פוסט מס 919. "Make America great again". ניסוח בחירות מבריק נושא תקוות ואהדה מחד של נשיא ארה"ב ה-45 והנוכחי דונאלד טראמפ, אבל מאידך, דונאלד טראמפ עדיין משתמש במקביל ב-Debate הראשון מול ג'ו ביידן (בקליבלנד אוהיו ב-30 בספטמבר 2020)בסלוגן האגרסיבי ההוא שלו אותו הגה נגד המועמדת הדמוקרטית מולו דאז לנשיאות ארה"ב בנובמבר 2016 גב' הילארי קלינטון, מזכיר נשכחות, ואומר אודותיה לציבור האמריקני שלוש מילים, "…הילארי קלינטון המושחתת…". דונאלד טראמפ איננו ממתין ויורה כבר בפתיחה באחד מהתותחים הכבדים שלו טקסט רכלני על מנת להָבְאִיש את המוניטין של המפלגה הדמוקרטית כולה. ה-Debate הנשיאותי הראשון הזה שנערך כאמור ב-30 בספטמבר 2020 בקליבלנד-אוהיו בין הנשיא המכהן הרפובליקאי דונאלד טראמפ המבקש להיבחר לתקופת כהונה שנייה לבין הטוען לכתר הדמוקרט ג'ו ביידן מי ש-כיהן כסגן נשיא של ברק אובמה (היה נשיא ארה"ב ה-44 בשנים 2016-2008), התרומם לרָמָה רכילותית בגובה הָדֶשֶא עליו משחקים כדורגל נבחרת כיתה ה' נגד נבחרת כיתה ו' בבי"ס יסודי. איזה אבסורד. איזה עליבות. איזה פרחחות. איזו תת רמה של שני המתווכחים הטוענים לכתר הנשיאותי לרבות ו-כולל המנחה הילדותי כריס וואלאס מרשת הטלוויזיה "FOX". הצגה בגרוש אבל רייטינג ענק. 73.000000 (שבעים ושלושה מיליון) אזרחי ארה"ב צפו ב-Debate ה-1 בין דונאלד טראמפ לג'ו באיידן על פי מדד נילסן. נתון צפייה מדהים. פוסט מס' 919. הועלה לאוויר ביום חמישי-1 באוקטובר 2020. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. אין להעתיק, לשכפל, ולעשות כל שימוש בטקסט ובתמונות.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרת רווח כספי ו/או לצורך פרסום אישי. הוא מוענק בחינם לקוראים.

——————————————————————————————

פוסט מס' 919 : הועלה לאוויר ביום חמישי – 1 באוקטובר 2020.

——————————————————————————————

טקסט תמונה : הימים ההם לפני 42 שנים ב- 1978 שחלפו לבלי שוב. התמונה הזאת צולמה ותועדה ב- בבואנוס איירס בעת מונדיאל הכדורגל של ארגנטינה 1978. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : הימים ההם – הזמן ההוא לפני כ- ארבעה עשורים. ראשית שנות ה- 80 במאה הקודמת. חטיבת הספורט בפיקודי מכסה משחק כדורסל באולם צר המידות של מכבי ר"ג בכפר המכבייה ברמת גן. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : הצלם חיים פודגור, יורם ארבל, אורי לוי, ואורן נהרי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. באוקטובר 1998 התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים אודות קורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2016 – 1884, ואשר קרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". סדרת הספרים עוסקת בתחומי התפתחות סיקור הספורט, החדשות, והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884, כלכלה טלוויזיונית, מו"מ, וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור, הגשה, הנחייה, ומהימנות בעריכת ראיונות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

ההתרשמות הראשונית שלי ב-30 בספטמבר 2020 מכורסת הטלוויזיה ב-ביתי מהצפייה ב-Debate הראשון בין דונאלד טראמפ לג'ו ביידן שהועבר בשידור ישיר ע"י חברת החדשות של ערוץ 12 בהגשתה והנחייתה של יונית לוי.

1. 30 בספטמבר 2020. קליבלנד אוהיו. ה- Debate הראשון המסגרת המאבק על כס נשיאות ארה"ב ב- 2020 בין הנשיא הרפובליקאי דונאלד טראמפ לבין הטוען לכתר הדמוקרט ג'ו ביידן. הצגה בגרוש אבל רייטינג ענק. 73.000000 (שבעים ושלושה מיליון) אזרחי ארה"ב צפו בשידור הישיר בטלוויזיה ב-Debate ה-1 שנערך בין דונאלד טראמפ לג'ו באיידן על פי מדד נילסן. נתון צפייה מדהים.

ג'ו ביידן בן 78 עוטה דמות אפרורית אנטי כריזמתית ואנטי טלוויזיונית. דונאלד טראמפ בן 74 הוא שחצן ו-חוצפן ש-איננו משחק לפי הכללים, אולם רווי כריזמה טלוויזיונית. דונאלד טראמפ הוא דמות טלוויזיונית – קולנועית תוקפנית ואגרסיבית לעומת ג'ו ביידן המשעמם שכל הזמן בעת ה- Debate משדר חוסר אונים, אולם אין זה אומר שדונאלד טראמפ צודק ומסריו משפיעים יותר על האומה האמריקנית מאלה של יריבו הדמוקרטי. העיתונות הטלוויזיונית והכתובה חלקה דלה ו- כושלת שמתבוננת על הדו קרב מהיבט אישי (למשל חמי שלו מעיתון "הָאָרֶץ") הכריזה על תיקו ב- Debate הראשון של 30 בספטמבר 2020. לי אין כלים לקבוע מי ניצח בין השניים. היה מדובר בוויכוח אישי משעמם, רכלני, וירוד (לעתים גם מלוכלך ופוגעני) ואם הוא הסתיים בתיקו הרי שמדובר בתיקו אפס מַשְמִים. היה מדובר בהתכתשות רדודה, מכוערת, ורכילותית, וגם ב- בזבוז זמן יקר שלי. הצגה בגרוש אבל רייטינג ענק. 73.000000 (שבעים ושלושה מיליון) אזרחי ארה"ב צפו בשידור הישיר בטלוויזיה ב-Debate ה-1 שנערך בין דונאלד טראמפ לג'ו באיידן על פי מדד נילסן. נתון צפייה מדהים.

2. יונית לוי.

המגישה והמנחה הראשית יונית לוי בקיאה בחומר אבל היא בולעת מילים בכמויות, הדיבור שלה בעייתי ולא תקין, וההגייה שלה פגומה. מה כל כך קשה להוריד אותה לתקופת מה מהמסך, למסור אותה למומחה לדיבור, ולשפר את שפת התקשורת שלה עם הציבור, ואח"כ להושיב אותה מחדש על כֵּס המנחָה המובילָה…???

3. ה- Pre Game Show באולפן חברת החדשות של ערוץ 12 בן כשעה בהנחייתה של יונית לוי שקדם ל- Debate הנשיאותי בין דונאלד טראמפ לג'ו ביידן, היה עצל וישנוני.

ה- Pre Game Show באולפן חברת החדשות של ערוץ 12 בן כשעה בהנחייתה של יונית לוי שקדם ל- Debate הנשיאותי בין דונאלד טראמפ, היה עצל וישנוני, למרות פנל המומחים הידען שהיה נוכח באולפן והשתתף בדיונים, אולי בגלל שעת בבוקר המוקדמת. שום תובנות חדשות גם אם יונית לוי כינתה את ה- Debate המדובר כ- "קרב אגרופים". פנל המומחים כלל את מר יקי דיין לשעבר הקונסול הכללי בלוס אנג'לס, מר דן שפירו עמית בכיר במכון למחקר ביטחון לאומי INSS, מר אסי שריב לשעבר קונסול ישראל בניו יורק, מר ערד ניר, וגם מר בועז ביסמוט (כרגיל מיותר).

טקסט תמונה : 30 בספטמבר 2020. יונית לוי המגישה והמנחה הראשית של חברת החדשות בערוץ 12 מובילה יחדיו עם צוות המומחים שלה מהאולפן בנווה אילן (ליד ירושלים) ב- 03.00 את השידור הישיר של ה- Debate ה- 1 בין נשיא ארה"ב דונאלד טראמפ וג'ו ביידן שנערך בקליבלנד – אוהיו. (צילום / סריקה ב- iphone. באדיבות ערוץ 12).

4. הטקסט של ערד ניר איש חברת החדשות של ערוץ 12 בו הוא מגחך ולועג ב- Pre Game Show לגילם של שני המתמודדים על כס נשיאות ארה"ב, ואומר כ- ר"מ, הוא מטופש, פתטי, וילדותי :

4.א. "…הייתי קורא לעימות בין דונאלד טראמפ (בן 74) וג'ו ביידן (בן 78), עימות בקבוצת סיכון…".

4.ב'. "…דיברנו על גילם המופלג של שני המתמודדים…זה מאוד מזכיר לי את זוג הזקנים מהחבובות…".

טקסט תמונה : 30 בספטמבר 2020. אולפן החדשות של חברת החדשות בערוץ 12 בנווה אילן ליד ירושלים. ערד ניר איש חברת החדשות של ערוץ 12 מגחך ולועג לגילם של שני המתמודדים על כס נשיא ארה"ב, ואומר לצופיו כלהלן : 

4.א. "…הייתי קורא לעימות בין דונאלד טראמפ (בן 74) וג'ו ביידן (בן 78), עימות בקבוצת סיכון…". 4.ב'. "…דיברנו על גילם המופלג של שני המתמודדים…זה מאוד מזכיר לי את זוג הזקנים מהחבובות…".

שתי השוואות ו-שני ניסוחים מוזרים ומביכים. אכזבה. אין שום קשר בין חוכמה, חריפות, הגינות, יושרה וכמות ה- IQ של אדם מבוגר לבין גילו. ערד ניר יוצא בהתייחסות המביכה, המזלזלת, והמטומטמת, והלא עניינית הנ"ל שלו באולפן ערוץ 12, כ-איש קל דעת וטיפש. אולי שעת הלילה המאוחרת ו/או שעת הבוקר המוקדמת השפיעה עליו ועל תפעול והשימוש בכמות ה- IQ שהקב"ה העניק לו.  (צילום / סריקה ב- iphone. באדיבות ערוץ 12).

5. הפרשן והמנתח אורן נהרי.

כשהמומחה אורן נהרי מצהיר כלהלן, "…דונאלד טראמפ התנהג בעימות מול ג'ו ביידן כ- דונאלד טראמפ…",  אתה מבין שמישהו העיר אותו כנראה לפתע משנתו העמוקה. פתטי. כדי לומר את טקסט הטריוויה הנ"ל הזה לא צריך להזעיק את מר אורן נהרי. כל ילד בכיתה ג' ב- בי"ס יסודי יכול לומר את אותן 9 המילים הללו מבלי להיות אורן נהרי.

6. אדווה דדון רכש עיתונאי נפלא של חברת החדשות ב- ערוץ 12.

מדובר בעיתונאית חוקרת ושדרנית טלוויזיה אמיצה, יסודית, בקיאה בחומר, דבקה במשימות הכיסוי העיתונאי הרגישות בתחום עבודתה, יישרת דרך ומכינה היטב את שיעורי הבית שלה, רהוטה, חכמה, בעלת תגובה מהירה, וגם פוטוגנית, אסתטית, ואישה יפה. אדווה דדון מקפיצה את איכות חברת החדשות של ערוץ 12 בדרגה אחת שלימה מעלה.

פרפראות.

1. אביחי מנדלבליט ובנימין נתניהו.

תזכורת דבריו של היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט הנוגעים לשלושת כתבי האישום הפליליים והחמורים השרירים וקיימים בתיקי 1000, 2000, ו- 4000 אותם כתב והגיש נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, ו-כפי שהדגיש ו-הכריז אודותיהם בחדשות ערוץ 12 ביום שלישי – 29 בספטמבר 2020, מלמד עד כמה כיסאו של ראש הממשלה פגיע, מתנדנד, ולא יציב. הכרזתו הפומבית הזאת של היועץ המשפטי משלשום (אותה אמר על פי טענתו ב-כאב לב), הרחוק לפי שעה מעין הציבור מלמדת עד כמה מצבו המשפטי של בנימין נתניהו רעוע, מסוכן, ועלול להניב תוצאות קשות.

2. ערוץ 12 בין הנופלים.

תוכנית הבידור המשודרת בערוץ 12 "המפורסמים מאחורי המסכה" היא בעלת פוטנציאל טלוויזיוני אולם מאבדת אותו חיש מהר ו-נותרת בגדר שעשועון וויזואלי ירוד למרות ההשקעה המעניינת והמקורית באופנה ובתלבושות שעוטים עליהם המתמודדים. הפקת התוכנית, "המפורסמים מאחורי המסכה", סובלת מחוסר איזון ומהיעדר מחשבה ותכנון הנוגעים לאיתור ו-בחירת צוות חמישיית אנשי הפנל, ארבעה גברים ואישה אחת, האמורים לזהות את המפורסמים המסתתרים ומסתווים מאחורי המסכות. המשותף לחמישה האלה שהם כולם משעממים (בראשם צדי צרפתי), לא חריפים דיים, לא מבריקים, לא חדים, לא שנונים, ו-נושאי אישיויות דלות אנטי תקשורתיות בתחום הטלוויזיוני הקונקרטי הזה שלשמו הוזמנו ליטול חלק. כל החמישה (צדי צרפתי, שחר חסון, אופירה אסייג, והצמד סטטיק ובן-אל) הם נטולי יכולת הקשבה ו-נעדרי כישרון לנתח את רמזי הרקע שמחלק להם בשפע המנחה עידו רוזנבלום. בזבוז זמן מפני שתהום מפרידה בין וויזואליית התיאטרון המרשימה והנהדרת של המתמודדים הניצבים על הבימה ו-מסתווים באמצעות תלבושות יפהפיות עתירות דמיון, לבין כישרונם המוגבל של שורת חמשת המפענחים לפתור את כתב החידה. מדובר בפספוס.

תזכורת (1) מהימים ההם לפני ארבע שנים. השדרנים הפוליטיים של ערוצים 10 ו- 2 ובראשם נדב אייל ואודי סגל ש- הוטסו בראשית נובמבר 2016 ל- ניו יורק לסיקור מערכת הבחירות והמירוץ לנשיאות ארה"ב ולבית הלבן, של דונאלד טראמפ והילארי קלינטון, פִסְפֵסוּ. הם לא סיקרו עבורנו באופן אחראי ובהגינות את המירוץ בין דונאלד טראמפ הילארי קלינטון. רובם לקחו בגלוי צַד (את זה של הילארי קלינטון) ולָקוּ בתסמונת משה גרטל. הם הניחו על ראשה זֵר עלי זית של מנצחת ב- טֶרֶם עֵת. מעשה חֶלְמָאוּת. אנשי הטלוויזיה הנ"ל של ערוצים 10 (שהפך ברבות הימים לערוץ 13) ו- ערוץ 2 שהיה לערוץ 12, שירבבו אז לפני ארבע שנים,כל הזמן כאילו מבלי משים ובהיסח הדעת, את הגיגיהם, רגשותיהם, ומִשְאָלוֹת לִבָּם לתוך הניתוחים והעובדות, ובילפו אותנו. הם רקחו עבורנו ביודעין לאורך תקופה ארוכה קוקטייל הָזוּי. דִימְיוֹנִי. בהֶבֶל פיהם הפכו מ- מומחים למתחזים וברגע האמת החמיצו את ה- Show. אמרתי לכם, הזהרתי אתכם, וגם נימקתי לכם בשעתו בבלוג מדוע דונאלד טראמפ יהיה נשיא ארה"ב ויביס את הילארי קלינטון (!). ראש הממשלה בנימין נתניהו התקלס אז בעיתונאית הטלוויזיה אילנה דיין ברמה של ילד קטן מכיתה ג'. פוסט מס' 919. כל הזכויות שמורת לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום חמישי – 1 באוקטובר 2020.

