הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר. 

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי.

פוסט חדש מס' 1200. יום ראשון – 27 באוגוסט 2023. פוסט מס' 2000 מהווה תזכורת שתוכנה מַר וחמוּר, כלהלן : כל שידור Off tube טלוויזיוני הוא יְרִיקָה עיתונאית בפרצופם של צופי הטלוויזיה, של כל צופה טלוויזיה באשר הוא (!). כל עמדת שידור טלוויזיונית שמכילה בתוכה שַדָּר מוֹבִיל ופַרְשָן פועלת על פי החוק הפיסיקאלי של כלים שלובים. שַדָּר מוּמְחֶה זקוק ל-פַרְשָן מוּמְחֶה, ופַרְשָן מוּמְחֶה צריך לידו שַדָּר מוֹבִיל ברמה גבוהה (!). כנ"ל גם שידורי ה- Off tube הישירים שמבצעים רן מלובני ו-מולי אפשטיין אנשי ערוץ הספורט מס' 55 בטלוויזיה מאולפן הטלוויזיה שלהם בהרצליה את אירועי אליפות העולם ב- א"ק (ראשי תיבות של המונח אתלטיקה קלה) שנערכת בימים אלה הרחק מהם בבודפשט בירת הונגריה, ומסתיימת היום – יום ראשון 27 באוגוסט 2023. מדובר בעיתונאות ביזיונרית ו-טלוויזיה מחורבנת (!). השַדָּר המוביל רן מלובני איננו מדביק את רמת הידע והשידור של הפרשן שלו מולי אפשטיין. מי שניזוק ומשלם את המחיר הטלוויזיוני הוא דווקא הפרשן הנ"ל רב הידע ולא השדר המוביל שלו. בס"ה מדובר ב-יריקה עיתונאית בפרצופיהם של כל צופי הטלוויזיה במדינת ישראל. רן מלובני הוא שַדָּר א"ק ברמה פחות מבינונית. חלש יחסית בהשוואה לשדרני ה-א"ק ההם שלי נסים קיוויתי יבד"ל ומאיר איינשטיין ז"ל. לבטח ב-עִתּוֹת ה- Play by Play שמוטלים עליו בזמן השידורים הישירים המורכבים, המסובכים, והממושכים (!). הוא רן מלובני איננו מתקרב כהוא זה לרמתם של שני שדרני ה- א"ק המובילים ההם בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא – ערוץ 1 ההוא מאיר איינשטיין ז"ל ו-נסים קיוויתי יבד"ל. שידורי ה- א"ק בטלוויזיה בכל רשת באשר היא הם תחום מומחיות קונקרטי מאוד (!). אין זה פֶּלֶא שנסים קיוויתי יבד"ל ומאיר איינשטיין ז"ל הפכו ל- מעין שדרנים בלעדיים בתחום הנדון (!) כל אחד מהם בתקופת הזמן שלו. מולי אפשטיין הוא פרשן ואיש טלוויזיה מוכשר ובעל ידע רב בתחום שידורי ה-א"ק (!). אולם משהוא הופך ל- "אופטיובניק" טלוויזיוני ומשדר (ישיר) את האירועים שמתרחשים באצטדיון ה-א"ק בבודפשט הונגריה מאולפן הטלוויזיה ב-אָרֶץ הוא מאבד מייד את מעמדו הטלוויזיוני המיוחד, את כישרונו, את רכושו הרוחני, את אמינותו, וגם את מעמדו בתחום, ואת הערכת צופי הטלוויזיה אליו ו-יחסם כלפיו. כמה חבל (!). מולי אפשטיין הוא איש חכם ונבון רווי ידע בתחומי מדע ה- א"ק. חבל שהוא איננו אומר למנהליו ו-מְמָנָיו בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים, כלהלן : "…Please remmeber me…never Off tube…", ועומד בדיבורו (!). ובכן, פטנט עיתונאות ושידור ה- "Off tube" ה- טלוויזיוני הוא דבר מְאֵירָה…עסק דוֹחֶה, עסק מַמְאִיר, ו-עסק קְלוֹקֵל (!). אין להסכים לו בשום אופן, וודאי לא בעת שידורים ישירים טלוויזיוניים של אירוע עַל ספורטיבי בינלאומי כל כך חשוב, הקרוי, "אליפות העולם ב- א"ק" (!). פוסט חדש מס' 2000. כל הזכויות שמורות ל-חוקר וה-מחבר יואש אלרואי. פוסט מס' 2000 הועלה לאוויר ביום ראשון של 27 באוגוסט 2023.

———————————————————————————————

פוסט חדש מס' 2000 : הועלה לאוויר ביום ראשון – 27 בחודש אוגוסט של שנת 2023. כל הזכויות שמורות לחוקר, לכותב, והמחבר יואש אלרואי.

———————————————————————————————

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 1984. זהו מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא מר טוביה סער בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני המרוחק, הממושך, המורכב, והמסובך (גם בגלל מבנה מוגבל של תקשורת לוויינים בינלאומית) מ- ארה"ב לישראל, אך משגשג של המשחקים האולימפיים ההם של לוס אנג'לס בקיץ 1984, האולימפיאדה ה- 23 ההיא במניין הָעֵת החדשה (!). במשך 16 ימי התהילה האולימפיים שֶ-חָלוּ בין 28 בחודש יולי של שנת 1984 ל- 12 באוגוסט 1984, שידרנו אנחנו אנשי משלחת הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב-לוס אנג'לס 1984 סך של 115 שעות בשידורים ישירים ללא תקלות ו- צפייה יומית ממוצעת שנעה בין % 70 ל- % 90 (!!!). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : הימים ההם לפני 39 שנים של הפקה מורכבת ורחוקה ושידורים ישירים שלנו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית את תחרויות ומשחקי אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. ה- IBC בלוס אנג'לס. אנוכי מנווט, עורך, ומפיק מהשטח את השידורים הישירים האולימפיים של לוס אנג'לס 84' שמועברים באמצעות לווייני תקשורת למדינת ישראל ואשר מוקרנים על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית בירושלים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 (מ- 28 ביולי 1984 עד 12 באוגוסט 1984 ועד בכלל). הימים ההם – הזמן ההוא. זהו אגף במשרד התקשורת, השידורים, וההפקה שלי ב- IBC בלוס אנג'לס. אנוכי (משמאל) מתדרך בעמדת הפיקוד את איש הקול והתקשורת שלי יאיר שרף ז"ל במהלכי השידורים הישירים הבאים שלנו מהלוקיישנים האולימפיים השונים של התחרויות במשחקים האולימפיים של לוס אנג'לס 1984. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 (מ- 28 ביולי 1984 עד 12 באוגוסט 1984 ועד בכלל). זהו אגף במשרד התקשורת, השידורים, וההפקה שלי ב- IBC בלוס אנג'לס. אנוכי (במרכז) מתדרך את צוות ה- Film שלי בטרם היציאה לשטח לאחד הלוקיישנים האולימפיים השונים של התחרויות. עומד מאחוריי המפקח הטכני דוב גולדשטיין. יושב מאחור איש הקול בצוות הפילם צביקה בירנבלום. נשען מימין בידיו על השולחן זהו הצלם במשלחת הטלוויזיה הישראלית הציבורית שלנו, גיל אלדמע. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

טקסט תמונה : אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. הימים ההם – הזמן ההוא. יורם ארבל יבד"ל (מעשן מ-שמאל) משדר יחדיו עם הפרשן יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל (מימין) את אחד מימי משחי הגמר האולימפיים שנערכו בבריכת השחייה של אוניברסיטת USC (ראשי תיבות של האוניברסיטה האמריקנית, University South Claifornia) מפני שהשדר נסים קיוויתי היה עסוק כבר בשידורי הא"ק הישירים באצטדיון ה- "קוליסיאום" ב- לוס אנג'לס יחדיו עם הפרשן שלנו דאז ד"ר גלעד וויינגרטן. השידורים הישירים היו תמיד מהשטח במקום התרחשותם (!) (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : 4 באוקטובר 1988. צל"ש. מכתב הערכה ששלח אלי יאיר שטרן מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם, בתום מבצע השידורים הישירים של תחרויות אולימפיאדת סיאול 1988 (בירת דרום קוריאה) מבצע טלוויזיוני מרוחק, ממושך, מורכב ו-מסובך (גם בגלל מבנה מוגבל של תקשורת לוויינים בינלאומית בימים ההם) אך בסופו של דבר היה משגשג ומוצלח מאוד (!). מבצע השידורים הזה של אולימפיאדת סיאול 1988 כלל בתוכו 132 שעות בטלוויזיה הישראלית הציבורית בפרק זמן של 16 ימים, ובאפס תקלות (!) . (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

 

טקסט תמונה : עשור ה- 80 של המאה הקודמת. הימים ההם – הזמן ההוא. אנוכי יואש אלרואי – בלינדמן (בן קיבוץ אפיקים בעמק הירדן) בתקופת ההפקה, הניווט, והניהול של השידורים הישירים שלנו בשטח בדרום קוריאה, בעת אולימפיאדת סיאול 1988. כל השידורים הישירים והמוקלטים בוצעו על ידינו מעמדות שידור טלוויזיוניות שהיו ממוקמות באצטדיונים בסיאול. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה : אבא שלי ז"ל חבר קיבוץ אפיקים בעמק הירדן עִבְרֵת את שם משפחתו מ- בלינדמן ל- אלרואי בראשית שנות ה- 50 של המאה הקודמת על פי בקשתו של ראש הממשלה ושר הביטחון דאז דוד בן גוריון.

 טקסט מסמך : 14 באוגוסט 2002. זהו מכתב הפרידה של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי ממני לאחר נטישתי את ערוץ 1 ואת רשות השידור לעַד. המכתב היה נחמד אבל לא הגירושים. נטשתי בטריקת דלת. נחמן שי לא התייצב לימיני במאבקי הצודק נגד מנכ"ל רשות השידור המופרך ההוא יוסף בר-אל. את מה שהוא נחמן שי לא עשה עשתה ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון ב- 2 במאי 2005. היא הדיחה וסילקה אותו לעַד לירכתיה האפלוליים של ההיסטוריה של רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית- ערוץ 1. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

כל שידור Off tube הוא יריקה בפרצופם של צופי הטלוויזיה. כל עמדת שידור טלוויזיונית שמכילה בתוכה שַדָּר מוביל ופַרְשָן פועלת על פי החוק הפיסיקאלי של כלים שלובים ומושפעת ממיקומה : פלוס – במקום ההתרחשויות באצטדיון ו/או שמא לרוע המזל מינוס – באולפן הטלוויזיה בארץ . פוסט מס' 2000. כל הזכויות שמורות לחוקר והמחבר יואש אלרואי העורך הראשי והמפיק הראשי (ב- מוקד ההתרחשויות ב- סֵיאול) של שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את משחקי ותחרויות אולימפיאדת סֵיאול 1988 (!).

יושרה (!). 

"יוֹשְרָה" היא מילת מפתח ב- Issue רחב ועמוק שאני מעלה כאן לדיון מעת לעת לשיחה משותפת עם קוראי הבלוג לא רק בעניין "סַם ה- Off tube הטלוויזיוני…" (עלה לשיחה בשני הפוסטים מס' 594 ו- 593. האם ניתן בכלל לפתח יוֹשְרָה ? שאלה נוקבת שמעלים לדיון ד"ר רוברט קופר (Robert Cooper) ואיימן סאווף (Ayman Sawaf) בספרם המרתק והנבון, "תבונה ותובנה – אינטליגנציה רגשית בעולם העסקים", והם משיבים בקצרה : "אנשים רבים טוענים כי לעיתים חייבות ה- יושרה והאתיקה לתפוס תפקיד משני לעומת הכדאיות והרִווחיות. רבים אחרים גורסים כי מטרתה של המנהיגות איננה להקשיב ולשרת, אלא לצבור כוח וזכויות יתר. אלה שגיאות רווחות". חוות דעת חשובה ו- מעניינת שמעידה בין השאר גם על טיב היחסים הבעייתיים ורמת הדו שיח השוררים בין כל מיני מנהלים (בחסות נימוקי רווח כלכלי וחיסכון כספי על חשבון איכות הדיווח האותנטי מהשטח) לבין השדרנים שלהם ברשתות הטלוויזיה המבקשים לעשות נאמנה את עבודתם העיתונאית בארץ וגם בחו"ל. איכות יחסים בין מפקדים לפַּקוּדִים שלהם שעוסקים בעקרונות הביצועיים הקדושים של עיתונאות אמת, אֵלֶה המורים לעיתונאים לדווח לציבור אודות האירועים השונים ממקום התרחשותם ולא באמצעות ישיבה באולפן וההעתקה מהמוניטור. יוֹשְרָה היא ערך עליון בחיי האנושות לבטח בכל סוג של מנהיגות בין אם מדובר במפקד כיתה בצה"ל ו/או בין אם עסקינן במנהל רשת טלוויזיה ו/או מנכ"ל רשות השידור. ניהול ללא יושרה, בלי מוסר ודרך ארץ עליונים, ובלעדי אמינות ומהימנות מוחלטים הוא עסק מושחת ו- נבזי שמביא לכלייה ואבדון. לא בכדי מדגיש שלמה המלך החכם באדם ו- Copywriter מדהים ואותנטי בספרו "מִשְלֵי" בתנ"ך, Masterpiece ש- מוֹנֶה בקרבו ל"א פרקים וכ- 850 פסוקים, חזור והדגש, את חשיבות ה- יוֹשְרָה, מוּסָר, ובִינָה בחברה התנ"כית הארצישראלית כבר לפני שלושת אלפים שנים. "לדעת חוֹכְמָה וּמוּסָר לְהָבִין אִמְרֵי בִּינָה" אומר שלמה המלך לעַם ישראל ומוסיף, "לָקַחַת מוּסָר הַשְכֵּל, צֶדֶק וּמִשְפָּט וּמֵשָרִים". איזה עילוי ורעיונאי נפלא היה שלמה המלך. המדינאי האירי הנבון והנאור Daniel O'connell (דניאל או'קונל 1847 – 1775) מוסיף : "שום דבר איננו נכון באופן פוליטי אם איננו נכון במובן מוּסָרִי". לא בכדי משתמשים רוברט קופר ואיימן סאווף בספרם "תבונה ותובנה – אינטליגנציה רגשית בעולם העסקים" בהצהרתו של החוקר והפסיכואנליטיקאי מנפרד קטס דה פריז שאומר כלהלן : "אם אין תחושת אמון בארגון, אם האנשים עסוקים בהגנה על ראשם, היצירתיות תהיה מהקורבנות הראשונים". הספר המצוין, "תבונה ותובנה – אינטליגנציה רגשית בעולם העסקים" (יצא לאור בארץ ב- 1998 על ידי "פקר – הוצאה לאור בע"מ"), מומלץ לעיון וקריאה. 

ניסוּח החוֹק הפיסיקאלי של "הכלים השלובים".

חוק הכלים השלובים קובע כלהלן : בתוך כלים שלובים המלאים באותו נוֹזֵל קיימת רמה משותפת של מפלס נוזל. מכאן נובע העיקרון האומר שבכל הנקודות הנמצאות במישור אופקי כלשהוא בתוך הכלים השלובים האלה קיים ו-נמצא לחץ הידרו-סטאטי שווה (!). חוק "הכלים השלובים" הוא חוק פיזיקלי אשר קובע כי גובה פני נוזל בכלים שלובים, ישאף להיות שווה (!).

 

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל שרון מינתה במארס 2002 את יוסף בר-אל ל- מ"מ מנכ"ל רשות השידור במקום המנכ"ל הזמני רן גלינקא שהודח, ואח"כ העניקה לו ב- 2 ביוני 2002 מינוי של קבע לתקופה של חמש שנים. המינוי הרם התגלה חיש מהר כמופרך לחלוטין. ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה הממשלה ואותו ראש הממשלה אריאל שרון שהעניקו ל- יוסף בר-אל את המינוי המופרך של מנכ"ל רשות השידור והציבו אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל. ממשלת ישראל בתמיכתו של היועץ המשפטי שלה עו"ד מני מזוז הדיחה אותו גם אם באיחור רב בבושת פנים לפינה אפלולית בירכתי ההיסטוריה הארוכה של השידור הציבורי. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח מנכ"ל רשות שידור פעיל מכהן. יוסף בר-אל סוּלָק מהמשרה הרָמָה בגין שחיתות ושוחד מסך והושם בקרן זווית לא חשובה בירכתי ההיסטוריה של השידור הציבורי. בפינה אפלולית שלה. הפרוטוקול הממשלתי אודות פרשת הדחתו של מנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל, מפרט את הסיבות לסילוקו ומצוי על מדפי ארכיון הממשלה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הקדמה.

כל שידור Off tube מהמסך הוא יריקה בפרצופם של צופי הטלוויזיה (!). כל עמדת שידור טלוויזיונית אותה מאיישים שַדָּר ופַרְשָן (בין אם באצטדיון ובין אם Off tube) פועלת על פי המטפורה של החוֹק הפיסיקאלי של כלים שלובים. רוּם המינוס (-) למרות איכותו השלילית ישאף תמיד להכניע את רמת הפלוס (+) החיובי כדי להשוות את קומתו בתוך כל החללים המרכיבים את המתקן הזה שקרוי עמדת השידור של הטלוויזיה. שַדָּר מוביל ירוד שסימונו מינוס (-) ימשוך לתהום את הפַּרְשָן שלו גם אם הסימון של הפַּרְשָן הוא פלוס (+). כנ"ל להפך : פַּרְשָן שסימונו מינוס (-) יוריד לתחתית הַבּוֹר שַדָּר מוביל שסימונו פלוס (+). ההיגיון המתמטי קובע שעמדת שידור טלוויזיונית אמורה להיות בעלת ערך רק אם סימונם של השַדָּר והפַּרְשָן שלו הם שני פלוסים (+ +). זאת לדעת : מינוס (-) מנצח פלוס (+) במתמטיקה, כמו שטִיפְּשוּת מביסה חוֹכְמָה, וטִמְטוּם מוריד ביָגוֹן שְאוֹלָה בִּינָה, דַעַת, ו- נְבוֹנוּת גם יחד.

שידור ישיר של תחרויות א"ק בטלוויזיה הוא מורכב ומסובך, ו-שונה לחלוטין במהותו ומרכיביו ב- 180 מַעֲלוֹת משידור ישיר של משחקי כדור בטלוויזיה.

שלושת שדרני אליפויות העולם בא"ק, אורי לוי בתשיעית של פאריס 2003 + דני דבורין בעשירית של הלסינקי 2005 + עמית הורסקי באחת עשרה של אוסאקה 2007, גררו את הפרשן המשותף שלהם ד"ר גלעד וויינגרטן לתחתית של שלושה בורות עמוקים, והפכו אותו במידה רבה לשבר כלי. כך אני ראיתי את הדברים לפני 13, 11, ו- 9 שנים בהתאמה. הוא היה הפלוס (+) שלהם והם היו שלושת המינוסים (- – -) שלו. לא בגלל שהיו טיפשים (חס וחלילה) אלא מפני שלא היה להם ניסיון וידע קודמים בתחום שידור כל כך רחב ידיים ו- מורכב (!). החבר'ה הנ"ל האלה היו שדרני משחקי כדור וגם זה לא בהצטיינות ו-בשִגְשוּג מי יודע מה : כדורגל, כדורסל, וטניס. הם היו רחוקים מזירת ה- א"ק כרחוק מזרח ממערב אולם הרשו לעצמם להתגנב ברוֹאִים ובאֵין רוֹאִים למיקרופון ה-א"ק ולהתגלח על זקנו של הציבור. השלושה האלה נכשלו כישלונות מַרִים (!). אורי לוי שידר ישיר (לראשונה בהיסטוריה הטלוויזיונית שלו) את אליפות העולם ה- 9 ההיא ב-א"ק בפאריס. שַדָּר רָעוּעַ. זאת הייתה הפעם הראשונה והאחרונה שלו. הוא לא יָסָף עוד. לא מפני שנגמרו תחרויות ה-א"ק בעולם ובארץ אלא מפני שמראש לא היה לו כל יֶדָע, והוא לא היה מצויד במינימום כישרון, רשות, וסמכות לאחוז במיקרופון ה-א"ק. הוא הורחק משם לעַד. היה מדובר בכישלון קולוסאלי. האם אפשר כלל להשוות את אורי לוי איש טלוויזיה חיובי (מאוד), אולם שַדָּר עָלוּב, קטן, ו-נמוך קוֹמָה (בשדות ה- א"ק), עם כישרונו וניסיונו העצומים של שדר ה- א"ק הוותיק והנפלא ההוא נסים קיוויתי…??? שאלה רטורית. יהיה זה עוול לערוך השוואה כ-זאת. התשובה כמובן ברורה. בלתי אפשרי. אורי לוי איננו מתקרב ולא התקרב לעולם לקרסוליו של נסים קיוויתי בתחום שידורי ה-א"ק. היו לאורי לוי איש חרוץ יתרונות טלוויזיוניים אחרים אולם לחלוטין לא בתחום שידורי ה- א"ק (!).

 הערה אישית : 32 (שלושים ושתיים) שנים שהיתי מאז 1971 בחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, מעולם לא הרשיתי לאורי לוי להסתובב ליד מיקרופון ה-א"ק. ב- 2002 נטשתי לעַד את ערוץ 1 ורשות השידור בטריקת דלת. לפתע בקיץ 2003 הפך אורי לוי ל-שדר א"ק מוביל של השידור הטלוויזיוני הציבורי, ונשלח לשדר ישיר את אליפות העולם ב- א"ק ההיא שנערכה ב- בפאריס לפני שני עשורים של שנים. מסך הטלוויזיה ומיקרופון הטלוויזיה אינם מודל של ניסיונות, ו-או הליכת שיווי משקל על חבל דק, ולא של מזל. 

המתעניינים בפרשת הנֶפֶל ההיא רשאים לבקש את פסי הקול של אותה אליפות העולם ה- 9 ההיא בא"ק שנערכה ב-פאריס בקיץ 2003 ולהקשיב לשידורים המגוחכים ההם של אורי לוי והפרשן הוותיק גלעד וויינגרטן. היוצרות התהפכו שם והכל השתבש. גם הפרשן גלעד וויינגרטן רב הניסיון נפגע ונשמע לפתע אומלל.  כנ"ל גם בעניינו של דני דבורין. דני דבורין נקרא לשדר ישיר לראשונה בחייו אליפות עולם בא"ק, את זאת ה- 10 שנערכה בהלסינקי באוגוסט 2005. משום מה הוא דני דבורין הסכים לקחת את האחריות (שלא הייתה לו כמובן) והפך את עצמו ברגע למגוחך ונלעג (!). גם בעניינו שלו של אותו דני דבורין היה מדובר ב- "הישג כפול" : הפעם הראשונה וגם האחרונה. הוא דני דבורין לא יָסָף עוד לשדר תחרויות א"ק. דני דבורין היה כישלון מוחלט שהורחק אף הוא לנֶצַח ממיקרופון ה-א"ק. גורל דומה פקד את עמית הורסקי. עמית הורסקי הוא היחיד מבין השלושה הנ"ל שמצויד בכישרון מיקרופון, אולם איש לא טיפח אותו ולא הכשיר אותו קודם לכן בתחום כל כך מורכב ומסובך בטרם נטל את מיקרופון ה-א"ק. מה שקרה עם הקריירה של עמית הורסקי שנסקה בערוץ 1 והתדרדרה במדרון ברבות השנים הוא סיפור קריסה בלתי מובן ולא מוסבר. עמית הורסקי היה בשעתו שַדָּר הספורט מס' אחד של ערוץ 1 ההוא והחזיק פעם בשתי ידיו את המיקרופונים של ענפי הספורט האלה : כדורגל, הכדורסל, ו-א"ק. אולם הוא הודח וסולק מכולם (!). הוא מעולם לא העפיל לרמה של יורם ארבל, ו/או נסים קיוויתי, ו/או מאיר איינשטיין ז"ל. מה שנותר ממנו אז היו שיירים טלוויזיוניים קלושים. האיש מנהל ו- מתווך בעת כתיבת הפוסט הנ"ל אינפורמציה לא חשובה במסגרת פנלים רדודים בהפסקות משחקי הכדורסל.  

