמישים מיליון ושש מאות אלף) יורו במסגרת ה- "Maeket pool".

3. לקראת שלוש העונות של 2018/2017 + 2019/2018 + 2019/2020 הגדילה כאמור UEFA את תקציב הפרסים שלה ל- 872.000000 יורו במסגרת ה- "Fixed amount" ו- 510.000000 יורו במסגרת ה- "Maeket pool". תקציב פרסים כולל שנע סביב משהו כמו 4.148000000 יורו לשלוש עונות, כאמור. 

4. המיועדת להיות אלופת ה- Champions League לעונת 2018 – 2017 תשיג פרס כספי רק עבור ניצחון במשחק הגמר בגובה של של 15.500000 יורו. הסגנית (Runner up) תרוויח 11.000000 יורו.

5. הפוטנציאל הכספי של האלופה המיועדת של ה- Champions League ב- 2018 (כנראה ברצלונה, ו/או ריאל מדריד, ו/או באיירן מינכן, ו/או ליוורפול) הוא מרשים. האלופה המיועדת יכולה להשיג לאורך עונת 2018 – 2017 סכום מצטבר של 57.000000 – 54.000000 יורו במסגרת ה- "Fixed amount" ועוד סכום מצטבר של כ- 43.000000 יורו במסגרת ה- "Maeket pool". כלומר אלופת ה- Champions League של עונת 2018 – 2017 היא בעלת יכולת אפשרית להשיג סכום פרסים של 100.000000 יורו. מדהים. כלכלה מדהימה.

אנוכי מציץ בטבלת הרווחים הכספיים (במטבע euro) בסעיפים השונים של ריאל מדריד אלופת ה- Champions League בעונת 2017 – 2016 ושל סגניתה יובנטוס, ומוצא את עצמי נדהם כמה כסף ו-ממון שהופכים ל-זהב מתגלגלים שָם לעבר רגלי הנבחרות המנצחות והזוכות ב-תחרויות הכדורגל האלה (!).

ריאל מדריד                                               יובנטוס

דמי השתתפות      12.700000 יורו                                                        12.700000 יורו

שלב הבתים         6.000000 יורו עבור 3 ניצחונות  ו- 3 תוצאות תיקו      8.000000 עבור 5 ניצחונות ותוצאת תיקו אחת

זכויות שידורים       35.300000 יורו                                                       50.600000 יורו

שלב 1/8 הגמר      6.000000 יורו                                                         6.000000 יורו

שלב 1/4 הגמר      6.500000 יורו                                                         6.500000 יורו

שלב 1/2 הגמר      7.500000 יורו                                                         7.500000 יורו

משחק הגמר         15.000000 (למנצחת)                                              11.000000 (למפסידה)

ס"ה               89.500000                              101.100000

מן האמור לעיל, אמור להיות מובן מדוע כדורגלני עַל משגשגים כמו "המדרידאי" כריסטיאנו רונאלדו ו- "הברצלונאי" ליאו מסי ו/או כדורסלני עַל מצליחים כמו "הגולדן סטייטי" סטפאן קרי ו/או "הקליבלנדי" לברון ג'יימס, משתכרים משכורות עתק שנתיות בגובה של כ- 40.000000 (ארבעים מיליון) דולר למַעֵט הכנסות פנטסטיות שלהם מפרסומות. חברת ההלבשה וההנעלה האמריקנית "NIKE" חתמה לאחרונה חוזה המעניק ל- לברון ג'יימס 1.000000000 (מיליארד) דולר לכל ימי חייו רק כדי שינעל בפומבי את נעליה וילבש את גופיותיה. מועדון הכדורסל גולדן סטייט ווריורס חתם לאחרונה עם סטפאן קרי על חוזה של 200.000000 (מאתיים מיליון) דולר לארבע השנים הבאות של 2021 – 2017 כדי שימשיך לשחק בשורותיו. הדוגמאות רבות מספור.

שדרני ה- Off tube, נדב יעקובי + אבי מלר + בוני גינזבורג : 

אני אוהב אותם אולם מרחם עליהם. לא בגלל שהם משדרים Off tube את הכדורגל האירופי במסווה של עיתונאים שכאילו מדווחים מהשטח, אלא מפני שהם נעדרי אומץ לב להתייצב בקומה זקופה מול מפעיליהם ולומר להם, כלהלן : "עד כאן. לא עוד.". מגוחך שהנהלת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מתירה להם לציוותי השידור והפרשנים שלה לשדר ישיר מעמדות שידור באצטדיוני הכדורגל "טרנר" / באר שבע, "טדי" / ירושלים, "סמי עופר" / חיפה, ואחרים בארץ, אולם אוסרת עליהם לעשות את אותו הדבר מאצטדיוני אנפילד / ליוורפול, אליאנץ ארינה / מינכן, סנטיאגו ברנביאו / מדריד, נואו קאמפ / ברצלונה ואחרים ביבשת. נדב יעקובי + אבי מלר + בוני גינזבורג מהווים זה מכבר אייקון בשידורי הכדורגל של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. "…אמרת נדב יעקובי, אבי מלר, ובוני גינזבורג – אמרת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים…". וגם להפך. "אמרת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים – אמרת נדב יעקובי, אבי מלר, ובוני גינזבורג". אמירה מקובלת ונכונה. אולם נכון גם שמדובר ב- שלושה אופטיובניקים שמסתודדים ביודעין באולפן בהרצליה במסווה של עיתונאים הרחק ממוקדי ההתרחשויות ודנים, מדברים, מנתחים, מפטפטים, ומנענים בכובד ראש שעה ארוכה עד לעייפה בחג הפסח יחדיו עם מודי בר און ב- ענייני ה- Champions League. ממש כשם שרבי אליעזר, רבי יהושע, רבי אלעזר בן עזריה, ורבי עקיבא ורבי טרפון שהיו מסובין בליל הסדר בבני ברק והיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם רבותינו הגיע זמן קריאת שמע של שחרית. הרביעייה נדב יעקובי + אבי מלר + בוני גינזבורג + מודי בר און לא רק מעתיקה מהמוניטור ההרצליאני, אלא גם מורידה מהלוויין הכל יכול את הראיונות שעורכים עמיתיהם הנמצאים באצטדיון "אנפילד" בליוורפול עם שניים מגיבורי העלילה, המאמן המנצח יורגן קלופ ו- המאמן המנוצח פפ גוארדיולה. לחבר'ה האופטיובניקים המובסים האלה מערוץ הספורט מס' 55 בכבלים נותר רק לתרגם בהרצליה את הטקסטים של המרואיינים. הם, נדב יעקובי + אבי מלר + בוני גינזבורג, לעולם לא ישאלו ולא יראיינו פנים אל פנים את יורגן קלופ ופפ גוארדיולה. גם לא את כריסטיאנו רונאלדו ולא את ליאו מסי. השלישייה הזאת תקועה בהרצליה ו- נועדה להעתיק ולתרגם, בכפייה. אני מרחם על נדב יעקובי + אבי מלר + בוני גינזבורג, ואוהב אותם באותה מידה.

מודי בר און:

מדובר ב- מגיש ומנחה וותיק שמפעיל ומוביל מזה שנים רבות בתחפושת של ליצן חצר את אולפן הכדורגל של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. אינני אוהב שמדברים אליי בתנועות ידיים ו- עֲוָויוֹת פנים תיאטרליות פתטיות. מדובר בהגשה קלוקלת תיאטרלית וליצנית מגוחכת שלו, רווייה Over doing של נפנופי זרועות, תנועות כפות ידיים, נענועי הגוף, הבעות, קימוטי תווי פרצוף,  ומימיקת פנים – כפי שמחולל מודי בר און. אולם גם הוא למרות גיחוכו לא יכול להמעיט מכישרון יצירתם של גיבורי העלילה, כריסטיאנו רונאלדו וליאו מסי (ודומיהם). כש- מאיה רונן פונה אליי מהאולפן שלה אין היא משתמשת בסגנון ליצני. גם לא בוני גינזבורג, גם לא נדב יעקובי, גם לא אבי מלר, גם לא דניאל זילברשטיין, גם לא רותם ישראל, גם לא ניב רסקין, גם לא שי האוזמן, גם לא גור שלף, גם לא גיל ברק, גם לא אלי סהר.

רמי רוטהולץ:

מר רמי רוטהולץ כותב ב- "מעריב המוסף" ביום חומישי – 5 באפריל 2018 כלהלן : "…למונח שכונה יש קונוטציות שליליות. אני משוכנע שהשכונתיות היא סוד כוחה של בית"ר. כיף לשחקנים שָם כפי שלא היה להם באף מקום אחר. כדורגל שמשוחק בכיף נראה אחרת…". ואז בא המאמן ברק בכר וסותר באחת את חוות דעתו ו- מומחיותו של מר רמי רוטהולץ. קבוצתו הפועל באר שבע מביסה את בית"ר ירושלים (יום רביעי – 4 באפריל 2018, שידור ישיר בערוץ 55 בכבלים) בתוצאה 1:3 בליגת העל הישראלית, וצועדת בראש הטבלה במרחק של 4 נקודות מיריבתה.

בוני גינזבורג:

בוני גינזבורג מציג את מנצ'סטר סיטי מזה זמן כ- קבוצת כדורגל קטלנית מול ליוורפול. הוא שַח, אומר, ושונה שוב ושוב לצופיו כהַאי לִישָנָא בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים, את הטקסט הזה: "…מנצ'סטר סיטי היא קבוצת הכדורגל הכי טובה בעולם כרגע…". ב- Pre Game Show בטרם שריקת הפתיחה למשחק ליוורפול – מנצ'סטר סיטי במפגש הראשון בין השתיים ברבע הגמר של ליגת האלופות, הוא מהלל ללא קץ את איכות שורת ההתקפה שלה ובראשה הגרמני Leroy Sane. ואז בא מאמן קבוצת ליוורפול הגרמני יורגן קלופ וסותר באחת את חוות דעתו ופרשנותו של מר בוני גינזבורג. ליוורפול מביסה (יום רביעי – 4 באפריל 2018, שידור ישיר בערוץ 13 / "רשת") באצטדיונה "אנפילד" את מנצ'סטר סיטי 0:3 במפגש הראשון ביניהן בשלב 1/4 הגמר של ה- Champions League. איזה קטלנית, איזה הכי טובה בעולם, ואיזה נעליים.

ועוד דבר : בוני גינזבורג לא שימש פרשן פעיל לצדו של אבי מלר בעת שידור ה- Off tube הישיר של המשחק ליוורפול – מנצ'סטר סיטי 0:3. הפרשן היה שגיא כהן. ובכן, היה לו לבוני גינזבורג מספיק זמן בטרם כניסתו לאולפן המסכם את אירועי ליגת האלופות ביניהם הקרנת קטעי ה- Highlights של ליוורפול – מנצ'סטר סיטי 0:3 כדי לבצע כמה פעולות מתמטיות פשוטות על מנת למדוד את מהירות תנועת הכדור שבעט שחקן ליוורפול אלכס אוקסלייר צ'מברליין מטווח של 20 מטר בדקה ה- 21 של ההתמודדות לעבר אדרסון שוערה של מנצ'סטר סיטי, והוביל לכיבוש השער השני. סגנון התיאור והניתוח של בוני גינזבורג את שערו של אלכס אוקסלייר צ'מברליין, "…הבעיטה שלו היא חסרת סיכוי לשוער… הכדור מתלבש לו בעוצמה אדירה…", הוא סַפְרוּתִי מידי ואיננו מתמטי. הֵי בוני גינזבורג, רק רגע אחד : "עוצמה אדירה" היא מונח השוואתי יחסי. מאות אלפי צופים ואני בתוכם מעוניינים לדעת באיזה מהירות טס הכדור לשערו של אדרסון, ו-אשר נשא עליו את הכתובת "…הבעיטה שלו היא חסרת סיכוי לשוער…" (על פי דברי המשורר), ואומנם הכניע אותו. הֶרֶף לך בוני גינזבורג (וגם אבי מלר) מלהשתמש ב- ביטויים ספרותיים, כמו, "בעיטת תותח", "בעיטת פצצה", "בעיטת טיל", "בעיטה בעלת עוצמה רבה", "בעיטה אדירה", וכו'. דבר עובדות עם קהלך באמצעות מתמטיקה פשוטה של נתוני זמן + דרך + מהירות. הכדור שבעט אלכס אוקסלייר צ'מברליין עבר את כברת הדרך של 20 מטר עד שחצה את קו שערו של אדרסון, בזמן שנע בין 0.55 מאיות של שנייה אחת ל- 0.61 מאיות של שנייה אחת. כלומר הכדור יעבור דרך של 40 מטר בזמן של 1.2 שנייה, ו/או הכדור יחלוף מעל טווח של 2000 מטר בדקה אחת (60 שניות), ו- יכסה מרחק של 120000 (מאה ועשרים אלף) מטר ב- שעה אחת (60 דקות). כלומר, מדובר באמת בכדור קטלני מְכֻוָון היטב של אלכס אוקסלייר צ'מברליין שנע במהירות ממוצעת גבוהה מאוד של 120 קמ"ש.