הקדמה קצרצרה. הבעיה איננה הסוקרים האמריקניים. הם לא מעניינים אותי. מעניינים אותי אנשי ערוץ 10 (היה לערוץ 13) וערוץ 2 (היה לערוץ 12) שטסו לארה"ב, לקחו רובם ככולם צד, את זה של הילארי קלינטון, ו- הניחו על ראשה זֵר עלי זית של מנצחים בטרם עת. ברור שהם קָמְלוּ מול ניצחונו של דונאלד טראמפ. החבר'ה האלה מערוץ 10 וערוץ 2 התייצבו מולנו מול קהלם בארץ בעיניים טרוטות ולחיים אפרוריות מבושה לאחר זכייתו של דונאלד טראמפ בכס הנשיאות, והכריזו כדי לכסות על כישלונם כי מדובר בניצחון סנסציוני של דונאלד טראמפ. לא נכון, מדובר בכרוניקה של זכייה גורפת ידועה מראש של דונאלד טראמפ. השאלה איננה רק ההגדרות המילוליות השגויות של נדב אייל (ערוץ 10) ואודי סגל (ערוץ 2) אודות מצבו של דונאלד טראמפ בטבלה בכל שלבי התחרות. נדב אייל טוען בעת הפריימריז של 16 הקנדידאטים הרפובליקנים הנלחמים בינם לבין עצמם על הזכייה בתואר מועמד המפלגה לנשיאות ואומר כלהלן : "…אל תדאגו דונאלד טראמפ לא יקבל את המינוי…". אודי סגל אומר בתום ה- Debate ה- 3 של דונאלד טראמפ מול הילארי קלינטון ב- 19 באוקטובר 2016 בנבדה וקובע באופן אבסולוטי עבור צופיו בזו הלשון : "…זהו קרקס מודרני. הקרב הוכרע. דונאלד טראמפ מחוסל…". מגוחך ולא בסדר. השאלה היא כיצד המערכות העיתונאיות שלהם שעורכות ומבקרות אותם מאפשרות להם להביע דעות כה נחרצות מבלי לסייג את עצמם (לפחות קמעא), ומדוע הן מתירות להם להתברבר ככה במשך תקופה כה ממושכת במפת הניווט. אולי הקדמתי להעניק להם את התואר עיתונאי על. היכן האחריות של העורכים הראשיים בשתי חברת החדשות של ערוץ 10 וערוץ 2 לפספוס הזה ? מדוע הם אינם מתערבים ? בצד כל אלה צריך להדגיש ולהעריך הערכה רבה את ההפקות האינטנסיביות של ערוץ 10 וערוץ 2 בשטח בניו יורק הנוגעות לסיקור הבחירות בארה"ב ב- 8 בנובמבר 2016 ואת המירוץ הדרמטי של דונאלד טראמפ והילארי קלינטון לכס הנשיאות. דונאלד טראמפ ניצח. הצביעו בעבורו 60.265858 מיליון והוא צבר 306 אלקטורים. בעד הילארי קלינטון הצביעו 60.839922 מיליון (574064 קולות יותר מדונאלד טראמפ) אולם היא צברה רק 232 אלקטורים.

תזכורת (2). מד כוחה של הטלוויזיה בתקשורת המונים לטוֹב ולרָע – הוא עצום (!). הטלוויזיה האמריקנית הגדילה ו- רוֹמֵמָה מחַד את דמותו של מר דונאלד טראמפ הכריזמטי והסוחף ומאידך הקטינה וצמצמה לממדים מדאיגים את דמותה של יריבתו המשעממת גב' הילארי קלינטון. ייתכן ובלעדי מצלמות הטלוויזיה הילארי קלינטון הייתה גוברת על דונאלד טראמפ. עִמָה כפי שהתברר בדיעבד לא היה לה סיכוי. מצלמות הטלוויזיה הן קיצוניות בהתרשמויות שלהן. הן כמו החברה האנושית שהמציאה אותן ודומות לבני האדם שמתפעלים אותן ומשתמשים בהן. מצלמות הטלוויזיה סוגדות ראשית דבר ליופי, אסתטיקה, כריזמה, ושגשוג. מן העבר השני הן אוהבות לתעד כישלונות ומעידות של אנשים מפורסמים שטוענים לכתר וגם לשמוח לאִידָם. הן מתעבות ו-שונאות אנשים בינוניים ואירועים בינוניים. דונאלד טראמפ מקוטלג בקטגוריה הראשונה. הילארי קלינטון שייכת לשלישית. הטלוויזיה עשתה בה שַמוֹת.

הימים ההם – הזמן ההוא לפני ארבע שנים. אמרתי לכם והזהרתי אתכם בפוסטים הקודמים בבלוג וגם נימקתי מדוע דונאלד טראמפ יהיה נשיא ארה"ב (!) הוא יביס את הילארי קלינטון. אני חייב לומר שהסוקרים האמריקניים אינם מעניינים אותי. מעניינים אותי העיתונאים והפרשנים הישראליים המאיישים את העיתונאות האלקטרונית של ערוץ 10 (היום ערוץ 13) וערוץ 2 (היום ערוץ 12). חלקם רשלנים. בעיקר אלה שהוטסו לניו יורק להפקות עצמאיות של הרשתות שלהם בשטח במוקד ההתרחשויות בארה"ב, ובעת הטיסה הארוכה מנתב"ג אל פסל החירות במבואות ניו יורק, לקחו לא רק את הצד של הילארי קלינטון והפכו לאוהדים מעריצים שלה אלא הפכו מעיתונאים למעין נביאי שקר. ו/או אם להיות צנוע יותר מדובר בנביאי דֶמֶה. מגוחך היה לראות את העיתונאים האלה בראשם נדב אייל (ערוץ 10) ואודי סגל (ערוץ 2) כולל ערד ניר (ערוץ 2) וגם הפרשנית ד"ר יעל שטרנהל (ערוץ 10) עושים כל מאמץ להפוך את גב' הילארי קלינטון לשיא פאר היצירה האנושית, אישה הגונה והומנית, מעשה ידיו של הקב"ה ולעומתה את מר דונאלד טראמפ לבריאה מלוכלכת ומטונפת, גבר נוֹכֵל שמקורו ביב שופכין וכל כולו סוטה ועבריין מין שלאורך השנים פגע ופוגע באין סוף נשים תמימות (אם זה נכון על ה- FBI לפתוח בחקירה ובסופה להעיף אותו לכלא). החבר'ה האלה מערוצי 10 ו- 2 נמנעו במכוון מלהציג את דונאלד טראמפ כפיגורה טלוויזיונית נחשבת ומוכשרת (ולפי כך גם קנדידאט נחשב ומוכשר שרשאי ליטול את השרביט), ולא כעובר אוֹרַח. ובכן, דונאלד טראמפ הוא פנומן המסך הקטן בעל כריזמה טלוויזיונית מתפוצצת בלתי נדלית. מן ההיבט הזה הוא מזכיר במידה לא מועטה את הנשיא האמריקני הדמוקרט ג'ון פיצג'ראלד קנדי שניצל את המדיה ואת מצלמות הטלוויזיה באולפן רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS לטובתו. הן חיבבו אותו והרעיפו עליו שבחים, ואומנם הוא ניצח בארבעת ה- Debates הטלוויזיוניים הנשיאותיים בסתיו 1960 את המועמד הרפובליקני מולו ריצ'ארד "דיק" ניקסון ובעקבותיהם זכה בנשיאות ההיא בבחירות ההן שהתקיימו ב- 8 בנובמבר 1960. צריך לזכור שג'ון פיצג'ראלד קנדי זכה ב- 34.220984 מיליון קולות בהפרש זעיר מריצ'ארד ניקסון שקיבל 34.108157 מיליון קולות אולם הביס אותו לגמרי במניין האלקטורים, 303 לג'ון פיצג'ראלד קנדי מול 219 לריצ'ארד ניקסון. מציאות דומה התגלתה כעת בבחירות הנוכחיות לנשיאות ארה"ב ב- 8 בנובמבר 2016. הילארי קלינטון גרפה כמות של 60.839922 מיליון מצביעים. בעד דונאלד טראמפ הצביעו 60.265858 מיליון. פער של 574064 אֶלֶף קולות לטובת הילארי קלינטון אבל דונאלד טראמפ צבר 306 אלקטורים לעומת 232 אלקטורים בלבד של הילארי קלינטון וזה מה שקובע ומכריע את המאבק על כתר הנשיאות על פי החוקה האמריקנית. התברר כי אותן מצלמות הטלוויזיה שסגדו פעם לג'ון פיצג'ראלד קנדי לפני 56 שנים עשו זאת עכשיו גם בעניינו של דונאלד טראמפ. מרבית הקליינטים של תקשורת ההמונים (בארץ, וגם בארה"ב, ובתבל כולה) אינם מוכשרים לנתח ב- "מודע" שלהם את תבנית ההגדרה של פרופסור מארשאל מקלוהאן, כי, "המדיום הוא המסר". המדיום הוא המסר שפועל בעוצמה רבה ובתחכום רב על ה- "תת מודע" שלנו מבלי שנרגיש, מפני שאין לנו שליטה עליו על ה- "תת מודע", אולם הוא משפיע עלינו. ועוד איך הוא משפיע עלינו. כמו מחשבות שמפיק ה- "תת מודע" ומתרגם אותן בשנת הלילה ל- חלומות מבלי שיש לנו שליטה על הופעתם. חלומות בעת שינה עמוקה לא רק משפיעים עלינו אלא גם מרשימים אותנו. מענגים אותנו וגם מפחידים אותנו. כל בני האדם שאנוכי מכיר אינם שולטים על הופעת החלומות וסוגי החלומות בשנתם. אבל אני מכיר מישהו שכן שולט על חלומותיו כמעט באופן אבסולוטי. אני יכול להעיד על עצמי שאני שולט על ה- "תת מודע" שלי ולכן יודע ב- % 90 לכוון את חלומותיי לעצמי כמעט מידי לילה. הרבה פעמים אני מתייצב ביני לבין מצפוני ואומר, "חבל שהחלום הנפלא נגמר…", ולפעמים גם אומר, "טוב שהסיוט הסתיים…". אסכם זאת כך במילים האלה : במשך כמעט שנתיים ימים עשו מצלמות הטלוויזיה של הרשתות האמריקניות שַמוֹת בהילארי קלינטון ובמקביל הִלְלוּ את דונאלד טראמפ. הרעיונות המדיניים, הצבאיים והביטחוניים, החברתיים, והכלכליים (הגלובאליים ופנים אמריקניים) שהציעה הילארי קלינטון לא נפלו ולא היו טובים פחות מאלה של דונאלד טראמפ, אולם מצלמות הטלוויזיה היו בעוכריה (!). תראו, מדובר בעובדות. יותר מ- 60.000000 מיליון אזרחים אמריקניים לדונאלד טראמפ את קולם ועמם 306 אלקטורים, למרות שהשדר אודי סגל כבר סגר עניין והודיע לצופי ערוץ 2 ההוא  בתום ה- Debate ה- 3 ב- 19 באוקטובר 2016 באוניברסיטת לאס ווגאס בנבדה (המנחה היה קריס וואלאס), כלהלן : "…הקרב הוכרע, דונאלד טראמפ מחוסל…".  הציבור שכח אבל אודי סגל הובס אז (!).  

מדהים שהמומחים הנ"ל נדב אייל, אודי סגל, ניצן הורוביץ, ערד ניר, ד"ר יעל שטרנהל, יונית לוי, תמר איש שלום, ובמידה מסוימת גם גיל תמרי והעיתונאים הנכבדים מהאגף של העיתונות הכתובה רון מיברג, חמי שלו, ונחום ברנע לקו כולם ברפיון ו- עיוורון ובסינדרום של שדר טלוויזיה אולימפי לא חשוב בשֵם משה גרטל. הם המקבילים שלו בכל הנוגע לתחזית סיקור המירוץ הדרמטי והמסקרן בין דונאלד טראמפ והילארי קלינטון אל קו הסיום של הנשיאות האמריקנית. החבר'ה האלה מערוצי הטלוויזיה הישראלית ומהעיתונות הכתובה הישראלית לא היססו להניח על ראשה של הילארי קלינטון בטרם עֵת זֵר של עלי זית. בכך הם דומים למשה גרטל ואינם טובים ממנו. תפקידם העיתונאי הוא לדווח עובדות ולא לעסוק בהימורים. משימתם לא לקחת צד ו- לא להתנבא. האחריות העיתונאית – טלוויזיונית שהוטלה עליהם מטעם שולחיהם מוגבלת, ו- וודאי איננה כוללת הנחת ז'יטונים על שולחן הרולטה הפוליטית, גם אם נורא בא להם. הם פִסְפֵסוּ.

ובכן, משה גרטל הוא שַדָּר שחייה אולימפי ברָמָה של קוּרְיוֹז. אישיותו הטלוויזיונית שוּלִית אולם באופן פרדוקסלי רָמָה מבין כל שדרני השחייה בארץ שכלל אינם קיימים. אין במדינת ישראל שדרני טלוויזיה שתחום התמחותם שחייה. כזכור בעת אולימפיאדת אטלנטה לפני שתי עשרות שנים ב- 1996 איחל לצוֹפָיו בישראל בתום אחד השידורים הישירים מבריכת השחייה האולימפית "…נוחו על משכבם בשלום…". וזכור גם כי באולימפיאדת בייג'ינג 2008 העניק את מדליית הזהב במשחה 4 פעמים 100 מ' בסגנון חופשי ב- Relay הרביעי לנבחרת הגברים של צרפת כשזעק למיקרופון בביטחון של נביא, "…אני חותם לכם כי צרפת תכה את ארה"ב שוק על ירך…", אולם התחולל ההפך ו- דווקא נבחרת ארה"ב ניצחה (!). האיש דיבר מהרהורי לבו. במקום להיות עיתונאי מדויק ושַדָּר טלוויזיה הגיוני, ניסה כוחו בנִיבּוּי והִתְגָלוּת. אולם זה איננו תפקידו. מסך הטלוויזיה איננו משטח של רוֹלֶטָת הִימוּרִים. משה גרטל הוא לכן עיתונאי ו- שַדָּר טלוויזיה בַּטֵל בשישים יחדיו עם הפרשן שלו ברוך צ'יש שלא סִיֵיג ולא אִיזֵן אותו במועד באותה עמדת שידור, וגם לא את עצמו. משה גרטל וברוך צ'יש הוכיחו ותמכו בכל מִרְצָם בהֶבֶל פיהם באיש ה- סלוגנים ההוא מאנשי חז"ל שאמר בשעתו ב- ריש גלי : "הנבואה ניתנה לשוטים". צריך להזכיר כאן באותה ההזדמנות שגם אותו הפרשן ברוך צ'יש נכשל בנבואות הכזב שלו בשידורי השחייה ההם ב- אולימפיאדת לונדון 2012. למשל, בהחלפה ב- Leg הרביעי (האחרון) במשחה השליחים 4 פעמים 100 מ' בסגנון חופשי בעת שהאמריקני רָאיְין לוֹכְטֶה (Ryan Lochte) זינק למים ביתרון מזערי על פני הצרפתי יָאנִיק אָנְיֶיל (Yannick Agnel, גובהו 2.03 מ') הדולק בעקבותיו, זעק ברוך צ'יש פעמיים בהדגש מיוחד ובנחישות למיקרופון של ערוץ 1 ולעבר צופיו בארץ מבלי שהוא מסייג את עצמו : "…אף אחד לא ינצח את רָאיֵין  לוֹכְטֶה…". הפרשן ד"ר ברוך צ'יש לא סתם טעה. הוא קִשְקֵש מפני שהתעקש לשמש נָבִיא דֶמֶה במקום לנתח את העובדות ולפַרְשֵן אותן. ברוך צ'יש שגה בגדול, ברָמָה של חטא, משנכשל לצעוד על קו התפר הטלוויזיוני הדַק שמפריד בין שִידוּר ל- בִּרְבּוּר והפך בהבל פיו ל- ברברן, ל- פטפטן. דווקא יאניק אנייל ניצח וצרפת זכתה במדליית הזהב וארה"ב בכסף. איש הטלוויזיה ברוך צ'יש עוּטָר במדליה מפַּח. ומה באשר לאולימפיאדת ריו דה זאניירו 2016 ? משה גרטל זעק שם בכוחותיו האחרונים למיקרופון שלו בעמדת השידור של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים בבריכה האולימפית בריו 2016 שגיאת דיווח חמורה, בה בִּישֵֹר לצופי הטלוויזיה במדינת ישראל בביטחון עצמי שאיננו מוטל בספק : "…קאמרון מקבוי (Cameron Mcevoy) הוא האלוף האולימפי…". היה מדובר שוב בסקנדל טלוויזיוני משום ש- קאמרון מקבוי סיים בכלל במקום השביעי, ואילו האלוף האולימפי והזוכה במדליית זהב באותו משחה הגמר ההוא ל- 100 מ' בסגנון חופשי לגברים בריו 2016 היה האוסטרלי בן 18 קייל צ'אלמארס (Kyle Chalmers). משה גרטל כלל לא הזכיר אותו ולא קרא בשמו. אתה תוהה מדוע שַדָּר טלוויזיה בשם משה גרטל מי שקיבל את ההסמכה ואת האוטוריטה ממנהליו ליטול את המיקרופון לידיו כדי לספר את הסיפור לעַם, מרשה לעצמו להתנהג התנהגות כל כך ילדותית ומטופשת ו- כל כך ליצנית ובלתי מקובלת. אתה חושב לעצמך מאַיִן הוא שוֹאֵב את הַעוֹז לשגות ולטעות שוב ושוב ב- "אוויר" בצורה כל כך בּוֹטָה קבל עם ועולם. אתה מתפלא מדוע האיש מבקש להפוך את עצמו לגימיק מגוחך, מיותר ולא חכם, ואת מעסיקיו לבדיחת ניהול, בתירוץ אווילי (כפי שנמסר לערן נבון מ- "ישראל היום"), כלהלן. הנה הציטוט : "…אני יודע שלפעמים אני פולט דבר שטות, שיוצאים לי דברים ואז צוחקים עלי, אבל שחייה זה משעמם. לפעמים אני מרגיש שאני מעיר את המתים…". משה גרטל התעקש במשך שני עשורים מאז 1996 להפוך את עצמו לקוריוז והצליח. עיתונאי רציני ושקול מחשבה ובעל אחריות כלפי צופיו נמנע מראש ליפול למלכודות שכאלה, לפַח יָקוּש שכזה.