שידורים ישירים ממושכים בטלוויזיה של מאות תחרויות א"ק בהן משתתפים גברים ונשים על המסלול ובשדה באולימפיאדות ואליפויות עולם, איננו דבר של מה בכך (!!!). מדובר באין סוף כמעט של תחרויות מוקדמות + תחרויות רבע גמר + תחרויות חצי גמר + תחרויות גמר ש- כוללים בתוכם 24 מקצועות שונים על המסלול ובשדה ואשר מתרחשים במקביל (!). מדובר ב- המון תחרויות מוקדמות, אוסף עצום של מאות משתתפים ומשתתפות בכל תחרות כזאת, ורשימה ארוכה בלתי נגמרת של תוצאות והישגים על המסלול ובשדה. מדובר ב- מאות רבות של אתלטים ואתלטיות מ- 200 (מאתיים) מדינות ש-נטלו חלק בתחרויות ה-א"ק של אולימפיאדת ריו דה ז'אניירו 2016. מדובר באתגר טלוויזיוני עצום רב ממדים, ו- מסובך וגם יוקרתי ושאפתני, שאין דומה לו בכל מקצועות הספורט האחרים. אתגר שדורש לא רק ידע ו- מומחיות ברמה בינלאומית בתחום, התמצאות היסטורית, הכרת האתלטים והאתלטיות בטרם היציאה למשימות השידור, זיכרון נפלא, התמצאות מקיפה במכניקה של התנועה ובהכרה פיזיולוגית של גוף האדם, וגם יכולת לבנות דרמות ולשדר דרמות בטלוויזיה.

חוקי השידור הטלוויזיוניים של תחרויות ה-א"ק לגברים ונשים מוכרים, ידועים, וברורים. השַדָּר מְשַדֵר והפַּרְשָן מְפַרְשֵן. השַדָּר בונה את הדרמות ומשדר אותן. הפרשן מנתח ומפרשן את הסיבות להתהוותן. הפַּרְשָן איננו שַדָּר מס' 2. הוא פַּרְשָן מס' 1. מדובר בתִּפְקוּד שונה לגמרי בחלל עמדת השידור, בתפעול קו השידור, וסך של הבדל טלוויזיוני ענק. השדר והפרשן חייבים להיות מצוידים במינימום השכלה מתמטית ופיסיקאלית והכרת גוף האדם מהיבטי האנטומיה והפיסיולוגיה כדי לנתח בהיגיון את התנועות המורכבות של האתלטים והאתלטיות על המסלול ובשדה (!). 

תזכורת עבר מעיקה נוספת : מר ניב רסקין השדר המוביל וד"ר מולי אפשטיין הפרשן שלו, יתייצבו בעוד כחודשיים לראשונה בחייהם בפני אתגר רחב ממדים ו- מבחן אולימפי עליון. התנסות ראשונה. ניב רסקין הוא שַדָּר כדורסל שמעולם לא שידר תחרויות א"ק. היה מעניין (מאוד) מחד ואכזבה מאידך לעקוב לא רק אחרי האתלטים והאתלטיות האולימפיים בעת ההיא אלא גם אחרי שני הנציגים הבכירים ביותר של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים בשידורי אולימפיאדת ריו דה ז'אניירו 2016, בתאריכים ההם של, 21.8.2016 – 5.8.2016. זכויות השידורים של אולימפיאדת ריו דה ז'אניירו 2016 היו מוחזקים באופן בלעדי ע"י ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. ניב רסקין נבחר להוביל ולשדר את תחרויות ה-א"ק באולימפיאדת הזאת של ריו דה ז'אניירו 2016, ו- הפיזיולוג ד"ר מולי אפשטיין התמנה להיות הפרשן שלו. מדובר בצִיווּת מקורי ו- מעניין. נפלה בחלקם זכות טלוויזיונית גדולה, התחייבות תקשורתית רחבת ממדים כלפי צופיהם, ועבודה אחראית ו- קשה מנשוא. היה אמור להיות מעניין להקשיב ולהתבונן ב- ניב רסקין ולראות האם הוא יכול ומוכשר להגיח מ- ד' אמות הכדורסל שלו לעבר אופק חדש שהוא איננו מכיר ? האם הוא בר סמכא ליטול את מיקרופון ה-א"ק הטלוויזיוני ? ניב רסקין ניצב לא רק בפעם הראשונה בפני מבחן טלוויזיה רב צלעות וזוויות ו- אדיר ממדים ו- חשוף לעֵין כּל, אלא עמד גם בפני משימה אחרת לא פשוטה, ל- חמוק מ- צִלוֹ של קָאטוֹ (Cato) הַזָקֵן. גבירותיי ורבותיי, אין מדובר ב- להחליף צִחְקוּקִים ודָאחְקוֹת עם פיני גרשון וארז אדלשטיין בעמדת שידור של משחק כדורסל כלשהו בליגה שלנו. עומד כאן לדיון עניין רציני ביותר, הפוטנציאל והכישרון של ניב רסקין, האם יוכל בפעם הראשונה בחייו לכסות ולשדר ישיר כהלכה את ענף הספורט האולימפי החשוב ביותר והראשון במעלה, תחרויות ה- א"ק אולימפיות באולימפיאדה ה- 31, זאת של פאריס. אל תקנאו בו.

יש להזכיר כאן לקוראי הבלוג שלעומת ניב רסקין הטירון מולי אפשטיין שימש פַּרְשָן א"ק מצטיין שלי (במקומו של גלעד וויינגרטן) לצדו של השַדָּר מאיר איינשטיין באליפות העולם ה- 7 בא"ק שנערכה באוגוסט 1999 בסביליה – ספרד. כמו כן זימנתי אותו את מולי אפשטיין בשל השכלתו הספורטיבית והאקדמית בתחום הפיסיולוגיה לשמש פרשן ספורט כללי שלי באולימפיאדת סידני 2000.

מולי אפשטיין הוא חוקר ואיש מדע מהשורה הראשונה בארץ בתחום הספורט, וגם איש תקשורת נבון, בעל ניסיון ו- מוניטין בזירת ה-א"ק הישראלית והבינלאומית (!). אתם הקוראים יכולים להתקשר אליו ולשאול אותו, כלהלן : "…כיצד פרשן טלוויזיה ברמתו הגבוהה בעל מוניטין ארצי, מסכים מרצונו החופשי לשמש שדר טלוויזיה Off tube של אירוע טלוויזיוני כל כך מורכב ו-רווי אירועים במקצועות הרבים והשונים במסלול ובשדה לגברים ונשים, כשהוא ניצב בעמדת שידור באולפן טלוויזיה בארץ…בעוד האירועים הרבים (עשרות) המורכבים של אליפות העולם ב- א"ק לגברים ונשים, מתרחשים באצטדיון בבודפשט (בירת הונגריה) – והוא כאמור מבצע את מלאכת השידור שלו מעמדת שידור בארץ…???".

וגם : אחת החידות הגדולות היא גם הווייתו של השַדָּר המוביל של ערוץ הטלוויזיה מס' 55 בכבלים ניב רסקין שמעולם לא שידר ישיר בימים הרחוקים ההם תחרויות אתלטיקה קלה בארץ ו/או בעולם, וודאי לא אליפויות עולם ולא אולימפיאדות.

טקסט תמונה : אוגוסט 1999. סביליה ספרד. אליפות העולם ה- 7 בא"ק. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 24 שנים. אנוכי (עומד משמאל) יחדיו בעמדת השידור שלנו, של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1ההוא, באצטדיון בסביליה עם צוות השידור שלי מאיר איינשטיין ז"ל (בתווך) והפרשן ד"ר מולי אפשטיין יבד"ל (מימין, חובש כובע מצחייה). עמדות השידור באצטדיון ה-א"ק בסביליה היו חשופות לשמש. שרר במקום חום רב ב-בוקר וב-צוהריים בעת השידורים הישירים וההקלטות שלנו את התחרויות המוקדמות שתמיד נערכו בשעות הבוקר וה-צוהריים (!). (צילום סעדיה קרוואני. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

יש לזכור כי רק שני אנשי טלוויזיה בישראל הצליחו להטביע עד כה את חותמם על המדיה כ-שדרי א"ק מוכשרים ומוצלחים. הראשון – נסים קיוויתי (יבד"ל). השני הוא מאיר איינשטיין ז"ל. השאר לרבות מירי נבו בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים לא צלחו את האתגר והם מפגרים הרחק מאחור. לא ניתן לקרוא ב- שמותיהם של שני שדרי ה-א"ק האולימפיים נסים קיוויתי יבד"ל ומאיר איינשטיין ז"ל הבלתי נשכחים שהיו מופת טלוויזיוני, ועימם במשך שנים רבות אנוכי מבקש להוסיף ולהדגיש גם את שמו ו-עליונותו הטלוויזיונית בשעתו של הפרשן המצטיין ו-הוותיק ד"ר גלעד וויינגרטן יבד"ל מכל בחינה ו-היבט (במשך שנים רבות) – ואח"כ, (כן אח"כ…) באותה נשימה כמעט להכריז על אורי לוי, דני דבורין, עמית הורסקי, ומירי נבו כי גם הם שדרני א"ק…כאילו דבר לא קרה (!?!?!?…). נסים קיוויתי ומאיר איינשטיין הציגו רמה אחרת ו- קְלָאסָה שונה. שניהם יצרו חיץ בינם לבין האחרים ו-חשפו דרגה עיתונאית וטלוויזיונית מיוחדת (בתחום המדובר) משלהם (!). האישים האלה קנו לעצמם במשך השנים הרבות כשדרני ופרשני א"ק מעמד טלוויזיוני מיוחד יוצא דופן כאן בשורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא (!). ניתן היה לי לסמוך על שניהם בעיניים עצומות (!). ובכן השנים חולפות בדהרה אולם הערכתי הגדולה, געגועיי הרבים, החזקים, והכֵּנִים אל שני השדרנים הנפלאים שלי ושלנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא נסים קיוויתי יבד"ל + מאיר איינשטיין ז"ל, ואל הפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן יבד"ל לא רק נותרו במקומם, אלא גברו (!). אין כמותם ולא היו כמותם בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא. אנוכי כבר יותר מבן 85, ואולי המילים הנ"ל רוויות רגשות יתר, אולם הן כנות ב- % 100. נסים קיוויתי, גלעד וויינגרטן, ומאיר איינשטיין הם אנשי טלוויזיה נפלאים ומיוחדים ברמה הגבוהה ביותר בתחום שידורי ה-א"ק בארץ ובעולם. הם יוותרו לעַד בלתי נשכחים עבורי ועבור רבים אחרים. 

טקסט תמונה : הימים ההם – הזמן ההוא לפני 39 שנים בחודשים אוגוסט / ספטמבר של שנת 1987. אליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 1987. זוהי עמדת השידור שלנו באצטדיון האולימפי ההוא ברומא. אנוכי (מעל נסים קיוויתי) מנווט ועורך ומפיק את השדר המוביל הדָגוּל שלי נסים קיוויתי (חובש כובע מצחייה ומתבונן במשקפת) והפרשן הצמוד שלנו רב הידע ד"ר גלעד וויינגרטן (הקרוב למצלמה) בטרם תחילת אחד מהשידורים הישירים ההם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

טקסט תמונה : אוגוסט 1997. אליפות העולם ה- 6 בא"ק – אתונה 1997. הימים ההם – הזמן ההוא. אנוכי (מימין) יחדיו עם השדר המוביל שלי מאיר איינשטיין בעמדת השידור שלנו באצטדיון האולימפי באתונה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אוגוסט 1999. אליפות העולם ה- 7 בא"ק – סביליה / ספרד 1999. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 24 שנים. זהו אגף ב-משרד התקשורת, השידורים, וההפקה שלי ב- IBC בסביליה / ספרד. אנוכי (בקדמת התמונה) יחדיו עם הפרשן מולי אפשטיין (משמאל) וטכנאי התקשורת המצוין שלי אלכסנדר הֶרְש (איש חטיבת ההנדסה בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא) בטרם יציאה לאחת ממשימות השידורים הישירים באצטדיון בסביליה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הימים ההם. פרפרת 1 : סרביה – ישראל 1:3. שידור ישיר מ-נוביסאד / סרביה בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים (אמש, יום שלישי – 31 במאי 2016).

מדובר בהפקת Off tube נֶפֶל של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. מדובר במשחק כדורגל רדוד של נבחרת ישראל בכדורגל על כר הדשא בעיר נוביסאד ב-מדינת סרביה (נבחרת ישראל תחת השרביט של המאמן הלאומי החדש אלישע לוי). מדובר בשידור ישיר מגוחך, רָדוּם, ונִרְפה, שנשמע כמו Off tube, כאילו שני ה-מעתיקים הללו השדר המוביל עמיחי שפיגלר והפרשן שלו בוני גינזבורג עושים את מלאכת השידור שלהם מהמוניטור באולפן בהרצליה. רמה עלובה של הפקה, עריכה, ושידור ישיר. שני החבר'ה ה-אופטיובניקים האלה עמיחי שפיגלר ובוני גינזבורג שמחשיבים את עצמם למומחי כדורגל, נעדרים מהשטח ממוקד האירוע באצטדיון בנוביסאד ו- נשמעים רדומים. הם מדקלמים. אם הם אומנם שידרו ישיר מעמדת שידור באצטדיון בנוביסאד והתרשלו במילוי תפקידם מפני ש- דיקלמו וגם לא מילאו את תפקידם העיתונאי המינימאלי והבסיסי בתום ההתמודדות, משנמנעו לראיין ולהביא תגובות מיידיות בתום ההתמודדות מפיהם של הכושלים המאמן הלאומי החדש החייכן וטוב הלֵבב אלישע לוי ושחקניו המרכזיים, אז ראוי לסקול אותם במילים חריפות. אם הם נכנעו מרצון לתומר תורג'מן והסכימו לשמש ביודעין מעתיקנים ו- עבדים של מוֹלֵך ה- Off tube, אזי יש לידות עליהם ולרגום אותם בטקסט חריף יותר ומילים כבדות יותר. המשחק סרביה – ישראל 1:3 מסתיים בקול ענות חלושה ללא כל ראיונות סיכום עם המאמן החדש אלישע לוי ושחקניו כדי שיסבירו לעם היושב בציון מדוע הנבחרת הישראלית הלאומית בכדורגל היא כל כך ירודה, כה רדודה, כה משעממת, וכה נטולת יכולות. עסק עלוב שמסתיים בלא כלום. מנכ"ל ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים תומר תורג'מן מצווה להעלות לאוויר את התוכנית "חדשות הספורט" הלילית העוקבת את השידור הישיר הבלתי גמור ואת הקריין אלי אילדיס.

הפסקת המשחק סרביה – ישראל 1:3 מוצאת את מודי בר און ושני פרשניו שלמה שרף וניר קלינגר יושבים על המדוכה באולפן המנווט. מאמן העבר הישן שלמה שרף שולף את אזמל הניתוח ושַח למודי בר און כהאי לישנא : "…אכזבה גדולה…אני מאוכזב העיקר מהחלק ההתקפי…אני האמנתי שארבעת השחקנים הקדמיים האלה יביאו קצת תוצרת היום…בס"ה אכזבה…לא יצרנו מספיק מצבים…יתרון גדול לסרביה…ישראל מאכזבת…זה לא דומה לכדורגל…זה לא דומה לכלום…אני מאוד מאוכזב מהנבחרת של היום…ודווקא לאור המשחק האחרון של נבחרת ישראל עם אלון חזן נגד קרואטיה ראינו ניצוצות של משחק טוב…היום אנחנו לא רואים שום דבר…". המאמן החדש אלישע לוי משיב מ-נוביסאד לשלמה שרף טלפונית באמצעות אלי אילדיס בתוכנית הלילית "חדשות הספורט" כלהלן : "…אני מאוד מאוד מרוצה ממה שראיתי…". אנוכי דווקא הייתי מאוד לא שבע רצון. נכון שנבחרת ישראל ישראל משחקת את משחק הכדורגל על פי החוקים הנהוגים בגרמניה, אנגליה, ספרד, וצרפת אולם זה איננו אותו המשחק. כל אחד ששמע את אלישע לוי מחויך, מאושר, רגוע, וגם רדום כאילו שתה זה עתה בקבוק שלם שתוכנו משמח לבב אנוש מצהיר כי הוא "מאוד מאוד מרוצה…", צריך להיות מוטרד ומודאג. מאידך צריך לזכור שהמטיף בשער שלמה שרף מאמן נבחרת ישראל בעבר זה שתוקף עכשיו בחריפות רבה את הנבחרת הלאומית של אלישע לוי, נכשל בארבעה "קמפיינים" רצופים ולא העפיל עם שחקניו בעת ההיא לשני מונדיאלים ושני Euro's בין השנים ההן 1992 ל- 2000.

אפשר לסכם זאת כך : השידור הישיר של משחק הַרֵעִים סרביה – ישראל 1:3 נראה כ- Off tube, נשמע כ- Off tube, ולכן הוא הפקת Off tube. הפקת Off tube מחורבנת של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים, שנראה כאילו הוא מוותר כליל על נוכחות אנשיו בנוביסאד – סרביה. עיתונאות מגוחכת. חרבון עיתונאי שמעלה מייד לדיון את שאלת שני הנעדרים מעמדת השידור באצטדיון נוביסאד עמיחי שפיגלר ובוני גינזבורג, מדוע הם לא היו שָם ולמה הם מסכימים לשיטת ניהול כה לא רצינית בה הבוסים שלהם מושכים בחוטים מאחורי הקלעים ומציגים את השדרנים המובילים שלהם כלפי צופיהם כ- מריונטות, כעבדי מוֹלֵךְ ה- Off tube. מדהים בממדי השליליות שלו. בלתי מתקבל על הדעת. הֶרֶף ל- Off tube (!).

הימים ההם. פרפרת 2 : מפכ"ל המשטרה החדש רב ניצב רוני אלשייך.

מפכ"ל המשטרה החדש רב ניצב רוני אלשייך עושה כל מאמץ מידי יום ו- כל הזמן למַצֵב את עצמו כאיש דל, מוגבל, לא חכם, ואשר איננו מבין את תפקידו הציבורי כמנהיג הארגון הקרוי משטרת ישראל' מפני שהוא חושב שהוא מנהל את השב"כ. בלתי מתקבל על הדעת.

הימים ההם. פרפרת 3 : ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מחזיק בזכויות השידורים הבלעדיות של אולימפיאדת ריו דה ז'אניירו 2016. זכות ענקית (!).

תומר תורג'מן מנכ"ל ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים ואנשיו עומדים בפני משימת חייהם העיתונאית – טלוויזיונית : להביא את אירועי המשחקים האולימפיים ה- 31 במניין הזמן החדש (21.8.201 – 5.8.2016) מריו דה ז'אניירו לצופי הטלוויזיה במדינת ישראל. ראיתי במקרה שידור Promo של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים בו המורה – גננת מירי נבו פונה לקהלה בשתי מילים "בון דיו" ומבקשת ללמד את הקולגות שלה מונחי יסוד בשפה הפורטוגזית. מדובר באיכות פרומו ירודה ביותר, הומור עלוב ב- רמה שערורייתית, שנראה כמו מעשה קונדס. אם זאת רמת השידורים האולימפית אליה מכוון תומר תורג'מן אזי ציבור צופיו רשאי להיות מודאג.

הימים ההם. פרפרת 4 : ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מחזיק בזכויות השידורים של ליגת ה- NBA האמריקנית בכדורסל וממשיך לעשות את מלאכתו פלסטר.

ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מחזיק בזכויות השידורים של ליגת ה- NBA האמריקנית בכדורסל וממשיך לעשות את מלאכתו פלסטר. שידור ה- Off tube מהאולפן בהרצליה ביום שלישי לפנות בוקר – 31 במאי 2016 של השדר המוביל דניאל זילברשטיין והפרשן שימי ריגר את המשחק המכריע מס' 7 בגמר החוף המערבי בו האלופה הנוכחית גולדן סטייט ווריורס של סטפן קרי וקליי תומפסון מדבירה את אוקלהומה ת'אנדרס של קווין דוראנט וראסל ווסטברוק 88:96, הוא בעיניי מעשה זיוף כפול ואפילו משולש. לא רק שדניאל זילברשטיין ושימי ריגר אינם נמצאים באצטדיון "אוראקל" באוקלנד אלא מאיישים עמדת שידור Off tube באולפן בהרצליה, ולא רק שהשדר המוביל דניאל זילברשטיין ושימי ריגר מעתיקים ושואבים את המידע שלהם מהמקור, מפס הקול של צוות השידור האמריקני של רשת הכבלים האמריקנית TNT בראשות השדר המוביל מארב אלברט ושני פרשניו רג'י מילר וכריס וובר, אלא בנוסף לכל הם מבקשים מטֶכְנָאי הקוֹל שלהם האיש הממונה על ביצועי הקונסולה באולפן בהרצליה כי בכל פעם שיש להם מה לומר בשפה העברית על ההתרחשויות בהתמודדות, עליו להוריד למינימום את עוצמת ה- Audio של שלושת השדרנים האמריקניים ולהגביר מנגד את עוצמת הקול שלהם בעברית. אכזבה גדולה. אני מרגיש מרומה שלוש פעמים : גם משדרים לי Off tube מהרצליה במקום להתייצב בזירת ההתרחשות ב- "Oracle" באוקלנד, גם מעלים לשידור בשפה העברית את הצוות הרדום והמנומנם דניאל זילברשטיין את שימי ריגר, כשקורי שינה נסוכים עדיין על מיתרי גרונם, ובשעה ששניהם מעתיקים את האינפורמציה ממארב אלברט (Marv Albert) ושני פרשניו רג'י מילר (Reggie Miller) וכריס וובר (Chris Webber), וגם מורידים שְאוֹלָה את אותו ה- Sound האמריקני המקורי הרענן, האמיתי, העיתונאי, המרגש, והמלהיב, אותו שידור Play by play של מארב אלברט ודברי הפרשנות של רג'י מילר וכריס וובר ש- מיליוני אמריקניים מאזינים לו ו- גם אנחנו כאן בישראל משכימים בעבורו באשמורת בוקר. שדרני ה- Off tube של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים דניאל זילברשטיין, עידו גור, גיל ברק, שימי ריגר ודן שמיר אינם מהווים כל תחליף בשום קריטריון למארב אלברט ורג'י מילר וכריס וובר, גם אם דניאל זילברשטיין מתאר באנגלית את סיבובו של הכדור בתוך טבעת הסל שלבסוף חומק ממנה החוצה, ומגדיר שוב ושוב את הסיטואציה, "In & Out".

מדובר ב-זריית חול שיטתית בעיניהם של הצופים ויריקה בפרצופם. הרי אילו תומר תורג'מן היה מתעניין באמת בגורל צופיו ואיכות הצפייה שלהם במשחקי ה- NBA, הוא היה מזמין מ- TNT ב- Oracle / אוקלנד קו Intenational sound (רעש קהל) היישר לאולפן שלו בהרצליה, עורך Mix sound בין קול השדרים שלו דניאל זילברשטיין ושימי ריגר בהרצליה לבין אותו רעש הקהל המגיע אליו מ- Oracle באוקלנד, ומחבר ל- Headset שלהם את קו השידור של Marv Albert ושני פרשניו, אולם כ- Guide בלבד (!). ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מחבל אם כך באופן רשלני בחוויית הצפייה הטלוויזיונית שלי. נכון שגולדן סטייט מעפילה בפעם השנייה ברציפות לסדרת הגמר הסופית שם תפגוש שוב את קליבלנד של לברון ג'יימס אולם מה זה חשוב כבר אם ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מתעקש להסריח לי כבר באשמורת בוקר את עונג הצפייה. בלתי מתקבל על הדעת. טלוויזיה חנטרישית שמאמצת אל לבה את שערוריית ה- Off tube כמִשְנָה תנ"כית סְדוּרָה כאילו מדובר בקיום צַו של אחת מעשרת הדיברות. עלוב. אוסיף, אשנה, ואומר כלהלן : סיגנל הטלוויזיה היפהפה בן 22 מצלמות של רשת הכבלים האמריקנית TNT רווי הילוכים חוזרים SSM מזוויות שונות, אין סוף Close ups של גיבורי העלילה ושל צופים רבים המתעניינים בסיפור העלילה וגם מרופד בסטטיסטיקות, נתונים, והמון מידע בכתב. הסיגנל הזה של TNT מתקרב לשיא של שלמות וויזואלית. 