הערה שלי (1) : החישוב הנ"ל שלי אודות זמן, טווח, ומהירות נעשה בתוך 15 שניות באמצעות מכשיר iphone פשוט. ערוץ הספורט מצויד בטכנולוגיה חדשנית שמסוגלת להעניק לשדרניו ופרשניו בתוך שבריר שנייה את נתוני מהירות טיסת הכדור על סמך זמן וטווח. על כל פנים, על פי האומדן שלי כי מדובר בטווח בעיטה של אלכס אוקסלייר צ'מברליין בכדור שממוקם 20 מטר משערו של אדרסון. כל טעות באומדן שלי והפחתה בטווח, תצמצם גם את המהירות הממוצעת של תנועת הכדור לעבר שערו של אדרסון. אם מדובר בטווח של 19 מטר (ולא ב- 20 מ') אזי המהירות הממוצעת של טיסת הכדור תפחת ותגיע ל- 114 קמ"ש. אם מדובר ב- 18 מ' (ושוב לא ב- 20 מ') אזי המהירות הממוצעת של טיסת הכדור תפחת עוד יותר ו- תעמוד על 108 קמ"ש. חשוב להדגיש כאן שההילוכים החוזרים של הטלוויזיה הבריטית בקצב של SSM (ראשי תיבות של Super Slow Motion) הדנים בביצוע מעורר ההתפעלות של אלכס אוקסלייר צ'מברליין, מעידים כי כל כוח הבעיטה שלו נוצל במלואו, ואכן, עבר דרך מרכז הכובד של הכדור. הכדור איננו מסתובב כלל באוויר על פי העדות הטלוויזיונית המצולמת. אלכס אוקסלייר צ'מברליין מימש את משימת בעיתטו הכוחנית (וגם מכוונת היטב) ואומנם כל כוח הבעיטה שלו שנובע מתנופת רגל טובה "ננעץ" במרכז הכובד של הכדור ושיגר אותו לאוויר ללא תזוזות. צריך להבין שהרֶגֶל (מסת משקלה כ- % 17 מסך משקלו של גוף האדם), איננה מכשיר / אֵיבָר מדויק כמו הַיָד, אף על פי כן רֶגֶל מאומנת יודעת לפעמים להיות מדוּדָה כפעולת הזרוע, ומצליחה לתרגם את תנופת התנועה הפוטנציאלית שלה לכוח קינטי שעובר דרך מרכז הכובד של המכשיר (כדור המשחק) ומניעה אותו במהירות לפנים ללא סטיות. מדידת כמות האנרגיה הטמונה בתנופת הרגל של אלכס אוקסלייר צ'מברליין מותנית במסת רגלו הימנית שבעטה בכדור, במהירות תנופתה, ובדינמיקה שלה. אחרית התוצאה הפיסיקאלית – ספורטיבית שהסתיימה בהבקעת שער מרשים, שווה להפרש בין האנרגיה הקינטית במצבה הסופי לבין האנרגיה הקינטית במצבה ההתחלתי, כפי שייצר אותה אלכס אוקסלייר צ'מברליין. מדובר בחוויה טלוויזיונית ופיסיקאלית. השער הזה של הליוורפולי אלכס אוקסלייר צ'מברליין באפריל 2018 מהווה נֶכֶס ביצועי, שמזכיר לי מאוד את שני שעריו של ההולנדי אָרִי הָאן שהובקעו בבעיטות "הסעה" מדויקות מטווחים בינוניים במשחקים של נבחרת הולנד נגד איטליה (שוער דינו זוף) וגרמניה (שוער ספ מאייר) במונדיאל ארגנטינה 1978.

הערה שלי (2) : לצורך השוואה : השער שכבש האוסטרלי צ'ארלי יאנקוס ב- 19 במארס 1989 באצטדיון ר"ג לרשתה של ישראל בבעיטה חופשית מטווח של 28 מטר בדקה ה- 71 של המשחק ההוא ישראל – אוסטרליה בקדם מונדיאל איטליה 90', צבר מהירות ממוצעת של 100 קמ"ש. הכדור שבעט עבר את כברת הדרך של 28 מטר וחצה את קו שערו של בוני גינזבורג, בתוך שנייה אחת (!).

הערה שלי (3) : בוני גינזבורג, היה פעם לפני 20 שנים פרשן אולפן שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בירושלים בעת מונדיאל צרפת 1998. שם פסע את פסיעותיו הראשונות. מאז עשה כמה צעדים גדולים במערכת ערוץ הספורט מס' 55 בה הוא משמש בּוֹרֶג מרכזי. בוני גינזבורג אמור לדעת שהפרשנות של רזי ותורת משחק הכדורגל איננה רק מקצוע ספרותי, אלא היא עשויה גם מידע בעל שכבות מתמטיות של היגיון הגיוני ומחשבה בהירה. הניתוח והפרשנות אודותיו אמורים להיעשות יותר באמצעות ניסוחים ברורים, קצרים, פשוטים, וחסכוניים, ופחות באמצעות קריאות התפעלות. בוני גינזבורג מאייש את עמדת הפרשנות שלו בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים על תקן של כירורג ולא כ- כותב פֵלִיטוֹנִים.

טקסט תמונה : אולפן מונדיאל צרפת 1998 בירושלים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 20 שנים. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : הפרשן בוני גינזבורג (בן 34 בתמונה) פוסע את פסיעותיו הראשונות בזירת הטלוויזיה, המנחה המוביל אורי לוי, משה גרטל (עומד), ושני האורחים הווטרנים נסים קיוויתי ויורם ארבל לשעבר שדרנים בכירים בחטיבת הספורט הטלוויזיונית בשידור הציבורי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אלי גוטמן אכזבה אחת גדולה. מאמן כדורגל כושל.

מר אלי גוטמן לשעבר מאמן כושל של נבחרת ישראל בכדורגל בשנים 2015 – 2001) משמש היום פרשן ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים (בעת כתיבת הפוסט). האיש מביע את דעתו ומשיא עצות מעצות שונות לכל דיכפין על כר הדשא, למאמנים ולשחקניהם כאחד, על תקן של יעני מומחה. אם הוא באמת ידען כזה כפי שהוא חושב על עצמו ו- רווי ביטחון עצמי, אז איך קרה שבתקופתו כמאמן לאומי הודחה נבחרת ישראל שלו כלאחר יד משני הקמפיינים של מונדיאל ברזיל 2014 וה- Euro של צרפת 2016. אישיות כדורגל ברמה נמוכה.

אורי אבנרי ז"ל (1).אחריתו מביישת את נעוריו:

הפוסט המגוחך שכתב אורי אבנרי (בן 95, היום) בביתו בתל אביב וכותרתו "אני מתבייש" (פורסם ב- "הארץ" ביום שלישי – 3 באפריל 2018) מבייש את נעוריו. בניגוד לאורי אבנרי, אנוכי אינני מתבייש בצה"ל שנשבעתי לו אמונים ב- 1956 והצהרתי כי נכון אני להקריב את חיי למען מדינת ישראל בעת שירותי הצבאי הקרבי בגדוד 12 של חטיבת גולני. אינני מתבייש בצה"ל בו שירתי בחמש מלחמות ב- 1956, 1967, במלחמת ההתשה ב- 1970, במלחמת יום הכיפורים ב- 1973, ובמלחמת לבנון ה- 1 ב- 1982. אינני מתבייש ב- צה"ל בשורותיו שירתי 35 שנים בצבא המילואים. אינני מופתע מדעותיו של אורי אבנרי. אני נדהם מ- דַלוּת כתיבתו, עוני רעיונותיו, ונימוקיו הרופפים העוטפים את ה- "אני מתבייש" שלו. אורי אבנרי איננו יודע לכתוב. חלש בהבעה. כתיבתו פתטית נוכח תיאור מצבה הצבאי – ביטחוני הרגיש של מדינת ישראל ש- שרויה במלחמה לחיים ולמוות עם ארגון הטרור העזתי חמאס. מעניין אותי לראות את אורי אבנרי נוטש את ביתו בתל אביב, מתייצב בקהיליות של קיבוצי כפר עזה, נחל עוז, בארי, גבולות, כיסופים, כרם שלום, זיקים, נירים, סופה, רעים, ומקריא להם את משנתו אודות מנהרות הטרור של החמאס. חלילה וחס לומר ולקרוא להם על פי הבנתו, "מנהרות טרור". יכול להיות כי מנהרות הטרור האלה שחופר החמאס לעבר יישובי ישראל ב- עוטף עזה נראות מתל אביב רק מנהרות של אופנה ויופי. את הפוסט הרופף שלו "אני מתבייש" מסיים אורי אבנרי במילים הללו : "…מהטמה גאנדי ומרטין לותר ניצחו בגדול. גם הפלסטינים ינצחו במערכה זו…". אורי אבנרי אל תבלבל את המוח. אין סיכוי. מהטמה גאנדי ומרטין לותר קינג צעדו תמיד בכל הפגנות המחאה ההן במדינותיהם, הודו ו- ארה"ב, בראש תומכיהם, ולבסוף שילמו בחייהם. שני הארכי טרוריסטים הפחדנים איסמעיל הנייה ויחיא סנוואר מתחבאים בשורות האחוריות של ארגון הטרור העלוב שלהם. הם לא נבחרו להנהיג את עמם בבחירות דמוקרטיות, אלא התייצבו בראשו בכוח הטוטליטריות, הנשק והזרוע, וההפחדה. אין להם שום כוונה לשכב על הגדר החוצצת בין היישובים הישראליים הפורחים בעוטף עזה לבין מולדת הטרור הענייה שלהם, ולהקריב את חייהם עבור תומכיהם. דמם בראשם. אורי אבנרי, חדל לספר מעשיות לקוראי "הָאָרֶץ".   

מלאו לי גבורות. אני בן קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. אבא שלי משה אלרואי ז"ל ממייסדי קיבוץ אפיקים בעמק הירדן ואבא של רעייתי אמיל תג'ר ז"ל מבוני העיר תל אביב שירתו ב- "הגנה". אנוכי שירתי בסדיר בשנים 1959 – 1956 ב- גדוד 12 של חטיבת "גולני". הייתי שָם בגדוד 12 של "גולני" טירון, מ"כ, קצין סג"מ (מפקד מחלקת טירונים ואח"כ קצין חבלה של הגדוד) ולבסוף סמ"פ. היו לי בתקופת שירותי הצבאי בן שלוש שנים ארבעה מג"דים (אורי בר-רצון, שמואל עמיר, אורי ביידץ', ויקותיאל "קותי" אדם) וארבעה מח"טים (חיים בן דוד, בנימין ג'יבלי, אהרון "ארווין" דורון, ו- אלעד פלד). בתום שירות קרבי קשה בן שלוש שנים עמוס אירועים חזרתי לקיבוץ אפיקים, הקיבוץ הטוב בארץ, כדי לעבוד את האדמה. להיות חקלאי, מספויני'ק ורפתן. סירבתי להצעת המח"ט האחרון שלי אלעד פלד לחתום קבע וללכת לקורס מפקדי פלוגות. בשום אופן לא רציתי להיות חייל מקצועי ומקצועני. נלחמתי כמו כל בני דורי בחמש מלחמות. ארבע נגד הצבא המצרי (ב- 1956, 1967, מלחמת ההתשה, ומלחמת יום הכיפורים ב- 1973), והאחרונה מלחמת לבנון ה- 1 נגד הארכי – טרוריסט יאסר עאראפת וארגון המחבלים שלו. ילדיי שירתו בצנחנים ו- "גבעתי". בתי שירתה בחמ"ל של פיקוד צפון בקריית שמונה. נכדי הבכור שירת שירות קרבי מלא ו- נלחם ב- שורות חטיבת הנח"ל "צוק איתן". נכד נוסף שלי (שחקן כדורסל מצטיין שגובהו 2.00 מטרים) התגייס עכשיו להנדסה קרבית ולא חיפש שום מפלט של ג'ובניק בשל גובהו וכישרונו הספורטיבי. שתי נכדות שלי (אחת סמלת ת"ש / תנאי שירות, והאחרת קצינה בחיל חינוך) שירתו שירות צבאי פעיל ומלא לאורך כל הדרך. כך חינכו אותי הוריי, בוני ומייסדי קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. ככה חינכנו רעייתי (שירתה בנח"ל) ואנוכי את ילדינו. כך מחנכים ילדינו את נכדינו. כשאנוכי מקשיב לבלבולי השכל הבכייניים של יאיר לפיד ברדיו גלי צה"ל באוזניהם של עמית סגל וירון דקל שני אימפוטנטים אודות נסיבות שירותו הצבאי הנעלמים וכו', אני פשוט מתנתק משלושתם. OK, כולכם יכולים לבחור ביאיר לפיד פוליטיקאי שקרן כראש הממשלה הבא שלכם. אנוכי שַם את הפתק שלי בקלפי לטובתה של ח"כ מרצ תמר זנדברג.

