פוסט מס' 1007. השאלה הגדולה והמכרעת הנוגעת לעתיד הספורט הישראלי איננה הָאִם שני המתעמלים הישראליים הזוֹכֶה והזוֹכָה במדליות הזָהָב באולימפיאדת טוקיו 2020 אַרְטִיוּם דוֹלְגוֹפְיָאט (התעמלות גברים) ו-לִינוֹי אַשְרָם (התעמלות אמנותית לנשים) חָרְתּוּ כבר את שמם באותיות של זָהָב בהיסטוריה האולימפית של מדינת ישראל, אלא האִם הישגיהם, דמותם, ואישיותם ישמשו מוֹדֶל לחיקוי והערצה עבור הדוֹר הצעיר הילדים והנוער ? באיזו כמות של השפעה וכריזמה מצוידים שני אנשי הזהב ארטיום דולגופיאט ולינוי אשרם לטווח ארוך ? והאִם באמת יָקוּם להם דוֹר המשך ? האִם בעקבותיהם ייווצר פַּס ספורטיבי אולימפי ישראלי תעשייתי, עממי, רָב משתתפים ו-רָווּי כישרונות ו-עוצמה ב-סיוע מקצועי של המומחים ובסיוע כלכלי מכוון ו-רָב ממדים של מדינת ישראל ? האם קוֹם יָקוּם כאן דוֹר ספורטאים וספורטאיות צעיר חדש שימשיך את המורשת ואת שִגְשוּג הזָהָב של ארטיום דולגופיאט ו-לינוי אשרם ? ו/או שֶמָא מדובר שוב בכִישָרוֹן, התעקשות, דבקות של שָנִים בביצוע המשימה ובסופה הצלחה אולימפית מדהימה אבל פרטית ואישית לגמרי של שני הנ"ל (!). האם יהיה המשך ל-הישגיהם האולימפיים הבינלאומיים הנפלאים של שניהם, ו/או שֶמָא יוותרו עריריים. ל-אָצָנִית המשוכות האולימפית הנפלאה שלנו אסתר רוֹט-שחמורוב גיבורת ה-א"ק הישראלית בעשור ה-70 של המאה הקודמת לא קמה אפילו יוֹרֶשֶת אחת. אסתר רוט-שחמורוב הייתה הברקה פרטית יחדיו עם מאמנה האישי עמיצור שפירא ז"ל (נרצח באולימפיאדת מינכן 1972 יחד עם עוד עשרה ספורטאים ישראליים ז"ל ע"י מחבלים אנשי ארגון הטרור "ספטמבר השחור"). גם קוֹפֵץ המוֹט הנהדר שלנו האלוף אלכס אַוֶורְבּוּךְ במחצית השנייה של עשור ה-90 במאה הקודמת, נותר בודד מעל הרָף ללא ממשיכי דרכו. שניהם נשכחו אֵי שָם בנבכי ההיסטוריה הספורטיבית שלנו. קָם דוֹר שלא ידע את יוסף. וגם: חשיבותה הפוליטית, החברתית, והכלכלית של המדליה האולימפית במדינה חופשית ודמוקרטית מול חשיבותה בעולם האוטוקרטי והדיקטטורי ההוא בראשותן של מזרח גרמניה, ברה"מ, וקוּבָּה. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום ראשון – 8 באוגוסט 2021.כלליראשי

תגובות

פוסט מס' 1007. השאלה הגדולה והמכרעת הנוגעת לעתיד הספורט הישראלי איננה הָאִם שני המתעמלים הישראליים הזוֹכֶה והזוֹכָה במדליות הזָהָב באולימפיאדת טוקיו 2020 אַרְטִיוּם דוֹלְגוֹפְיָאט (התעמלות גברים) ו-לִינוֹי אַשְרָם (התעמלות אמנותית לנשים) חָרְתּוּ כבר את שמם באותיות של זָהָב בהיסטוריה האולימפית של מדינת ישראל, אלא האִם הישגיהם, דמותם, ואישיותם ישמשו מוֹדֶל לחיקוי והערצה עבור הדוֹר הצעיר הילדים והנוער ? באיזו כמות של השפעה וכריזמה מצוידים שני אנשי הזהב ארטיום דולגופיאט ולינוי אשרם לטווח ארוך ? והאִם באמת יָקוּם להם דוֹר המשך ? האִם בעקבותיהם ייווצר פַּס ספורטיבי אולימפי ישראלי תעשייתי, עממי, רָב משתתפים ו-רָווּי כישרונות ו-עוצמה ב-סיוע מקצועי של המומחים ובסיוע כלכלי מכוון ו-רָב ממדים של מדינת ישראל ? האם קוֹם יָקוּם כאן דוֹר ספורטאים וספורטאיות צעיר חדש שימשיך את המורשת ואת שִגְשוּג הזָהָב של ארטיום דולגופיאט ו-לינוי אשרם ? ו/או שֶמָא מדובר שוב בכִישָרוֹן, התעקשות, דבקות של שָנִים בביצוע המשימה ובסופה הצלחה אולימפית מדהימה אבל פרטית ואישית לגמרי של שני הנ"ל (!). האם יהיה המשך ל-הישגיהם האולימפיים הבינלאומיים הנפלאים של שניהם, ו/או שֶמָא יוותרו עריריים. ל-אָצָנִית המשוכות האולימפית הנפלאה שלנו אסתר רוֹט-שחמורוב גיבורת ה-א"ק הישראלית בעשור ה-70 של המאה הקודמת לא קמה אפילו יוֹרֶשֶת אחת. אסתר רוט-שחמורוב הייתה הברקה פרטית יחדיו עם מאמנה האישי עמיצור שפירא ז"ל (נרצח באולימפיאדת מינכן 1972 יחד עם עוד עשרה ספורטאים ישראליים ז"ל ע"י מחבלים אנשי ארגון הטרור "ספטמבר השחור"). גם קוֹפֵץ המוֹט הנהדר שלנו האלוף אלכס אַוֶורְבּוּךְ במחצית השנייה של עשור ה-90 במאה הקודמת, נותר בודד מעל הרָף ללא ממשיכי דרכו. שניהם נשכחו אֵי שָם בנבכי ההיסטוריה הספורטיבית שלנו. קָם דוֹר שלא ידע את יוסף. וגם: חשיבותה הפוליטית, החברתית, והכלכלית של המדליה האולימפית במדינה חופשית ודמוקרטית מול חשיבותה בעולם האוטוקרטי והדיקטטורי ההוא בראשותן של מזרח גרמניה, ברה"מ, וקוּבָּה. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום ראשון – 8 באוגוסט 2021. — אין תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

HTML tags allowed in your comment: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>