חברת השדרנים הפוליטיים של ערוץ 10 ו- 2 בארץ ובארה"ב בראשות נדב אייל ואודי סגל התעקשה לצעוד באותו המתווה והמשעול ש- סללו להם שדרני השחייה משה גרטל וברוך צ'יש, ו- לקתה בתסמונת הנבואה המגוחכת שלהם. חבורת העיתונאים הטלוויזיונית הנכבדה הזאת של מדינת ישראל הפכה את עצמה לא פעם ולא פעמיים בהבל פיהם לשוטים פטפטנים על פי משנתם של משה גרטל וברוך צ'יש. מדהים היה להיווכח כי שדרני טלוויזיה ואנלייזרים וותיקים ומנוסים ברמתם של נדב אייל, אודי סגל, ניצן הורוביץ, ערד ניר, גיל תמרי, איילה חסון, תמר איש שלום, יונית לוי ואחרים נטלו לעצמם סמכות עיתונאית עליונה והפכו למעין מורי ונביאי הדור בעודם מפריחים לאוויר שמועות בגדר נבואות שווא מבלי שהם מסייגים את עצמם. נכון שהם נחלו מפלה בחלק מהדיווחים והניתוחים שלהם, ועשו זאת בדרך אינטליגנטית ומתוחכמת יותר בהשוואה לשני שדרני השחייה הרשלנים משה גרטל וברוך צ'יש, אולם הם כשלו. לפחות בחלק מהדרך הפכו לקשקשנים. חוות דעתו החֶלְמָאִית של אודי סגל אודות דונאלד טראמפ בתום ה- Debate השלישי אומר במבע פנים רציני לצופיו בערוץ 2 ההוא, "…זהו קרקס מודרני…הקרב הוכרע…דונאלד טראמפ מחוסל…" (!), צרובה לעַד על סרט ההקלטה. לא מובן מדוע עיתונאי וותיק ובעל ניסיון כמותו אינו מסייג את עצמו (ו- לוּ קִמְעָא). הוא אודי סגל לא יוכל לקחת את המילים האלה חזרה כפי שמשה גרטל לא יוכל למחוק לעולם את הצהרותיו השגויות המגוחכות שנאמרו בקוֹל רָם באולימפיאדות אטלנטה 1996, בייג'ינג 2008, לונדון 2012, וריו 2016. הן צרובות לנֶצַח בארכיוני ערוץ 1 וערוץ הספורט מס' 55 בכבלים.

תזכורת (3) : גדולתם של פרשני ספורט כמו גם פרשנים פוליטיים נבחנת בטלוויזיה באמירות שלהם לפני האירוע ובמהלכו, ולא בתומו. בדיעבד, כולם חכמים. שדרני השחייה האולימפיים הכושלים משה גרטל והפרשן ד"ר בָּרוּךְ צִ'יש באולימפיאדות אטלנטה 1996, בייג'ינג 2008, לונדון 2012, וריו דה ז'אניירו 2016. אין זאת יד הַמִקְרֶה. מדובר בסיסטמה, בשיטה שהפכה לסטיגמה. לקוּלָתָם צריך לומר כי הם נכשלים רק פעם אחת בארבע שנים. רק פעם יחידה מידי אולימפיאדה.

תזכורת (4). משה גרטל וד"ר ברוך צ'יש. 

מדובר בתזכורת, בהקבלה הכרחית הפועלת על אותו העיקרון העיתונאי – טלוויזיוני הנוגעת לשני הכושלים האולימפיים הנצחיים משה גרטל וברוך צ'יש כדי להסביר את גודל התבוסה העיתונאית שנחלו שדרני ערוץ 10 ו- 2 (בארה"ב ובארץ) בסיקור המירוץ לנשיאות האמריקנית של דונאלד טראמפ מול הילארי קלינטון. מדובר בעיתונאים – שדרנים בעלי מוניטין שהתרחקו מתפקידם העיתונאי, לקחו צד את הילארי קלינטון, התחפשו למעֵין נביאים, ערבבו את מִשְאָלוֹת לִבָּם שלא התיישבו עם העובדות בשטח, ויצרו קוקטייל הזוי. האנשים הטלוויזיוניים הללו שהוזכרו לעֵיל נדב אייל, אודי סגל, ניצן הורוביץ, ערד ניר, תמר איש שלום, איילה חסון, יונית לוי, וגם במידה מועטה גיל תמרי (העיתונאי הנבון והטוב ביותר מבין הרשימה המוזכרת לעיל), ובתוכם גם אנשי העיתונות הכתובה רון מיברג (מעריב) הרגשן שיודע לכתוב אבל תמיד גורם לי לרצות להושיט לו טִישוּ לנגב את דמעותיו, נחום ברנע (ידיעות אחרונות), וחמי שלו (הארץ) חרגו מסמכותם העיתונאית והפרו את רעיון הדיווח העובדתי והאובייקטיבי לקוראיהם. הם בעצם התחזו יעני למומחי בחירות אמריקניות אבל כ- אוהדיה של הילארי קלינטון לכל אורך הדרך. החבר'ה האלה פשוט בילפו אותנו. הם התאהבו בגב' הילארי קלינטון, ביקשו לראות אותה מנפצת את תקרת הזכויות, ולא הסתירו את התיעוב והשנאה שהם רוחשים למר דונאלד טראמפ. מ- חַזוּת הסיקור העיתונאי שלהם שהיה אמור להיות דיווח אמת של יושרה ואובייקטיביות (לשמו הוטסו למרכז השידור החדשותי של CNN בניו יורק) לא נותר דבר. הוא התמסמס. דונאלד טראמפ נבחר לנשיא ארה"ב ולא הילארי קלינטון. מפתיע שעיתונאי טלוויזיה רבים בישראל שאמורים להבין משהו ברזי התעשייה ובכוחן המגי של מצלמות הטלוויזיה התעלמו לחלוטין מהיכולת הווירטואוזית של דונאלד טראמפ לשעבד אותן לטובתו (לאורך כל הדרך הארוכה ואין זה דבר של מה בכך). זה לא היה כל כך קשה מפני שהוא ניצב מול מועמדת דמוקרטית לנשיאות נטולת שֶמֶץ של פוטוגניות וכריזמה טלוויזיונית. דונאלד טראמפ הוא במידה מסוימת בר מזל מפני שהתמודד מול מישהי שמהווה דמות משעממת של מודל אנושי לחלוטין אנטי טלוויזיונית, "דוֹדָה" בכל מובן טלוויזיוני, משעממת, נטולת כריזמה, נעדרת קֶסֶם אישי, נראית חולנית, וגם רוטינית ומלאכותית למדי. אני מדגיש את המונח "דוֹדָה" שנלקח מנקודת מבט טלוויזיונית בלבד, אולם זה המון כשמדובר במסע בחירות טלוויזיוני ממושך רווי אמביציות עצומות ו- אינטנסיבי בן שנתיים, Coast to coast. דמותה הטלוויזיונית של הילארי קלינטון נותרה דהויה לגמרי כל הזמן. מינוס מובהק ב- Media וויזואלית שעוסקת בתקשורת המונים. דונאלד טראמפ בן 70 (!) ניצל עד תום את יתרונו הטלוויזיוני (חיוניות, מרץ, חוצפה, תקיפות, דיבור מהיר, ו- דינמיות) והביס אותה. הוא עשה להילארי קלינטון את מה שחולל בדיוק בשעתו מועמד המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ארה"ב ג'ק קנדי בעימותי הטלוויזיה הארציים שלו באוקטובר / נובמבר 1960 מול המועמד הרפובליקני לנשיאות דיק ניקסון.

אני חומק מהנופלים ועוזב לשעה קלה את ה- Issue המשותף הדן בשגיאות של שני שדרני הספורט משה גרטל וברוך צ'יש והכרזת המנצחים הספורטיביים על ידם ב- בריכות האולימפיות בטרם עת עם שני השדרנים הפוליטיים נדב אייל ואודי סגל (וגם אחרים) שהצהירו בריש גלי קבל עם ועולם כי דונאלד טראמפ חוסל ע"י יריבתו הילארי קלינטון. מייד אשוב אליהם.

תזכורת (5) : לטלוויזיה ולקולנוע יש כוחות עצומים בעיצוב ושיווק הַמֶסֶר. "הַמֶדְיוּם הוּא הַמֶסֶר", את זאת כבר אמר לפני עידן ועידנים פרופסור מארשאל מקלוהן. הטלוויזיה האמריקנית הצדיקה והגשימה את אותו הרעיון שהגה מארשאל מקלוהאן בסיקור העימותים וההתנגשויות בין דונאלד טראמפ לבין הילארי קלינטון ב- 2016. בדיוק כפי שעשתה הטלוויזיה האמריקנית ב- 1960 בעת העימותים בין ג'ון פיצג'ראלד קנדי לריצ'ארד ניקסון לפני 60 שנים. בדיוק כפי שחוללה הקולנוענית והמתעדת הגרמנייה לני ריפנשטאהל בשרטוט דיוקנו של הקנצלר / פיהרר אדולף היטלר בשנים 1936 – 1934 לפני 84 שנים.

חזון הוא דבר חשוב אולם איננו הראשון במעלה. המעלה הראשונה היא הכישרון האישי לחשוף את החזון שלך והמיומנות לשווק אותו לציבור באמצעות המדיה. אם כוכב הקולנוע האמריקני מהשורה הראשונה, המפורסם ורב המוניטין ,גיבור המערבונים גרי קופר היה רוצה בשעתו להתמנות לנשיא ארה"ב יש לשער שהיה מצליח ומשגשג. שחקן קולנוע מן הדרג השני רונאלד רייגן הרפובליקני עשה זאת ב- 1980 משנבחר לנשיא ארה"ב על חשבונו של הנשיא הדמוקרטי ג'ימי קארטר. הרעיון חשוב. חשובים לא פחות הם יחסי הציבור שלו וסביבו ואומנות שיווק המסר. בכל תחום בחיינו, שוקולד, קוקה-קולה, וגם פוליטיקה.

אני משתמש עכשיו בדוגמא קיצונית. הנציונאל סוציאליסט הגרמני הקנצלר – פיהרר אדולף היטלר היה מוכשר ו- גאון שיווק המסר, אוֹרָאטוֹר מיומן, ופנומן ווירטואוז שהתמצא כהלכה ברזי התקשורת. מיומנות ההופעה האישית המקורית והראוותנית של אדוף היטלר כ- מנהיג והיכולת הציבורית שלו לנאום בצורה משכנעת ואותנטית מול כל מיקרופון, ו- כישרון הדיבור והמלל הרדיופוני שלו היו לשֵם דבר והעניקו לו כריזמה לאומית חסרת תקדים. הוא היה במידה רבה גם בר מזל משום שבימאית הקולנוע הגרמנייה המוכשרת לני ריפנשטאהל (Leni Riefenstahl) הפכה אותו לבֵן אֵלִים בשני סרטיה התיעודיים "ניצחון האמונה והרצון" (סרט באורך שלוש שעות) שסיקר את כנס המפלגה הנאצית בספטמבר 1934, ואח"כ עשתה זאת גם בסרטה "אולימפיה" (סרט באורך ארבע שעות) גם אם הבליטה את אדולף היטלר רק בעקיפין באותו הסרט ההוא שתיעד את אולימפיאדת ברלין 1936. אדולף היטלר היה מטורף אולם רב אמן וורבאלי. ווירטואוז ש- שכנע ללא כל קושי בפתוס וביכולת הוורבאליזם שלו את האומה הגרמנית החזקה כלכלית, משופעת בכוח אדם עליון וצייתן, ורווייה בטכנולוגיה כלכלית וצבאית מרשימה לתמוך במדינה הטוטליטרית – מיליטריסטית שבנה וברעיונות המדיניים התוקפניים שהגה. אדולף היטלר פקד על גרמניה להמר על גורלה וחייה ולצאת להרפתקה צבאית – מדינית (גם אם מדובר במלחמת עולם שנייה) כדי להרחיב את גבולותיה, את אזורי השפעתה ואת מרחב המחיה שלה ביבשת  אירופה, ו- על מנת לבנות רייך גרמני ש- ייכון 1000 (אֶלֶף) שנים. מלחמת עולם שהוא כראש המדינה יודע כיצד תתחיל אך איננו יודע איך תסתיים. אדולף היטלר היה מחד אדם מטורף פוליטית ומסוכן לביטחון ושלום העולם אולם אישיותו הייתה רדיופונית וקולנועית מושכת תשומת לב מאין כמותה והעם הגרמני נהה אחריה והעריץ אותה (ושילם יחדיו עם העולם כולו מחיר נורא). הקולנוענית לני ריפנשטאהל סייעה לו להשליט את הכריזמה המפורסמת ואת הרעיונות הנאציים המטורפים ומדיניות הפנים הגזענית שלו בכל פינה בגרמניה. צריך לזכור שהקנצלר אדולף היטלר עלה לשלטון בראשית 1933 בהיותו בן 44 וירש את מקומו של הנשיא הישיש פאול פון הינדנבורג בן 86. פאול פון הינדנבורג (1934 – 1847) היה הנשיא האחרון של רפובליקת וויימאר ובתפקידו זה מינה בינואר 1933 את אדולף היטלר לקנצלר גרמניה. בכך נסללה הדרך לעליית הנאצים לשלטון. דמותו הצעירה והדומיננטית של הקנצלר אדולף היטלר והבטחתו לאומה להחזיר לגרמניה את כבודה הלאומי והכלכלי שניטלו ממנה בהסכם וורסאיי ב- 1919 / 1918 לאחר תום מלחמת העולם ה -1, שָבוּ את לֵב ההמונים. אדולף היטלר שיקם את הכלכלה הגרמנית במהירות מפתיעה ויעילות יוצאת דופן. גרמניה בהנהגתו ניתקה מתקופת האינפלציה הענקית ותוהו ובוהו כלכלי שאפיין אותה בחלק מעשור ה- 20 וגם בראשית עשור ה- 30 של המאה הקודמת ועלתה על דרך המלך.