אורי אבנרי ז"ל (2). אחריתו מביישת את נעוריו: 

לפני כארבע שנים, ביום רביעי – 16 ביולי 2014 פרסם אורי אבנרי (אז בן 90) בעיתון "הָאָרֶץ", פוסט מופרך, מעוות, ומבולבל שכותרתו, "צ'רצ'יל המנוול", וכותרת המשנה שלו, "ווינסטון צ'רצ'יל השתמש בתושבי לונדון כדי להמשיך את מלחמתו". מדובר בפוסט נכלולי ומביש. מחורבן מאוד. לא מוצלח בלשון המעטה. מעוות, מבולבל, שגוי, מְקוֹמֵם, ומרתיח. מדובר במאמר המכפיש עד עפר את המנהיג האנגלי הדגול ווינסטון צ'רציל בתקופת מלחמת העולם ה- 2 בשנים 1945 – 1939. במאמר ההוא "צ'רצ'יל המנוול…ווינסטון צ'רצ'יל השתמש בתושבי לונדון כדי להמשיך את מלחמתו…", משווה אורי אבנרי את איסמעיל הנייה ואוכלוסייתו לווינסטון צ'רצ'יל ותושבי אנגליה ואת מדינת ישראל אפופה במיליטריזציה צבאית נאצית. מקומם, מפני שהוא נכתב אומנם ללא מורא אך רווי משוא פנים. עד 16 ביולי 2014 לא ידעתי כי אורי אבנרי לא רק משבש ביודעין את מהלכי ההיסטוריה אלא גם כותב לא טוב. פוסט תמוה, שגוי, לא מדויק, בלתי נכון, בו אורי אבנרי איננו מספר את האמת לקוראי "הָאָרֶץ". תמוה כיצד עורך "הָאָרֶץ" מר אָלוּף בֵּן ניאות להדפיס אז לפני כ- 4 שנים את הפוסט המופרך העלוב הזה, כנראה בגין מוניטין העבר של הכותב.

אנוכי בן קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. גדלתי כמו בני דורי לפני הרבה שנים על שלושה סלוגנים צנועים של הסתפקות במועט. א. "בקהיליית הקיבוץ כל אחד תורם על פי יכולתו ומקבל על פי צרכיו". ב. "לנצח ביושר ולהפסיד בכבוד בתחרויות הספורט" . ג. "הדבר החשוב במשחקים האולימפיים הוא לא הניצחון אלא ההשתתפות". עם שחרורי מצה"ל עשיתי הכרה בסוף שנות ה- 50 של המאה הקודמת עם סלוגן נוסף שהגה אורי אבנרי עורך השבועון "העולם הזה", "ללא מורא – ללא משוא פנים". הסלוגן מצא חן בעיניי. גיליון בודד של "העולם הזה" התגלגל מידי שבוע למועדון החברים של הקיבוץ. גיליון אחד שהיו לו מאות קוראים. מדובר היה בשבועון חדשות ורכילות ישראלי אנטי ממסדי בעל סממנים ראדיקאליים. למשל, אורי אבנרי כינה את השב"כ "מנגנון החושך". "העולם הזה" נקרא ע"י רבים בקיבוץ אפיקים בימים ההם של 1960 באופן לא פרדוקסלי משמאל לימין, מפני שעורכו אורי אבנרי ביסס את דוקטרינת האינפורמציה המשולבת שלו על פוליטיקה בפִתְחוֹ ועל רכילות עסיסית בסיומו. חלק ניכר מהעיתון הוקדש לשערוריות סקס, סנסציות של בגידות וגירושין של ידוענים, וצילומי עירום של נשים. חברי קיבוץ אפיקים שהיה בימים ההם מעוז של ראש הממשלה הראשון ושר הביטחון דוד בן גוריון , קראו כמעט כאיש אחד את העיתון "דָבָר", חלק מצומצם קרא גם את "על המשמר", אולם בשעות ערב ולילה מצאו אנשי תנועת העבודה במועדון החברים שלהם גם עניין וסקרנות במדור "רחל המרכלת" יותר ממאמריו המדיניים של עורך שבועון "העולם הזה". אני לא חושב שמישהו בקיבוץ שלי התעניין ולקח ברצינות את דעותיו הפוליטיות ותורתו המדינית של אורי אבנרי. הנאמנות של % 99 מחברי קיבוץ אפיקים הייתה נתונה באופן מוחלט לראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון. היו בקיבוץ אפיקים גם כמה מפ"מניקים ברי פלוגתה שהערצתם הוענקה דווקא ליעקב חזן ומיאיר יערי. אף על פי כן עובדה שהחברים פזלו לעבר "העולם הזה". רובם בגלוי. חלקם בסתר. אורי אבנרי ידע פעם לכתוב ו- ידע גם לערוך ולמכור ולשווק את ה- "אני מאמין" הפוליטי בעל סממנים רדיקאליים שמאלניים שלו באמצעות מִשְנָה סְדוּרָה של שילוב עם רכילות תל אביבית פרועה, ולא רק. אורי אבנרי החזיק בדעות פוליטיות של מיעוט קטנטן בארץ והבין שעיתונו "העולם הזה" איננו יכול להתפרנס על דעותיו אמירותיו. מֵידָע הרכילות , בעיקר הרכילות התל אביבית היה הדלק שהניע את קידום המכירות של "העולם הזה" בנקודות המכירה הראשיות שלו ברחוב דיזנגוף בתל אביב. בעשור ה- 60 של המאה הקודמת צבר "העולם הזה" פופלאריות שיא, והגיע לתפוצה של 25000 (עשרים וחמישה אלף) עותקים. "העולם הזה" יצא לאור בערבי שלישי בשבוע והברנז'ה התל אביבית עטה עליו כעל מוצאת שלל רב. העיר תל אביב הייתה המעוז של "העולם הזה" לא בגלל הפוסטים הפוליטיים של אורי אבנרי אלא כאמור בגלל מדורי הרכילות הנרחבים שלֻווּ בצילומי עירום רעשניים של נשים, רוויים רכילויות, וטבולים בסנסציות Sex. גם בתל אביב נקרא "העולם הזה" משמאל לימין. "העולם הזה" הפיק 25000 גיליונות שבועיים בשיאו, אולם פוטנציאל הקוראים שלו היה גדול בהרבה ו- נאמד ביותר מ- 500000 (חצי מיליון). 20 קוראים על כל גיליון. בשלב מסוים במחצית עשור ה- 60 של המאה הקודמת החליט אורי אבנרי (איש הגון ורדיקאל שמאלני) לרוץ לכנסת על סמך הפופולריות העיתונאית שלו. אמרת "העולם הזה" – אמרת אורי אבנרי (!) רשימתו "העולם הזה – כוח חדש" זכתה במנדט אחד בבחירות לכנסת השישית ב- 1965, ואורי אבנרי הפך ל- ח"כ מן השורה. בבחירות לכנסת השביעית ב- 1969 הכפיל הח"כ אורי אבנרי את כוחו. הוא ושלום כהן ייצגו עכשיו את מפלגת השמאל הרדיאלית בכנסת. ב- 1972 התחולל קרע בין השניים. הח"כ אורי אבנרי והח"כ שלום כהן רָבוּ ונפרדו לעַד. עורך ומו"ל "העולם הזה" אורי אבנרי לא היה טיפש, אבל גם לא העַם בישראל. רובם המכריע של אזרחי ישראל הדף ו- דחה לחלוטין את משנתו הפוליטית של אורי אבנרי. האומה לא ראתה בו מנהיג ולא נעליים. אורי אבנרי לא הצליח לנהל אפילו סיעה פוליטית זעירה בת שני ח"כים. זאת הייתה שירת הברבור הפוליטית של אורי אבנרי בכנסת. העם הדיח וסילק אותו מבית המחוקקים שלו. לפתע התברר שמר אורי אבנרי הוא אולי עיתונאי מוכשר, אולם איננו משיח ולא גאון פוליטי כלל ועיקר. הוא לא הצליח לשכנע במשנתו השמאלית הרדיקאלית את האומה בצדקת דרכו המדינית. מרבית תושבי מדינת ישראל ראו בו קוריוז, ובאמת ב- 1973 נעלם מהכנסת וחזר לכור מחצבתו העיתונאית ב- "העולם הזה".

כותרת ההדמיה המטופשת והמעוותת "צ'רצ'יל מנוול" של אורי אבנרי, בה מוּשְוֶוה המנהיג הבריטי הדגול והדמוקרט ווינסטון צ'רצ'יל בהשאלה מבולבלת מתחכמת ומטומטמת חוזרת ונשנית, ובהפוך על הפוך על הפוך, למנהיג הטרור החמאסי הרודן והבוגדני איסמעיל הנייה, היא השוואה מחורבנת ש- מעוררת תמיהה רבתי. אורי אבנרי מספר לקוראי "הָאָרֶץ" כי, "…הארכי טרוריסט ורוצח ההמונים, מחריבה של אירופה, קנצלר גרמניה הנאצית ה- פיהרר אדולף היטלר הציע ב- 1940 שלום למנהיג הדמוקרטי הדגול ראש ממשלת אנגליה ווינסטון צ'רצ'יל, אולם ווינסטון צ'רצ'יל דחה אותה מתוך מניעים אידיאולוגיים מטורפים, וכך גזר על בני עמו ייסורים שלא יתוארו…". אורי אבנרי טוען בפוסט "צ'רצ'יל המנוול" מ- 16 ביולי 2014, כי, "…במשך 5 שנים החזיק ווינסטון צ'רצ'יל את תושבי לונדון תחת אש בלתי פוסקת של מטוסים וטילים גרמניים והשתמש בהם כבמגן חי כדי להמשיך במלחמתו המטורפת. בשעה שתושבי לונדון היו חשופים לפצצות וטילים בלי "כיפת ברזל" הוא ווינסטון צ'רצ'יל התחבא במחילות מתחת לבניין ברחוב דאונינג 10…". עורך "הארץ" אלוף בן ניאות להעלות אז לפני כ- 4 שנים את הפוסט המופרך והעלוב הזה לאוויר ב- "הארץ", כנראה רק על סמך מוניטין העבר של אורי אבנרי ז"ל.

עוד טען אורי אבנרי ז"ל , "…ראש ממשלת אנגליה ווינסטון צ'רצ'יל החזיק את כל אזרחי בריטניה כבני ערובה. כאשר מנהיג גרמניה אדולף היטלר הציע לו בשנת 1940 הצעת שלום, הוא דחה אותה, מתוך מניעים אידיאולוגיים מטורפים, בעוד הוא יוצא מעת לעת מן המחילה שבה הסתתר, הצטלם ליד ההריסות בלונדון, וחזר למקומו הבטוח במחילות מתחת לבניין ברוב דאונינג 10…". קוראי "הָאָרֶץ" הצעירים עוד יכולים להאמין לו. עורך "הארץ" אלוף בן ניאות להעלות אז לפני כ- 4 שנים את הפוסט המופרך והעלוב הזה לאוויר ב- "הארץ", כנראה רק על סמך מוניטין העבר של אורי אבנרי ז"ל.

טקסט תמונה : הדמוקרט הדגול ווינסטון צ'רצ'יל ראש ממשלת אנגליה בתקופת מלחמת העולם ה- 2 בשנים 1945 – 1940, מושווה במטפורה מופרכת ומעוותת חוזרת ונשנית ובהפוך על הפוך ע"י העיתונאי אורי אבנרי למנהיג החמאס הטרוריסטי איסמעיל הנייה. אורי אבנרי מסר את האינפורמציה הבאה לקוראי "הארץ" ב- 16 ביולי 2014, כלהלן : "…ווינסטון צ'רצ'יל יצא מפעם לפעם מהמחילות שבהן הסתתר (כמו איסמעיל הנייה ברצועה, תוספת שלי) הצטלם ליד ההריסות וחזר למקום הבטוח שלו, אבל לתושבי לונדון אמר, "…בדורות הבאים יגידו שזאת הייתה שעתם היפה…".(סוכנויות). עורך "הארץ" אלוף בן העלה את הפוסט המופרך והעלוב הזה לאוויר של עיתון "הארץ", כנראה על סמך מוניטין העבר של כותבו.

אורי אבנרי ז"ל לא מספר לקוראי "הארץ" כי ב- 1 בספטמבר 1939 פתחה גרמניה הטרוריסטית במלחמה טוטאלית נגד פולין וכבשה אותה בתוך שישה שבועות בדם ואש ותימרות עשן. בירת פולין ווארשה וערים פולניות אחרות נמחקו. 2.000000 (שני מיליון) אזרחים פולנים נהרגו מתוך סך אוכלוסייה של 11.500000 (אחד עשר מיליון וחמש מאות אלף).