טקסט תמונה : יום שלישי ארבע לפנות בוקר של 31 במאי 2016. אצטדיון הכדורסל "ORACLE" של קבוצת גולדן סטייט ווריורס באוקלנד – קליפורניה. זהו צוות השידור המעולה של רשת הכבלים האמריקנית TNT המונה בשורותיו מימין לשמאל את השדר המוביל מארב אלברט ושני פרשני כריס וובר ורג'י מילר. שלושתם חובשים על ראשם מערכות Headset. שימו לב להופעתם הטלוויזיונית המוקפדת. שלושתם מעונבים, מחויטים, ולובשים חליפה בת שלושה חלקים. כך הם נוהגים לכבד את צופיהם. ברור שהם חובשים Headsets על ראשיהם במהלך כל השידור הישיר שנמשך כשלוש – שלוש וחצי שעות כדי להימנע מחוויית השמע השלילית שחוו לאחרונה אורי לוי וגור שלף באחד מהשידורים שלהם בהיכל הספורט ביד אליהו. (צולם ב- iphone ממסך ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. (באדיבות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים). 

טקסט תמונה : יום ראשון – 29 במאי 2016. היכל הכדורסל של קבוצת הפועל ת"א המכונה "דרייב אין". הפועל ת"א מנצחת את הפועל ירושלים 84:93 במשחק הרביעי בסדרה "הטוב מ- 5" בשלב רבע הגמר של אליפות המדינה בכדורסל. זוהי עמדת השידור השנייה של ערוץ 1 המט ליפול בהיכל ה- "דרייב אין". בעוד המנחה עמית הורסקי (משמאל) לבוש כהלכה מרשים לעצמם שני אורחיו – פרשניו שמשון אמסלם (במרכז) ומאיר טפירו (משמאל) להופיע בלבוש רחוב רשלני ו-בלוי. בתיעוד הזה רואים ש-כול השלושה לא מרכיבים על ראשם מערכות Headset, ולכן התקשורת הפנימית ביניהם נפגעת (!). מאיר טפירו לובש מכנסי ג'ינס קרועים. פשוט בושה וחרפה (!). (צילום ב- iphone ממסך ערוץ 1. באדיבות ערוץ 1). 

פרפרת 5 : העיתונאים המיטביים אנשי חברת החדשות של ערוץ 10 : אלון בן דוד + רביב דרוקר + ברוך קרא.

העיתונאי המצוין רווי קלאסה של ידע, ניסיון, מכובדות, אומץ לב, והופעה טובה בפני מצלמת הטלוויזיה מר אלון בן דוד (מצויד בקול רדיופוני וטון שיחה ודיבור ערבים לאוזן) סיים לשדר אמש יום רביעי – 1 ביוני 2016 במהדורות החדשות במרכזיות של ערוץ 10 סדרה של ארבע כתבות נרחבות ומרתקות אודות "מזרח תיכון חדא"ש – מרס טורקי". עמיתיו בערוץ 10 רביב דרוקר וברוך קרא עמודי התווך של "המקור", שידרו (אמש יום רביעי – 1 ביוני 2016) תחקיר משפטי סופר מרתק בן כשעה וחצי אודות "חבורת שלטון החוק", ובתוכו ראיונות דרמטיים נרחבים וחד פעמיים עם ארבעה מפרקליטי המדינה לשעבר : דורית בייניש + עדנה ארבל + משה לדור + ערן שנדר אודות אירועים ידועים שנויים במחלוקת קיצונית פוליטית ומשפטית שהתחוללו בקורות המדינה בשנות הדור האחרון לרבות פרשת "קו 300" וגם הנשיקה שכפה שר המשפטים חיים רמון על קצינה בצה"ל, והואשם בגינה בהטרדה מינית. בפתח התחקיר המשפטי אמש הטילה דורית בייניש מי שהייתה גם נשיאת בית המשפט העליון אבוקה לחלל רווי אידי בנזין וכה אמרה : "…זה נורא לחשוב ולהגיד שהתכלית של פרקליטים היא לאיים על פוליטיקאים…". ברור שיש פוליטיקאים רבים וגם משפטנים שסוברים כי מוסד הפרקליטות של מדינת ישראל מדושן בעוצמה רבה מידי, וכי יש לא רק לצמצם את כוחו, אלא גם לאכוף עליו גוף מבקר. אלון בן דוד, רביב דרוקר, וברוך קרא וגם עמיתים ועמיתות אחרים ואחרות שלהם בחברת החדשות המבורכת של ערוץ 10, מטילים צֵל כבד לכל עבר, והופכים את החולפים לידם לחיוורים ל- Invisible, כולל רזי ברקאי.

הימים ההם. פרפרת 6 : העיתונאי הוותיק והידען עוזי דן מעיתון "הארץ".

עוזי דן הוותיק והידען הוא אחד מעמודי התווך של מוסף הספורט ב- "הארץ". עוזי דן נשלח לאצטדיון "סן סירו" במילאנו לסקר עבור קוראיו את משחק הגמר של ה- Champions League ריאל מדריד – אתלטיקו מדריד (מוצ"ש – 28 במאי 2016, 1:1 ו- 4:5 בבעיטות הכרעה מ- 11 מ' לזכות ריאל מדריד). הוא הפיק עבור העיתון שני פוסטים. הכותרת של הראשון ביום ראשון – 29 במאי 2016 הייתה, "עשו ל-אתלטיקו ולאירופה עוד לילה לבן". הכותרת של השני ביום שני – 30 במאי 2016 הייתה, "המזל הוא רק מרכיב אחד בדרך לסיבאלס". שני הפוסטים היו רוויים בהמון מידע טריוויה לסוגיו השונים אולם את מה שאני חיפשתי לא מצאתי. שום התייחסות לכלכלה המוניטארית הטלוויזיונית זאת שמתדלקת את UEFA ואת ה- Champions League, ומשמנת ומגרזת את מנועיהם. וכן שום מילה הקשורה לריאיונות אישיים שרציתי שעוזי דן יערוך עבורי עם כריסטיאנו רונאלדו, זינאדין זידאן, דייגו סימיאונה, ועם נשיא UEFA הזמני הספרדי אנחל מריה ווילאר. לפחות חוות דעת קצרות. במאי 2016 אי אפשר יותר להסתפק בפוסטים עיתונאיים שהכותרות הרוטיניות והמעממות הנ"ל שלהם מרמזות על תוכנן הפנימי. פוסטים כאלה הפסיקו לעניין אותי כבר לפני שנים רבות. הן התאימו לתקופה שנחמיה בן אברהם ז"ל היה משדר מחו"ל ברדיו "קול ישראל" משחקי כדורגל בשנות ה- 50 ו- 60 של המאה שעברה, והעיתונאים המלווים לצדו משה לרר, יהודה גבאי, יזהר ברנר, ישראל גולדשמידט, דוב קוסטקובסקי, עמוס שוורץ, ואחרים היו משלימים מידע כמה עולה כרטיס כניסה למגרש. הימים ההם חלפו לבלי שוב. בעידן החשיפה העצומה של יושבי הפלאנטה הזאת למַרְאוֹת הטלוויזיה, אני כאחד מהם מחפש תוספים כמו ריאיון עם כריסטיאנו רונאלדו מעבר לאינפורמציה כי אצטדיון "סאן סירו" במילאנו מכיל 81500 מקומות ואוהדי קבוצת ריאל מדריד וקבוצת אתלטיקו מדריד קיבלו רק 19500 כרטיסים… ו/או דעה פרשנית של כותב הפוסט כי המאמן זינאדין זידאן הביא ביטחון ושקט לשחקני ריאל מדריד…ו/או כי אתלטיקו מדריד כמובן הלכה ולחצה יותר ככל שהתקדם המשחק, אך טבעי בפיגור ועוד בגמר… (למה ? מה הנימוק ? מה פתאום ? למה זה טבעי ? מה כל כך טבעי כאן ? מדוע שריאל מדריד לא תדפוק להם עוד שלושה שערים כשהיא מובילה כבר 0:1 ?). במקום אחר הוא עוזי דן מספר "…ש-ספסרי הכרטיסים חגגו…". את מי זה מעניין בדיוק ? צריך להדגיש כאן שגם צוות השידור של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים + "רשת" ערוץ 2, נדב יעקובי והפרשן שלו שגיא כהן שהיה נוכח ב- "סאן סירו", לא יצר כל מגע עם גיבורי העלילה בסיום משחק הגמר של ה- Champions League. כאילו סיקור אירוע כדורגל בינלאומי על מתחיל בכניסת גיבורי העלילה לבימה הראשית ונגמר עם הורדת המסך אחרי שריקת הסיום. אי יכולתם של שגרירי התקשורת הישראליים במילאנו במוצ"ש האחרון – 28 במאי 2016 להתקרב לגיבורי העלילה הוא פגם גדול. אז אולי שיטיסו לשָם למילאנו את אלופי קרבות המגע את שני המראיינים גיל ריבה ועירד צפריר. הם בטוח יצליחו. אני מתפלא על עוזי דן הוותיק שמסתפק בפירורים.

הימים ההם. פרפרת 7 : ראש הממשלה הנוכחי שלי בנימין נתניהו.

ראש הממשלה שלי מתגלה לי שוב ושוב כנטול כבוד עצמי, אופורטוניסט להחריד, וכמי שמאמץ אל לבו בחוזקה את הפילוסופיה הפוליטית, את עקרונות השליטה הפוליטית הריאליסטית, ואת עקרונות ההישרדות הפוליטית שהתווה בשעתו האיטלקי ניקולו מקיאבלי בפירנצה היכן שהוא בראשית המאה ה- 16.

הימים ההם. פרפרת 8 : ילד בן 4 נפל לכלוב גורילה בגן חיות בעיר סינסינאטי ב- ארה"ב. הגורילה הענקית (שוקלת 190 ק"ג) שיחקה בילד ו/או עם הילד (תלוי בנקודת ההשקפה האישית של כל אחד מאתנו). צלפים של כוחות החירום שהוזעקו למקום החליטו מייד כי חייו של הפעוט נמצאים בסכנה גדולה, וירו בראשו של קוף האדם בעל ממדים גופניים עצומים. מוות הוא עניין אישי ולכן ההתייחסות אליו אישית. עוצמת ההתרשמות ממנו תלויה במידת הקרבה שלך ו/או של בני ביתך אליו.

רפי רשף צירף את הנ"ל כ- Item לתוכנית הרכילאית שלו השבוע בתוכניתו "חמש עם רפי רשף" בערוץ 10, וזימן לשיחה את הווטרינר הידוע ד"ר רפי קישון. לשאול שאלות הוא יודע וכמובן העלה מייד לדיון ציבורי האם אפשר היה לסיים את הפרשה מבלי לנטרל ולקטול את הגורילה. ד"ר רפי קישון התפלפל ומדבריו אפשר היה להבין כי הירי בקוף – אדם הענק הזה נעשה מוקדם מידי. הכל עניין אישי כמובן. ההורים של הפעוט בן ה- 4 חשבו שחיסול הגורילה נעשה מאוחר יותר בעוד ד"ר רפי קישון חובב החיות מעריך מ- מקום מושבו בישראל כי אפשר היה להמתין. מעניין לדעת מה הייתה דעתו של ד"ר רפי קישון אילו היה מדובר בילד שלו. הילד נפצע בשעה שהגורילה השתעשעה בו והועבר מייד לבית חולים משם נמסר כי מצבו יציב ולא נשקפת סכנה לחייו.

הימים ההם. פרפרת 9 : ערוץ 1 וליגת העל הישראלית בכדורסל. שידור ישיר של ערוץ 1 (אמש, יום רביעי – 1 ביוני 2016) את משחק מס' 5 במסגרת סדרת ההכרעה בשלב רבע הגמר, הפועל ירושלים – הפועל ת"א 84:86. 

אין לערוץ 1 המַט לִיפּוֹל ולאיגוד הכדורסל הישראלי בראשות עמירם הלוי שום סיבה להתפאר ולהתגאות במדרוג הדַלוּח שמניב ערוץ 1 באמצעות צוות השידור שלו אורי לוי + גור שלף, גם בעונת 2016 – 2015. אנשי איגוד הכדורסל הישראלי ובראשו היו"ר עמירם הלוי אמורים להיות מודאגים מכמות הרייטינג המצומצמת שמפיק עבורו השידור הציבורי בשעה שהוא משדר ישיר את המשחקים המרכזיים השבועיים בליגת העל. הוא אולי יכול להתנחם בעובדה שהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שילמה לו בשלוש השנים האחרונות של 2016 – 2013 סכום כולל של זכויות שידורים על סך של 19.00000 (תשעה עשר מיליון) שקל, ממוצע של כ- 150000 (מאה וחמישים אלף) שקל לכל שידור ישיר, אולם זה איננו מספיק. איגוד הכדורסל צריך להיות מוטרד מפני שערוץ 1 לא הצליח לחרוג מגבולות גזרת האוהדים השרופים, רובד דל באוכלוסייה הכללית, כדי לפרוץ לעבר כלל הציבור הרחב. יש לכך כמה סיבות עיקריות ביניהן דימויו הציבורי הנמוך של ערוץ 1 המט ליפול מאז ימי מנכ"ל הנפל של רשות השידור יוסף בר-אל ב- 2002 (ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון העיפה וסילקה את אותו יוסף בר-אל מתפקידו הרם ב- 2 במאי 2005). אין מדובר רק בדימוי ציבורי נמוך אלא גם במרכיביו ומאפייניו של צוות השידור האפרורי והמוגבל של ערוץ 1, אורי לוי את גור שלף. אפשר היה להיווכח בחולשתו של הצוות הנ"ל של ערוץ 1 גם אמש (יום רביעי – 1 ביוני 2016) בעת השידור הישיר של המשחק הדרמטי בו גברה הפועל ירושלים ב- Arena הירושלמית על הפועל ת"א בתוצאה 84:86 במשחק ה- 5 והמכריע בסדרת הגמר סל בשלב רבע הגמר, שהניב ממוצע של % 4.3 רייטינג בלבד אבל צבר ב- Peak בסיומו % 7.8. המשחק היה דרמטי אולם לא השידור הישיר של אורי לוי וגור שלף. גוון קולו של אורי לוי צווחני ובכייני ו- רחוק מלהיות רדיופוני. הוא איננו יכול לרוע מזלו ולרוע מזל צופיו לשדר דְרָמוֹת. בצר לו הוא חוזר ושונה ברגשנות יתר, ארבע וחמש פעמים כל מיני מילים כמו "סוּפֶּר…סוּפֶּר…סוּפֶּר…סוּפֶּר…" כדי להעצים ולהאדיר את רמת הדרמה ובכך מגדיש את סֵאָת הַמֶלֶל. הוא נשמע לא טוב. כמעט הִיסְטֶרִי ברצונו לשכנע את ציבור צופיו בצִדְקָת הרעיון. במקום להביע רעיון בטלוויזיה במינימום מילים הוא מכביר בהן. בשעה שמיתרי גרונם של יורם ארבל ומארב אלברט (Marv Albert) מפיקים צליל רדיופוני ערב לאוזן והם מסתפקים במילה אחת כדי לשכנע את צופיהם בצדקת הרעיון, אורי לוי זקוק לחמש. גור שלף איננו פרשן טלוויזיה. האיש ומעסיקיו טעו כשלא הדריכו, לימדו, ואימנו אותו בשעתו באופן יסודי לקראת קבלת התפקיד של פרשן הכדורסל של השידור הציבורי. שגיאה גדולה. בימים עברו לפני שנות דור זרקתי עשרות פרשנים לאוקיינוס פרשנות הטלוויזיה בתחומי הספורט השונים ללא הכשרה מוקדמת. רובם טבעו. מיעוט מהם צף על פני המים ביניהם אבי רצון, אריה מליניאק (רעיון משותף של אלכס גלעדי ושלי), אלי סהר, רלף קליין ז"ל, יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל (גויס ע"י אלכס גלעדי), ד"ר גלעד וויינגרטן (גויס ע"י אלכס גלעדי), ז'קי ווישנייה, ומולי אפשטיין. הימים ההם לא חלפו וצריך לומר זאת בצער. שדרן טלוויזיה Play by play נדרש להמתין חמש שנים לתורו ליד המיקרופון. פרשן טלוויזיה עושה זאת ברגע אחד.

גור שלף פִסְפֵס. הוא איננו Analyst. הוא לא מנתח. הוא איננו חריף שכל וגם לא מהיר מחשבה, והעברית שלו מסורבלת כפי משתקפת אלי דמותו מבעד למרקע הטלוויזיה. אינני מכיר אותו מחוץ לגבולות המסך. מעולם גם לא שוחחתי עמו. יכול להיות שהוא איש מבריק במציאות. הטלוויזיה איננה מוציאה אותו כזה. גור שלף הוא בעל ניסיון עשיר ויכולות כשחקן עבר בשורות מועדון מכבי ת"א ונבחרת ישראל, אולם הוא איננו פרשן טלוויזיה. לפחות נגמל לאחרונה ממשפטי פרשנות הנפל שלו ליד המיקרופון הטלוויזיוני כשחזר שוב ושוב בראשית צעדיו על הקלישאה הילדותית "…כש-לא הולך – אז לא הולך…".

לא שורר שום Match up בין אורי לוי וגור שלף לבין צוות השידור של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים שמונה בשורותיו את השַדָּר המוביל ניב רסקין (ישדר את תחרויות הא"ק באולימפיאדת ריו דה ז'אניירו 2016 הממשמשת ובאה יחדיו עם פרשן הא"ק המצוין הפיזיולוג ד"ר מולי אפשטיין) ושני הפרשנים לצדו ארז אדלשטיין ופיני גרשון. ועוד סעיף קרדינאלי הטעון בירור האם עניין המדרוג הנמוך שמפיק ערוץ 1 נעוצה גם בתהליך הטמעה מואצת הולכת וגוברת של ה- "אמריקניזציה" בשורות הכדורסל הישראלי ? ערוץ 1 המַט ליפול איבד לאחרונה כליל את זכויות השידורים של משחקי הכדורסל השבועיים המרכזיים ל- ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים שישלם לאיגוד הכדורסל בשלוש השנים של 2019 – 2016 סכום כולל של 45.000000 (ארבעים וחמישה מיליון) שקל. 15.000000 (חמישה עשר מיליון) שקל מידי עונה. יש לדרוש מאיגוד הכדורסל שיכפה על ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים לפרסם את נתוני המדרוג שלו. כידוע ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים תחת ניהולו של תומר תורג'מן איננו מפרסם שום מידע באמצעות חברת המדרוג הארצית הנוגע לשידוריו, כאילו הוא ערוץ תקשורת סודי ש- שייך לשב"כ ולמוסד. ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים סיים זה עתה שני מבצעי שידור בינלאומיים, אליפות אירופה בשחייה – לונדון 2016 ומשחקי ליגת האלופות (Champions League) אולם לא מסר לציבור שום אינפורמציה אודות איכויות הרייטינג שלו. עכשיו משדר ערוץ הספורט ישיר את סדרות משחקי ההכרעה בליגת הכדורסל האמריקנית ה- NBA שאין דומה לה בעולם, אולם ממשיך להחביא את מידות גודל הרייטינג של השידורים הללו.

בואו נחזור לרגע לתום השידור הישיר של משחק מס' 4 ב- "דרייב אין" ביום ראשון 23.00 – 29 במאי 2016, בו ניצחה הפועל ת"א את הפועל ירושלים 84:93, והשוותה את התוצאות ל- 2:2. אורי לוי יצא מגדרו כדי לשכנע את צופיו לצפות במשחק מס' 5. "…אל תחמיצו, אל תחמיצו, אל תחמיצו את השידור הישיר הבא סל המשחק ה- 5 והמכריע…ליגת Winner במיטבה…", הוא כמעט מייבב למיקרופון. גור שלף מחרה – מחזיק אחריו, "מדובר בסדרה אדירה…". הרייטינג של משחק מס' 4 הפועל ת"א – הפועל ירושלים 84:93 צובר רק % 3.9 ואילו הרייטינג של משחק מס' 5 המכריע (אמש, יום רביעי – 1 ביוני 2016) צבר מדרוג של % 4.1 בלבד למרות ההמלצה הסוערת של השדר המוביל של ערוץ 1. התבוננות ב- 20 (עשרים) השידורים הישירים האחרונים של ערוץ 1 את המשחקים המרכזיים בליגת העל הישראלית בכדורסל מוכיחים כי איגוד הכדורסל איננו יכול להתעלם עוד ולהישאר אדיש לנוכח רמת המדרוג הנמוכה שמספק לו ערוץ 1. ומה באשר לחשיפת המדרוג בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים ? הַס מלהזכיר. מדובר בנתון צפייה טלוויזיוני שהשב"כ והמוסד אינם מרשים לפרסם אותו.

טקסט תמונה : יום ראשון – 29 במאי 2016. היכל ה- "דרייב אין" בתל אביב. הימים ההם לפני יותר משבע שנים. קבוצת הכדורסל של הפועל ת"א מנצחת את הפועל ירושלים במשחק מס' 4 בסדרת ההכרעה בת 5 משחקים בתוצאה 84 : 93. צוות השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית/ערוץ 1 אורי לוי (מימין) וגור שֶלֶף (משמאל) לומד את אחד הלקחים הטכנולוגיים הנוגעים לשידורים ישירים בתעשיית הטלוויזיה, ו- מרכיב Headset על ראשו. (צילום ב- iphone ממסך ערוץ 1. באדיבות ערוץ 1).

גוף משדר              תאריך                       משחק                                  רייטינג

ערוץ 1             1 ביוני 2016        הפועל ירושלים – הפועל ת"א 84:86      % 4.1

ערוץ 1             29 במאי 2016     הפועל ת"א – הפועל ירושלים 84:93      % 3.9

ערוץ 1            26 במאי 2016      הפועל ירושלים – הפועל ת"א 73:90      % 2.5

ערוץ 1            22 במאי 2016      הפועל ת"א – הפועל ירושלים 85:87      % 3.0

ערוץ 1            19 במאי 2016      הפועל ירושלים – הפועל ת"א 97:99      % 3.0

ערוץ 1            15 במאי 2016      נס ציונה – הפועל ירושלים 95:84          % 0.9

ערוץ 1            8 במאי 2016        מכבי ת"א – הפועל ת"א 86:116            % 3.6

ערוץ 1            1 במאי 2016        הפועל ת"א – הפועל ירושלים 93:99       % 2.6

ערוץ 1          24 באפריל 2016     הפועל ירושלים – הפועל אילת 81:96     % 2.2

ערוץ 1          18 באפריל 2016     עירוני נהריה – מכבי ת"א 85:86            % 2.8

ערוץ 1          10 באפריל 2016     מכבי ראשל"צ – הפועל ירושלים 66:81   % 2.3

ערוץ 1          3 באפריל 2016      מכבי ת"א – מכבי חיפה 59:67               % 3.1

ערוץ 1         28 במארס 2016     מכבי חיפה – הפועל ירושלים 95:89        % 3.1

ערוץ 1         21 במארס 2016     הפועל ירושלים – מכבי ת"א 66:73          % 6.6

ערוץ 1         13 במארס 2016     מכבי ת"א – נס ציונה 59:83                   % 2.7

ערוץ 1         6 במארס 2016       מכבי ת"א – הפועל ת"א 84:68               % 4.3

ערוץ 1        29 בפברואר 2016    קריית גת – הפועל ירושלים 78:101        % 1.9

ערוץ 1        21 בפברואר 2016    הפועל ירושלים – הפועל ת"א 67:72        % 2.6

ערוץ 1        14 בפברואר 2016    הפועל אילת – הפועל ירושלים 83:92      % 1.8

ערוץ 1        31 בינואר 2016       מכבי ת"א – מכבי ראשל"צ 94:100          % 3.2

פוסט מס' 2000.