את אותו הטקסט הנ"ל הנוגע לכריזמה טלוויזיונית וקולנועית אפשר לייחס בקלות גם לנשיא ארה"ב הנאורה, החופשית, והדמוקרטית גבר יפה תואר ו- "חתיך" בשֵם ג'ון פיצג'ראלד קנדי בסוף שנות ה- 50 של המאה הקודמת ולבטח בתקופת נשיאותו המבטיחה אולם קצרת המועד בין 20 בינואר 1961 לבין 22 בנובמבר 1963. זהו התאריך בו נרצח ע"י מתנקש בשם לי אוסוואלד בדאלאס – טקסס. ג'ק קנדי ידע גם הוא לנאום ולדבר היטב בדרמטיות מול קהל וגם מול מצלמות הטלוויזיה באולפן. הופעתו האישית הייתה מושלמת נוטפת כריזמה כשל כוכב קולנוע. הוא היה Grand master וורבאלי שלא לדבר על כישרונו ויכולתו העצומים לשָוֵוק את המסרים שלו. מצלמות הטלוויזיה לא רק נטו לו חסד, הן סגדו לו.

טקסט תמונה : ספטמבר 1934. נירנברג – באוואריה, גרמניה. הקולנוענית והמתעדת לני ריפנשטאהל (מימין) מסבירה לקנצלר – פיהרר אדולף היטלר (רוכן על מפת המסדרים) כיצד היא מתכננת את פעילות צוות ההפקה ו- 25 הצלמים שלה שיעסקו בתיעוד כנס המפלגה הנאצית בנירנברג. לסרט התיעודי הזה בן שלוש שעות ייחדה את השם "ניצחון האמונה והרצון". הסרט שודר ב- 1000 אולמות קולנוע בכל רחבי גרמניה. לני ריפנשטאהל הפכה את אדולף היטלר לבֵן אֵלִים. האומה הגרמנית כרעה בפניו ברך. לצילומים הדוקומנטאריים של לני ריפנשטאהל סביב אישיותו של אדולף היטלר היה משקל נכבד בהזדהות האומה הגרמנית הצייתנית עמו והפיכתו לטוטליטאר כל יכול. (באדיבות ZDF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ספטמבר 1934. כנס המפלגה הנאצית בנירנברג – באוואריה, גרמניה. תיעוד מראות מיליטריסטיים ודגלי ענק נושאים את צלב הקרס שנלקחו מהסרט התיעודי "ניצחון האמונה והרצון, עם אחד – פיהרר אחד" בהפקת לני ריפנשטאהל. (באדיבות ZDF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ספטמבר 1934. נירנברג – באוואריה, גרמניה. לני ריפנשטאהל (במרכז בתלבושת לבנה חובשת כובע עם סרט) והצוותים הקולנועיים שלה ברגע של הפוגה. (באדיבות ZDF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1 באוגוסט 1936. ברלין. טקס הפתיחה של אולימפיאדת ברלין 1936. גם בסרטה התיעודי הזה לו קראה "OLYMPIA" שרטטה לני ריפנשטאהל את דמותו של הקנצלר – פיהרר אדולף היטלר (קיצוני מימין) כנציג האֵל עלי אדמות שנשלח להציל ולהנהיג את גרמניה. השני מימין בז'אקט השחור הוא קארל דים אחד משני אנשי הוועדה המארגנת האולימפית הגרמנית שאיננו מצדיע במועל יד, השני היה תיאודור ליוואלד. (באדיבות ZDF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. לני ריפנשטאהל והצלם הראשי שלה (מבין חבורה של 45 צלמים ו- 250 אנשי הפקה) מצלמים את אחת הסצנות בתחרויות האולימפיות. (באדיבות ZDF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

(תזכורת 6). רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS מחוללת ב- 1960 מהפכה תקשורתית בלתי נשכחת בשעה שהיא יוזמת ועורכת, מצלמת, ו-מעבירה בשידורים ישירים את העימותים הנשיאותיים בין הדמוקרט ג'ון פיצג'ראלד קנדי לרפובליקאי לבין ריצ'ארד ניקסון (שימש בין 1952 ל- 1960 סגן נשיא של נשיא ארה"ב דאז דווייט אייזנהאואר) לפני 60 שנים. כל אחד מהם ביקש לכבוש לעצמו את כס נשיא ארה"ב.

טקסט תמונה : 26 בספטמבר 1960. ה- Debate הטלוויזיוני הנשיאותי הראשון בין המועמד הדמוקרטי ג'ון פיצג'ראלד קנדי (משמאל) לבין המועמד הרפובליקני ריצ'ארד ניקסון (מימין). בתווך המנחה האווארד סמית' (Howard Smith) מרשת הטלוויזיה האמריקנית CBS. (באדיבות CBS).

טקסט תמונה : 26 בספטמבר 1960. ה- Debate הטלוויזיוני הנשיאותי הראשון בין המועמד הדמוקרטי ג'ון פיצג'ראלד קנדי (משמאל) לבין המועמד הרפובליקני ריצ'ארד ניקסון (מימין). בתווך המפיק דון יואיט (Don Hewitt) מרשת הטלוויזיה האמריקנית CBS. (באדיבות CBS).

טקסט תמונה : 26 בספטמבר 1960. ה- Debate הטלוויזיוני הנשיאותי הראשון בין המועמד הדמוקרטי ג'ון פיצג'ראלד קנדי (משמאל) לבין המועמד הרפובליקני ריצ'ארד ניקסון (מימין). בתווך המנחה האווארד סמית' (Howard Smith) מרשת הטלוויזיה האמריקנית CBS. (באדיבות CBS).

ה- Debate, העימות הפוליטי – נשיאותי הטלוויזיוני ב- 1960 בין המועמד הדמוקרטי לנשיאות ג'ון פיצג'ראלד קנדי לבין המועמד הרפובליקני ריצ'ארד ניקסון בו שניהם פורסים את משנתם וחזונם החברתי והכלכלי בשידור ישיר בפני האומה האמריקנית היה בעצם הגשמה מחודשת של רעיון ישן. העימות הפוליטי הציבורי הראשון בין שני נציגים נבחרים של המפלגות הדמוקרטית והרפובליקנית התרחש ב- 1858 בין אייבראהם לינקולן (Abraham Lincoln) הרפובליקני ו- סטפן דאגלאס (Stephen Douglas) הדמוקרטי. השניים הללו התעמתו שבע פעמים בערים שונות במדינת אילינוי בחודשים אוגוסט, ספטמבר, ואוקטובר בשנת 1858, כשה- Issue המרכזי בעימותים ההם לפני 158 (מאה וחמישים ושמונה) שנים נסב אודות העבדות בארה"ב. כזכור נבחר אייבראהם לינקולן לנשיא ארה"ב ב- 1860 לאחר שגבר בחירות ההן על סטפן דאגלאס. אייבראהם לינקולן נרצח ע"י מתנקש באפריל 1865 לאחר שנבחר לכהונה שנייה כנשיא ארה"ב בבחירות של נובמבר 1864. סטפן דאגלאס מת ב- 1861.

טקסט תמונה : תצלום מ- 1858. מדינת אילינוי – ארה"ב. אייבראהם לינקולן הרפובליקני (משמאל, בן 49) ו- סטפן דאגלאס הדמוקרט (מימין, בן 45) ניהלו ביניהם שבעה עימותים פוליטיים ציבוריים בפני קהל. הנושא המרכזי בוויכוחים הפומביים ביניהם נסב אודות נושא העבדות שכידוע אייבראהם לינקולן התנגד לה התנגדות מוסרית וגם מעשית נחרצת. בבחירות לנשיאות ארה"ב בנובמבר 1860 גבר אייבראהם לינקולן על סטפן דאגלאס והיה לנשיא שהכריז על ביטול העבדות בכל רחבי ארה"ב. זאת הייתה העילה הראשית לפרוץ מלחמת האזרחים בארה"ב ב- 1861 שנודעה כמלחמה של מדינות הצפון נגד מדינות הדרום.

ראה הספר עב הכרס בן 10000 (רבבה) עמודים שחקרתי וכתבתי ואשר קרוי, "למילים יש וויזואליה משלהן". הספר הנ"ל הוא אחד מ- 13 ספרים שעוסקים בהתפתחות שידורי הטלוויזיה בארץ ובעולם בשנים 2016 – 1884 והוא מרכיב את הסדרה רחבת ההיקף שאני חוקר וכותב ושמה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". 

תזכורת (7). משה גרטל וד"ר ברוך צ'יש. היעדר מינימום אמינות ומהימנות. הימים ההם – הזמן ההוא לפני שמונה שנים ב- 2012 ולפני תריסר שנים ב- 2008.

אני שב אל משה גרטל וברוך צ'יש. עבודת ההכנה של שַדָּר ערוץ 1 משֶה גֶרְטֶל והפרשן שלו ד"ר ברוך "בּוּקִי" צִ'יש בבריכה האולימפית של לונדון 2012 רשלנית ויעילה לסירוגין. היא איננה סיסטמתית ולכן רוויה אין סוף חורים. אם FINA ו- OBS אינם מספקים את הנתונים האישיים של השחיינים על שניהם לתור אחריהם ולספק אותם למען הצופים שלהם בישראל. השַדָּר משה גרטל והפרשן ד"ר בוקי צ'יש משדרים לרוע מזלם ושלא באשמתם פעם אחד בלבד מידי ארבע שנים. הם מתאספים שוב באולימפיאדת לונדון 2012 לאחר נֶתֶּק ארוך כשהם חלודים ולא בקיאים בשינויים שמתחוללים בקצב מסחרר בשחייה הבינלאומית. שניהם בנו עבורנו בתחילת האולימפיאדה את דרמת השחייה סביב שני האמריקניים רָאיֶין לוֹכְטֶה ומָיְיקְל פֶלְפְּס ולא שמו לב כלל לכוכב הסיני העולה סוּן יָאנְג והַמֶטֶאוֹר הצרפתי יָאנִיק אָנְיֶיל. הגדיל לעשות בוקי צ'יש כשבהחלפה ב- Leg הרביעי (האחרון) במשחה השליחים 4 פעמים 100 מ' בסגנון חופשי בעת שהאמריקני רָאיְין לוֹכְטֶה זינק למים ביתרון מזערי על פני הצרפתי יאניק אנייל (גובהו 2.03 מ') הדולק בעקבותיו, זעק פעמיים בהדגש מיוחד ובנחישות למיקרופון של ערוץ 1 : "אף אחד לא ינצח את לוֹכְטֶה" (מבלי לסייג את עצמו). הנבואה ניתנה כידוע לשוטים. ברוך צ'יש מתנבא מבלי שהוא כפוי לכך ועושה צחוק מעצמו. אין זה תפקידו לנַחֵש. הוא לא קיבל מנדט להיות נביא. הוא קיבל מנדט לשַמֵש פרשן ותו לא. הצרפתים בראשות יאניק אנייל זכו במדליית הזהב בתוצאה של 3:09.93 דקות. האמריקנים בראשות ראיין לוכטה (Ryan Lochte) לקחו רק את מדליית הכסף, 3:10.38 דקות. שַדָּר טלוויזיה מהימן ובעל הגיון תמיד יסייג את תחזיותיו. במשחה הגמר לשליחים  4 פעמים 100 מ' בסגנון חופשי לגברים ארבע שנים קודם לכן באולימפיאדת בייג'ינג 2008 שהכיל ירִיבוּת דומה בין שחייני צרפת לארה"ב הגה השַדָּר משה גרטל את הטקסט הבא : "אני חותם לכם כי צרפת תכה שוק על ירך את ארה"ב". כמובן קרה ההפך. ארה"ב זכתה במדליית הזהב בשעה שהשחיין הרביעי והמסיים שלה ג'סון ליזאק (Jason Lezak) עצר את השעון על 3:08.24 דקות ואף קבעה שיא עולם חדש. השחיין המסיים של נבחרת צרפת אלאן ברנארד (Alain Bernard) עצר את השעון על 3:08.32 דקות, תוצאה שהעניקה לנבחרתו את מדליית הכסף. ובכן, שַדָּר נבון מתנה ומסייג את עצמו. הסקת מסקנה בטרם עת כי רָאיֶין לוֹכְטֶה הוא בלתי מנוצח, הייתה שגיאת ניבוי קשה של הפרשן בוקי צ'יש בלונדון 2012 (מבלי שהוא כפוי לכך), והפכה אותו לטיפש קבל עם ועדה. פרשנותו קרסה בגלל קונספציה לא נכונה והכנת שיעורי בית לקויה שטענה כחודש – חודשיים בטרם פתיחת משחקי לונדון 2012 כי העליונות העכשווית בבריכה מוחזקת כמעט ברובה בידי הכוכב האמריקני ראיין לוכטה. זה לא תמיד היה נכון. ד"ר בוקי צ'יש איננו כמובן איש טיפש. הוא בהחלט מבין בשחייה. אך בעודו מחזיק במאגר נתונים מוגבל ומערך מחשבה מוטעה (נתמכת גם ע"י העיתונות הכתובה) הנוגעת לדומיננטיות של רָאיֶין לוֹכְטֶה (Ryan Lochte), חלו בינתיים כידוע תמורות ענקיות בעולם השחייה , מבלי שהפרשן הישראלי העניק להן את מלוא תשומת הלב ושילם ביוקר. טעות גסה כזאת והסתבכות מביכה שמערערת את אמינותו מעולם לא קרתה לפרשן השחייה יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל חבר קיבוץ כפר מכבי , ומי ששימש פרשן השחייה של הטלוויזיה ישראלית בשנים 1992 – 1972. יוסף טלקי ניחן בנוסף לידע העצום שלו בשחייה הבינלאומית ובקשריו המסועפים עם צמרת מאמני השחייה בעולם (יוסף טלקי יליד סלובקיה ב- 1918 וחבר קיבוץ כפר מכבי דיבר היטב אנגלית וגרמנית) גם בתכונות דידקטיות. הוא מאפיל על ד"ר בוקי צ'יש בכל קריטריון. לעומת זאת הפרשן בוקי צ'יש מאפיל כמעט לחלוטין על השדר משה גרטל שנוטה להסתבך. בוקי צ'יש מציג את עצמו כחוקר ומדען בפני הציבור. משה גרטל חושף את עצמו בסגנון השידור הבלתי מכופתר שלו, חופשי, ופורץ גבולות מידי. משהו הדומה לסטנדאפיסט – ליצן. כל בר בי רב יודע הטלוויזיה איננה מוסד של הימורים והתחכמויות. משה גרטל וברוך צ'יש לומדים את זה בדרך הקשה, אם בכלל.

תזכורת (8). משה גרטל וד"ר ברוך צ'יש. היעדר מינימום אמינות ומהימנות. הימים ההם – הזמן ההוא לפני ארבע שנים ב- 2016.