טקסט תמונה : ספטמבר 1939. מלחמת העולם ה- 2. ילד פולני שניצל מההפצצות הגרמניות מתועד בתוך הריסות העיר. (סוכנויות).

חודש קודם לכן באוגוסט 1939 נחתם הסכם אי התקפה בין גרמניה לרוסיה ע"י שר החוץ הנאצי יואכים פון ריבנטרופ לבין שר החוץ הרוסי וויאצ'סלאב מולוטוב. ההסכם שנודע כ – "הסכם ריבנטרופ – מולוטוב" נחתם באישורו כמובן של אדולף היטלר לצורכי הרגע בלבד והופר ע"י גרמניה הנאצית כשהיה לה כדאי ונוח ב- 22 ביוני 1941 כשה- וֶורְמָאכְט תקף במבצע צבאי ענק חסר תקדים בהיקפו את רוסיה (כונה בשם "מבצע בארבארוסה"). במלחמת העולם ה- 2 ההיא העקובה מדם, לא סיפר אורי אבנרי לקוראי "הָאָרֶץ" את ההשתלשלות ההיסטורית מבראשית וכי כבר באפריל 1940 כבשה גרמניה את דנמרק ו-נורווגיה ובמאי 1940 כבשה את בלגיה, לוקסמבורג, והולנד. אורי אבנרי לא סיפר לקוראי "הארץ" כי ביוני 1940 עקף ה- "וֶורְמָאכְט" את קו ההגנה "מָאזִ'ינוֹ" וכבש בסערה את צרפת. אורי אבנרי לא סיפר לקוראי "הָאָרֶץ" כי ב- 10 ביוני 1940 הצליחה ממשלת אנגליה בראשות ווינסטון צ'רצ'יל לפנות 340000 (שלושת מאות אלף וארבעים) חיילים בריטיים מחוף דָנְקֶרְק הצרפתי ולהשיבם לערי נמל אנגליות.

אורי אבנרי ז"ל מספר לקוראי "הארץ" כלהלן, "…ווינסטון צ'רצ'יל יצא מפעם לפעם מהמחילות שבהן הסתתר (כמו איסמעיל הנייה ברצועה, תוספת שלי) הצטלם ליד ההריסות וחזר למקום הבטוח תוך שהוא מבטיח לאזרחי אנגליה כי בדורות הבאים יגידו שזאת הייתה שעתם היפה…". אח"כ ממשיך אורי אבנרי וכותב כי לחיל האוויר הגרמני (תוספת שלי, כמו לחיל האוויר הישראלי) לא הייתה ברירה אלא להמשיך בהפצצות העיר לונדון (תוספת שלי, בדומה ל- חיל האוויר הישראלי שמפציץ את עזה) כשלדברי הגנרלים של ה- וורמאכט, ה- לופטוואפה איננו מפציץ מטרות אזרחיות אנגליות אלא מפציץ מטרות צבאיות מובהקות כגון בתים פרטיים של חיילים בריטיים שבהם נערכו ישיבות וניתנו פקודות (תוספת שלי, כמו חיל האוויר הישראלי שמפציץ בתים של ראשי החמאס בעזה). מדובר בפוסט הזוי, מקומם, ושגוי שמְעַוֵות את ההיסטוריה בעזרת פרטים ו- דימויים מטומטמים וכתיבה היסטורית בהפוך על הפוך על הפוך. העַם הגרמני לא היה יכול להפיל את הרודן המטורף אדולף היטלר מפני שהקנצלר – פיהרר היה מוקף באין סוף טבעות הגנה של ה- גֶסְטָאפּוֹ (Gestapo). אפילו בשיא הפופולריות שלו ב- אולימפיאדת 1936 בעת נסיעתו יחדיו עם הפמליה שלו ברחובות ברלין ב- 1 באוגוסט 1936 בדרך לאצטדיון האולימפי כדי לפתוח חגיגית בטקס רב רושם את המשחקים האולימפיים, אובטח ונשמר אדולף היטלר מפני בני עמו, ע"י 40000 (ארבעים אלף) אנשי ביטחון הפנים לובשי המדים השחורים והחמושים של ה- Gestapo. הדיקטטור אדולף היטלר שימש כל הזמן יעד להתנקשות ע"י מתנגדיו אולם אובטח ונשמר היטב ע"י יחידות הגסטאפו בפיקודם של ראשי ה- SS היינריך הימלר וריינהארדט היידריך.

טקסט תמונה : 1 באוגוסט 1936. אולימפיאדת ברלין 1936. אדולף היטלר (במכונית המובילה עומד משמאל) בלוויית הפמליה הגדולה שלו חולף על פני שער ברנדנבורג ב- "Via Triumphalis" בעיר ברלין במסעו המלכותי במכונית מרצדס מפוארת לעבר האצטדיון האולימפי המרכזי, שם ייערך בעוד שעה קלה טקס הפתיחה רב רושם של האולימפיאדה ה- 11 במניין הזמן החדש. 40000 (ארבעים אלף) אנשי גסטאפו של ה- S.S. (שירות הביטחון הפנימי הידוע לשמצה של גרמניה הנאצית בראשות האובר גרופן פיהרר היינריך הימלר) יחדיו עם המשטרה הגרמנית אבטחו את המסע האולימפי של הרודן הנאצי הקנצלר – פיהרר אדולף היטלר ימ"ש. לשום אזרח גרמני מתנקש פוטנציאלי כלשהו, לא היה סיכוי להבקיע את טבעת הביטחון של ה- SS הנאצי והמשטרה הגרמנית שסוככו עליו, ולהגיע בסמוך אליו גם בהופעותיו הפומביות. לא ב- עִתוֹת שלום, וודאי לא בעת אירועי מלחמת העולם ה- 2 בשש השנים של 1945 – 1939 שהמיטה הרס, הרג, וחורבן כבדים על אזרחי ארצו, כ- 9.000000 חיילים ואזרחים הרוגים. (מקור : OLYMPIAZEITUNG 1936).

בשלהי הפוסט "צ'רצ'יל המנוול" כפי שפורסם ב- 16 ביולי 2014 ב- "הארץ" כותב אורי אבנרי ז"ל, כלהלן, "…המטרה המוצהרת הייתה להשמיד את תעשיית המלחמה הגרמנית, אך דווקא זו לא נפגעה. המטרה האמיתית הייתה להטיל אימה על האוכלוסייה האזרחית כדי לגרום לה לסלק את מנהיגיה ולהיכנע…וזה לא קרה…המרד היחידי נגד אדולף היטלר בוצע דווקא ע"י הקצינים הבכירים (ונכשל)…האוכלוסייה האזרחית לא התקוממה, אלא להפך, באחד מנאומיו נגד "טייסי הטרור", הצהיר שר התעמולה יוזף גבלס, "הם יכולים להשמיד את רכושנו, אבל לא לשבור את רוחנו…". לא נכון. שום דיקטטורה צבאית טוטליטרית (מאובטחת ע"י שירות ביטחון פנימי ברמה ואיכות של הגסטאפו) לא הובסה מעולם ע"י אזרחי מדינה כלשהי בשעה שהם מוכים, רעבים, וסובלים אבדות עצומות וכבדות בנפש ורכוש. עשרות ערים גרמניות נמחקו מהמפה לרבות 9.000000 (תשעה מיליון) חיילים ואזרחים הרוגים. מדהים כיצד עורך "הארץ" מוריד פוסט מופרך שכזה לדפוס, כנראה בשל ההערכה למוניטין העבר של הכותב.

אורי אבנרי ז"ל, מסיים את הפוסט שלו וקובע בטקסט כלהלן, "…גרמניה לא נכנעה עד הרגע האחרון ממש. מיליוני טונות של פצצות לא הועילו, הם רק חיזקו את מורל התושבים ואת נאמנותם למנהיגיהם…". אינפורמציה לא נכונה. הקנצלר – פיהרר אדולף היטלר המטורף לא נכנע, אולם גרמניה החרבה וההרוסה שלו, מדינה שאיבדה במלחמת העולם ה- 2 כ- 9.000000 (תשעה מיליון) חיילים ואזרחים הרוגים ועוד מיליונים פצועים, נכנעה גם נכנעה זמן רב לפני ה- 8 במאי 1945. מדהים כיצד אורי אבנרי מסוגל לרשום מידע היסטורי אבסורדי, מעוות, ולא נכון שכזה : "…גרמניה לא נכנעה עד הרגע האחרון ממש. מיליוני טונות של פצצות לא הועילו, הם רק חיזקו את מורל התושבים ואת נאמנותם למנהיגיהם…". לא פחות מדהים כיצד עורך "הָאָרֶץ" מר אלוף בן אישר אז לפרסום את הטקסט הנ"ל בעיתון "הָאָרֶץ" מתאריך 16 ביולי 2018. יתירה מזאת : אורי אבנרי לא מספר לקוראיו כי שני המטורפים המובסים והפחדנים האלה במסווה של מנהיגים, אדולף היטלר ויוזף גבלס, לא התייצבו בתום המלחמה בפני עמם המוכה כדי להסביר ולנמק את מדיניותם המלחמתית ואת שאיפת רעיון ההקמה של הרייך ה- 3 ל- 1000 (אלף) שנים, שהביאו בסופו של דבר לאסון וחורבן המדינה הגרמנית במלחמת העולם ה- 2 במשך 6 שנים בין 1939 ל- 1945, מלחמת השמד נוראית שהסבה לגרמניה אבדות בנפש ורכוש חסרות תקדים, 9.000000 (תשעה מיליון) חיילים ואזרחים הרוגים ועוד מיליוני פצועים, ועשרות ערים שנמחקו מהמפה. אדולף היטלר ויוזף גבלס הנבזים והפחדנים ברחו מהמערכה ומאחריותם לאסון הנורא שהמיטו על האומה הגרמנית והתאבדו בבונקר שלהם בברלין. אדולף היטלר לא נפרד מעמו אלא רק מאהובתו אווה בראון. המנוול ורוצח ההמונים דפק לעצמו כדור בראשו בירי אקדח. עם יוזף גבלס שר התעמולה הארסי זה היה קצת יותר מסובך. לו ולאשתו מגדה היו 6 (שישה) ילדים קטנים. שני ההורים המנוולים הרדימו את ששת ילדיהם לנצח באמצעות זריקות רעל ואח"כ התאבדו בעצמם. מה זה צריך להיות הסיום המופרך הזה בפוסט המופרך ההוא מ- 16 ביולי 2014 של אורי אבנרי,  "…גרמניה לא נכנעה עד הרגע האחרון ממש. מיליוני טונות של פצצות לא הועילו, הם רק חיזקו את מורל התושבים ואת נאמנותם למנהיגיהם…".

טקסט תמונה : 1945. ראש ממשלת אנגליה הדגול ווינסטון צ'רצ'יל (במרכז, חובש כובע קצינים ולובש מעיל צבאי בהיר ארוך) יחדיו עם פילדמארשאל  מונטגומרי (משמאל, חובש כומתה שחורה עם שני סמלים) וחיילים וקצינים נוספים, חוצים את נהר הריין הגרמני. זהו אותו ווינסטון צ'רצ'יל שאורי אבנרי ז"ל ההוא כתב אודותיו בפוסט "צ'רצ'יל ה-מנוול" בעיתון "הארץ" מתאריך 16 ביולי 2014, "…הוא החזיק את כל תושבי בריטניה כבני ערובה…הוא עצמו התחבא במחילות מתחת לבניין ברחוב דאונינג 10…הוא דחה ב- 1940 את הצעת השלום של מנהיג גרמניה אדולף היטלר, וכך גזר על בני עמו ייסורים שלא יתוארו…מפעם לפעם יצא מן המחילה שבה הסתתר, הצטלם ליד ההריסות, וחזר למקום הבטוח…", אבל לתושבים אמר, "בדורות הבאים יגידו שזאת הייתה שעתכם היפה ביותר…". (סוכנויות).