פוסט מס' 2000 / 1147. הנושא: מַאיָה רָאכְלִין מגישה בערוץ "כָּאן 11" + אורי לוי איש "כאן 11" + האתלטית-האָצָנִית המזרח גרמנית הוותיקה ההיא מַרִיטָה קוֹךְ (Marita Koch בת 66 היום, בעת כתיבת פוסט מס' 1147/2000), מי שעדיין מחזיקה מאז 1985 ובמשך 37 שנים שחלפו מאז בשיא העולם בריצה ל-400 מ' לנשים בתוצאה מדהימה של 47.60 ש'. שום אתלטית בעולם (גם כיום) איננה מתקרבת לשיא העולם המדהים וה-וותיק ההוא של מַרִיטָה קוֹךְ. פוסט מס' 2000 / 1147. כל הזכויות שמורות לחוקר ולכותב יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום ראשון-27 באוגוסט של שנת 2023.

פוסט מס' 2000 / 1147 הוא מורכב. לא הייתי כותב אותו ואת הביקורת הנלווית אליו לוּלֵא צפיתי ושמעתי אז את אורי לוי מספר באולפן הטלוויזיה "כאן 11" בתאריך ההוא ב-30 בנובמבר 2022, בערך ב-16.00 (אם אינני טועה) למגישה מאיה ראכלין את הטקסט הבא במילים שלו, כלהלן: "…כי בשנות ה-70 ותחילת שנות ה-80…כל הסיפור של ה-קג"ב והסיפור של מדינות מזרח אירופה, ברה"מ כמובן, וגרמניה המזרחית עוד יותר…ושם פגשתי את מאריטה קוך…היא הייתה שחקנית… אתלטית מזרח גרמנית פשוטה…ושאלתי אותה, יש לכם מיקרופון במנורה אצלכם…? היא פרצה בצחוק ואמרה לי, אתם ממציאים דברים…מעולם לא קרו כאלה דברים במזרח גרמניה…אבל לך תדע מה באמת האמת מאחורי הדברים האלה…אבל ה-קג"ב היה מאוד קָשוּח…". מדהים. המגישה מאיה ראכלין שומעת את הטקסט הכללי מידי שמדווח אורי לוי לה ולצופים, טקסט ש-נעדר פרטי מידע מדויקים ו-חשובים כמו מתי והיכן התרחש אירוע הפגישה הנ"ל ביניהם בין שניהם שעליו ואודותיו הוא מדבר ומשוחח עימה, באיזה תאריך, באיזו שנה, באיזה מקום, ובאלו נסיבות…??? אולם היא מאיה ראכלין שדרנית ועיתונאית ב-"כאן 11" איננה מתערבת, לא חוקרת, לא שואלת, ולא מתעניינת ומקבלת את דבריו של אורי לוי כ-פשוטם. למרות האינפורמציה הדרמטית שאורי לוי מוסר לה באולפן אודות מפגש שלו כ-איש הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא עם האתלטית האצנית המזרח גרמנית מריטה קוך שיאנית העולם בריצת 400 מ' לנשים-מאיה ראכלין איננה זוקפת גבה, היא נותרת אדישה, ישנונית, נעדרת מינימום של סקרנות עיתונאית ולא שואלת כיצד זה יכול להיות שספורטאית מזרח גרמנית (מדינה קיצונית גרורה סובייטית שמחרימה את מדינת ישראל הייתה יכולה ורשאית להיפגש בימים ההם עם אורי לוי איש הטלוויזיה הישראלית הציבורית…??? היא לא שואלת את אורי לוי את השאלות העיתונאיות לצורך ההבהרה שהיא אמורה ונדרשת ל-שְאוֹל לא רק בעבור עצמה, אלא בעבור כלל הציבור שאליו היא משדרת, מתי, כיצד, והיכן ובאלו נסיבות פגש אורי לוי את מאריטה קוך המזרח גרמנית שיאנית העולם הוותיקה בריצה ל-400 מ' לנשים (לאחר שהיה אמור להבקיע ולפרוץ את מעגלי האבטחה של ה-"שְטָאזִי"). אינני מאמין לטקסט הדברים הנ"ל של אורי לוי הנוגעים לפגישתו עם מריטה קוך. שום עיתונאי ישראלי ו/או איש טלוויזיה ישראלי לא היה יכול להיפגש ולשוחח עם ספורטאֵי וספורטאיות מזרח גרמניה בעת ההיא בתנאים הפוליטיים שהיו קיימים ו-שררו בימים ההם דאז. גם לא אורי לוי. אינני מאמין לו לאורי לוי ולמֵידָע שהוא מסר ל-מאיה ראכלין, פרט אם הוא אורי לוי יביא לציבור הקוראים ו-לי תיעוד ו-הוכחות מוצקות כי אכן נפגש עימה עם מַארִיטָה קוֹךְ למרות מעגלי האבטחה ההדוקה שהקימו סוכני ה-"שטאזי" סביבה בימים ההם (וכמובן סביב כל ספורטאי וספורטאיות מזרח גרמניה), מעגלי אבטחה שסוככו ו-מנעו כל מגע אזרחי ועיתונאי זר עימה ועם כלל ספורטאי וספורטאיות מזרח גרמניה בעת ההיא ובימים ההם. ספורטאי וספורטאיות מזרח גרמניה היו נתונים כל הזמן ב-בידוד, ב-הסגר ומצויים כל הזמן 24 שעות ביממה תחת בקרה ו-מעקב של אנשי ה-"שטאזי" שבחנו כל צעד ושעל שלהם, של ספורטאי מזרח גרמניה. הובלתי והנהגתי את חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 במשך תקופה ארוכה בת 22 שנים מ-1980 ועד שנת 2002. למרות שהייתי מנהלו הוא מעולם לא סיפר ולא דיווח לי וגם לא למנהלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית לדורותיהם אודות הפגישה הסנסציונית ההיא שלו עם האצנית המזרח גרמנית מאריטה קוך ההיא. עד לרגע זה בעת כתיבת פוסט מס' 1147, אינני יודע מתי והיכן הוא אורי לוי נפגש עם מריטה קוך, ואיך וכיצד, וב-אֵלוּ נסיבות הוא עשה וביצע את זה את מקורות המעשה ו-הפגישה המדוברת עם מַארִיטָה קוֹךְ. הוא גם לא מסר שום פרט של מידע כזה אודות הנ"ל למגישה מאיה ראכלין. העסק הסנסציוני הזה בו איש טלוויזיה ישראלי נפגש בימים ההם עם שיאנית עולם מזרח גרמנית בריצה ל-400 מ' נראה לי תמוה, לא אמין, בלתי מהימן, ומוזר ביותר. לחלוטין בלתי מהימן בהיעדר הוכחות מוצקות ו-מתועדות אודות המפגש הסנסציוני בין איש הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין ספורטאית מזרח גרמנית (אנוכי מדגיש שוב המצויה תחת שמירה ומעקב צמוד של אנשי ה-"שְטָאזִי") מטעמו של אותו ה-מספר אורי לוי. אינני מאמין למילה אחת שלו הנוגעת לפגישתו ההיא ושיחתו ההיא (שלא התקיימו מעולם) עם האתלטית האָצָנִית המזרח גרמנית ההיא מריטה קוך.    

מוזר ותמוה עבורי שאנוכי שומע לפתע את הטקסט הנ"ל הזה מפיו של אורי לוי עכשיו ב-30 בנובמבר של שנת 2022 בפעם הראשונה בחיי, למרות שהייתי מנהל שלו ושל כל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 באותן השנים ההן שבין 1980 לבין 2002. עבדנו יחדיו אורי לוי ואנוכי מאז 1975 השנה ההיא לפני 47 שנים שבה הוא הצטרף לחטיבת הספורט תחת ניהולו וניווטו של אלכס גלעדי ז"ל בטלוויזיה הישראלית הציבורית. אנוכי הצטרפתי לחטיבת הספורט ההיא תחת ניהולו של דן שילון בראשית חודש יולי של שנת 1971, ארבע שנים לפני הצטרפותו של אורי לוי ב- שנת 1975 בראשית עידן ניהול חטיבת הספורט ע"י אלכס גלעדי ז"ל מי שהחליף ב- נובמבר 1974 את דן שילון יבד"ל. באותו חודש נובמבר ההוא של שנת 1974, החליט מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן (בן 88, היום) למנות את דן שילון (בן 82, היום) למנהל חטיבת החדשות במקומו של צבי גיל (בן 94, היום). אלכס גלעדי ז"ל התמנה מייד למנהל חטיבת הספורט במקומו של דן שילון יבד"ל. שניהם, דן שילון יבד"ל ואלכס גלעדי ז"ל היו אישי טלוויזיה חכמים, נבונים, ומוכשרים ו-אנשי יוזמה ו-מעש ו-בעלי חזון עצום בתחום מדע תעשיית הטלוויזיה (!). שניהם התבוננו, שמעו, בחנו, התרשמו, ו-הסכימו לקבל אותי לשורותיהם הטלוויזיוניות ההן, אז בראשית חודש יולי ההוא של שנת 1971 ההיא. זה היה מזמן, לפני יותר מיובל שנים, אולם כל הפרטים זכורים לי במדויק ו-היטב (!) למרות שבתוך חמישה חודשים אחגוג את יום הולדתי ה- 85.

בסתיו 1980 עזב אלכס גלעדי ז"ל את הטלוויזיה הישראלית הציבורית ועבר לעבוד בשורות רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC. הוא הופקד מטעמה על ענייני הניהול של NBC באירופה (תפקיד ניהולי בכיר ברשת האמריקנית הנ"ל הזאת). מקום מושבו היה בלונדון בירת אנגליה. לאחר עזיבתו של אלכס גלעדי את הטלוויזיה הישראלית הציבורית בסתיו 1980, ומעברו ל-NBC, החליטו במשותף מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל + מנהל הטלוויזיה יצחק "צַחִי" שמעוני ז"ל + מנהל חטיבת החדשות טוביה סער יבד"ל למנות ולהציב אותי כמנהל ועורך ראשי של שידורי הספורט במקומו של אלכס גלעדי ז"ל. לא ביקשתי לעצמי את התפקיד המורכב והמסובך ו-רב האחריות הנ"ל. זאת הייתה החלטה משותפת ו-חד משמעית שלהם (!).

מ- 1980 ועד עזיבתי ונטישתי את חטיבת הספורט ההיא בשנת 2002 ניהלתי וניווטתי את חטיבת הספורט בכל המוני מבצעי השידורים הישירים שלנו המקומיים בארץ והבינלאומיים בחו"ל, כמעט ב-כל פינה ברחבי תבל לרבות שידורי הכדורגל הישראלי + הכדורסל הישראלי + אליפויות ישראל ב- א"ק ושחייה + משחקי מכבי ת"א בגביעי אירופה לקבוצות אלופות + האולימפיאדות + המונדיאלים + אליפויות העולם ואירופה בכדורסל + אליפויות העולם ואירופה ב-כדורגל + אליפויות העולם ואירופה ב-א"ק + אליפויות העולם ואירופה בשחייה + אליפויות העולם ואירופה בהתעמלות מכשירים…וכו'…

מעולם לא שמעתי ממנו מאורי לוי את סיפור המפגש הדרמטי שלו עם האתלטית האצנית המזרח גרמנית ההיא שיאנית העולם ואלופה אולימפית, מאריטה קוך (Marita Koch) ההיא, בריצה ל- 400 מ' לנשים בנסיבות שאותן תיאר בפני מאיה ראכלין. מוזר ותמוה עד למאוד (!). אנוכי שומע את הסיפור והדיווח הנ"ל הזה שלו בפעם הראשונה בחלוף המון שנים מאז, כשהוא מספר את המידע הזה עכשיו ל-מאיה ראכלין ב-תאריך של 30 בנובמבר של שנת 2022. אינני מאמין לו.

מוזר, תמוה, ומגוחך מאוד שהמגישה מאיה ראכלין כלל לא התעניינה ולא שאלה את אורי לוי היכן, מתי, אפוא, ובאיזה אירוע ספורט בינלאומי מדובר ואיך זה ייתכן ויכול להיות שהוא אורי לוי הגיע ל-קִרְבָה אישית כל סמוכה לאתלטית מזרח גרמנית, ועוד לשוחח עימה כשבינה לבין אנשי העולם החופשי לבטח שדרני הטלוויזיה, ניצבו סוכני ה-"שְטָאזִי" של מזרח גרמניה. כל ספורטאי וספורטאיות מזרח גרמניה באשר הם (אתלטים ואתלטיות, שחיינים ושחייניות, מתעמלים ומתעמלות וכו' בתקופה ההיא בעת אולימפיאדות, אליפויות עולם ב-א"ק ושחייה ובענפים אחרים שנערכו והתנהלו בכל רחבי אירופה החופשית והדמוקרטית וברחבי העולם החופשי), הוקפו ו-נשמרו היטב בסיוע משמעת חמורה ובאופן הקפדני ביותר ע"י סוכני משטרת הביטחון "ה-שטאזי" של מדינת מזרח גרמניה הקומוניסטית ההיא. סוכני וסוכנות ה-"שטאזי" הרבים שָרְצוּ והסתובבו בכל מקום בעיניים פקוחות, ו-היו אלה שחצצו בינם ובינן בין הספורטאים והספורטאיות של מזרח גרמניה ההיא לבין נציגי העיתונות והטלוויזיה הסקרנית והחוקרת מהעולם החופשי והדמוקראטי. סוכני ה-"שטאזי" מנעו כל מגע עיתונאי בין הספורטאים והספורטאיות שלהם מהסוג שבו אורי לוי סיפר למאיה רכלין, בה יכול היה בכלל להתקרב אליה ו-לשאול אותה את מריטה קוך שאלה כל כך אישית שנוגעת מחד להתנהגותם הפרטית של ספורטאי וספורטאיות מזרח גרמניה באירועי ספורט בינלאומיים, ומאידך לאופי וסודות האבטחה ו-שמירת המעקב הצמוד של סוכני ה-"שטאזי" עליהם, והרחקתם מכל מגע עם עיתונאי ושדרני הטלוויזיה של המדינות הדמוקרטיות, לבטח להרחיקם מהטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא. הנוכחות המעיקה והצמודה של ה-"שְטָאזִי" נועדה ראשית דבר למנוע עריקות פוליטיות של ספורטאים וספורטאיות מזרח גרמניים למערב גרמניה. 

אינני מאמין לסיפורו ודיווחו זה של אורי לוי ל-מאיה ראכלין שאכן פגש וניהל שיחה כזאת אישית עם מריטה קוך כפי שהוא תיאר אותה אז בפניה (!). קשה לי להאמין שאנשי ה-שטאזי" היו מאפשרים בימים ההם ל-מאריטה קוך ולכול אתלטית מזרח גרמנית אחרת להתראיין בימים ההם לטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא (!). מאז 1974 השתתפתי ונטלתי חלק בכל משימות ומבצעי השידור וההפקה הבינלאומיות שלנו (של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא) בכל רחבי העולם הנוגעות ועוסקות ב-אירועים כמו אולימפיאדות, מונדיאלים, ואליפויות העולם ב-א"ק. כל הניסיונות הטלוויזיוניים שלנו במשך שנים רבות להיפגש עם ספורטאֵי וספורטאיות, של מדינות הגוש הקומוניסטי לצורכי ראיונות עיתונאיים, רבים ורבות מהם היו שיאני עולם ואלופים אולימפיים (לרבות אלה של מזרח גרמניה), לא צלחו. הדלת הייתה תמיד נעולה בפנינו, בפני אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הם ספורטאי וספורטאיות של כל מדינות מזרח אירופה הקומוניסטית (לרבות גרמניה המזרחית ההיא) מעולם לא הסכימו להיפגש ולשוחח עמנו לא בסתר ולבטח לא באופן גלוי.

למעט מקרה אחד ויחיד ו-ייחודי (!), בו אלכס גלעדי ז"ל הצליח ל-ראיין באולימפיאדת מונטריאול 1976 את אלופת ההתעמלות האולימפית הרומנייה נדיה קומאנצ'י (הייתה אז ילדה בת 14 וחצי). אולם הריאיון הסנסציוני ההוא של אלכס גלעדי עם נדיה קומאנצ'י במונטריאול 1976 הושג ראשית דבריו בשל קשריו האישיים (האמיצים) של אלכס גלעדי ז"ל עם אנשי ה-BBC הבריטי. הם אנשי ה-BBC ובראשם אלן הארט / Allan hart שוחחו אז עם מנהלת משלחת המתעמלות הרומניות מריה סימונסקו (אישה חמורת סבר ו-גדולת גוף) במונטריאול 76', ושכנעו אותה לאפשר לאלכס גלעדי איש הטלוויזיה הישראלית הציבורית לראיין את האלופה נדיה קומאנצ'י פנים אל פנים. היא, מריה סימונסקו הסכימה (!). הייתי נוכח שם בעצמי במונטריאול 1976 צמוד לאלכס גלעדי בעת קיום הריאיון הנדיר. חשוב לציין שסביבת מיקום הריאיון הטלוויזיוני ההוא של אלכס גלעדי ב-IBC במונטריאול עם נדיה קומאנצ'י – הייתה מוקפת בסוכני הביטחון הרומניים של ה-"סקוריטטה". הייתי שם במונטריאול 76 וראיתי את המחזה הנדיר ההוא ב-מו עיניי. נדיה קומאנצ'י ילדה רומנייה בת 14 מוקפת (כל הזמן) באנשי ה-"סקוריטטה" לא ידעה אנגלית, ולכן השאלות של אלכס גלעדי אליה בשפה האנגלית תורגמו ע"י גב' מריה סימונסקו לשפה הרומנית ותשובותיה של נדיה קומאנצ'י ברומנית תורגמו לאנגלית (!) ע"י אותה מריה סימונסקו עבור אלכס גלעדי. כמעט שלא היה מה לתרגם מפני שהמתעמלת-הילדה הצעירה הזאת נדיה קומאנצ'י השיבה לאלכס גלעדי את תשובותיה ב- "כן…" ו-"לא…", ושוב "כן" ו-"לא". חיש מהר התברר כי אלופת ההתעמלות האולימפית הרומנייה הצעירה נדיה קומאנצ'י, היא ילדה ביישנית, ילדה נבוכה, וילדה חסרת כל ניסיון להתייצב מול המיקרופון הטלוויזיוני, אולם היא אלופה אולימפית (!). אולם מאידך היה מדובר בהישג עיתונאי-טלוויזיוני מדהים ומזהיר של איש הטלוויזיה הישראלית הציבורית, אלכס גלעדי ז"ל. נדיה קומאנצ'י היא בת 60 היום ומתגוררת כבר שנים רבות ב-ארה"ב.  

ובכן, אלכס גלעדי ז"ל לא יכול היה להגיע אל האלופה האולימפית הרומנית נדיה קומאנצ'י במונטריאול 76' בכוחות עצמו ו-ללא עזרתם, סיועם, והתערבותם של אנשי ה-BBC. אינני מאמין לדיווחו זה של אורי לוי כפי שסיפר אותו ב-30 בנובמבר 2022 למאיה ראכלין באולפן "כאן 11", ובו טען ש-שוחח בשעתו פנים אל פנים עם האתלטית-אצנית המזרח גרמנית מריטה קוך. היא כמו כל ספורטאֵי וספורטאיות מזרח גרמניה, בינם לבין העולם החופשי (וודאי כשמדובר באנשי התקשורת הטלוויזיונית הבינלאומית), חצצו תמיד, כל רגע ורגע, אנשי ה-"שְטָאזִי". הם לא הסירו את עיניהם העוקבות והבוחנות בשנים ההן אפילו לשנייה אחת מאתלטי ואתלטיות וספורטאי וספורטאיות מזרח גרמניה בעת תחרויות בינלאומיות שנערכו מחוץ לגבולות מזרח גרמניה ההיא (גם מחשש לעריקה פוליטית). אנוכי עוזב לרגע את הדיווח התמוה של אורי לוי ל-מאיה ראכלין ב-"כאן 11" בתאריך 30 בנובמבר 2022, אך אחזור אליו בסוף הפוסט כדי לנתח את המידע שמסר אורי לוי למאיה ראכלין, שוב.

עיתונאות טלוויזיונית אמינה ומהימנה עתיקת יומין פלוס נסים קיוויתי (בן 96, היום) הבלתי נשכח. פוסט מס' 2000 / 1147 עוסק ב-תעשיית הסימום בספורט הבינלאומי. השחיין היהודי-אמריקני מַרְק סְפִּיץ (Mark Spitz) היה אלוף אולימפי ושִיאָן עוֹלָם דָגוּל ותמיד נָקִי ו-נְטוּל סַמִים לחלוטין גם ברגעי השיא הבלתי נשכחים שֶלוֹ בבריכת השחייה במשחקים האולימפיים של מינכן 1972, שם זכה ב-7 מדליות זָהָב. אבל לא כשמדובר בשתי האָצָנִיוֹת האמריקניות האלופות האולימפיות דלורז פלורנס גריפית'-ג'ויינר (Delorez Florence Griffith Joyner) המנוחה בסיאול 1988 ומריון ג'ונס המסוממת (Marion Jones) תבד"ל בסידני 2000, ו-וודאי לא כשמדובר ב-אָצָן הקנדי הַמְסוּמַם בן ג'ונסון (Ben Johnson) שנתפש על חַם באולימפיאדת סיאול 1988 והודח וסולק בבושת פנים מהמשחקים. פוסט מס' 2000 / 1147. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום ראשון-27 באוגוסט של שנת 2023.

הערה :  דלורז פלורנס גריפית'-ג'וינר האלופה האולימפית במשחקי סיאול 1988 ובעלת שלוש מדליות זהב בריצות ל-100 מ' ו-200 מ', וגם במרוץ שליחים 4 פעמים 100 מ', מתה לפתע בשנתה בביתה ב-21 בספטמבר 1998 בהיותה בת 38. משפחתה סירבה לניתוח גופתה לאחר המוות. השמועות הרכלניות בארה"ב אמרו כי המשפחה חששה כי חקירת המוות תגלה כי האצנית הנודעת שנפטרה בגיל כה צעיר השתמשה אולי בעברה בסמי מרץ אסורים וחקר סיבות מותה עלול להעיב ולהטיל צֵל כבד על תהילתה האולימפית. צריך לומר כאן חד משמעית ובגלוי לקוראי הבלוג כי דלורז פלורנס גריפית'- ג'וינר מעולם לא נתפשה בשימוש בסמי מרץ אסורים. שני שיאיה העולמיים הפנטסטיים בשתי הריצות הקצרות של דלורז פלורנס גריפית'-ג'וינר, 10.49 ש' ב-100 מ' ו-21.34 ש' ב-200 מ', אותם קבעה לפני כ-32 שנים ב-1988, שרירים וקיימים ושוכנים בודדים בצמרת טבלת השיאים הבינלאומית בכבוד רב עד עצם היום הזה בעת כתיבת פוסט מס' 1147 / 894 הקונקרטי ב-21 ביולי 2020 וב- 5 בדצמבר 2022. שום אָצָנִית אחרת בעולם לא התקרבה לשיאי העולם הנ"ל אז ואף אחת איננה מתקרבת אליהם גם היום. אי הסכמת המשפחה וסירובה המוחלט אז ב-1998 לניתוח גופתה של דלורז פלורנס גריפית'-ג'וינר המנוחה בעקבות פטירתה בגיל כה צעיר, רק בת 38, העלו בשעתו שמועות ו-חשדות כאילו הייתה מסוממת וכאילו שימוש שלה בזמנו בסמי מרץ אסורים סייעו לה להציב את שני שיאי העולם המדהימים הנ"ל שהם עדיין בלתי שבירים. התרוצצו אז שמועות כי הסמים האלה גרמו והובילו בסופו של דבר מאוחר יותר למותה הפתאומי. דלורז פלורנס גריפית'-ג'וינר הייתה אתלטית פנומנלית רוויה חשדות סימום אבל אלה מעולם לא הוכחו ולא אומתו.  