אירוע הסיום של משחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי לגברים בריו 2016 הטביע שוב את השַדָּר משה גרטל ואת הפַּרְשָן שלו ברוך צ'יש במימי הבריכה האולימפית של ריו 2016. סיום המִשְחֶה האולימפי היוקרתי ביותר והדרמטי הנ"ל מצא את שניהם את משה גרטל וברוך צ'יש לא מוכנים ולא מרוכזים, ומרח על שני הפטפטנים האלה בפעם המי יודע את ה- תווית, "לא נבונים". לא נבונים במידה קיצונית. זה היה מדהים ומופרך כאחד כאשר משה גרטל זועק בכוחותיו האחרונים למיקרופון שלו בעמדת השידור הפרטית בבריכה האולימפית בריו 2016, ומבשר לצופי הטלוויזיה במדינת ישראל בביטחון עצמי שאיננו מוטל בספק ובעוצמת קול שאין עליה עוררין, כלהלן : "…קאמרון מקבוי (Cameron Mcevoy) הוא האלוף האולימפי…". מדובר בסקנדל. איזה אלוף אולימפי ואיזה נעליים. על מה אתה מדבר בדיוק משה גרטל…??? מה אתה שַח לציבור הצופים שלך…??? הרי קאמרון מקבוי סיים בכלל במקום השביעי, ו- האלוף האולימפי והזוכה במדליית זהב במשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי לגברים בריו 2016 הוא האוסטרלי בן 18 קייל צ'אלמארס (Kyle Chalmers) מקום ראשון ומדליית זהב. כגודל ביטחונו העצמי של משה גרטל ליד המיקרופון יחדיו עם קשיי הניסוח שלו – כך גם גודל פטפטנותו ועובי שגיאותיו. גם של הפרשן שלו ברוך צ'יש ש- משמיע קריאות צהלה "אואואואוהוהוהוהו" ילדותיות ו- מגוחכות וארוכות למיקרופון, ולא מעיר לו כי טָעוּת מָרָה בידו. ברוך צ'יש מאשר את הבחנתו וקביעתו המוטעית של השַדָּר המוביל שלו כי קאמרון מקבוי הוא האלוף האולימפי כביכול, ובאותה נשימה מדרג את הבלגי פיטר טימרס במקום השני והזוכה במדליית הכסף, וממקם את האמריקני אדריאן נתן שלישי ליד מדליית ה- אָרָד. אילו הייתה מתרחשת שגיאת זיהוי חמורה ומביכה שכזאת בעמדת השידור של רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC, הרי שהשַדָּר והפַּרְשָן היו מסולקים ממנה לאלתר, ומוחלפים בצוות אחר.

טקסט תמונה : 11 באוגוסט 2016. אולימפיאדת ריו 2016. משחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי לגברים. בעוד השדר משה גרטל והפרשן שלו ברוך צ'יש המאיישים את עמדת השידור שלהם בבריכה בריו 2016 שוגים שגיאה חמורה ובלתי מובנת ומכריזים בשידור ישיר שגוי בגרון ניחר, בביטחון עצמי מופרז, ובקולות צוהלים מגוחכים כי השחיין האוסטרלי קאמרון מקבוי הוא המנצח האולימפי והזוכה במדליית הזהב, מעלה קבוצת OBS (ראשי תיבות של Olympic Broadcasting System) לאוויר במקביל על מסך הטלוויזיה הבינלאומי את מידע תוצאות המדידה האלקטרונית של מערכת השעונים OMEGA, שמפריכה את הצהרותיהם. תמונת הטלוויזיה קובעת כי המנצח והזוכה במדליית הזהב הוא השחיין האוסטרלי בן 18 קייל צ'אלמארס בתוצאה של 47.58 ש'. קאמרון מקבוי דורג במשחה הנ"ל בכלל במקום השביעי. אין זאת שגיאת Off tube. מדובר בטעות חמורה, מביכה, ומטופשת במיוחד של שני החבר'ה הפטפטנים הללו שמאיישים עמדת שידור טלוויזיונית במוקד ההתרחשות בבריכת השחייה האולימפית בריו דה ז'אניירו. טעות הזיהוי הקשה הזאת של משה גרטל וברוך צ'יש בריו 2016 אקוויוולנטית לטעות הזיהוי החמורה שאירעה ל- שדר הכדורגל נסים קיוויתי במונדיאל מכסיקו 1986, כששידר ישיר לצופים בארץ לפני 30 (שלושים שנים) ב- 1 ביוני 1986 מעמדת שידור שלנו באצטדיון "חליסקו" בגוואדאלאחרה, שער שלא היה במשחק המוקדם בבית ג' ברזיל – ספרד. (צילום ב- iphone ממסך ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. באדיבות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים).

עניין טעות הזיהוי של קאמרון מקבוי ע"י השַדָּר משה גרטל כאלוף אולימפי כביכול וכאילו הוא הזוכה במדליית הזהב במשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי בריו 2016, היא שערורייה טלוויזיונית כמעט חסרת תקדים בהיסטוריה של שידורי ספורט בטלוויזיה, ומְהָוָוה קשקוש מוחלט. מדובר בתקלות עיתונאיות ושגיאות זיהוי קשות וחמורות בלתי מתקבלות על הדעת שהחלו באולימפיאדת אטלנטה 1996 ונמשכו גם באולימפיאדת ריו דה ז'אניירו 2016. מדובר במחשבה עקומה, ברבור, ולהג בלתי מתקבלים על הדעת מפני שהם מתרחשים וקורים בתנאי שידור מיטביים בתוך עמדת שידור בהיכל השחייה בעלת תצפית נוחה על הנעשה בבריכה האולימפית ועל מה שקורה בין חבלי המסלולים בריו 2016. שגיאה ממאירה וקריטית שמתרחשת בסביבה טלוויזיונית אופטימלית. תאונה בלתי כפויה ולא מובנת (!). משה גרטל וברוך צ'יש מתעקשים לקחת את היעדר הנבונות הקיצונית שלהם לעבר גבולות הלא נודע. שני אלה, מי שניצבים בחלון הראווה של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים, לא יודעים להשתמש בהיגיון בכלי הטלוויזיה המדויקים שמעמידה לרשותם תעשיית ה- Media. רק איש שמתעקש להיות טיפש ובוּר, סרבן היגיון, מי שבוחר לעטות על עצמו ביודעין אִצְטָלָה שצִבְעָה אנטי תזה של ה- אינטליגנציה, ירשה לעצמו לזעוק בקולי קולות זעקת סְרָק לתוך המיקרופון לעבר צופי הטלוויזיה של מדינת ישראל ש- קאמרון מקבוי הוא הזוכה במדליית הזהב. פשוט שערורייה. ולא רק זאת, הוא משה גרטל עושה זאת, מחולל את טעות הזיהוי שלו, ברגע הכי פחות נוח. דווקא באותו שבריר השנייה שמשה גרטל מברבר, קבוצת OBS מורחת Super imposing על המסלול של קייל צ'אלמרס (ו- לא של קאמרון מקבוי) ומודיעה לכל צופי הטלוויזיה בעולם כי זהו המנצח והזוכה במדליית הזהב במשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי בריו 2016. המנצח הוא קייל צ'אלמרס ולא קאמרון מקבוי (!). לכן מדובר ב- שוֹד ושֶבֶר. מדובר במעשה של אִי נְבוֹנוּת קיצונית. באינפורמציה שָוְוא, במידע הֶבֶל שמעביר שַדָּר שיושב בעמדת שידור נוחה בבריכה האולימפית בריו 2016 לציבור שלו בישראל. מערכת המדידה המדויקת של "OMEGA" סבורה אחרת מדעתו של משה גרטל. בעוד משה גרטל זועק "מקבוי הוא האלוף האולימפי", קבוצת OBS מעלה לאוויר במקביל Super imposing (כתובית) ומורחת אותו על המסך לאורך מסלול מס' חמש " K. Chalmers 1 ",  וקובעת מפורשות כי הזוכה במדליית הזהב הוא דווקא קייל צ'אלמרס (Kyle Chalmers). משה גרטל נתפס שוב מחטט באף קבל עם ועולם. אנוכי מבחין מייד מבעד מוניטור הטלוויזיה בביתי ברחוב אבן גבירול בצפון הישן של תל אביב בכתובית הקובעת כי קייל צ'אלמרס הוא האלוף האולימפי. עֵד מכורסת הטלוויזיה שלי בביתי בתל אביב כיצד חברת השעונים OMEGA וקבוצת הטלוויזיה ה- Host broadcaster של OBS מקעקעים את המידע המופרך שאוצרים בידיהם משה גרטל וברוך צ'יש. מדהים להיווכח כי את מה שאני רואה על המוניטור שלי בסלון ביתי בתל אביב משה גרטל וברוך לא רואים בעמדת השידור המרווחת שלהם ב- בריכה האולימפית של ריו 2016. מדובר בסיפור מדהים ומביך, ובלתי סביר. כיצד קורה כדבר הזה ? למרות ש- שניהם יושבים בעמדת שידור משופרת בעלת תצפית נוחה על הנעשה ב- בריכה האולימפית של ריו 2016 (וגם נהנים מאינפורמציה שזורמת לשני מוניטורים בעמדת השידור שלהם, האחד הוא מכשיר טלוויזיה, והשני מוניטור מַחְשֵב שמציג עבור השדרים בעמדות השידור בבריכה האולימפית זמנים, תוצאות, ומיקומים) – הם שוגים לחלוטין בזיהוי, במיקום, בשמות השחיינים, ובזמנים / תוצאות שהשיגו, ולא יודעים מה קורה סביבם. נוצרת אמפליטודה. הם טועים בביטחון עצמי כה רב עד שאינם מודעים לשגיאת הזיהוי ולא טורחים לתקן מייד את הנֶזֶק, תכף ומייד, את הדיווח השטותי והבלתי נכון שמסרו לצופיהם בארץ. צריך להבין כי אין מדובר בשידור ישיר Off tube מהאולפן בהרצליה, אלא בשידור ישיר מעמדת שידור המותקנת במיוחד עבור משה גרטל וברוך צ'יש במוקד ההתרחשות בבריכת השחייה של ריו 2016. חולפות 10 (עֶשֶר) שניות ארוכות עד שהפרשן ברוך צ'יש מתעשת לפתע כאילו קפאו השֵד, תופש את גודל הטעות, ומהמם את השדר המוביל שלו בזו הלשון : "…אופס…לא ! …טעינו… זה צ'אלמרס, זה לא מקבוי…! טעינו…". משה גרטל הנדהם משרבב תמיהה לציבור הצופים שלו, "מה…?????" עם חמישה סימני שאלה. השַדָּר המוביל המום משגיאתו הקולוסלית והבלתי מתקבלת על הדעת קבל עם ועולם, ומתכנס בתוך עצמו. המיקרופון שלו נדם מבושה. לא פלא. משה גרטל שרוי בשוֹק. הוא נבוך ועסוק בעיכול טעותו החמורה. ברוך צ'יש ממשיך להתוודות בפרהסיה על טעויותיו בפני צופיו בישראל, "…וואו…בהתרגשות הזאת גם אנחנו הלכנו לאיבוד…". מה שמשה גרטל וברוך צ'יש מחוללים בבריכת השחייה האולימפית בריו 2016 הוא בלתי מתקבל על הדעת. על לוח התוצאות האולימפי רשום בבירור : האוסטרלי קייל צ'למרס בן 18 מסיים את המשחה 100 מ' בסגנון חופשי לגברים במקום הראשון וזוכה במדליית הזהב בתוצאה 47.58 ש'. קאמרון מקבוי אף הוא מאוסטרליה מדורג בכלל רק במקום השביעי בזמן של 48.12 ש'. התנהגותם של משה גרטל וברוך צ'יש בעמדת השידור בבריכה בריו 2016 תמוהה ביותר. מדוע זה קורה להם למרות ש- OBS מעניקה להם תנאי טלוויזיה איכותיים ? כיצד יכול להיות שאת מה ששניהם לא רואים בריו דה ז'אניירו, הצופים שלהם רואים בתל אביב ? ועוד שאלה נוקבת, מדוע שני אנשי הטלוויזיה הוותיקים האלה מסתגרים בדלת אמותיהם, אינם מתבוננים במוניטור שלהם בעמדת השידור בשנייה המכריעה והקריטית ביותר, ולא מסייגים את עצמם ? למה שני החבר'ה הלא נבונים האלה שחצו זה מכבר את סף גיל ה- 70 ו- החלו את העשור השמיני לחייהם, עדיין רוויי ניסוחים לא רק ילדותיים ומסורבלים, אלא גם בלתי מדויקים ? מדוע נותרו שניהם עדיין בגילם המופלג שַבְּשָנֵי שמות בלתי נלאים של שחיינים ושחייניות ? כיצד זה אף אחד מהנהלת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים איננו מתערב בפארסה ולא מעיר להם על כך על הגיית שמות שגויה וילדותית שלהם של כמעט כל גיבורי וגיבורות העלילה בבריכה ? מדוע הם מקובעים עדיין בדלת אמותיהם ההיא, לא מסוגלים להציג כהלכה ועל פי מִשְנָה סְדוּרָה במִשְחִים השונים את גיבורי וגיבורות העלילות בטרם יריות הזינוק ? מדוע הם לעולם אינם ספקנים ולא מוכשרים להטיל ספק בנחרצות של עצמם ? למה הם לא יודעים להטיל על עצמם משמעת עצמית, ביקורת עצמית, ו-אחריות אישית ? מדוע שניהם מתעקשים שוב ושוב ועוד פעם ועוד פעם להצטייר כ- טיפשים ושוֹטִים קבל עם ואזרחי מדינת ישראל ? אין מדובר עוד בקלות ראש מקרית בלבד אלא בשיטה שההיסטוריה לא פסחה על תיעודה. צריך להבין כי משה גרטל וברוך צ'יש הם זכאי דרגות השכלה אקדמאיות גבוהות של MA ו- Dr מטעם אוניברסיטאות אמריקניות בחינוך גופני. זה מחד. אף על פי כן ומאידך, שניהם מושכים בפרהסיה את אִי הַ- נְבוֹנוּת הקיצונית שלהם אל עבר הלא נודע. אל גבול הטמטום ממש, כאילו בשם ההומור וההתלוצצויות. אין זה בא בחשבון ולא מתקבל על הדעת ש- שַדָּר טלוויזיה בשם משה גרטל שהפקידו בידיו את מיקרופון השחייה באולימפיאדת אטלנטה 1996 יאחל מעמדת השידור האולימפית בארה"ב לצופיו "…נוחו על משכבם בשלום…", ואחר כך באולימפיאדת בייג'ינג 2008 יספר לצופיו מעמדת השידור האולימפית בסין, "…כי הוא חותם להם שנבחרת צרפת תכה שוק על ירך את נבחרת ארה"ב במשחה השליחים 4 פעמים 100 מ' בסגנון חופשי…", אולם קורה בדיוק להפך, ובאולימפיאדת ריו 2016 הוא מדווח לצופיו מעמדת השידור האולימפית בברזיל, "…כי קאמרון מקבוי ניצח במשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי…", אולם מתברר שהוא מבלף את צופיו בתמיכת הפרשן שלו, ו- במדליית הזהב זכה דווקא שחיין אחר בשם קייל צ'אלמרס. השגיאות, החתימות, וההתחייבויות המביכות האלה שלו של משה גרטל כלפי ציבור הצופים שלו הן לא רק שיגעון שיש בהן שיטה, הן מטופשות ומופרכות. משה גרטל וברוך צ'יש מגשימים יחדיו יותר מידי פעמים בעת עבודתם האולימפית המשותפת ארוכת השנים באמצעות המיקרופון הטלוויזיוני את חיזיון החוק השני של צ'יסהולם שאמר פעם, "…כי כאשר הדברים פועלים כשורה – משהו חייב להשתבש…". בכך מצטרפים שני המשבשים האלה מערוץ הספורט מס' 55 בכלים כמו רבים אחרים ל- אקסיומה ההיא של אותו מר קול שהגה את הרעיון, "…כי כמות האינטליגנציה בעולם קבועה – אולם האוכלוסייה גְדֵלָה בהתמדה…". אנחנו כולנו טועים ושוגים חליפות ומשנים תדירות את קווי וכיווני מחשבותינו, אולם משתדלים לעשות זאת בחדרי חדרים (!). משה גרטל וברוך צ'יש מתעקשים לעשות זאת בגלוי, מהמקפצה, נוכח עיניהם ואוזניהם של מאות אלפי צופי טלוויזיה במדינת ישראל. אני תמה לדעת מי האיש בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים שאמור להפיק, לערוך, ולנַהֵל את משה גרטל וברוך צ'יש ולהטיל עליהם מוֹסְרוֹת טלוויזיוניות נוקשות של ידע, התנהלות הגיונית, ומחשבה רציונאלית של שכל ישר. הרי המיקרופון איננו רכוש פרטי שלהם. האם גם כאן יש צורך להסכים עם מסקנת הנביא התנ"כי ההוא, שאמר : "בַּיָמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְרָאֵל אִיש הַיָּשָר בְּעֵינָיו יַעֲשֶֹה". ברור שפגמים יסודיים שלא תוקנו במשך שני עשורים מאפיינים כ- סיסטמה את התנהלותו של הצמד הזה משה גרטל / ברוך צ'יש מאז אולימפיאדת אטלנטה 1996. לפתע מתברר שהם לא לבד. הנה טסים הטאלנטים מערוצי הטלוויזיה הארציים 10 ו- 2 לניו יורק ואף הם כמו משה גרטל וברוך צ'יש מעניקים מדליית זהב למישהי שבכלל לא זכתה בה. בכך נותנים חיים ותוקף לסלוגן הוותיק ההוא, "אִם בָּאֲרָזִים נָפְלָה שַׁלְהֶבֶת, מַה יַּגִּידוּ אֲזוֹבֵי הַקִּיר ?"