היסטוריונים כמו איאן קרשו (Ian Kershaw) מדווחים על עובדות שונות לחלוטין מאלה של אורי אבנרי. נכון שאוכלוסיית גרמניה שרדה את מלחמת העולם ה- 2 ואת שלטונו הטוטליטרי – דיקטטורי המטורף של היטלר אולם אוכלוסייה אזרחית חסרת הגנה מופצצת מהאוויר, מובסת, ומושמדת לעולם איננה תומכת במנהיג שמוביל אותה להרס טוטאלי, אבדון מוחלט, ו- 9.000000 חיילים ואזרחים גרמניים הרוגים. גם אוכלוסיית עזה איננה נאמנה לשני מנהיגיה איסמעיל הנייה ויחיא סנוואר. מדובר ב-כאילו נאמנות אזרחית שנובעת מפחד הזרוע. הבעת אמון ועצרות המוניות שנערכו בעבר ברצועת עזה ע"י אוכלוסייה ענייה ומובסת בעד איסמעיל הנייה ושלטונו כמו גם התמיכה המלאכותית העכשווית והבלתי אמיתית בו, נעשות בכוח תחת איומים של המשטר הטרוריסטי ה-איסלאמי המזוין בנשק ברצועה. איסמעיל הנייה איננו דמוקרט ולא נבחר לתפקידו בבחירות חופשיות נקיות. תמונות עצרות התמיכה בו ברצועה בעבר מזכירות את ההתלהבות והתמיכה העממית של האומה הגרמנית בקנצלר אדולף היטלר ובמשטר הנאצי בראשית מלחמת העולם ה – 2, כשתקופת ה- "בליצקריג" באירופה נראתה כפיקניק וימי תהילה. החל מ- 1943 התרופפה התמיכה וההערצה לאדולף היטלר לחלוטין והפכה ל- מלאכותית ואכולת ספקות. ואם בכל זאת הייתה כזאת, היא נעשתה בכוח ע"י הזרוע לביטחון פנים של הגסטאפו. החל מ- 1943 הורו ראש ממשלת אנגליה ווינסטון צ'רצ'יל ונשיא ארה"ב פרנקלין דילנו רוזוולט לחילות האוויר שלהם לתקוף 25 (עשרים וחמש) ערים גרמניות כדי לפגוע נואשות באוכלוסייה אזרחית, בנפש, במורל, וברכוש : ברלין, קלן, דורטמונד, דרזדן, דיסלדורף, אסן, פרנקפורט, המבורג, לייפציג, מינכן, בוכום, ברמן, חמניץ, שטטין, דסאו, דואיסבורג, האגן, האנובר, קאסל, קיל, מאיינץ, מגדבורג, מאנהיים, נירנברג, ו- שטוטגארט. 1.300000 (מיליון) אזרחים גרמניים נהרגו בהפצצות הכבדות. 300000 (שלוש מאות אלף) מתוכם מתו מרעב ומחלות. 7.500000 (שבעה מיליון וחמש מאות אלף) אזרחים גרמניים נותרו ללא קורת גג והפכו לחסרי בית. לכך צריך להוסיף 4.400000 (ארבעה מיליון וארבע מאות אלף) חיילים גרמנים הרוגים במלחמת העולם ה- 2 בין 1939 ל- 1945. סך אבדות גרמניה הנאצית בנפש בהנהגת הקנצלר המורף אדולף היטלר במלחמת העולם ה- 2 היו עצומות ונאמדו בין 5.500000 (חמישה מיליון וחצי) לבין 6.900000 (שישה מיליון ותשע מאות אלף). אומדנים מאוחרים וחמורים יותר קובעים כי גרמניה הנאצית איבדה במלחמת העולם ה- 2 בין 1939 ל- 1945 כ- 9.000000 (תשעה מיליון)חיילים ואזרחים הרוגים.  בין % 7.9 ל- % 10.0 מהעם הגרמני הושמד במלחמת העולם ה- 2 בין השנים 1945 – 1939. בתחילת מלחמת העולם ה- 2 בספטמבר 1939 מנתה אוכלוסיית גרמניה 69.300000 (69 מיליון ושלוש מאות אלף) תושבים. לא ייתכן כי הנתונים החמורים, המזעזעים, והמדהימים האלה חיזקו את מורל תושבי גרמניה ואת נאמנותם לדיקטטור אדולף היטלר ולהנהגה הנאצית ולדוקטרינה הנאצית המטורפת שלהם אודות קוממיות הריך ה- 3, זאת שהביאה הרס נוראי ואבדות עצומות בנפש ורכוש לאומה הגרמנית, כפי שטוען אורי אבנרי בפוסט שלו בעיתון "הָאָרֶץ" מיום רביעי – 16 ביולי 2014 "צ'רצ'יל המנוול". אין שום אפשרות הגיונית שהאוכלוסייה העזתית השְדוּפָה והענייה וחסרת כל, רוחשת ביוזמתה אהדה כלשהי להנהגה המטורפת הרדיקאלית, הטוטליטארית, והמופללת של החמאס בראשות איסמעיל הנייה ויחיא סנוואר. אם האוכלוסייה הקמלה הזאת בכל זאת מביעה הערכה ב- נהי, בכי, צעקות, ודגלים הרי שהדבר נעשה בשל סוגסטיה אוטומטית הנובעת מפחד של האזרחים מפני ההנהגה הטוטליטרית, ולא בגלל היגיון דמוקרטי. לא היה שום סיכוי בשעתו כי העם היפני הצייתן יתמוך בכת הצבאית הצבאית הטרוריסטית המטורפת שלו לאחר הטלת שתי פצצות האטום האמריקניות על הירושימה (Hiroshima) ו- נאגאסאקי (Nagasaki). ב- 6 ו-8 באוגוסט 1945. 

טקסט תמונה : 1944. מלחמת העולם ה- 2. הצילום הזה מתעד את הריסות העיר הגרמנית דרזדן (Drezden) שהוחרבה עד היסוד ע"י הפצצות שיטתיות של חילות האוויר של בנות הברית. (סוכנויות).

לא ייתכן כי אוכלוסייה אזרחית רעבה וחסרת מגן, נשים, זקנים, וטף ו- אימהות וילדיהן מופצצת ומושמדת תדירות לאורך שנים, תגלה אהדה ותמיכה במנהיג המטורף שלה שמוביל אותה להרס ואבדון מוחלט, גם אם מדובר בקנצלר – פיהרר כריזמטי כ- אדולף היטלר. אין דבר כזה. לא יכול להיות כדבר הזה. 

פרופסור גור אלרואי (הבן שלי) היום, דיקן הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת חיפה מוסיף כדלקמן : "במשטרים טוטליטאריים איש אינו יודע מה הם בדיוק רחשי הלב של העם. רובם מפוחדים ואינם משמיעים דעה ועל כן הטיעון של מר אורי אבנרי שהעם הגרמני תמך באדולף היטלר בזמן ההפצצות הוא טיעון מופרך מן היסוד ואין לו על מה להסתמך. קורבנות ההפצצות הגרמניים ע"י חילות האוויר של בעלות הברית הן בראש ובראשונה קורבנות ה-היטלריזם ודוקטרינת המלחמה ה-היטלראית. אל לאויב לחשוב שהוא יכול לפגוע ב-אוכלוסייה האזרחית של שכנותיו ולצפות שהאוכלוסייה שלו לא תפגע. אורי אבנרי שכח לציין עובדה היסטורית מדהימה מדינות דמוקרטיות לא הפסידו מעולם לרודנים ולמשטרים טוטליטאריים. הן תמיד סיימו אותן שידן על העליונה. ווינסטון צ'רצ'יל, פרנקלין דילנו רוזוולט, והארי טרומן הם המנצחים הגדולים של מלחמת העולם ה- 2. לא צריך להיות הוגה דעות גדול כדי להבין מה היה קורה לו גרמניה הנאצית ובנות בריתה הפשיסטיות היו מנצחות".

אני מביא לידי קוראי הבלוג את מאמרו התמוה, המעוות, המתוחכם, הסוּפֶּר – מטפורי, המופרך והמכפיש, "צ'רצ'יל  המנוול", של העיתונאי הוותיק אורי אבנרי, כפי שפורסם בעיתון "הארץ" ביום רביעי – 16 ביולי 2014. כל אחד רשאי להסיק את המסקנות האישיות שלו. מדובר בפוסט מופרך שנשען על מטפורה מבולבלת ומגוחכת חוזרת ונשנית בהפוך על הפוך על הפוך ובעובדות היסטוריות שגויות לחלוטין. מוזר ומביך שדווקא אחד מאבות העיתונות המודרנית במדינת ישראל כתב פוסט כל כך תמוה, מגוחך, ומבולבל. מתמיה גם שעורך "הָאָרֶץ" מר אָלוּף בֵּן מוציא לאור מאמר מגוחך ומבולבל ושגוי בעובדות היסטורית שאוזכרו ו/או שהועלמו מהקורא, רק מפני שלכותב קוראים אורי אבנרי.

ראה "הארץ" מ- יום רביעי – 16 ביולי 2014 . עיתון "הארץ". מאמרו המופרך, התמוה, והמבולבל של העיתונאי הוותיק אורי אבנרי , "צ'רצ'יל ה-מנוול".

גדעון לוי:

כמה ימים לאחר שעוד אחד מעשרת נכדיי ונכדותיי היקרים התגייס לצה"ל, ליחידת הנדסה קרבית, פרסם מר גדעון לוי בעיתון "הארץ" (יום ראשון – 1 באפריל 2018) בהשראת העורך שלו אלוף בן פוסט וכותרתו, "צבא הטבח לישראל". כותרת נבזית ונכלולית. דעתי אודות גדעון לוי המביש והנכלולי ידועה היטב ל- 700000 (שבע מאות אלף) קוראי הבלוג. אני חתום על עיתון "הארץ" מזה 49 (ארבעים ותשע) שונים. שמחתי לראות ביום שלישי – 3 באפריל 2018 במדור "מכתבים למערכת הארץ" כי שני הקוראים מר חובב גבעתי מבנימינה ומר איתמר שקד מתל אביב שותפים לחוות דעתי אודות אותו העיתונאי הדַל שקוראים לו גדעון לוי.

קובי מידן:

קובי מידן איש רדיו גלי צה"ל הפסיד שוב. הוא התנצל בפני מפקד גלי צה"ל החדש שמעון אלקבץ על אמירתו האישית שלו ב- Facebook, "אני קובי מידן מתבייש להיות ישראלי", בגין אירועי עזה, בתירוץ "…לא התכוונתי…" וכו', והפסיד את כבודו. קובי מידן הוא איש פחדן חסר אופי ועמוד שדרה. אילו היה בו שמץ של מוּסָר, היה מתפטר ולא מתבזה.

הימים ההם והאלה : קבוצת הכדורסל הכושלת והמשעממת הזאת של מכבי ת"א רוויה ב-אֵין סוף שחקנים זרים וקנויים-הפכה זה מכבר ל-שִימָמוֹן טֶלֶוִויזְיוֹנִי נעדרת מִדְרוּג ו-Rating וחסרת עניין (אנוכי מדבר בשם עצמי).   

מכבי ת"א הפסידה אמש ב- וולנסיה (יום שישי – 6 באפריל 2018) לקבוצה הספרדית וולנסיה המחזור ה- 30 של ה- Euroleague בתוצאה 84:87, וסיימה את העונה האירופית. מכבי ת"א הייתה פעם פאר מועדוני הכדורסל במדינת ישראל. בשורותיה שיחקו זכריה עופרי, אברהם שניאור, רלף קליין, יהודה "קנבוס" ווינר, מנחם קורמן, דוד פריש, תנחום כהן מינץ, ומאוחר יותר גם סבי בן בסט, חיים שטרקמן, טל ברודי, מיקי ברקוביץ', מוטי ארואסטי ועוד רבים אחרים וטובים. היום מכבי ת"א היא קבוצה כדורסל מובסת שמושתתת על שכירי חרב. היום הם כאן. מחר הם ישחקו בקבוצה אחרת, זאת שתעטוף אותם ביותר דולרים. רבים מאוהדיה של מכבי ת"א תוהים מה יקרה בעונה הבאה ? איזה הרכב שחקנים יאייש את שורות המועדון ? האם מדובר שוב בשחקני יבוא חדשים ו/או שֶמָא הכוונה להתבסס על ההרכב של עונת הכישלון 2018 – 2017 ? האם המאמן הקרואטי הידען נוון ספאחיה יישאר ?

טקסט תמונה : הימים ההם – הזמן ההוא. אלו הן ראשית שנות ה- 50 של המאה הקודמת. המאמן יהושע רוזין מתדרך את שחקני הכדורסל של מכבי ת"א באחד ממשחקי הדרבי התל אביבי במגרש הישן של בית מכבי ת"א (ליד קולנוע "אוריון" הישן בתל אביב). הישגיה הגדולים של מכבי ת"א בימים ההם – בזמן ההוא נשענו על הרכבי שחקנים קבועים ומינימום שינויים.  זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : אברהם שניאור (1.85), עמנואל ברדן (החליף לכמה רגעים את רלף קליין), יהודה ווינר "קנבוס", מנחם קורמן, המאמן יהושע רוזין, וזכריה עופרי (הגבוה בשחקני הקבוצה בעת ההיא, 1.91 מ'). (התמונה באדיבות מנחם קורמן ומשפחת רוזין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). הערה : סייע לי בזיהוי הנוכחים בתמונה מנחם קורמן.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

ראש הממשלה בנימין נתניהו בילף את אזרחי מדינתו בעניין "מתווה הפליטים".

שרת התרבות והספורט מירי רגב:

הזמנת נשיא הונדורס מר חואן אורלאנדו הרננדז ע"י שרת התרבות והספורט מירי רגב כדי להדליק משואה בטקס הדלת המשואות בערב יום העצמאות ה- 70 למדינת ישראל, היא מעשה כשר אבל מלוכלך ו- מסריח. גב' מירי רגב עסקנית פוליטית ירודה ורדודה מצטיירת כמלקקת מקצועית לראש הממשלה מר בנימין נתניהו. לא בסדר. מדובר בסקנדל רבתי בשערורייה לאומית.