פוסט מס' 2000 / 1147. הועלה לאוויר ביום ראשון של  27 באוגוסט 2023. 

פוסט מס' 2000 / 1147 : אנוכי בן 85 היום. הנה משהו מעברי ההוא כספורטאי מצטיין בקיבוץ אפיקים בעמק הירדן בימים ההם בזמן ההוא שחלף לבלי שוב. כל הדור השאפתן ההוא שלי ושל חבריי היינו תמימים. לא רק שמעולם לא השתמשנו בסמים אלא אף פעם גם לא שמענו עליהם ואודותיהם. לא ידענו שספורטאים רבים בעולם משתמשים בסמי מרץ כדי לשפר את הישגיהם. פוסט מס' 2000 / 1147 כל הזכויות שמורות. כפוף לזכויות יוצרים. הועלה לאוויר ביום ראשון – 27 באוגוסט 2023.

פרפראות.

1. אנוכי אוהב לקרוא את הפוסטים של עיתונאי "הארץ" מר ניר צדוק לרבות הפוסטים שלו שדנים ב- "ביקורת טלוויזיה". ניר צדוק כותב היטב.

2. הידיעה שמופיעה היום (יום שני – 5 בדצמבר 2022) בעמוד הראשון של עיתון "הארץ" מטעמו של הכתב יניב קובוביץ, וכותרתה כלהלן, "ענישה מחמירה, מצוקת מזון, ויחס מזלזל : צה"ל לא רואה את התצפיתניות שלו", היא מזעזעת ב-חומרתה…!!! היכן רמטכ"ל צה"ל ואפוא אלוף פיקוד הדרום…??? בגוף הידיעה המרעישה והמכאיבה מספר מר יניב קובוביץ כי חיילות ומפקדות ששוחחו עם עיתון "הָאָרֶץ" מתארות תנאי שירות קשים שמובילים ל-לא מעט ניסיונות התאבדות…בין היתר הן מעידות על מצוקה חמורה בשל מחסור בשינה, היעדר מזון ותשתיות ב-בסיסים, יחס מזלזל, וענישה מחמירה ושרירותית. "לא הרבה יודעים על ניסיונות התאבדות בקרב תצפיתניות", אומרת חיילת ששירתה בתפקיד והשתחררה לאחרונה… "הצבא משתיק את זה אבל במקום שבו אני שובצתי היו לא מעט ניסיונות בתקופה מאוד קצרה…". המצוקה ניכרת גם בפוסטים שכותבות התצפיתניות ברשתות החברתיות. פשוט בושה וחרפה…!!! להיכן הגענו בשעה שחיילות שלנו המשרתות בצה"ל בתפקידי תצפיתניות מתאבדות בשל תנאי שירות קשים וירודים…??? היכן ראש הממשלה יאיר לפיד…??? היכן רמטכ"ל צה"ל רב אלוף אביב כוכבי…??? מה זה צריך להיות הדבר הנורא הזה, הביזיון הזה שמתרחשים בשורות צה"ל…??? חיילות צה"ל מתאבדות והציבור שותק…!!! היכן הכתבים הצבאיים של ערוצי כאן 11, ערוץ 12, וערוץ 13 שלא שמענו מהם מילה ולא חצי מילה על המצב הנוראי שבו שרויות חלק מחיילות צה"ל, הלא הם התצפיתניות של כולנו, הן העיניים של כולנו…??? הרבה יותר מבושה, כלימה, וחרפה…אפוא הרמטכ"ל…??? היכן ראש הממשלה…??? היכן הציבור הישראלי שאמור להפגין ולומר את דעתו אודות התייחסות צה"ל לתצפיתניות שלו שקורסות שם ליד הגבול עם האויב ומעדיפות להתאבד ולמות מאשר לשרת בתנאים מחפירים שכאלה…!!! בושה וחרפה למפקדי ומפקדות צה"ל  ובראשם הרמטכ"ל ואלוף פיקוד הדרום…מה זאת צריכה להיות החרפה הזאת…??? לקרוא ולא להאמין. האם זהו אותו צה"ל שכולנו שירתנו בשורותיו ונשבענו להקריב את חיינו אם נִדָרֵש לכך…??? פשוט נורא. נורא ואיום.

טקסט תמונה : קיץ 1995. גטבורג – שוודיה. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 28 שנים. זהו אזור עמדות השידור של רשתות הטלוויזיה הבינלאומית (כולל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא – ערוץ 1 ההוא) באצטדיון ב-גטבורג המסקרות את אליפות העולם ה- 5 בא"ק הנערכת במשך 10 ימים בעיר השוודית היפה השוכנת בדרום שוודיה ליד קטע הים המפריד בין מדינות שוודיה ודנמרק. אחד מעקרונות הברזל של כל מנהיגות בעבודה בכל תחום בחיינו לרבות הובלת והפקת שידורים בטלוויזיה, הוא כלהלן : אתה לא רק חייב להיות בקי ומומחה בדרגה הגבוהה ביותר במקצוע הטלוויזיוני הקונקרטי בו אתה עוסק ואותו אתה מוביל, אלא אתה גם בא ראשון לעבודה, והולך ממנה אחרון. אתה חייב להיות החלוץ ההולך בראש המחנה והאיש המאסף בתום ביצוע משימות השידורים (!). (צילום SVT. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 2000 / 1147 : תעשיית הסימום בספורט הבינלאומי של ספורטאים וספורטאיות הייתה מדיניות פוליטית נפוצה ועקבית, עתיקה ומתוכננת משכבר הימים מאז מחצית שנות ה- 70 במאה הקודמת, מדיניות ש-ננקטה בסודי סודות ע"י מדינות הגוש הטוטליטארי הקומוניסטי באירופה, ואומצה גם באופן אישי ופרטי בחלקה ב-מדינות המערב הדמוקרטיות החופשיות ע"י ספורטאים וספורטאיות בודדים. תכלית השימוש בסמים ממריצים (אסורים) הייתה לצבור באמצעותם ניצחונות ספורטיביים רבים ככל האפשר באולימפיאדות, במונדיאלים, ובאליפויות העולם במקצועות הספורט השונים ו-השגת עוד ועוד ועוד מדליות זהב. הריטואלים החוזרים ונשנים במשך שנים על שנים של טקסי הענקת המדליות למנצחים ולמנצחות וסיקורם ו-שידורם הישיר שוב ושוב ברשתות הטלוויזיה הבינלאומיות גררו עמם מסרים של  עוֹצְמָה, סדר ומשמעת, מוניטין, השפעה, ויוקרה פוליטית ומדינית במדינות מזרח אירופה הדיקטטוריות ההן כמו ברה"מ (עכשיו רוסיה), מזרח גרמניה, ו-גם קובה. ו-מנגד, השגת רווח ו-מָמוֹן, שֵם, וצבירת עוֹשֶר ו-הוֹן אישי פרטי עצום של הזוכים והזוכות בתחרויות הספורט הבינלאומיות השונות במדינות המערב הדמוקרטיות והחופשיות, כמו ארה"ב למשל, אבל לא רק. השחיינית המזרח גרמנית המהוללת קורנליה אנדר / Kornelia Ender (בעשור ה- 70 של המאה הקודמת) והאָצָן הקנדי בן ג'ונסון / Ben Johnson (בעשור ה- 80 של המאה הקודמת) מהווים דוגמאות קלסיות של ספורטאים מצוינים ומוכשרים מצליחים ומנצחים, אבל מסוממים בסמי מרץ אסורים מהצד הקומוניסטי וגם הדמוקרטי של המפה הפוליטית הבינלאומית. קורנליה אנדר הייתה רק בת 17 ועשרה חודשים משגרפה ארבע מדליות זהב ואחת כסף בתחרויות השחייה שנערכו באולימפיאדת מונטריאול 1976, ובאמצעותן הביאה ו-הובילה הערצה ותהילה ספורטיבית – פוליטית ויוקרה עצומה עבור מדינתה מזרח גרמניה. בן ג'ונסון גרף ממון אישי רב לכיסו הפרטי עד שנתפס על חַם בגיל 27 במשחקים האולימפיים של סיאול 1988, ונפסל לעַד לכל ימי חייו. הייתי עֵד מקרוב כ- איש ועיתונאי טלוויזיה לתעשיית הסימום הספורטיבי – פוליטי של מדינות הגוש הקומוניסטי האירופיות ובראשן ברה"מ, מזרח גרמניה, וכאמור גם קוּבָּה בתקופה בה שֵרָתִּי ועבדתי בשורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית תחת מנהיגותם של דן שילון ואלכס גלעדי בשנים 1980 – 1971. ו-אח"כ בשנים הרבות ש-ניווטתי בעצמי את שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בארץ ובעולם בשנים שבין 1980 ל- 2003 סיקרתי ותיעדתי מקרוב את פרשות הסימום המפורסמות של האָצָן הקנדי בן ג'ונסון באולימפיאדת סיאול 1988 ושל האָצָנִית האמריקנית מריון ג'ונס / Marion Jones בת 25 באולימפיאדת סידני 2000. מריון ג'ונס שנחשפה כספורטאית עַל עולמית אולם מסוממת ושקרנית נשלחה בסופו של דבר ב- 2008 לכלא בארה"ב כשהיא כבר אֵם לתינוק. כל השלושה המפורסמים ברמה של Celebrities עַל בינלאומיים הנזכרים לעיל, לא היו לבד. תעשיית הסימום הבינלאומית סיממה בשעתו אלפי ספורטאים בכל מקצועות הספורט בכמעט כל המדינות ב-רחבי תבל. רובם נתפשו והושעו. המיעוט שבהם עבר חלק מתחת לראדאר.  פוסט מס' 147 כל הזכויות שמורות. כפוף לזכויות יוצרים. הועלה לאוויר ביום שני – 5 בדצמבר 2022.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותם ואותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר. 

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי.

הערה 3 : הבלוג מוענק בחינם לקוראים.

———————————————————————————————————

פוסט חדש מס' 2000  / 1147 : הועלה לאוויר ביום ראשון – 27 באוגוסט 2023. כל הזכויות שמורות לחוקר והמחבר יואש אלרואי 

———————————————————————————————————

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הקטליזטור שהניע אותי בשעתו לכתוב ולתעד את הפוסט ההוא מס' 894 היה החלטתה החמורה והדרמטית של WADA (ראשי תיבות של World Anti Doping Agency / הסוכנות הבינלאומית למניעת סימום בספורט), שהתקבלה בימים אלה, להעניש ולהשעות את רוסיה מכל פעילות ספורטיבית ל-ארבע שנים הבאות עד 2024 לרבות אירועי אולימפיאדת טוקיו 2020 + מונדיאל קאטאר 2022 + אולימפיאדת החורף שתיערך ב-בייג'ינג ב- 2022. הדו"ח החמור והדרמטי של WADA קובע וחושף הוכחות ברורות ומפורשות לקיומו של מנגנון ענק ורב זרועות שנועד לסימום "רפואי" שיטתי ומתוכנן ברוסיה של הספורטאים הרוסיים בענפי הספורט השונים, כדי להציבם באורח קבע ב- TOP העולמי, בצמרת, במקום הראשון על כל פודיום בפסגת הספורט הבינלאומי לגווניו השונים. מדובר במדיניות סודית ביותר, מתוכננת ומוקפדת לפרטי פרטים, מעשה שנעשה בתמיכת ממשלת רוסיה בראשותו של דמיטרי מדבדב ובידיעה מלאה של נשיא רוסיה וולדימיר פוטין. מאחורי מדיניות הסימום הלאומית של ספורטאי וספורטאיות רוסיה מסתתרים עדיין הרעיונות הנושנים של השלטון הרוסי הנוכחי (חופפות את המחשבות ההן של הדיקטטורות הקומוניסטיות ברה"מ ומזרח גרמניה ומזימתן להנחיל לעולם את השקפתן הפוליטית והמדינית של מדינותיהן ההן, כי הן היוו גן עדן לאזרחיהן) שקובע כי כל ניצחון אישי וכל השגת מדליית זהב בזירות הספורט האולימפיות תורגמו בעבר להאדרת שמה וגדולתה של ברה"מ הסובייטית ההיא, ו-מתורגמות עכשיו ל- יוקרה פוליטית ומדינית והישג של האומה הרוסית.

תזכורת מהימים ההם של תום מלחמת העולם ה- 2 באוגוסט 1945. המלחמה הקרה והקמתה של מדינת מזרח גרמניה ב- 1945 ע"י ברה"מ מול מדינת מערב גרמניה שנתמכה ע"י מדינות המערב ובראשן ארה"ב, אנגליה, וצרפת :

סיומה של מלחמת העולם ה- 2 במאי 1945 מצאה את הרייך ה- 3 הנאצי-גרמני מְנוּצַח, חָרֵב, והָרוּס. המלחמה חצתה את גרמניה באופן שרירותי לשתי מדינות, מערב גרמניה שבירתה בּוֹן ומזרח גרמניה שעיר הבירה שלה היא ברלין. העולם החופשי בהנהגת ארה"ב, אנגליה, וצרפת שיקם את מערב גרמניה בה נבנה שלטון דמוקרטי והוקמה מדינה חופשית שבירתה בּוֹן. ברה"מ העניקה חסות למזרח גרמניה והפכה אותה למדינה גרורה אף היא בעלת אוריינטציה קומוניסטית – טוטליטארית כמו כל מדינות הגוש המזרחי ומנוהלת ע"י שלטון דיקטטורי ריכוזי, ובירתה ברלין. בסיום מלחמת העולם ה- 2 במאי 1945, נחצתה ברלין. בחלק מהעיר שלטו שלוש המעצמות הדמוקרטיות ובחלק האחר שלה משל השלטון המזרח גרמני תחת עיניה הפקוחות של ברה"מ ושליטה הגרוזיני יוסף דג'וגאשווילי סטאלין. בעוד מערב גרמניה בראשות שני המדינאים נשיא המדינה קונראד אדנאאואר ושר הכלכלה המבריק שלו לודוויג ארהארד קמה מהריסותיה, התפתחה, ושגשגה במהירות חסרת תקדים גם הודות לסיוע הנדיב האמריקני במשך שנים הנושא את השם "תוכנית מרשל" (על שם מזכיר המדינה של ארה"ב בשנים ההן ג'ורג' מרשל שהתווה את תוכנית השיקום לאירופה בשנת 1947), שקעה מזרח גרמניה באפרוריות הקומוניזם הרוסי והסתתרה מאחורי מסך הברזל שהורידה ברה"מ על גרורותיה ואשר חצץ בינן לבין מדינות מערב אירופה. מזרח גרמניה הקומוניסטית ו-הטוטליטארית הקימה סביב גבולה גדרות תיל והחלה בחינוך האידיאולוגי הספרטני והנוקשה של הילדים והנוער לצייתנות ונאמנות למפלגה הקומוניסטית ולחתירה למצוינות בספורט. המשטר הפריח סיסמאות באוויר המספרות על גן העדן שהוקם במדינה המזרח גרמנית עבור אזרחי המדינה ו-הספורטאים והספורטאיות שלהם, אך העובדות היו אחרות לגמרי. במשך 15 שנים בין 1946 ל- 1961 ערקו כ- 3.000000 (שלושה מיליון) אזרחים גרמנים ממזרח ברלין הקומוניסטית למערבה של ברלין החופשית, הפורחת, המשגשגת, והדמוקרטית. תעשיית הספורט המזרח גרמנית טרם הניבה תוצאות. המלחמה הקרה בין המזרח הקומוניסטי לבין המערב הדמוקרטי הגיעה לשיאה והתפשטה על פני כל הגלובוס גם לעבר הטריטוריות הספורטיביות. הוויכוח ההיסטורי על צדק חברתי ומוסר מדיני בין מדינות העולם החופשי לבין המדינות הטוטליטאריות נמשך במלוא עוזו. המדינות הטוטליטאריות הקומוניסטיות העריכו כי הצטיינות מופלגת של הספורטאים והספורטאיות שלהן בזירות הספורט הגלובליות השונות וזכייה במדליות זהב והתייצבות בראשי הפודיומים, בעיקר באולימפיאדות הקיץ והחורף, ב-מונדיאלים, ו-באליפויות העולם בא"ק, בשחייה, ובהתעמלות ספורטיבית, יגבירו לא רק את הערצת ההמונים לשלטון המרכזי, אלא יאיצו את הפופולריות הפוליטית והמדינית שלהן בקרב אומות העולם. מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית המזרח גרמנית וולטר אולבריכט ראה וחזה אז את הנולד. הוא היה מדינאי – נביא פוליטי, ו-כבר במחצית שנות ה- 50 של המאה הקודמת הגה את הסלוגן הפוליטי – ספורטיבי רב המוניטין שלו, שנשען על פוטנציאל הפרסום והשיווק הבלתי נדלים של תקשורת ה-המונים בדמותה של תעשיית הטלוויזיה הבינלאומית, וכה אמר, כלהלן : "…מדליית זהב אולימפית אחת שקולה כנגד אלף שגרירים דיפלומטיים…(!)", ומייד נימק והוסיף לתזה שלו שהייתה בבחינת חזון, את הטקסט הזה, כלהלן : "…אתה צריך לעמוד רק פעם אחת על דוכן מס' 1 של הפודיום. ההמנון המזרח גרמני שלנו ינוגן בכל מגרש, אצטדיון, ובריכת שחייה בעולם, והדגל של מדינת מזרח גרמניה שלנו יתנוסס בראש התורן. ומה שחשוב – במראה הזה ייצפו מיליארד צופי טלוויזיה בכל רחבי העולם. לכן עשה ו-בצע זאת שוב ושוב בסיועה של הטלוויזיה המקומית והבינלאומית, עד שהעולם יאמין כי אתה קיים, כי מדינת מזרח גרמניה היא יֵשוּת לאומית אותנטית, אמיתית, ועצמאית…". זכייתה של מדינת האחות מערב גרמניה (בראשות המאמן ספ הרברגר והקפטן פריץ וולטר) באצטדיון "וואנקדורף" ב-ברן בירת שווייץ ב-גביע העולם בכדורגל ב- 4 ביולי 1954 לאחר הניצחון הדרמטי והסנסציוני 2:3 על הונגריה הפייבוריטית ב-טורניר המונדיאל שנערך בשווייץ בקיץ 1954 [תשע שנים בלבד לאחר תום מלחמת העולם ה-2 בה נחרבה גרמניה הנאצית וספגה 9.000000 (תשעה מיליון) אבדות בנפש של חיילים ואזרחים], חיזקה את הלך ו-קו מחשבתו של וולטר אולבריכט כי הכול יהיה אפשרי בזירת הספורט גם במדינת מזרח גרמניה החדשה שלו, גם אם מדינת מזרח גרמניה תידרש להפנות עורף לחוקי המוסר האֱנוֹשִיים, לרבות סיוע מדעי של שימוש שיטתי וסודי בסמי מרץ אסורים, זריקות לגוף של חומרי עזר אסורים, שימוש בתוספי תזונה אסורים, ושימוש ב-סטרואידים אנאבוליים – כולם אסורים במפורש לשימוש על פי חוקת הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) וכל התאחדויות הספורט הבינלאומיות המסונפות אליו, על פי חוקת התאחדות הכדורגל הבינלאומית (FIFA) והתאחדויות הכדורגל הבינלאומיות המסונפות ל- FIFA ול- UEFA. בסופו של דבר ההיסטוריה הוכיחה ש- וולטר אולבריכט צדק מעבר למצופה. מזרח גרמניה הפרה בסודי סודות את כל ההגבלות החמורות החלות ו-נוגעות לשימוש בסמי ספורט אסורים וזכתה בכתר מלכת הספורט ובמלוכה כולה במשך 20 שנים בין 1968 ל- 1988.

רוב הציבור האירופי טרם החזיק בידיו ב- 1954 את מקלט הטלוויזיה היקר אך פוטנציאל השידור הישיר היה קיים. רבים במערב גרמניה הצטופפו ברחובות הערים הגדולות סביב חנויות חשמל ואלקטרוניקה ביום ראשון ההוא של 4 ביולי 1954, וצפו במכשירי טלוויזיה שהקרינו את משחק הגמר הסנסציוני מערב גרמניה – הונגריה 2:3 בשידור הישיר.

הערה : ה- Host broadcaster הבינלאומי במונדיאל שווייץ 1954 הייתה רשת הטלוויזיה השווייצרית הציבורית SRG, שצילמה את מרבית המשחקים בטורניר ההוא של גביע העולם בכדורגל 1954עם שתי ניידות שידור בלבד ו-כל אחת מהן כללה בתוכה שלוש מצלמות בלבד ללא אפשרות טכנולוגית של הקרנת Replays. ה-EBU העריך בשעתו כי סך של 7.000000 / 6 צופים במערב ובמזרח אירופה צפו במשחק הגמר ההוא במונדיאל 1954, מערב גרמניה – הונגריה 2:3.