ההתייחסות אל השדר משה גרטל שונה לחלוטין מורכבת יותר וגם ארוכה יותר מנקודת מבט טלוויזיונית. משה גרטל (בן 70) שרוי בעל כורחו באיזולציה ספורטיבית טלוויזיונית. הוא איננו נמנה על מחלקת הספורט של ערוץ 1 ממנה הודח בסופו של דבר (עַל יָדִי) בשנת 2000, מאותן הסיבות שהייתי מדיח אותו ומסלק אותו גם עכשיו מעמדות השידור שלו בלונדון 2012 וריו 2016. משה גרטל שימש כתב איזוטרי מאז שנת 2000 בחטיבת החדשות של ערוץ 1. הסגר כזה בן ארבע שנים – כמותו בידוד עבורו ושהייה ב- "מנזר שתקנים". מידי אולימפיאדה (יחידת זמן בת ארבע שנים) מגיח משה גרטל לאווירה האולימפית ונותן דרור ללשונו והגיגיו והופך לגימיק . הוא מתעקש להיות קוריוז. אין פלא כי המיקרופון עושה בו שַמוֹת. באולימפיאדת אטלנטה 1996 בתום אחד השידורים הישירים מהבריכה האולימפית נפרד משה גרטל מצופי הטלוויזיה בישראל בזו הלשון : "…צופים יקרים נוחו על משכבכם בשלום…" שעון אטלנטה ברגע הפרידה היה תשע בערב (4 – GMT) ומחוגי שעון ישראל הורו ארבע לפנות בוקר (3 + GMT). בהיותי בעל סמכות עליונה של עורך ראשי ומפיק ראשי של השידורים האולימפיים מאטלנטה 96' (פרי מִינוּיָים של מנהל ערוץ 1 יאיר שטרן ומנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל) לחצתי על מקש ה- Talk back מעמדת הפיקוד והשליטה של ב- IBC, הודעתי לו חד וחלק : "משה גרטל, עוד הָגִיג מטופש אחד, ואתה מוצא את עצמך במטוס הראשון לישראל". מנכ"ל רשות השידור ב- 1996 מוטי קירשנבאום (שימש מנכ"ל בשנים 1998 – 1994) קפץ מהארץ לבקר אותי ואת צוות ההפקה והשידורים שלי ב- IBC (ההגדרה באנגלית: International Broadcasting Center) באטלנטה 96'. רחשתי לו אז הערכה. זה לא היה מובן מאליו כי רמטכ"ל צבאות השידור מתייצב בעצמו בקו החזית הקדמי בחו"ל הרחק מגבולות המדינה, שם פיקודיו מנהלים קרבות שידור מסובכים , ארוכים , וממושכים בתקופה של כשלושה שבועות. מוטי קירשנבאום ז"ל היה חתן פרס ישראל לטלוויזיה ותקשורת בשנת 1976. אדם מוכשר בכל תחומי הטלוויזיה אך אישיותו דליקה, ומשה גרטל הדליק אותו. הוא דרש ממני במפגיע לפטר את משה גרטל בו במקום מפני שראה בו ליצן שידור , וביקש להרחיק אותו לחלוטין מהמיקרופון. "משה גרטל גורם נזק למוניטין של הטלוויזיה ומוציא את דיבתה רעה. הוא מדבר שטויות בכמויות. הבעיה איננה שלו אלא של מי שמפקיד בידיו את המיקרופון של הטלוויזיה", שח לי בעמדת הפיקוד שלי בעת ביקור שערך במשרד ההפקה, התקשורת, והשידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ב- IBC באטלנטה 96'. מוטי קירשנבאום הוא בדרך כלל פולני משכיל ומנומס ואיש תרבות, אך כשהוא מתרגז – אללה יסתור . הוא הופך להיות איש מאוד לא נחמד וצעקני שמנופף בידיו, ויודע גם להיות פוגעני כשצריך . מוטי קירשנבאום חתום על ארבעה אידיומים שהשתרשו בנִיבוֹן העִבְרִי ונאמרים בדרך כלל ע"י אנשים כְּעוּסִים ומלאי חימה : "את מי זה מעניין… ?", "מה זה צריך להיות… ?", איזה מן דבר זה… ?" , והוסיף , "מיהו בכלל משה גרטל… ?". מוטי קירשנבאום ז"ל היה כָּעוּס ועצבני. גם אם הייתי מוריד את ה- Sound ונותן לו לומר את אמירותיו ב- Mute באותו הערב ההוא ביום שני של 29 ביולי 1996 באולימפיאדת אטלנטה 96', הרי שהפנטומימה שמורכבת מתנועות הזרועות הארוכות שלו ונענוע כפות ידיו הייתה מסגירה את סערת רוחו. מאידך, כשחתן פרס ישראל הזה (מוטי קירשנבאום קיבל את פרס ישראל לטלוויזיה ותקשורת ב- 1976 בהיותו בן 37 בלבד) הזה משנה פַזָה הוא עוטה לפתע על פניו הבעת "Poker face", משדר אותה כלפי יריבו, ונוצר את שפתיו. גם זה סוג של רוֹעַ. בארכיון ערוץ 10 מצוי ריאיון נסער שערך מוטי קירשנבאום לפני שנתיים כמדומני עם סגן ראש הממשלה סילבן שלום בתוכנית האקטואליה "לונדון את קירשנבאום". או טו טו הוא הופך עליו את השולחן. זה היה ריאיון ברוטאלי אך נסלח מפני שהציבור רוחש למוטי קירשנבאום עדיין הערצה היסטורית דומה לזאת שזכה לה ה- אוראקל מדלפי. באותו הערב ההוא של 28 ביולי 1996 בו אירחתי את מנכ"ל רשות השידור במשרד התקשורת והשידורים באטלנטה , והרגע בו נטר ביקורת חריפה ביותר לשדר השחייה שלנו, הייתי טרוד מאוד בהפקת הכיסוי של שיוט המדליות בגלשני רוח בעיר סוואנה הממוקמת על חוף האוקיינוס השקט (רחוקה כ- 600 ק"מ מאטלנטה) בהשתתפות השייט הישראלי גל פרידמן. לא היה לי בכלל פנאי אליו. שוחחנו פנים אל פנים אולי עשר דקות מאכסימום רבע שעה. אז רשמתי ותיעדתי אח"כ את הפגישה עִמוֹ ואת דבריו ביומני. ככלות הכל הוא היה מנהיג השידור שלי שרחשתי לו הערכה וגם כבוד. מהיבטים טלוויזיוניים רבים נחשב מוטי קירשנבאום ז"ל על ידי לבֵן מַלְכוּת.

טקסט מסמך : ווידוי. משה גרטל מתנצל ומתוודה בפני כתב "ישראל היום" ערן נבון על טיפשותו הטלוויזיונית : "…אני יודע שלפעמים אני פולט דבר שטות, שיוצאים לי דברים ואז צוחקים עלי, אבל שחייה זה משעמם. לפעמים אני מרגיש שאני מעיר את המתים…". באמת משה גרטל מה אתה שַח (?) שחייה אולימפית זה דבר משעמם (?) הרי שחייה אולימפית יחדיו עם א"ק אולימפית, והתעמלות אולימפית הם שלושת הנדבכים החשובים ביותר של קורות המשחקים האולימפיים מאז ומעולם (!). האם השחיין האמריקני ג'וני ווייסמילר הוא משעמם (?) האם השחיין האמריקני מרק ספיץ הוא משעמם (?) האם השחיין הישראלי אברהם מלמד הוא משעמם (?) האם השחיין המזרח גרמני רולאנד מאתס הוא משעמם (?) האם השחיינית המזרח גרמנית קורנליה אנדר היא משעממת (?) האם השחיין האמריקני מט ביונדי הוא משעמם (?) האם השחיין הרוסי אלכסנדר פופוב הוא משעמם (?) האם השחיין האוסטרלי איאן ת'ורפ הוא משעמם (?) האם השחיין ההולנדי פיטר וואן דן הוגנבאנד הוא משעמם (?) האם השחיין האמריקני מייקל פלפס הוא משעמם (?) משה גרטל הוכיח פעם נוספת בשיחתו עם ערן נבון שהוא אישיות טלוויזיונית מגוחכת. בלתי מתקבל על הדעת. (באדיבות "ישראל היום").

ראה סדרת 13 הספרים עבי הכרס שחקרתי וכתבתי אודות התפתחות שידורי הטלוויזיה בארץ ובעולם 2012 – 1884 תחת הכותרת "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" , ו/או כפי שהיא נקראת בשפה האנגלית : "THE GREATEST INFORMATION REVOLUTION IN HISTORY".

(תזכורת 9). ראש הממשלה בנימין נתניהו ועיתונאית הטלוויזיה החוקרת שומרת הסף אילנה דיין מגישת תוכנית התחקירים המצוינת "עוּבְדָה" בערוץ 2.

בנימין נתניהו הוא ראש הממשלה של מדינת ישראל אבל לא של כולם. ההתקלסות המגוחכת והילדותית שלו השבוע בעיתונאית הטלוויזיה אילנה דיין בעקבות חשיפת חולשותיו וחולשות רעייתו שרה והתנהלות "האקווריום" שלו בתוכנית התחקירים המעולה "עובדה" בערוץ 2 (אצל הזכיינית "קשת") מציבה אותו אי שם סמוך לשלב האחרון בסולם המנהיגות. מדובר באיש מוכשר אולם קטנוני ושומר טינה ברמה של ילד בכיתה ג' שנעלב כמו אשתו כשמישהו מדבר בו סרה. תאמר לי אדוני ראש הממשלה עם מי אתה מתעסק…? מהיכן אתה מוצא זמן איש עסוק שכמותך להתקלס, לנאץ, וללעוג לעיתונאית שומרת הסַף גב' אילנה דיין שהציגה אותך ואת רעייתך כצמד לֵאֶה, רוֹפֵס, רשלן, ומפונק…? זהו בדיוק תפקידה. ביזיון אחד גדול מעשה ידיו של ראש ממשלת ישראל שמצהיר ל- מעריציו מהימין כי העיתונאית אילנה דיין היא אשת שמאל קיצונית. זה מה שיש לו לומר ועם זה הוא מתעסק. אבל מה, הוא יכול לישון בשקט כל עוד בסביבה נמצאים זהבה גלאון, איתן כבל, ושלי יחימוביץ' התככנית, האינטריגנטית, החתרנית, ואשת מזימות שמנהלת בהתמדה מלחמה מלוכלכת במסווה של דמוקרטיה מאוחרי גבו של יצחק הרצוג מנהיג מפלגתה הנבחר "המחנה הציוני" וראש האופוזיציה. אוסיף ואומר כי אילנה דיין שייכת שייכת לזן עיתונאים חשובים מסוגם של רביב דרוקר וברוך קרא (אנשי ערוץ 10), מרדכי "מוטי" גילת (איש "ישראל היום"), נחום ברנע ועמיר פלג ("ידיעות אחרונות") ועוד כמה שעושים את חיינו כאן להגונים וצודקים יותר. התנהגותו העלובה והמתריסה של ראש הממשלה בנימין נתניהו כלפי גב' אילנה דיין מאיצה בי להעלות בפוסט הזה מס' 647 בבלוג הזה את התזכורת הבאות.

תזכורת (10) : לפני 25 שנה. איש מְנֻוָול, שָפֵל, פַּחְדָן, ועָלוּב מהימין הקיצוני יורה במוצ"ש – 4 בנובמבר 1995 שלוש יריות אקדח מטְוָוח אֶפֶס בגבו של ראש הממשלה ושר הביטחון יִצְחָק רָבִּין ז"ל ורוצח אותו בְּכִיכָּר העיר בתל אביב. בֵּן המַלְכוּת נוֹפֵל שָדוּד. הַנֵּזֶר והאֶצְעָדָה נגזלים מבֵּן המַלְכוּת יִצְחָק רָבִּין מנהיג האוּמָה והוגה רעיון השָלוֹם עם העַם הפלסטיני. שִמְעוֹן פֶּרֶס יבד"ל הוא מחליפו של יִצְחָק רָבִּין בראשות הממשלה אולם איננו מצליח לשמור על הבכורה הפוליטית ומפסיד אותה בבחירות לכנסת ה- 14 ב- 29 במאי 1996 ליו"ר הליכוד בנימין נתניהו. יִצְחָק רָבִּין ז"ל היה רק אחד. 

ההכנות הארגוניות לקראת עצרת השלום הענקית בהשתתפות ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ושר החוץ שמעון פרס ושרים נוספים בממשלת ישראל המתוכננת למוצ"ש – 4 בספטמבר 1995 בכיכר מלכי ישראל בתל אביב – הסתיימו. היה מדובר בהפגנת שלום ותמיכה פוליטית מאסיבית של מאות אלפי אזרחים במדיניותו של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל בתוך ציבור שסוע בין שמאל לימין, רוויי שנאה יוקדת, וטעון במחלוקת פוליטית קיצונית. כנס כזה בהשתתפות מאות אלפי אזרחים בכיכר העיר בתל אביב (כיכר מלכי ישראל ליד בניין עיריית תל אביב ששמה הוסב ל- "כיכר רבין" לאחר הרצח הנפשע) באווירה פוליטית כה קודרת וטעונה בהשתתפות ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ושרים נוספים הצריך אבטחה ו- היערכות ביטחונית קפדנית ותיאום הרמוני ומלוטש בין שלושת הגורמים של משטרת ישראל + משמר הגבול + שירות הביטחון הכללי. צריך לזכור כי בטרם אותו התאריך ההוא של ההתנקשות בחייו של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין במוצ"ש – 4 בספטמבר 1995, הוא היה מאוים תדירות ע"י הימין הקיצוני באופן מוחשי. שלוש פעמים לפחות תועדו האיומים על חייו של יצחק רבין ע"י הימין הקיצוני בפרוטרוט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בחודשים ספטמבר ואוקטובר של שנת 1995. באחד מסרטי התעודה החדשותיים האלה ששודרו ב- "מבט" בסתיו 1995 נראים אנשי הימין הקיצוני בצומת רעננה כשהם מופיעים תחילה בעורפו של יו"ר הליכוד בנימין נתניהו המבקר במקום ונושאים ארון קבורה עטוף בבד שחור ועליו כתוב יצחק רבין קובר את הציונות. אח"כ הם נראו נושאים את ארון המתים ממש לצדו של בנימין נתניהו. היה ברור לכל למי מיועד ארון המתים הזה מבלי שיו"ר הליכוד בנימין נתניהו מְהָסֶה אותם. בסרט תעודה חדשותי אחר באותה תקופה נראה הרָב נתן אופיר מתפרץ לעברו של ראש הממשלה יצחק רבין ומאיים עליו בכנס במכון ווינגייט של עולים מאנגליה וארה"ב. בסרט תעודה חדשותי נוסף נוטף אֵימָה שסיקר את הפגנת הימין האלימה והמסיתה בהשתתפות 30000 (שלושים אלף) אנשים בכיכר ציון בירושלים, נראה יו"ר הליכוד בנימין נתניהו יחד עם עוד אנשי ציבור מהימין ניצבים על הגזוזטרה המשקיפה על הכיכר, כשהם מחרישים נוכח שלטי תמונות Blow up מחליאים ונבזיים בהם מולבש ראש הממשלה ובן המלכות יִצְחָק רָבִּין במדי.S.S של היינריך הימלר וריינהארדט היידריך ובכאפייה של יאסר עראפאת. הימין הקיצוני איים בגלוי על חייו של יִצְחָק רָבִּין. דמו הותר. לא בכדי נקט משרד הטלוויזיה של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC כאן בארץ בימים ההם של 1995 בראשותו של דין ריינולדס מדיניות צילום טלוויזיונית של "Sudden Death" ככל שהסיקור נוגע לראש הממשלה ושר הביטחון המְאוּיָם יִצְחָק רָבִּין.