יצחק שוּם. חובבן.

התמוטטות של מועדון הכדורגל של הפועל כפר סבא, עד לפני זמן מה קבוצת צמרת בליגה הלאומית בעונת 2018 – 2017, היא עונשו של יצחק שום ה- Owner החובבן והמתנשא של קבוצת הכדורגל הפועל כפר סבא. זאת מפני שפיטר ללא כל סיבה מקצועית את המאמן המצוין מאסי דגו שהוביל על דעת עצמו ובידע של עצמו את הפועל כפר סבא למקום ה- 1 בליגה הלאומית בדרכה להעפיל חזרה לליגת העל. מאז פיטוריו של מאסי דגו ע"י יצחק שום בגלל תירוצי אגו קטנוניים של בעל הבית, הולכת הפועל כפר סבא מ- דחי אל דחי.

מילות סֵיפָא הנוגעים וקשורים ל-יָמִים ההם מ-נִבְכֵי הֶעָבָר שחלף לבלי שוב. דברי הימים ההֵם בתולדות השידור הציבורי התרחשו לפני שנים רבות אולם שיני הזמן לא נגסו בעובדות האֶמֶת ההן גם מפני שהמסמכים המצ"ב מהווים תעודות ביטוח, ו-אֵינָם מאפשרים להֵן לעובדות האמת להשתבש (!).  

טקסט תמונה : המחצית השנייה של עשור ה- 70 במאה שעברה. לפני 49 שנים. הטלוויזיה הישראלית הציבורית. אנוכי (בתווך) בין שני עוזריי המצוינים והמסורים לעבודתם, אריה שגיא מימין, וחיים גן טוב משמאל, באחת מעמדות השידור של "מבט ספורט" הטלוויזיונית בעֵת שידור ישיר של תחרות כדורעף. אשנה ואוסיף : אריה שגיא וחיים גן טוב היו שני אנשי טלוויזיה מעולים ועוזרים ומסייעים מצוינים. בלתי נשכחים עבורי. שניהם פנו בסופו של דבר לקריירות ו- תחומי עיסוק שונים בתכלית מהטלוויזיה. בלעדיהם ושכמותם היה קשה הרבה יותר להעפיל לפסגה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : סתיו 1976. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 48 שנים (בעת כתיבת הפוסט הזה). התקופה ההיא עֶרֶש שנות עבודתי בחטיבת הספורט של דן שילון ואלכס גלעדי ב- טלוויזיה הישראלית הציבורית. התמדה, דבקות במשימה, ושגשוג במקצוע שלי היו מותנים ו- בנויים מהמון מרכיבים. בראשם המשפחה שלי. לעולם לא הייתי יכול להעפיל לאן שהעפלתי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ללא משפחתי, רעייתי ו-ילדיי. בתמונה : אנוכי ושלושת ילדיי הקטנים מימין רוֹעִי (בן 11), הָגָר (בת שלוש), וגוּר (בן שמונה). התמונה צולמה ע"י רעייתי יעל תג'ר בדירתנו דאז, ברחוב משמר הגבול 5 ברמת אשכול בירושלים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

טקסט תמונה : סתיו 1976. התקופה ההיא עֶרֶש שנות עבודתי בחטיבת הספורט של דן שילון יבד"ל ואלכס גלעד ז"ל ב- טלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא. התמדה, דבקות במשימה, ושגשוג במקצוע שלי היו מותנים ו- בנויים מהמון מרכיבים. בראשם המשפחה שלי. לעולם לא הייתי יכול להעפיל לאן שהעפלתי בטלוויזיה ללא משפחתי רעייתי וילדיי. בתמונה : רעייתי ואנוכי ושני ילדינו הקטנים מימין, הגר (אז בת שלוש), וגור (אז בן שמונה). התמונה צולמה ע"י בנינו הבכור רועי (אז בן 11) בדירתנו ברחוב משמר הגבול 5 ב-רמת אשכול בירושלים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה- 1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת שידורי הטלוויזיה והרדיו של אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ו-בעלת כרס עבה בת 13 ספרים שעוסקת בקורות ותולדות התפתחות שידורי הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2017 – 1884, ואשר הענקתי לה את השם, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

 מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה, היא מהפכת הטלוויזיה ש- החלה ב- 1884, באותו הרגע בו מהנדס האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו (Paul Nipkow) המציא לפני 134 שנים את ה- Spinning disk (הדיסק המסתובב) שלו. בכל יום מאז התחולל משהו חדש טכנולוגי ולוגיסטי שאפשרו את קידום תוכן השידורים בתעשיית הטלוויזיה באשר היא. מהפכת הטלוויזיה האלקטרונית הובילה אחריה כעבור שנים רבות את מהפכת המידע התקשורתית השנייה הלוא היא מהפכת האינטרנט. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

דִבְרֵי הַיָמִים מנִבְכֵי הֶעָבָר. 

הפקת שידורי הטלוויזיה, עריכתם, ושידורם ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית את המשחקים האולימפיים של לונדון 2012 סימנה את קמילתם הסופית של הטלוויזיה ערוץ 1 ו- רשות השידור והפיכתם ל- ז"ל בראשות הטריאומוויראט הכושל, העלוב, החנפן, ונעדר שֶמֶץ של כישרון מנהיגות – המנכ"ל יוני בן מנחם + עוזרו הצמוד והקרוב זליג רבינוביץ' + יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור אמיר גילת. לא הייתה עוד דרך חזרה. 

"יוֹשְרָה" היא מילת מפתח בעלת אורך, רוחב, ועומק. היא אקסיומה בעלת נפח שמידותיה מקסימליסטיות ובלתי משתנות. השיח אודות "יוֹשְרָה" עולה כאן לדיון מעת לעת לדיבור משותף עם קוראי הבלוג לא רק בעניין "סַם ה- Off tube הטלוויזיוני…" (עלה לשיחה בשני הפוסטים מס' 594 ו- 593. האם ניתן בכלל לפתח יוֹשְרָה ? שאלה נוקבת שמעלים לדיון ד"ר רוברט קופר (Robert Cooper) ואיימן סאווף (Ayman Sawaf) בספרם המרתק והנבון, "תבונה ותובנה – אינטליגנציה רגשית בעולם העסקים", והם משיבים בקצרה : "אנשים רבים טוענים כי לעיתים חייבות ה- יושרה והאתיקה לתפוס תפקיד משני לעומת הכדאיות והרִווחיות. רבים אחרים גורסים כי מטרתה של המנהיגות איננה להקשיב ולשרת, אלא לצבור כוח וזכויות יתר. אלה שגיאות רווחות". חוות דעת חשובה ו- מעניינת שמעידה בין השאר גם על טיב היחסים הבעייתיים ורמת הדו שיח השוררים בין כל מיני מנהלים (בחסות נימוקי רווח כלכלי וחיסכון כספי על חשבון איכות הדיווח האותנטי מהשטח) לבין השדרנים שלהם ברשתות הטלוויזיה המבקשים לעשות נאמנה את עבודתם העיתונאית בארץ וגם בחו"ל. איכות יחסים בין מפקדים לפַּקוּדִים שלהם שעוסקים בעקרונות הביצועיים הקדושים של עיתונאות אמת, אֵלֶה המורים לעיתונאים לדווח לציבור אודות האירועים השונים ממקום התרחשותם ולא באמצעות ישיבה באולפן וההעתקה מהמוניטור. יוֹשְרָה היא ערך עליון בחיי האנושות לבטח בכל סוג של מנהיגות בין אם מדובר במפקד כיתה בצה"ל ו/או בין אם עסקינן במנהל רשת טלוויזיה ו/או מנכ"ל רשות השידור. ניהול ללא יושרה, בלי מוסר ודרך ארץ עליונים, ובלעדי אמינות ומהימנות מוחלטים הוא עסק מושחת ו- נבזי שמביא לכלייה ואבדון. לא בכדי מדגיש שלמה המלך החכם באדם ו- Copywriter מדהים ואותנטי בספרו "מִשְלֵי" בתנ"ך, Masterpiece ש- מוֹנֶה בקרבו ל"א פרקים וכ- 850 פסוקים, חזור והדגש, את חשיבות ה- יוֹשְרָה, מוּסָר, ובִינָה בחברה התנ"כית הארצישראלית כבר לפני שלושת אלפים שנים. "לדעת חוֹכְמָה וּמוּסָר לְהָבִין אִמְרֵי בִּינָה" אומר שלמה המלך לעַם ישראל ומוסיף, "לָקַחַת מוּסָר הַשְכֵּל, צֶדֶק וּמִשְפָּט וּמֵשָרִים". איזה עילוי ורעיוֹנָאי נפלא היה שלמה המלך. המדינאי האירי הנָבוֹן והנָאוֹר Daniel O'connell (דניאל או'קונל 1847 – 1775) בעל היגיון הגיוני, מוסיף עוד אמת אנושית, כלהלן : "שום דבר איננו נָכוֹן באופן פוליטי אם איננו נָכוֹן במובן מוּסָרִי" ׁ(!). לא בכדי משתמשים רוברט קופר ואיימן סאווף בספרם "תבונה ותובנה – אינטליגנציה רגשית בעולם העסקים" בהצהרתו של החוקר והפסיכואנליטיקאי מנפרד קטס דה פריז שאומר כלהלן : "אם אין תחושת אמון בארגון, אם האנשים עסוקים בהגנה על ראשם, היצירתיות תהיה מהקורבנות הראשונים". הַסֶפֶר המצוין, "תבונה ותובנה – אינטליגנציה רגשית בעולם העסקים" (יצא לאור בארץ ב- 1998 על ידי "פקר – הוצאה לאור בע"מ"), מומלץ לעיון וקריאה.

העלאת פרקים מדברי הימים מירכתי הָ-אוֹב של נבכי העבר איננה נעשית למען אגו, יוקרה, ותהילה. חשיפתם מעת לעת בבלוג נועדו לתת תוקף, אשראי, סמכות, ו- אסמכתא למחקר ו- כתיבת הפוסטים על ידי ב- yoashtvblog.co.il, ומחקר וכתיבת 13 הספרים על ידי, שעוסקים בתולדות תעשיית הטלוויזיה בעולם ובארץ מ- 1884 ועד ימינו אלה של 2018. הסדרה קרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". דברי הימים ההם התרחשו לפני שנים רבות אולם שיני הזמן לא נגסו בעובדות האמת ההן. גם מפני שהמסמכים ה-מצ"ב שהפכו לתעודות ביטוח, אינם מאפשרים להן לעובדות להימרח ו-להשתבש (!). אנוכי אוטוטו בן 86. אינני זקוק עוד לשום דברי תימוכין ולשום רגעי תהילה. היו לי מהם בשפע, למכביר. די והותר.

טקסט מסמך : שנת 2000. לפני 17 שנים. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר גיל סמסונוב (אדם כֵּן, פורה, ומוכשר, אולם נמצא בצד הלא נכון של המפה הפוליטית) נפרד ממני. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : שנת 1989. לפני 29 שנים. מכתב פרידה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן לאחר שסיים את תפקידו, ובטרם נשלח ע"י מנכ"ל רשות השידור אריה מקל למשימה הבאה שלו כ- כתב ושליח הטלוויזיה והרשות ל- וושינגטון בירת ארה"ב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 31 במאי 1987. מכתבו של מנהל החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן אלי כמנווט שידורי הספורט שלו, של חיים יבין, ואורי פורת – בתום אחד ממבצעי השידור הישירים הראשונים של ליגת ה- NBA האמריקנית בכדורסל על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

פֶּתַּח דָבָר שֶל דִבְרֵי הַיָמִים מנִבְכֵי הֶעָבָר. המסמכים היְשָנִים המצ"ב מהווים תעודות ביטוח ברות תוקף, ואינם מאפשרים לעובדות הַאֶמֶת להִשְתָּבֵּש.  