טקסט תמונה : 4 ביולי 1954. מונדיאל שווייץ 1954. אִצטדיון "וואנקדורף" בברן. לראשונה בהיסטוריה של המונדיאלים מעבירה רשת הטלוויזיה השווייצרית SRG הציבורית בשידור ישיר את משחק הגמר בין נבחרות מערב גרמניה והונגריה. התמונה הזאת היא עדות מצולמת לפועלה הדגול של SRG. התצלום הזה נראה אחד מצלמי ה- Video של הטלוויזיה השווייצרית הממלכתית SRG בפעולה בעת השידור הישיר של משחק הגמר הסנסציוני בו גברה מערב גרמניה על הונגריה 2:3. המשחק נערך ביום ראשון – 4 ביולי 1954. SRG הפיקה וצילמה עוד שמונה משחקים בטורניר הזה והפכה את הסימביוזה בין הטלוויזיה לכדורגל לעובדה. (באדיבות SRG. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יום ראשון – 4 ביולי 1954. אצטדיון "וואנקדורף" (Wankdorf) ב- ברן בירת שווייץ. נשיא ה- FIFA הצרפתי ז'יל רימה מעניק את גביע העולם לפריץ וולטר בן ה- 33 קפטן נבחרת מערב גרמניה אלופת העולם בכדורגל בטקס מנוכר, קר, וקפוא. שדר הרדיו והטלוויזיה המערב גרמני הרברט צימרמן יצא מדעתו מרוב שמחה. (באדיבות SRG. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יום ראשון – 4 ביולי 1954. אצטדיון "וואנקדורף" בעיר הבירה של שווייץ, ברן. מונדיאל שווייץ 1954. טקס הענקת גביע העולם לנבחרת גרמניה לאחר ניצחונה הסנסציוני 2:3 במשחק הגמר על נבחרת הונגריה. המאמן הגרמני ספ הרברגר (בן 57) עומד ראשון משמאל עוטה מעיל גשם. בהמשך השורה ניצבים שלובי ידיים, הקפטן שלו פריץ וולטר (בן 34) מחזיק בגביע העולם ע"ש ז'יל רימה, השוער אנטון טורק (בן 35), הרץ הימני הורסט אקל (בן 22), והחלוץ הלמוט ראהן (בן 25) מבקיע שער הניצחון בדקה ה- 84 של ההתמודדות המפורסמת ורבת המוניטין ההיא. האיש השני משמאל (ממושקף) הוא התעשיין הגרמני אדי דאסלר בעל חברת ההנעלה וההלבשה הספורטיבית המשגשגת, adidas. (באדיבות SRG. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

למעשה, כל המדינות הקומוניסטיות בעולם ובראשן ברה"מ אימצו את רעיון המדליות של וולטר אולבריכט אל לִיּבָּן. היה מדובר לא רק ברעיון ספורטיבי אלא בחזון פוליטי אסטרטגי שהגו המדינות הקומוניסטיות הטוטליטאריות כדי לקדם את יוקרתן ומשנתן המדינית. אין טוב יותר, כן יותר, ותמים יותר מהישגים ספורטיביים, מדליות זהב אולימפיות, וקביעה ושיפור שיאי עולם באצטדיוני ה- א"ק ובריכות השחייה כדי לקדם יחסי ציבור, לשווק יוקרה, ובאמצעות המשילות בספורט העולמי והבינלאומי גם לכבוש ולהשיג יעדים מדיניים בתוך המדינה שלך ומחוצה לה. קל ללכד את ההמונים סביב הניצחונות וההישגים הספורטיביים ולזהות להם באמצעותם את קדושת הדגל הלאומי ואת גיבורי האומה המכניעים על כרי הדשא, באצטדיוני ה- א"ק, ובבריכות השחייה את היריב העקשן. זה מדהים אולם זאת הייתה האמת. כך נהגו ברה"מ, מזרח גרמניה, פולין, צ'כוסלובקיה, רומניה, בולגריה, הונגריה, יוגוסלביה, קובה, והאחרות. מזרח גרמניה הקומוניסטית והטוטליטארית שהייתה בעצם מדינת חסות ממושמעת של ברה"מ ויריבה פוליטית מרה של אחותה הדמוקרטית והחופשית מערב גרמניה (הגדולה ממנה פי שניים ויותר בשטח ואוכלוסייה), החלה ב-1950 לבנות פס ייצור מדויק, יעיל, ומשגשג של תעשייה ספורטיבית אנושית מסוממת שהניב בסופו של דבר תוצאות ספורטיביות על אנושיות רוויות בשנים שבין 1968 ל- 1988 ב-מאות מדליות בכל מקצועות הספורט לגברים ונשים באולימפיאדות הקיץ והחורף ועמם מאות שיאי עולם. שמה של מדינה אירופית קטנה ו-מלאכותית פרי יצירתה של ברה"מ הקומוניסטית בשיא המלחמה הקרה בתום מלחמת העולם ה- 2, הקרויה בשם מזרח גרמניה, בעלת אוכלוסייה קטנה יחסית רק 14 מיליון תושבים, נישא בהערצה על דל שפתותיו של כל העולם הספורטיבי בכל רחבי תבל. זִכְרוּ כיצד פרסמה השחיינית קורנליה אנדר (Cornelia Ender) את המוניטין של מזרח גרמניה באולימפיאדות מינכן 1972 ו-מונטריאול 1976 מקצה האחד של העולם עד קצהו השני, כיצד הֶאֶדִירָה המתעמלת הנפלאה נדיה קומאנצ'י את שמה של מדינתה רומניה באולימפיאדות מונטריאול 1976 ומוסקבה 1980, כיצד פיאר והלל האתלט אלברטו חואנטורנה את יוקרתה של מדינתו הקטנה קובה באולימפיאדת מונטריאול 1976, וכיצד העניקו המתעמלות הווירטואוזיות הסובייטיות ההן אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט ו-לודמילה טורישצ'בה למדינתן ברה"מ באולימפיאדת מינכן 1972 מדליות זהב למכביר, ועמן כבוד ויקר והערצה והערכה בינלאומיות אין קֵץ.

מזרח גרמניה (הקומוניסטית) ומערב גרמניה (הדמוקרטית והחופשית) שתי מדינות אחיות אך נפרדות פוליטית הופיעו כיחידה ספורטיבית כמשלחת אחת באולימפיאדות מלבורן 1956 + רומא 1960 + טוקיו 1964. לקראת אולימפיאדת מכסיקו 1968 נפרדו דרכיהן והן הופיעו כשתי מדינות עצמאיות ונפרדות לגמרי. באולימפיאדת מכסיקו 1968 צברו ספורטאי וספורטאיות מזרח גרמניה סך של 25 מדליות לעומת 10 מדליות של מערב גרמניה. לקראת המשחקים האולימפיים של מינכן 1972 הכריז וולטר אולבריכט כי מינכן אומנם שייכת למערב גרמניה אבל המדליות האולימפיות שייכות למזרח גרמניה. בתום תחרויות מינכן 1972 הוברר כי מזרח גרמניה זכתה ב- 66 מדליות (מתוכן 20 מזהב) לעומת 40 של מערב גרמניה (13 זהב). באולימפיאדת מונטריאול 1976 גדל הפער בין שתי המדינות האחיות : מזרח גרמניה צברה סך של 90 מדליות אולימפיות (מתוכן 40 מזהב) ודורגה במקום השני לפני ארה"ב (!). ברה"מ ניצבה במקום ה-1 עם 125 מדליות (49 זהב). ארה"ב במקום ה- 3 השיגה 94 מדליות אולם רק 34 מהן היו זהב ולכן דורגה שלישית. מערב גרמניה דורגה במקום ה- 4 עם 39 מדליות (10 זהב). באולימפיאדת מוסקבה 1980 צברו ספורטאי וספורטאיות מזרח גרמניה סך של 126 מדליות (מתוכן 47 מזהב) ודורגו שוב במקום ה- 2 אחרי ברה"מ. ארה"ב לא השתתפה באולימפיאדת מוסקבה 80' בגלל החרם הפוליטי שהטיל נשיא ארה"ב ג'ימי קרטר על המשחקים בשל פלישת ברה"מ לאפגניסטאן ב- 1979. באולימפיאדת סיאול 1988 צברו ספורטאי וספורטאיות מזרח גרמניה סך של 102 מדליות (מתוכן 37 מזהב) והקדימו שוב את ארה"ב במקום ה-3 שספורטאיה צברו 93 מדליות (36 זהב). ברה"מ שוב ניצבה בפסגה עם סך של 111 מדליות אולימפיות (55 זהב). שליטי ברה"ה ומנהיגי גרורתם מזרח גרמניה המשיכו לטעון באוזני העולם כי שתי מדינותיהן הן גן עדן לפועלים וספורטאים. כזכור, ב- 1989 נפלה חומת ברלין ושתי הגרמניות מזרח גרמניה הענייה ומערב גרמניה שבו והתאחדו מחדש, ואז גם התגלה הסוד האפל, הנורא, והנבזי : מאות רופאים ורופאות ב- מזרח גרמניה סיממו ביודעין ובשיטתיות במשך שנות דור ו- בחסות השלטון עשרות אלפי נערים ונערות ספורטאים וספורטאיות מוכשרים בפוטנציה, כדי שאלה ינפקו בבוא העת ובבוא שעת הכושר את מדליות הזהב למדינה הספרטאנית הקטנה והמלאכותית שלהם. תפקידם היה להצדיק את משנתו הספורטיבית – פוליטית של וולטר אולבריכט כי המוניטין ועתידה המדיני של מדינת מזרח גרמניה יחזיק מעמד טוב יותר, כשהוא נשען על מדליות אולימפיות עשויות זהב, מאשר על יסודות של חופש, חירות, אחווה, וזכויות אנוש.

מעניין אותי להיזכר ולהתבונן שוב בוויכוח הפוליטי המר והנוקב שניהלו מנהיגי הפועלים האמריקניים בראשם וולטר רות'ר נציגי העולם הדמוקרטי החופשי ב- 1959 עם רודן ברה"מ המתנשא והכוחני ניקיטה סרגייביץ' חרושצ'וב בעת ביקורו באותה שנה בבניין האו"ם בניו יורק. ניקיטה סרגייביץ' חרושצ'וב הכריז אז ב- 1959 כי ברה"מ שלו ומדינת מזרח גרמניה הן גן עדן לפועלים. לשאלתו של אחד ממנהיגי הפועלים בארה"ב מר וולטר רות'ר ששאל אותו בעת המפגש – וויכוח הטלוויזיוני ההוא שנערך ביניהם ב- 1959 בניו יורק והועבר בשידור ישיר ברחבי ארה"ב, "…אם אין אתם באמת מנצלים אותם ואתה טוען שמזרח גרמניה היא גן עדן לפועלים, אז מדוע שלושה מיליון מהם ערקו וברחו ממזרח גרמניה, ו-עברו וחצו את הגבול עד עכשיו למערב גרמניה…?". ניקיטה סרגייביץ' חרושצ'וב כל כך התרגז והתעצבן מהשאלה הנוקבת עד שירה מייד בחזרה מהמותן ב-בוטות לעברו של וולטר רות'ר את הטקסט הזה, "…אתה חולה אנוש בקדחת הקפיטליסטית… (!)".

ב- 1959 התארח שליט ברה"מ ניקיטה חרושצ'וב בבניין האו"ם בניו יורק ונשא את נאומו המפורסם בזכות גן העדן הקומוניסטי שהוקם ב- ברה"מ עבור אזרחיה והמגן על מעמד הפועלים וזכויותיו. "עובדה", טען חרושצ'וב, והוסיף, "…גוש מדינות מזרח אירופה נוהה אחרי ברה"מ ומאמץ אף הוא את המשטר הקומוניסטי האידיאלי שהוא משטר חברתי טוב וצודק בהרבה ממבנה החיים הקפיטליסטי של מדינות המערב…(!)". בעת הנאום הוריד את אחת מנעליו ורקע בה בבוטות על הדוכן לעיני מצלמות הטלוויזיה ועיני כל העולם כדי להיראות צודק. הוא היה מוּזִ'יק [4] ולא עשה שום חשבון לגינוני הנימוס האמריקניים.

הממשל האמריקני ערך למנהיג הסובייטי הכריזמטי והבוטה סיור בהוליווד בירת הקולנוע העולמי, ואח"כ אִרגֵן לוֹ בסַן פרנציסקו סעודת עֶרֶב משותפת עם מנהיגי ארגוני הפועלים בארה"ב ה- A.P.L. וְ- C.I.O, בראשותו של וולטר רוּתֶּ'ר נשיא איגוד פועלי המכוניות. נכחו שם עוֹד ג'יימס קארי נשיא איגוד פועלי החשמל, פאול פיליפס ראש איגוד פועלי הנייר, ז'וזף קאראן נשיא איגוד עובדי הים, אלברט נייט נשיא איגוד פועלי התעשיות הכימיות והאטומיות, וקארל פאלאר נשיא איגוד פועלי תעשיית הבירה. בארוחת העֶרֶב החגיגית התפתח וויכוח פומבי סוער לעֵין מצלמות הטלוויזיה האמריקניות של כל שלוש הרשתות הגדולות ABC ,CBS, ו- NBC בין ניקיטה חרושצ'וב מנהיג ברה"מ וכל העולם הקומוניסטי הדוֹגֵל בדוקטרינת הממשל הריכוזית הכופה את דעתו על אזרחיו לבין נציגי הפועלים האמריקנים במדינה הדמוקרטית הגדולה בעולם שהמציאה את המשטר הקפיטליסטי וחופש הדעה. ניקיטה חרושצ'וב שטח את משנתו החברתית – כלכלית בה הציג את העולם הקומוניסטי – טוטליטארי כגן עדן לפועלים. מנהיגי הפועלים של הגדולה במדינות העולם החופשי – ארה"ב, לא עשו חשבון לעריץ הסובייטי ושאלו אותו שאלות קשות. כשהעלה ניקיטה חרושצ'וב לדיון בביטחון כה רב את הארגומנט, "…כי העולם הקומוניסטי הוא אידיאל המשמש גן עדן לפועלים…(!)", נדלקו מנהיגי הפועלים האמריקנים וממש רתחו. המחלוקת בוויכוח הפוליטי סביב טיבם של המשטרים הקומוניסטיים מול הקפיטאליזם המערבי הגיע לנקודת הרתיחה שלוֹ. וואלטר רות'ר, אלברט נייט, וקארל פאֶלאֶר הסתערו על ניקיטה חרושצ'וב ללא רחם וללא הנחות. התפתח שם רָב-שיח מדהים, חריג, ובוטה מאין כמוהו בסִגנוֹנוֹ, אחד המפורסמים בהיסטוריה הפוליטית הבינלאומית, בין הרוֹדָן הסובייטי הטוטליטארי מצד אחד לבין אנשי החירות והדמוקרטיה האמריקניים מהעבר השני של המתרס. הנה החֵלֶק הרלוואנטי ממנו הנוגע לספר הזה. מפגן אמיץ ומרהיב של חירות המחשבה והביטוי – סַם החיים של הדמוקרטיה – מוּל העריץ הגדול בתבל בימים ההם מנהיגה הדיקטטורי ההוא של  ברה"מ ניקיטה סרגייביץ' חרושצ'וב.

ניקיטה חרושצ'וב : ארה"ב מנצלת את עושרן של מדינות אחרות, מדינות נחשלות למען צבירת רווחים. אנחנו איננו מנצלים שום מדינה. אנו עוסקים במסחר בלבד.

וולטר רות'ר : אתם מנצלים את פועלי מזרח גרמניה.

ניקיטה חרושצ'וב : היכן חלמת זאת ?

וולטר רות'ר : אם אין אתם מנצלים אותם, מדוע עוברים שלושה מיליון מהם את הגבול למערב גרמניה ?

ניקיטה חרושצ'וב : אתה חולה אנוש בקדחת הקפיטליסטית.

וולטר רות'ר : הפועלים במערב גרמניה בני חורין הם.

ניקיטה חרושצ'וב : גם אנחנו בני חורין (!).

וולטר רות'ר : היש בידך כתב אמנה לדבר בשם פועלי העולם ?

ניקיטה חרושצ'וב : היש בידך כתב אמנה לתקוע חוטמך במדינת מזרח גרמניה ?

וולטר רות'ר  : (כשניקיטה חרושצ'וב מניע בידיו כדי להשתיק אותו) האם הוא פוחד מפני שאלותיי ?

ניקיטה חרושצ'וב : אני אינני פוחד מפני השָטָן והרי אתה בן אדם.

וולטר רות'ר : היכול אתה להביא מקרה אחד ויחיד שבו איגוד מקצועי של פועלים ב- ברה"מ חלק על מדיניות הממשלה ?

ניקיטה חרושצ'וב : מדוע אתה תוקע את חוטמך בעניינינו ?

וולטר רות'ר : החירות היא עניינו של כל אדם. אתה מביע תמיד את דאגתך לפועלי אסיה. יש עניין הקרוי סולידריות בינלאומית של פועלים. כשביקרתי ברוסיה הייתי חבר איגוד מקצועי, והייתה זאת מה שאנו מכנים בארה"ב "אגודה מטעם המִפעל".

ניקיטה חרושצ'וב : ואנו קוראים מה שאתה מייצג בשֵם משרתי הקפיטאליזם.

אלברט נייט : מדוע אתה מתנגד להצבעה דמוקרטית בעניין איחודה של גרמניה ?

ניקיטה חרושצ'וב : אין דבר זה תלוי בי, אלא בשני חלקי גרמניה.

וולטר רות'ר : אתה ממליץ על הרחבת קִשרֵי המסחר. מדוע אתה מתנגד אפוא לזֶרֶם חופשי של רעיונות ?

ניקיטה חרושצ'וב : כראש מעמד הפועלים אגן על הפועלים מפני תעמולה קפיטליסטית.

קארל פאלאר : המפלגה הקומוניסטית מכריזה על עצמה שהיא משחררת מעמד הפועלים , אולם אנו רואים שבעקבות תפיסת השלטון ע"י הקומוניסטיים בארצות אחרות כמו במזרח גרמניה, עוזבים  אותן הפועלים בהמוניהם. היכול אתה להביא ולוּ מקרה אחד של כניסה המונית של פועלים ממדינות לא קומוניסטיות אל מדינה קומוניסטית ?

ניקיטה חרושצ'וב : האם זה הכל ? חשוב בעצמך בעניין הזה ! שתה את הבירה שלך ! אולי דבר זה יועיל לך למצוא את התשובה על שאלתך (!).

וולטר רות'ר : יש לנו חילוקי דעות בארה"ב בינינו לבין עצמנו, אך אנו זוכרים שהיו לך קצת חילוקי דעות עם וויאצ'סלב מוֹלוֹטוֹב (שר החוץ הסובייטי בתקופת סְטָאלִין). אך כשיש לנו חילוקי דעות, אין איש נשלח לגלוּת.

ב- 1961 הקים השלטון המזרח גרמני את חומת ברלין ובכך מנע בכוח את עריקת אזרחיו מגן העדן הקומוניסטי לעבר העולם החופשי. קו ייצור המדעי לייצור ספורטאים מצטיינים במזרח גרמניה פעל בכל עוזו בכל הענפים וההישגים הפנטסטיים בסופו של דבר לא בוששו לבוא. המדינה הריכוזית בעלת הדיוק הגרמני והמשמעת הקומוניסטית קנתה חיש מהר את המוניטין הפוליטי והמדיני שלה בזכות היכולת המדהימה של האתלטים והשחיינים שלה שהפכו לאלופים אולימפיים ושיאני עולם ופרסמו את שמה בכל פינה ברחבי תבל. מזרח גרמניה הפכם שֵם נרדף למצוינות בספורט.

טקסט תמונה : סוף שנות ה- 50 של המאה הקודמת. ניקיטה חרושצ'וב (במרכז בחליפה בהירה) מנהל את וויכוח "המטבח" המפורסם עם סגן נשיא ארה"ב ריצ'ארד ניקסון (בחליפה הכהה, שימש סגנו של נשיא ארה"ב דאז דווייט אייזנהאואר בשנים 1960 – 1952) ביריד "סוקולניקי" במוסקבה ב- 1959, הדן ב-טיבו של גן העדן הקומוניסטי מול הבלגן הקפיטליסטי של המערב. מתבונן בוויכוח מימין ליאוניד ברז'נייב. ניקיטה חרושצ'וב טען בלהט כי הכלכלה הסובייטית הבריאה היא גן עדן לפועלים. ריצ'ארד ניקסון הדף את הטענות הקומוניסטיות ואמר כי הדרך היחידה להגיע לגן העדן הכלכלי הוא לנהל שוק חופשי קפיטליסטי ללא פיקוח ממשלתי. (AP. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ליאוניד ברז'נייב יורשו של ניקיטה חרושצ'וב בהנהגת ברה"מ וממשיך דרכו, תמך באופן טוטאלי בהשקפת עולמו הקומוניסטית של קודמו. שלטונות ברה"מ אומני התעמולה הקדישו מאמצים רבים בכסף, מתקנים, ומחקר ואימון לצורך פיתוח תעשיית הספורט שלהם. זה כבר לא היה סוד כי מצלמות הטלוויזיה באשר הן ובכל מקום יישאו את הצלחת הספורטאים הקומוניסטיים לעבר כל פינה ברחבי תבל. שגשוג הספורט הקומוניסטי בתחרויות הבינלאומיות סביב הגלובוס ורכש ניכר של מדליות זהב, נתפש בעיני השלטון הטוטליטארי ונתיניו כהצלחת פוליטית של המשטר. ברה"מ הפכה למעצמת ספורט אדירה ומודל לחיקוי עבור כל מדינות הגוש בקומוניסטי, וודאי גם עבור מדינת מזרח גרמניה הקטנה בה החיקוי השתווה למקור.

טקסט מסמך : מפה מדינית של העולם הישן משנת 1954 המציגה את חלוקתה של גרמניה ומיקומן של מערב גרמניה (צהוב) ומזרח גרמניה (לבן מרושתת בכבישים אדומים), זו ליד זו, בתום מלחמת העולם ה- 2 ב- 1945 במרכזה של אירופה. מערב גרמניה גדולה פי שניים בשטחה ממזרח גרמניה. קו הגבול שלה אופף את המדינה הענקית בצבע ירוק – אפרפר ואילו צבעה של מזרח גרמניה על המפה הוא וורוד.

——————————————————————————————-

פוסט חדש מס' 2000 / 1147 : הועלה לאוויר ביום ראשון – 27 באוגוסט 2023 כל הזכויות שמורות לחוקר ולכותב יואש אלרואי.

——————————————————————————————

טקסט תמונה : 1968. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 55 שנים. זהו דן שילון יוצר ו-בּוֹרֵא מכלום את דסק הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. בתוך כמה חודשים הוא ממנה ב- 1969 את אלכס גלעדי (עיתונאי "ידיעות אחרונות" דאז) למפיק ועורך תוכניות הספורט בדסק שלו. דן שילון יבד"ל ואלכס גלעדי ז"ל הם האבות, היוצרים, המתכננים, והאדריכלים הראשונים של מבנה שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא בימים ההם כאמור לפני 54 שנים (!). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1969. התמונה הזאת מתעדת את מר אלכס גלעדי ז"ל אחד מגדולי ה-פיגורות בתעשיית הטלוויזיה בארץ ובעולם ואחד המוכשרים ביותר מ-ביניהם, בראשית הקריירה שלו בטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם בזמן ההוא לפני 54 (חמישים וארבע) שנים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ינואר 1980. מוסקבה – ברה"מ. לפני 42 שנים. אלכס גלעדי ז"ל (בן 37, בתמונה) מנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית משתתף בפגישת ה- EBU (איגוד השידור האירופי) במוסקבה הדנה בתיאום והפקת השידורים האולימפיים של אולימפיאדת מוסקבה 1980, והבאת סיגנלי השידורים ממוסקבה באמצעות לווייני תקשורת וקווי תקשורת קרקעיים לכל רשתות השידור (באירופה + אפריקה + אסיה) החברות ב-EBU. ב- בסופה של 1980 מניחה רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC את ידה על אלכס גלעדי ומצרפת אותו לשורותיה. ב- 1985 ממנה נשיא IAAF (התאחדות ה- א"ק הבינלאומית) האיטלקי פרימו נביולו (Primo Nebiolo) את אלכס גלעדי ליו"ר וועדת הטלוויזיה של ההתאחדות. ב- 1994 מחליט נשיא IOC הספרדי חואן אנטוניו סאמאראנש (Juan Antonio Samaranch) להעניק ל- אלכס גלעדי חֲבֵרוּת בוועד האולימפי הבינלאומי. הדבר נעשה על סמך התרשמות עמוקה ממנו כאיש טלוויזיה של NBC עתיר ידע וניסיון, ומי שתרם תרומה משמעותית להתקשרות הרשת האמריקנית עם IOC וחשיפת הרעיון האולימפי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 2000 / 1147. החלק הראשון : זיכרונות מעברי ההוא כספורטאי מצטיין בקיבוץ אפיקים בעמק הירדן בימים ההם בזמן ההוא שחלף לבלי שוב. כל הַדוֹר ההוא שלי ושל חבריי היינו תמימים. לא רק שמעולם לא השתמשנו ב-סַמִים אלא אף פעם גם לא שמענו עליהם ואודותיהם. לא ידענו שספורטאים רבים בעולם משתמשים בסמי מרץ אסורים כדי לשפר את יכולתם ו-הישגיהם בזירות ה- א"ק והשחייה (!). פוסט מס' 2000 / 1147 כל הזכויות שמורות. כפוף לזכויות יוצרים. הועלה לאוויר ביום ראשו – 27 באוגוסט 2023.

הימים ההם-הזמן ההוא שחלף לבלי שוב. אנוכי איש ריבון ובן חורין. אדם לוחם עקשן, תחרותי מאוד, לעולם לא מוותר, אולם אינני אנרכיסט. הנה חלק מההסבר, הפירוש, ותשובתי למאות אלפי קוראים, מתעניינים, ומגיבים מדוע אנוכי רואה את עצמי כ-בעל סמכות ראוי ש-רשאי לחקור ולכתוב את הבלוג הזה, הקרוי, yoashtvblog.co.il כמו גם לחקור ולכתוב את 13 הספרים שלי עבי הכרס העוסקים ודנים ב-סדרה הענפה הקרויה בשמה הכולל, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". להלן חלק מ-מכתבי הערכה שהוענקו לי בשעתו ע"י המנכ"לים של רשות השידור, ה-יו"רים של רשות השידור, מנהלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1, ומנהלי חטיבת החדשות הטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1, לדורותיהם.