ראש הממשלה ושר הביטחון יִצְחָק רָבִּין היה מאוכזב מאוד (בלשון המעטה) מהתנהלותו של יו"ר הליכוד בנימין נתניהו וחבריו כלפיו כראש ממשלה בסתיו 1995. הוא כינה את יו"ר הליכוד בנימין נתניהו צָבוּע ואת חבריו לדרך צְבוּעִים. זה היה מדהים ומפתיע כאחד. בנימין נתניהו לשעבר קצין קרבי בסיירת מטכ"ל ו- מי שראה את עצמו מועמד לתפקיד ראש הממשלה נחשד כאיש מזימות ע"י ראש הממשלה יצחק רבין. זה אומנם התרחש לפני עשרים ואחת שנים אבל כולם זוכרים כיצד אותו הקצין ההוא מסיירת מטכ"ל בראשית שנות ה- 70 של המאה הקודמת בשם בנימין נתניהו ו- מי שהפך בסתיו 1995 ליריב פוליטי מר של יצחק רבין, מתבונן עכשיו כ- יו"ר מפלגת הליכוד בשתיקה ואֶלֶם פיו במעשיהם הנבזיים של מאמיניו מהימין והימין הקיצוני. במעשיהם השפלים והמְנוּבָזִים הם עוטים על בֵּן המַלְכוּת, מפקד הפלמ"ח, ורמטכ"ל צה"ל במלחמת ששת הימים בקיץ 1967 יצחק רבין מדי .S.S נאציים של היינריך הימלר וריינהארדט היידריך, וחובשים לראשו כאפייה של יאסר עראפאת. ולא רק זאת : הם תומכי הימין והימין הקיצוני ביו"ר הליכוד בנימין נתניהו מסיתים ומדיחים ומכנים בקולי קולות את יצחק רבין שקרן ובוגד והוא בנימין נתניהו עומד מהצד שותק ומחריש. בהפגנת הימין והימין הקיצוני בכיכר ציון בירושלים בסתיו ההוא של 1995 ניצב אותו בנימין נתניהו על הגזוזטרה ממעל ולא היסה, לא הדמים, ולא השתיק את האספסוף המשתולל המחרחר והמתגרה בן 30000 (שלושים אלף) אנשים. בסתיו ההוא של 1995 בצומת רעננה, אותו קצין קרבי ההוא מסיירת מטכ"ל ועכשיו ב- 1995 יו"ר הליכוד מר בנימין נתניהו לא אמר מילה, לא העיר דבר, ולא הטיף מוסר לפרובוקטורים והמסכסכים אנשי הימין הקיצוני נושאים ארון מתים עטוף בד שחור המיועד ליצחק רבין, ואשר צועדים לידו. אילו בנימין נתניהו לא היה איש מזימות היה עליו לומר מייד לאותו הציבור הנכלולי והמנוול המבקש את נפשו של ראש הממשלה את הטקסט הנדרש הבא : "הרף לכם…יצחק רבין הוא בן מלכות…הוא ראש ממשלה נבחר של מדינת ישראל…תתביישו לכם…עופו לי מהעיניים עלובי נפש שכמותכם…". במקום לומר את הדברים הללו הוא ביכר לשתוק. רואים את זה היטב בסרט ה- Video. המסיתים והמדיחים העלובים האלה צועדים ליד בנימין נתניהו הטוען לכתר ראשות הממשלה והוא שותק. אין לכך מחילה וסליחה. הרי יצחק רבין לא היה דיקטטור. הוא נבחר למנהיג האומה בבחירות דמוקרטיות. יכולה להתקיים מחלוקת פוליטית בין בנימין נתניהו ליצחק רבין. יכולה להתרחש יריבות ואי הסכמה בין בנימין נתניהו ליצחק רבין. אך להתבונן מהצד כיצד האספסוף מלביש את ראש הממשלה יצחק רבין במדים השחורים של ה- Gestapo הנאצי ומכנה אותו בוגד ושקרן, בעוד אתה בנימין נתניהו פעם קצין קרבי בסיירת מטכ"ל ועכשיו ראש האופוזיציה רואה את המראות הנוראיים וממלא פיך מים, הרי שמדובר לא רק בצביעות ונוכלות פוליטית שלך, אלא במעשה נבלה של ממש. תאמר לי אדוני ראש הממשלה בנימין נתניהו כיצד יכולת להחריש ? הרי אתה שהיית לוחם בצה"ל קצין קרבי בסיירת מטכ"ל כיצד זה לא הסבת מבטך מהתועבה המתרחשת מול עיניך ? כיצד יכולת לראות את ההמון המוּסָת מלביש את בן המלכות וראש ממשלת ישראל יצחק רבין במדי .S.S מעוררי חלחלה של היינריך הימלר וריינהארדט היידריך, כשהוא האספסוף הזה זועק לכל עבר ולשמיים "יצחק רבין הוא שקרן ובוגד" ואנשיו נושאים ארון קבורה שכולם יודעים למי הוא מיועד, בעוד אתה עומד מהצד ושותק. הרי בסרטי החדשות האלה שהוקרנו בשעתו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 רואים שאתה אפילו אינך מפנה את מבטך מהמחזה הנורא והמטונף הזה. אדוני ראש הממשלה בנימין נתניהו, דע לך כי היה מדובר בהתנהגות פוליטית נבזית שלך. אני מבטיחך נאמנה שאילו בן המלכות יצחק רבין ז"ל היה רואה ציבור כלשהו מלביש אותך בעת מאבק פוליטי במדי .S.S נאציים וכאפייה של יאסר עראפאת, הוא היה מפסיק לאלתר את המחזה המביש. בנימין נתניהו, גם בחלוף 20 שנה התנהגותך בלתי מתקבלת על הדעת ולא נסלחת.

טקסט מסמך : סתיו 1995. פשע לא יתואר. האספסוף של הימין הקיצוני מלביש את יצחק רבין בן מלכות, מפקד הפלמ"ח, רמטכ"ל צה"ל במלחמת ששת הימים בקיץ 1967, וראש הממשלה ושר הביטחון במדי .S.S של הגסטאפו, מדיהם של היינריך הימלר וריינהארדט היידריך. דמו של יצחק רבין הותר. יו"ר הליכוד בנימין נתניהו ראה את המראות ושתק. בלתי מתקבל על הדעת ולא נסלח. (מקור : צילומי ערוץ 1. באדיבות ערוץ 1).

טקסט מסמך : סתיו 1995. עוד פשע שלא יתואר. הימין הקיצוני חובש על ראשו של בן המלכות ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין, מי שהיה מפקד הפלמ"ח, רמטכ"ל צה"ל במלחמת ששת הימים בקיץ 1967, את הכאפייה של יאסר עראפאת וקורא לו בקולי קולות שקרן ובוגד. דמו של יצחק רבין הותר. יו"ר הליכוד בנימין נתניהו ראה את המראות ושמע את הקולות, ושתק. בלתי מתקבל על הדעת ולא נסלח. (מקור : צילומי ערוץ 1. באדיבות ערוץ 1).

טקסט מסמך : סתיו 1995. אנשי הימין הקיצוני נושאים בעורפו של יו"ר הליכוד בנימין נתניהו ארון קבורה עטוף בבד שחור ואשר מיועד לבן המלכות ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין מי שהיה מפקד הפלמ"ח ורמטכ"ל צה"ל במלחמת ששת הימים בקיץ 1967. יו"ר הליכוד בנימין נתניהו ראה את המראה הקשה והנורא כשנושאי ארון המתים מהימין הקיצוני חלפו לידו ושתק. דמו של יצחק רבין הותר. אין לכך שום פירוש אחר. בלתי מתקבל על הדעת ולא נסלח. (מקור : צילומי ערוץ 1. באדיבות ערוץ 1).

טקסט מסמך : סתיו 1995. ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין מתייחס להסתה הנבזית של הימין הקיצוני ושתיקתו הרועמת של יו"ר הליכוד בנימין נתניהו : "הליכוד נותן השראה לפורעים". בנימין נתניהו משיב לו : "זאת צביעות". (באדיבות "ידיעות אחרונות" והמו"ל מר ארנון "נוני" מוזס).

טקסט מסמך : סתיו 1995. ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין מתייחס להסתה הנבזית של הימין הקיצוני ושתיקתו הרועמת של יו"ר הליכוד בנימין נתניהו : "זו הלהטת יצרים תחת הכותרת של מניעת קרע בעם". (באדיבות "ידיעות אחרונות").

טקסט מסמך : סתיו 1995. כותרת בעיתון "ידיעות אחרונות" : "זעזוע בימין ובשמאל עקב פגיעת המפגינים במכוניות של רבין ובן אליעזר". בנימין נתניהו : "אין להכתים תנועה שלמה בגלל קומץ בריונים". יצחק רבין מכנה אותם "צבועים". (באדיבות "ידיעות אחרונות" ובאדיבות המו"ל ארנון "נוני" מוזס). 

טקסט מסמך : סתיו 1995. ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין מתייחס להסתה הנבזית של הימין הקיצוני ושתיקתו הרועמת של יו"ר הליכוד בנימין נתניהו : "ראשי הליכוד מגלים צביעות. הם הרי משתתפים בהפגנות של אותם אנשי ימין, הם נוקטים אלימות מילולית בלתי נסבלת כלפי הממשלה, והם נותנים לגיטימציה לחמומי מוח כהניסטים לנסות לפגוע בי ובשרים אחרים". (באדיבות "מעריב").

העצרת הענקית בהשתתפות כ- 400000 אנשים (ויש אומרים חצי מיליון) התומכים ביוזמת השלום של ראש הממשלה יצחק רבין ושר החוץ שלו שמעון פרס באווירת השסע ההיא, ואשר תוכננה להיערך במוצ"ש – 4 בנובמבר 1995 בכיכר מלכי ישראל, הייתה חשובה וקרדינאלית ביותר כהפגנת תמיכה פוליטית בעד צעדי השלום השנויים במחלוקת שנקט ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין כלפי העם הפלסטיני. אף על פי כן נהגו הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וערוץ 2 באדישות נוכח המחלוקת הפוליטית החמורה המשתוללת בארץ ופרסמו ביום שישי – 3 בנובמבר 1995 באמצעות העיתונות היומית לוח שידורים רוטיני ללא יומרות וללא שינויים.

תזכורת (12). מאי 1998. בנימין נתניהו הוא ראש ממשלת ישראל אבל לא של כולם. הוא מסית ומדיח וקובע שמנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל (פרי מינוי של ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו בתאריך 18 באפריל 1998) עושה סוף סוף סדר במאפיה השמאלנית של ערוץ 1.

טקסט מסמך : מאי 1998. כותרת בעיתון "ידיעות אחרונות" : "מקורבי ראש הממשלה בנימין נתניהו אומרים בסיפוק, סוף מישהו עושה סדר במאפיה השמאלנית של ערוץ 1…". בנימין נתניהו הוא ראש ממשלה מסית ומדיח. זאת היא דרכו. (באדיבות "ידיעות אחרונות" ובאדיבות המו"ל ארנון "נוני" מוזס). 

(תזכורת 13). קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א שערכה נאמד ב- 100.000000 (מאה מיליון) שקל בעונת 2017 – 2016 היא לפי שעה גרוטה צולעת, דוחה, מכוערת, ובעיקר משעממת.

ראיתי אמש (יום חמישי – 10 בנובמבר 2016) את השידור הישיר בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים שהובילו ניב רסקין ופיני גרשון בו קבוצת כדורסל ישראלית שערכה נמדד ב- 100.000000 (מאה מיליון) שקל הלוא היא מכבי ת"א תחת שרביט מאמנה רמי הדר (יורשו של ארז אדלשטיין המודח), מפסידה ב- Euroleague באתונה לפאנאתאנייקוס 75: 83. אירוע ספורט לא רק לא חשוב אלא משעמם בשלב זה עד מוות.

(תזכורת 14). הימים ההם – הזמן ההוא לפני 4 שנים ב- 2016. רמת ההפקות המורכבות של חברות החדשות של ערוץ 10 ההוא (היום ערוץ 13) וערוץ 2 ההוא (היום ערוץ 12) בשטח בניו יורק מהיבטי הטכנולוגיה והלוגיסטיקה את מערכת הבחירות האמריקנית ואת המירוץ הדרמטי ב- 8 בנובמבר 2016 לכס הנשיאות של דונאלד טראמפ והילארי קלינטון, ראויות לכל שבח ו- מהוות בי"ס לטלוויזיה. רוּם ההפקות האלה התעלה מעל רמת העיתונאות הנבואית האישית המגוחכת שהפגינו חלק מהעיתונאים בעלי מוניטין שנושאים בעול ובאחריות מטעם ערוץ 10 וערוץ 2.

מגיש תוכנית האקטואליה עודד בן עמי "שש עם עודד בן עמי" בערוץ 2 טוב יותר מרפי רשף מגיש תוכנית האקטואליה "חמש עם רפי רשף" בערוץ 10. עודד בן עמי עולה על רפי רשף ראשית דבר מפני שהוא מצטייר כעיתונאי ורפי רשף נראה כרכלן שמייצג עיתונאות מאורגת. אין מדובר רק במאבק חיצוני אלא גם בתחרות פנימית. בשעה שרפי רשף מראיין את רביב דרוקר הוא משרטט את עצמו במבע פניו ותנועות גופו כמגיש – עסקנצ'יק בעוד רביב דרוקר הציני מופיע כעיתונאי מומחה לכל דבר. הפער העיתונאי בין השניים מורגש אבל מדובר כמובן בהתרשמות שלי בלבד כצופה. בעוד ערוץ 2 תרגם סימולטאנית ב- כתוביות / כותרות בעברית את נאום ההפסד (Concession Speech)של הילארי קלינטון, נדרש רביב דרוקר ע"י רפי רשף לבצע את מלאכת התרגום בשיטת "אורן נהרי" מערוץ 1. אולם בעוד אורן נהרי מצויד באוזן אנגלית והוגה את השפה האנגלית על בורייה, רביב דרוקר איננו כזה. רביב דרוקר מדבר אנגלית בסיסית לגמרי ואיננו כשיר לעסוק במלאכת התרגום. התרגום On air שלו לא מדויק ואיננו רציף. בשעה שהילארי קלינטון מדברת לאט ובהדגשים עם הפסקות הוא עומד עוד איך שהוא במשימה. כשהיא מדברת מהר חיש מתברר שאין לו "אוזן אנגלית". הוא איננו מסוגל באוזן אחת לתרגם ובאוזנו השנייה להמשיך לעקוב, להאזין, ולהבין את הטקסט האנגלי שלה. הוא מאבד אותה. רביב דרוקר הפך לפתע לחובבן בתחום לא לו. מה כל קשה להשתמש בטכנולוגיית ה- Delay הלווייני כדי להריץ תרגום באמצעות כתוביות / כותרות ו/או להביא מתרגם מקצועי מאנגלית לעברית ולא מגמגם מקצועי. אח"כ היה עניין ה- Promo של קידום "גב האומה" של ליאור שליין ע"י במהדורה "חמש בערב עם רפי רשף". ליאור שליין נראה במפגש הזה כבדרן עַל נכון לקרב שלועג לרפי רשף הרַכְלָן. זה לא היה כוחות וזה עוד לא הכל. המגישה של ערוץ 10 באולפן בארץ טלי מורנו (קורקטית ופרגמטית ולכן טובה ואיכותית) והפרשנית שלה ד"ר יעל שטרנהל הטילו יחדיו ספק בעדותה של איילה חסון שייחסה משמעות שווה (פחות ו/או יותר) On Screen להעלבות והחבטות של דונאלד שפגעו בכבודה של הילארי קלינטון ומאידך ל- החזרות הבוטות של הילארי קלינטון לעבר דונאלד טראמפ. שתיהן, טלי מורנו ו- ד"ר יעל שטרנהל שללו חד משמעית On Screen את עמדתה של איילה חסון והותירו אותה פעורת פה ונבוכה. טלי מורנו גם לא עשתה חשבון לנדב אייל בעניין ההוא של פסילת דונאלד טראמפ על ידו מלהיבחר למועמד המפלגה הרפובליקנית לרוץ לנשיאות ארה"ב באותם ימי ה- "פריימריז" ההם כש- ג'ב בוש, טד קרוז, ומרקו רוביו כיכבו לצדו של דונאלד טראמפ והיו עוד בתמונה. טלי מורנו הפכה את נדב אייל לפתע פתאום לעיתונאי פגיע שעטה עליו שָלֶכֶת.