כל הזכויות שמורות למחבר יואש אלרואי. הסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים ואשר קרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", עוסקת ו- דנה בהתפתחות ותולדות שידורי הטלוויזיה בעולם ובארץ מאז 1884 (השנה שבה המציא מדען האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו את פטנט ה- "Spinning Disk") ונמשכים עד עצם היום הזה של 7 באפריל 2018. 13 הספרים נחקרים ונכתבים על ידי מאז אוקטובר 1998, הזמן הרחוק ההוא, בה נטלתי חלק ב- WBM ה- 1 (ראשי תיבות של World Broadcasters Meeting) שנערכה בסידני – אוסטרליה. את פגישת ה- WBM הראשונה ההיא שהתקיימה בעיר האוסטרלית היפה סידני הובילה קבוצת הטלוויזיה המבצעית האוסטרלית המקצועית, המהימנה והמיומנת הקרויה, כלהלן:    "Sydney Olympic Broadcasting Organization" (הייתה ידועה בקיצור ב-שמה ב- ראשי תיבות : SOBO), מי ששימשה Host broadcaster ברמה גבוהה ביותר ועסקה ודנה בהיערכות הבינלאומית המורכבת והמסובכת שלה לקראת ההפקה והשידורים הישירים של כלל המשחקים האולימפיים ההם של סידני 2000. הלוא היא האולימפיאדה ה- 27 במניין הזמן החדש. הספרדי רב הניסיון והמוניטין הטלוויזיוני מר מנואל "מנולו" רומרו (Manuel Romero) ניצב בראש SOBO. אלכס גלעדי ז"ל נמנה שוב על הצוות האולימפי המוביל של NBC רשת הטלוויזיה האמריקנית שהחזיקה בזכויות השידורים הבלעדיות של המשחקים האולימפיים של סידני 2000 ושידורם ב-ארה"ב.

שימו לב קוראיי : תמורת הזיכיון הבלעדי של שידורי אולימפיאדת סידני 2000 שילמה רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC ל- IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) סכום פנטסטי של 705.000000 (שבע מאות וחמישה מיליון) דולר. מדהים (!).

ה- EBU (איגוד השידור האירופי) שילם ל- IOC תמורת שידורי אולימפיאדת סידני 2000 זכויות שידורים על סך 350.000000 (שלוש מאות וחמישים מיליון) דולר. ה- Share שלנו, של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במסגרת חברותנו ב- EBU עמד בסידני / אוסטרליה (Sidney 2000) על סך 1.640000 (מיליון ושש מאות וארבעים אלף) דולר. הערה : ה- Share הכספי הנ"ל נקבע ע"י הוועדה הכלכלית של ה- EBU עוד ב- 1996 בעידן שלטונו של מנכ"ל רשות השידור בימים ההם מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל. אומר ואוסיף כי בתום ה- WBM הראשון שנערך באוקטובר 1998 בהובלת SOBO המצוינת בסידני – אוסטרליה, גמלה בי אז ההחלטה לחקור ולכתוב את סידרת 89 הכרכים והספרים, הדנים, ב- "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". לא ידעתי כי מלאכת המחקר והכתיבה המורכבים והמסובכים יתפרשו על פני יותר מ- 24 שנים, ויכללו 13 ספרים תיעודיים ו-בתוכם 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב. אני כותב את המחקר המפורט על מחשב. המחקר והכתיבה שלי אמורים היו להסתיים היכן שהוא בסוף שנת 2024 מקסימום ב- 2025 (!). כעת, החודש הוא פברואר ו-השנה היא 2024. אנוכי עדיין ממשיך במלאכת העבודה והמחקר שלי.

הגדרות המחקר הטלוויזיוני שלי :

1. “FROM MY POINT OF VIEW – If You Do, Do It Right – If Not Give It Up”.

2. “THE HISTORY OF THE UNAVOIDABLE SYMBIOTIC RELATIONSHIPS  BETWEEN TELEVISION AND SPORTS (+ News + Documentary) – IN  ISRAEL  AND AROUND THE WORLD, IN YEARS OF 1936 – 2016”.

מנקודת מבטי שלי :

"אני מאמין כי האושר האמיתי של אנשים, נובע מיכולתם להסב את ראשם לאחור אל עברם, ולדעת שעבודתם הקשה לא הייתה לשווא". את האמירה הזאת המייצגת את שאיפתו של האדם לחתור בחייו לעבר השלמות והמצוינות, טבע היפני הִירוֹפוֹמִי דָאיְימָאטְסוּ (Hirofumi Daimatsu) מי שהיה מאמן נבחרת הנשים של יפן בכדורעף שזכתה לראשונה בתולדותיה במדליית הזהב באולימפיאדת טוקיו 1964. הירופומי דאיימאטסו נולד ב- 1921 ומת ב- 1978.

הירופומי דאיימאטסו (Hirofumi Daimatsu) מאמן ו- מוטיבייטור קשוח כפה על שחקניותיו בנבחרת יפן בכדורעף משטר אימונים מפרך ואין סוף חזרות ותרגולות, ובצידם משמעת ברזל, בדרך לזכייה במדליית הזהב באולימפיאדת טוקיו 1964. מדובר במסע מתוכנן רווי ייסורים גופניים ונפשיים ו- וויתור מוחלט של השחקניות על חייהן הפרטיים למען טובת הנבחרת, דבקות במשימה שאין גדולה ממנה, מסע שנמשך ארבע שנים בטרם המאבק על התואר אלופה אולימפית בכדורעף והזוכה במדליית הזהב. בעיניו זאת הייתה הדרך היחידה המובילה לניצחון ואל הפסגה. בין השנים 1964 – 1960 דרש מהן ומעצמו דבקות במשימה והקרבה חסרת פשרות שאין לה אח ורע בתולדות ספורט הנשים בעולם. ב- 23 באוקטובר 1964 בהיכל הספורט המפואר של "קוֹמָאזָאוָוה" שהוקם בקומפלקס האולימפי המשוכלל בטוקיו, מיגרה נבחרת נשות יפן של הירופומי דאיימאטסו את אלופת העולם נבחרת ברה"מ 0:3 במשחק הגמר, וזכתה במדליית הזהב במשחקים האולימפיים שנערכו על אדמת ארצן. תמונת האפילוג של התחרות הזאת בה נשות יפן מחבקות האחת את רעותה ובוכות מאושר בעוד המאמן המנצח הירופומי דאיימאטסו יושב על הכֵּס קר רוח, דומם, ונטול רגשות – זכורה היטב לכל חובב קולנוע שצפה בסרטו של קוֹן אִישִיקָאוָוה "טוקיו 1964". מדובר בתיעוד קולנועי מצמרר שדן במשמעת קרה, מאופקת, ו- מוקפדת ללא פשרות של הירופומי דאיימאטסו, בעצם מנת חלקם של בני יפן. מדובר ב- תיעוד אותנטי של אדם – מאמן ספורט שנראה חסר רגש, איש שקרח זורם בעורקיו, מכונה אנושית בדמות רובוט. הירופומי דאיימאטסו הוא אבי מורשת כדורעף הנָשִים ביפן.

ב- 5 ביוני 2003, יום הגִמְלָאוֹת הראשון שלי, אני מאמץ את דבריו של הירופומי דאיימטסו אל לבי. אני זוקף את גווי. מרים ונושא את ראשי בגאווה. לא הבטחתי למנהליי תמיד לנצח אך הבטחתי לעצמי ולהם לחתור כל הזמן לניצחון. חזי עטור ביותר מ- 120 מדליות זהב שהעניקו לי אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 והמנכ"לים של רשות השידור ב- 32 שנות עבודתי. אושרי האמיתי נובע מיכולתי להביט לאחור אל עברי ולדעת שמאמצי הכֵּנִים והממושכים למען השידור הציבורי לא היו לשווא. אני איש מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בכל רמ"ח אבריי מקדמת דנא. נולדתי בקיץ 1971 בחטיבת הספורט של דן שילון ואלכס גלעדי ושם נשארתי כל חיי. שניהם היו החונכים שלי. הייתי נאמן עשרות השנים לשידור הציבורי בכל גופי ובכל נשמתי. בכל כוחי. עבודתי בחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ב- 32 השנים שבין 1971 ל- 2003 הוותה ציר מרכזי בהתפתחות שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במשך יותר משנות דוֹר. תרומתי ותרומת חבריי היוו את אחת מאבני המָסָד החשובות ביותר של חטיבת הספורט ההיא ושל האכסניה שלה בדרכיהן הציבוריות. הסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" על 13 ספריה עָבֵי הָכֶּרֶס דנה בכך בפרוטרוט. חטיבת הספורט אותה ייסדו דן שילון ואלכס גלעדי ב- 1968 ו- 1969 בטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה עריסתי. וגם מיטת השדה שלי. שם נבראתי בצלמי. שם במידה רבה חייתי. ושם גם במידה רבה מצאתי את מותי.

טקסט מסמך : 31 בדצמבר 2002. לפני 16 שנים. זהו המסמך המקורי שנכתב אלי ע"י אלכס גלעדי ב- 31 בדצמבר 2002 לאחר פרישתי מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעקבות מינויו של יוסף בר- אל למנכ"ל רשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 21 במארס 1988. לפני 30 שנים. מכתב ההערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בטרם העניק לי דרגה אישית 10 בסולם הדירוג העיתונאים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בשלושים ושתיים השנים של עבודתי בחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור מקופל מפעל חיי. הטקסט לעיתים חריף ואגרסיבי העולה מעת לעת בסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" אינו חדש. כבר השמעתי אותן פעמים רבות בעבר בפומבי ועל הכתב. הוא מתועד במלואו. אינני מצטער שהייתי לעיתים בר פלוגתה לרבים ממנהליי. באופי שלי אני סָפְקָן ונושא בגאון את חופש היצירה והמחשבה. אינני Yes Man של אף אחד. מעולם לא הייתי כזה. אינני חוזר בי מהוויכוחים חלקם מרים שניהלתי עם הבּוסים שלי כל עוד חשבתי שאני צודק. אינני נסוג מחילוקי הדעות עימם שהיו מנת חלקי וגם מנת חלקם פעמים רבות במהלך שנות העבודה המשותפות. חלק מהוויכוחים ואי ההסכמות הביאו לרִיבִים וחיסול ידידות אישית, אך מעולם לא הודחתי ולא פוטרתי מתפקידי ע"י איש מהם. הייתי בן חורין לעצמי ולמחשבותיי, כּל עוד חשבתי שהדבר מיטיב עם השידור הציבורי שאני נמנה על שורותיו בכל רמ"ח אבריי. כתיבת הסדרה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", היא רציונאלית אך באותה מידה אמביוולנטית ולעיתים מוּכַּת רגשות. אני מספר וכותב על פי הבנתי את אשר התחולל בשידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במשך 32 שנה. לא רק בתחום שידורי הספורט. ה- יושרה האישית שלי מדריכה את מקלדת המחשב כך אני מאמין. אני חלוּק בדעתי בחלק מהדברים על חלק מהאנשים שאהבתי והערכתי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור, ואשר רכשתי להם בזמנו גם כבוד רב. הטקסט בספר מעריך ותוקף אותם לסירוגין. הם מוּגנים אך גם חשופים ופגיעים על פי הנסיבות והאירועים, עִתּוֹת הזמן ומקום התרחשותם. מפני שהיו הצלחות רבות ובצִדָן גם כישלונות (שלא היו מחויבי המציאות), כתיבתי בהחלט איננה עקבית. היא מלאה תהפוכות של כעס ואהבה, ידידוּת וחֲרוֹן, הערכה וביקורת, וגם חִידְלוֹן ורחמים מול דֶגֶם של חיקוי ומופת התנהגות.

עיקרון הניהול הראשי שהצבתי בסופה של 1980 עם ראשית המינוי היה פשוט וברור. לשָמֵר רֵאשִית דָבָר את הרעיון המרכזי של יוזמת השידור כפי שפיתחו בכישרון דן שילון תחילה בשנים 1974 – 1968 ואלכס גלעדי אחריו בשנים 1980 – 1974. בשלב השני תכננתי וקבעתי מחדש את אסטרטגיית יעדי השידור של מחלקת הספורט בארץ ובעולם בטווחים הקרובים, הבינוניים, והרחוקים. מחשבת אסטרטגיית התכנון נשענה על ארבעה נדבכים מרכזיים :

א. איכות כוח אדם.

ב. התפתחות הטכנולוגיה ושיפור הלוגיסטיקה שלנו בארץ ובחו"ל.

ג. רכישת ממון ותקציבים עבור הפקות ושידורי הספורט.

ד. הסעיף הרביעי הוא החשוב ביותר : שכנוע המנכ"לים של רשות השידור לדורותיהם + מנהלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית לדורותיהם + ומנהלי חטיבת החדשות לדורותיהם בצדקת דרכי והיגיון מחשבתי הטלוויזיוניים. ברור ש- ללא תמיכתם המסיבית התוֹכְנִיתִית והכלכלית בי במדיניות השידורים שהתוויתי, של יוסף "טומי" לפיד ז"ל, אורי פורת ז"ל, אַרְיֵה מֶקֶל ז"ל, יוחנן צנגן יבד"ל, מוטי קירשנבאום ז"ל, יאיר שטרן יבד"ל, מיכה ינון יבד"ל (ועוד כמה אחרים) – לא היה ניתן להפוך את החזון למעשה. למציאות.