טקסט מסמך : שנת 2000. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גיל סמסונוב נפרד ממני בתום שירותו הציבורי התקשורתי החשוב ורם המעלה. היה מדובר באיש רציני, כן, ו- ישר דרך. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 6 באפריל 1989. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן לאחר שסיים את תפקידו ובטרם נשלח למשימה הבאה שלו לשמש כתב הטלוויזיה והרשות בוושינגטון בירת ארה"ב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).       

טקסט מסמך : 15 ביולי 1990. מכתב ההערכה ששלח מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל אלי בתום מבצע השידורים הטלוויזיוני הממושך של מונדיאל הכדורגל איטליה 1990. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 1991. מכתב ההערכה ששלח לי סמנכ"ל הכספים של רשות השידור יוחנן צנגן בטרם עזיבתו את הרשות וחבירתו לחברת "רֶשֶת" כמנכ"ל משותף עם דן שילון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 17 באוקטובר 1988. זהו מכתב הערכה ש-נשלח אליי ע"י מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בתום מבצע השידורים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988. 132 שעות שידורים ישירים בתוך תקופה של 16 ימים. שהיתי בסיאול 88' 37 ימים. מבצע השידורים צלח באופן פנטסטי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 7 באוקטובר 1988. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988, שכלל בתוכו 132 שעות בפרק זמן של 16 ימים ובאפס תקלות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 4 באוקטובר 1988. זהו מכתב הערכה ששלח אליי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני – לווייני הארוך והמורכב של אולימפיאדת סיאול 1988 המרוחקת גיאוגרפית ממדינת ישראל, מבצע שידורים שכלל בתוכו 132 שעות בפרק זמן של 16 ימים, וּב-אֶפֶס (0) תקלות (!). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 20 ביולי 1986. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בתום שני מבצעי השידורים הישירים של מונדיאל הכדורגל מכסיקו 1986 (105 שעות בפרק זמן של חודש) + ה-"מונדובאסקט" – אליפות העולם של ספרד 1986 (35 שעות בפרק זמן של שבועיים). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 27 במאי 1985. מכתב הערכה ששלח לי מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל בתום עונת השידורים 1985 – 1984 של משחקי הליגה הלאומית (ליגת העל היום) בכדורגל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביוני 1987. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום מבצע שידורי ה- NBA הישירים המוצלח ומניב רייטינג, לראשונה בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 7 באוגוסט 1996. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת אטלנטה 1996 שכלל בתוכו 196 שעות בפרק זמן של 17 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 ביולי 1992. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל בטרם טיסתי לברצלונה להפיק ולשדר משָם 155 שעות בשידורים ישירים בפרק זמן של 16 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 12 ביולי 1982. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של מונדיאל הכדורגל ספרד 1982. המבצע בן 35 ימים כלל בתוכו 125 שעות שידורים ישירים ומוקלטים בעיצומה של מלחמת לבנון הראשונה. עם שובי לארץ ממדריד ב- 14 ביולי 1982 התגייסתי מייד כקצין קרבי והצטרפתי לכוחות הלוחמים של צה"ל באוגדה של תת אלוף איציק מרדכי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 1983. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 25 באוגוסט 1983. מכתב ההערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אליפות העולם ה- 1 בא"ק שנערכה בהלסינקי בירת פינלנד, ב-אוגוסט 1983. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 21 במארס 1988. מכתב ההערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בטרם העניק לי דרגה אישית 10 בסולם הדירוג העיתונאים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 1984. מכתב הערכה שנשלח אליי ע"י מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות אלופת ישראל קבוצת מכבי ת"א. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב הערכה שנשלח אליי ע"י מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל שנערך בעיר היוונית סלוניקי 2000 בהשתתפות קבוצת מכבי ת"א. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 במאי 2001. זהו מכתב ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של ה- Final for האירופי בכדורסל של פאריס (בהיכל ברסי) 2001 בהשתתפות קבוצת מכבי ת"א שזכתה בבכורה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 במאי 2001. מכתב הערכה ששלי לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי בתום מבצע השידורים של ה- Final four האירופי בכדורסל של פאריס 2001 (ארבעת המשחקים התקיימו בהיכל ברסי). מכבי ת"א זכתה בבכורה והוכתרת לאלופת אירופה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב הערכה ששלח לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גיל סמסונוב בימים ההם בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000. קבוצת מכבי ת"א זכתה בסגנות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 4 ביולי 2000. מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 רפיק חלבי (היום נושא בתפקיד יו"ר מועצת דליית אל כרמל) בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני הארוך של Euro 2000, אליפות אירופה לאומות בכדורגל שנערכה בקיץ 2000 בשמונה אצטדיונים, ארבעה בהולנד וארבעה בלגיה. בתקופה של חודש ימים שידרנו ישיר את כל 31 המשחקים של הטורניר. מסה של 100 שעות. הקמתי את מפקדת השידורים שלי ב- IBC באמשטרדם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : שנת 2000. אין תאריך מדויק. מכתב הערכה ששלח לי יו"ר הוועד המנהל של רשות גיל סמסונוב בתום העונה התקציבית של  שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, לאחר מבצע השידורים הטלוויזיוני של Euro 2000 ובטרם מבצע השידורים הטלוויזיוני של סידני 2000. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של משחקי המכבייה ה- 11 בתל אביב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 6 בינואר 1988. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בטרם שני המבצעים הגדולים של Euro 1988 (אליפות אירופה לאומות בכדורגל – גרמניה 1988) ו- אולימפיאדת סיאול 1988. ב- 1988 שידרה חטיבת הספורט הקטנטונת כמות אדירה בת 300 שעות של מרבית אירועי הספורט הרלוואנטיים בארץ ובעולם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביולי 1998. מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998. המבצע בן 50 ימים כלל 150 שעות שידורים ישירים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 30 באפריל 2000. מכתב פרידה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן לאחר סיום תפקידיו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור. פרישתו לעַד הייתה אבדה מקצועית כבדה לשידור הציבורי ועבורי גם אבדה אישית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 ביולי 1986. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום שני מבצעי השידורים הישירים של מונדיאל מכסיקו 1986 והמונדובאסקט של ספרד 1986. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 22 ביולי 1998. מכתב הערכה ששלחה לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור רינה שפירא בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוניים של מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : חורף 2002. זהו המסמך המקורי שנכתב אלי ע"י אלכס גלעדי (חבר הוועד האולימפי הבינלאומי – IOC וסגן נשיא בכיר ברשת הטלוויזיה האמריקנית NBC, ומייסד חברת "קשת" בערוץ 2) ב- 31 בדצמבר 2002 לאחר פרישתי לעַד מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ומרשות השידור בעקבות מינויו של יוסף בר- אל בקיץ 2002 למנכ"ל רשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

 טקסט מסמך : 14 באוגוסט 2002. זהו מכתב הפרידה של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי ממני, לאחר נטישתי את הטלוויזיה הישראלית הציבורית -ערוץ 1 ואת רשות השידור לעַד בתום 32 שנות שירות. המכתב שלו היה מסוגנן ו- נחמד אבל לא הגירושים מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ומרשות השידור. הדפתי בתנופה את החַיִץ המפריד ביני לבין מצפוני ו- נטשתי בטריקת דלת. אין מדובר במילים גבוהות. זאת הייתה האמת. נתתי ליוסף בר-אל לדעת מה אני חושב עליו ו- עזבתי את מכורתי הטלוויזיונית בתום 32 שנות שירות. אותו יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור דאז ב- 2002, נחמן שי, לא התייצב לימיני במאבקי הצודק ההוא נגד מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל, שהודח בסופו של דבר ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון (ובתמיכתו מובהקת של היועץ המשפטי של הממשלה דאז מֶנִי מָזוּז) מכהונתו הרמה בעוון שחיתות והענקת שוחד מסך (דו"ח הדחתו ההיסטורית של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל באמצע כהונתו, לראשונה בתולדות מדינת ישראל ובהיסטוריה של רשות השידור, מונח מצהיב בארכיון הממשלה). נחמן שי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור דאז, התגלה לי ב- 2002 כ-עסקנצ'יק פוליטי קטן ו- איש נטול ערכים של ניהול ויושרה ציבורית. נחמן שי היה מודע לחִדלונו של יוסף בר-אל ומסיבותיו שלו מילא את פיו מים. ובכן, את מה שהוא נחמן שי לא עשה, עשתה ממשלת ישראל ב- 2 במאי 2005. מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל הודח וסולק מהכס הרם לפרוורי הירכתיים האפלוליים של רשות השידור ז"ל ההיא. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

באשר לי. האתלט וספורטאי העל זאבי'ק רייס ז"ל בן קיבוץ גבעת ברנר היה ההשראה של כולנו בימים ההם של כל ילדי הקיבוצים במדינת ישראל. גם שלי.

אני בן 82 היום. מעט מאוד אנשים השפיעו עלי בחיי ועיצבו את אופיי. אבא ואימא שלי ז"ל שכל כך אהבתי והערכתי הם הראשונים ברשימה קצרה. שני אנשים פשוטים וישרֵי דרך שעלו לארץ מהעיירות שירווינט ו- קורשאן ב-לִיטָא בסוף שנות ה- 20 וראשית שנות ה- 30 כדי לבנות חברה חדשה וצודקת בארץ ישראל. הם היו חלוצים. פועלים. אימא שלי הקדימה את אבא. צריך להבין באילו תנאים הם חיו. אימא הגיעה להכשרה בקבוצת כִּינֶרֶת. הם ישנו בלילה במבנים ישנים עשויים אֶבֶן בַּזֶּלֶת ועל קַש שהובא מהרפת. אבא שלי הגיע קצת אחריה. שניהם היו מראשוני בוני קיבוץ אָפִיקִים בעמק הירדן. מעולם לא שמעתי אותם מתלוננים. הם היו כל חייהם אנשי העבודה והעמל. שְמַרִיָהוּ נַאבֶּל ז"ל (מת בן 99 ב- 2018) היה המורה שלי לחינוך גופני וספורט בקיבוץ אפיקים. הוא היה איש קפדן, נוקשה וקשוח שדרש משמעת והישגיות. ממנו שמעתי לראשונה את האמירה ההיסטורית הנוגעת להתנהגות כֵּנָה הגינות בספורט : "לנצח ביושר – להפסיד בכבוד".

דבקות במשימה היא ערך עליון בחיינו. בחייו של כל פרט. היא ערך בלתי בעל חשיבות עליונה בזירות הספורט השונות. המבחן הראשון היה בבריכת השחייה הישנה של קיבוץ אפיקים שלי בעמק הירדן. זאת הייתה בעצם חפירה גדולה רחבה ועמוקה באדמת קיבוץ אפיקים שאליה הוזרמו מים מהכִּינֶרֶת ואשר חברי הקיבוץ הפכו אותה ל-בריכת שחייה בימי הקיץ הלוהטים של עמק הירדן. זאת הייתה למעשה בריכת אגירה שדופנותיה וקרקעיתה היו מאדמה. מימי הבריכה היו תמיד עכורים ובוציים. זה לא הפריע לאיש. בחודשי הקיץ החמים של עמק הירדן שקקה הבריכה המאולתרת הזאת חיים. אבא שלי לימד אותי לשחות בגיל שלוש. הוא בקושי ידע לשחות בעצמו אבל זה לא הפריע לו ללמד אותי את מה שהוא לא ידע בעצמו לעשות. הוא תמיד אמר לי, "…יואשינקה קדימה, תשחה, תשחה – אל תוותר…". בעיניי הוא היה המורה הטוב ביותר. אח"כ אבא שלי העביר אותי כשחיין מתקדם לידיו של חבר קיבוץ קשוח אחר קָזְיוּק קֵז (בשמו העברי אברהם כרמי). הייתי בן שלוש וחצי. אצל קָזְיוּק קֵז לא היו חוכמות. "…או שאתה שוחה בכוחות עצמך או שאתה טובע…", נהג לומר לי כשהוא זורק אותי למים. זאת הייתה השיטה שלוֹ. ככה למדתי לשחות. לא רק אני. כל ילדי הקיבוץ. בבריכת הבוץ ההיסטורית ההיא של קיבוץ אפיקים התפתחו שני משחקים פופולאריים. "תופשת" ו- "קדרים באים". חוקי המשחק הכריחו אותנו לצלול ולשחות מתחת לפני המים כדי לא להתגלות. השחייה התחרותית והצלילה הארוכה לאורך שנים מפתחות היטב אנטומית ופיזיולוגית את מערכות השרירים של הילדים הצעירים, ואת מערכת הנשימה ומערכת הדם – לֵב – רֵיאות. בגיל 10 יכולתי לשהות מתחת למים כשתי דקות וחצי. הייתי מסוגל לעבור 100 מ' בשחייה מתחת למים. נפח הריאות שלי היה עצום לעומת גילי הקט.

טקסט תמונה : שנת 1945. קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 78 שנים. זהו מראה כללי של בור ארוך, רחב, ועמוק באדמה עטור עצים שהפך בכורח הנסיבות האקלימיות בחודשי הקיץ החם והלח לבריכת אגירה וגם בריכת שחייה לעת מצוא של קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. הבריכה הוקמה מדרום למוסך הטרקטורים והרפת של הקיבוץ ושימשה מפלט קירור לחברי וילדי הקיבוץ בימי הקיץ הלוהטים של עמק הירדן. מרחוק רואים את בימת רחבת העץ ואת המקפצה "האולימפית" (גובהה 3 מטרים) של בריכת האגירה ההיא שמימיה היו לעַד בוציים ועֲכוּרִים. כאן נערכו מ- 1945 ועד 1954 כל תחרויות השחייה החשובות של "הפועל" עמק הירדן. כאן עלה לגדולה שְמוּאֵל "שְמוּלִיק" חָדָש ז"ל בן קבוצת כינרת. בבריכת האגירה הזאת הוא קבע ב- 1946 ב- 100 מ' בסגנון חתירה שיא ארץ ישראלי בזמן של 1:05.0 דקה. לנו כילדים נראה אז ההישג הספורטיבי הזה כ- קצה גבול יכולתו של האדם. (באדיבות ארכיון קיבוץ אפיקים. ארכיון יואש אלרואי).

טקסט תמונה : קיץ 1946. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 77 שנים. זוהי בימת רחבת העץ של בריכת האגירה של קיבוץ אפיקים שבכורח נסיבות הקיץ החם בעמק הירדן הפכה לבריכת שחייה. לא היה אושר גדול יותר מלשחות ולשחק במשחק "תופסת ו- "קדרים באים" במים העכורים של בריכת האגירה הישנה ההיא של הקיבוץ. זיהוי מימין לשמאל ניצבים ליד הסולם שמוביל למקפצה בבריכה : אנוכי (בן 8), אבא שלי משה אלרואי – בלינדמן (בן 33) ואחי יונתן (בן 6). התחתונים שימשו ו-היו בגדי הים האישיים שלנו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : חג סוכות 1954. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 59 שנים. התמונה צולמה בתום הניצחון הקבוצתי  של שחייני "הפועל" אָפִיקִים בצליחת הכינרת התחרותית למרחק 6.5 ק"מ, מחוף קיבוץ האון ועד לחוף ביה"ס החקלאי "בית ירח". אנוכי בן 16 (רביעי מימין בשורת העומדים) לצדו של שמריהו נאבל ז"ל (בחולצת "T shirt" לבנה) המורה הבלתי נשכח לספורט וחינוך גופני. זיהוי העומדים מימין לשמאל : אהרון בר (ביכלר) ז"ל, יונה רז (רוזנברג), אברהם זלקטה, אנוכי יואש אלרואי, שמריהו נאבל ז"ל, שמואל "מוליק" כהן, ו- עוזי וואליש בן קיבוץ גינוסר. זיהוי הכורעים והיושבים מימין לשמאל : יצחק פלינט, צבי "צירי" אשכנזי ז"ל, יורם קן, משה ציון, ומיכאל רֶכֶס. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הגיוס הצבאי שלי לגדוד 12 של חטיבת גולני ב-3 במאי 1956 כשהייתי פחות מגיל 18 קטע בבת אחת את אושרי בקיבוץ אפיקים בעמק הירדן ואת הקריירה הספורטיבית העתידית שלי. היו לי בשירותי הצבאי הקרבי הקשה ב- "גוֹלָנִי" ארבעה מג"דים וארבעה מח"טים. האלוף יקותיאל "קותי" אדם היה המג"ד האחרון שלי. האלוף אלעד פלד המח"ט האחרון. יותר מכולם השפיעו עלי בשירותי הצבאי המ"כ שלי בטירונות יהושע מיצמאכר ממושב שדה יעקב והמ"מ שלי בקורס מ"כים ב-ג'וערה זאב שטרנהל ז"ל (מי שנודע ברבות הימם כפרופסור זאב שטרנהל). הם היו מפקדים צעירים מאוד אך גם מחנכים בעלי דוגמא אישית שדאגו לכל חייל שלהם. הם הטיפו למצוינות ודבקות במשימה אך גם לעזרה הדדית ואהבת הזולת. הם בלתי נשכחים. השירות הקרבי שלי בגדוד 12 של חטיבת "גולני" היה רווי קשיים רבים ו-מאמצים גדולים ועמם אין סוף פעילויות קרביות. בתוכן מלחמת סיני / מבצע קדש נגד מצרים בסתיו 1956. אהבתי עד למאוד את גדוד 12 שלי בחטיבת "גולני". את חבריי ואת מפקדיי ב- "גולני". חטיבת "גולני" הייתה דוגמא נפלאה ומופלאה של האינטגרציה החברתית בשנים הראשונות של קום המדינה.

טקסט תמונה : 1957. אנוכי חניך בביה"ס למ"כים של חטיבת גולני ב- ג'וֹעָרָה בתחילת 1957. הימים ההם – הזמן ההוא לפני יותר מ- 66 שנים. המ"מ שלי בקורס המ"כים ההוא היה סגן זאב שטרנהל ז"ל (פרופסור זאב שטרנהל ז"ל). הבסיס הצבאי ג'וֹעָרָה שכן על גבעה שולטת ליד שני הקיבוצים עין השופט ורמת השופט. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : נבחרת קיבוץ אפיקים בכדורגל בעונת 1962 – 1961. הימים ההם – הזמן ההוא לפני שני דורות. זיהוי שורת העומדים משמאל לימין : חנן קרפ ז"ל, אנוכי יואש אלרואי, חיים טובול (טל), שלמה "מומו" חביה (שחקן חיזוק מקיבוץ תל קציר), בני רוזן ז"ל, ומנהל הקבוצה שמעון הלמן. זיהוי שורת הכורעים משמאל לימין : יוחאי קורין, עמי איילון (שחקן חיזוק בן 16 מקיבוץ מעגן. עמי איילון היה מפקד חיל הים ואלוף בצה"ל וגם ראש השב"כ), אלישע הירשפלד, צבי "צירי" אשכנזי ז"ל, וצביקה שדה (בירקנפלד). שוכב מלפנים : השוער אהרון בר (ביכלר) ז"ל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שנה קודם לכן שיחקתי בעת ובעונה אחת בשלוש ליגות לאומיות ארציות במשחקי הכדור : כדורסל (הפועל אשדות יעקב), כדורעף (הפועל אפיקים), וכדורגל (הפועל טבריה). עורכי הספר "גינס" מצאו לנכון להכניס אותי לרשימת השיאים של סִפְרָם. 

טקסט תמונה : שנת 1962. מגרש הכדורגל של "הפועל" אפיקים. רשת השער עשויה מרשת דייגים ונלקחה מענף הַ-מִדְגֶה שלנו. אני (ראשון מימין) מבקיע עוד שער במדי קבוצת הפועל אפיקים במגרש הדשא הביתי שלנו בקיבוץ באחד ממשחקי ליגה ג'. הקורה מסתירה חלק מהכדור בטרם פגש את רשת השער שהייתה עשויה מרשת דייגים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

נחשבתי לספורטאי עַל בקיבוץ אפיקים. שיחקתי בסוף שנות ה-50 וראשית שנות ה-60 בהצטיינות בשלוש ליגות לאומיות במקביל בשלושה ענפי ספורט שונים (!). כדורסל בקבוצת הפועל אשדות יעקב, כדורעף בקבוצת הפועל אפיקים, וכדורגל בקבוצת הפועל טבריה. מצאתי חן בעיניי מחברי ספר שיאי "גינס" של חברת "כרטא".

טקסט תמונה : ספר השיאים "גינס" מייחד לי פאראגרף בן ארבע שורות באחד מעמודיו. טקסט המסמך בספר השיאים של "גינס" בהוצאת כרטא מ- 1986 מוכיח כי דיברתי אמת. (באדיבות כרטא).(באדיבות ספר "גינס").

טקסט תמונה : אנוכי בסוף שנות ה- 60 של המאה שעברה. קומתי 1.90 מ' ומשקלי 80  ק"ג. שיחקתי בהצטיינות בשלוש ליגות לאומיות בשלושה ענפי ספורט שונים : כדורסל בקבוצת הפועל אשדות יעקב, כדורעף בקבוצת הפועל אפיקים, וכדורגל בקבוצת הפועל טבריה. הבסיס ליכולתי בשלושת ענפי משחקי הכדור היה שילוב של טכניקה קונקרטית וכושר גופני. היה לי ניתור מצוין. יכולתי לגעת בטבעת הסל עם המרפק ולהרים את מרכז הכובד שלי למטר מעל הקרקע, לרוץ 60 מ' בזמן של 7.3 ש', לרוץ 1000 מ' בשלוש דקות, ולעלות על מתח בידיי (באחיזה עילית) 35 פעמים ברציפות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הייתי ספורטאי מצטיין בקיבוץ אפיקים ועמק הירדן אך זה לעולם לא היה על חשבון עבודתי כחקלאי. אהבתי אהבה רבה את אדמת אפיקים ואת עבודתי בענפי החקלאות המספוא, הבננות, והרפת של הקיבוץ בשנים 1963-1959. כל אדם שגדל וצמח על רגבי האדמה וחקלאות, ועל הפרי והירק שמניבה האדמה הטובה, יאמר תמיד שהאדמה היא הדבר החשוב ביותר עבורו. זאת תהיה מורשתו. לא פלא ש-אביה של סקרלט א'והרה אומר לבִּתּוֹ בסרט "חלף עם הרוח" ברגע שחוותה משבר רומנטי כי הדבר החשוב באמת זוהי האדמה ואחוזת "טָרָה" (!). ברור שהזדהיתי עמו לחלוטין. התמונה שלי כרפתן בקיבוץ אפיקים עם אלופת החלב הפרה מַרוֹקָה בחורף 1961 איננה חשובה פחות מתמונתי כמפיק טלוויזיה ומנווט ומנהל שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית במונדיאל הכדורגל של מכסיקו בקיץ 1986 עם גדול כדורגלני תבל, הברזיליאי פֶּלֶה ז"ל. ראה הספר עב הכרס "כור מחצבתי" אחד מתוך 13 בספרים אודות קורות והתפתחות שידורי הטלוויזיה בארץ ובעולם המרכיבים את הסדרה רחבת ההיקף שאנוכי חוקר וכותב מאז 1998, וקרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

החינוך שקיבלנו בקיבוץ אפיקים לאהבת האדמה וקידושה, לאהבה והערכה לבהמות הבית, לסוסים, לפרות, ולכבשים וטיפוח ערך הדבקות במשימה וקשרי האנוש בחיי הקומונה היו בעלי ערך עצומים. ערכים שנחשבו בשעתו לבלתי שבירים. האורווה, הרפת, הדיר, וגם לולי התרנגולות נחשבו למוסדות. ההתחייבות שנוטל כל בן וחבר קיבוץ כלפי הבהמות המשרתות אותו ואת חיי הקיבוץ היא מקסימלית ונטולת פשרות. ב- 1959 סיימתי את שירותי הצבאי כקצין קרבי בגדוד 12 של חטיבת "גולני". דחיתי את בקשתו של מח"ט החטיבה אל"מ אֵלְעַד פֶּלֶד (בן 93, היום) לחתום קבע. הודעתי לוֹ כי אני חוזר לכור מחצבתי קיבוץ אפיקים כדי לעבוד בענף ה-פַלְחָה והַמִסְפּוֹא יחד עם אבא שלי. זה היה הייעוד שלי. להיות חקלאי שחורש, זורע, וקוצר ומספק מזון לפרות. אחד משיאי חֲבֵרוּתִּי בקיבוץ אפיקים היו עבודתי כרפתן ו-מספויני'ק. זה היה גם אחד מרגעי המבחן החשובים ביותר כאיש עבודה בקיבוץ. אקספרימנט התפוקה הוא מרכיב חשוב מאין כמותו של כל פרט בתרומתו למען הקהילה בה הוא מתגורר. אהבתי את האדמה ואת התלתן והאספסת שהיא מצמיחה, ואת הפרות ובראשן את מַרוֹקָה. חלפו שנים רבות. אחד משיאי ההפקה של הטלוויזיה הישראלית (וגם שלי – כעורך ומפיק ראשי ומתווה מדיניות שידורי הספורט במוסד התקשורת החשוב במדינה) היה מונדיאל הכדורגל במכסיקו הרחוקה במאי 1986. טסתי לשם עם ציוותי השידור שלי בשליחות מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ומנהל הטלוויזיה חיים יבין. שלושת השדרים שלי במונדיאל מכסיקו 1986 היו יורם ארבל, נסים קיוויתי, ויורם שימרון. מפיק המשנה שלי במכסיקו 86' היה אמנון ברקאי. בעת ההפקה המורכבת והממושכת הצטלמתי ב- IBC במכסיקו סיטי עם גדול כדורגלני תבל בכל הזמנים, מי שהיה שלוש פעמים אלוף עולם – הברזילאי אֶדְסוֹן אָרָאנְטֶז דוּ נָאסִימֶנְטוֹ שנודע בכינויו "פֶּלֶה" (Pele), מי ש- שימש פרשן של רשת הטלוויזיה הברזילאית הגדולה והעשירה TV GLOBO (תמורת שכר של חצי מיליון דולר למשך הטורניר שנמשך כחודש ימים). התמונה עם פֶּלֶה ב- 1986 איננה חשובה יותר מהצילום עם הפרה מַרוֹקָה בקיבוץ אפיקים ב- 1961 (זה היה שמה, "מַרוֹקָה"). הפרה השקטה והמנומסת הזאת הניבה מידי עונת חליבה כמות של  14 / 13 טוֹן (14000 / 13000 ק"ג) של חלב. היה מדובר בפרה מדהימה וברפת מדהימה, יעילה, מתוכננת היטב, ורנטבילית בראשותו של חקלאי ורפתן חרוץ ומוכשר בשם רוּדִיק לווין של קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. היה מדובר ב-פרת חלב שהייתה פֶּלֶא ו-תעשיית חָלָב פרטית בפני עצמה, ואשר הניבה כל שנה כמויות פנטסטיות של חלב. מַרוֹקָה הייתה בלתי נשכחת עבורי.