טקסט תמונה : 8 בנובמבר 2016. ניו יורק. תמונה מעניינת ונפלאה. זהו הזיכרון הגדול שאשא עמי יותר מכל זיכרונות התמונות האחרות שתיעדו את ההפקות המורכבות והאינטנסיביות של חברות החדשות של ערוץ 2 וערוץ 10, אלה שכיסו למעננו מהשטח במוקד ההתרחשויות הדרמטיות את המירוץ הדרמטי של דונאלד טראמפ והילארי קלינטון לעבר כס הנשיאות. מפיק השטח הראשי של ערוץ 2 מר עודד בינו מְגוֹנֵן במטרייה על המגישה הרשאית שלו גב' יונית לוי שיושבת ביום קר בעמדת שידור חשופה ורטובה מגשם. התצלום הזה מצביע על חריצותו ונאמנותו של המפיק הראשי עודד בינו לעובדיו ולחברת החדשות שלו ומדגיש גם מן הסתם אולי בהיסח דעת את הלכידות השוררת בחברת החדשות של ערוץ 2. (באדיבות ערוץ 2. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). גילוי נאות : עודד בינו נשוי לבתי הצעירה הָגָר (מפיקה ראשית בחברת החדשות של ערוץ 10) ולהם שלוש בנות קטנות יפות, חכמות, ומתוקות יקרות שלנו שאנחנו אוהבים אותן וקשורים אליהן עד כלות. 

אפילוג שנכתב לפני ארבע שנים ב- 2016.

ערוץ 10 (היום ערוץ 13) וערוץ 2 (היום ערוץ 12) ובראשם נדב אייל ואודי סגל לקו בסינדרום משה גרטל למרות שהפיקו מידע בשטח בארה"ב במוקד ההתרחשות. הם פספסו הוא ו- ד"ר יעל שטרנהל לא סיפרו לנו את כל האמת במירוץ הזה לנשיאות ארה"ב. גם לא חמי שלו, לא רון מיברג וגם לא נחום ברנע. גם לא אודי סגל וארד ניר מערוץ 2. האנשים האלה חשפו במידה רבה עיתונאות אנכרוניסטית. הם התרפקו על הילארי קלינטון, הפגינו את אהדתם אליה, ו- שירבבו כל העת וכל הזמן את דעתם האישית הלא נוחה מאישיותו "המגעילה" כביכול של דונאלד טראמפ לתוך העובדות, כאילו הוא עבריין מין ותו לא, וטעו. החבר'ה האלה לקחו בגלוי צד אחד למפרע, את זה של הילארי קלינטון, ושגו. חבורת שדרני של שתי רשתות הטלוויזיה הישראליות ערוץ 10 וערוץ 2 הוטסו לארה"ב על תקן עיתונאים שנועדו לדווח ולא לטפח חלומות. ההפקות המורכבות של ערוץ 10 וערוץ 2 מהשטח בניו יורק ובערים נוספות ראויות להערכה רבה ביותר (!). הסוקרים האמריקניים הם דבר אחד (זוכרים את הסקר ההוא של הבחירות לכנסת ה- 14 ובמקביל גם לראשות הממשלה ב- 29 במאי 1996 ? הסוקרים העניקו בתחילה % 25 יתרון לשמעון פרס על פני בנימין נתניהו). הלכנו לישון עם שמעון פרס והתעוררנו עם בנימין נתניהו. חברת החדשות של ערוץ 10 טעתה  משלא הזמינה לאולפן של את עורכי הסקרים בארץ מינה צמח וקאמיל פוקס כדי שיתייחסו ויסבירו לצופי הטלוויזיה בארץ מדוע הסוקרים האמריקניים טועים ולמה בחלקם הם נבובים ולא הגיוניים. טלי מורנו היא מגישת טלוויזיה קורקטית. מעלה גדולה בתקשורת המונים וויזואלית. לעומתה על פניה של תמר איש שלום משוח מעין חיוך מדושן עונג ממושך מידי בכל מיני הזדמנויות ובמשך פרקי זמן שונים. תמר איש שלום היא מנחה מצוינת, רהוטת דיבור, פוטוגנית מול מצלמת הטלוויזיה, חושבת באנגלית ומדברת היטב אנגלית, וגם סקרנית, ואדיבה ותרבותית. אני אומר זאת כצופה נאמן שלה. אנשים אינם מחייכים ללא סיבה וודאי לא על מסך הטלוויזיה. היא חייבת להסיר את החיוך הנצחי ושביעות הרצון הניבטת מפניה (הופכים אותה לדמות סנטימנטלית יתר על המידה) ולהביע מבע "נטול הבעה", להקרין משהו מאופק יותר, קורקטי יותר, אובייקטיבי יותר, אולי תקיף יותר (כמו של ברברה וולטרס) – נאמר כמו אורלי יניב בשעתו במשדרי הספורט שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם בעשור ה- 80 של המאה שעברה. דונאלד טראמפ חשף אישיות הטלוויזיונית בלתי שגרתית אולם סמכותית. איך אפשר לשכוח את הקטע הזה ב- פריימריז של 16 המועמדים הרפובליקנים כשהתחיל ולעג ל- מרקו רוביו וכיענה אותו "מרקו הקטן" והסתיים ב- "הילארי קלינטון הנוכלת". התנהגותו בניגוד לכל קונצנזוס ובניגוד למוסכמות האפיל לחלוטין על אישיותה הטלוויזיונית הרדודה והמצומקת של הילארי קלינטון נציגת הממסד הישן הממשל ההוא של בעלה הנואף ביל קלינטון. התגייסותו של הנשיא ברק אובמה למען הילארי קלינטון הזיקה לה בסופו של יום מפני שהדגישה את חיוניותו ואת הכריזמה החיצונית שלו מחד ומאידך הוסיפה עוד מימד לחולשתה החיצונית ורדידותה שנראית כמו "דודה" טלוויזיונית במקרה הטוב באופציה הראשונה ו/או כמו "סבתא" באפשרות הדימוי השנייה. אם הנשיא ה- 45 של ארה"ב דונאלד טראמפ לא ימלא את תפקידו כראוי החוקה האמריקנית יכולה להדיח אותו. אין בכלל ספק כי הנשיא ברק אובמה יעביר את סדרי וסמכויות השלטון לנשיא המיועד דונאלד טראמפ אף על פי שהגדיר אותו במהלך הקמפיין כבלתי כשיר להיות נשיא האומה האמריקנית. הדיבור של דונאלד טראמפ נגד ההגירה המכסיקנית הלא חוקית הייתה שגיאה שכמעט עלתה לו בנשיאות. הוא היה אמור להתנות ולסייג את ההגירה הלא חוקית ולומר למהגרים החוקיים שהגיעו לארה"ב (מדינת מהגרים ביסודה) ממכסיקו וקוּבָּה כי ההגירה ההיספאנית הלא חוקית מסכנת את מקומות העבודה של המהגרים החוקיים. סרט הטלוויזיה התדמיתי של ניפוץ תקרת הזכוכית כביכול ע"י הילארי קלינטון היה מגאלומאני ו- אנאכרוניזם ילדותי של מועמדת לנשיאות מַשְמִימָה, רוטינית, לא מעניינת, לא אטרקטיבית, ולגמרי אנטי טלוויזיונית.

אסיים את הפוסט הקונקרטי הזה מס' 919 ואזכיר כי בתום ה- Debate ה- 3 בפאראדייס – נבדה לפני ארבע שנים ב- 19 באוקטובר 2016, הכריז דונאלד טראמפ בפני המנחה כריס וואלאס הכרזה מתריסה בה אמר כי יבחן את תוצאות הבחירות של 8 בנובמבר 2016 בבוא העת, וכי ישמור עד אז את הציבור במתח. 71.600000 מיליון צופי טלוויזיה שמעו את ההכרזה החצופה והבלתי מקובלת של דונאלד. אנשי ערוץ 2 וערוץ 10 נדלקו ומיהרו להסיק מסקנות ולהגיב כלהלן, כאילו רוח השכינה מנשבת מעל ראשם, ועשו זאת מבלי לסייג את עצמם :

א. אודי סגל איש חברת החדשות של ערוץ 2 דאז (נמנה היום על חברת החדשות של ערוץ 13) גזר על דונאלד טראמפ גזר דין של תבוסה מול הילארי קלינטון, וכך אמר : "…זהו קרקס מודרני. הקרב הוכרע. דונאלד טראמפ מחוסל…".

ב. איילה חסון אשת ערוץ 10 הגדירה אותו, את מי שנבחר בסופו של דבר לנשיא ארה"ב, כלהלן : "…דונאלד טראמפ ילדותי…".

ג. ניצן הורוביץ איש ערוץ 2 ההוא (היום ח"כ ויו"ר מפלגת "מרצ")סיכם זאת אז כך : "…בסופו של העימות הזה אין בכלל ספק…המנצחת הייתה הילארי קלינטון בנקודות רבות…אולם לא היה נוק אאוט. דונאלד טראמפ אמר שהוא לא יכיר בתוצאות הבחירות וזה ירדוף אותו עד לקלפי…אני חושב שבכך הוא חיסל סופית את סיכוייו…".

ד. גיל תמרי איש ערוץ 10 דאז (היום ערוץ 13) סגר את העימות השלישי והודיע לצופיו בזאת הלשון : "…דונאלד טראמפ נפל לבור עמוק ובאמירה הזאת ("…אני אבחן את תוצאות הבחירות…") הוא קעקע את אחד היסודות של הדמוקרטיה האמריקנית…".

ה. נדב אייל איש ערוץ 10 ההוא (היום איש חברת החדשות של ערוץ 13) הרחיק לכת מכולם במהלך הפריימריז הרפובליקני בפברואר 2016 בהשתתפות 16 מועמדים ביניהם ג'ב בוש, מרקו רוביו, טד קרוז, ואחרים, וכה אמר והרגיע את צופיו בישראל : "…אל תדאגו דונאלד טראמפ לא יהיה בתום הפריימריז הרפובליקני המועמד של המפלגה הרפובליקנית…".

כך רשמתי באחד הפוסטים הקודמים בטרם תאריך הבחירות לנשיאות ארה"ב ב- 8 בנובמבר 2016 : "אינני סבור שמצבו של דונאלד טראמפ כה רע ונחות לקראת ה- 8 בנובמבר 2016 כפי שמתארים אותו בפנינו אודי סגל, ניצן הורוביץ, גיל תמרי, ואיילה חסון. אינני מקנא בארבעת הפרשנים הנ"ל שמתיימרים להיות מומחי הטלוויזיה באם דונאלד טראמפ ייבחר לנשיא ה- 45 של ארה"ב ולא הילארי קלינטון. הייתי גם מציע לראש הממשלה בנימין נתניהו לא לשקוט על שמריו. אנשים אומרים דבר אחד לפני שנבחרו לתפקידם, ומשנבחרו הם אומרים דבר אחר, שונה תכלית השינוי מזה שאמרו טרם מינויָים.  דונאלד טראמפ יהיה נאמן בראש ובראשונה במדיניות החוץ שלו למען האומה האמריקנית והחוקה האמריקנית ולא לטובת בנימין נתניהו. אל תטעו בדונאלד טראמפ. לא צריך להיות מדינאי ו/או פוליטיקאי כדי לדעת ולהבין כי נשיא ארה"ב איננו ניצב מעל החוקה האמריקנית ולא מעל האומה האמריקנית. נכון שלרשות נשיא ארה"ב עומדות סמכויות ביצוע רבות והוא גם המפקד הראשי של צבא ארה"ב, אולם שוב הוא איננו ניצב מעל האומה האמריקנית ומעל החוקה האמריקנית. לאחר שדונאלד טראמפ ילמד וישנן כהלכה את מהלכי הפוליטיקה הבינלאומית על פני הגלובוס, הוא עשוי להצטרף ל- שושלת האמריקנית שהבטיחה אין סוף הבטחות להעתיק את מקום שגרירותה מתל אביב לירושלים ולא קיימה. ייתכן מאוד כי דונאלד טראמפ יהיה ממשיך דרכו של הנשיא ברק אובמה ו- יאמר גם הוא לבנימין נתניהו כהאי לישנא, "לך תזיז את עצמך ותסתדר עם אבו מאזן".

פוסט מס 919. "Make America great again". ניסוח בחירות מבריק נושא תקוות ואהדה מחד של נשיא ארה"ב ה-45 והנוכחי דונאלד טראמפ, אבל מאידך, דונאלד טראמפ עדיין משתמש במקביל ב-Debate הראשון מול ג'ו ביידן (בקליבלנד אוהיו ב-30 בספטמבר 2020)בסלוגן האגרסיבי ההוא שלו אותו הגה נגד המועמדת הדמוקרטית מולו דאז לנשיאות ארה"ב בנובמבר 2016 גב' הילארי קלינטון, מזכיר נשכחות, ואומר אודותיה לציבור האמריקני שלוש מילים, "…הילארי קלינטון המושחתת…". דונאלד טראמפ איננו ממתין ויורה כבר בפתיחה באחד מהתותחים הכבדים שלו טקסט רכלני על מנת להָבְאִיש את המוניטין של המפלגה הדמוקרטית כולה. ה-Debate הנשיאותי הראשון הזה שנערך כאמור ב-30 בספטמבר 2020 בקליבלנד-אוהיו בין הנשיא המכהן הרפובליקאי דונאלד טראמפ המבקש להיבחר לתקופת כהונה שנייה לבין הטוען לכתר הדמוקרט ג'ו ביידן מי ש-כיהן כסגן נשיא של ברק אובמה (היה נשיא ארה"ב ה-44 בשנים 2016-2008), התרומם לרָמָה רכילותית בגובה הָדֶשֶא עליו משחקים כדורגל נבחרת כיתה ה' נגד נבחרת כיתה ו' בבי"ס יסודי. איזה אבסורד. איזה עליבות. איזה פרחחות. איזו תת רמה של שני המתווכחים הטוענים לכתר הנשיאותי לרבות ו-כולל המנחה הילדותי כריס וואלאס מרשת הטלוויזיה "FOX". הצגה בגרוש אבל רייטינג ענק. 73.000000 (שבעים ושלושה מיליון) אזרחי ארה"ב צפו ב-Debate ה-1 בין דונאלד טראמפ לג'ו באיידן על פי מדד נילסן. נתון צפייה מדהים. פוסט מס' 919. הועלה לאוויר ביום חמישי-1 באוקטובר 2020. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

סוף פוסט מס' 919. הועלה לאוויר ביום חמישי – 1 באוקטובר 2020.​ כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.