מדובר בתכנון והיערכות לקראת שידורם של אירועי ספורט בינלאומיים גם במרחק של שנים . במקביל מיסדתי מערכת עיתונאית מורחבת יותר וזריזה יותר הקרובה לאירועים, ועִמה אימוץ שיטתי של טכנולוגיית השידור שעמדה לרשות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בימים ההם. צריך להדגיש כאן שוב כי ללא טכנולוגיה טלוויזיונית משופרת ומפעיליה, בלעדי טכנאי עַל ואנשים יצירתיים בימים ההם בתחום הקונקרטי של טכנולוגיית הטלוויזיה כמו אלי רבינוביץ', עמירם שטדלר, אלי בבא, אבנר מריומה, עמירם גולדשמידט, סעדיה קאראוואני, יוסי ששון, שמואל כהן, מאיר חיימי (ועוד רבים אחרים), העבודה העיתונאית הייתה מְשוּלָה ל- כְלוּם. ל- אֶפֶס. חָשוּב מכל אֵלוּ היה לקדם במהירות בימים ההם בתחילת שנות ה- 80 של המאה שעברה את האנשים המוכשרים באמת והמסורים באמת ללא חשבון, אמנון ברקאי ואורי לוי ואח"כ בתחילת שנות ה- 90 במאה הקודמת ואחריהם את את ששי אפרתי ומאיר איינשטיין ז"ל, ולהסיטם לעבר קדמת העשייה הטלוויזיונית בתחומי ההפקה, העריכה, והשידור. ניצבו לנגד עיניי יעדי שידור שטרם ומעולם לא כבשנו. חרף השנים שחלפו אני סבור גם היום שללא מנהיגות כֵּנָה ובעלת אינטגריטי, בלי מנהיגות נעדרת חזון, בלעדי הובלה ללא דוגמא אישית, ו- מנהיגות ללא מוטיבאציה ודרך ארץ בשידורי הספורט – לא הייתה שום חשיבות לתוכניות הכיבוש מרחיקות הלכת שלי ושל אנשיי. אלה היו גם עקרונותיו ודרכו של אלכס גלעדי בטלוויזיה הישראלית הציבורית כשהרכיב ובנה את חטיבת הספורט כיחידת שידור מתקדמת בין 1969 ל- 1980, בטרם עזב לשורות NBC. אי אפשר אחרת. בלעדי האנשים הנכונים המוצבים במקומות הנכונים לא ניתן היה לקַדֵם דבר. לא כל שכן כשאתה מנהיג קבוצת אנשים (גדולה או קטנה – זה לא חשוב) בצורה מאוד שקופה וגלויה, בתנאי עבודה לא נוחים שלעולם אינם מכסימאליים, ותמיד תחת לחץ. מנהיגות אֶמֶת בכל תחום במסגרות חיינו איננה סובלת מניפולציות והבטחות סתר, מַנְיֶירִיזְם, ו/או בלופים ו- פָּלָבְרוֹת. הנהלות רשות השידור לדורותיהן, המנכ"לים, מנהלי הטלוויזיה, ומנהלי החדשות כיבדו והעריכו את פועלי ופועלם של פּיקוּדַיי. אינני חושב שקיים מישהו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור שקיבל כמוני גיבוי כל כך איתן ו- מסיבי מהבּוֹסים שלו לאורך שנים כה ארוכות. הם העניקו לי בעשרות שנות עבודתי יותר מ- 120 מכתבי הערכה החקוקים על לוח לִבִּי. חלקם מתפרסמים ב- בלוג ובסדרת 13 הספרים שאני חוקר וכותב ואשר עוסקים ב- "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" הלא היא מהפכת הטלוויזיה. המהפכה הראשונה מהפכת הטלוויזיה הולידה את המהפכה השנייה מהפכת האינטרנט. הצָלָ"שִים ומסמכי ההערכה האלה שניתנו ע"י דרגי המנהיגות והניהול הבכירים ביותר ברשות השידור, משמשים אות הערכה כמותית ואיכותית לאנשיי ולי על מבצעי השידור שלנו בארץ ובעולם חלקם ארוכים וממושכים, ולדבקות במשימות השידור ללא פשרות לאורך כברת דרך ארוכת שנים. רבים מהשידורים הבינלאומיים שהנהגתי, ניהלתי, והפקתי היו ממושכים והתבצעו בארצות רחוקות בקצווי תבל במקומות היסטוריים על פני חמש יבשות תבל. רבים מהם היו מורכבים ומסובכים מן ההיבטים הטכנולוגיים והלוגיסטיים. קיימת "הָאלָהָה" מסוימת בצל"שים – מכתבי ההערכה האלוּ שאני מאוד מכבדם, מוקיר את הטקסטים ואת כותבם, אך צריך לקחתם גם ב- פרופורציות הנכונות. אני מעריך שזכיתי להערכה וכבוד ממנהיגי השידור הציבורי לדורותיהם לא רק בגלל יכולות הביצוע שלי ותוצאותיו החיוביות בסופם של כל מהלכי ההפקה היקרים, המורכבים, והמסובכים – אלא גם מחמת ההערצה בשנים ההן על שחתרתי, הגעתי, וכבשתי למענו של כלל הציבור הישראלי אתרי ספורט ופסגות שידור מרוחקות על פני הגלובוס שהם עצמם לא ביקרו שָם מעולם.

טקסט מסמך : 1991. לפני 27 שנים. מכתב הערכה ששלח לי סמנכ"ל הכספים של רשות השידור יוחנן צנגן בטרם עזיבתו את הרשות וחבירתו לחברת "רשת" בערוץ 2 כמנכ"ל משותף עם דן שילון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 17 באוקטובר 1988. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בתום מבצע השידורים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988. 132 שעות שידורים ישירים בתוך תקופה של 16 ימים. שהיתי בסיאול 88', במשך37 ימים. מבצע השידורים צלח באופן פנטסטי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 7 באוקטובר 1988. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של סיאול 88', שכלל בתוכו 132 שעות בפרק זמן של 16 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 4 באוקטובר 1988. מכתב הערכה ששלח אלי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988 שכלל בתוכו 132 שעות בפרק זמן של 16 ימים, ובאֶפֶס תקלות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 20 ביולי 1986. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בתום שני מבצעי השידורים הישירים של מונדיאל הכדורגל מכסיקו 1986 (105 שעות בפרק זמן של חודש) + מונדובאסקט של ספרד 1986 (35 שעות בפרק זמן של שבועיים). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 27 במאי 1985. מכתב הערכה ששלח לי מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל בתום עונת השידורים 1985 – 1984 של משחקי הליגה הלאומית (ליגת העל היום) בכדורגל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביוני 1987. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום מבצע שידורי ה- NBA הישירים המוצלח ומניב רייטינג, לראשונה בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 7 באוגוסט 1996. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת אטלנטה 1996 שכלל בתוכו 196 שעות בפרק זמן של 17 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 ביולי 1992. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל בטרם טיסתי לברצלונה להפיק ולשדר משם 155 שעות מהמשחקים האולימפיים של ברצלונה 1992 בפרק זמן של 16 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 12 ביולי 1982. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של מונדיאל הכדורגל ספרד 1982. המבצע בן 35 ימים כלל בתוכו 125 שעות שידורים ישירים ומוקלטים בעיצומה של מלחמת לבנון הראשונה. עם שובי לארץ ממדריד ב- 14 ביולי 1982 התגייסתי מייד כקצין קרבי והצטרפתי לכוחות הלוחמים באוגדה של תת אלוף איציק מרדכי במלחמת לבנון ה- 1. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 1983. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 25 באוגוסט 1983. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 1984. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 ואשר כלל בתוכו 115 שעות שידורים ישירים בפרק זמן של 16 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות קבוצת מכבי ת"א. במבצע השידורים הישירים ההוא שהתנהל "ראש בראש" ביום שלישי – 18 באפריל 2000 וביום חמישי – 20 באפריל 2000 מול ערוץ הספורט בכבלים הכנעתי את יריביי הטלוויזיוניים בטבלת הרייטינג % 30 מול % 5. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 3 ביולי 1986. מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים של מונדיאל מכסיקו 1986. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות מכבי ת"א. במבצע השידורים הישירים ההוא שהתנהל "ראש בראש" ביום שלישי – 18 באפריל 2000 וביום חמישי – 20 באפריל 2000 מול ערוץ הספורט בכבלים, הכנענו חבריי ואנוכי את יריבינו הטלוויזיוניים מערוץ 5 שוק על ירך בטבלת הרייטינג % 30 מול % 5. עם עובדות אֶמֶת אי אפשר להתווכח. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 במאי 2001. מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של ה- Final for האירופי בכדורסל של פאריס (בהיכל ברסי) 2001 בהשתתפות מכבי ת"א שזכתה בבכורה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 במאי 2001. מכתב הערכה ששלח לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי בתום מבצע השידורים של ה- Final four האירופי בכדורסל של פאריס 2001 (ארבעת המשחקים התקיימו בהיכל ברסי). מכבי ת"א זכתה בבכורה והוכתרת לאלופת אירופה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב הערכה ששלח לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גיל סמסונוב בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000. קבוצת מכבי ת"א זכתה בסגנות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 4 ביולי 2000. מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני הארוך של Euro 2000, אליפות אירופה לאומות בכדורגל שנערכה בקיץ 2000 בשמונה אצטדיונים, ארבעה בהולנד וארבעה בלגיה. בתקופה של חודש ימים שידרנו ישיר את כל 31 המשחקים של הטורניר. מסה של 100 שעות. הקמתי את מפקדת השידורים שלי ב- IBC באמשטרדם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : יוני 2000. מכתב הערכה ששלח לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר גיל סמסונוב בתום העונה התקציבית של  שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, לאחר מבצע השידורים הטלוויזיוני של טורניר Euro 2000, ובטרם מבצע השידורים הטלוויזיוני של סידני 2000. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביולי 1981. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני ז"ל בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של משחקי המכבייה ה- 11 בתל אביב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 6 בינואר 1988. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בטרם שני המבצעים הגדולים של Euro 1988 (אליפות אירופה לאומות בכדורגל – גרמניה 1988) ו- אולימפיאדת סיאול 1988. ב- 1988 שידרה חטיבת הספורט הקטנטונת כמות אדירה בת 300 שעות של מרבית אירועי הספורט הרלוואנטיים בארץ ובעולם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביולי 1998. מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה ישראלית הציבורית – ערוץ 1 רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998. המבצע בן 50 ימים כלל 150 שעות שידורים ישירים ותקצירים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 30 באפריל 2000. מכתב פרידה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן לאחר סיום תפקידיו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור. פרישתו לעַד הייתה אבדה כבדה לשידור הציבורי ולי אישית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 ביולי 1986. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום שני מבצעי השידורים הישירים של מונדיאל מכסיקו 1986 והמונדובאסקט של ספרד 1986. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורת).

טקסט מסמך : 22 ביולי 1998. מכתב הערכה ששלחה לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור רינה שפירא בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוניים של מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 8 ביולי 2002. זהו המסמך המקורי שכתב לי אלכס גלעדי ז"ל לאחר שהתפטרתי וטרקתי את הדלת למנכ"ל רשות השידור ההוא יוסף בר-אל בפרצופו. אוסיף ואומר : אנוכי חושב ש-אלכס גלעדי הוא איש הטלוויזיה הגדול ביותר שצמח בתעשיית הטלוויזיה של מדינת ישראל בכל הזמנים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 2002. זהו מכתב הפרידה של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי ממני לאחר נטישתי את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור לעַד. המכתב היה נחמד אבל לא הגירושים. נטשתי בטריקת דלת. נחמן שי לא התייצב לימיני במאבקי הצודק נגד מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל. את מה שהוא לא עשה, עשתה ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון ב- 2 במאי 2005. היא הדיחה אותו לאלתר מכהונתו הרמה לירכתי ההיסטוריה של השידור בציבורי. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובתולדות רשות השידור הודח מנכ"ל מכהן. האם אפשר היה להשוות את איכותו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל לזאת של מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג ? ו/או לזאת של יצחק לבני ? ו/או לזאת של אורי פורת ? ו/או לזאת של מוטי קירשנבאום ? התשובה היא מוחלטת : לָאו אבסולוטי (!). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

זהו סוף הפוסט שחקרתיוכתבתי מס' 1228 / 860. הפוסט הזה הועלה לאוויר לראשונה ביום שישי – 28 בפברואר 2020. כל הזכויות שמורות לחוקר, הכותב, והמחבר יואש אלרואי. 

זהו, זה הסוף המר. הסתלקותו של נסים קיוויתי ז"ל מהעולם הזה לעולם הבא הוא אוֹבְדָן קָשֶה ו-עָצוּב עבורי. היה רק נסים קיוויתי אחד והוא איננו עוד. נסים היקר אנוכי אזכרך כל הזמן, תמיד, עד לרגע מותי שלי. 

סוף הפוסט מס' 1228 / 1009. הועלה לאוויר ביום שלישי – 8 בחודש פברואר של שנת 2024. כל הזכויות שמורות לחוקר והכותב יואש אלרואי.