טקסט תמונה : חורף 1961. אנוכי רפתן ברפת של קיבוץ אפיקים עם ומחבק את שיאנית החלב שלנו, הפרה ששמה היה "מַרוֹקָה", ואשר הניבה יותר מ- 13 טון (13000 ליטר) חָלָב מידי שנה בשנה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1986. בחלוף וכעבור 25 שנה מאז שנת 1961. אנוכי כמנהל, מנווט, ועורך ראשי של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- IBC במרכז השידורים הבינלאומי במכסיקו סיטי ה- (International Broadcasting Center) יחדיו עם גדול שחקני תבל בכדורגל בכל הזמנים – הברזילי אדסון אראנטז דו נאסימנטו המוכר בכינויו  "פֶּלֶה / PELE". (התמונה באדיבות TVGLOBO) צולמה ב- IBC במכסיקו סיטי בעת המבצע המורכב, הממושך, המרוחק מגבולות המדינה, והמסובך טכנולוגית ולוגיסטית של הפקת שידורי הטלוויזיה הישירים של מונדיאל מכסיקו 1986 ע"י חטיבת הספורט בראשותי בטלוויזיה הישראלית הציבורית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הסוס הוא בעל חיים יפהפה ואציל. איננו מפונק ולעולם לא מתבכיין. הוא יודע ל-צְנוֹף אך לא  יודע לבכות ותמיד עומד על רגליו. סוס בריא אינו רוֹבֵץ. הסוס עומד כל חייו על רגליו ומקיים מבלי משים את אחד מחוקי הכבוד של חיי בן אֶנוש, "טוב לי למות על רגליי מאשר לחיות על בירכיי". כ-ילד, הסוסים והאוּרְוָוה בקיבוץ אפיקים היו בימים ההם כל חיי. לא עבר יום מבלי שרצתי מהכיתה שלי לאורווה לראות מקרוב את הורינו החקלאים חברי הקיבוץ חוזרים הביתה מעוד יום עבודה ארוך בשדות עם הסוסים והסוסות והפרדים והפרדות, מתירים אותם מ- ייצולי עגלותיהם, פורקים אותם מ-רִתמותיהם, מַשקים אותם במים טריים, וממלאים את הַאֵבוסים שלהם בדליי תערובת של שְעוֹרָה עם חָרוּבִים. יום אחד נחתכה תְּמוּרָה הסוסה החומה והיפה בצווארה. באתי לבקר אותה. יוסף לנסקי ז"ל היה אחראי על האורווה אז וסיפר לי שקרא לרופא ווטרינר לנתח את הפצע. הווטרינר ביצע את הניתוח ותָּפַר את הפצע תפירה רשלנית במחט לתפירת שקים. הסוסה האצילה והחרוצה דִממה למוות כל אותו לילה. היא לא בכתה. סוסים אינם בוכים. סוסים אינם יודעים להתלונן ולא יודעים לבכות. למחרת באתי לבקר אותה כדי ללטֵף ולעודד אותה. היא הייתה אהבת חיי והיצור היפה ביותר עלי אדמות שהכרתי. יוסף לנסקי סיפר לי את הבשורה המרה. בכיתי בכי תמרורים. נשבעתי להרוג את הרופא ה-ווטרינר במו ידיי. זה היה ב- 1949. הייתי בן אחת עשרה. חיינו הפשוטים כילדים נטולי הדאגות בחיק הטבע השפיעו על כולנו. נדדנו בתום הלימודים והעבודה בין הפרות ברפת לתרנגולות בלול, ומהלול לדיר ולעדר של יצחק פורת – פוריץ, ומשם כמובן לאורווה ואל הסוסים היפהפים פאר יצירת האֵל.

טקסט תמונה : קיץ 1949. הימים ההם- הזמן ההוא לפני 73 שנים. אנוכי עם מָֹשְכּוֹכִית עדר הצאן של קיבוץ אפיקים. הכבשים, הפרות, והסוסים היו בבת עינינו. אהבנו והיינו קשורים אליהם. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : אנוכי יואש אלרואי – בלינדמן (מחבק ו-מצמיד את משכוכית העדר לפנים שלי), אמיר הלמן, דני פֶּלֶס – פלבסקי, ג'וני אדלשטיין (ילד עולה חדש מארה"ב שביקר בקיבוץ), ו-גֶדִי חוֹפֶש. מציץ למעלה מימין שמעון הלמן אחיו VMGHR של אמיר הלמן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).                           

אני לא חושב שנותר חֲבֵר קיבוץ אחד שתְּמוּרָה לא לימדה אותו את עיקרון הדבקות במשימה. פעם עזרתי לעגלון חיים לוצ'אנסקי להעביר כדי חלב מהרפת הישנה למטבח ילדים. חיים לוצ'אנסקי היה העגלוֹן ואני ישבתי לידו. כשתמורה ראתה שלולית בדרכה היא נתנה "שְווּנְג" בעצמה. לא היה צריך מעולם להַאִיץ או לגְעוֹר בסוסה החרוצה והנאמנה הזאת. לתְּמוּרָה נולדה בת. קראו לה שִיבּוֹלֶת. היא הייתה סוסה יפהפייה וצבעה שחור כפחם. היה לה אופי פראי. קשה היה לרתום אותה. הייתי צריך לכסות את עיניה בסוודר שלי או במעילי כדי להניח עליה את הרִתמוֹת, אך הספק העבודה שלה היה גבוה פי כמה מכל סוס אחר. היה לה כושר גופני בלתי מוגבל. יום אחד ב- 1953 פקד עלי אבא שלי לרתום אותה ל-מַגוֹב. "יוֹאָשִינקָה", אבא אמר לי, והוסיף, "…משימת העבודה שלך היא לרדת ל-"זוֹר" מעבר לאֶקְוָודוּקְט (חלקת אדמה חקלאית שהייתה שייכת לקיבוץ אפיקים וסמוכה לגבול עם ירדן), ול-גוֹבֵב את האַסְפֶּסֶת ה-קְצוּרָה וה-יְבֵשָה לקראת כיבושה ע"י הקומביין ל-חבילות חציר…". זהו מסע של חמישה קילומטרים אולי שישה רק לכיוון אחד, עוד לפני תחילת העבודה עצמה. היה יום חַם, אבל שָיבּוֹלֶת לא התלוננה. הספקתי ל-גוֹבֵב יחד עמה את כל ערוגות השדה הרחבות לגַלֵי אספסת מהר מהמתוכנן. בתום העבודה השקיתי אותה מים ואז הגיע תורי. החניתי את שִיבּוֹלֶת וה- מַגוֹב ליד סוכת הפח בשדות הזוֹר והרוויתי את צימאוני. עשיתי רק שגיאה אחת. שכחתי להתיר את ה- ייצוּל ולהורידו מטה. הסוסה הפראית היפהפייה והווירטואוזית הזאת גילתה לפתע את החופש. בעוד אני גוֹמֵא מים מהכד היא החלה בדהרה חזרה הביתה מרחק של כחמישה ק"מ, כשהיא מושכת אחריה את הכלי החקלאי הרחב, ומותירה אותי מאחור. נבהלתי נורא וכעסתי על עצמי איך הרשיתי לדבר כזה לקרות. פחדתי ששִיבּוֹלֶת תפצע את עצמה בדרכה לקיבוץ אפיקים כשהיא רתומה ל-מַגוֹב כלי חקלאי גדול ממדים, חששתי שהיא עלולה לדרוס מישהו בהיכנסה בדהרה בשער הראשי של המשק. "הסוסים מכירים את הדרך ותמיד חוזרים הביתה לאורווה" הוא מונח ש-כל חקלאי מכיר אותו היטב, רק ש-שִיבּוֹלֶת עשתה את זה בדהרה. מהיכן נתן לה אלוהים כל כך הרבה כוח ומרץ וגם אינטליגנציה ? היא הייתה הסוסה הכי יפה והכי פוטוגנית שראיתי בימי חיי. כולה שחורה ובוהקת. הייתה לה רעמה צפופה וזנב שהגיע כמעט עד לאדמה. שיבולת הייתה סוסה יפהפייה. פאר היצירה האלוהית.

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 50 במאה הקודמת. הכרם של קיבוץ אפיקים. חקלאי עם סוס רתום ל-מָגוֹב מגובב שאריות ה-ענפים לאחר זמירת הכרם. (באדיבות ארכיון קיבוץ אפיקים. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

הסרתי את נעלי העבודה שלי ורצתי יחֵף בעקבותיה. כשהגעתי למשק היא עמדה ניצבת רגועה מול שוקת המים של האורווה. אפילו לא העליתי בדעתי לגעור בה. התרתי אותה. תליתי את הרתמות ורחצתי אותה בצינור ההשקיה כדי לנקות ולקרֵר אותה. היא צנפה, זקפה את אוזניה, והפנתה את ראשה. כל מי שטיפל ורחץ פעם סוסים מכיר את הפניית הראש האינסטינקטיבית הזאת וזקיפת האוזניים. בכך מגונֵן הסוס על איבר השמיעה שלו. המים הזורמים הפכו את עורה של שִיבּוֹלֶת לבוהק ומבריק והעידו על יופייה הבלתי רגיל. קשרתי אותה לאֶבוּס הפרטי שלה ומילאתי אותו בתערובת מלאה חֲרוּבִים. הגיע לה, היא הייתה ראויה לכך. מבלי שידעה היא הייתה ספורטאית דגולה, מוכשרת מאין כמותה, וניחנה בחוש השישי המיוחד הזה שדחף אותה וקרא לה לא לוַותֵּר. סיסמתה בעבודה הייתה כסיסמתי בטלוויזיה, Ever Onward. תמיד קדימה. היה לה ממי ללמוד. מאימא שלה, תְּמוּרָה.

טקסט תמונה : קיץ 1959. שני הוריי היקרים ז"ל. אימא שלי ז"ל (בת 47, בתמונה) ואבא שלי ז"ל (בן 46, בתמונה) חברי קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שדות המספוא של קיבוץ אפיקים ב- 1952. אבא שלי מטפח את גידול סלק הבהמות כמזון לפרות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנת 1950. שדות ה- פלחה של קיבוץ אפיקים בחלקת הזוֹר ליד הירמוך סמוך למדינת ירדן של המלך חוסיין. הקִדְמָה הטכנולוגית הגיעה לקיבוץ. טרקטור מושך אחריו שתי פלטפורמות האמורות לשאת אספסת לרפת של הקיבוץ. (באדיבות ארכיון קיבוץ אפיקים. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנות ה- 30 של המאה הקודמת. קיבוץ אפיקים. שני פרדים גוררים עגלה עמוסה תלתן בדרכה לרפת. העגלון הוא ישראל מדור (מדורסקי) ז"ל. (באדיבות ארכיון קיבוץ אפיקים. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הנה תמונות של הוריי הצעירים משה בלינדמן (אלרואי) ז"ל ואימא שלי שָרְקָ'ה פְּרעֶס (אלרואי) ז"ל בימים ההם, משהעפילו לארץ ישראל מה-עיירות שִירְוִוינְט ו-קוּרְשָאן ב-לִיטָא, כדי לבנות את קיבוץ אפיקים בעמק הירדן ועל מנת להקים כאן בארץ ישראל חברה חלוצית חדשה ושוויונית. וגם תמונה שלי בגילם. אבא שלי עִבְרֵת את שם משפחתו ה- יידישאי מ-בלינדמן ל-אַלְרוֹאִי בראשית שנות ה- 50 של המאה הקודמת על פי בקשתו של ראש הממשלה בימים ההם דוד בן גוריון. הוא לא היה היחיד ששינה את שם משפחתו בקיבוץ אפיקים שנחשב למעוז "פוליטי" של דוד בן גוריון. לוסיה לפיצקי למשל עִבְרֵת את שם משפחתו ל- לָפִּיד. אברשה לכטמן עִבְרֵת את שם משפחתו ל- לֶשֶם. ראובן רכטמן עִבְרֵת את שמו ל- רוֹנֵן. סיומה לינקובסקי עִבְרֵת את שמו ל- ל-לִין. בני אפלבאום עִבְרֵת את שם משפחתו ל- אִילָן. לוניה גלר הפך לאריה בהיר…וכן הלאה.  

אורי לוי הוא כתב טלוויזיה וותיק וחרוץ של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 (היום, "כאן 11") מאז שנת 1975, אולם אנוכי ממשיך להטיל ספק באמיתות אינפורמציית הדיווח שלו אודות המפגש והשיחה שלו פנים אל פנים עם האתלטית-אצנית המזרח גרמנית ההיא מריטה קוך (בת 65, היום). מריטה קוך נטלה חלק ברביעיית האצניות של מזרח גרמניה במרוץ הגמר 4 פעמים 100 מ' וזכתה במדליית הזהב בריצת הגמר ל- 400 מ' לנשים באולימפיאדת מוסקבה 1980, אולם אנחנו אנשי חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית נעדרנו ממשחקי מוסקבה 80' על פי החלטת מנכ"ל רשות השידור דאז יוסף "טומי" לפיד ז"ל (בשל החרם האמריקני בהובלת נשיא ארה"ב ג'ימי קארטר על המשחקים האולימפיים של מוסקבה 1980 בגלל פלישתה של ברה"מ לאפגניסטן). האצנית מריטה קוך נטלה חלק באולימפיאדת מונטריאול 1976 אולם נפצעה שם. היינו שם בהרכב מלא אולם אורי לוי לא נמנה אז על שדרני וכתבי משלחת הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מאריטה קוך זכתה באולימפיאדת מוסקבה 1980 במדליית הזהב בריצת הגמר ל- 400 מ' לנשים בתוצאה של 48.88 ש', אולם אנחנו אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית לא היינו שם כלל, ושידרנו את התחרויות האולימפיות של מוסקבה 80' Off tube מהאולפנים שלנו בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בירושלים. באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 נעדרה מזרח גרמניה מהמשחקים האולימפיים והצטרפה לכל מדינות הגוש הקומוניסטי בראשות ברה"מ וקובה שהטילו חרם על משחקי לוס אנג'לס 1984 כתגמול על החרם שהטילה ארה"ב על משחקי אולימפיאדת מוסקבה 1980. באולימפיאדת סיאול 1988 שימש אורי לוי בעיקר כשדר תקצירים שלי. שַדּר ה- א"ק שלי היה אז נסים קיוויתי. מריטה קוך לא נטלה חלק במשחקי אולימפיאדת ברצלונה 1992. אשמח לדעת היכן, מתי, באלו נסיבות, ובאיזה תחרות בינלאומית נפגש אורי לוי עם מאריטה קוך, זאת שאמרה לו את הטקסט הנ"ל, כפי שסיפר למאיה ראכלין.

תמונה 1 : 30 בנובמבר 2022. ערוץ "כאן 11". אורי לוי משמאל ו-מאיה ראכלין במרכז, מאיישים את אולפן גביע העולם בכדורגל של קאטאר 2022, בארץ. (באדיבות "כאן" 11).

תמונה 2 : 30 בנובמבר 2022. ערוץ "כאן 11". אורי לוי באולפן גביע העולם בכדורגל של קאטאר 2022 בארץ. (באדיבות "כאן" 11).

תמונה 3 : 30 בנובמבר 2022. ערוץ "כאן 11". המגישה מאיה ראכלין באולפן גביע העולם בכדורגל של קאטאר 2022 בארץ. מוזר, מדהים, ומפליא אותי שהיא לא התעקשה ולא חקרה את אורי לוי אודות ה- "סקופ" העיתונאי שסיפק לה ואשר נוגע כאילו ל-פגישתו ההיא עם המזרח גרמנית מאריטה קוֹך האתלטית, האצנית, ושיאנית העולם בריצה ל- 400 מ' לנשים בתוצאה של 47.60 ש' (נקבע ב- 6 באוקטובר 1985 בתחרות א"ק שנערכה בקנברה – אוסטרליה). שיא העולם הזה מחזיק מעמד גם ביום הזה של כתיבת פוסט מס' 1147. היא מאיה ראכלין הייתה חייבת לחקור ו-לשאול אותו את אורי לוי מתי בדיוק והיכן בדיוק התקיימה הפגישה בין שניהם בתנאים הפוליטיים הבלתי אפשריים ש-שררו בימים ההם. לא ניתן היה להגיע אל ספורטאי וספורטאיות מזרח גרמניה בימים ההם מפני שהם היו שמורים ומסוגרים ע"י סוכני ה- "שטאזי", ומבודדים מסביבתם. וודאי לא ל-שוחח עימם. בלתי אפשרי היה להגיע אליהם, למעט ה- BBC הבריטי, ואולי עוד כמה רשתות טלוויזיה מפורסמות ובעלות מוניטין בינלאומי. אנחנו לא. אינני מאמין לדיווחו זה של אורי לוי (פרט אם יביא הוכחות מתועדות שאומנם התקיימה פגישה כזאת בימים ההם בינו כאיש הטלוויזיה הישראלית לבין הספורטאית המזרח גרמנית רבת המוניטין מאריטה קוך). מאיה ראכלין איננה מכירה את ההיסטוריה של התנאים הפוליטיים הנוקשים ההם ששררו אז בזירות הספורט הבינלאומיות השונות ברחבי תבל והמאבקים המרים והחריפים עטופים ביוקרה פוליטית – מדינית על השגת המדליות בין ספורטאי וספורטאיות המדינות של העולם הדמוקרטי והחופשי ובראשן ארה"ב, לבין ספורטאי וספורטאיות המדינות הקומוניסטיות הדיקטטוריות ובראשן ברה"מ, מזרח גרמניה, וקוּבָּה. אינני מאמין שאורי לוי נפגש ושוחח בימים ההם עם אתלטית העל המזרח גרמנית, מאריטה קוך. אינני מכיר כלל את מאיה ראכלין. מעולם לא ראיתיה ואף פעם לא נפגשתי עימה. במפגש שלה עם אורי לוי לפני ימים אחדים באולפן "כאן 11" נחשפה מאיה ראכלין כ-עיתונאית מתחילה, טירונית, ו-תמימה. זאת דעתי הפרטית שלי. (באדיבות "כאן" 11).

פוסט מס' 2000 / 1147 איננו מטיל ספק באישיותו, מהימנותו, ואמינותו של אורי לוי כ-כתב וותיק ב- אותן השנים הרבות והארוכות בהן הוא משרת אתהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, "כאן 11". אולם אני שב וחוזר ומטיל ספק גדול בדיווחו הקונקרטי הנ"ל אודות פגישתו פנים אל פנים עם האתלטית המזרח גרמנית ההיא מאריטה קוך, והדו-שיח שהתנהל ביניהם כפי שהוא מתאר בנסיבות הזמן ההוא ובתנאים הפוליטיים הקיצוניים ש-שררו בימים ההם (למדינת ישראל לא היו כל קשרים דיפלומאטיים בימים ההם עם מזרח גרמניה, מדינה גרורה של ברה"מ). וגם לאור בידודם מכלל הציבור של כל הספורטאים והספורטאיות המזרח גרמניים שבלטו מאוד בהישגיהם והיו שיאני עולם ואלופים אולימפיים במגוון רחב של תחרויות הספורט הבינלאומיות הפופולאריות א"ק ו-שחייה (!), אגב, לא רק באולימפיאדות (!). בעת אליפות העולם ה- 2 בא"ק שנערכה ב- 1987 ברומא, ניסיתי לראיין (בעזרתה, סיועה, והתערבותה של הטלוויזיה האיטלקית RAI) את הספורטאיות המצטיינות המזרח גרמניות ההן ובראשן האצנית והקופצת לרוחק הייקה דרקסלר (Heike Drechsler), אולם מנהלי המשלחת המזרח גרמנית סירבו אז להיענות לבקשתי שהוגשה להם בכתב על ידי ובאמצעות הטלוויזיה האיטלקית הממלכתית, כאמור באמצעות RAI.

אשמח מאוד לדעת היכן, מתי, ובאיזה אירוע ספורט / א"ק פגש אורי לוי את מאריטה קוך ואת הנסיבות שהובילו לפגישה ביניהם כפי שדיווח ו-תיאר זאת בפניה של מאיה ראכלין. אשנה ואומר שוב : אנוכי כמי שניווט, הפיק, וערך את כל שידורי הספורט הישירים והמוקלטים בארץ ובכל רחבי תבל בשנים ההן שבין 1980 ל-2022 מטעמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, לא ידעתי מעולם וגם לא שמעתי מעולם מפיו של אורי לוי עצמו אודות פגישתו ההיא עם מאריטה קוֹךְ ההיא כפי שאורי לוי דיווח אודותיה באוזניה של מאיה ראכלין.

סוף הפוסט מס' 2000 / 1147. כל הזכויות שמורות לחוקר והמחבר יואש אלרואי. פוסט מס' 2000 / 1147 הועלה לאוויר ביום ראשון – 27 באוגוסט 2023. כל הזכויות שמורות לחוקר והמחבר יואש אלרואי.